שיעור שמע:

וַיְהִי מִקֵּץ כח-ל –

 וַיַּרְא יַעֲקֹב  כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.

 לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְיִקְנֶה מנעלים לְרַגְלָיו.

הדרך פתוחה לכל אחד שמקבל את האמונה של ג' האבות, שהם בחינת חסדים מכוסים. כל הדרכים בחזקת סכנה ועל האדם לנעול את עצמו מרצון לקבל, לוותר ולא לתת לחיצונים להיכנס. לעיתים המקרה עצמו שאינו מפורש נכון על פי החוקים העליונים, גורם לאדם להסתכל כהרגלו בצורה לא ראויה. לכן ינעל את ההרגל של הרצון לקבל. ימכור את המקרים הקורים אותו, ויקנה מנעלים – דהיינו אמונה בחסדים מכוסים – הליכה למעלה מהדעת.

דרך פתוח לכול אומר, שיש פתח בלב האדם להרגיש תענוג ושמחה במקום זה, כל מי שרוצה לקבל שמחה מוזמן. אך ישנה דרך סגורה ונעולה, ממנה אין לבקש תענוג, ונק' נתיב צר עם גבולות מאד ברורים כיצד להלך. הדרך הנק' גם אורח נק' מפתחה, שיש לאדם מפתח לפתוח את דרכי הלב לקבל את התענוג. במקום המנעול שבלב, אין לבקש תענוג אלא ללכת באמונה שלימה, בלי קבלת תענוג. כך למשל עוּבָּר נעול בדרך ללידה, או אדם הגודר עצמו בתוך עולם ההלכה – שמירה בכדי לא לפגום, ולא להזין את החיצונים.

הנתיבות שהם מהמנעול, אינם משפיעים אלא ליחידים, לנמשכים מחזה ולמעלה דז"א, ואינם פתוחים לכל, אלא רק לבעלי אמונה. יש להיזהר מפני שישנם גם שבילים של הס"א, אליהם מגיעים אלו הרוצים לבוא לאורח/שביל, בלי הקדמה של הנתיב – האמונה.

לימד בשיעור קודם שלצורך הגדלות, נותנים לאדם הבא לבקש, תוספת כוח. גדלות זו השכינה, יכולה להסתלק ולשוב, אך כאשר מסתלקת נשאר רק חיים של קיום. בכדי להתקיים ולשבור שבר במצרים, ניתן גם במצב הקטנות, שזהו צורך הגוף. גדול צריך תוספת מוחין – רוח.

מלמד בעל הסולם, שכל הליכה ממקום למקום כפי שמופיע בזוהר, הכוונה היא להליכה במדרגות הקדושה. כך למשל אושא זה השלמת כלים, לוד זה מוחין דהולדה. אדם ההולך בדרך, יש בו את בחינת היהודי, הוא הנקודה שבלב.

רבי ייסא ורבי חזקיה היו הולכים מקפוטקיא ללוד, והיה עמהם יהודי אחד שהיה נושא נוד יין (כלי לחוכמה). בעוד שהיו הולכים אמר רבי ייסא לרבי חזקיה: פתח פיך ואמור דבר אחד מאלו דברי תורה היפים, שאת אומר בכל יום לפני המאור הקדוש (רשב"י). בדרך ישנם חסרונות, וזו טעות להרגיש בה שלימות אלא רק במטרה (כך בשבת אסור להרגיש חיסרון). דברי תורה הם הסולם המתקן את הדרך, הם המעבר בין העולם הזה – לבין המטרה בעולם הבא.

פתח ואמר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם, אלו דרכי התורה. כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה, שלא תסור ממנו לעולמים. וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. כי כל נתיבות התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא. שלום לו בחיצוניות ובפנימיות, וגם המצבים אצלו שלמים.

אמר: אותו יהודי: כמטבע (סוד – כיסוף, אור) נסתר בכיס נמצא במקרא הזה, שטמון כאן בפנימיות המקרא סוד יקר שלמדתי מאבי. מקרא זה הוא בשני אופנים, דרכים ונתיבות. ובשתי בחינות, נועם ושלום. קרא בו דרכים, וקרא בו נתיבות. קרא בו נעם, וקרא בו שלום.

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם כמ"ש: הנותן בים (מלכות) דרך. כי בכל מקום שכתוב בתורה דרך, הוא דרך פתוח לכל, כדרך הזה הגשמי, שהוא פתוח לכל אדם. כך דרכיה דרכי נועם, הם דרכים שפתוחים מן האבות, חג"ת (שהם חסדים מכוסים המאפשרים את פתיחת הדרך בנה"י), אברהם יצחק יעקב, אשר כרו בים הגדול ובאו בתוכו. ומאלו הדרכים נפתחים האורות, להאיר לכל צד ולכל רוחות העולם.

אין הארת החכמה אלא במקום שיש שם המפתחה. אבל במקומות שיש שם מנעולה, נשארו בחסדים מכוסים מחכמה. והנה המפתחה נקרא דרך או אורַח, מטעם היותו דרך להשפעת המוחין דחכמה, המאירים לכל הצדדים בחינת ג"ר. ומנעולה מכונה שביל או נתיב, דרך צר, שאינו פתוח לכל, כי רק הנשמות מבחינת מחזה ולמעלה דזו"ן יכולות לקבל מהם ג"ר, משום שאינם צריכות חכמה, להיותם חפץ חסד. דרך, יורה על המלכות של המפתח, שעל זווגה מתגלה הארת החכמה, שהארה זו מַשלמת לכל הנשמות, גם לאותן שנמשכות מחזה ולמטה דזו"ן שהן רוב הנשמות שבעולם.

ונוֹעַם זה הוא נעימוּת היוצאת מעולם הבא, ישסו"ת. ומעולם הבא מאירים כל המאורות ומתחלקים לכל צד, לג' קוים ימין ושמאל ואמצע. ואותו הטוב והאור של עולם הבא, שיורשים האבות, חג"ת דז"א, שיורשים מוחין הללו מישסו"ת, מעולם הבא, נקראים נועם. פירוש אחר: עולם הבא עצמו, ישסו"ת נקרא נועם, כי כשנתעורר עולם הבא, להאיר כל שמחה, כל טוב, כל האורות, וכל חירות שבעולם, מתעוררים, ומשום זה נקרא נועם.

הרשעים שבגיהינום, בשעה שנכנס השבת, נחים כולם, ויש להם חירות ומנוחה (פרט למחללים שבת ויום טוב בפרהסיה). בשעה שיצא השבת, יש לנו לעורר עלינו את השמחה העליונה, שנִנָצל מאותו העונש של הרשעים הנדונים משעה ההוא ולהלאה. ויש לנו להתעורר ולומר: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ. זה הוא נועם העליון, שמחת כל, המוחין דישסו"ת. ועל זה נאמר: דרכיה דרכי נועם. רוצים לקבל אהרה זו גם כשיוצאת השבת, ומבקשים שאותו נועם ימשיך להשפיע עלינו.

ביום השבת מאירים המוחין דאו"א עלאין, אויר טהור. והם מכונים לעתיד לבא, ואז כל הדינים מִתעַבְרים מן העולם  (בהיכל או"א אין רשעים), ואפילו הרשעים שבגיהנם נחים. וביציאת השבת, שוב מתעוררים הדינים והקליפות, ואין להם ביטול אלא על ידי מוחין דהארת חכמה, הנמשכים מישסו"ת, שנקראים נועם. ולפיכך בצאת השבת מחויבים אנו לומר הפסוק, וִיהִי נועם, כדי לעורר עלינו המוחין דהארת חכמה המבטלים כל הדינים. וכך כאשר מסתכלים דרך ציפורני יד ימין על נר ההבדלה, ודרך האדמומיות – שהיא הפנמיות של אור השבת, שבאה לביטוי אפילו דרך החול שבא לידי ביטוי בציפורניים – מכוונים למשוך מאור השבת גם לחול.

"

שיעור שמע:

וַיְהִי מִקֵּץ יט-כא

 אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת

 על האדם לעבור על כל רצונותיו, ובמקום שזוכה לפרי, שם עליו לשמרו.  

"טיפול מונע" מעבירות יש לעשות על כל הרצונות. כאשר אדם מתגבר על פיתוי לעַבֶרה, שכרו גדול, וכך יוסף הצדיק לא השתמש בפרטיות שלו כדי לעבור עברה, אלא ההפך, ריכז את כל כוחותיו לשמירת הברית.

הקב"ה מסדר כל פרט בהתאם למחשבת הבריאה, גם תוך כדי פעולה על סיבות שמביאות לתוצאה מתאימה. כלומר במקום לפעול ישר על התוצאות, מסובב השם שהתוצאה תגיע בדרך כלל בדרך הטבע. כך למשל בכדי לקיים את ההבטחה לאברהם שיצאו ברכוש גדול, כאשר במצרים יש רעב – גלגל ע"י יוסף שילקט את כל הכסף לשם. בפנימיות: כאשר יוסף בא אל הרצונות שלו במקום הצר, לא היה שם רכוש גדול.

דניאל ראה גם את החלום וגם את פישרו, יוסף לכאורה ראה רק את סדר החלום ואת פשרו, אך ראיית יוסף הייתה גבוהה יותר, שראה את כל שש המדרגות בעלם העליון, וזכה בכך מתוך שהלך בדרך טהרה וקדושה. וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר-רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת-הָעִיר, וּמַרְאוֹת, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל-נְהַר-כְּבָר; וָאֶפֹּל, אֶל-פָּנָי. כל אלו הַמַּרְאוֹת שבמקרא הזה הם שש מדרגות. וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה הן שתים, וּמַרְאוֹת לשון רבים, הן ג"כ שתים, והן ארבע. כַּמַּרְאֶה ראיתי, הן שתים, והן שש מַראות. שש הספירות חג"ת נה"י של הנוקבא. גבריאל, יש לו מראָה, שנראים בה הגוונים של מעלה, שהם שש מַראות שבנוקבא. והן נראות בחֵיזוּ הזו, שהוא גבריאל, הנקרא חֵיזוּ מן חֵיזוּ. ויש חֵיזוּ לחֵיזוּ, וחֵיזוּ לחֵיזוּ, זה על זה. כלומר, שיש בחֵיזוּ לחֵיזוּ, שהוא גבריאל, הרבה מדרגות הנבחנות כל אחת לחֵיזוּ דחֵיזוּ. שפירושו, מראה ממראה העליונה, שהיא הנוקבא. שהן שש בחינות חֵיזוּ דחֵיזוּ, זה על זה, הנמשכות משש מראות שבנוקבא. וכולן נמצאות במדרגות חג"ת נה"י, ושולטות, ובהם נפתרים כל החלומות שבעולם. ואלו הן כעין שלמעלה מהן, כעין שש מראות שבנוקבא. כל החלומות מפרשים ע"י מראות אלו.

ומשום זה, כי אחת מאלו המדרגות גילה לו החלום ופתרונו. אבל יוסף, מתוך דבריו של פרעה, הסתכל במדרגות העליונות, שהחלום הראה עליהן, ואמר: פתרונו לפרעה.

והפקיד אותו על כל ארץ מצרים משום שהקב"ה מִשֶׁלוֹ. מִשֶׁל יוסף נתן לו, הפה שלא נשק לעבירה כתוב: וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי. היד, שלא קָרב לעבירה  כמ"ש: ויתן אותה על יד יוסף. צוואר, שלא קָרב לעבירה  כמ"ש: וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. הגוף, שלא קָרב לעבירה, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ. רגל שלא רכב על עבירה כתוב: וַיַּרְכֵּב אותו במרכבת הַמִּשְׁנֶה. המחשבה, שלא חָשַׁב בעבירה, נקרא נבון וחכם. הלב, שלא הרהר בעבירה, ויקראו לפניו אַבְרֵךְ. והכול קיבל מִשֶׁלוֹ. מראה כאן שההשגחה היא פרטית אפילו על מידות פרטיות.

וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מה הטעם, ויעבור בכל ארץ מצרים? כדי למשול עליהם, שהיו מכריזים לפניו כך, כי קראו לפניו אַבְרֵךְ (אב בחוכמה ורך בשנים). ועוד, כדי לקבץ תבואה בכל מקום ומקום, רבי אלעזר אמר: כי אוכל שְׂדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, ולא נתן תבואת מקום זה במקום אחר, כדי שלא תרקב. כי מִטֶּבַע כל מקום, ששומר על הפירות שגדלו בו.

אמר: רבי שעמון כל מה שעשה הקב"ה, הכול הוא לגלגֵל גִלגוּלים. לגלגֵל ולהקדים סבות לטובת ישראל (שלא יענשו), משום שרצה לקיים הבטחתו. כשברא הקב"ה את העולם, הביא מתחילה כל מה שצריך העולם, ואחר כך הביא את האדם לעולם, ומצא לו מזונות.

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם–אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. כשבא יוסף למצרים לא נמצא בה רכוש גדול. גלגל הקב"ה גלגולים, והביא רעב על העולם, וכל העולם הביאו כסף וזהב למצרים, ונתמלא כל ארץ מצרים כסף וזהב. ואחר שנתקן רכוש גדול בכל השיעור, הביא את יעקב למצרים.

כי כך דרכיו של הקב"ה, שבתחילה בורא הרפואה, ואחר כך הוא מַכֶּה. בתחילה התקין רכוש גדול במצרים, ואחר כך הביא אותם לגָלוּת. ועל זה גִלגֵל גִלגוּלים והביא רעב על כל העולם, כדי שיהיו מביאים כסף וזהב של כל העולם למצרים.

בשביל יוסף שהיה צדיק, גרם, שיקבלו ישראל עושר, כסף וזהב, שכתוב: ויוציאם בכסף וזהב. ומידו של הצדיק בא זה לישראל. והכול לזכוֹת אותם לעולם הבא. מפני שעליהם להתמודד ולהתגבר על הרצון לקבל של כסף וזהב, וכך יוכלו לזכך עצמם.

רְאה חיים עם אשָּׁה. מקרא זה בסוד עליון הוא. רְאֵה חיים, הוא חיים של עולם הבא, כי אשרי הוא האדם הזוכה בו כראוי להיות.

עם אשָּׁה אשר אהבת. זו היא כנסת ישראל, שהיא הנוקבא, משום שבה כתוב אהבה, שכתוב: וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ. מתי? הוא בעת שצד הימין אוחז בה, שכתוב: עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. וחסד, הוא צד ימין. כאשר הימין שולט על השמאל ניתן להתגבר ולתקן.

כל ימֵי חיי הֶבלךָ. משום שנוקבא בגדלותה הנקראת כנסת ישראל, (בקטנותה – נק' השכינה) נקשרה בחיים, בבינה, עולם ששורים בו חיים. כי עולם הזה, שהוא הנוקבא (הפרטיות), אין חיים שורים בו מבחינת עצמותה, וע"כ נקרא חיי הבל, משום שהוא תחת השמש, ז"א, וצריך לקבל ממנו. ואין אורותיו של השמש מגיעים כאן לעולם הזה. ונסתלקו מן העולם ביום שנחרב בית המקדש, שכתוב: חָשַׁך השֶּׁמשׁ בּצאתוֹ, שאורו עלה למעלה, ואינו מאיר למטה  כמ"ש: הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב, שהוא היסוד דז"א, המשפיע לעולם הזה, שהיא הנוקבא. ולפיכך צריכים להמשיך לה חיים מבינה  כמ"ש: רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ.

כי הוא חֶלקךָ בַּחיים. זה הוא זווג השמש, ז"א, עם הלבנה, הנוקבא. כי הנוקבא נקראת חלק, ואור השמש, חיים. וצריכים לבוא השמש בלבנה והלבנה בשמש (זיווג ששני הצדדים אחראיים לו), שלא להפריד ביניהם. וזה הוא חלקו של האדם, שיגרום במעשיו את זווג העליון, לבוא בהם לעולם הבא.

שיעור שמע:

שיעור שמע:

וַיְהִי מִקֵּץ יג-טו

וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר

אין ידיעה נכונה, אלא ידיעה אמונית.

שום ידיעה אינה שלמה בלי שם הויה, שם האמונה. כל פרט מוגדר ביחס לכלל בו הוא נמצא, וסתם התפתחות מדעית, דהיינו הוספת פרטים ללא שיוכם לכלל תביא "לידיעה" תלושה ואווילית – מפני שמחויבת תפיסה שכל פרט המשויך לכלל בו הוא נמצא, ואינו עומד בפני עצמו. אפילו שלמה המלך החכם באדם אמר – אף אחד לא יודע כלום, אפילו אני. כתב שלמה את קהלת קו שמאל, משלי קו ימין, ושיר השירים קו אמצע.

היות וכלל הבריאה הוא השם יתברך, מכאן שכל פרט שלא מקושר לבורא תלוי באוויר כספק וחוסר ידיעה. הידיעה היחידה היא אמונית. ישאל אדם את עצמו האם אני מכיר את השם? ולא משנה כמה פרטים יהיו לו – אלא ההרגשה של קשר לכלל, לאמונה – הם המאפשרים ידיעה.

אין ידיעה בלי השבה אל הלב. הפתרון הוא האמונה ולא הוכחה – שהיא מקלקלת. ידיעה אמונית היא ידיעה אמיתית, ועדיין ישנם מדענים המייחסים לאמונה כאילו אינה ידיעה.

כדי להתחיל להתאמן באמונה, יש לוותר על הגאווה במאה אחוז של התבטלות עצמית. החיבור האמוני בין הפרטים לכלל אפשרי רק כאשר עובדים בשמחה.

שני צדדים בהשגחה: צד שמתגלה על היהודי שבאדם, וצד שנעלם – על הגוי שבאדם – תלוי באמונה של האדם. לאדם בתוכו יש תכונות צדיק, השאלה האם הוא מגביה תכונות אלו או חלילה משפיל אותם, ואז הבורא מסתלק ממנו. מי שאינו מוכן לשלם, בכדי שנקודת הצדיקות תהיה יקרה בעיניו, גורם להסתלקות ה' ממנו. כאשר אדם פועל את צד הגוי שבתוכו – הוא מחולק, מפוזר, כל רגע צץ לו רצון חדש, מלך חדש שאינו יודע את הברית. ככול שאדם רץ אחר הנאות חיצוניות – ייתקל בחוסר קשב וריכוז.

עונש הוא תיקון, כך שגם הפרטים, השמאל מוליך ומדרבן את האדם למטרה. יש להתנהג בשמחה כשיש עונש – דהיינו תיקון. במאמר זה הוא מפריד בין י"ד עיתים של ימין – שם הויה, וי"ד של שמאל – שם אלוקים. השמאל, הפירוד צריך לקיים את הימין. על השמאל לסייע לקדושה כאשר משתמשים בו כראוי – הכול עושה השם לטוב, גם הידיעה של פרעה, שכתוב: וּפַרְעֹה  הִקְרִיב (את ישראל לאביהם שבשמים). העולם חייב גם את השמאל, וגם כשהוא בא בצורה של קליפות – רק לדעת להשתמש בו נכון.

פרעה, צד שמאל, צד המדע אינו מכיר אמונה, ושם הויה הוא אמונה. כאן רואים שפרעה היה חכם, אך לא היה מאמין – חָכְמָה בגויים תַּאֲמֵן  אֱמוּנָה בגויים אֶל תַאֲמִין. מאחר ולא הייתה לו חוויה אמונית, נאלץ לראות רק את שם אלוקים ולא זכה לשם הויה. חוכמת הקבלה היא חוכמה מעשית, כאשר הקבלה כולה באה מתוך האמונה. פרעה הוא צד יצר הרע שבאדם, קשה לו לקבל דרך אמונית, הוא רוצה הנאה במזומן – ואין הוא יכול להאמין למחשבה אמונית, לטובת הכלל. אצל פרעה מבחן התוצאה קובע.

רבי אבא אמר: באותו רשע פרעה שאמר: לא ידעתי את הוי"ה (בחינת מלכות שיש בה ביטוי של השפעת השם בעולם). והוא היה חכם יותר מכל חרטומיו, ואיך לא ידע את הוי"ה? אלא ודאי, שאת השם אלקים היה יודע שהרי כתוב: וַיֹּאמר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. ומשום שמשה לא בא אליו זולת בשם הוי"ה, ולא בשם אלקים, היה קשה לפניו להבין דבר זה יותר מהכול, שהוא היה יודע שהשם אלקים הוא השולט בארץ, ובשם הוי"ה לא היה יודע, ועל כן היה קשה לפניו שם הזה.

וכמ"ש: וַיְחַזֵּק הוי"ה את לב פרעה. כי מלה זו, הוי"ה, היתה מחזקת את לבו ומקשה אותו. ועל כן לא הודיע לו משה מלה משֵׁם אחר, אלא את השם הוי"ה בלבד.

מִי  כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ  הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת  הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. פירושו שנתעלה מעל כסא כבודו, ולא ניגלה למטה. כי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם, הרי הוא מסתלק מהם ואינו ניגלה להם.

הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת: בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, הקב"ה יורד במדרגותיו אל התחתונים להשגיח על העולם להטיב להם. וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן. אם אדם הולך ברשעה, מגביהי לשבת, ומתרחק ממנו, או שפועל את צד הצדיק שבו, את האמונה בכלל.

כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם, הוא מסתלק ומסתיר פנים מהם, ואינו משגיח עליהם, משום שהצדיקים הם יסוד וקיום העולם, שכתוב: וצדיק יסוד עולם.

ועל כן הקב"ה לא גילה שמו הקדוש (הויה) אלא רק לישראל בלבד, (אין גילוי למי שאינו פועל בחינת ישר-אל) שהם חלק גורלו ונחלתו. ואת העולם חִלק הקב"ה לממונים גיבורים, לע' שרים. שכתוב: בְּהַנְחֵל עליון גויים. וכתוב: כי חֵלֶק ה' עַמו יעקב חֶבֶל נחלתוֹ.

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך (השם להגיע לדבקות) אמר: רבי יוסי תמיהני על זה שאמר שלמה, שכל דבריו סתומים ואינם נודעים. וקוהלת סותם הדברים ודבריו סתומים. לכאורה דברים שלא ניתן להבין, בין שם אלוקים לשם הויה, כל זאת בגלל תפיסה של גוי שאין השם חבל נחלתו – היינו מחוסר אמונה.

פתח ואמר: כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. וכי כל הדברים יגעים לְדַבֵּר, הלא יש גם דברים קלים? ועוד שאומר, לא יוכל איש לדַבֵּר, ולא תִשְׂבַּע עין לראות, ולא תִמָּלֵא אוזן משמוע. מהו הטעם שחושב אלו דווקא? אלא משום ששניים מהם, שהם עיניים ואוזניים, אינם נמצאים ברשותו של אדם, והפה הוא ברשותו. ע"כ הם כוללים כל כוחות האדם, ומשמיענו שכל אלו השלשה ודוגמתם, אינם יכולים להשלים הכול ולהשיג הכול, שאינם יכולים להשיג כל הדברים. ומיושב ג"כ קושיה א', כי כל הדברים יגעים. פירושו, שהעין ואוזן ופה, לא יוכלו להשיג כל הדברים. לכאורה אדם לא מחליט מה לראות ועוד קשה יותר מה לשמוע. וכאן אומר שגם מה שבשליטה כמו הדיבור – לא מספיק בכדי להשיג את כל הדברים בעזרתם. אי השגה נובעת מאי קישור כל דבר להויה, מאי שיוך כל פרט לכלל.

רבי חייא אמר:  כן הוא שהדיבור של אדם לא יוכל לדַבֵּר, והעיניים לראות, והאוזניים לשמוע, ואין כל חדש תחת השמש. פירוש, שאין לחשוב שישתנו פעם מִצִמצוּמם הזה. וע"כ מסיים, מה שהיה הוא שיהיה. ומה שנעשה הוא שיֵעשה, ואין כל חדש תחת השמש. אפילו שדים ורוחות שעשה הקב"ה תחת השמש, לא יוכלו לדַבֵּר כל דברי העולם. והעין לא יוכל למשול ולראות, והאוזן לשמוע. וע"כ שלמה שהיה יודע כל דבר, אמר: זה.

כל מעשי העולם בכמה ממונים תלויים, שאין לך כל עשב למטה, שאין לו ממונה למעלה, שְמכה אותו ואומר לו גְדל. וכל בני העולם אינם יודעים ואינם משגיחים על שורשם, למה הם נמצאים בעולם. ואפילו שלמה המלך שהיה חכם מכל האדם, לא יכול לעמוד עליהם.

אשרי הם שעוסקים בתורה ויודעים להסתכל ברוח החכמה. את הכול עשה יפה בעִתו. פירושו, כל המעשים שעשה הקב"ה בעולם, בכל מעשה ומעשה, יש מדרגה הממונה על מעשה ההוא בעולם, הן לטוב והן לרע, שהם כ"ח עִתים שחושב שם קהלת: י"ד עִתים לטובה הן בימין, והיא השכינה, י"ד עִתים לרעה הן בשמאל, והן בס"א, להעניש בני אדם.

מֵהם מדרגות לימין ומֵהם מדרגות לשמאל. הולך האדם לימין, אותו המעשה שעושה, מדרגה הממונה לצד ימין, עושה לו עזרה, והרבה יש שעוזרים לו. הלך האדם לצד שמאל ועושה מעשיו, הנה אותו המעשה שעשה, הממונה שהוא לצד שמאל מקטרג עליו, ומוליך אותו לצד ההוא ומשׂטֶּה אותו. וע"כ אותו המעשה שעושה האדם כראוי, ממונה ההוא שלצד ימין עוזר אותו, וזהו בעִתו, שאומר הכתוב: יפה בעִתו, כי מעשה ההוא נתקשר בעִתו כראוי, שהוא הנוקבא, הנקראת עֵת. שהן י"ד עִתִּים לטובה, שהן בימין. וע"י העונשים שבי"ד עִתים לרעה, הוא בוחר בי"ד עִתים שבימין ומתקשר בהשכינה. ונמצא, את הכול עשה יפה בעתו.

1. מדוע פרעה אינו שומע ואינו מוכן להקשיב לשם הוי"ה?
2. מה הבדל בין שם הויה לשם ללוקים בנפש העדם ובעולמות?
3. מתי הבורא מתגלה בבחינת "המגביהי לשבת" ומתי בבחינת "משפילי לראות"?
4. מה ההבדל בין אומות העולם לישראל וכיצד זה קשור לשם הויה ושם אלוקים?
5. מדוע אין האדם יכול לדעת הכל וגם כל דבר לא יוכל לדעת עד סופו? ומדוע דווקא קהלת-שלמה אומר זאת?
6. מהי ידיעה אמיתית, סופית ומושלמת? כיצד על האדם להגיע אליה?
7. מה הבדל בין י"ד עיתים דימין לי"ד עיתים דשמאל ומה הקשר ביניהם?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 שיעור שמע:

 שיעור שמע:

שאלות חזרה מקץ י-יב
1. מדוע חפץ ה' בצדיקים?
2. מי הם המייחלים לחסדו?
3. מה הטעם "יומם יצווה חסדו"?
4. מדוע כ' "רוצה ה את יריאיו" ולא כתוב "ביריאיו"?
5. מיהו המפייס את האדם כשהוא נמצא בבור וכיצד זה קורה מבחינה נפשית לכל אדם?
6. מדוע נקרא יוסף צדיק ומדוע הורד לבור לאחר שנהיה צדיק?
7. מיהו שקורא לאדם לצאת מהבור של הגשמיות ומהתפיסה העכשוית ומדוע דווקא הוא?
8. מיהו המלאך הגואל ומהו?
9. מה פירוש וירצהו ומדוע כתוב בלי ו'?
10. מהו "ה' יענה את שלום פרעה"? (דגש על שלום).
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 שיעור שמע:

שאלות חזרה וישב עג-עה
1. כיצד הקב"ה מרים ראשם של צדיקים? כיצד זה התבטא בסיפור חלום פרעה וחלום יוסף ואיך זה מופיע בנפש האדם?
2. למדנו שכל החלומות הולכים אחר הפה ומצד שני למדנו שהפתרון צריך להחזיר הדבר למקומו ושורשו. הסבר כל אחד מאלו ואת הקשר ביניהם.
3. מהו שחש לתלות את הפתרון בקב"ה עד כדי שאומר שהוא קיום הכל ושם נמצא הפתרון?
4. מהו שמבקש אלישע מאליהו ומהו שאליהו אומר לו לבקש? לכאורה הדבר תלוי בריבונו של עולם.
5. הסבר בפירוט מהו "פי שניים ברוחך אלי" מבחינה נפשית וכיצד יכול אתה לראות זה בחייך?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

הזהר הקדוש הדף היומי
פרשת וישב עמודים עט'-פג'
🪜 פירוש הסולם 🪜
מתוך שיעור הזהר היומי מכבוד הרב אדם סיני שליט"א

"לב טהור ברא לי אלוקים"

לב טהור ברא לי אלוקים, זה הוא הלב שהוא מלך הגוף שהיה טהור (הפוך מטמא).

◽מהו טמא❓ כשיש טומאת מת שהוא אב הטומאה. מת, זה רצון לקבל בעל מנת לקבל, כלומר, מנותק לגמרי מהבורא יתברך שהוא נותן החיים, לכן נקרא מת.

▫️מהו טהור❓ זה שמוותר על הרשות העצמית, ומוכן להתחבר עם בחינת הבורא יתברך.

▫️ הרוח האמיתית היא רוח שבאה לחבר, וצריך לב טהור, ואז יש רוח נכון, שהיא רוח של המשיח. זה נקרא ורוח נכון חדש בקרבי.

▫️משום שיש צד "האחר", מסית בני העולם לחטא, וזהו רוח הטמא הנקרא רוח עועים. כמש"א "ה' מסך בקרבה רוח עועים".

◽שאדם פוגש רצון שהוא לא שלו ויש לו קנאה גדולה על מה שיש לחברו קנאה זה דבר טוב או לא ❓ כתוב :
קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בקנאה איוולת בידיה.

▫️ התשובה לכך:
אם קנאה היא בחומר אז אתה רוצה את מה שיש לחברך אליך וזה דבר רע מאוד.
אבל אם הקנאה בצורה ולא בחומר אז קנאת סופרים תרבה חכמה. יוצא מכך שאדם מקנא בחומר (כמו בסיפור אחאב) הוא לא מכבדו, וזה יוצר התנגדות שהמלך בא ורוצה את החומר של האחרים ולא את צורת אלוקים, אז זה רוח לא אמיתי רוח לא נכון. ואז הוא גורם לרוח "עועים".

▫️ לכן האדם צריך לראות מה הרצון שנתן לו הבורא מה הטבעים המיוחדים שלו שאיתם הוא צריך לעבוד את הבורא, ולא יבקש את הטבעיים של חברו.

▫️ מה מסיט את האדם? אישה נוכרייה, רצון לקבל בעל מנת לקבל, שהיא לא רצון של יהודי אלא רצון של גוי, היא מסיטה את האדם לכן צריך להיזהר, מרוח רעה "עועים".

◽לב טהור ברא לי אלוקים
שהרוח שתזיז את האדם תהיה רוח של משיח, על זה רוח אלוקים, מרחפת על פני הארץ זה רוח של משיח שבאה ונותנת את הכוח לאדם לעשות את הזיווג פנים בפנים דהיינו, זווג של זכר ונקבה בצורה מלאה, זה נקרא ורוח נכון חדש בקרבי.

▫️ למה חדש ❓ כי צריך בו חידוש, כמו חידוש הלבנה ואם יש אמונה אמיתית אז הוא מחדש את דברו.

▫️מה לעשות כדי להתגבר על רוח הרע רוח עועים?

☆אומר אשרי הצדיקים שהקב"ה חפץ בהם תמיד לזכות אותם לעולם הבא ולשמחם בשמחת הצדיקים העתידים לשמוח בהקב"ה שכתוב, וישמח כל חוסים בך וגו' הם אותן אלו העוסקים בתורה ימים ולילות, היינו אלו שעוסקים בתורה גם בהסתר וגם בגלוי עליהם נאמר זאת☆.

א@נייס באהבה ❤

שאלות חזרה וישב ע-עב
1. מה משיג אדם שמשתדל בתורה ובעבודת הקב"ה?
2. מהי השמירה הגדולה ביותר של האדם?
3. מדוע כל הבהמות והחיות פוחדים מצורת האדם ויראים ממנו?
4. מדוע נקרא יחזקאל בן-אדם ומדוע זכה דניאל בלהתקיים בצורת אדם?
5. מדוע צריך אדם לבדוק את עצמו מעוונותיו בכל יום ויום לאן צריך לכוון עצמו?
6. מה כפר על האדם בזמן בית המקדש ומה מכפר עליו עתה כשאין בית מקדש?
7. מה הקשר בין כנסת ישראל למשתדלים בתורה יום וליל?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams