100 – דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קצז-קצח

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא תליתאה"

אתה רוצה לחבר את הלב לשכל? תן לו עצמאות!
בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא תליתאה" – ייחוד השכל עם הרגש וסדריו.

הזוה"ק מלמדנו שישנם ב' ייחודים של "שמע ישראל" ו- "ברוך שם", המתבססים על תבנית הייחוד העליון, וכעת מוסיף הזוה"ק את ההבנה הנוגעת לחיבור ב' ייחודים פרטיים אלו, כפי שיתבאר ב-ב' הסעיפים הבאים. א. ייחוד "שמע ישראל" [כנגד ז"א ; צד השכל ; בחינת 'השמש' ; שם הוי"ה] – לאחר שלימדנו הזוה"ק את מציאות ההשקפה של היראה והאהבה, המצויה בעולמות העליונים, עתה מלמדנו שיש לקבל השקפה זו כהחלטה אמונית, על-פיה יש להעלות את זו"ן למקום ישסו"ת, כדי לקבל כוח זה של היראה והאהבה, גם במציאות התחתונים. מצד עבודת האדם פירוש הדברים, שעל האדם להעלות את בחינת "הרצון הפרטי" למקום התודעה האמונית, כך שכל רצונותיו יהיו מאוחדים בתודעה אמונית זו. כבר נתבאר שכוח זה של היראה והאהבה מתקבל בקריאת שמע, בו מתייחדות כל המחשבות המפורזות למחשבה אמונית אחת, בבחינת "ייחוד שש הקצוות (רצונות) המפורזים של ז"א, הבאים לאחדות אמונית אחת".

ב. ייחוד "ברוך שם" [כנגד מלכות ; צד הרגש ; בחינת 'הלבנה' ; שם אלוקי"ם] – עתה לאחר שנתבאר ייחוד ה-א' מסעיף קודם, מוסיף הזוה"ק לבאר את ייחוד ה-ב', שבבחינת "ברוך שם". ייחוד זה בא כנגד צד הנקבה והרגש, המצויים בסוף צד הזכר והשכל. אותה הנקבה המדוברת שבבחינת האות דל"ת "מאחד – דשמע ישראל", אשר הייתה מצוייה כנקודה בסוף זכר, התפתחה ויצאה לבר מן הזכר, כיציאה ונסירת הרגש מן השכל . תנועה זו של היפרדות הנקבה מן הזכר, הרגש מן השכל, היא תנועת הנסירה, שעניינה לתת לנקבה עצמאות בבחינת "השתוקקות פרטית משלה", הנקראת ו"ק או כלים דו"ק פרטיים. עצמאות זו הניתנת לבחינת "הנקבה", היא מציאות המגדילה את הנקבה מבחינת "נקודה", שאיננה מורגשת לבחינת "ו"ק", המורגשים כהשתוקקות וגדלות פרטית, זאת כדי להעביר את בחינת "הנקבה" ממצב פסיבי למצב פעיל, בו היא משמשת כשותפה מלאה לבחינת הזכר, באופן שבו היא עולה להתכלל עימו ומוסרת את השתוקקותה הפרטית למקום המשותף שבניהם, שכן בלא שימוש בהשתוקקות זו לא ניתן להגיע לבחינת הייחוד הנזכר לעיל.

אחר שנתבארו ב' צדדי הייחוד של "שמע ישראל" ו- "ברוך שם", עתה יש לבאר את חיבורם של ב' צדדי ייחוד אלו ואת אופן העדר חיבורם. ההכנות נלמדות בסעיפים דלעיל, מסבירות את הכרחיות החיבור, שבין הלב לשכל, בין צד הנקבה לצד זכר ובין צד הבריאה לצד הבורא וכהנה על זו הדרך.

בכך נסתכם תהליך זה המתאר את מקומה של הנקבה, כשותפה שווה לקשר, בכך שמקבלת את מרחבה האישי, המאפשר לה לבוא ממצב פסיבי למצב אקטיבי, ממציאות של נפעלת למציאות של פועלת. ובהעדר השתתפות צד "הנקבה" בקשר, לא ניתן להגיע למציאות של תולדה המניבה "פירות", שכן אין צד "השכל" מסוגל להוליד בלא צד "הרגש" וכן אין צד "הזכר" מסוגל להוליד בלא צד "הנקבה"