מצורע י – יב
וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ
כח) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת לנידתה. רבי חייא פתח: יום בא, לה'. וחולק שללך, בקרבך. יום יבוא צריך לכתוב, יום שכבר בא, מטרם שנברא העולם, דהיינו המלכות, שממנה כל הדינים. יום שבו ייעשה דין לרשעים. יום שבו הקב"ה יהיה נפרע מאותם שהצירו לישראל.
את כל אותם הרצונות שהפריעו באדם לצד ישראל שבו יום הזה בא ועומד לפני הקב"ה, ונושה ממנו לעשות דין ולכלות העכו"ם, וניתנה לו רשות, כמ"ש: ואספתי את כל הגוים אל ירושלים, למלחמה.
כט) רבי יצחק אמר: ב' ימים הם לקב"ה, אחד הוא השורה עמו דהיינו גבורה, ואחד הוא שבא לפניו דהיינו מלכות, ובאלו השנים עושה הקב"ה מלחמות בכל. וכשיום זה, מלכות בא לעשות מלחמה, מתחבר ביום האחר שהוא גבורא דז"א ולוקח נשק של גבורה דז"א על הנשק של עצמו, בי יום לה' צבאות, על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל. הקב"ה עושה מלחמה בכל הרצונות שהפריעו לקדושה. כשאדם עושה לעצמו באמת חשבון נפש, ורואה שהרצונות הזרים רק זרקו אותו מהדרך, הוא מבין שהוא צריך נשק כדי להתגבר, ובוודאי עזרה מהשם. כשמלכות שמים הניתנת מלמעלה שבה מטרת הבריאה מצטרפת לכוח הגבורה שנמצא תמיד בעולם, אז שני כוחות אלו יכולים להשפיל כל גאה ורם. מלכות שמים היא דין ומלכות הארץ היא מטעם הרצון של האדם, ואם לא יעשה זאת, מלכות שמים ע"י שמאירה את הדברים הטובים, מזיזים אותו לפעול.
ל) רבי שמעון אמר: ואשה כי יזוב זוב דמה וגו, היינו שכתוב חרב לה' מלאה דם. שהיא המלכות הנק' חרב, ונק' אשה. מלאה דם ודאי, דהיינו דינים שכתוב: כי יזוב זוב דמה ימים רבים. בלא עת נדתה כשאישה במחזור, דהיינו שיש לה רצון שיכול להכיל פריה מהקב"ה, וכשרצון זה אינו מתחבר לרצון האלוקי, רצון זה יוצא מהאישה כדם נידות. כאשר ההשתוקקות באה על סיפוקה האמיתי, זו בחינת הפריית הביצית, ואם לא על ההשתוקקות הזו לצאת, יציאה שכואבת והוא זמן שלא ראוי לקבל הפריה, כדי לומר שכאשר אני לא יכול להכיל את זרע הקודש באותה השתוקקות, זה דבר רע, היינו שכתוב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו. שלמדנו שהקב"ה מקדים העונשים לעולם, לפני זמנם, שהרשעים גורמים בעוונותיהם שיקדימו העונשים לבוא לעולם. שז"ס בלא עת נדתה, או כי תזוב על נדתה, היינו ויספתי ליסרה אתכם, היינו אוסיף דין על דין, ואתן דם על דם, יותר ממה שיש, ברב לה' מלאה דם. דהיינו יותר דינים ממה שיש במלכות עצמה, שז"ס כי תזוב על נדתה, שיזובו דינים יותר ממה שיש בנדתה שהם דיניה עצמה. האישה מייצגת את הבריאה, הווסת זה מצב שבו הבריאה לא משמשת את תפקידה וזה רע, טומאה. לכן כל הזמן עליה להתחדש במחזור, שיש צד שבו לא מצליחים לעשות את העבודה שהלבנה הולכת ונחסרת וזה דין. ישנם מצבים חמורים יותר בהם משתמשים ברצון, באישה בדרך לא ראויה הנזק גדול יותר, ומאבדים את הרצון לקדושה. כך ליבו של האדם לא יכול לשמש תפקידו כשאינו מוכשר להתחבר לבורא, שזהו מצב של דין בגלל עוונות. העונש הכי גדול הוא כשלא ניתן לחבר את הרצון לקשר עם השם
לא) כתוב: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מהו לא אוסיף, אלא פירושו לא אתן עוד תוספת דינים לחרב הזו שהיא מלכות, אלא באפן שיוכל העולם לסבול דהיינו רמז קטן שיראה בעונש תיקון שיכול לקדם אותו. שואל, והרי כתוב ויספתי, הרי שנותן תוספת דינים למלכות? ומשיב, אלא ויספתי ליסרה כתוב ולא לכלות. דהיינו שמוסיף רק בשיעור שיוכל העולם לסבול, ז"ש או כי תזוב על נדתה, שתזוב דינים יותר ממה שיש בה עצמה.
לב) שואל מהו כל ימי זוב טומאתה, ומשיב אלא הרשעים מטמאים את עצמם בעוונותיהם ומטמאים גם למקום אחר, כש"א את מקדש ה' טמא. ונתעורר עליהם רוח הטומאה. ולעתיד לבא, גמר תיקון, ג"ר דבינה (עולם הבא ז"ת דבינה) עתיד הקב"ה לטהר את ישראל ולהעביר את רוח הטומאה ההוא מן העולם, וכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
בְּיּוֹם טוֹבָה הָיָה בטוּב
לג) רבי חזקיה היה יושב לפני רבי אלעזר. לילה אחד קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. פתח רבי אלעזר: ביום טובה היה בטוב וג' גם את זה לעומת זה עשה אלוקים. ביום טובה היה בטוב, היינו בזמן שהקב"ה מרבה חסד בעולם, צריך האדם ללכת בשוק ולהראות לפני כל. כי כשטובו של הקב"ה שורה בעולם, שורה בכל. ועם הכל עושה חסד ומרבה אותו בעולם. ומשום זה יתראה האדם בשוק בגלוי, ויעשה חסד כי בדרך שאדם הולך הולכים איתו כדי שישרה עליו חסד אחר שמלמעלה, ז"ש ביום טובה היה בטוב.
לד) וביום רעה ראה: לא כתוב וביום רעה היה ברע, ע"ד שכתוב ביום טובה היה בטוב. אלא ביום רעה ראה, היינו כי בשעה שהדין תולה על העולם, אין אדם צריך להתראות בשוק וללכת יחידי בעולם, כי כשהדין שורה בעולם, שורה על הכל. ומי שפוגע בו מלאך המשחית, ונפגש לפניו, נדון באותו הדין. ואז כתוב: ויש נספה בלא משפט מפני שאתה חלק מכלל, כי משפט שהוא ז"א נסתלק מצדק שהוא המלכות, ואינם שורים זה בזה להשפיע לעולם. וע"כ נאמר ראה, היינו ראה והיה שמור, היה משגיח ומעיין לכל צד, והוי יודע שבכולם שורה הדין, ואל תצא לחוץ, ולא תתראה שוק, כדי שהדין לא ישרה עליך. הוא משום שגם את זה לעומת זה עשה אלוקים, שכמו כששורה טוב על העולם שורה על הכל, כך כששורה דין בעולם שורה על הכל, ומי שיפגוש בו יהיה נתפש. אל לו לאדם לנסות לתקן דווקא כשהוא בעצב, מפני שמאד קשה לתקן במצב כזה. ישנם מצבים שהזמן לא מתאים ללכת עם האמת עד הסוף, אלא לכופף קצת את הראש. בזמן דין קשה לפתור מחלוקות ועלולים ליפול ללשון הרע.
לה) כשהדין שורה בעולם, כמה חרבות תלויות, דהיינו בעלי הדין, היוצאות מחרב ההיא העליונה, ונושאות ראשן ורואות כי חרב העליונה האדומה, שהוא צד הדין של המלכות, מלאה דם מכל הצדדים, דהיינו דינים, אז הן גוזרות גזרות. וכמה מיני חרבות מתעוררות ז"ש: איש חרבו על ירכו. וכתוב: וחרבו שלופה בידו. וכולן נמצאות לעשות דין. ומי שיפגוש אותם ינזק. כתוב, הנה נא מצא עדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו' לא אוכל להמלט ההרה וגו' הטעם שהיה מפחד להמלט ההרה, משום שבכל מקום ששורה הדין, הוא שורה בכל, בין בעיר בין במדבר ומסביב לעיר.
הקודם