ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני"

"ושמחת בחגך" אתה מקיים? אין די בכך!

השמחה היא אמצעי, שלמות המטרה "וקראת לשבת עונג"

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני", בהתחלקותם של ד' הכוחות המצויים באדם ל-ב' מיני קבוצות.

מסביר הזוה"ק שבנפש האדם ישנם ד' כוחות, העולים בשם: "חסד ו- צדק" ; "אמת ו- שלום", כאשר ד' כוחות אלו מתרכזים ל-ב' מיני קבוצות, על-פי החלוקה הבאה:

א. שמחה – "ושמחת בחגך והיית אך שמח", פסוק זה בא להצביע על כך שהשמחה באה על בחינת "המועד", המייצג את מדרגת היראה.

מצד נפש האדם ב' הכוחות הללו של "חסד וצדק", מקבילות לבחינת "היראה", בכך שהן מייצגות את מקום הפעולה של האדם, שכן עיקר פעולותו של האדם בזמן התיקון היא ב-ב' בחינות אלו. החסד מתאר את התענוג מפעולת ההשפעה בעוד שלעומתו הצדקה מתארת פעולה של הטבה והשפעה למעלה מן הדעת, אף בלא קבלת תענוג מן ההשפעה. כאשר האדם פועל ב-ב' כוחות אלו, הוא פועל אך את האמצעי לבדו, טרם פעל את המטרה השלמה, הלכך אין שלמות ב-ב' כוחות אלו, המצביעים על שלמות ההשפעה, שכן מטרת הבריאה היא לקבל את שלמות ההטבה ולא לפעול אך בהשפעה לבדה. על האמור לעיל עוד יש להוסיף ולומר ש-ב' כוחות אלו משמשים כאמצעי נדיב, דרכם ניתן לפעול את המטרה דרך התכללות, כפי שיתואר בסעיף הבא.

ב. תענוג – "וקראת לשבת עונג", פסוק זה בא להצביע על כך שהתענוג בא על בחינת "השבת", המייצג את מדרגת האהבה.

מצד נפש האדם ב' הכוחות של "אמת ושלום", מקבילות לבחינת "האהבה", בכך שהן מייצגות את נקודות השאיפה של האדם לעבר המטרה. האמת מתארת את התענוג שמבחינת המטרה בעוד שלעומתה השלום מתאר את השלמות שבמטרה. יש לסייג ולומר שהתענוג שמבחינת המטרה, איננו מתקבל אלא מעט מעט בדרך התכללות, כלומר שהפרטיות של האדם מתכללת בבחינת "הצדק", ובאמצעותו מתתקנת מעט מעט. באופן יותר פראקטי יש לומר, שהאדם איננו יכול לתקן את האושר השלם שבבחינת המטרה השלמה הבאה על בחינת הפרטיות, אלא בהתכללותם של כל האמצעים כולם בבחינת מטרה זו, כלומר שהבחינה העליונה שבאמת, המייצגת את האושר השלם תתכלל עם בחינת "הצדקה", המייצגת את ההליכה באמונה למעלה מן הדעת אף בזמנים בהם היא איננה מסיבה לאדם תענוג ובכך כל מקרה פרטי אותו נרצה לפעול כנקודת שאיפה להשגת אושר ושלמות, לא נפעל אותו, אלא אגב הכלל והאמונה. אולם הבחינה התחתונה שבאמת, שהיא עצם הפרטיות הגדולה שעליה באה שלמות התענוג, אין האדם יכול לתקנה, כך שמצד השלמות, יש לראותה כאילו כלל איננה קיימת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני"

"ושמחת בחגך" אתה מקיים? אין די בכך!

השמחה היא אמצעי, שלמות המטרה "וקראת לשבת עונג"

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני", בהתחלקותם של ד' הכוחות המצויים באדם ל-ב' מיני קבוצות.

מסביר הזוה"ק שבנפש האדם ישנם ד' כוחות, העולים בשם: "חסד ו- צדק" ; "אמת ו- שלום", כאשר ד' כוחות אלו מתרכזים ל-ב' מיני קבוצות, על-פי החלוקה הבאה:

א. שמחה – "ושמחת בחגך והיית אך שמח", פסוק זה בא להצביע על כך שהשמחה באה על בחינת "המועד", המייצג את מדרגת היראה.

מצד נפש האדם ב' הכוחות הללו של "חסד וצדק", מקבילות לבחינת "היראה", בכך שהן מייצגות את מקום הפעולה של האדם, שכן עיקר פעולותו של האדם בזמן התיקון היא ב-ב' בחינות אלו. החסד מתאר את התענוג מפעולת ההשפעה בעוד שלעומתו הצדקה מתארת פעולה של הטבה והשפעה למעלה מן הדעת, אף בלא קבלת תענוג מן ההשפעה. כאשר האדם פועל ב-ב' כוחות אלו, הוא פועל אך את האמצעי לבדו, טרם פעל את המטרה השלמה, הלכך אין שלמות ב-ב' כוחות אלו, המצביעים על שלמות ההשפעה, שכן מטרת הבריאה היא לקבל את שלמות ההטבה ולא לפעול אך בהשפעה לבדה. על האמור לעיל עוד יש להוסיף ולומר ש-ב' כוחות אלו משמשים כאמצעי נדיב, דרכם ניתן לפעול את המטרה דרך התכללות, כפי שיתואר בסעיף הבא.

ב. תענוג – "וקראת לשבת עונג", פסוק זה בא להצביע על כך שהתענוג בא על בחינת "השבת", המייצג את מדרגת האהבה.

מצד נפש האדם ב' הכוחות של "אמת ושלום", מקבילות לבחינת "האהבה", בכך שהן מייצגות את נקודות השאיפה של האדם לעבר המטרה. האמת מתארת את התענוג שמבחינת המטרה בעוד שלעומתה השלום מתאר את השלמות שבמטרה. יש לסייג ולומר שהתענוג שמבחינת המטרה, איננו מתקבל אלא מעט מעט בדרך התכללות, כלומר שהפרטיות של האדם מתכללת בבחינת "הצדק", ובאמצעותו מתתקנת מעט מעט. באופן יותר פראקטי יש לומר, שהאדם איננו יכול לתקן את האושר השלם שבבחינת המטרה השלמה הבאה על בחינת הפרטיות, אלא בהתכללותם של כל האמצעים כולם בבחינת מטרה זו, כלומר שהבחינה העליונה שבאמת, המייצגת את האושר השלם תתכלל עם בחינת "הצדקה", המייצגת את ההליכה באמונה למעלה מן הדעת אף בזמנים בהם היא איננה מסיבה לאדם תענוג ובכך כל מקרה פרטי אותו נרצה לפעול כנקודת שאיפה להשגת אושר ושלמות, לא נפעל אותו, אלא אגב הכלל והאמונה. אולם הבחינה התחתונה שבאמת, שהיא עצם הפרטיות הגדולה שעליה באה שלמות התענוג, אין האדם יכול לתקנה, כך שמצד השלמות, יש לראותה כאילו כלל איננה קיימת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני"

טרחת בערב שבת במתן צדקה לעניים?

איתם תאכל בשבת באושר ושמחה אינסופיים!

בשיעור זה אנו מרחיבים את מאמר "חדי המועדיא ולא יהיב למסכני", בדיבור אודות ד' הכוחות המצויים באדם, העולים בשם "חסד וצדק" ו- "אמת ושלום".

מסביר הזוה"ק שעל האדם לבנות את עצמו באופן כזה שב' הכוחות של "חסד וצדק" יפעלו בבחינת "הטבה והצדקה" כלפי אותם הרצונות אשר אינם מתוקנים בתוכו, כך שפעולת ההזנה כלפי רצונות אלו תהיה מתמדת. בחינות אלו של "חסד וצדק" מסכימים לבריאתו של האדם, ובהיותם כאלה הן מובילות אותו להיות כזה הפועל את צד האדם שבו, לעומת "שלום ואמת" אשר אינם מסכימים לבריאתו של האדם, וכל מה שחוברים אל האדם באיצטלת "האמת והשלום", אינו אלא חיבור של כזב ושקר, שכן לא ניתן לבקש את "האמת והשלום", המייצגים את נקודות השאיפה אל המטרה טרם שאדם פעל את התיקון הראוי בבחינת ה- "חסד וצדק", המייצגים את נקודת העבודה של האדם בזמן התיקון.

הן אמת שבסיס העבודה של האדם הוא בבחינת "החסד וצדק" הנ"ל, ובזמן תיקון אף "האמת והשלום" נפעלים במסגרתם, בבחינת: "מי שטרח בערב שבת – בבחינת 'חסד וצדק', יאכל בשבת – בבחינת 'אמת ושלום' ", אלא שעל האדם לשאוף לנקודת האיזון שבין "חסד וצדק" ל- "אמת ושלום", שפירושה עשיית עבודה ויגיעה בזמן התיקון בבחינת ההטבה וההצדקה לאותם הרצונות החסרים, לבעבור שיוכל להשתמש בכל רצונותיו לעבודת ה', שהרי אין נקרא האדם השלם, אלא בעת בה הוא משמש בכל רצונותיו בהנאה ואושר אינסופיים.

מסיים הזוה"ק במתן דגש על מצב בו האדם איננו משמש עם בחינות "החסד וצדק" שבתוכו ואומר: "כאשר האדם איננו טורח לשמש בבחינות ה- 'חסד וצדק', המייצגים את ההליכה למעלה מן הדעת, אזי אף הם שהסכימו לבריאתו עתה הופכים להיות מקטרגים בעבורו. קטירוג זה מתבטא בהעדר הרדיפה אחר צד האדם, צד ההשפעה וההטבה. אמנם כאשר האדם כן משמש בבחינות הנזכרות לעיל, אזי מסייעות הן בעבורו, לכדי שיגיע לתיקון הנרצה שבבחינת 'צד האדם' שבו".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "מי זאת"

נכנסת לבית הכסא? זכור שאתה יהודי וטול את ידך!

בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "מי זאת", בפירוט אותם ההבחנות הנלמדות משיעור קודם.

מסביר הזוה"ק שהשינה מוגדרת כהסתלקותה של התודעת הגשמית, המפעילה את האדם מצד הגוף שבו, כך שבמצב זה שורה עליו רוח טומאה.

לכן כאשר הנשמה איננה מצוייה בגוף בכדי להפעילו, אזי הסיטרא אחרא שורה על גוף זה.

לעניין המדובר לעיל ישנם מובנים רבים, כאשר אחד המובנים הוא המובן הנפשי.

מצד המובן הנפשי יש לומר, שכאשר האדם מצוי בעולם הזה במצב של שינה רוחנית, אזי צד היהודי וצד האמת שבו מסתלקים ממנו ונבחן הוא כאדם הפועל מצד הגוף לבדו.

כאשר האדם פועל מצד הגוף המנותק מן הנשמה, אזי שורה עליו הסיטרא אחרא, ובמצב זה עליו להביא את ידיו לכדי טהרה.

כדי לטהר את ידיו, שהם בחינת כלי המעשה שלו, על האדם לעשותם כשליחי הנשמה, באופן שנוטלם ומקריבם למעלה מן הדעת בתפילה.

הלכך על האדם להזהר לבל יצרוך רעיונות ודברים אשר יש בהם פסולת, שבכך מטמא ומטנף את דעתו כטינוף בית הכסא בבחינת "הגוף המנותק מן הנשמה".

אולם אם בלית ברירה עליו להכנס לבית הכסא בבחינת היציאה למקום הפרנסה או מקום העבודה וכהנה על זה הדרך, שכן צריך הוא לחיות בעולם הזה שהוא מקום האימון שלו,

עליו ליטול את ידו ולטהר עצמו , בכך שיכנס למודעות כזו הבאה בבחינת: "אני הווי"ה לא שניתי", כלומר שיהיה מודע לכך שהוא יהודי, הצריך לערב את הרצון לקבל שלו בבחינת "ההשפעה",

ולא לצרוך את בחינת "הפרטיות שלו" אך ורק לעצמו.

שם המאמר: "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני"

השמחה היא אמצעי לתיקון ולא מטרה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני", במשמעות השמחה המשמשת כאמצעי, הבא על אותם הרצונות הנבחנים כדלים ועניים, שעליהם מונחת חובת התיקון.

מסביר הזוה"ק שלאדם ישנם ב' תהליכים בתיקון הרצון, אותם עליו לפעול ב-ב' מיני אופנים, שהם כדלהלן:

א. רצונות לאמת – רצונות אלו הם רצונות השייכים לכלל, שהוא האמת, אולם רצונות אלו מצויים בעניות ודלות היות שאין האדם שמח בהם, ולכן על האדם לשתף את כשרונותיו, ידיעותיו וכו'

ולחברם לרצונות אלו, כדי שיוכל לשמוח מן האמת.

ב. רצונות ונקודות חוסר שטרם הגיעו לאמת – אחר שאדם שמח במועד מצד ההשקפה והאמונה, על האדם להשתדל ולראות נקודות חוסר נוספות של אותו אני שאיננו יכול להנות מצד עצמו, בכדי שיוכל לשתף אף את רצונות אלו בשמחה הבאה מצד האמת, כל זאת מתוך ההבנה שעל ההנאה והשמחה לצאת מגדרי הזמן והמקום הפרטיים ולהתפשט לאותם הרצונות הדרושים תיקון, הן מהעבר והן מהעתיד.

מסיים הזוה"ק ואומר, שכאשר האדם משתמש בשמחה באופן לא נכון, הקב"ה נותן את האדם תחת שליטת השטן, המביא על האדם צרות על גבי צרות, ולפיכך על האדם לראות להשתמש באופן מושכל בבחינת "השמחה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "מי זאת"

נכנסת לבית הכסא? זכור שאתה יהודי וטול את ידך!

בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "מי זאת", בפירוט אותם ההבחנות הנלמדות משיעור קודם.

מסביר הזוה"ק שהשינה מוגדרת כהסתלקותה של התודעת הגשמית, המפעילה את האדם מצד הגוף שבו, כך שבמצב זה שורה עליו רוח טומאה. לכן כאשר הנשמה איננה מצוייה בגוף בכדי להפעילו, אזי הסיטרא אחרא שורה על גוף זה. לעניין המדובר לעיל ישנם מובנים רבים, כאשר אחד המובנים הוא המובן הנפשי. מצד המובן הנפשי יש לומר, שכאשר האדם מצוי בעולם הזה במצב של שינה רוחנית, אזי צד היהודי וצד האמת שבו מסתלקים ממנו ונבחן הוא כאדם הפועל מצד הגוף לבדו.

כאשר האדם פועל מצד הגוף המנותק מן הנשמה, אזי שורה עליו הסיטרא אחרא, ובמצב זה עליו להביא את ידיו לכדי טהרה. כדי לטהר את ידיו, שהם בחינת כלי המעשה שלו, על האדם לעשותם כשליחי הנשמה, באופן שנוטלם ומקריבם למעלה מן הדעת בתפילה. על האדם להזהר לבל יצרוך רעיונות ודברים אשר יש בהם פסולת, שבכך מטמא ומטנף את דעתו כטינוף בית הכסא בבחינת "הגוף המנותק מן הנשמה".

אולם אם בלית ברירה עליו להכנס לבית הכסא בבחינת היציאה למקום הפרנסה או מקום העבודה וכהנה על זה הדרך, שכן צריך הוא לחיות בעולם הזה שהוא מקום האימון שלו,

עליו ליטול את ידו ולטהר עצמו , בכך שיכנס למודעות כזו הבאה בבחינת: "אני הווי"ה לא שניתי", כלומר שיהיה מודע לכך שהוא יהודי, הצריך לערב את הרצון לקבל שלו בבחינת "ההשפעה",

ולא לצרוך את בחינת "הפרטיות שלו" אך ורק לעצמו.

שם המאמר: "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני"

השמחה היא אמצעי לתיקון ולא מטרה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני", במשמעות השמחה המשמשת כאמצעי, הבא על אותם הרצונות הנבחנים כדלים ועניים, שעליהם מונחת חובת התיקון.

מסביר הזוה"ק שלאדם ישנם ב' תהליכים בתיקון הרצון, אותם עליו לפעול ב-ב' מיני אופנים, שהם כדלהלן:

א. רצונות לאמת – רצונות אלו הם רצונות השייכים לכלל, שהוא האמת, אולם רצונות אלו מצויים בעניות ודלות היות שאין האדם שמח בהם, ולכן על האדם לשתף את כשרונותיו, ידיעותיו וכו'

ולחברם לרצונות אלו, כדי שיוכל לשמוח מן האמת.

ב. רצונות ונקודות חוסר שטרם הגיעו לאמת – אחר שאדם שמח במועד מצד ההשקפה והאמונה, על האדם להשתדל ולראות נקודות חוסר נוספות של אותו אני שאיננו יכול להנות מצד עצמו, בכדי שיוכל לשתף אף את רצונות אלו בשמחה הבאה מצד האמת, כל זאת מתוך ההבנה שעל ההנאה והשמחה לצאת מגדרי הזמן והמקום הפרטיים ולהתפשט לאותם הרצונות הדרושים תיקון, הן מהעבר והן מהעתיד.

מסיים הזוה"ק ואומר, שכאשר האדם משתמש בשמחה באופן לא נכון, הקב"ה נותן את האדם תחת שליטת השטן, המביא על האדם צרות על גבי צרות, ולפיכך על האדם לראות להשתמש באופן מושכל בבחינת "השמחה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "מי זאת"

איך מזככים את כלי המעשה? על-ידי נטילת ידיים!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "מי זאת", במשמעות נטילת היידים, כפעולה הגורמת את בחינת "הטהרה", הבאה כנגד לחישת השפתיים.

מסביר הזוה"ק, שנטילת הידיים מהווה את הבסיס לטהרה, כך שבעת בה האדם נוטל את ידיו, פועל הוא בוויתור על גאוותו.

נטילת הידיים באה כנגד הביקוש (העלאת מ"ן) הבא בלחישת-שפתיים של הצדיקים, כאשר פעולת לחישה זו מייצגת דיבור של קדושה וכן דיבור של השפעה, המונעים

את אחיזת החיצונים בבחינת "הדיבור".

מן האמור לעיל נמצא, שבפעולה זו של נטילת הידיים, מוותר האדם על אותה הגאווה המפרידתו מן הבורא ובכך מזכך את כלי המעשה שלו בבחינת "פרטיותו" עד לכדי

שמתעלה למדרגה זו של התפשטות הגשמיות בבחינת "דיבור של לחש מתוך נדיבות", המכשירו לבחינת "הקדושה", ולא זו בלבד אלא שבסגולת נטילה זו הבאה כנגד הלחישה, יש באפשרותו לדבר בקול רם, לסיבה שזיכך את כלי המעשה שלו שבבחינת "פרטיותו", שאז אין חשש לאחיזת החיצונים בבחינת "הדיבור", המייצג את הפרטיות המדוברת לעיל.

שם המאמר: "מי זאת"

איך מזככים את כלי המעשה? על-ידי נטילת ידיים!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "מי זאת", במשמעות נטילת היידים, כפעולה הגורמת את בחינת "הטהרה", הבאה כנגד לחישת השפתיים.

דיבור בלחש הוא מצד מלכות שעלתה לבינה, ששומר מפני אחיזת החיצונים. מסביר הזוה"ק, שנטילת הידיים מהווה את הבסיס לטהרה, כך שבעת שהאדם נוטל את ידיו, פועל הוא בוויתור על גאוותו. נטילת הידיים באה כנגד הביקוש (העלאת מ"ן) הבא בלחישת-שפתיים של הצדיקים, כאשר פעולת לחישה זו מייצגת דיבור של קדושה וכן דיבור של השפעה, המונעים את אחיזת החיצונים בבחינת "הדיבור".

בפעולה זו של נטילת הידיים, מוותר האדם על אותה הגאווה המפרידתו מן הבורא ובכך מזכך את כלי המעשה שלו בבחינת "פרטיותו" עד לכדי שמתעלה למדרגה זו של התפשטות הגשמיות בבחינת "דיבור של לחש מתוך נדיבות", המכשירו לבחינת "הקדושה", ולא זו בלבד אלא שבסגולת נטילה זו הבאה כנגד הלחישה, יש באפשרותו לדבר בקול רם, לסיבה שזיכך את כלי המעשה שלו שבבחינת "פרטיותו", שאז אין חשש לאחיזת החיצונים בבחינת "הדיבור", המייצג את הפרטיות המדוברת לעיל.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "מי זאת"

אתה רוצה להתחבר לבורא?, אתה רוצה להתחבר לחברך?

דבר בלחש, זהו הסוד!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "מי זאת", בתהליכים הנלמדים בדרך קישוטי הכלה.

מסביר הזוה"ק שבאדם מצויים ב' רצונות, המייצגים את ב' התפישות הקיימות במציאות, שהן תפישת הפרט ותפישת הכלל.

תפישת הפרט מייצגת את הרצון לנפרדות הבאה מצד האני הכוזב של האדם, הדורש באופן תדירי את הגאווה והסיפוק אישי, כאשר לעומתה תפישת הכלל מייצגת את הרצון לקשר עם הבורא.

החיבור בין ב' רצונות מנוגדים אלו מתאפשר בעת בה האדם מעלה את פרטיותו למדרגה של השפעה, שפירושה וויתור על מקומו הפרטי והאישי ומתן אפשרות מצדו לביטויו של הצד השני בקשר, באופן שמאדיר ומחשיב את אמירותיו, בהיותם פרטים המסוגלים לבוא לידי כלל וקשר של אחדות.

עלייה זו של הפרטיות למדרגה של השפעה, מצביעה על הקשר של הבחינה החיצונית עם הבחינה הפנימית, כאשר קשר זה מתקיים בסגולתה של בחינת "השפה", המקשרת בין החוץ לפנים באמצעות "דיבור של לחש".

דיבור של לחש מצביע על אותו הדיבור המשליך על חוקים המצויים אל מעבר לזמן ומקום. ואילו הם החוקים המדוברים? הוי אומר אלו "סודות התורה".

הלכך כאשר אדם מדבר בעניינים נשגבים רמי מעלה, כסודות התורה, המתארים מציאויות הנתונות אל מעבר לזמן ומקום, העדר ותמורה, אזי דיבורו חשוב "כדיבור של לחש".

מסיים הזוה"ק באומרו: "שעל האדם מוטל להעלות ביקוש (מ"ן), כנשמות הצדיקים, לקשר של פנימיות, בכדי שדיבורו, שהיא בחינת המלכות שלו, תהיה חשובה כדיבור של לחש וכדיבור של פנימיות, שרק באופן זה תפילתו תיהפך לתפילה אמיתית כתפילתה של חנה, המסמלת את בחינה זו של 'תפילת הלחש' ".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "מי זאת"

אתה רוצה להתחבר לבורא?, אתה רוצה להתחבר לחברך?

דבר בלחש, זהו הסוד!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "מי זאת", בתהליכים הנלמדים בדרך קישוטי הכלה.

מסביר הזוה"ק שבאדם מצויים ב' רצונות, המייצגים את ב' התפישות הקיימות במציאות, שהן תפישת הפרט ותפישת הכלל.

תפישת הפרט מייצגת את הרצון לנפרדות הבאה מצד האני הכוזב של האדם, הדורש באופן תדירי את הגאווה והסיפוק אישי, כאשר לעומתה תפישת הכלל מייצגת את הרצון לקשר עם הבורא.

החיבור בין ב' רצונות מנוגדים אלו מתאפשר בעת בה האדם מעלה את פרטיותו למדרגה של השפעה, שפירושה וויתור על מקומו הפרטי והאישי ומתן אפשרות מצדו לביטויו של הצד השני בקשר, באופן שמאדיר ומחשיב את אמירותיו, בהיותם פרטים המסוגלים לבוא לידי כלל וקשר של אחדות.

עלייה זו של הפרטיות למדרגה של השפעה, מצביעה על הקשר של הבחינה החיצונית עם הבחינה הפנימית, כאשר קשר זה מתקיים בסגולתה של בחינת "השפה", המקשרת בין החוץ לפנים באמצעות "דיבור של לחש".

דיבור של לחש מצביע על אותו הדיבור המשליך על חוקים המצויים אל מעבר לזמן ומקום. ואילו הם החוקים המדוברים? הוי אומר אלו "סודות התורה".

הלכך כאשר אדם מדבר בעניינים נשגבים רמי מעלה, כסודות התורה, המתארים מציאויות הנתונות אל מעבר לזמן ומקום, העדר ותמורה, אזי דיבורו חשוב "כדיבור של לחש".

מסיים הזוה"ק באומרו: "שעל האדם מוטל להעלות ביקוש (מ"ן), כנשמות הצדיקים, לקשר של פנימיות, בכדי שדיבורו, שהיא בחינת המלכות שלו, תהיה חשובה כדיבור של לחש וכדיבור של פנימיות, שרק באופן זה תפילתו תיהפך לתפילה אמיתית כתפילתה של חנה, המסמלת את בחינה זו של 'תפילת הלחש' ".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך"

נדמה שאתה נתון לשליטת הפרט?

זה המקום להתאמן!

בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך", במשמעות שימושו של הפרט את הכלל אף בלא ידיעתו.

מסביר הזוה"ק שצד היהודי שבאדם, המייצג את בחינת הכלל, על אף שמצדיק את צד הגוי שבאדם, המייצג את בחינת הפרט, מכל מקום הצדקה זו מחד פועלת נגד הגוי ומאידך

פועלת לטובת היהודי.

תפישה זו משימה את הפרט ככזה אשר אינו בא לטובת עצמו, אלא לטובת הכלל, שהרי כל תפקידו של הפרט איננה השליטה גופא, אלא יצירת גירוי לכשיבוא האדם מתוכו לידי הכלל.

לכן מכאן על האדם לראות שהפרטים אינם באו אלא לטובת הכלל וכן הגויים אינם באו אלא לטובת היהודים, הלכך כל בחינות העוצמה המתראות אצל הצדיקים במקראות, אינם באו אלא במה שמשמשים את בחינת האמונה, שכן העוצמה כפרט איננה אלא אמצעי המשמש למטרה שהיא בחינת האמונה, המייצגת את הכלל.

לעיתים נראה לכאורה שהפרטים שולטים על הכלל, שצד הגוי שולט על צד היהודי, אולם לאמיתו של דבר אין פני הדברים כך, אלא כל מה שהפרט כביכול בשליטה על הכלל, אין זה אלא כדי לגרות ולאמן את האדם לבוא דרך הפרטים אל אותו הכלל, שכן אין לפרט שליטה משל עצמו.

עקרון זה נותן אותה ההבנה והתפישה, אשר הכלל תמיד גדול מן הפרטים ויחד עם זאת ישנה מציאות בה מתראה הפרט כביכול בשליטה על הכלל, אולם אין זה אלא דרך אימון.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך"

נדמה שאתה נתון לשליטת הפרט?

זה המקום להתאמן!

בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך", במשמעות שימושו של הפרט את הכלל אף בלא ידיעתו.

מסביר הזוה"ק שצד היהודי שבאדם, המייצג את בחינת הכלל, על אף שמצדיק את צד הגוי שבאדם, המייצג את בחינת הפרט, מכל מקום הצדקה זו מחד פועלת נגד הגוי ומאידך

פועלת לטובת היהודי.

תפישה זו משימה את הפרט ככזה אשר אינו בא לטובת עצמו, אלא לטובת הכלל, שהרי כל תפקידו של הפרט איננה השליטה גופא, אלא יצירת גירוי לכשיבוא האדם מתוכו לידי הכלל.

לכן מכאן על האדם לראות שהפרטים אינם באו אלא לטובת הכלל וכן הגויים אינם באו אלא לטובת היהודים, הלכך כל בחינות העוצמה המתראות אצל הצדיקים במקראות, אינם באו אלא במה שמשמשים את בחינת האמונה, שכן העוצמה כפרט איננה אלא אמצעי המשמש למטרה שהיא בחינת האמונה, המייצגת את הכלל.

לעיתים נראה לכאורה שהפרטים שולטים על הכלל, שצד הגוי שולט על צד היהודי, אולם לאמיתו של דבר אין פני הדברים כך, אלא כל מה שהפרט כביכול בשליטה על הכלל, אין זה אלא כדי לגרות ולאמן את האדם לבוא דרך הפרטים אל אותו הכלל, שכן אין לפרט שליטה משל עצמו.

עקרון זה נותן אותה ההבנה והתפישה, אשר הכלל תמיד גדול מן הפרטים ויחד עם זאת ישנה מציאות בה מתראה הפרט כביכול בשליטה על הכלל, אולם אין זה אלא דרך אימון.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך"

המדע משמש לאמונה? התענוג משמש לאמת?

אם כן השתמש בו!, אחרת השאר אותו בקרן זווית.

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך", המתאר את המחלוקת – בין התפישה המדעית לתפישה האמונית.

מסביר הזוה"ק שהמחלוקת שבין התפישת הגוית לתפישה היהודית היא באופן השגת הבורא, כאשר התפישה הגוית מנסה להוכיח

שהשגת הבורא ניתנת בצורה מדעית ולעומתה התפישה היהודית קובעת חד משמעית שהשגת הבורא איננה ניתנת בצורה מדעית, אלא אמונית.

מחלוקת זו נשנתה בין רבי שמעון בר יוחאי לגוי, כאשר רבי שמעון בר יוחאי מייצג את התפישה האמונית בעוד שלעומתו הגוי מייצג את התפישה המדעית.

עיקר המחלוקת מתבסס על התפישה המטרתית, באופן שהתפישה הגוית מציבה את המדע כמטרת העל בחייהם ולעומתה התפישה היהודית מציבה את האמונה כמטרת העל ואת המדע כאמצעי

למטרת על זו, כך שביחס לתפישה היהודית התפישה הגוית עובדת אך את האמצעי לבדו ולא את המטרה הנחשקת.

נמצא אם כן בעת שהמדע, העוצמה ודומיהם משמשים לאמונה והאמת יש להשתמש בהם, אחרת אין בהם צורך.

עם ההבנה הנ"ל הכה רבי שמעון בר יוחאי את התפישה הגוית שוק על ירך, תוך העצמת שאלתה ובכך הביא לגיורה, שכן מצאה עצמה עובדת לאמצעי ולא למטרה.

ובזאת מסיים הזוה"ק במשמעות העיקרית של מחלוקת זו ואומר: "דע לך יהודי יקר!, צד הגוי שבך הוא רק מאמן אף שלא בידיעתו ויחד עם זאת עליך מוטל לקחתו כאתגר לאימון עד לכדי שיתתקן בגמר תיקון".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך"

המדע משמש לאמונה? התענוג משמש לאמת?

אם כן השתמש בו!, אחרת השאר אותו בקרן זווית.

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך", המתאר את המחלוקת – בין התפישה המדעית לתפישה האמונית.

מסביר הזוה"ק שהמחלוקת שבין התפישת הגוית לתפישה היהודית היא באופן השגת הבורא, כאשר התפישה הגוית מנסה להוכיח

שהשגת הבורא ניתנת בצורה מדעית ולעומתה התפישה היהודית קובעת חד משמעית שהשגת הבורא איננה ניתנת בצורה מדעית, אלא אמונית.

מחלוקת זו נשנתה בין רבי שמעון בר יוחאי לגוי, כאשר רבי שמעון בר יוחאי מייצג את התפישה האמונית בעוד שלעומתו הגוי מייצג את התפישה המדעית.

עיקר המחלוקת מתבסס על התפישה המטרתית, באופן שהתפישה הגוית מציבה את המדע כמטרת העל בחייהם ולעומתה התפישה היהודית מציבה את האמונה כמטרת העל ואת המדע כאמצעי

למטרת על זו, כך שביחס לתפישה היהודית התפישה הגוית עובדת אך את האמצעי לבדו ולא את המטרה הנחשקת.

נמצא אם כן בעת שהמדע, העוצמה ודומיהם משמשים לאמונה והאמת יש להשתמש בהם, אחרת אין בהם צורך.

עם ההבנה הנ"ל הכה רבי שמעון בר יוחאי את התפישה הגוית שוק על ירך, תוך העצמת שאלתה ובכך הביא לגיורה, שכן מצאה עצמה עובדת לאמצעי ולא למטרה.

ובזאת מסיים הזוה"ק במשמעות העיקרית של מחלוקת זו ואומר: "דע לך יהודי יקר!, צד הגוי שבך הוא רק מאמן אף שלא בידיעתו ויחד עם זאת עליך מוטל לקחתו כאתגר לאימון עד לכדי שיתתקן בגמר תיקון".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

נחש עם שני ראשים – ושמם "שור ונשר"

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "שמיא וארקא",
מסביר הזוה"ק שהאדם נמצא במעין נסיונות, באופן שכאשר מופיעה לפניו ההשתוקקותו העצמית בראשונה, המייצגת את צד הבריאה, מבקשים ממנו שיתנהג כך שיחבר השתוקקות זו שבבחינת אל"ה לנקודה האמונית שבבחינת מ"י, המצויה למעלה מדעתו, שכן צד אמונה זה איננו יכול לבוא במסגרתה של הבריאה וכן במסגרת הבנתו העצמית של האדם, והיות שכך על האדם להתחבר באופן הנ"ל בכדי שיוכל לעשות את התיקון הנרצה, שאם לא כן צד הבריאה יקום כנגדו בשליטת ב' הממונים של הקליפות, הלא הם "קסטימון" ו- "עפרירא", המייצגים את ב' הקליפות של הזכר והנקבה בהתאמה, באופן שצד הזכר מיוצג בדמותו של "השור" וצד הנקבה מיוצגת בדמותו של "הנשר".

"שור" ו- "נשר" הן ב' הצורות בהן פועלות הקליפות כלפי האדם כך, שצד השור שבו שהוא בבחינת "שור מועד", הוא אשר גורם היזק רב לפאת חשכותו, שכן הוא משתוקק אל האור, אלא שאין ביכולתו להשיגו, והיות שאין ביכולתו להשיגו הוא מתגלה אצל האדם כראש אב לכל הנזיקין, באופן שכל היזיקיו באים לידי ביטוי בפגיעה בהרמוניה באופן כללי ובאופן פרטני – בכעס, האשמה, מלחמות בעולם, מלחמות בבני אדם וכהנה על זה הדרך. הבחנות אלו המתגלות אצל השור, נובעות מגאווה, כעס ואש היוצרים הפרדה.

הצד השני הוא צד הנשר שבאדם, המשיר את בני האדם מצד האדם שבהם והופכם לבחינת "בהמה", הכיצד? , על-ידי שרוצים לקחת תענוג אך מצד הבריאה המנותקת מן הנקודה האמונית או אם נרצה נאמר אך מצד הגוף המנותק מצד הנשמה, וכעין מה שאנשים אומרים: "גוף בלי רגש", כלומר שישנה משיכה לנקודה החיצונית מבלי שתחבור לנקודה הפנימית.

נמצא שכאשר האדם מנתק את צד הבריאה מצד הבורא, אזי הוא גורם לעצמו לרצות מצד הנקבה שבו רק אותו התענוג הבא מצד הבריאה לבדה, כך שמן ההכרח שיבוא לידי מציאות בה הוא מנשר עצמו מלהיות אדם, עד לכדי שנופל לבחינת "בהמה".

מציאות זו גורמת לכך שב' הבחינות הנ"ל תתהפכנה לנחש, המזיק את האדם במאוד מאוד. הזיקיו של הנחש ניכירם ב-ב' ההבחנות הנ"ל, הבאות כנגד ב' הקליפות של הזכר והנקבה, וזאת להיותו כלול משתי בחינות אלו.

ב' ההבחנות הן כדלהלן:
הבחנה ה-א': מצד רצונו הוא הולך על עפר וכל תענוגותיו הן רק מבחינת "עפרירא" כמו שכתוב: "ועפר תאכל כל ימי חייך", שבכל מקום טועם את טעמו של העפר, שהוא בחינת "הרצון לקבל לעצמו"

הבחנה ה-ב': מצד ראשו ולשונו מכה, מכיש ומזיק בבחינת "ראש אב לכל הנזיקין".

נמצא ש-ב' ההבחנות הללו מצויות באדם, כך שכאשר הוא רדוף אחר רצונות הנסובים אך ורק על תענוגות מדברים ארציים, אזי הוא מביא עצמו לידי מציאות בה הוא הופך להיות אדם רע, המזיק את העולם.

ב' הקליפות הנ"ל מכונות גם בשם "עזא" ו- "עזאל", שהם בחינת "עצם הבריאה", הבאה מלמעלה, אשר לסיבה זו לא ניתן לתקנם באופן ישיר. אמנם הבורא יתברך ברחמיו הרבים סלל לאדם דרך תיקון, בה הוא יכול לפעול מצד עצמו לתקן את בחינות ההתכללות וכאשר יעשה כך, הבורא יתברך בעצמו יתקן את בחינת "עצם הבריאה". עניין זה משליך גם לעבודת הכלל, באופן שכאשר האדם רוצה לקרב בני אדם אחרים לעבודת ה' יתברך, עליו לקרב את היהודים תחילה, והבורא יתברך ממילא יתקן גם את הגויים ועמי הארצות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך"

אמונה! או מדע?

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך", המתאר את התפישה המדעית המבקשת להשליט את תרבות הגוף על הנשמה.

עד כה נמצאנו למדים שהתפישה האלוקית היא תפישה שלמה, הבאה לידי ביטוי בחיבורם של צד הבריאה עם צד הבורא, צד אל"ה בבחינת "ההשתוקקות" עם צד מ"י בבחינת "ההשפעה".

צורת החיבור של בחינת אל"ה עם בחינת מ"י, מחוייבת להיות אמונית, שכן חיבור אשר איננו מושתת על הבחינה האמונית, גורם את שליטתם של בחינת אל"ה על בחינת המ"י, כלומר שבחינת אל"ה יכולים להשיג לבעלות את בחינת המ"י, כפי שרוצה קין לקחת לעצמו אותו הקשר של בחינת המ"י, עד לכדי שלא היה לאל ידו לחבר את אל"ה למ"י, מציאות הגורמת לירידתו לבחינת אל"ה לבדם.

הירידה לבחינת אל"ה, מייצגת את ירידתו של קין, המייצג את קו שמאל, למקום השתוקקות הגדולה, אשר היוותה עבורו את בחינת "האלוקות שלו" בבחינת "הידיעה וההשתוקקות הגופנית".

תפישה גופנית זו נובעת מן התפישה המדעית, הטוענת – "כי ניתן להשיג" . תפישה זו נשתלשלה מדור לדור עד אשר הגיעה לחכמי הגויים, אותם מייצגים הפילוסופים המייצרים את תרבות הגוף.

אותם הפילוסופים היוונים באים לייצג את ההבחנה של המושג אל"ה של החשכות היוונית, המבקשת להשליט את האיצטדיונים עלינו.

הבחנה זו מוסיפה עוד לתאר את שליטתו של כוח הגוף וכן את כוח הגוף של השכל, הטוען "אני יכול לדעת – כלומר שהכלי שיש לי בשכל מקבל הארה".

השאלה הנשאלת בעקבות מצג זה, היא: "האם אני יכול לדעת את הבורא, שכן אם יש לאל ידי להשיג את הבורא, הרי שאין לי צורך אלא בבחינת האל"ה בלא בחינת המ"י ?"

בשאלה זו מסיק בחינת הפילוסוף שבאדם, שהיות שאין לו הצורך להתחבר עם מ"י בבחינת "למעלה מהדעת", על כן יכול לשאוב את המ"י אליו ולהישאר עם בחינת אל"ה לבדם.

אלא שכאשר משמשים עם אל"ה לבדם, אין ברירה אלא לבוא להשתוקקות הגדולה שבבחינת "נעמה" ונמצא כתוצאה מכך שאותם הכוחות המשמשים עבור תפישת הבורא שבאדם, שהם כוחות ההישארות בבחינת אל"ה לבדם מסיטה את היראה והאהבה הגדולים, שכעת ישמשו בהתנגדות לצד האדם שבי, כך שאין ברירה, אלא שיבואו לבנות האלוקים בבחינת "נעמה" הנזכרת לעיל.

כאשר כוחות אלו מזדווגים עם ההשתוקקות הגדולה שבבחינת "נעמה", אזי הם מולידים שדין ורוחין, המסיטים את האדם מדרך השם.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך"

אמונה! או מדע?

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך", המתאר את התפישה המדעית המבקשת להשליט את תרבות הגוף על הנשמה.

עד כה נמצאנו למדים שהתפישה האלוקית היא תפישה שלמה, הבאה לידי ביטוי בחיבורם של צד הבריאה עם צד הבורא, צד אל"ה בבחינת "ההשתוקקות" עם צד מ"י בבחינת "ההשפעה".

צורת החיבור של בחינת אל"ה עם בחינת מ"י, מחוייבת להיות אמונית, שכן חיבור אשר איננו מושתת על הבחינה האמונית, גורם את שליטתם של בחינת אל"ה על בחינת המ"י, כלומר שבחינת אל"ה יכולים להשיג לבעלות את בחינת המ"י, כפי שרוצה קין לקחת לעצמו אותו הקשר של בחינת המ"י, עד לכדי שלא היה לאל ידו לחבר את אל"ה למ"י, מציאות הגורמת לירידתו לבחינת אל"ה לבדם.

הירידה לבחינת אל"ה, מייצגת את ירידתו של קין, המייצג את קו שמאל, למקום השתוקקות הגדולה, אשר היוותה עבורו את בחינת "האלוקות שלו" בבחינת "הידיעה וההשתוקקות הגופנית".

תפישה גופנית זו נובעת מן התפישה המדעית, הטוענת – "כי ניתן להשיג" . תפישה זו נשתלשלה מדור לדור עד אשר הגיעה לחכמי הגויים, אותם מייצגים הפילוסופים המייצרים את תרבות הגוף.

אותם הפילוסופים היוונים באים לייצג את ההבחנה של המושג אל"ה של החשכות היוונית, המבקשת להשליט את האיצטדיונים עלינו.

הבחנה זו מוסיפה עוד לתאר את שליטתו של כוח הגוף וכן את כוח הגוף של השכל, הטוען "אני יכול לדעת – כלומר שהכלי שיש לי בשכל מקבל הארה".

השאלה הנשאלת בעקבות מצג זה, היא: "האם אני יכול לדעת את הבורא, שכן אם יש לאל ידי להשיג את הבורא, הרי שאין לי צורך אלא בבחינת האל"ה בלא בחינת המ"י ?"

בשאלה זו מסיק בחינת הפילוסוף שבאדם, שהיות שאין לו הצורך להתחבר עם מ"י בבחינת "למעלה מהדעת", על כן יכול לשאוב את המ"י אליו ולהישאר עם בחינת אל"ה לבדם.

אלא שכאשר משמשים עם אל"ה לבדם, אין ברירה אלא לבוא להשתוקקות הגדולה שבבחינת "נעמה" ונמצא כתוצאה מכך שאותם הכוחות המשמשים עבור תפישת הבורא שבאדם, שהם כוחות ההישארות בבחינת אל"ה לבדם מסיטה את היראה והאהבה הגדולים, שכעת ישמשו בהתנגדות לצד האדם שבי, כך שאין ברירה, אלא שיבואו לבנות האלוקים בבחינת "נעמה" הנזכרת לעיל.

כאשר כוחות אלו מזדווגים עם ההשתוקקות הגדולה שבבחינת "נעמה", אזי הם מולידים שדין ורוחין, המסיטים את האדם מדרך השם.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

יש לך השתוקקות או פרטיות עצמית? אל תתן לה לבנות חיים משל עצמה!

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "שמיא וארקא", בנקיטת משנה זהירות באשר לאותה הפרטיות המקבלת בידי האדם המפרידה מן הכלל, משמעות של עולם שלם.

מסביר הזוה"ק שעל האדם לחבר את בחינת אל"ה, שהיא צד ההשתוקקות שבו עם בחינת מ"י, שהיא צד האמונה שבו ואל לו לפעול את חטאו של אדם הראשון ובעיקר את חטאו של קין, אשר לא רצה להתחבר עם הבל.

צד קין שבאדם, היא אותה הבחינה של הפרטיות וההשתוקקות העצמית, שעליה מזהיר הזוה"ק את האדם, לבל יקנה לה בניין של חיים משל עצמה, שכן עליו להבין שהיא אמצעי ולא מטרה ולהיותה אמצעי אין התכלית והשמים של אותה הפרטיות הנ"ל חשובים כתכלית ושמים אמיתיים.

מן האמור לעיל יוצא, שאין לאדם תכלית מצד עצמו, אלא בהיותו בא לבחינת כלל, שכן כל המחשבה לבנות עולם שלם מצד הפרטיות, מייצגת את "צד השדים" וכן את "צד חטאו של קין".

ולכן אל לו לאדם לבוא לבחינות אלה, אלא להתחבר בעזרת השם בקדושה הנקראת מ"י. וכאשר יהיה לו לאדם שם אלוקי"ם שלם וקדוש, אזי יוכל להתגבר לעתיד לבוא על כל בחינת קין ודומיו.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

יש לך השתוקקות או פרטיות עצמית? אל תתן לה לבנות חיים משל עצמה!

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "שמיא וארקא", בנקיטת משנה זהירות באשר לאותה הפרטיות המקבלת בידי האדם המפרידה מן הכלל, משמעות של עולם שלם.

מסביר הזוה"ק שעל האדם לחבר את בחינת אל"ה, שהיא צד ההשתוקקות שבו עם בחינת מ"י, שהיא צד האמונה שבו ואל לו לפעול את חטאו של אדם הראשון ובעיקר את חטאו של קין, אשר לא רצה להתחבר עם הבל.

צד קין שבאדם, היא אותה הבחינה של הפרטיות וההשתוקקות העצמית, שעליה מזהיר הזוה"ק את האדם, לבל יקנה לה בניין של חיים משל עצמה, שכן עליו להבין שהיא אמצעי ולא מטרה ולהיותה אמצעי אין התכלית והשמים של אותה הפרטיות הנ"ל חשובים כתכלית ושמים אמיתיים.

מן האמור לעיל יוצא, שאין לאדם תכלית מצד עצמו, אלא בהיותו בא לבחינת כלל, שכן כל המחשבה לבנות עולם שלם מצד הפרטיות, מייצגת את "צד השדים" וכן את "צד חטאו של קין".

ולכן אל לו לאדם לבוא לבחינות אלה, אלא להתחבר בעזרת השם בקדושה הנקראת מ"י. וכאשר יהיה לו לאדם שם אלוקי"ם שלם וקדוש, אזי יוכל להתגבר לעתיד לבוא על כל בחינת קין ודומיו.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

נחש עם שני ראשים – ושמם "שור ונשר"

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "שמיא וארקא",
מסביר הזוה"ק שהאדם נמצא במעין נסיונות, באופן שכאשר מופיעה לפניו ההשתוקקותו העצמית בראשונה, המייצגת את צד הבריאה, מבקשים ממנו שיתנהג כך שיחבר השתוקקות זו שבבחינת אל"ה לנקודה האמונית שבבחינת מ"י, המצויה למעלה מדעתו, שכן צד אמונה זה איננו יכול לבוא במסגרתה של הבריאה וכן במסגרת הבנתו העצמית של האדם, והיות שכך על האדם להתחבר באופן הנ"ל בכדי שיוכל לעשות את התיקון הנרצה, שאם לא כן צד הבריאה יקום כנגדו בשליטת ב' הממונים של הקליפות, הלא הם "קסטימון" ו- "עפרירא", המייצגים את ב' הקליפות של הזכר והנקבה בהתאמה, באופן שצד הזכר מיוצג בדמותו של "השור" וצד הנקבה מיוצגת בדמותו של "הנשר".

"שור" ו- "נשר" הן ב' הצורות בהן פועלות הקליפות כלפי האדם כך, שצד השור שבו שהוא בבחינת "שור מועד", הוא אשר גורם היזק רב לפאת חשכותו, שכן הוא משתוקק אל האור, אלא שאין ביכולתו להשיגו, והיות שאין ביכולתו להשיגו הוא מתגלה אצל האדם כראש אב לכל הנזיקין, באופן שכל היזיקיו באים לידי ביטוי בפגיעה בהרמוניה באופן כללי ובאופן פרטני – בכעס, האשמה, מלחמות בעולם, מלחמות בבני אדם וכהנה על זה הדרך. הבחנות אלו המתגלות אצל השור, נובעות מגאווה, כעס ואש היוצרים הפרדה.

הצד השני הוא צד הנשר שבאדם, המשיר את בני האדם מצד האדם שבהם והופכם לבחינת "בהמה", הכיצד? , על-ידי שרוצים לקחת תענוג אך מצד הבריאה המנותקת מן הנקודה האמונית או אם נרצה נאמר אך מצד הגוף המנותק מצד הנשמה, וכעין מה שאנשים אומרים: "גוף בלי רגש", כלומר שישנה משיכה לנקודה החיצונית מבלי שתחבור לנקודה הפנימית.

נמצא שכאשר האדם מנתק את צד הבריאה מצד הבורא, אזי הוא גורם לעצמו לרצות מצד הנקבה שבו רק אותו התענוג הבא מצד הבריאה לבדה, כך שמן ההכרח שיבוא לידי מציאות בה הוא מנשר עצמו מלהיות אדם, עד לכדי שנופל לבחינת "בהמה".

מציאות זו גורמת לכך שב' הבחינות הנ"ל תתהפכנה לנחש, המזיק את האדם במאוד מאוד. הזיקיו של הנחש ניכירם ב-ב' ההבחנות הנ"ל, הבאות כנגד ב' הקליפות של הזכר והנקבה, וזאת להיותו כלול משתי בחינות אלו.

ב' ההבחנות הן כדלהלן:
הבחנה ה-א': מצד רצונו הוא הולך על עפר וכל תענוגותיו הן רק מבחינת "עפרירא" כמו שכתוב: "ועפר תאכל כל ימי חייך", שבכל מקום טועם את טעמו של העפר, שהוא בחינת "הרצון לקבל לעצמו"

הבחנה ה-ב': מצד ראשו ולשונו מכה, מכיש ומזיק בבחינת "ראש אב לכל הנזיקין".

נמצא ש-ב' ההבחנות הללו מצויות באדם, כך שכאשר הוא רדוף אחר רצונות הנסובים אך ורק על תענוגות מדברים ארציים, אזי הוא מביא עצמו לידי מציאות בה הוא הופך להיות אדם רע, המזיק את העולם.

ב' הקליפות הנ"ל מכונות גם בשם "עזא" ו- "עזאל", שהם בחינת "עצם הבריאה", הבאה מלמעלה, אשר לסיבה זו לא ניתן לתקנם באופן ישיר. אמנם הבורא יתברך ברחמיו הרבים סלל לאדם דרך תיקון, בה הוא יכול לפעול מצד עצמו לתקן את בחינות ההתכללות וכאשר יעשה כך, הבורא יתברך בעצמו יתקן את בחינת "עצם הבריאה". עניין זה משליך גם לעבודת הכלל, באופן שכאשר האדם רוצה לקרב בני אדם אחרים לעבודת ה' יתברך, עליו לקרב את היהודים תחילה, והבורא יתברך ממילא יתקן גם את הגויים ועמי הארצות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

איזהו האדם שאינו נתון לשליטת הקליפות ? הוי אומר: זה שאינו נהנה, אלא מתענוג של אמת!

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "שמיא וארקא", בהבנת ב' השליטות של הזכר והנקבה, המצויים בקליפות וההשלכות הנובעות מחיבורם של אלה.

מסביר הזוה"ק שכאשר אדם רוצה לחיות את צד הבריאה וכן את צד קין, שבבחינת אל"ה, אזי הוא גורם הן להתחזקותם של הקליפות והן לירידתו למדור מאוד תחתון, העולה בשם "ארקא".

בהיותו יורד למקום כזה, הוא מגביר את הקליפות הללו, אותם מציין הזוה"ק בשם "שור" ו- "נשר", הבאים כנגד ב' השליטות של הזכר והנקבה דקליפה בהתאמה.

ב' הבחינות הללו מצויים באדם כך, שמצד הזכר שבו, ישנה הבחנה כזו בה הוא הופך להיות מזיק הן לעצמו והן לסביבתו ומצד הנקבה שבו, הוא הופך להיות אדם הבורח מן ההארה האמיתית, אשר כל רדיפתו מוסבת אחר הארה אשר איננה מצד האמת, בבחינת "מקרה לילה" וכן בבחינת "קרי לבטלה" ובכך גורם לעצמו לפעול אך את צד המקרה לבד, עד לכדי שמנשל עצמו מלהיות אדם.

כאשר אדם פועל באופן הנ"ל, אזי צד הבריאה שבבחינת "הנקבה" שולטת על צד הנשמה שבבחינת "הזכר", עד לכדי שצד הזכר עלום בתוכה.

ולפיכך מזהיר הזוה"ק, שכאשר מגיע אל האדם תענוג, אזי עליו לפעול אותו אך במסגרת הקדושה ובכך לא תהיינה השליטה נתונה לצד הגוף שבו ויתירה מכך יוכל אף למשוך את צד הגוף שבו לתענוג מן האמת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

איזהו האדם שאינו נתון לשליטת הקליפות ? הוי אומר: זה שאינו נהנה, אלא מתענוג של אמת!

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "שמיא וארקא", בהבנת ב' השליטות של הזכר והנקבה, המצויים בקליפות וההשלכות הנובעות מחיבורם של אלה.

מסביר הזוה"ק שכאשר אדם רוצה לחיות את צד הבריאה וכן את צד קין, שבבחינת אל"ה, אזי הוא גורם הן להתחזקותם של הקליפות והן לירידתו למדור מאוד תחתון, העולה בשם "ארקא".

בהיותו יורד למקום כזה, הוא מגביר את הקליפות הללו, אותם מציין הזוה"ק בשם "שור" ו- "נשר", הבאים כנגד ב' השליטות של הזכר והנקבה דקליפה בהתאמה.

ב' הבחינות הללו מצויים באדם כך, שמצד הזכר שבו, ישנה הבחנה כזו בה הוא הופך להיות מזיק הן לעצמו והן לסביבתו ומצד הנקבה שבו, הוא הופך להיות אדם הבורח מן ההארה האמיתית, אשר כל רדיפתו מוסבת אחר הארה אשר איננה מצד האמת, בבחינת "מקרה לילה" וכן בבחינת "קרי לבטלה" ובכך גורם לעצמו לפעול אך את צד המקרה לבד, עד לכדי שמנשל עצמו מלהיות אדם.

כאשר אדם פועל באופן הנ"ל, אזי צד הבריאה שבבחינת "הנקבה" שולטת על צד הנשמה שבבחינת "הזכר", עד לכדי שצד הזכר עלום בתוכה.

ולפיכך מזהיר הזוה"ק, שכאשר מגיע אל האדם תענוג, אזי עליו לפעול אותו אך במסגרת הקדושה ובכך לא תהיינה השליטה נתונה לצד הגוף שבו ויתירה מכך יוכל אף למשוך את צד הגוף שבו לתענוג מן האמת.