עמוד 1956

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא רביעאה"

כיצד תהנה? הבא את עצמך שזה תענוגך, למקום אמונתך!
בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא רביעאה", בדבר אותו הפיקוד הרביעי, המתאר את מצוות ההנאה שבמסגרת הקדושה.

הזוה"ק למדנו בשיעורים הקודמים את ג' המצוות הראשונות, שלאחריהם נתבארה המצווה הרביעית.

א. המצווה הראשונה שנתבארה- היא מצוות היראה אותה על האדם לפעול בוויתור על הגאווה, אחרת יענש ב-ד' מיתות בית הדין הנלמדות.

ב. המצווה השנייה הבאה בסדר – היא מצוות האהבה המתכללת ומתייחדת עם מצוות היראה, בסוד הייחוד העליון של פרצופי ישסו"ת ואו"א עילאין דעולם אצילות. וכפי שכבר נתבאר מצד העבודה עניין זה, המתאר את מצב הקביעות ההשקפתית, אותה על האדם לקבל בצורה מוחלטת, שהעולמות העליונים בנויים כך שהבורא ברא את הבריאה וצריך להתבטל אליו והוא אשר בנה את מציאות האהבה, בה צריך לקבל את האור.

ג. המצווה השלישית שהיא האחרונה בסדר הנלמד עד כה – מתארת את הגדלת הזו"ן, המייצגים במובן הנפשי את מציאות האדם המקבל על עצמו את בחינת "האמונה השלמה" ויצירת הקשר עם הבורא, בבחינת הייחוד של "שמע ישראל", בו מקבל האדם את מצוות היראה, שבבחינת "שלמות המחשבה ו- השכל". ולא זו בלבד אלא שמוסיף לקבל בבחינת בשכמל"ו, את בחינת הרצון שנגדל זה עתה ובעקבות כך הוכשר להוליד תולדות, שהן הביטוי של מה שנתקבל מכבר בבחינת "המחשבה ו- השכל".

לאחר הקדמה קצרה זו מתאר הזוה"ק את המצווה הרביעית שהיא הפיקוד הרביעי, עליו מרחיב הזוה"ק את הדיבור במאמר הנוכחי וכפי שיתבאר להלן:

ד. המצווה הרביעית [בבחינת ייחוד ז"א ונוקבא ; הוי"ה ואלוקי"ם ; זו"ן ואו"א] – כנגד עלייתם של זו"ן דעולם אצילות לייחוד עם פרצופי או"א עילאין, נמצא בחינת "הלב" העולה להתייחד עם בחינת "המוח". ייחוד זה של הלב העולה למקום המוח ו- השכל, המייצג את מקום ההשקפה, הוא מחויב, שכן לא ניתן לקבל את התענוג במקומו של הלב [בבחינת "למטה מחזה שאיננו מתוקן"] שהרי איננו מוכשר לכך, ולכך בעליית הלב למקום ההשקפה העליונה ובהתייחדם, ניתן או אז לקבל את התענוג במסגרת השקפה עליונה זו [בבחינת "למעלה מחזה המתוקן"]. קבלת תענוג במסגרת השקפתית, פירושו הארת הרצונות מבחינת המוח והלב המשפיעים הארתם לאלה, מן המקום האמיתי, שכן בהעדר השפעת ההארה מן המקום האמיתי, לא יהיו נבחנים בחינות אלו של "המוח ו- הלב", אלא לבחינות המפרידות, המחפשות את ההנאה בצרכי הגוף ופרטיותו. אותה הבחינה הגורמת להיפרדותם של המוח ו- הלב מן ההשקפה העליונה, היא "הנחש", המבקש את האחדות במקומם של הלב ו- המוח ואת הפירוד במקום ההשקפה העליונה, מציאות ההפוכה לזו הנוהגת בבחינת "הקדושה".

על אף שהדגיש הזוה"ק אותה האזהרה, המצביעה על העדר קבלת ההארה במקומו של הרצון, מכל מקום אין לראות אזהרה זו כמטרה אליה יש להתכוונן, אלא כמציאות המשמשת כאמצעי להשגת המטרה. שכן המטרה הינה להיות בנים למקום, האוכלים מפירותיו ולא עבדים למקום המנקשים את עשביו. ואמנם אף על-פי שזוהי המטרה, מן ההכרח לנקש העשבים ולהסיר הקליפות המתראים בדרך, אלא שיש לראות בזה כאמצעי המכשיר לקראת המטרה הנחשקת, שהיא אכילתו של הפרי והתענוג המופק ממנו.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

אתה רוצה לחבר את הלב לשכל? תן לו עצמאות!
בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה" – ייחוד השכל עם הרגש וסדריו.

הזוה"ק מלמדנו שישנם ב' ייחודים של "שמע ישראל" ו- "ברוך שם", המתבססים על תבנית הייחוד העליון, וכעת מוסיף הזוה"ק את ההבנה הנוגעת לחיבור ב' ייחודים פרטיים אלו, כפי שיתבאר ב-ב' הסעיפים הבאים.

א. ייחוד "שמע ישראל" [כנגד ז"א ; צד השכל ; בחינת 'השמש' ; שם הווי"ה] – לאחר שלימדנו הזוה"ק את מציאות ההשקפה של היראה והאהבה, המצויה בעולמות העליונים, עתה מלמדנו שיש לקבל השקפה זו כהחלטה אמונית, על-פיה יש להעלות את זו"ן למקום ישסו"ת, כדי לקבל כוח זה של היראה והאהבה, גם במציאות התחתונים. מצד עבודת האדם פירוש הדברים, שעל האדם להעלות את בחינת "הרצון הפרטי" למקום התודעה האמונית, כך שכל רצונותיו יהיו אחודים בתודעה אמונית זו. כבר נתבאר שכוח זה של היראה והאהבה מתקבל בקריאת שמע, בו מתייחדות כל המחשבות המפורזות למחשבה אמונית אחת, בבחינת "ייחוד שש הקצוות (רצונות) המפורזים של ז"א, הבאים לאחדות אמונית אחת".

ב. ייחוד "ברוך שם" [כנגד מלכות ; צד הרגש ; בחינת 'הלבנה' ; שם אלוקי"ם] – עתה לאחר שנתבאר ייחוד ה-א' מסעיף קודם, מוסיף הזוה"ק לבאר את ייחוד ה-ב', שבבחינת "ברוך שם". ייחוד זה בא כנגד צד הנקבה והרגש, המצויים בסוף צד הזכר והשכל. אותה הנקבה המדוברת שבבחינת האות דל"ת "מאחד – דשמע ישראל", אשר הייתה מצוייה כנקודה בסוף זכר, התפתחה ויצאה לבר מן הזכר, כיציאה ונסירת הרגש מן השכל . תנועה זו של היפרדות הנקבה מן הזכר, הרגש מן השכל, היא תנועת הנסירה, שעניינה לתת לנקבה עצמאות בבחינת "השתוקקות פרטית משלה", הנקראת ו"ק או כלים דו"ק פרטיים. עצמאות זו הניתנת לבחינת "הנקבה", היא מציאות המגדילה את הנקבה מבחינת "נקודה", שאיננה מורגשת לבחינת "ו"ק", המורגשים כהשתוקקות וגדלות פרטית, זאת כדי להעביר את בחינת "הנקבה" ממצב פסיבי למצב פעיל, בו היא משמשת כשותפה מלאה לבחינת הזכר, באופן שבו היא עולה להתכלל עימו ומוסרת את השתוקקותה הפרטית למקום המשותף שבניהם, שכן בלא שימוש בהשתוקקות זו לא ניתן להגיע לבחינת הייחוד הנזכר לעיל.

אחר שנתבארו ב' צדדי הייחוד של "שמע ישראל" ו- "ברוך שם", עתה יש לבאר את חיבורם של ב' צדדי ייחוד אלו ואת אופן העדר חיבורם. ההכנות נלמדות בסעיפים דלעיל, מסבירות את הכרחיות החיבור, שבין הלב לשכל, בין צד הנקבה לצד זכר ובין צד הבריאה לצד הבורא וכהנה על זו הדרך.

בכך נסתכם תהליך זה המתאר את מקומה של הנקבה, כשותפה שווה לקשר, בכך שמקבלת את מרחבה האישי, המאפשר לה לבוא ממצב פסיבי למצב אקטיבי, ממציאות של נפעלת למציאות של פועלת. ובהעדר השתתפות צד "הנקבה" בקשר, לא ניתן להגיע למציאות של תולדה המניבה "פירות", שכן אין צד "השכל" מסוגל להוליד בלא צד "הרגש" וכן אין צד "הזכר" מסוגל להוליד בלא צד "הנקבה"

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

אתה רוצה לחבר את הלב לשכל? תן לו עצמאות!
בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה" – ייחוד השכל עם הרגש וסדריו.

הזוה"ק מלמדנו שישנם ב' ייחודים של "שמע ישראל" ו- "ברוך שם", המתבססים על תבנית הייחוד העליון, וכעת מוסיף הזוה"ק את ההבנה הנוגעת לחיבור ב' ייחודים פרטיים אלו, כפי שיתבאר ב-ב' הסעיפים הבאים. א. ייחוד "שמע ישראל" [כנגד ז"א ; צד השכל ; בחינת 'השמש' ; שם הוי"ה] – לאחר שלימדנו הזוה"ק את מציאות ההשקפה של היראה והאהבה, המצויה בעולמות העליונים, עתה מלמדנו שיש לקבל השקפה זו כהחלטה אמונית, על-פיה יש להעלות את זו"ן למקום ישסו"ת, כדי לקבל כוח זה של היראה והאהבה, גם במציאות התחתונים. מצד עבודת האדם פירוש הדברים, שעל האדם להעלות את בחינת "הרצון הפרטי" למקום התודעה האמונית, כך שכל רצונותיו יהיו מאוחדים בתודעה אמונית זו. כבר נתבאר שכוח זה של היראה והאהבה מתקבל בקריאת שמע, בו מתייחדות כל המחשבות המפורזות למחשבה אמונית אחת, בבחינת "ייחוד שש הקצוות (רצונות) המפורזים של ז"א, הבאים לאחדות אמונית אחת".

ב. ייחוד "ברוך שם" [כנגד מלכות ; צד הרגש ; בחינת 'הלבנה' ; שם אלוקי"ם] – עתה לאחר שנתבאר ייחוד ה-א' מסעיף קודם, מוסיף הזוה"ק לבאר את ייחוד ה-ב', שבבחינת "ברוך שם". ייחוד זה בא כנגד צד הנקבה והרגש, המצויים בסוף צד הזכר והשכל. אותה הנקבה המדוברת שבבחינת האות דל"ת "מאחד – דשמע ישראל", אשר הייתה מצוייה כנקודה בסוף זכר, התפתחה ויצאה לבר מן הזכר, כיציאה ונסירת הרגש מן השכל . תנועה זו של היפרדות הנקבה מן הזכר, הרגש מן השכל, היא תנועת הנסירה, שעניינה לתת לנקבה עצמאות בבחינת "השתוקקות פרטית משלה", הנקראת ו"ק או כלים דו"ק פרטיים. עצמאות זו הניתנת לבחינת "הנקבה", היא מציאות המגדילה את הנקבה מבחינת "נקודה", שאיננה מורגשת לבחינת "ו"ק", המורגשים כהשתוקקות וגדלות פרטית, זאת כדי להעביר את בחינת "הנקבה" ממצב פסיבי למצב פעיל, בו היא משמשת כשותפה מלאה לבחינת הזכר, באופן שבו היא עולה להתכלל עימו ומוסרת את השתוקקותה הפרטית למקום המשותף שבניהם, שכן בלא שימוש בהשתוקקות זו לא ניתן להגיע לבחינת הייחוד הנזכר לעיל.

אחר שנתבארו ב' צדדי הייחוד של "שמע ישראל" ו- "ברוך שם", עתה יש לבאר את חיבורם של ב' צדדי ייחוד אלו ואת אופן העדר חיבורם. ההכנות נלמדות בסעיפים דלעיל, מסבירות את הכרחיות החיבור, שבין הלב לשכל, בין צד הנקבה לצד זכר ובין צד הבריאה לצד הבורא וכהנה על זו הדרך.

בכך נסתכם תהליך זה המתאר את מקומה של הנקבה, כשותפה שווה לקשר, בכך שמקבלת את מרחבה האישי, המאפשר לה לבוא ממצב פסיבי למצב אקטיבי, ממציאות של נפעלת למציאות של פועלת. ובהעדר השתתפות צד "הנקבה" בקשר, לא ניתן להגיע למציאות של תולדה המניבה "פירות", שכן אין צד "השכל" מסוגל להוליד בלא צד "הרגש" וכן אין צד "הזכר" מסוגל להוליד בלא צד "הנקבה"

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

רוצה לדעת כיצד ייראה הייחוד התחתון? הבט בתבנית הייחוד העליון!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה", בדבר ב' הייחודים של היראה והאהבה, הן מצד העליונים והן מצד התחתונים.
מסביר הזוה"ק שישנם ב' ייחודים – עליונים ותחתונים, כאשר בחינת "הייחודים העליונים" משמשים כמציאות קיימת, אותה יש לבטא בבחינת "הייחודים התחתונים", כפי שיתבאר להלן:
א ייחודים עליונים [בבחינת "הראש"] – כנגד ייחודם של הפרצופים או"א וישסו"ת, המייצגים את בחינת 'ההכרה' ו- 'התודעה בהתאמה. נמצא ייחודם של בחינות "היראה (או"א) באהבה (ישסו"ת)" ו- "האהבה (ישסו"ת) ביראה (או"א)", כעין מה שאנו אומרים קודם התפילה: "בדחילו ורחימו – ורחימו ודחילו". מצד עבודת האדם ייחוד עליון זה, פירושו קבלת מציאותו של הבורא בהכרה נטולת גאווה, ושיפוט אישי בבחינת "יראה", הבאה לידי ביטוי בבחינת "האהבה", המייצגת אותה התכלית הנחשקת. מצג זה המתואר בעולמות העליונים, בא להורות ולהצביע על קיומו ומציאותו של הייחוד העליון שבבחינת "ראש" הנזכר לעיל, למען יכירו התחתונים תבנית ייחוד זו, לפיה יפעלו אף הם, בבואם לייחד את הייחוד התחתון.
עתה מציג הזוה"ק את הייחוד התחתון כתבניתו של הייחוד העליון, המדובר בסעיף הקודם:
ב. ייחודים תחתונים [בבחינת "הגוף"] – כנגד ייחודם של הפרצופים ז"א ומלכות, נמצאים ייחודם של בחינות "היראה (ז"א) והאהבה (מלכות)" ו- "האהבה (מלכות) והיראה (ז"א)", שבגוף. היראה והאהבה שבגוף יונקים מן השורשים העליונים שבעולם האצילות, ועל-פי תבנית שורשים אלו של היראה והאהבה, פועלים התחתונים את ביטויים בבחינות "הגוף ו- הלב". מצד עבודת האדם פירוש הדברים הוא, שלאחר שהייתה לאדם קבלה בהכרה – בצורה מלאה, שהבורא יתברך הוא אחד וכל רצונותיו שבבחינת "שש קצוות המרחב הפזורים", נובעים ממנו בבחינת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כל זאת ועל אף שרצונות הנברא מכוסים בקליפות, שכן כל מאוויו וחשקיו של האדם הוא להיות בקשר של שייכות עם הבורא, כעת עליו לבטא קשר של שייכות זה, בבחינת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שפירושו יישום הקשר, שנתקבל על-ידי האדם "בשמע ישראל וכו'", בבחינת "האהבה השלמה", הדורשת מן האדם ליישם ולבטא קשר זה בעיתות טובים והן בעיתות הרעים, בביטול הרגש ומחשבותיו.
מסכם הזוה"ק בקיצור נמרץ ואומר: "מה שקיבל האדם 'בשמע ישראל' בבחינת היראה ,מיישם הוא כעת 'בברוך שם', בבחינת האהבה וזאת כדוגמת ייחוד 'היראה ו- האהבה' השורשיים, שבעולמות העליונים".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

רוצה לדעת כיצד ייראה הייחוד התחתון? הבט בתבנית הייחוד העליון!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה", בדבר ב' הייחודים של היראה והאהבה, הן מצד העליונים והן מצד התחתונים.
מסביר הזוה"ק שישנם ב' ייחודים – עליונים ותחתונים, כאשר בחינת "הייחודים העליונים" משמשים כמציאות קיימת, אותה יש לבטא בבחינת "הייחודים התחתונים", כפי שיתבאר להלן:
א ייחודים עליונים [בבחינת "הראש"] – כנגד ייחודם של הפרצופים או"א וישסו"ת, המייצגים את בחינת 'ההכרה' ו- 'התודעה בהתאמה. נמצא ייחודם של בחינות "היראה (או"א) באהבה (ישסו"ת)" ו- "האהבה (ישסו"ת) ביראה (או"א)", כעין מה שאנו אומרים קודם התפילה: "בדחילו ורחימו – ורחימו ודחילו". מצד עבודת האדם ייחוד עליון זה, פירושו קבלת מציאותו של הבורא בהכרה נטולת גאווה, ושיפוט אישי בבחינת "יראה", הבאה לידי ביטוי בבחינת "האהבה", המייצגת אותה התכלית הנחשקת. מצג זה המתואר בעולמות העליונים, בא להורות ולהצביע על קיומו ומציאותו של הייחוד העליון שבבחינת "ראש" הנזכר לעיל, למען יכירו התחתונים תבנית ייחוד זו, לפיה יפעלו אף הם, בבואם לייחד את הייחוד התחתון.
עתה מציג הזוה"ק את הייחוד התחתון כתבניתו של הייחוד העליון, המדובר בסעיף הקודם:
ב. ייחודים תחתונים [בבחינת "הגוף"] – כנגד ייחודם של הפרצופים ז"א ומלכות, נמצאים ייחודם של בחינות "היראה (ז"א) והאהבה (מלכות)" ו- "האהבה (מלכות) והיראה (ז"א)", שבגוף. היראה והאהבה שבגוף יונקים מן השורשים העליונים שבעולם האצילות, ועל-פי תבנית שורשים אלו של היראה והאהבה, פועלים התחתונים את ביטויים בבחינות "הגוף ו- הלב". מצד עבודת האדם פירוש הדברים הוא, שלאחר שהייתה לאדם קבלה בהכרה – בצורה מלאה, שהבורא יתברך הוא אחד וכל רצונותיו שבבחינת "שש קצוות המרחב הפזורים", נובעים ממנו בבחינת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כל זאת ועל אף שרצונות הנברא מכוסים בקליפות, שכן כל מאוויו וחשקיו של האדם הוא להיות בקשר של שייכות עם הבורא, כעת עליו לבטא קשר של שייכות זה, בבחינת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שפירושו יישום הקשר, שנתקבל על-ידי האדם "בשמע ישראל וכו'", בבחינת "האהבה השלמה", הדורשת מן האדם ליישם ולבטא קשר זה בעיתות טובים והן בעיתות הרעים, בביטול הרגש ומחשבותיו.
מסכם הזוה"ק בקיצור נמרץ ואומר: "מה שקיבל האדם 'בשמע ישראל' בבחינת היראה ,מיישם הוא כעת 'בברוך שם', בבחינת האהבה וזאת כדוגמת ייחוד 'היראה ו- האהבה' השורשיים, שבעולמות העליונים".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תניינא" ו- "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

כיצד תרכז את כל רצונותיך הפזורים? בסס אותם על נקודות ההשקפה העליונות!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תניינא" ומתחילים את מאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה", בדבר פירוט ב' המצוות הראשונות של "היראה והאהבה" ומצות "קריאת שמע".

עתה מלמדנו הזוה"ק את ב' המצוות הראשונות הנלמדות בכללים מצד נקודת ההשקפה, על-פי החלוקה הבאה:
א. מצוות היראה – כנגד או"א (אבא ואמא) המייצג אותו הפרצוף שבראש עולם האצילות, באה מצוות היראה, המצביעה גם על נקודת ההכרה הגבוהה שבאדם מבחינה השקפתית. נקודת השקפה זו שבבחינת "ההכרה העליונה", מחוייבת להיות וודאית, עליה נשענת מצוות האהבה שבבחינת "התודעה", כפי שיתבאר להלן בסעיף הבא.

ב. מצוות האהבה – כנגד ישסו"ת (ישראל סבא ותבונה), המייצג אותו הפרצוף שבראש עולם האצילות, באה מצוות האהבה, המצביעה גם על נקודת התודעה שבאדם, היונקת מנקודת ההכרה העליונה עליה היא בנויה. אולם אין די בכך, שכן יש לייצר אפשרות כזו, שבגינה תוכל להתפשט תודעה זו לבחינת "גוף". מבחינה השקפתית בניין התודעה על בסיס ההכרה, פירושו, קבלת מציאות הבורא יתברך בעולם.

כעת מלמדנו הזוה"ק את המצווה השלישית, הבאה כנגד "קריאת שמע", המאחדת את כל הקצוות המפוזרים שבנפש האדם לנקודת "היראה", המהווה את הרצון המרכזי של האדם המכין לבחינת "האהבה" וכפי שיתבאר בסעיף הבא, שלהלן.

ג. מצוות קריאת שמע – כנגד ז"א (זעיר אנפין), המייצג את המרחב שבנפש אדם, בבחינת "שש קצוות", באה מצות "קריאת שמע", המצביעה על ייחוד רצונותיו המפוזרים של האדם בבחינת "שש קצוות", בהשקפה העליונה, שמהווה את הרצון המרכזי אליו מתייחדים ומתרכזים כל הרצונות הפזורים אשר בנפש האדם, להיותם מתכנסים למרחב אחד התלוי בבסיס נקודת השקפה עליונה זו. וזהו סוד "אחד" מ- "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", דהיינו שמאחד את כל שש הקצוות שבבחינת "המרחב", להיותם אחוזים בנקודת מרכז אחת כוללת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תניינא" ו- "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

כיצד תרכז את כל רצונותיך הפזורים? בסס אותם על נקודות ההשקפה העליונות!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תניינא" ומתחילים את מאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה", בדבר פירוט ב' המצוות הראשונות של "היראה והאהבה" ומצות "קריאת שמע".

עתה מלמדנו הזוה"ק את ב' המצוות הראשונות הנלמדות בכללים מצד נקודת ההשקפה, על-פי החלוקה הבאה:
א. מצוות היראה – כנגד או"א (אבא ואמא) המייצג אותו הפרצוף שבראש עולם האצילות, באה מצוות היראה, המצביעה גם על נקודת ההכרה הגבוהה שבאדם מבחינה השקפתית. נקודת השקפה זו שבבחינת "ההכרה העליונה", מחוייבת להיות וודאית, עליה נשענת מצוות האהבה שבבחינת "התודעה", כפי שיתבאר להלן בסעיף הבא.

ב. מצוות האהבה – כנגד ישסו"ת (ישראל סבא ותבונה), המייצג אותו הפרצוף שבראש עולם האצילות, באה מצוות האהבה, המצביעה גם על נקודת התודעה שבאדם, היונקת מנקודת ההכרה העליונה עליה היא בנויה. אולם אין די בכך, שכן יש לייצר אפשרות כזו, שבגינה תוכל להתפשט תודעה זו לבחינת "גוף". מבחינה השקפתית בניין התודעה על בסיס ההכרה, פירושו, קבלת מציאות הבורא יתברך בעולם.

כעת מלמדנו הזוה"ק את המצווה השלישית, הבאה כנגד "קריאת שמע", המאחדת את כל הקצוות המפוזרים שבנפש האדם לנקודת "היראה", המהווה את הרצון המרכזי של האדם המכין לבחינת "האהבה" וכפי שיתבאר בסעיף הבא, שלהלן.

ג. מצוות קריאת שמע – כנגד ז"א (זעיר אנפין), המייצג את המרחב שבנפש אדם, בבחינת "שש קצוות", באה מצות "קריאת שמע", המצביעה על ייחוד רצונותיו המפוזרים של האדם בבחינת "שש קצוות", בהשקפה העליונה, שמהווה את הרצון המרכזי אליו מתייחדים ומתרכזים כל הרצונות הפזורים אשר בנפש האדם, להיותם מתכנסים למרחב אחד התלוי בבסיס נקודת השקפה עליונה זו. וזהו סוד "אחד" מ- "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", דהיינו שמאחד את כל שש הקצוות שבבחינת "המרחב", להיותם אחוזים בנקודת מרכז אחת כוללת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תניינא"

עליך להתבטל לאני המשותף, שהוא מקום האהבה שבקשר, הן כשטוב לך והן כשרע לך!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תניינא", בדבר ביטוייה של מצוות היראה תוך מצוות האהבה.
עד כה לימדנו הזוה"ק שמצוות היראה פירושה הידבקות התחתון בעליון, כפרט הדבק בכלל וכגוף הדבק בראשו. דביקותו של התחתון בעליון, היא זו המעניקה לו את קיומו, שכן הוא לכשעצמו איננו קיים כלל ועיקר, ונמצא שדביקות זו, היא הפתח והשער להכל. עד כה נתבאר צד ה-א' שביראה, שהיא "יראת הרוממות", איתה פועל התחתון בדבקות בבורא יתברך שמו, בגין דאיהו רב ושליט.
ביאור צד ה-ב' של היראה, הוא כפי הנלמד בשיעורים הקודמים, בהם הוסבר שאדם הפועל ביראה מטעם סיפוקו האישי, אזי היראה הרעה מלקה אותו ב-ד' מיתות בית הדין הנלמדות. לאחר שנתבארו ב' צדדי היראה, מוסיף הזוה"ק לתאר את הפיקוד השני, שהוא מצוות האהבה, שהיא תכלית הכל, אליה צריך האדם לשאוף ולהתכוונן. אהבה זו המדוברת מוכרחת להתקיים בתנאי של יראה מוקדמת, שכן לא תיתכן אהבה בלא יראה, היות שכל אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה.
ולכן על האדם לבנות את האהבה על בסיס היראה, כלומר שבניין האהבה צריך לבוא על בסיס ההתבטלות לבחינת "האני המשותף" של הקשר.
מצד עבודת ההתבוננות יש להוסיף ולומר, שעל האדם לעזוב את עצמו, בכדי שיוכל לייצר התבוננות טרם כל שפיטה ומסקנה, הבאה כתגובה למציאות איתה הוא נפגש. עוד יש להרחיב את היריעה בדבר ביטויה של מצוות היראה תוך מצוות האהבה, להיות שיראה זו המדוברת במסגרת האהבה, כוללת היבט נפשי, עליו יש להרחיב את הדיבור במעט.
הזוה"ק לימדנו שיראה, פירושה התבטלות ודביקות, וכעת מחדד הזוה"ק מונחים נפשיים אלו בפרטות ומסביר, שיראה זו הבאה לידי ביטוי באהבה, כוללת ב' צדדים, הן של דין והן של רחמים. הוראה זו באה להבהיר את נקודת הכשל, אותה פוגש האדם כאשר בא לפעול במצוות היראה. נקודת כשל זו גורמת לאדם הפועל ביראה, לחלק בין דין לרחמים, באופן שכאשר הבורא יתברך משפיע לו שפע טובה נמצא אוהב אותו, ובהעדר השפע נמצא שונא לו חס ושלום, ולזאת בא להבהיר הזוה"ק שהן בבחינת "הדין" והן בבחינת "הרחמים", אל לו לאדם לפעול חלוקה זו בנפשו, אלא עליו לאהוב את הבורא יתברך הן כאשר משפיע עליו שפע טובה והן כאשר מונע ממנו כיבכול את שפעו אפילו נוטל נשמתו.
נמצא שאדם הרוצה לפעול באהבת אמת, עליו לעורר את היראה אף בבחינת "האהבה", שפירושה הוא כנזכר לעיל, שאוהב את הבורא יתברך לא מטעם סיפוקו האישי, אלא מטעם האמת אליה הוא מכוון, ולכן הן כשטוב לו והן כשרע לו, פועל הוא את האהבה. אולם אם לא מעורר את היראה הזו כאשר מגיע לבחינת "האהבה", אזי היראה הרעה תפעל כנגדו ב-ד' מיתות בית הדין הנלמדות, ונמצא שכל אהבתו תתבסס על סיפוק אישי, ומן ההכרח שיהיה נרגן מפריד אלוף, הלא הוא הבורא יתברך, שהוא אלופו של עולם

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תניינא"

עליך להתבטל לאני המשותף, שהוא מקום האהבה שבקשר, הן כשטוב לך והן כשרע לך!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תניינא", בדבר ביטוייה של מצוות היראה תוך מצוות האהבה.
עד כה לימדנו הזוה"ק שמצוות היראה פירושה הידבקות התחתון בעליון, כפרט הדבק בכלל וכגוף הדבק בראשו. דביקותו של התחתון בעליון, היא זו המעניקה לו את קיומו, שכן הוא לכשעצמו איננו קיים כלל ועיקר, ונמצא שדביקות זו, היא הפתח והשער להכל.
עד כה נתבאר צד ה-א' שביראה, שהיא "יראת הרוממות", איתה פועל התחתון בדבקות בבורא יתברך שמו, בגין דאיהו רב ושליט.
ביאור צד ה-ב' של היראה, הוא כפי הנלמד בשיעורים הקודמים, בהם הוסבר שאדם הפועל ביראה מטעם סיפוקו האישי, אזי היראה הרעה מלקה אותו ב-ד' מיתות בית הדין הנלמדות (ע"ש).
לאחר שנתבארו ב' צדדי היראה, מוסיף הזוה"ק לתאר את הפיקוד השני, שהוא מצוות האהבה, שהיא תכלית הכל, אליה צריך האדם לשאוף ולהתכוונן. אהבה זו המדוברת מוכרחת להתקיים בתנאי של יראה מוקדמת, שכן לא תתכן אהבה בלא יראה, היות שכל אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה.
ולכן על האדם לבנות את האהבה על בסיס היראה, כלומר שבניין האהבה צריך לבוא על בסיס ההתבטלות לבחינת "האני המשותף" של הקשר.
מצד עבודת ההתבוננות יש להוסיף ולומר, שעל האדם לעזוב את עצמו, בכדי שיוכל לייצר התבוננות טרם כל שפיטה ומסקנה, הבאה כתגובה למציאות איתה הוא נפגש. עוד יש להרחיב את היריעה בדבר ביטויה של מצוות היראה תוך מצוות האהבה, להיות שיראה זו המדוברת במסגרת האהבה, כוללת היבט נפשי, עליו יש להרחיב את הדיבור במעט.
הזוה"ק לימדנו שיראה, פירושה התבטלות ודביקות, וכעת מחדד הזוה"ק מונחים נפשיים אלו בפרטות ומסביר, שיראה זו הבאה לידי ביטוי באהבה, כוללת ב' צדדים, הן של דין והן של רחמים. הוראה זו באה להבהיר את נקודת הכשל, אותה פוגש האדם כאשר בא לפעול במצוות היראה. נקודת כשל זו גורמת לאדם הפועל ביראה, לחלק בין דין לרחמים, באופן שכאשר הבורא יתברך משפיע לו שפע טובה נמצא אוהב אותו, ובהעדר השפע נמצא שונא לו חס ושלום, ולזאת בא להבהיר הזוה"ק שהן בבחינת "הדין" והן בבחינת "הרחמים", אל לו לאדם לפעול חלוקה זו בנפשו, אלא עליו לאהוב את הבורא יתברך הן כאשר משפיע עליו שפע טובה והן כאשר מונע ממנו כיבכול את שפעו אפילו נוטל נשמתו.
נמצא שאדם הרוצה לפעול באהבת אמת, עליו לעורר את היראה אף בבחינת "האהבה", שפירושה הוא כנזכר לעיל, שאוהב את הבורא יתברך לא מטעם סיפוקו האישי, אלא מטעם האמת אליה הוא מכוון, ולכן הן כשטוב לו והן כשרע לו, פועל הוא את האהבה. אולם אם לא מעורר את היראה הזו כאשר מגיע לבחינת "האהבה", אזי היראה הרעה תפעל כנגדו ב-ד' מיתות בית הדין הנלמדות, ונמצא שכל אהבתו תתבסס על סיפוק אישי, ומן ההכרח שיהיה נרגן מפריד אלוף, הלא הוא הבורא יתברך, שהוא אלופו של עולם

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תניינא"

כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תניינא", המתאר מצוות האהבה כתכלית המתבססת על המצווה הראשונה הלא היא מצוות היראה.

מסביר הזוה"ק שאדם בטבעו איננו מסוגל לעשות תנועה הדורשת מעימו ללכת אל מעבר לעצמו ועל כן התנועה הראשונית המתבקשת, היא תנועה המוליכתו לקראת "מידת היראה", אותה יש לפעול

בוויתור על הגאווה ובהליכה אל מעבר ל- "אני העצמי". תנועה ראשונית זו היא אמנם תנועה מוקדמת והכרחית לפני כל תנועה אחרת, אולם אין די בתנועה זו בכדי להביא את האדם לתכליתו, שכן היא מייצגת אך את חלק "הנושא" שבהליך התנועה הכולל.

כעת מבאר הזוה"ק את בחינת "מושא התנועה" ומסביר, שמושא תנועה זה מייצג את התכלית אליה האדם שואף להגיע, שהיא בבחינת "מצוות האהבה" ויחד עם זאת מזכיר לבל נשכח שלקיום מצווה ה-ב' המדוברת זה עתה, ישנו תנאי, המקדים את מצוות היראה למצוות האהבה, שכן לא תתכן אהבה בלא יראה המוקדמת לה, שהרי אדם הגאוותן התוהה על הראשונות בבחינת "יראת ה' ראשית וכו'", איננו יכול להגיע לבחינת "האהבה", המתבססת על הרצון להשפיע ולא על הרצון לקבלת סיפוק אישי.

על אף שמצוות האהבה מתבססת על בחינת "הרצון להשפיע" ולא על בחינת "הרצון לקבלת סיפוק אישי", מכל מקום שלמות האהבה בבחינת "אהבה רבה", איננה מתקיימת אלא, כאשר האדם פועל ב-ב' צדדים – הן בצד הבורא שבבחינת "ההשפעה" [רחמים] והן בצד הנברא שבבחינת "הקבלה" [דין].

ביטוי לכך מצד העבודה ניתן לראות, כאשר האדם עובד את בוראו, הן בעת שפועל כלפיו במידת ההשפעה והן בעת שפועל כלפיו בייסורים ובהעדר ההשפעה, שאו אז נבחנת אהבתו לשלמה בשתי בחינות, הן בבחינת "הרחמים" והן בבחינת "הדין".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תניינא"

כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תניינא", המתאר מצוות האהבה כתכלית המתבססת על המצווה הראשונה הלא היא מצוות היראה.

מסביר הזוה"ק שאדם בטבעו איננו מסוגל לעשות תנועה הדורשת מעימו ללכת אל מעבר לעצמו ועל כן התנועה הראשונית המתבקשת, היא תנועה המוליכתו לקראת "מידת היראה", אותה יש לפעול

בוויתור על הגאווה ובהליכה אל מעבר ל- "אני העצמי". תנועה ראשונית זו היא אמנם תנועה מוקדמת והכרחית לפני כל תנועה אחרת, אולם אין די בתנועה זו בכדי להביא את האדם לתכליתו, שכן היא מייצגת אך את חלק "הנושא" שבהליך התנועה הכולל.

כעת מבאר הזוה"ק את בחינת "מושא התנועה" ומסביר, שמושא תנועה זה מייצג את התכלית אליה האדם שואף להגיע, שהיא בבחינת "מצוות האהבה" ויחד עם זאת מזכיר לבל נשכח שלקיום מצווה ה-ב' המדוברת זה עתה, ישנו תנאי, המקדים את מצוות היראה למצוות האהבה, שכן לא תתכן אהבה בלא יראה המוקדמת לה, שהרי אדם הגאוותן התוהה על הראשונות בבחינת "יראת ה' ראשית וכו'", איננו יכול להגיע לבחינת "האהבה", המתבססת על הרצון להשפיע ולא על הרצון לקבלת סיפוק אישי.

על אף שמצוות האהבה מתבססת על בחינת "הרצון להשפיע" ולא על בחינת "הרצון לקבלת סיפוק אישי", מכל מקום שלמות האהבה בבחינת "אהבה רבה", איננה מתקיימת אלא, כאשר האדם פועל ב-ב' צדדים – הן בצד הבורא שבבחינת "ההשפעה" [רחמים] והן בצד הנברא שבבחינת "הקבלה" [דין].

ביטוי לכך מצד העבודה ניתן לראות, כאשר האדם עובד את בוראו, הן בעת שפועל כלפיו במידת ההשפעה והן בעת שפועל כלפיו בייסורים ובהעדר ההשפעה, שאו אז נבחנת אהבתו לשלמה בשתי בחינות, הן בבחינת "הרחמים" והן בבחינת "הדין".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא קדמאה"

כיצד תנצל מ-ד' מיתות בית הדין? כוון עצמך "ליראת הרוממות"!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", בו מתוארים הן מידת היראה המהווה את השורשים לכל כללי התורה והן עונשי ד' מיתות בין המגיעים לסר ממנה. מסביר הזוה"ק שהיראה שבבחינת "יראת הרוממות", היא שורש בנפש האדם, המייצבת בתוכו את נקודת הוודאי הראשונית, שהיא הסיבה המוקדמת לכל הסיבות ונקודת המשענת לכל הספיקות, עד כדי שלא יתכן מצב בו ישנם ריבויי ספיקות, ללא כל וודאי ראשוני המקיים אותם, שכן קבלת הספק כדבר הניתן להוכחה, מאשש גם הוא את מציאותו של הוודאי הראשוני, אף לטענת הריאליסטים. עתה מתאר הזוה"ק את ד' העונשים המגיעים לאדם, המתנתק ממידת היראה שהיא כללות כל התורה כולה, דרך הלקאתה של הרצועה הרעה שבבחינת "היראה הרעה":

א. חנק – חנק זה בחינת "תוהו", שתוהה על הראשונות ולא מקבל שישנה מציאות שלמעלה מן הרצון לקבל בבחינת "אמונה למעלה מן הדעת", שהיא הוודאי הראשוני המתחיל הכל וכולל הכל שאי אפשר בלעדיו. וגם אם מקבל על עצמו את החוקים שבבחינת שם "הויי"ה", אין בקבלתו אלא טובת הנאה אישית. נמצא אם כן שכאשר האדם תוהה על הראשונות הוא נחנק ואין לו אוויר של קדושה.

לאחר שהאדם נתון לחבל המחנק של קליפת הגאווה, הגורמת לו להתנגד להנהגה, לתורה ולרבנים, לאחר מכן נתקיים הפסוק: "הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכעבותות העגלה חטאה", שפירושו התגברות בחינת "החטאה" בנפש האדם, עד לכדי מצב בו איננו יכול להתנתק ממנה. עניין זה מתבטא בנפש האדם על-ידי סקילה.

ב. סקילה – סקילה זה בחינת "בוהו", והיא נעשית על-ידי אבנים, שהן אותן ההבנות המשקעות באדם מחשבות זרות, עד לכדי שמתרוצצות בגולגתו מחשבות רעות ותאוות רעות וכל כולו הרהורים רעים ובזה נתקיים: "קשים הרורי עבירה מעבירה", באופן שמגוף העבירה יכול הוא להפרד, אולם מהרהורי העבירה קשה היא הפרידה עד למאוד.

כאשר האדם רואה שמחשבותיו והרהוריו שקועות תדיר בענייני העולם הזה או בדברים אשר אינם טובים, אין זה אלא משום שעבר מיתת חנק, לסיבה שהיה גאוותן ותהה על הראשונות ועתה נוסף להענש בסקילה – בהרהורים רעים ומחשבות רעות. וכעת מוסיף הזוה"ק לתאר את מיתת בית הדין השלישית בשרשרת 'עונשי ד' מיתות בית הדין', שהיא מיתת השריפה, השורפת ומכלה את כל רגעי החסד שהיה לו לאדם מן הקדושה.

ג. שריפה – שריפה היא אותה הבחינה של הסיטרא אחרא, המבקשת לשרוף את כל החיות דקדושה שיש לאדם, עד לכדי שגם בעת בה הוא מקיים את הקדושה באופן חיצוני, אין לו שום תענוג מכך ונמצא בזה שמאבד את כל הקשר שלו לקדושה.

ד. הרג- הרג בחרב זו אותה הבחינה שמוותרת את ראשו של האדם מגופו, מנתקת בין ראש לגוף, ביטוי לכך הוא שהאדם פועל בסערת הנפש והופך להיות רגזן מתוך אותן התאוות ואותו העדר החשק לקדושה, כך שגם כאשר הוא נצרך לעשות מעשה שבקדושה הוא הופך להיות רגזן נרגן ומתוסכל, שכן כפי שנתבאר לעיל, ליבו ומוחו לא עובדים יחדיו, אלא במנותק אחד מהשני. נמצא אם כן שאדם זה חי חיים כפולים כסכיזופרן ולעיתים אף יותר מכך, כל זאת משום שלא קיבל על עצמו יראה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא קדמאה"

כיצד תנצל מ-ד' מיתות בית הדין? כוון עצמך "ליראת הרוממות"!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", בו מתוארים הן מידת היראה המהווה את השורשים לכל כללי התורה והן עונשי ד' מיתות בין המגיעים לסר ממנה.

מסביר הזוה"ק שהיראה שבבחינת "יראת הרוממות", היא שורש בנפש האדם, המייצבת בתוכו את נקודת הוודאי הראשונית, שהיא הסיבה המוקדמת לכל הסיבות ונקודת המשענת לכל הספיקות,

עד כדי שלא יתכן מצב בו ישנם ריבויי ספיקות, ללא כל וודאי ראשוני המקיים אותם, שכן קבלת הספק כדבר הניתן להוכחה, מאשש גם הוא את מציאותו של הוודאי הראשוני, אף לטענת הריאליסטים.

עתה מתאר הזוה"ק את ד' העונשים המגיעים לאדם, המתנתק ממידת היראה שהיא כללות כל התורה כולה, דרך הלקאתה של הרצועה הרעה שבבחינת "היראה הרעה":

א. חנק – חנק זה בחינת "תוהו", שתוהה על הראשונות ולא מקבל שישנה מציאות שלמעלה מן הרצון לקבל בבחינת "אמונה למעלה מן הדעת", שהיא הוודאי הראשוני המתחיל הכל וכולל הכל שאי אפשר בלעדיו. וגם אם מקבל על עצמו את החוקים שבבחינת שם "הויי"ה", אין בקבלתו אלא טובת הנאה אישית. נמצא אם כן שכאשר האדם תוהה על הראשונות הוא נחנק ואין לו אוויר של קדושה.

לאחר שהאדם נתון לחבל המחנק של קליפת הגאווה, הגורמת לו להתנגד להנהגה, לתורה ולרבנים, לאחר מכן נתקיים הפסוק: "הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכעבותות העגלה חטאה", שפירושו התגברות בחינת "החטאה" בנפש האדם, עד לכדי מצב בו איננו יכול להתנתק ממנה. עניין זה מתבטא בנפש האדם על-ידי סקילה.

ב. סקילה – סקילה זה בחינת "בוהו", והיא נעשית על-ידי אבנים, שהן אותן ההבנות המשקעות באדם מחשבות זרות, עד לכדי שמתרוצצות בגולגתו מחשבות רעות ותאוות רעות וכל כולו הרהורים רעים ובזה נתקיים: "קשים הרורי עבירה מעבירה", באופן שמגוף העבירה יכול הוא להפרד, אולם מהרהורי העבירה קשה היא הפרידה עד למאוד.

כאשר האדם רואה שמחשבותיו והרהוריו שקועות תדיר בענייני העולם הזה או בדברים אשר אינם טובים, אין זה אלא משום שעבר מיתת חנק, לסיבה שהיה גאוותן ותהה על הראשונות ועתה נוסף להענש בסקילה – בהרהורים רעים ומחשבות רעות. וכעת מוסיף הזוה"ק לתאר את מיתת בית הדין השלישית בשרשרת 'עונשי ד' מיתות בית הדין', שהיא מיתת השריפה, השורפת ומכלה את כל רגעי החסד שהיה לו לאדם מן הקדושה.

ג. שריפה – שריפה היא אותה הבחינה של הסיטרא אחרא, המבקשת לשרוף את כל החיות דקדושה שיש לאדם, עד לכדי שגם בעת בה הוא מקיים את הקדושה באופן חיצוני, אין לו שום תענוג מכך ונמצא בזה שמאבד את כל הקשר שלו לקדושה.

ד. הרג- הרג בחרב זו אותה הבחינה שמוותרת את ראשו של האדם מגופו, מנתקת בין ראש לגוף, ביטוי לכך הוא שהאדם פועל בסערת הנפש והופך להיות רגזן מתוך אותן התאוות ואותו העדר החשק לקדושה, כך שגם כאשר הוא נצרך לעשות מעשה שבקדושה הוא הופך להיות רגזן נרגן ומתוסכל, שכן כפי שנתבאר לעיל, ליבו ומוחו לא עובדים יחדיו, אלא במנותק אחד מהשני. נמצא אם כן שאדם זה חי חיים כפולים כסכיזופרן ולעיתים אף יותר מכך, כל זאת משום שלא קיבל על עצמו יראה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

ם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא קדמאה"

מהי היראה האמיתית? בגין דאיהו רב ושליט!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", המתאר את מעלתה וחשיבותה של מידת היראה, את הצורך ההכרחי שבה ואופני שימושיה.

מסביר הזוה"ק, שהיראה נקראת "ראשית" בבחינת "ראשית חכמה יראת ה'", שהיא הראש והפתח לכל הכללים, כאשר הראש מייצג את העבודה שבבחינת "מוחא", דרכו ניתן להגיע לאמונה.

ישנם ג' סוגי יראות, כאשר ב' מהן מייצגות את "היראות החיצוניות" והשלישית שבהן מייצגת את "יראת הרוממות".

ב' היראות הראשונות כשהן לעצמן הן יראות רעות וחיצוניות בבחינת "גבורות חיצוניות", הנעשות מטעם עונש עולם הזה או עונש עולם הבא , כשלעומתן היראה ה-ג' היא היראה האמיתית בבחינת "החסד", הנעשית מטעם גדלותו ורוממותו של הבורא.

הקדמה זו נתבקשת לצורך הבנת ב' צורות העבודה הנבחנות במידת היראה, שהן כדלהלן:

א. יראה הפועלת כגבורה לכשעצמה – צורת עבודה זו, המייצגת את ב' היראות הרעות הנ"ל, היא צורת עבודה חיצונית, בבחינת "שלא לשמה" הפועלת בגאווה אישית למען עצמה.

וכאשר האדם פועל באופן ה-א', אזי הוא חוטא בשניים, הן בכך שעושה עצמו לשורש והן בכך שמתחמק מן העונש המגיע לו, בכדי לתקנו ולהביאו ליראת ה'.

ב. יראה הפועלת כגבורה המעורבת בחסד – צורת עבודה זו מייצגת את ב' היראות הראשונות שבבחינת "השלא לשמה", כמשמשות לבחינת היראה האמיתית שבבחינת "יראת הרוממות".

ב' יראות אלו כלפי היראה ה-ג', הן כקליפות המשמרות את הפרי, שאין בהן עיקר אלא במה שבאים להכשיר את האדם לביאה לקראת "יראת הרוממות", על סדר המדרגה, שכן לא ניתן לעשות זאת בבת אחת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

ם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא קדמאה"

מהי היראה האמיתית? בגין דאיהו רב ושליט!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", המתאר את מעלתה וחשיבותה של מידת היראה, את הצורך ההכרחי שבה ואופני שימושיה.

מסביר הזוה"ק, שהיראה נקראת "ראשית" בבחינת "ראשית חכמה יראת ה'", שהיא הראש והפתח לכל הכללים, כאשר הראש מייצג את העבודה שבבחינת "מוחא", דרכו ניתן להגיע לאמונה.

ישנם ג' סוגי יראות, כאשר ב' מהן מייצגות את "היראות החיצוניות" והשלישית שבהן מייצגת את "יראת הרוממות".

ב' היראות הראשונות כשהן לעצמן הן יראות רעות וחיצוניות בבחינת "גבורות חיצוניות", הנעשות מטעם עונש עולם הזה או עונש עולם הבא , כשלעומתן היראה ה-ג' היא היראה האמיתית בבחינת "החסד", הנעשית מטעם גדלותו ורוממותו של הבורא.

הקדמה זו נתבקשת לצורך הבנת ב' צורות העבודה הנבחנות במידת היראה, שהן כדלהלן:

א. יראה הפועלת כגבורה לכשעצמה – צורת עבודה זו, המייצגת את ב' היראות הרעות הנ"ל, היא צורת עבודה חיצונית, בבחינת "שלא לשמה" הפועלת בגאווה אישית למען עצמה.

וכאשר האדם פועל באופן ה-א', אזי הוא חוטא בשניים, הן בכך שעושה עצמו לשורש והן בכך שמתחמק מן העונש המגיע לו, בכדי לתקנו ולהביאו ליראת ה'.

ב. יראה הפועלת כגבורה המעורבת בחסד – צורת עבודה זו מייצגת את ב' היראות הראשונות שבבחינת "השלא לשמה", כמשמשות לבחינת היראה האמיתית שבבחינת "יראת הרוממות".

ב' יראות אלו כלפי היראה ה-ג', הן כקליפות המשמרות את הפרי, שאין בהן עיקר אלא במה שבאים להכשיר את האדם לביאה לקראת "יראת הרוממות", על סדר המדרגה, שכן לא ניתן לעשות זאת בבת אחת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "יציאת רשב"י מהמערה"

כיצד היא הדרך להשגת סודות התורה? על-ידי ישיבה במערה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "יציאת רשב"י מהמערה", המתאר את מעלתם של סודות התורה על פני לבושיה ואופני השגתם.

הזוה"ק מתאר את סיפורי התורה בכלל ואת סיפור יציאתו של רשב"י מן המערה בפרט, כספיריים וכדברים המאירים, שעניינם להאיר את סודות התורה הגנוזים בתוכם.

סיפור יציאת רשב"י מן המערה, בא להאיר לאדם את מעלתן וחשיבותן של סודות התורה, כדי להורות שהתורה והמצוות שנתן הקב"ה לישראל כולן כתובות דרך כללים ולא דרך פרטים.

סוד ישיבתו של רשב"י במערה, מתאר את התורה הקדושה שבבחינת "הישיבה במערה", כשכל קבלתה במעמד הר סיני הוא רק בבחינת "גופי התורה", ועל כן אם לא יַעֲשֶׂהָ האדם נקבים נקבים עד לכדי שיוציא ממנה את סודות התורה, אזי לא יוכל להגיע להבנה זו, שהתורה כתובה דרך כללים ולא דרך פרטים, שניתנה לבחינת "הנשמה" ולא לבחינת "הגוף".

מאחר שהתורה ניתנה לבחינת "הנשמה" ולא לבחינת "הגוף", על האדם לאמץ הוראת דרך זו של רשב"י, אשר טמן גופו תוך החול, בכך שגם הוא ינהג באותה הדרך, באופן שיוותר לגמרי על חיצוניות התורה, המייצגת אותה התפישה, המבקשת להשיג את סודות התורה דרך לבושיה החיצוניים.

על זאת נשאלת השאלה: "כיצד אם כן יש להתייחס לחיצוניות התורה?", ועל זאת עונה הזוה"ק: "שעל האדם להתייחס לחיצוניות התורה ככזו המראה לו עד כמה איננו מבין ואיננו משיג דבר מן התורה". נמצא אם כן שלחיצוניות התורה הוראה בפני עצמה, ולא הוראת דרך אמצעית, דרכה ניתן להשיג את פנימיות התורה, שאחרת נמצא האדם מקדש את החול.

אליבא דאמת גם התורה החיצונית שבבחינת "החול", תצטרף אל הקודש, אולם זאת לאחר עשיית כל התהליך המדובר לעיל, לכן מתחילה על האדם לשבת במצב של קטנות בבחינת "ישיבה במערה", כך שיוכל להגיע לכלל הבנה שהתורה החיצונית של העולם הזה, היא במצב של קטנות, בבחינת "תורה של פרטים". וכאשר האדם יגיע לכלל הבנה זו, אזי לבטח יוכל לזכות ולראות את כללי התורה ורזיה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "יציאת רשב"י מהמערה"

כיצד היא הדרך להשגת סודות התורה? על-ידי ישיבה במערה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "יציאת רשב"י מהמערה", המתאר את מעלתם של סודות התורה על פני לבושיה ואופני השגתם.

הזוה"ק מתאר את סיפורי התורה בכלל ואת סיפור יציאתו של רשב"י מן המערה בפרט, כספיריים וכדברים המאירים, שעניינם להאיר את סודות התורה הגנוזים בתוכם.

סיפור יציאת רשב"י מן המערה, בא להאיר לאדם את מעלתן וחשיבותן של סודות התורה, כדי להורות שהתורה והמצוות שנתן הקב"ה לישראל כולן כתובות דרך כללים ולא דרך פרטים.

סוד ישיבתו של רשב"י במערה, מתאר את התורה הקדושה שבבחינת "הישיבה במערה", כשכל קבלתה במעמד הר סיני הוא רק בבחינת "גופי התורה", ועל כן אם לא יַעֲשֶׂהָ האדם נקבים נקבים עד לכדי שיוציא ממנה את סודות התורה, אזי לא יוכל להגיע להבנה זו, שהתורה כתובה דרך כללים ולא דרך פרטים, שניתנה לבחינת "הנשמה" ולא לבחינת "הגוף".

מאחר שהתורה ניתנה לבחינת "הנשמה" ולא לבחינת "הגוף", על האדם לאמץ הוראת דרך זו של רשב"י, אשר טמן גופו תוך החול, בכך שגם הוא ינהג באותה הדרך, באופן שיוותר לגמרי על חיצוניות התורה, המייצגת אותה התפישה, המבקשת להשיג את סודות התורה דרך לבושיה החיצוניים.

על זאת נשאלת השאלה: "כיצד אם כן יש להתייחס לחיצוניות התורה?", ועל זאת עונה הזוה"ק: "שעל האדם להתייחס לחיצוניות התורה ככזו המראה לו עד כמה איננו מבין ואיננו משיג דבר מן התורה". נמצא אם כן שלחיצוניות התורה הוראה בפני עצמה, ולא הוראת דרך אמצעית, דרכה ניתן להשיג את פנימיות התורה, שאחרת נמצא האדם מקדש את החול.

אליבא דאמת גם התורה החיצונית שבבחינת "החול", תצטרף אל הקודש, אולם זאת לאחר עשיית כל התהליך המדובר לעיל, לכן מתחילה על האדם לשבת במצב של קטנות בבחינת "ישיבה במערה", כך שיוכל להגיע לכלל הבנה שהתורה החיצונית של העולם הזה, היא במצב של קטנות, בבחינת "תורה של פרטים". וכאשר האדם יגיע לכלל הבנה זו, אזי לבטח יוכל לזכות ולראות את כללי התורה ורזיה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אורייתא וצלותא"

יש לך חשק עצמי? אתה רוצה להביאו לכלל בקשה מן הבורא?
עשה זאת אגב האמונה – בהדרגה ובמידה!

בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "אורייתא וצלותא", בהרחבת הדיבור אודות ג' התיקונים, שנעשו על-ידי אבותינו הקדושים בשכינה הקדושה וחיבורם.
מסביר הזוה"ק, שתיקונים אלו שעשו אבותינו הם הבסיס ליהדות, עד לכדי שהתורה והתפילה הם שני ערכים הבונים את נפש האדם בבחינת "מוחא ו- ליבא".
כאשר תיקון המוחא הוא תיקון האמונה, הבאה כנגד בחינתו של "אברהם אבינו", המביא אמונה זו לידי ביטוי תוך לימוד התורה הקדושה, שמטרתה להסיט את גאוותו האישית של האדם בקבלת דעת חדשה העולה בשם "למעלה מן הדעת". נוסף על תיקון זה – תיקון "הליבא", שהוא תיקון האהבה, הבא כנגד בחינתו של "יצחק אבינו", המבסס את התפילה הבאה כמדע על בחינת "האמונה", אותה תיקון אברהם אבינו. הבחינה המשלבת בינהם, יוצרת את החיבור שבין תורה לתפילה, בין אמונה למדע וכהנה על זה הדרך כפי שיתבאר להלן.
עתה מבאר הזוה"ק את פרטי כל אחד מ-ג' התיקונים הנזכרים לעיל, ומבארם אחת לאחת, תוך ראיית נקודת החיבור שבינתיים. פרטי החלוקה, הם כדלהלן:

אברהם אבינו – [מייצג את בחינות ה- (נשמה, אמונה, הכרה, מופשטות, יראה, תורה) שהם בבחינת "משפיע בעל-מנת להשפיע"].

חלוקה נוספת אותה רוצה להציג לנו הזוה"ק תוך חלוקה זו, היא בבחינת התיקון של "אברהם אבינו ללב האדם", המביא לידי ביטוי את בחינת "הלימוד" תוך בחינת "האהבה".
ביטוי הלימוד תוך האהבה, פירושו ביטוי האמונה תוך האהבה, שלא זו בלבד שעוקרת את צד התפישה שבאדם שבבחינת "הדעת", אלא אף את צד ההרגשה שבאדם שבבחינת "הלב".
הלכך נמצא שלא די בכך שהאדם יוותר על דעתו, אלא עליו להוסיף ולוותר על הרגשתו, כאילו הוא איננו בנמצא כלל וכלל.

יצחק אבינו – [מייצג את בחינות ה- (חיה, מדע, תודעה, פראקטיקה, אהבה, תפילה) שהם בבחינת "מקבל בעל-מנת להשפיע"].

בחינה זו של יצחק אבינו תובעת את יצירת הגבולות למידה, שכן בלא כוח הגבורה היוצר את בחינת "הגבול" לא ניתן הגיע לכדי אהבה אמיתית, וראייה לכך מן הפסוקים:
"שכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים". יוצא אם כך שיצירת הגבולות הן אלו המקיימות את בחינת האהבה.
היות שכל בחינה מן הבחינות הנזכרות לעיל, איננה מספקת לצורך השלמות הנרצית, לכך מכל אחת מהן יצאה קליפה שכנגדה, כאשר מאברהם אבינו יצאה קליפת ישמעאל הבאה כנגד בחינת "המשפיע בעל מנת לקבל", וכנגד יצחק אבינו יצאה קליפת עשיו הבאה כנגד בחינת "המקבל בעל מנת לקבל".
יעקב אבינו – [הבחינה המחברת בין ב' הבחינות של אברהם ויצחק, היא הבחינה של יעקב, המייצג את בחינת "יראת הרוממות"].
יעקב אבינו מלמדנו כיצד לחבר את הפרטים שבבחינת "הבקשה, התפילה, המדע" אל הכלל שבבחינת "האהבה, התורה, האמונה", בצורה זו של "יראת הרוממות", באופן שכל אימת שהאדם ניגש לתקן פרט אחד, לא יתקנו אלא אגב הכלל, בבחינה של "לאט לאט" על סדר המדרגה. שכן לא ניתן לתקן את כל הפרטים בבת אחת, אלא בכל פעם נתתקן פרט אחד אגב הכלל אליו פועלים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אורייתא וצלותא"

יש לך חשק עצמי? אתה רוצה להביאו לכלל בקשה מן הבורא?
עשה זאת אגב האמונה – בהדרגה ובמידה!

בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "אורייתא וצלותא", בהרחבת הדיבור אודות ג' התיקונים, שנעשו על-ידי אבותינו הקדושים בשכינה הקדושה וחיבורם.
מסביר הזוה"ק, שתיקונים אלו שעשו אבותינו הם הבסיס ליהדות, עד לכדי שהתורה והתפילה הם שני ערכים הבונים את נפש האדם בבחינת "מוחא ו- ליבא".
כאשר תיקון המוחא הוא תיקון האמונה, הבאה כנגד בחינתו של "אברהם אבינו", המביא אמונה זו לידי ביטוי תוך לימוד התורה הקדושה, שמטרתה להסיט את גאוותו האישית של האדם בקבלת דעת חדשה העולה בשם "למעלה מן הדעת". נוסף על תיקון זה – תיקון "הליבא", שהוא תיקון האהבה, הבא כנגד בחינתו של "יצחק אבינו", המבסס את התפילה הבאה כמדע על בחינת "האמונה", אותה תיקון אברהם אבינו. הבחינה המשלבת בינהם, יוצרת את החיבור שבין תורה לתפילה, בין אמונה למדע וכהנה על זה הדרך כפי שיתבאר להלן.
עתה מבאר הזוה"ק את פרטי כל אחד מ-ג' התיקונים הנזכרים לעיל, ומבארם אחת לאחת, תוך ראיית נקודת החיבור שבינתיים. פרטי החלוקה, הם כדלהלן:

אברהם אבינו – [מייצג את בחינות ה- (נשמה, אמונה, הכרה, מופשטות, יראה, תורה) שהם בבחינת "משפיע בעל-מנת להשפיע"].

חלוקה נוספת אותה רוצה להציג לנו הזוה"ק תוך חלוקה זו, היא בבחינת התיקון של "אברהם אבינו ללב האדם", המביא לידי ביטוי את בחינת "הלימוד" תוך בחינת "האהבה".
ביטוי הלימוד תוך האהבה, פירושו ביטוי האמונה תוך האהבה, שלא זו בלבד שעוקרת את צד התפישה שבאדם שבבחינת "הדעת", אלא אף את צד ההרגשה שבאדם שבבחינת "הלב".
הלכך נמצא שלא די בכך שהאדם יוותר על דעתו, אלא עליו להוסיף ולוותר על הרגשתו, כאילו הוא איננו בנמצא כלל וכלל.

יצחק אבינו – [מייצג את בחינות ה- (חיה, מדע, תודעה, פראקטיקה, אהבה, תפילה) שהם בבחינת "מקבל בעל-מנת להשפיע"].

בחינה זו של יצחק אבינו תובעת את יצירת הגבולות למידה, שכן בלא כוח הגבורה היוצר את בחינת "הגבול" לא ניתן הגיע לכדי אהבה אמיתית, וראייה לכך מן הפסוקים:
"שכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים". יוצא אם כך שיצירת הגבולות הן אלו המקיימות את בחינת האהבה.
היות שכל בחינה מן הבחינות הנזכרות לעיל, איננה מספקת לצורך השלמות הנרצית, לכך מכל אחת מהן יצאה קליפה שכנגדה, כאשר מאברהם אבינו יצאה קליפת ישמעאל הבאה כנגד בחינת "המשפיע בעל מנת לקבל", וכנגד יצחק אבינו יצאה קליפת עשיו הבאה כנגד בחינת "המקבל בעל מנת לקבל".
יעקב אבינו – [הבחינה המחברת בין ב' הבחינות של אברהם ויצחק, היא הבחינה של יעקב, המייצג את בחינת "יראת הרוממות"].
יעקב אבינו מלמדנו כיצד לחבר את הפרטים שבבחינת "הבקשה, התפילה, המדע" אל הכלל שבבחינת "האהבה, התורה, האמונה", בצורה זו של "יראת הרוממות", באופן שכל אימת שהאדם ניגש לתקן פרט אחד, לא יתקנו אלא אגב הכלל, בבחינה של "לאט לאט" על סדר המדרגה. שכן לא ניתן לתקן את כל הפרטים בבת אחת, אלא בכל פעם נתתקן פרט אחד אגב הכלל אליו פועלים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אורייתא וצלותא"

אתה רוצה להתפלל? קבל על עצמך את ג' תיקוני האמונה שישנם בתפילה!

בשיעור זה אנו מרחיבים את מאמר "אורייתא וצלותא", ב-ב' צורות העבודה, הבאות כנגד "תורה ו- תפילה". ב' צורות העבודה בהם עוסק הזוה"ק הם כדלהלן: צורת העבודה ה-א', היא בבחינת "מוחא": התוצאה הנצרכת מצורת עבודה זו היא קבלת האמונה, שפירושה קבלת דרכי המחשבה של התורה, המתקנת את תפיסתו האמונית של האדם כך שתהיה על-פי דעת תורה אמיתית ולא על-פי דעתו האישית. נמצא אם כן שכל עסק האדם בתורה הוא בבחינת "המוח והשכל", המסדר את מחשבתו על-פי מחשבת התורה ועל-פי דעת חכמינו הקדושים, המגלים לנו את דרכי התורה הקדושה, ההופכת את העוסק בה לאדם המאמין.  עוד יש להוסיף ולומר, שצורת עבודה זו שבבחינת "מוחא", נבחנת על-פי הפסוק: "יודע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", שכן עבודת המוחא היא ידיעה הסוברת שעל האדם לקבל את העבודה כשור לעול וכחמור למשא, בבחינת "קבלת עול מלכות שמים", אף אם אין צורת עבודה זו נוחה לו, שכן זוהי צורת המחשבה הנכונה בבחינת "קבלת האמונה למעלה מן הדעת".

צורת העבודה ה-ב', היא בבחינת "ליבא": התפילה נבחנת לבחינת "העבודה שבלב", כפי שכותבים חז"ל: "איזוהי עבודה שבלב? , הוי אומר זוהי התפילה". עבודת התפילה היא עבודה על בחינת "ליבו של האדם", המצריכתו להגיע לידי אהבת ה'. באהבת ה' ישנם ב' חלקים, כאשר החלק ה-א' מתאר את עבודת ההכנה ולעומתו החלק ה-ב' מתאר את עבודת ההשלמה לבחינת "עבודת המוחא". עבודת ההכנה היא עבודת ההתגברות, המייצגת את העבודה הראשונה אותה על האדם לפעול בבחינת "התפילה", שהיא עבודת ההתגברות, המתבטאת כהכנה לתפילה, שבבחינת הקרבנות, המזמורים ומקצתה של קריאת שמע. עבודת הכנה זו לקראת התפילה, מכינה את האדם בהתגברות, דרכה יוכל לקבל את הדעת הנכונה שבבחינת "המוחין", שפירושה ידיעת העבודה הטובה שבתורה, שלאחריה באים לעבודת התפילה שמטרתה – הגעה לכלל אהבת ה'.

כדי להגיע לכלל אהבת ה', אין די באמונה גרידא, אלא על אמונה זו יש להוסיף נדבך נוסף הנקרא "לב אוהב את ה'". "לב אוהב את ה'", פירושו עירוב רצונו העצמי של האדם בקשר שלו עם ה', שכן אהבה איננה יכולה להתקיים במסירת נפשו של האדם בקריאת שמע, באופן טוטלי. הלכך האהבה מחייבת את "הבקשה שלי, לראות איפה אני נמצא במסגרת הזאת ביני לבין הבורא", שכן צריך לשתף גם את צד ליבו של האדם, הרוצה והמבקש מן הבורא יתברך. ולכן התפילה כוללת בתוכה י"ב ברכות, המבטאות את צד הנקבה, צד האדם וצד הרצון לקבל שבאדם, ובאמצעות עירוב זה של התפילה והתורה ניתן להגיע לאהבה השלמה, הנקראת גם עבודת היראה והאהבה.

בזאת מסיים הזוה"ק ואומר: "שהביטוי הלבבי של האמונה שבבחינת "אורייתא", מתחיל ב-ג' האבות ולאחר מכן בא לידי ביטוי בלב הבא כנגד בחינת התפילה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אורייתא וצלותא"

אתה רוצה להתפלל? קבל על עצמך את ג' תיקוני האמונה שישנם בתפילה!

בשיעור זה אנו מרחיבים את מאמר "אורייתא וצלותא", ב-ב' צורות העבודה, הבאות כנגד "תורה ו- תפילה".

ב' צורות העבודה בהם עוסק הזוה"ק הם כדלהלן:

צורת העבודה ה-א', היא בבחינת "מוחא":

התוצאה הנצרכת מצורת עבודה זו היא קבלת האמונה, שפירושה קבלת דרכי המחשבה של התורה, המתקנת את תפישתו האמונית של האדם כך שתהיה על-פי דעת תורה אמיתית ולא על-פי דעתו האישית. נמצא אם כן שכל עסק האדם בתורה הוא בבחינת "המוח והשכל", המסדר את מחשבתו על-פי מחשבת התורה ועל-פי דעת חכמינו הקדושים, המגלים לנו את דרכי התורה הקדושה, ההופכת את העוסק בה לאדם המאמין. עוד יש להוסיף ולומר, שצורת עבודה זו שבבחינת "מוחא", נבחנת על-פי הפסוק: "יודע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", שכן עבודת המוחא היא ידיעה הסוברת שעל האדם לקבל את העבודה כשור לעול וכחמור למשא, בבחינת "קבלת עול מלכות שמים", אף אם אין צורת עבודה זו נוחה לו, שכן זוהי צורת המחשבה הנכונה בבחינת "קבלת האמונה למעלה מן הדעת".

צורת העבודה ה-ב', היא בבחינת "ליבא":

התפילה נבחנת לבחינת "העבודה שבלב", כפי שכותבים חז"ל: "איזוהי עבודה שבלב? , הוי אומר זוהי התפילה". עבודת התפילה היא עבודה על בחינת "ליבו של האדם", המצריכתו להגיע לידי אהבת ה'. באהבת ה' ישנם ב' חלקים, כאשר החלק ה-א' מתאר את עבודת ההכנה ולעומתו החלק ה-ב' מתאר את עבודת ההשלמה לבחינת "עבודת המוחא".

עבודת ההכנה היא עבודת ההתגברות, המייצגת את העבודה הראשונה אותה על האדם לפעול בבחינת "התפילה", שהיא עבודת ההתגברות, המתבטאת כהכנה לתפילה, שבבחינת הקרבנות, המזמורים ומקצתה של קריאת שמע. עבודת הכנה זו לקראת התפילה, מכינה את האדם בהתגברות, דרכה יוכל לקבל את הדעת הנכונה שבבחינת "המוחין", שפירושה ידיעת העבודה הטובה שבתורה, שלאחריה באים לעבודת התפילה שמטרתה – הגעה לכלל אהבת ה'. כדי להגיע לכלל אהבת ה', אין די באמונה גרידא, אלא על אמונה זו יש להוסיף נדבך נוסף הנקרא "לב אוהב את ה'". "לב אוהב את ה'", פירושו עירוב רצונו העצמי של האדם בקשר שלו עם ה', שכן אהבה איננה יכולה להתקיים במסירת נפשו של האדם בקריאת שמע, באופן טוטלי. הלכך האהבה מחייבת את "הבקשה שלי, לראות איפה אני נמצא במסגרת הזאת ביני לבין הבורא", שכן צריך לשתף גם את צד ליבו של האדם, הרוצה והמבקש מן הבורא יתברך. ולכן התפילה כוללת בתוכה י"ב ברכות, המבטאות את צד הנקבה, צד האדם וצד הרצון לקבל שבאדם, ובאמצעות עירוב זה של התפילה והתורה ניתן להגיע לאהבה השלמה, הנקראת גם עבודת היראה והאהבה.

בזאת מסיים הזוה"ק ואומר: "שהבטוי הלבבי של האמונה שבבחינת "אורייתא", מתחיל ב-ג' האבות ולאחר מכן בא לידי ביטוי בלב הבא כנגד בחינת התפילה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אורייתא וצלותא"

איזוהי תפילה אמיתית? הוי אומר זוהי הבאה בקשר של אמונה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "אורייתא וצלותא", בביטויה של בחינת "התורה והאמונה" תוך בחינת "התפילה והבקשה".

מסביר הזוה"ק שלאדם ישנה פרטיות וסופיות כזו המפרידתו מן הבורא, ועל האדם מוטל לחבר את פרטיותו לכלל בבחינת חיבורה של הסופיות אל האינסופיות.

על-פי הפסוק "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר", ניתן לראות את השלכתו של הכלל הנלמד לעיל, בצורות הביטוי השונות.

אחת מצורות הביטוי הנלמדות במאמר זה, היא "התפילה", כאשר התפילה מייצגת את רצונו של האדם להתקשר אל המלכות דקדושה העולה בשם "קיר", אולם כאשר כל התקשרותו והתחברותו אל המלכות דקדושה מוסבת אך על בחינתו העצמית והפרטית, אזי כל תפילתו היא בבחינת "תפילת תועבה", הלכך נקבע להלכה שאסור שתהיינה חציצה בין הקיר לבין האדם המתפלל.

מצד עבודת נפש האדם פירוש הדברים הוא, שאסור שתפילתו של האדם תהיה נובעת מתוך פרטיותו החוצצת בינו לבין הכלל, שהיא בחינת "המלכות דקדושה".

כדי לענות על שאלת חציצה זו, מגיש הזוה"ק פתרון, המביא לידי ביטוי את החיבור בין הפרטיות לכלל, בין הסופיות לאינסופיות דרך מצג של תפילה ובקשה הבאה בקשר של תורה, אמונה וקבלת עול מלכות שמים, שבבחינת "קריאת שמע שעל המיטה".

הלכך כאשר התפילה איננה באה על בחינתו הפרטית של האדם, אלא באה מתוך קשר של תורה ואמונה, אזי מסוגלת היא לקשר את האדם לבחינת "הכלל", שהיא השכינה והמלכות דקדושה, זאת מבלי שתהיינה חציצה בינתיים. בכך נמצא אם כן, ביטויה של התורה שבבחינת "האמונה" תוך התפילה, המקשרת את תפילתו של האדם אל בוראו בבחינת "קבלת עול מלכות שמים" שלמה ואמיתית, שלא בבחינה העצמית, אלא בבחינה של "למעלה מן הדעת".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אורייתא וצלותא"

איזוהי תפילה אמיתית? הוי אומר זוהי הבאה בקשר של אמונה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "אורייתא וצלותא", בביטויה של בחינת "התורה והאמונה" תוך בחינת "התפילה והבקשה". מסביר הזוה"ק שלאדם ישנה פרטיות וסופיות כזו המפרידתו מן הבורא, ועל האדם מוטל לחבר את פרטיותו לכלל בבחינת חיבורה של הסופיות אל האינסופיות. על-פי הפסוק "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר", ניתן לראות את השלכתו של הכלל הנלמד לעיל, בצורות הביטוי השונות.

אחת מצורות הביטוי הנלמדות במאמר זה, היא "התפילה", כאשר התפילה מייצגת את רצונו של האדם להתקשר אל המלכות דקדושה העולה בשם "קיר", אולם כאשר כל התקשרותו והתחברותו אל המלכות דקדושה מוסבת אך על בחינתו העצמית והפרטית, אזי כל תפילתו היא בבחינת "תפילת תועבה", הלכך נקבע להלכה שאסור שתהיינה חציצה בין הקיר לבין האדם המתפלל. מצד עבודת נפש האדם פירוש הדברים הוא, שאסור שתפילתו של האדם תהיה נובעת מתוך פרטיותו החוצצת בינו לבין הכלל, שהיא בחינת "המלכות דקדושה".

כדי לענות על שאלת חציצה זו, מגיש הזוה"ק פתרון, המביא לידי ביטוי את החיבור בין הפרטיות לכלל, בין הסופיות לאינסופיות דרך מצג של תפילה ובקשה הבאה בקשר של תורה, אמונה וקבלת עול מלכות שמים, שבבחינת "קריאת שמע שעל המיטה".

הלכך כאשר התפילה איננה באה על בחינתו הפרטית של האדם, אלא באה מתוך קשר של תורה ואמונה, אזי מסוגלת היא לקשר את האדם לבחינת "הכלל", שהיא השכינה והמלכות דקדושה, זאת מבלי שתהיינה חציצה בינתיים. בכך נמצא אם כן, ביטויה של התורה שבבחינת "האמונה" תוך התפילה, המקשרת את תפילתו של האדם אל בוראו בבחינת "קבלת עול מלכות שמים" שלמה ואמיתית, שלא בבחינה העצמית, אלא בבחינה של "למעלה מן הדעת".