"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

להיות אדם מחייב לבחור במה שממילא צפוי!
הרי תוכנית הבריאה וקבלת מלוא ההטבה תצא לפועל בשלמות.

אמר רשב"י: הייתי מסתכל בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, נזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים בנקודת הבחירה שלו ובמעשיו. נזדעזעו ופחדו שמא יחטא ועלול להחטיא את כולם.

אין אפשרות לברוח מאחריות, מלהוציא לפועל את הפוטנציאל ולהגיע לדרגת אדם הראוי לקבל את מלוא ההטבה. גם אם טועה, יכול הוא לחזור בתשובה, אך אם לא יבחר או לא יכוון כראוי יפגום, שאז המלאכים יוליכו את הקול ויביאו את הכוונות לבית הדין של מעלה.

הנשמה בנויה כתבנית העולם, לפי הסדר באצילות, וכך עליו לבנות נכון את התודעה שתחבר את הלב, הגוף, עם ההכרה העליונה.
בשלב ראשון פונה הוא לצפון, יוצר השתוקקות וכאן צריך שמירה מהחיצונים, אותה משיג ע"י שמקפיא את רגשותיו. בפניה לדרום נשמר הוא ע"י שמוותר על החוכמה ורוצה חסדים. כלומר כאשר רוצים לגדול, יש למשוך אורות גדולים, אך להקפיאם עד אשר בונים להם לבושי מוחין — "תנור" שיפשיר א הקרח. דרום מסתפק במועט ולא ניתן לפגוע בו.

המקדש יכול לשמור על העולם כולו, וכך באדם הנפש, הפנימיות שהכל תלוי בהם, עליו לשלב את כל ד' רוחות השמים וכן מעלה ומטה בכדי להוליד את האדם ב- ו"ק, רק גוף, שיודע בעצמו שאין בו שלמות, אלא כאשר דבק בעליון ומתאמץ להתחבר.

ג קווים זה הייחוד בין הבורא לאדם שנברא בחוסר שלמות, בכדי לגרום לו לעלות ולבקש את הקשר והשלמות. התודעה מחולקת לצד הגוף וצד הנשמה, ועליו לבחור בייחוד הנכון בניהם, ייחוד שממילא יקרה.

הפתרון של קו אמצע — ליהנות רק מהאמת!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

להיות אדם מחייב לבחור במה שממילא צפוי!
הרי תוכנית הבריאה וקבלת מלוא ההטבה תצא לפועל בשלמות.

אמר רשב"י: הייתי מסתכל בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, נזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים בנקודת הבחירה שלו ובמעשיו. נזדעזעו ופחדו שמא יחטא ועלול להחטיא את כולם.

אין אפשרות לברוח מאחריות, מלהוציא לפועל את הפוטנציאל ולהגיע לדרגת אדם הראוי לקבל את מלוא ההטבה. גם אם טועה, יכול הוא לחזור בתשובה, אך אם לא יבחר או לא יכוון כראוי יפגום, שאז המלאכים יוליכו את הקול ויביאו את הכוונות לבית הדין של מעלה.

הנשמה בנויה כתבנית העולם, לפי הסדר באצילות, וכך עליו לבנות נכון את התודעה שתחבר את הלב, הגוף, עם ההכרה העליונה.
בשלב ראשון פונה הוא לצפון, יוצר השתוקקות וכאן צריך שמירה מהחיצונים, אותה משיג ע"י שמקפיא את רגשותיו. בפניה לדרום נשמר הוא ע"י שמוותר על החוכמה ורוצה חסדים. כלומר כאשר רוצים לגדול, יש למשוך אורות גדולים, אך להקפיאם עד אשר בונים להם לבושי מוחין — "תנור" שיפשיר א הקרח. דרום מסתפק במועט ולא ניתן לפגוע בו.

המקדש יכול לשמור על העולם כולו, וכך באדם הנפש, הפנימיות שהכל תלוי בהם, עליו לשלב את כל ד' רוחות השמים וכן מעלה ומטה בכדי להוליד את האדם ב- ו"ק, רק גוף, שיודע בעצמו שאין בו שלמות, אלא כאשר דבק בעליון ומתאמץ להתחבר.

ג קווים זה הייחוד בין הבורא לאדם שנברא בחוסר שלמות, בכדי לגרום לו לעלות ולבקש את הקשר והשלמות. התודעה מחולקת לצד הגוף וצד הנשמה, ועליו לבחור בייחוד הנכון בניהם, ייחוד שממילא יקרה.

הפתרון של קו אמצע — ליהנות רק מהאמת!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם

מדוע ברא ה' נפרדות בעולם?
התשובה: קיבלנו פרטיות גדולה בכדי לייצר קשר עם הבורא. הרצון הופך להיות רק אמצעי, חומר גלם ליצירת האהבה, אך כעת בוחנים את הכוונות! האם היגיעה שלך היא לשם שמים או חלילה לפרטיות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, שהם לוויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. לוויתן לשון לוי, קו שמאל שהורס כל מה שפוגש בדרך, זו לילית שמנתקת את הרצון מהקשר לבורא, ומדגישה את הפרטיות באדם.

שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. אוניות לשון האני של האדם, שהולך עם המים ומגדיל את צד השמאל. לְשַׂחֶק בהם — כלומר לצחק בהם, כמו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — נתן לי קו שמאל, כדי שבני אדם המתהלכים בים, במלכות, יפגשו את השמאל ויוכלו להשתמש בו. בעת המפגש עם הרצון הגדול לקבל, נבחן האדם כיצד מתמודד איתו. אין מנוס, בלי קו שמאל אין ברכה, לכן כשיעקב צריך לקחת את הברכות מיצחק, לקח איתו את הלבושים של עשיו.

ומי בודק את כוונתו? וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ היינו אותם המלאכים שכתוב עליהם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. כלומר המלאכים הרואים את מעשי בני אדם ומעלים אותם לבית דין של מעלה. בודקים הם מאיזה טעם הייתה עבודת האדם, האם לשם שמים או לתועלת עצמו, ולכן גם כתוב גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל-תְּקַלֵּל, דהיינו מלכו של עולם, כי עוף השמים יוליך את הקול למעלה, ואין להסתתר בזיוף. אפילו אם מעשיך טובים, וכוונותיך אינם טובים — יראה זאת המלאך ויוליך את הקול — הכוונה של האדם לבית דין למעלה.

הכן קיבלנו צד שמאל עם רצון גדול לפעול — וכעת תיבדק הכוונה. נתת לוויתן לשחק בו, תאוות ורצון ליהנות, אחרת לא ניתן להתגבר ולעבוד בעלמ"נ להשפיע.

לסיכום הפתרון: הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. מי שמזכיר את השם, לומד בלילה וקונה כוח אמונה, בחינת וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, אַל לו לפחד מקו שמאל. דווקא כשמתעורר קו שמאל וישנה סכנה, התבלין הוא ללמוד תורה, כפי שאומרת הגמרא קידושין ל כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. כל הלוויתן שבא לצחק בו — זהו מקום האימון לרכישת האמונה, במקום החשוך בלילה, ואז לא תהיה בעיה עם הקול שמוליך את האמת, עם כוונה בעלמ"נ להשפיע.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם

מדוע ברא ה' נפרדות בעולם?
התשובה: קיבלנו פרטיות גדולה בכדי לייצר קשר עם הבורא. הרצון הופך להיות רק אמצעי, חומר גלם ליצירת האהבה, אך כעת בוחנים את הכוונות! האם היגיעה שלך היא לשם שמים או חלילה לפרטיות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, שהם לוויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. לוויתן לשון לוי, קו שמאל שהורס כל מה שפוגש בדרך, זו לילית שמנתקת את הרצון מהקשר לבורא, ומדגישה את הפרטיות באדם.

שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. אוניות לשון האני של האדם, שהולך עם המים ומגדיל את צד השמאל. לְשַׂחֶק בהם — כלומר לצחק בהם, כמו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — נתן לי קו שמאל, כדי שבני אדם המתהלכים בים, במלכות, יפגשו את השמאל ויוכלו להשתמש בו. בעת המפגש עם הרצון הגדול לקבל, נבחן האדם כיצד מתמודד איתו. אין מנוס, בלי קו שמאל אין ברכה, לכן כשיעקב צריך לקחת את הברכות מיצחק, לקח איתו את הלבושים של עשיו.

ומי בודק את כוונתו? וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ היינו אותם המלאכים שכתוב עליהם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. כלומר המלאכים הרואים את מעשי בני אדם ומעלים אותם לבית דין של מעלה. בודקים הם מאיזה טעם הייתה עבודת האדם, האם לשם שמים או לתועלת עצמו, ולכן גם כתוב גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל-תְּקַלֵּל, דהיינו מלכו של עולם, כי עוף השמים יוליך את הקול למעלה, ואין להסתתר בזיוף. אפילו אם מעשיך טובים, וכוונותיך אינם טובים — יראה זאת המלאך ויוליך את הקול — הכוונה של האדם לבית דין למעלה.

הכן קיבלנו צד שמאל עם רצון גדול לפעול — וכעת תיבדק הכוונה. נתת לוויתן לשחק בו, תאוות ורצון ליהנות, אחרת לא ניתן להתגבר ולעבוד בעלמ"נ להשפיע.

לסיכום הפתרון: הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. מי שמזכיר את השם, לומד בלילה וקונה כוח אמונה, בחינת וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, אַל לו לפחד מקו שמאל. דווקא כשמתעורר קו שמאל וישנה סכנה, התבלין הוא ללמוד תורה, כפי שאומרת הגמרא קידושין ל כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. כל הלוויתן שבא לצחק בו — זהו מקום האימון לרכישת האמונה, במקום החשוך בלילה, ואז לא תהיה בעיה עם הקול שמוליך את האמת, עם כוונה בעלמ"נ להשפיע.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם

אין גלגול נשמות בחיות !
גם הכתוב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ מהווה ראיה נוספת שאין מדברים על בעלי חיים, אלא זהו רק סימן.

מלמד בעל הסולם (גדר ג') שאין הזוהר מדבר, אלא על נשמות בני האדם, לכן גם בפסוק וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל הָאָרֶץ, מדבר על בני אדם, כמ"ש על אדם הראשון וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ועל מלאכים — שהם למעשה כוחות באדם, מלמד שמתחלקים הם למלאכים עליונים שאינם מתראים לאדם, והם כוחות כמו מחשבות מופשטות, ולמלאכים המתלבשים בארציות, וניכרים לעין.

מלאך זה כוח כפי שמתבטא מבחינה רוחנית. עַל הָאָרֶץ פירושו על הרצון לקבל. יְעוֹפֵף פירושו תנועה של שינוי צורה, מחוץ למסגרת הרצון, כמו מידת השפעה. ישנן מחשבות שיכולות להתראות כתוצאה כמעשים — כמלאכים שלא נראים, והם שלוחים של השראה אלוקית, שאדם יכול לחוות.

עוף יעופף על הארץ — זה מלאך המתראה כאדם, ואילו מלאכים "המתראים" בלי גוף גשמי, נתפשים הם לפי הדמיון הרוחני, לפי מושגי השכל, כמו נבואה, ומתגלים רק לאנשים שיש להם ראייה רוחנית או השראה.

בכתוב וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ – המילה למינהו עושה את ההבדל. שהמלאכים/הכוחות העליונים, המחשבות הרוחניות, לא משנים את צורתם אלא כתוצאה מהגשמיות. ואילו אלו שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב בהם למינהו, אלא עוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ.

במלאכים הרוחניים יש פירוט — והם כנגד כוחות הנפש הפנימיים, והמלאכים תחתונים כנגד כוחות הגוף — החיצוני. למי שאין קשר לפנימיות אין קשר עם מלאכים עליונים אלו, לכן יש להיזהר מכל המיסטיקנים השרלטנים "המרגישים" את המלאכים הללו.
גם בלעם יכול היה לדבר עם מלאכים, שזה מעיד על סוג נפש שמסוגלת לכך, ואין זה אומר שזה אדם טוב יותר, או קרוב להשם.

מאחר ויש כוחות מופשטים ורגשות שאינם נראים, אלא רק את תוצאות פעולתם חשים, לכן אין לבקר את החבר ולפסול את הזולת. דווקא הכוחות הגלויים משפיעים פחות, והכוחות הגנוזים חזקים ומשמעותיים יותר. לכן יש להתייחס כפי שמלמדת המשנה: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם

אין גלגול נשמות בחיות !
גם הכתוב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ מהווה ראיה נוספת שאין מדברים על בעלי חיים, אלא זהו רק סימן.

מלמד בעל הסולם (גדר ג') שאין הזוהר מדבר, אלא על נשמות בני האדם, לכן גם בפסוק וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל הָאָרֶץ, מדבר על בני אדם, כמ"ש על אדם הראשון וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ועל מלאכים — שהם למעשה כוחות באדם, מלמד שמתחלקים הם למלאכים עליונים שאינם מתראים לאדם, והם כוחות כמו מחשבות מופשטות, ולמלאכים המתלבשים בארציות, וניכרים לעין.

מלאך זה כוח כפי שמתבטא מבחינה רוחנית. עַל הָאָרֶץ פירושו על הרצון לקבל. יְעוֹפֵף פירושו תנועה של שינוי צורה, מחוץ למסגרת הרצון, כמו מידת השפעה. ישנן מחשבות שיכולות להתראות כתוצאה כמעשים — כמלאכים שלא נראים, והם שלוחים של השראה אלוקית, שאדם יכול לחוות.

עוף יעופף על הארץ — זה מלאך המתראה כאדם, ואילו מלאכים "המתראים" בלי גוף גשמי, נתפשים הם לפי הדמיון הרוחני, לפי מושגי השכל, כמו נבואה, ומתגלים רק לאנשים שיש להם ראייה רוחנית או השראה.

בכתוב וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ – המילה למינהו עושה את ההבדל. שהמלאכים/הכוחות העליונים, המחשבות הרוחניות, לא משנים את צורתם אלא כתוצאה מהגשמיות. ואילו אלו שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב בהם למינהו, אלא עוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ.

במלאכים הרוחניים יש פירוט — והם כנגד כוחות הנפש הפנימיים, והמלאכים תחתונים כנגד כוחות הגוף — החיצוני. למי שאין קשר לפנימיות אין קשר עם מלאכים עליונים אלו, לכן יש להיזהר מכל המיסטיקנים השרלטנים "המרגישים" את המלאכים הללו.
גם בלעם יכול היה לדבר עם מלאכים, שזה מעיד על סוג נפש שמסוגלת לכך, ואין זה אומר שזה אדם טוב יותר, או קרוב להשם.

מאחר ויש כוחות מופשטים ורגשות שאינם נראים, אלא רק את תוצאות פעולתם חשים, לכן אין לבקר את החבר ולפסול את הזולת. דווקא הכוחות הגלויים משפיעים פחות, והכוחות הגנוזים חזקים ומשמעותיים יותר. לכן יש להתייחס כפי שמלמדת המשנה: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

כוח האמונה של האדם צריך להיות שומר השערים, כנגד שמחה שבאה מצד הפירוד: המדע, והגוף שמנסים בגאווה לגבור על הנשמה.
זהו שכוח עין הרע גדל בעולם — כשלא לומדים תורה.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. שליטת הלבנה בזמן התיקון היא מצב ביניים, וכך מלמטה אנו רואים את המאורות כנפרדים. השמים זה מקום התודעה של האדם, והכוכבים הם המידות, האמונות ששולטות באדם. בלילה הכוכבים מאירים על הלב — הארץ, וזה נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן.

בינה היא מקום התודעה, שמגיע מהשראה אלוקית אפילו בלי מודעות. כאשר פירוש האדם למציאות בא בלבושים לא נכונים, משתבשת התפיסה, ומה שמאיר ללב אלו דברים לא נכונים. כאשר אדם זך, תודעתו נקייה והיא שליחה נאמנה של השראה אלוקית, זה גן עדן הפרטי של האדם.
כאמור בזמן תיקון יש מצב ביניים שהלבנה שולטת, ורק כאשר היא מחוברת ליום — לזכר זה טוב, אך כאשר הלילה לא מחובר ליום, לא בא כדי לתת את החסד — משובשת הדעה. לכן חשוב הלימוד בלילה — כשמחברים את הלילה ליום בחינת אמונה.

בוא וראה כיון שהלבנה שולטת בזמן הלילה שהוא בחינת הסתרה, ומאירה מכוח אותו נהר הנמשך ויוצא מעדן — זו חוכמה שמחשיכה היות ואין חסדים, ובגין כך נתווסף אור לתחתון המגדיל את כוחו.
השאלה האם שולט צד האדם, או כוחות דומם צומח חי שבו? בכך שמגבירים את כוח הבריאה על כוח הבורא בעיני האדם, את כוח המדע על האמונה, כמו נמרוד הרשע שחשב להתגבר על מלך העולם — נכשלים.

האם הזכר שווה לנקבה, האם הבורא שווה לבריאה? הם שווים מבחינת שלמות שכל אחד נותן את חלקו לשותפות. לעתיד לבוא: וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
צריך להגיע להשוואה קרוב לגמר תיקון, עם ברית שהנקבה מחוברת לזכר, ועדיין הנשמה גבוהה מהלב. על האדם להתעקש על האחדות ושמירה על הברית — וכך להגיע לאחדות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

כוח האמונה של האדם צריך להיות שומר השערים, כנגד שמחה שבאה מצד הפירוד: המדע, והגוף שמנסים בגאווה לגבור על הנשמה.
זהו שכוח עין הרע גדל בעולם — כשלא לומדים תורה.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. שליטת הלבנה בזמן התיקון היא מצב ביניים, וכך מלמטה אנו רואים את המאורות כנפרדים. השמים זה מקום התודעה של האדם, והכוכבים הם המידות, האמונות ששולטות באדם. בלילה הכוכבים מאירים על הלב — הארץ, וזה נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן.

בינה היא מקום התודעה, שמגיע מהשראה אלוקית אפילו בלי מודעות. כאשר פירוש האדם למציאות בא בלבושים לא נכונים, משתבשת התפיסה, ומה שמאיר ללב אלו דברים לא נכונים. כאשר אדם זך, תודעתו נקייה והיא שליחה נאמנה של השראה אלוקית, זה גן עדן הפרטי של האדם.
כאמור בזמן תיקון יש מצב ביניים שהלבנה שולטת, ורק כאשר היא מחוברת ליום — לזכר זה טוב, אך כאשר הלילה לא מחובר ליום, לא בא כדי לתת את החסד — משובשת הדעה. לכן חשוב הלימוד בלילה — כשמחברים את הלילה ליום בחינת אמונה.

בוא וראה כיון שהלבנה שולטת בזמן הלילה שהוא בחינת הסתרה, ומאירה מכוח אותו נהר הנמשך ויוצא מעדן — זו חוכמה שמחשיכה היות ואין חסדים, ובגין כך נתווסף אור לתחתון המגדיל את כוחו.
השאלה האם שולט צד האדם, או כוחות דומם צומח חי שבו? בכך שמגבירים את כוח הבריאה על כוח הבורא בעיני האדם, את כוח המדע על האמונה, כמו נמרוד הרשע שחשב להתגבר על מלך העולם — נכשלים.

האם הזכר שווה לנקבה, האם הבורא שווה לבריאה? הם שווים מבחינת שלמות שכל אחד נותן את חלקו לשותפות. לעתיד לבוא: וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
צריך להגיע להשוואה קרוב לגמר תיקון, עם ברית שהנקבה מחוברת לזכר, ועדיין הנשמה גבוהה מהלב. על האדם להתעקש על האחדות ושמירה על הברית — וכך להגיע לאחדות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

על האדם הרוצה ללכת בדרך אמיתית, לקבל את חוקי הכוכבים כפי שמלמדת התורה בלבד!
התורה מלמדת אותנו את צמצום ב' והחיבור הנכון בין הלב למוח. עכו"ם משתמשים באסטרולוגיה מצד החושך ולכן הזוהר מזהיר לא להתעסק בתורות הגוים.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וג' וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים וג' וְאֵת הַכּוֹכָבִים וג' וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל וג'.
רקיע זה מקום של גבול המייצר חוקים במסגרתו פועלים הכוכבים. בנפש אלו הערכים, הכוחות הפועלים במסגרת לוגית ברורה, שאינם יכולים לצאת מגבולם, אלא ע"י הדמיון מאפשר מעבר מרקיע לרקיע.
בין הלב למחשבה יש את התודעה, והיא המאפשרת את התיקון ושינוי הלב, לכן הכוכבים משפיעים בלב בהתכללות, ועולם המעשה מונהג כפי חוקי העליון למעט עיוותי זמן ומקום הנוהגים כאן.

לכאורה אין הכוכבים צריכים לשלוט בלב אלא, מכוח שיתוף המלכות בבינה. התועלת היא בכך שניתן לתקן בהדרגה את המלכות שהיא עצם הבריאה, אף שזה רק בהתכללות. עצם המלכות שנגנזה תתוקן לעתיד לבוא בחינת ה' ימלוך לעולם ועד.

כאשר רוצים להבין את התיקונים בעולם הזה, ניתן ללמוד מהתיקונים בעולמות העליונים, בהם פועלים אותם חוקים דכתיב וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל, שיורה שכל שישנו בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון.

דרך הכוכבים מנהיג ה' את העולמות, בעיקר בנושא הזמן, שלפי מיקומם נקבעים המועדים, כאשר לכל זמן יש תפקיד בעולם. ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.
הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ – ארון הנוקבא וכאשר היא מחוברת ומתכללת עם האדון, היא נק' בשם הזכר. כאשר יתגלה בעתיד הקשר בין הארון – המלכות לבין הברית — היסוד, המשפיע, אז בזיווג זה יבוא משיח בן דוד.
לב האדם לא יכול לשלוט בלשון הווה אם הוא לא מחובר לשֹכל העליון הישר. רק בחיבור הוא בחינת מֶלֶךְ, אחרת יקרא ימלוך לאחר שיתוקן.
הכוכבים השולטים ברקעים העליונים מצד הזמנים, מגלים לנו מה צפוי לעתיד לבוא, כיצד צריכה להיות השליטה. ישראל מעל המזל — שיכולים להכליל מלכות בבינה.

מְאֹרֹת חסר וו זו קללה כאשר משתמשים לא נכון בכוחות הנפש, שאז מושכים את האורות לקליפות. עצם הפרטיות לא יכולה לשלוט בזמן תיקון. לעתיד לבוא ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

על האדם הרוצה ללכת בדרך אמיתית, לקבל את חוקי הכוכבים כפי שמלמדת התורה בלבד!
התורה מלמדת אותנו את צמצום ב' והחיבור הנכון בין הלב למוח. עכו"ם משתמשים באסטרולוגיה מצד החושך ולכן הזוהר מזהיר לא להתעסק בתורות הגוים.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וג' וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים וג' וְאֵת הַכּוֹכָבִים וג' וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל וג'.
רקיע זה מקום של גבול המייצר חוקים במסגרתו פועלים הכוכבים. בנפש אלו הערכים, הכוחות הפועלים במסגרת לוגית ברורה, שאינם יכולים לצאת מגבולם, אלא ע"י הדמיון מאפשר מעבר מרקיע לרקיע.
בין הלב למחשבה יש את התודעה, והיא המאפשרת את התיקון ושינוי הלב, לכן הכוכבים משפיעים בלב בהתכללות, ועולם המעשה מונהג כפי חוקי העליון למעט עיוותי זמן ומקום הנוהגים כאן.

לכאורה אין הכוכבים צריכים לשלוט בלב אלא, מכוח שיתוף המלכות בבינה. התועלת היא בכך שניתן לתקן בהדרגה את המלכות שהיא עצם הבריאה, אף שזה רק בהתכללות. עצם המלכות שנגנזה תתוקן לעתיד לבוא בחינת ה' ימלוך לעולם ועד.

כאשר רוצים להבין את התיקונים בעולם הזה, ניתן ללמוד מהתיקונים בעולמות העליונים, בהם פועלים אותם חוקים דכתיב וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל, שיורה שכל שישנו בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון.

דרך הכוכבים מנהיג ה' את העולמות, בעיקר בנושא הזמן, שלפי מיקומם נקבעים המועדים, כאשר לכל זמן יש תפקיד בעולם. ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.
הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ – ארון הנוקבא וכאשר היא מחוברת ומתכללת עם האדון, היא נק' בשם הזכר. כאשר יתגלה בעתיד הקשר בין הארון – המלכות לבין הברית — היסוד, המשפיע, אז בזיווג זה יבוא משיח בן דוד.
לב האדם לא יכול לשלוט בלשון הווה אם הוא לא מחובר לשֹכל העליון הישר. רק בחיבור הוא בחינת מֶלֶךְ, אחרת יקרא ימלוך לאחר שיתוקן.
הכוכבים השולטים ברקעים העליונים מצד הזמנים, מגלים לנו מה צפוי לעתיד לבוא, כיצד צריכה להיות השליטה. ישראל מעל המזל — שיכולים להכליל מלכות בבינה.

מְאֹרֹת חסר וו זו קללה כאשר משתמשים לא נכון בכוחות הנפש, שאז מושכים את האורות לקליפות. עצם הפרטיות לא יכולה לשלוט בזמן תיקון. לעתיד לבוא ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

הקשר בין זכר לנקבה הוא הבסיס החזק ביותר שקיים!
כך בין נברא לבורא — כאשר הכוונה היא הבסיס לחיבור.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ וג', כתוב מְאֹרֹת חסר וו. האדם לא בורא כלום, ואנו רואים שקליפת לִּילִית כבר קיימת במלכות בלי קשר לפעולת האדם. אלא כאשר אדם מפריד משהו מהשלמות, הוא מוציא לפועל את כוח הקליפה, וע"כ כתוב בחוסר ו' שהיא לשון קללה. כל הפוטנציאל כבר קיים במציאות, בחינת וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

חומר מצד עצמו הוא קליפה כשעומד לבדו. אדם יכול לתת ולהעביר רגש ע"י שייתן חפץ או יאמר מילה — אך עליה להכיל צורה – כוונה.
סתם מעשה הוא חומר, והכוונה היא הקשר בעשיית המעשה. לכן בכוונה שלא מחוברת — המעשה לא מאיר. מתנה מאירה כאשר היא מכוונת לחיבור ויצירת קשר של אהבה. בקיום הלכות הכוונה כבר טמונה במעשה עצמו, אך וודאי שהארה גדלה לאין שיעור כאשר מלוּוה המעשה בכוונה נכונה.
כך גם הרצון לקבל אינו שלילי כאשר הוא מחובר להשפעה, לזכר. רצון לקבל הוא רע כאשר רוצה להינתק מהשם. וכך כשהנקבה מחוברת לבעלה, היא נק' על שמו ויכולה להיות כמוהו.
כתוב הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. ספר התורה בארון הוא הנק' ברית. הארון עצמו אינו מאיר, אלא כשיש בו את התורה שבכתב — זו האות וו משם הויה.

אדם לא יכול לומר יש לי את חומר הלימוד עצמו, כאשר הוא אינו מחובר. חייב הוא את החיבור, את כוונת הלב — וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

הקשר בין זכר לנקבה הוא הבסיס החזק ביותר שקיים!
כך בין נברא לבורא — כאשר הכוונה היא הבסיס לחיבור.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ וג', כתוב מְאֹרֹת חסר וו. האדם לא בורא כלום, ואנו רואים שקליפת לִּילִית כבר קיימת במלכות בלי קשר לפעולת האדם. אלא כאשר אדם מפריד משהו מהשלמות, הוא מוציא לפועל את כוח הקליפה, וע"כ כתוב בחוסר ו' שהיא לשון קללה. כל הפוטנציאל כבר קיים במציאות, בחינת וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

חומר מצד עצמו הוא קליפה כשעומד לבדו. אדם יכול לתת ולהעביר רגש ע"י שייתן חפץ או יאמר מילה — אך עליה להכיל צורה – כוונה.
סתם מעשה הוא חומר, והכוונה היא הקשר בעשיית המעשה. לכן בכוונה שלא מחוברת — המעשה לא מאיר. מתנה מאירה כאשר היא מכוונת לחיבור ויצירת קשר של אהבה. בקיום הלכות הכוונה כבר טמונה במעשה עצמו, אך וודאי שהארה גדלה לאין שיעור כאשר מלוּוה המעשה בכוונה נכונה.
כך גם הרצון לקבל אינו שלילי כאשר הוא מחובר להשפעה, לזכר. רצון לקבל הוא רע כאשר רוצה להינתק מהשם. וכך כשהנקבה מחוברת לבעלה, היא נק' על שמו ויכולה להיות כמוהו.
כתוב הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. ספר התורה בארון הוא הנק' ברית. הארון עצמו אינו מאיר, אלא כשיש בו את התורה שבכתב — זו האות וו משם הויה.

אדם לא יכול לומר יש לי את חומר הלימוד עצמו, כאשר הוא אינו מחובר. חייב הוא את החיבור, את כוונת הלב — וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

אדם לא יכול להימנע מחולי בעולם זה!
תמיד עליו להזין במעט את הקליפות. המחלה החלה ביעקב אבינו — שבא לקו אמצע, ובא ללמד תיקון, הרגש של הזהרה לפני סכנה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. מארת כתיב חסרה האות ו' המסמלת את זמן היגיעה, רצון גדול בלי מסך המביא לחושך, לכן מארה היא קללה/דין.

מעצם הקיום יש דין, מפני שיצא הנברא לבר, לחוץ מהבורא-הכלל. כל הפרדה מהכלל דורשת שמירה מיידית, והברית באה כדי לזכור שאנו רוצים להתחבר שוב לכלל.

ישנן רצונות הנק' תינוקות מתים, כי הם יצאו מחוץ למסגרת הקדושה, בגין החיכוך בעולם הזה, כמו למשל תרבות אומות העולם, שקיבלו כוח קליפה, בכדי לשמור על הפרי. קללה היא מציאות של ניתוק הנובעת נובעת מכך שיש אור המתקבל באופן הלא ראוי, כמו עודף השתוקקות, גאות — גאווה. או מסיבת הניתוק מנותן החיים. כלומר עודף אור במקום או זמן לא ראויים, או ניתוק.

כאשר ישנה החשכה על הרצון, זה נק' מארה. לכן רוב המחלות באות מהעצבות, מהכוח של שלילת הרצון, וזה בא לידי ביטוי מכך שיש התנתקות הרצון מנותן החיים. במצב זה יש דין שיש בו סכנה לקללה. זו פעולה בתחתונים, שעלולה להביא למוות למי שקטן, דהיינו חלש שאין לו אור. במי שגדול ויש לו מוחין — דהיינו כבוד שמים גדול, הקליפות פחות יכולות להזיק.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

אדם לא יכול להימנע מחולי בעולם זה!
תמיד עליו להזין במעט את הקליפות. המחלה החלה ביעקב אבינו — שבא לקו אמצע, ובא ללמד תיקון, הרגש של הזהרה לפני סכנה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. מארת כתיב חסרה האות ו' המסמלת את זמן היגיעה, רצון גדול בלי מסך המביא לחושך, לכן מארה היא קללה/דין.

מעצם הקיום יש דין, מפני שיצא הנברא לבר, לחוץ מהבורא-הכלל. כל הפרדה מהכלל דורשת שמירה מיידית, והברית באה כדי לזכור שאנו רוצים להתחבר שוב לכלל.

ישנן רצונות הנק' תינוקות מתים, כי הם יצאו מחוץ למסגרת הקדושה, בגין החיכוך בעולם הזה, כמו למשל תרבות אומות העולם, שקיבלו כוח קליפה, בכדי לשמור על הפרי. קללה היא מציאות של ניתוק הנובעת נובעת מכך שיש אור המתקבל באופן הלא ראוי, כמו עודף השתוקקות, גאות — גאווה. או מסיבת הניתוק מנותן החיים. כלומר עודף אור במקום או זמן לא ראויים, או ניתוק.

כאשר ישנה החשכה על הרצון, זה נק' מארה. לכן רוב המחלות באות מהעצבות, מהכוח של שלילת הרצון, וזה בא לידי ביטוי מכך שיש התנתקות הרצון מנותן החיים. במצב זה יש דין שיש בו סכנה לקללה. זו פעולה בתחתונים, שעלולה להביא למוות למי שקטן, דהיינו חלש שאין לו אור. במי שגדול ויש לו מוחין — דהיינו כבוד שמים גדול, הקליפות פחות יכולות להזיק.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

יש בעיית קשב לעולם!
האדם מפוזר ברצונותיו, בכל רגע וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ שמוליך אותו לכיוון אחר, בכל רגע הוא מישהו אחר, אך אלו החסרונות הבונות את נפשו.

הפיתרון לאושר הוא באיחוד כל הרצונות — אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, בחיבור היראה והאהבה. יראה זה ביטול עצמי, ואז יכולה לבוא האהבה.
כאשר אתה מוותר על הרצון — אתה זוכה לחסדים, הכלי שיאפשר לקבל את החוכמה – האהבה. מה תעשה עם כל שאר הרצונות — וותר עליהם!

יש רצונות גבוהים של אצילות צד המדבר שבאדם, וישנם רצונות של דומם צומח וחי שבו שכנגדם עולמות בי"ע. כאשר עושים זיווג בין יראה ואהבה במקום העליון, זו שלימות. בחלק התחתון, בו הרצונות לא שלמים, הקבלה חלקית של חסדים בלבד.

ישנה נקודת איזון נפשית בסוד המאזנים והמשקל, מקום קו אמצעי מקום הקשר. בכף הימנית חסדים — אמונה, ובכף שמאלית והארת חכמה — ידיעה. פעם מתגבר הימין וכף החסדים עולה, וכף החכמה יורדת, ופעם מתגבר השמאל, וכף החכמה עולה, וכף החסדים יורדת, וזה נמשך עד שנתגלה קו האמצעי, שה"ס החסדים –הרחמים.
מלמד הזוהר שאין זרע נזרע אלא בסוד האיזון הזה של חוכמה וחסדים שחייבים להיות יחד, אין קיום לשילוב אחר.

בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ — גם העליונים וגם התחתונים, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל-צְבָאָם — אלו החסדים שאורם יורד לישראל שכתוב עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

יש בעיית קשב לעולם!
האדם מפוזר ברצונותיו, בכל רגע וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ שמוליך אותו לכיוון אחר, בכל רגע הוא מישהו אחר, אך אלו החסרונות הבונות את נפשו.

הפיתרון לאושר הוא באיחוד כל הרצונות — אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, בחיבור היראה והאהבה. יראה זה ביטול עצמי, ואז יכולה לבוא האהבה.
כאשר אתה מוותר על הרצון — אתה זוכה לחסדים, הכלי שיאפשר לקבל את החוכמה – האהבה. מה תעשה עם כל שאר הרצונות — וותר עליהם!

יש רצונות גבוהים של אצילות צד המדבר שבאדם, וישנם רצונות של דומם צומח וחי שבו שכנגדם עולמות בי"ע. כאשר עושים זיווג בין יראה ואהבה במקום העליון, זו שלימות. בחלק התחתון, בו הרצונות לא שלמים, הקבלה חלקית של חסדים בלבד.

ישנה נקודת איזון נפשית בסוד המאזנים והמשקל, מקום קו אמצעי מקום הקשר. בכף הימנית חסדים — אמונה, ובכף שמאלית והארת חכמה — ידיעה. פעם מתגבר הימין וכף החסדים עולה, וכף החכמה יורדת, ופעם מתגבר השמאל, וכף החכמה עולה, וכף החסדים יורדת, וזה נמשך עד שנתגלה קו האמצעי, שה"ס החסדים –הרחמים.
מלמד הזוהר שאין זרע נזרע אלא בסוד האיזון הזה של חוכמה וחסדים שחייבים להיות יחד, אין קיום לשילוב אחר.

בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ — גם העליונים וגם התחתונים, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל-צְבָאָם — אלו החסדים שאורם יורד לישראל שכתוב עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

מי שלא מקיים תו"מ לא יכול להיות אדם אוהב!
מי שרחוק מהשם ולא עוזר לכלל — בהכרח הוא פחות מתקן את נפשו, מאחר ואינו פועל לפי החוקים העליונים.

עֵץ פְּרִי — נקבה, לְמִינו — דומה לצדיק. יוצא שבני ישראל דומים לאביהם שבשמים, ועליהם להיות גם דומים לשכינה הקדושה, שהרי אדם נברא בצלם. לכן אומר הזוהר הקדוש: אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאמו.
פריעה/גילוי – לאביהם, מילה לאימם, חייב אדם את שתי הפעולות: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. מבחינת דומה לאמו יש להסיר את הרצון לקבל, אך עליו להיות גם משפיע — לגלות את העֲשֵׂה-טוֹב. יש לרכוש את שתי התכונות – מהצדיק משפיע וגם מתכונת האם — לקבל.

הבנה כלולה מכלל ופרטים. בן חדש שנולד לעולם יש לטעת בו את התכלית — וגם את הפרטים שמגלים תכלית זו. את צד המדע שבאדם, יש לשפוט עם שֹכל עקבי וישר כדי שהשפיטה שלו תהיה בצדק ולא בגאווה ועיוות.
את השימוש בחוכמה הגדולה יש ליישם ע"י ביטוי האמונה — החסדים. מדע אמיתי חייב להיות נובע מהאמונה. רק שֹכל אמוני יוכל להאיר באדם לְמַעַן לא יגַע לָרִיק וְלא יֵלֵד לַבֶּהָלָה.
יש מדע ויש אמונה — עלינו לחבר בניהם, כמו בחיבור בין אברי הנשימה לאכילה, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, אין דרך אחרת להגיע לשלמות.

כתוב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. למרות מה שנראה כלפי חוץ, עליך להאמין שבכל יהודי יש נקודה פנימית של קדושה. יש לפרסם זאת כפי שאומר הזוהר, ולדון כל יהודי לכף זכות, או לפחות את הנקודה הפנימית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

מי שלא מקיים תו"מ לא יכול להיות אדם אוהב!
מי שרחוק מהשם ולא עוזר לכלל — בהכרח הוא פחות מתקן את נפשו, מאחר ואינו פועל לפי החוקים העליונים.

עֵץ פְּרִי — נקבה, לְמִינו — דומה לצדיק. יוצא שבני ישראל דומים לאביהם שבשמים, ועליהם להיות גם דומים לשכינה הקדושה, שהרי אדם נברא בצלם. לכן אומר הזוהר הקדוש: אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאמו.
פריעה/גילוי – לאביהם, מילה לאימם, חייב אדם את שתי הפעולות: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. מבחינת דומה לאמו יש להסיר את הרצון לקבל, אך עליו להיות גם משפיע — לגלות את העֲשֵׂה-טוֹב. יש לרכוש את שתי התכונות – מהצדיק משפיע וגם מתכונת האם — לקבל.

הבנה כלולה מכלל ופרטים. בן חדש שנולד לעולם יש לטעת בו את התכלית — וגם את הפרטים שמגלים תכלית זו. את צד המדע שבאדם, יש לשפוט עם שֹכל עקבי וישר כדי שהשפיטה שלו תהיה בצדק ולא בגאווה ועיוות.
את השימוש בחוכמה הגדולה יש ליישם ע"י ביטוי האמונה — החסדים. מדע אמיתי חייב להיות נובע מהאמונה. רק שֹכל אמוני יוכל להאיר באדם לְמַעַן לא יגַע לָרִיק וְלא יֵלֵד לַבֶּהָלָה.
יש מדע ויש אמונה — עלינו לחבר בניהם, כמו בחיבור בין אברי הנשימה לאכילה, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, אין דרך אחרת להגיע לשלמות.

כתוב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. למרות מה שנראה כלפי חוץ, עליך להאמין שבכל יהודי יש נקודה פנימית של קדושה. יש לפרסם זאת כפי שאומר הזוהר, ולדון כל יהודי לכף זכות, או לפחות את הנקודה הפנימית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

אל תתלונן על הפירות — ההבנות שלך, אלא בדוק מי מוליד אותם!

מים זה חיוּת, וכאשר רואים שיש חיוּת בתורה צריך לדעת מה מרכֵז אותה וכיצד ניתן להזינה ולהפיצה אל כל הרצונות.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים זה הוא בית קבוץ המים שלמעלה דהיינו שבבינה — בחינת עולם הבא, וגם הנברא רוצה לקבל מהם. כל אדם צריך מתוך התבטלות לזהות את תכונת הצדיק שבו, שמצדיק את הבורא, ודרך תכונה זו להוריד את החיוּת, את התורה אל הלב, ומהלב אל כל הרצונות.

המַחֲלוֹקֶת בנפש היא האם הקשר מתקבל מהתפארת, מהשמחה והגאווה בדרכי השם, או מהיסוד – תכונת הצדיקות שבנו, העיקשות וההתמדה בדרך השם.
צדיק הוא בחינת עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי, לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינו — כמוהו, כפי שמפרש רש"י על נח: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".
היסוד נותן כוח זה לבני האמונה, מפני ששומרים את ברית הקודש, לכן התולדות — ההבנות של השפעה שמוליד מתוכו דומים לצדיק עצמו.

הנוקבא שהיא בחינת עֵץ פְּרִי, מולידה נשמות — לְמִינו — הדומות ליסוד בצדיקותן. אבל לא מספיק שמה שאתה מוליד יהיה רק משפיע, עליו להיות גם חלק מהאימא — מקבל.

השאלה איזה כוח בתוכך מתפלל ומבקש לעשות פרי, מהן שאיפות שלך, האם מצד היסוד או מצד רצונות זרים. כאשר אתה חושב מצד הצדיקות שבך, תוכל להוליד הבנות של השפעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

אל תתלונן על הפירות — ההבנות שלך, אלא בדוק מי מוליד אותם!

מים זה חיוּת, וכאשר רואים שיש חיוּת בתורה צריך לדעת מה מרכֵז אותה וכיצד ניתן להזינה ולהפיצה אל כל הרצונות.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים זה הוא בית קבוץ המים שלמעלה דהיינו שבבינה — בחינת עולם הבא, וגם הנברא רוצה לקבל מהם. כל אדם צריך מתוך התבטלות לזהות את תכונת הצדיק שבו, שמצדיק את הבורא, ודרך תכונה זו להוריד את החיוּת, את התורה אל הלב, ומהלב אל כל הרצונות.

המַחֲלוֹקֶת בנפש היא האם הקשר מתקבל מהתפארת, מהשמחה והגאווה בדרכי השם, או מהיסוד – תכונת הצדיקות שבנו, העיקשות וההתמדה בדרך השם.
צדיק הוא בחינת עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי, לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינו — כמוהו, כפי שמפרש רש"י על נח: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".
היסוד נותן כוח זה לבני האמונה, מפני ששומרים את ברית הקודש, לכן התולדות — ההבנות של השפעה שמוליד מתוכו דומים לצדיק עצמו.

הנוקבא שהיא בחינת עֵץ פְּרִי, מולידה נשמות — לְמִינו — הדומות ליסוד בצדיקותן. אבל לא מספיק שמה שאתה מוליד יהיה רק משפיע, עליו להיות גם חלק מהאימא — מקבל.

השאלה איזה כוח בתוכך מתפלל ומבקש לעשות פרי, מהן שאיפות שלך, האם מצד היסוד או מצד רצונות זרים. כאשר אתה חושב מצד הצדיקות שבך, תוכל להוליד הבנות של השפעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

עניות אמיתית היא שחסר וכואב לי שאני לא בקשר עם השם יתברך!
"אין עני אלא בדעת" בחיבור.

ישנו כלל: בכל השיעור שהתחתון מבקש, בה במידה הוא זוכה לתשובה. בלי ביקוש לא זוכים להרגשת האור שמתקבל מלמעלה. כאשר עני מבקש נדבה, מעבר לכסף הגשמי שהוא מקבל, זוכה הוא באור נוסף שהעשיר הוליד בנדבנותו.

כל המחלוקת באה כדי שהאיחוד יוליד דבר חדש, שיוכל לזכות את התחתון באור האחדות הגדול שיש בעולמות. בלי המחלוקת לא הייתה מתרבה החוכמה בעולם, בתנאי שבאים לראות את הפרטים בכדי לגלות את הכלל.
מי שמקיים את המוחין במקום המחלוקת זוכה בו. כך למשל תלמיד חכם זוכה בחוכמה, מפני שהוא השואל, המבקש את החוכמה, ומי שמבקש אהבה, אחדות למען הכלל, זוכה בו בעצמו, מכאן שבנוסף לאמונה שישנה שלימות בעליון, חייב הנברא להוסיף מעצמו השתוקקות בכדי לזכות בדבר.
בדרך לזכות באורות לא מספיק לומר תן לי, אלא שי לרצות בזה ממש.

העלייה והבית מתקיימים בזכות הקורות שבקומת הביניים, שהתקרה לתחתון רצפה לעליון, בסוד הכתוב וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הגבול הוא המקיים את השלמות שיש למעלה ומהווה תמיכה שהיא הפרוכת. מפריד בכדי לחבר ולקבל מים מהעליון. בית – לב, עליה — מוח, ואין לבית קיום בלי הקורות המסך בניהם.
הבורא טוב ומטיב, רוצה לתת את האור כלומר שהנברא יקבל. הנברא בטבעו המורגש רוצה לקבל, אך בשורשו רוצה הוא להשפיע — המַחֲלוֹקֶת סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כשאומר ה' "נצחוני בני" — הקיום הוא שהנברא בגמר תיקון יהפוך למקבל בעלמ"נ להשפיע. אחדות ואהבה באים מהמחלוקת שלכול אחד יש דעה שונה, כאשר התנאי הוא לראות את הפרטים שבאים לבטא את הכלל.

הגאוותן אומר אני לא דל, לא צריך עזרה מאף אחד, ואז במקום להיות אחד הוא הופך לאחר. הקוץ באות ד צריכה להיות סמוכה לאות ג' — גומל חסד. וכאשר הגאוותן גם דל וגם גאה, הופך הוא להיות וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, מפריד את האות ג' מהאות ד' ע"י שמבטל את קוץ האות ד.
עצם הידיעה של האדם שהוא דל — שחסר לו הקשר לבורא, היא המפתח לתפילה וביקוש אמיתיים, וכך יכול לגרום לכל השפע ש- יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד.
המחלוקת באה בכדי ליצור קשר!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

עניות אמיתית היא שחסר וכואב לי שאני לא בקשר עם השם יתברך!
"אין עני אלא בדעת" בחיבור.

ישנו כלל: בכל השיעור שהתחתון מבקש, בה במידה הוא זוכה לתשובה. בלי ביקוש לא זוכים להרגשת האור שמתקבל מלמעלה. כאשר עני מבקש נדבה, מעבר לכסף הגשמי שהוא מקבל, זוכה הוא באור נוסף שהעשיר הוליד בנדבנותו.

כל המחלוקת באה כדי שהאיחוד יוליד דבר חדש, שיוכל לזכות את התחתון באור האחדות הגדול שיש בעולמות. בלי המחלוקת לא הייתה מתרבה החוכמה בעולם, בתנאי שבאים לראות את הפרטים בכדי לגלות את הכלל.
מי שמקיים את המוחין במקום המחלוקת זוכה בו. כך למשל תלמיד חכם זוכה בחוכמה, מפני שהוא השואל, המבקש את החוכמה, ומי שמבקש אהבה, אחדות למען הכלל, זוכה בו בעצמו, מכאן שבנוסף לאמונה שישנה שלימות בעליון, חייב הנברא להוסיף מעצמו השתוקקות בכדי לזכות בדבר.
בדרך לזכות באורות לא מספיק לומר תן לי, אלא שי לרצות בזה ממש.

העלייה והבית מתקיימים בזכות הקורות שבקומת הביניים, שהתקרה לתחתון רצפה לעליון, בסוד הכתוב וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הגבול הוא המקיים את השלמות שיש למעלה ומהווה תמיכה שהיא הפרוכת. מפריד בכדי לחבר ולקבל מים מהעליון. בית – לב, עליה — מוח, ואין לבית קיום בלי הקורות המסך בניהם.
הבורא טוב ומטיב, רוצה לתת את האור כלומר שהנברא יקבל. הנברא בטבעו המורגש רוצה לקבל, אך בשורשו רוצה הוא להשפיע — המַחֲלוֹקֶת סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כשאומר ה' "נצחוני בני" — הקיום הוא שהנברא בגמר תיקון יהפוך למקבל בעלמ"נ להשפיע. אחדות ואהבה באים מהמחלוקת שלכול אחד יש דעה שונה, כאשר התנאי הוא לראות את הפרטים שבאים לבטא את הכלל.

הגאוותן אומר אני לא דל, לא צריך עזרה מאף אחד, ואז במקום להיות אחד הוא הופך לאחר. הקוץ באות ד צריכה להיות סמוכה לאות ג' — גומל חסד. וכאשר הגאוותן גם דל וגם גאה, הופך הוא להיות וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, מפריד את האות ג' מהאות ד' ע"י שמבטל את קוץ האות ד.
עצם הידיעה של האדם שהוא דל — שחסר לו הקשר לבורא, היא המפתח לתפילה וביקוש אמיתיים, וכך יכול לגרום לכל השפע ש- יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד.
המחלוקת באה בכדי ליצור קשר!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

כל מחשבה צריכה להיות באמונה וגם בהשתוקקות עצמית!

הגבלה זה טוב כאשר לפני כן באה השתוקקות גדולה. כאשר אדם מאמין שעליו לצמצם דבר, כמו בדיאטה למשל, עליו לצמצם מתוך הכללות. כלומר להשתוקק לאכול הכול, שהרי בשמאל יש עודף רצון ושאיפה למשיכה של כל האור, ואז עליך לעשות מידה מתוך כל המשיכה. יש למשוך את הכול, ולהגביל ולהשתמש רק בנצרך. בזכות האמונה יש לעשות הגבלה, מתוך כלל ההשתוקקות.

את המחלוקת צריך, ומלמד כאן כיצד מייצרים את התיקון. כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
על המחשבה לחשוב עבור הגוף, לקשר בין המוחש, הלב לבין הרעיון המופשט. בשלב ראשון גם הימין וגם השמאל מקבלים גדלות. קודם תבין את השאלה, המחלוקת ורק לאחר מכן תוכל ליישב הקושיה.

קשה לוותר בויכוח. הימין אומר הכי חשוב אמונה – השפעה, והשמאל אומר ההשתוקקות שהרי מטרת הבריאה קבלת האור, ויש ליהנות בעולם. שניהם צודקים! ועליהם לבוא לקו אמצעי.
בכל חיסרון צריך להרגיש את צד האמונה, ואת צד ההשתוקקות, אי אפשר לתקן כאשר אין רצון. עצם הרצון + האמונה שיש דבר שלם, ע"י שניהם ניתן להתחיל לתקן. מי שאומר הכול טוב, כולם בסדר, כאילו מלמד זכות על הכול — אמירה כזו לא יכולה לבוא לתיקון, בלי רצון לקבל לא ניתן לתקן.

סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כמחלוקת, לא מבטלים אף אחד, נשארים דעות שונות, אך באים לצורה משותפת. לכן יש להשתדל לפתור את המחלוקת מבלי לבטל אותה. סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם אומר שכל צד שומר על ייחודו, וביחד באים להוליד דבר חדש. ביטול המחלוקת אומר שדעה אחת פוסלים, וברגע של חולשה מתקומם הצד שניסו לבטלו. לכן בע"ס אומר שהרודנות לא תחזיק מעמד מפני שהחלש יתמרד.

המחלוקת באה להרבות, בלי פירוט אין שיכלול, כשאדם רוצה מספר דברים — זה מצוין בתנאי שהוא יכול לקיים אותם יחד. בכל חיסרון צריך בתחילה להבין את צד הבורא, ואז מצד תפיסת הנברא לבוא לאיחוד בקו אמצעי, באני המשותף. כל זמן שאין קו אמצעי נשארת מחלוקת.

המטרה לא לבטל אלא לכבד אחד את השני, ואז המחלוקת מביאה לקיום של הביחד.