פנחס שא- שג שעור 101

חג השבועות

רעיא מהימנא

שאו שערים ראשיכם, את האמונה לעשות לראש.

כל המנבל עצמו, דהיינו מבטל עצמו על דברי תורה, לסוף הוא מתנשא.

כדי לעלות ברוחניות, יש לעלות שאלות כיצד לקיים את האמונה.

בהתאם לשאלות שיש לאדם למטה, כך מסתדרות ההבנות מלמעלה.

יש לעשות ברית עם התורה ולראות בה חלק מהאני האמיתי. זו הדרך היחידה לגלות את סודות התורה, כל דרך אחרת היא חיצונית שלא תביא לתוצאה של חיבור וקשר עם העליון. קשר אמוני זה עם הציפור הנפשית, שהיא בחינת בינה, מאפשרת לאדם להתחבר למקור החיים. 

תשעה) רבי שמעון פתח, שאו שערים ראשיכם אלו הם שערים עליונים שערי התבונה העליונה והם חמישים שערים. ראשיכם אלו ראשים מי הם, ומשיב, אלא כל אחד ואחד דהיינו כל שער ושער יש לו ראש להתפשט ולהיכנס זה בזה ולהכלל זה בזה. 

תשעו) מצאתי בספרו של חנוך, שאו שערים אלו הם השערים שלמטה מן האבות והם שלש ספירות אחרונות נצח הוד יסוד. ראשיכם אלו הם ראשי אלפי ישראל והם האבות העליונים הם חג"ת הנעשים בגדלות חב"ד והם הראשים של אלו השערים, ובשביל אלו נה"י שהם האופנים המסבבים ונושאים אותם על כתפיהם אומרים שאו שערים ראשיכם. השערים שהם הנה"י מנשאים ומעלים את חג"ת לחב"ד שאו את מי, את ראשיכם שהם חג"ת. ראשים עליכם ושולטים עליכם. והנשאו פתחי עולם אלו הם האמהות והן ארבע שלמטה דהיינו חו"ג תו"מ שבמלכות ששרה היא חסד, רבקה גבורה לאה ת"ת רחל מלכות.

מחזה  ולמעלה דז"א שה"ס חג"ת הם בחסדים מכוסים מחכמה ומחזה  ולמטה דז"א שם מקום גילוי של החכמה אבל חסרים מחסדים ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. וכדי שז"א יזדווג עם המלכות צריכים מקודם הנה"י והחג"ת להכלל אלו מאלו ואז יש בנה"י חכמה וחסדים יחדיו ויכולים להאיר ואז הם יכולים להשפיע אל המלכות. וכן החג"ת שהם חסדים נשלמים על ידי גילוי החכמה שבנה"י ואז נבחן שנה"י הם שערים לחג"ת שאי אפשר לקבבל הארת החסדים השלמה מחג"ת דז"א מטרם  שתתגלה החכמה בנה"י דז"א כי זולתם נבחנים החסדים שבחג"ת בחינת ו"ק בלי ראש, אבל אחר שהתגלה החכמה בנה"י וחג"ת ונה"י נכללו זה מזה נבחנים החג"ת לראשים כי נעשו על ידיהם לבחינת ג"ר הנק' ראשין באופן שנה"י הם שערים להעלות את החג"ת לבחינת ראשים. 

כי נה"י דז"א נק' אופנים והם הנושאים על כתפיהם את החג"ת דז"א כלומר שהם מנשאים אותם לבחינת ראשים. שאומר על כתפיהם, רומז כמו הכתפים של אדם הנושאים את ראשו, כן נה"י מנשאים החג"ת לבחינת ראש, שע"כ אנו אומרים אל נה"י שאו שערים ראשיכם שינשאו את החג"ת להיות ראשים, עליכם פירושו כמו בשבילכם, כי בשבילכם הם ראשים ושליטים דהיינו שמתגלה בהם הג"ר על ידכם שהן מכונות ראש ושליט, ואז והנשאו פתחי עולם, דהיינו שישפיע וינשא גם את המלכות. הראש יכול להיות ראש רק כאשר התחתון יכול לקבל ממנו האור. 

תשעז) ויבא מלך הכבוד זהו מלל עליון על כולם דהיינו ז"א הכולל את חג"ת נה"י שהוא מלך מאותו הכבוד כי מאיר ללבנה שהיא המלכות הנק' כבוד, ומי הוא הויה צבאת דהיינו ז"א שנק' כן. ויבא שואל, לאיזה מקום יבוא, ומשיב להביא את התורה שהיא ז"א בארון שהוא מלכות בחבור אחד כראוי. כי כיון שזה נכנס למקומו דהיינו אחר שהזדווג ז"א במלכות שהיא מקומו אז נבחן שהתורה שהיא בחינת ז"א נכנסה בארון שהוא בחינת מלכות והתחברו חיבור אחד התורה העליונה שהיא ז"א בתורה שבע"פ שהיא מלכות כי מתחברים לפרש דברים סתומים דהיינו לגלות התורה לצדיקים. תורה שבכתב אינה מה שנראה כתוב, אלא תורת אצילות מופשטת. 

תשעח) מתי נעשה היחוד הזה של ז"א הנכנס במלכות, ומשיב שעל זה כתוב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם שפירושו למספר שאתם סופרים. כי בכל זמן שישראל עושים חשבונות לחדשים וימים טובים, הקב"ה מתקן תיבה בתוך הרקיעים דהיינו כמו התיבה לשליח צבור ומעביר כרוז, הרי בני למטה קדשו החדש, קדשו היום טוב התקדשו כולכם למעלה ועושה שכל צבאות השמים יתקדשו כאחד עם הקדוש וכולם שומרים שמירה אחת באותו יום שקבעו ישראל למטה ועל כן כתוב בשבועותיכם דהיינו למספר שאתם סופרים את אלו שבע שבתות. לפי התחתון נעשה העליון, כלומר התחתון מעלה ביקוש לעליון, והעליון מחליט לעשות זיווג עבור התחתון. 

שלח תשלח את האם

תשעט) ואז כשישראל מקדשים את החודש, את היום טוב ממשיך הקב"ה המשכת שבע מדרגות למטה במדרגה ההיא דהיינו במלכות שמתאחדת בהם באלו שבע שבתות שה"ס חג"ת נהי"ם ואם תאמר הרי שש מדרגות הן ולא יותר, דהיינו חג"ת נה"י שהרי המלכות היא המקבלת אותן ואינה בחשבון. ומשיב אלא אז אמא דהיינו בינה יושבת על האפרוחים שהם חג"ת נהי"ם ונמצאת רובצת עליהם מפריים את הבינה מהם ולוקחים אלו ששה בנים שהם חג"ת נה"י עם המדרגה שלמטה שהיא מלכות, לקיים מה שכתוב שלח תשלח את האם שהיא בינה ואת הבנים שהם חג"ת נהי"מ תקח לך. וע"כ אנו ממשיכים שבע שבתות דהיינו גם המלכות, ואחר שהמשכנו גם את המלכות אנו ממשיכים את חג"ת נה"י לכלול אותם במלכות. ז"א ומלכות נכללים זה בזה, ולז"א יש את כולל היסוד מצד הזכר שבז"א, וכולל המלכות מצד הנקבה שבז"א.

פנחס רצח- ש שעור 100

חג השבועות

כמו בכל פעולה חיצונית צריך האדם לדעת למה לכוון את נפשו, וכך גם בהבאת הביכורים ביום מתן תורה, ישנם כוונות פנימיות. את הביכורים מביאים לבית השם, שזו בחינת גאולה, לבוא לגן עדן. ביכורים הם הכוח של הראשוניות, בו יש עניין להביא להשם. כאשר מנשאים את הראש כלפי השם, כל השאר ילכו אחריו. כוח זה נובע מכך שהאמונה צריכה להוביל את הכל. אין כוח לראשוניות שאינה מחוברת לקב"ה, שהרי בלי הוודאי הראשוני אין כלום, בלי הבורא אין בכלל בריאה. מכך נראה שצד האדם שבנפש קשור להשם, וישראל בכורים המקבלים פי שנים, עולם הזה והבא.

תשסו) אמר רבי אבא, וביום הבכורים בהקריבכם וגו אמר רבי אבא, יום הבכורים מי הוא יום, ומשיב זהו נהר היוצא מעדן דהיינו ז"א שהוא יום מאלו בכורים העליונים שהם י"ה או"א הנק' בכורים. וזה הוא שהתורה תלויה בו דהיינו ז"א והוא מוציא כל סודות התורה, ומשום שהוא עץ החיים צריכים להביא פירות האילן.

רעיא מהימנא

תשסז) רבי אבא אמר, וביום הבכורים בהקריבכם וגו אמר רבי אבא הם בכורים עליונים של התורה שהם או"א ז"ש ראשית בכורי אדמתך תביא. אמר ר"מ כמו בכורים לאמם כן נק' פירות בכורים של פירות אילנות כבכורה בתאנה, כך ישראל שהם ראשונים ובכורים לקב"ה מכל האומות העולם לכן חשיבותם גדולה, ז"ש קדש ישראל לה' ומשום זה נאמר בהם בפירות בכורים הרומזים לישראל, תביא בית ה' אלקיך, דהיינו שיזכו לגאולה שלמה, ומשום זה אומות עכו"ם שנאמר בהם ויאכלו את ישראל בכל פה, נאמר עליהם כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם. רעה תבוא על מי שרוצה לאכול בעצמו את הביכורים השייכים להשם. כך צריך כל אחד להביא להשם את הבכור שבנפש.

תשסח) אף כך אות ו שהיא ז"א הכולל שש ספירות והוא בן י"ה, שהם או"א הנק' בכורים, נק' בכ"ר. וכל הענפים היוצאים ממנו שבהם ראשים, דהיינו המדרגות שיש בהן ג"ר המכונים ראש, נק בכורים. והיא נהר מאלו בכורים עליונים שהוא ז"א והיינו הנהר היוצא מעדן שהוא י"ה וזה הוא שהתורה תלויה בו. וכשיוצא ומתגלה יוצאים כל סודות התורה. ומשום שהוא עץ החיים והוא התורה, שכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה. והמצות של ז"א שהוא התורה, דומות לאבי פירות האילן שצריכים להביא בית ה'. מצוות התורה דומים לביכורים, לכן את המצוות צריך לתת להשם יתברך, בתנאי שהתפיסה של התורה היא במקום הקודש, י"ה, הנסתרות להשם אלוקינו.

תשסט) אמר ר"מ ואם תאמר למה הבכורים שקוראים אותם מנחה חדשה, הם נמצאים באילן מששה חדשים לששה חדשים דהיינו בששה חדשי החורף והסתיו שהם באין כמו עובר במעי אמו. ומשעה שצומחים עד גמר בישולם הם ג"כ ששה חדשים. ואדם שנאמר בו כי האדם עץ השדה מפני שהוא בעיבור תשעה חדשים או שבעה. והבהמה נאמר בה ג"כ שבעת ימם יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אישה לה' דהיינו להקריב קרבן לפני ה' ומהו הטעם שצריכים שבעת ימים, ועוד הספירות שבהן שם הויה וכל הכינויים שלו, למה נק' בשם חיות דהיינו בשם אריה שור נשר אדם.

תשע) אלא מנחה חדשה בדרך סוד פירושה השכינה, משש חדשים שהפירות בעבור האילן הם שש ספירות חג"ת נה"י הנק' שנים קדמוניות לבריאת העולם וה"ס שיתא אלפי שני שעומד העולם ונק' שנים מצד אמא עליונה שהיא בינה ומצד אמא תחתונה שהיא המלכות, נק' חדשים משום שש ספירות קדמו לעולם ולכל הבריות הן נק' בכורים. וז"ס שפירות האילן הם בכורים בששה חדשים דהיינו מזמן הצמיחה עד גמר בישולן דהיינו כנגד חג"ת נה"י שמצד המלכות. מלכות היא בחינת חודשים, שם עבודת האמונה, לכן נק שישה חודשים.

תשעא) והשכינה שהיא מנחה חדשה מצד החיה שנאמר בה ודמות פניה פני אדם. הוא תשעה חדשי עיבור כי אדם בגי' תשעה בחשבון קטן דחנוך, כי בסוד מספר קטן שהוא מטטרון הנק' חנוך, חושבים כל האותיות רק במספר יחידות, מ יהיה רק ד וכן ת רק ד. כך שלפי זה אדם גימ' תשעה כיא"ד הם חמשה ועם ם הם ט והוא סוד האדם שנולד לתשעה חדשי עיבור והאדם הנולד הוא העשירי להם, ובזה הוא כלול בכל ע"ס והאדם נק' בן בכור על שם אות ברית שהוא יסוד, י על שם טפה ראשונה שנמשך ממנו זרע יורה כחץ שהאדם נולד ממנה וכל טפה נק' י מפני שכוללת י ספירות שהוא היסוד ו והיא הטפה היא י ועולה על ו שהוא יסוד כמו פרי העולה על ענף האילן, וכיון שב י ספירות יש ג"ר שה"ס בכורים, ע"כ נק' האדם בן בכור. 

תשעב) ואע"פ שכמה ענפים יש באין וכמה תאנים עליהם, אלו שהקדימו להתבשל בתחילה נק' בכורים, אלו הם הראשים של כולם וכמו הם נאמר שאו שערים ראשיכם כמו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכן שאו את ראש כל עדת בני ישראל.

פירוש, כי אומר הטעם שהאדם נק' בן בכור משום שבא מטיפת יסוד שה"ס י שכלולה מעשר ספירות שבכללן יש ג ראשונות כח"ב הנק' בכורים. ולפי"ז צריכים כל בני אדם להיות בכורים כולם באו מטיפת היסוד שבאו מבחינת ג"ר, ומה נק' בכור רק בן ראשון, וכדי שא יקשה לך זה שרק הראשון נק בכור הוא אומר כי גלוי הג"ר שנק' בכורים הוא רק על פרי ראשונה ועל בן הראשון ועל שאר בנים אין הג"ר נגלים אע"פ שהם נמשכים מ י, שהבן הראשון הוא הראש לכל הבאים אחחריו, כלומר שעליו נגלו ג"ר הנק' ראש וממנו מאיר הראש לשאר בנים. ומביא ראיה שראש פירושו ג"ר מהכתוב שאו שערים ראשיכם ששאו שבכאן פירושו ג"ר כמו שאו מרום עיניכם, כי עיניכם ה"ס חכמה, וכן שאו את ראש כל עדת בני ישראל פירושו ג"ר ועד"ז נק' הבכורים ראשים ע"ש הג"ר. היות והראשים הם ראשית אונו של האדם שבא לידי קיום, לכן נק ראש.

תשעג) שאו שערים ראשיכם, שערים אלו הם חמישים שערי בינה שהם ישיבה של מעלה, ושאו פתחי עולם היינו דישיבה התחתונה שהיא המלכות, שכל מי שעוסק בתורה לסוף מתנשא. ז"ש אם נבלת בהתנשא, והעמידו בעלי המשנה, כל המנבל עצמו על דברי תורה לסוף הוא מתנשא, והיינו ויבא מלך הכבוד, שאין כבוד אלא תורה.

תשעד) מכאן, מי שלומד תורה הנק' כבוד, הוא נק' מלך כי כתוב ויבוא מלך הכבוד. ואל תאמר שהוא בעולם הבא ההוא ולא יותר, אלא הוא מלך בב' עולמות בצורת אדונו ומשום זה נכפל הפסוק ב פעמים, פעם אחת מי זה מלך הכבוד והשניה מי הוא זה מלך הכבוד שיורה על שני עולמות, בזה ובבא גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע. שאור שערים ראשיכם, מהו ב פעמים, ומשיב אלו הם חיות המרכבה העליונה שלמעלה מחזה דז"א וחיות המרכבה התחתונה שבמלכות. יש מה שמשער בליבו בחינת השפעה למעלה מחזה שזה עולם הבא, ויש שמשער מתחת לחזה, רצון לקבל, בחינת עולם הזה. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס רצח-ש
1. מה היחס של ישראל לאומות העולם כנמשל של פירות האילן? מה יוצא מכך לעבודת האדם?
2. סדר את השאלות המובאות בתשסט ואת התשובות המובאות מתשע והלאה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רצח- ש שעור 100

חג השבועות

מי שלומד תורה הנק' כבוד, הוא נק' מלך.

כמו בכל פעולה חיצונית צריך האדם לדעת למה לכוון את נפשו, וכך גם בהבאת הביכורים ביום מתן תורה, ישנם כוונות פנימיות. את הביכורים מביאים לבית השם, שזו בחינת גאולה, לבוא לגן עדן. ביכורים הם הכוח של הראשוניות, בו יש עניין להביא להשם. כאשר מנשאים את הראש כלפי השם, כל השאר ילכו אחריו. כוח זה נובע מכך שהאמונה צריכה להוביל את הכל. אין כוח לראשוניות שאינה מחוברת לקב"ה, שהרי בלי הוודאי הראשוני אין כלום, בלי הבורא אין בכלל בריאה. מכך נראה שצד האדם שבנפש קשור להשם, וישראל בכורים המקבלים פי שנים, עולם הזה והבא.

ישראל שהם ראשונים ובכורים לקב"ה מכל האומות העולם לכן חשיבותם גדולה, ז"ש קדש ישראל לה' ומשום זה נאמר בהם בפירות בכורים הרומזים לישראל, תביא בית ה' אלקיך, דהיינו שיזכו לגאולה שלמה. רעה תבוא על מי שרוצה לאכול בעצמו את הביכורים השייכים להשם. כך צריך כל אחד להביא להשם את הבכור שבנפש.

הוא מלך בב' עולמות בצורת אדונו ומשום זה נכפל הפסוק ב פעמים, פעם אחת מי זה מלך הכבוד והשניה מי הוא זה מלך הכבוד שיורה על שני עולמות, בזה ובבא גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע.

פנחס רצה- רצז שעור 99

סולת קמח בינוני ופסולת

תאמר לי ממה אתה נהנה, ואומר לך מי אתה.

הרגשת הלב היא תוצאה, ואין לרדוף אחרי התוצאות החיצוניות.

כעסן הוא מי שרדוף אחרי תענוג חיצוני, שאינו משיג.

יש לפעול את האמת, התענוג יגיע כלוואי מלמעלה.

בעבודת הנפש יש לחבר לב למוח ולא לעבוד רק עם לב טיפש שאינו מחובר למשכן הנשמה שבמוח. חייב האדם לנהל את רצונותיו ולהימנע מהנאות מזיקות שאינן מקדמות אותו לקשר וחיבור עם העליון. מי שמכיר תודה, ומרגיש הוא מקבל מהעליון בחסד גדול, ואז הם ברצון להשפיע, אינם מרגישים חיסרון, וכך לא נותנים אחיזה לקליפה. כסימן לתענוג מביא כאן שלוש דרגות של סולת. סולת פסולת אינו ראוי ואין להשתמש בו, יש תענוג בינוני, אך יש לשאוף לסולת נקיה, תענוג מהאמת. 

תשסב) מה עושה הקב"ה ממתנה הזו דהיינו מהארת הזווג שנעשה ע"י הקרבן הוא דומה למלך האוכל על שלחנו. שמקריבים על שלחנו מכל מין ומין. סלת קמח בינוני ופסולת והוא מחלק משלחנו לכל היושבים בסעודה ע"י הממונים שלו, לכל אחד כראוי לו. ולחם ההוא שההוא סלת שהמלך אוכל הוא מצווה לתת לאוהיו שהם אצלו, ז"ש את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוח דהיינו אשי ה' ונחלתו יאכלון. ומאכל זה הוא מצד עץ החיים וע"כ הוא סלת נקיה בלי פסולת כלל, אבל מצד ע הדעת טוב ורע שיש בו פסולת צוה לתת הבינוני אל המלאכים והפסולת נותן לשדים ומזיקים שהם משמשים  לסוסים ולפרשים של המלך.

תשסג) ואף כך ניתן קמח בינוני, לפרשי המלך הם בעלי משנה שהם כמלאכים המשמשים שלהם שהם שדים יהודים שהם רשומים באות שדי דהיינו באותיות ש"ך משדי ויש שדים ומזיקים מצד הטומאה הנק' שדים עכו"ם כי זהה לעומת זה עשה האלקים.

תשסד) ומשם זה אמרו בעלי המשנה שאלו ג מינים  שמהם שמן השדים דיהודים מין אחד שלהם הם כמלאכי השרת, ומין שני הוא כבני אדם, שלישי כבהמות ויש מהם חכמים בתורה שבכתב ושבעל פה. ואותו הנק' יוסף השד הוא על שם שהולידו שד ולא לחנם אמרו בעלי משנה אם הרב דומה מלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו. כי בעלי משנה דומים למלאכים ואשמדאי מלך השדים הוא וכל משפחתו, שהם שדים יהודים שנכנעו בתורה ובשמות התורה.

תשסה) ובני אהרן משום  שערכו את קרבנותיהם משום  זה נעשו, כי כל הקרבנות אע"פ שנקרבים אל המל, המלך מחלק אותם לכל אחד כראוי לו ולוקח לחלקו מד שראוי לו.

לג' חלקים נחלקת שפע הקרבן שעולה כמ"ן למעלה ומלמעלה יורד מין דוכרין המתחלקים לשלוש. 

א. סולת נקיה בה אין אחיזרה לקליפות שה"ס שפע חסדים הנמשכים מז"א שבחסדים שלא היה עליה צמצום אין שום אחיזה לקליפה וע"כ נק' סולת הרומזת שאין בה שום פסולת.

ב. קמח בינוני והוא הארת ו"ק דחכמה הנמשכת ממלכות שה"ס הארת החכמה ממטה למעלה.

ג. פסולת דהיינו הארת החכמה הנמשכת ממעלה למטה שזה היה חטא עצה"ד. כי ישראל מקריבים הקרבן המזווג ז"א ומלכות שמהארת הזווג יוצאים ג מיני שפע הנ"ל וז"א בעצמו מחלק אותם כי ז"א הוא בסוד כי חפץ חסד הוא חסדים מכוסים למעלה מחזה, וע"כ אוכל הסולת שה"ס אור חסדים שהוא מאכל האוהבים הדבוקים בחסד כמו ז"א, דהיינו מצד ז"א שנק' עץ החיים שממנו נמשכים שפע החסדים. מי שהולך בדרך החסד, יכול לאכול מלחם המלך אבל מצד עץ הדעת טוב ורע שהוא המלכות שממנה נמשכת שפע החכמה, מני למיהב בינוני למלאכים דהיינו קמח בינוני שה"ס ו"ק דחכמה דהיינו המאירה ממטה למעלה. ובעלי המשנה הדבוקים במלכות הנק' משנה מקבלים ג"כ קמח הבינוני, והפסולת שה"ס המשכת החכמה ממעלה למטה שהארה זו אסורה שעד גמר תיקון אין כוח לקבל ג"ר דחכמה, ונבחנת לדם טמא או תענוג אסור. היא ניתנה לשדים ומזיקין שאז התכנות הרעות מתגדלות באדם. הנאה שאינה נכונה, שנגזרת של קבלת חוכמה ממעלה למטה, מגדילה ומזינה את השדים ואת המזיקים שבאדם.

האדם נבחן לפי סוג התענוג שהוא מושך, האם תענוג שמזין את האדם שבו או את השדים ואע"פ שדם הארה זו נמשכת ע"י ישראל המקריבים אין  זה נחשב להם לחטא, כי הארה זו יוצאת בהכרח והם אינם משיכים ואינם מחלקים אותה לצד הטומאה שהם השדים ומזיקים אלא ז"א הוא מחלק כך את השפע. אמנם בני אהרן סדרו כל ג המשכות הנ"ל בעצמם ואפילו המשכה ג האסורה המשיכו ונתנו שלדים ומזיקים. ובני אהרן דעריכו קרבנהון משום שהם עצמם המשיכו וסדרו כל ג המשכות הנ"ל וחלקו אותן משום זה נענשו כי המשכה ג שהמשיכו ממעלה למטה אסורה לישראל. וע"פ שבכל הקרבנות יוצאות האורות אלו לשדים ומזיקים אמנם הוא ע"י ז"א מלמעלה שהוא מחלקם כרצונו. יוצאים  אז כל ג מיני האורות סלת קמח בינוני ופסולת אין כאן איסור כי ז"א מחלק ומסדר ג מיני שפע ונותן מג לשדים ומזיקים כרצונו. אבל ישראל מקריבי הקרבן אינם עושים בזה כלו. משא"כ בני אהרן הם בעצמם סדרו ג מיני השפע והם בעצמם חלקו אותם ע"כ נענשו משום ההמשכה ממין ג'. העולם מנהל גם דרך המזיקים כשליחים. ממה שהתחתון גורם לעליון, יכול הוא לקבל חלק אך לא הכל. לא את כל האור החוזר הנדחה אפשר לקבל ממעלה למטה. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רצב- רצד שעור 98

ד פרשיות דתפילין וקריאת שמע

כּשׁאָדם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, יֵשׁ עָלָיו כַּעַס.
לְאָדָם כַּעֲסָן חשׁוּבה יוֹתֵר החיצוניות.
אֶת המוחין המתקבלים מהתפילין בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה, יֵשׁ לְהוֹרִיד לַלֵּב.

אֵלּוּ שנותנים יְגִיעָה אמתית בַּתּוֹרָה, הַתּוֹרָה נדבקת בָּהֶם.

בשלב ראשון העבודה הנפשית לביטול העבודה זרה כנגד אברהם, כנגד יציאת מצרים, ולאחר מכן דרושה גם עבודה בקו שמאל, עבודה עם הרצון. היהודי מבקש מהשם שיוציא אותו ממצרים, מעבודה זרה, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. מבקשים מהשם שיכניס אותנו לכבשן כפי שאפים לחם, כדי שיהפוך למאכל אמיתי, דהיינו להיות חלק מהשכינה הקדושה, שכאן נוכל לקבל סולת נקיה, אור כמו שזוכים לו הצדיקים.

החשיבות בהקרבת הקורבן בנפש האדם, זו למעשה הקרבת הרצון הפרטי, הקרבת הדומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. כך ישראל מקריבים את התורה לקב"ה שהיא לחמו.

עולם אצילות שהוא כנגד פנימיות התורה, בו נאמר לא יגורך רע, הסולת נקייה. לעיתים צריך האדם את הקליפות דקדושה המסיעים למאכל, דהיינו פעולות ולימוד חיצוני כדי שתהיה מסגרת ללימוד, למאכל.

פנחס רצב- רצד שעור 98

ד פרשיות דתפילין וקריאת שמע

כשאדם עובד עבודה זרה, יש עליו כעס.

לאדם כעסן חשובה ביותר החיצוניות.

בשלב ראשון העבודה הנפשית לביטול העבודה זרה כנגד אברהם, כנגד יציאת מצרים, ולאחר מכן דרושה גם עבודה בקו שמאל, עבודה עם הרצון. היהודי מבקש מהשם שיוציא אותו ממצרים, מעבודה זרה, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. מבקשים מהשם שיכניס אותנו לכבשן כפי שאפים לחם, כדי שיהפוך למאכל אמיתי, דהיינו להיות חלק מהשכינה הקדושה, שכאן נוכל לקבל סולת נקיה, אור כמו שזוכים לו הצדיקים. 

החשיבות בהקרבת הקורבן בנפש האדם, זו למעשה הקרבת הרצון הפרטי, הקרבת הדומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. כך ישראל מקריבים את התורה לקב"ה שהיא לחמו. 

תשנד) אחד 13 שבשמע ישראל וכבוד 32 שבבשכמל"ו בגי' מ"ה מחכמה, כי מוריד החכמה אל אמא ומיד שיורדת החכמה לאמא קושרים אותה העם בקשר תפלין של ראש כי קשר תפילין של ראש ה"ס לאה שה"ס יבשה שהיא המקבלת החכמה היורדת בסו"ה וראית את אחורי הסובב על קשר של תפילין דראש. ומשום זה הארבע פרשיות של התפילין הן קדש לי היא חכמה, והיה כי יביאך היא בינה, שמע ישראל ת"ת שכולל שש ספירות בשש מלות של שמע ישראל, והיה אם שמוע היא מלכות הנק' יד כהה. התפילה היא כתר על ראשו של ז"א בסוד אין קדוש כהויה, שהאות כ רומזת על כתר כי סנדלפון קושר כל התפלות ועושה אותן כתר. מראה כאן כיצד התפילין מהווים גם הם את בחינת שם הויה במילוי אלפין, תפילין שהם המוחין המקיפים. בשבת ויום טוב לא מניחים תפילין מאחר והמוחין כבר נמצאים במדרגה.

תשנה) בזמן ההוא צריכים לערוך השלחן  לסעודת המלך ולסדר משכן ומנורה וארון ומזבח וכל מיני שימוש של בית המלך, ואין כונתינו לסתם שלחן שאינו מעשיו של הקב"ה כי אין כונתינו אלא אחר שלחן שהוא מעשיו של הקב"ה שהוא השכינה שלו. והשכינה היא משכן של ז"א, שולחן שלו, מנורה, ארון מזבח שלו כי היא השכינה כלולה מכל כלי תשמישו של מלך העליון שהוא ז"א. כשאדם מניח תפילין עליו להכין עצמו לסעודת המלך, כלומר לקבלת האורות.

לחם הפנים שהם י"ב פנים.

תשנו) אלו שנק' בנים המכוונים כנ"ל הם המתקנים יין ולחם של מלך העליון, ז"א שנאמר בהם את קרבני לחמי לאשי, כי אין להקריב אליו אלא אלו הנק' אשי ה' ומשום זה כתוב את קרבני לחמי לאשי שעליו נאמר לכו לחמו בלחמי. ונק' לחם הפנים שהם י"ב פנים המרומזים בג' הויות של יברכך הויה, יאר הויה, ישא הויה שבהם י"ב אותיות כנגד י"ב פנים של ג חיות. כי ד חיות הן פני אריה, שור, נשר ופני אדם וכשנכללות זו מזו אין בכל חיה מד' החיות אלא ג חיות אריה שור נשר שהם י"ב פנים, אבל פני אדם חסר מכל אחת מד' החיות ואפילו בפני אדם עמו אין שם אלא אריה שור נשר ופני אדם שהוא בחינת עצמו אין שם. והטעם הוא י פני אדם  ממש שהם מלכות מבחינתה עצמה שה"ס מנעולא, חסרה בהן ואין בהן אלא מלכות דמפתחא של מסך דחיריק הממותקת בבינה שהיא בחינת עטרת יסוד דז"א ולא מלכות ממש, המשמשת את היסוד, הצדיק, ולא המלכות האמיתית. על עטרת היסוד כתוב וכל בשליש עפר הארץ, כל הוא צדיק, והיא משתמש בשליש התחתון שלו וע"כ היא בכלל נשר שהוא ז"א, ופני אדם ממש שהוא מלכות מבחינת עצמותה חסרה שמה. 

תשנז) מהו לחם של אלו י"ב פנים זהו לחם של אדם שה"ס הויה במילוי אלפין גימ' מ"ה כחשבון אדם והם י"ב בסוד ג הויות שפירושן ג קווים שבכל קו הויה אחת שהם י"ב אותיות. ויש לו לחם שהם בארבע פנים שהם ארבע אותיות הויה הכוללות י"ב פנים. לחם הזה של שלחן המלך הוא סלת נקיה שאין שם משהו ממוץ ותבן שה"ס דינים, שהלחם הוא י"ב פנים דז"א והוא נערך על השלחן שהוא המלכות הנק' שלחן המלך. המוחין שמקבלים מהתפילין זה בשביל הנשמה, שצריך להוריד ללב.

תשנח) הכבשן שלו שאופה שם הלחם הוא השכינה ששם מתבשל ונגמר החלם ומשום זה אין מתחילים לחתוך הלחם אלא ממקום שנגמר בישולו דהיינו בדומה לשלמות הפרי בגמר בישולו, וזה הוא אדני, שהיא המלכות שהיא גמר ושלמות של הויה שהוא ז"א שהוא לחם הפנים דהיינו י"ב פנים שהם בז"א. אדני הוא הכבשן של ז"א המשלמת אותו ונק' כבשן משום שהיא כבושה תחת בעלה. ובשבילה נאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ואין פירושו ככבשן האש של הדיוט אלא ככבשן האש שבו כובש רחמיו לעמו, כשמתפללים ומקשים בקשות, כמו שאומרים כן יכבשו רחמיך את כעסך שסודות הקב"ה

תשנט) ובלחמה של תורה יש סלת נקיה שנותן אותו המלך לאלו שנאמר עליהם כל ישראל בני מלכים דהיינו לאותם שנק' בנים שהוא מאכל צדיקים. ויש לחמה של תורה שההוא פסולת שנותנים לעבדים ושפחות של בית המלך המשמשים לסוסים ופרשים של בית המלך ומשום זה נאמר במלכה, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שזה טורף העניין, סולת נקייה וחוק לנערותיה שהם בעלי משנה ומשום זה נאמר במאכל המלך, ועשירית האיפה סלת ודאי ועשירית האיפה היינו י משם אדני שהיא עשירית ודאי וזו הסולת נמצאת המאכל של המלך. באצילות שהוא כנגד פנימיות התורה, עליה נאמר לא יגורך רע, הסולת נקייה. לעיתים צריך האדם את הקליפות דקדושה המסיעים למאכל, דהיינו פעולות ולימוד חיצוני כדי שתהיה מסגרת ללימוד, למאכל. 

תשס) אמר רע"מ קום מאור הקדוש אתה ורבי אלעזר בנך ורבא אבא ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי ייסא ורבי יודאי, לתקן מתנה אל המלך, הקב"ה להקריב כל האברים שהם ישראל שיהיו קרבנות אל הקב"ה והינו אותן הנק' נשמות ישראל, הן נקרבות אל האברים של שכינה הקדושה דהיינו לספירות המלכות  שהיא נק' אש של גבוה ואש הזו נאחזת בעצים הנק' עצי העולה שהם עץ החיים שהוא ז"א ועץ הדעת טוב ורע שהוא המלכות. עצי הקדש נ' בעלי התורה נאחזות בהם שנאמר בה הלא כה דברי כאש נאם ה'. הם אלו שנותנים יגיעה אמיתית בתורה, והתורה נדבקת בהם.

את קרבני לחמי לאשי

תשסא) ונאמר במלכות, עולה לה' אשה לה' ונאמר את קרבני לחמי לאשי, והרי כבר כתוב שאין להקריב קרבן אלא לה' ומה היא את קרבני לאשי, ומשיב, הדרך הוא שמי שמקריב מתנה אל המלך, ואח"כ המלך מחלק למי שרוצה, אף ישראל מקריבים התורה שהיא המלכות אל הקב"ה שהיא לחמו והיא יינו והיא בשר שלו, ונאמר בתורה שהיא מלכות, עצם מעצמי בשר מבשרי והיא בשר קדש שבעלי הישיבה העמידו עליה בבשר היורד משמים. שע"י הקרבן שישראל מקריבים נקרבים הנשמות אל המלכות בסוד מ"ן והמלכות מתקרבת אל המלך דהיינו שנעשה היחוד של ז"א והמלכות ומהארת הזווג מחלק המלך לכל העולמות לכל הנשמות. מה שהתחתון גורם לעליון, מקבל התחתון כנגדו. ומאחר ונשמות הצדיקים גורמים להארה זו, מקבלים מהארה זו. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס רצב-רצד
1. מהן ד' הפרשיות שיש בתפילין של ראש ועל מה הן מורות?
2. באיזה מצב השכינה היא משכן של המלך ז"א? ומהם כלים השימוש שיש בה שמיודעים למלך?
3. מהו לחם הפנים וכיצד החשבון שלו הוא י"ב פנים? ומדוע הוא נקרא לחם של אדם? ומיהו השולחן שעליו נערך אותו לחם?
4. היכן מתבשל ונגמר הלחם? כיצד זה קשור לתפילתנו "כן יכבשו רחמיך את מעשיך"?
5. מה ההבדל בין לחמה של תורה שהיא סולת נקיה לבין לחמה שהוא פסולת?
6. מהו שכתוב את קרבני לחמי לאשי והרי כל קרבן צריך להיות להשם?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רפט- רצא שעור 97

ארבע גאולות

גאולה אומר קבלת אור חכמה, אור מטרת הבריאה כדי להטיב לנבראיו. ההטבה היא הגעת האור על הרצון שהשם ברא וטבע באדם. 

תשמז) ואמר המאור הקדוש, כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון ושש הוא להתעוררות משיח שני נשארו שש שנים למספר ע"ב שהוא מדרגת חכמה שאז תהיה הגאולה עם גילוי הפנים, החכמה דהיינו אלף שנה שהוא כל אלף החמישי כולו חרב ורע"ב שנה לאלף השישי לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך דהיינו ב פעמי שש אחר אלף ושישים ואז ואספת את תבואתה שיהיה קבוץ גלויות כי ישראל נק' תבואה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. זמני הגאולה המוצגים כאן אינם גשמיים, והסבר נוסף, מוגש כאן זמן שהוא מסוגל לגאולה אם זוכים. הגאולה היא נפשית ולא חיצונית.

תשמח) שואל, אם כן שהגאולה תהיה לאלף רע"ב שנה, מה כתוב למעלה, רנו"ו ליעקב שמחה שמשמע שבשנת אלף רנ"ו תהיה הגאולה, ומשיב אלא ארבע גאולות עתידים להיות כנגד ארבע כוסות של פסח שה"ס חו"ב תו"מ משום שישראל מפוזרים בארבע רוחות העולם שה"ס חו"ב תו"מ ואלו שיהיו מאומות הרחוקות מקדימים להגאל לאלף רנ"ו והשניים ללאלף ומאתים וששים והשלישיים לאלף ומאתים ושישים ושש והרביעיים לאלף ומאתים וע"ב.

תשמט) וגאולות אלו תהיינה הד' חיות המרכבה אריה שור נשר אדם בשם הויה הרוכב עליהן, ז"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, שכנגדם יתעורר למטה ד דגלים וי"ב שבטים בסוד ג הויות, הויה מלך הויה מלך הויה ימלוך לעולם ועד שבהם י"ב אותיות כנגד י"ב שבטים וי"ב פנים שבג' אבות דהיינו ג קווים חג"ת שנאמר עליהם האבות הן הן המרכבה, כי ד חיות הן במרכבה פני אריה ושור ונשר ואדם ובכל אחד ג קווים חג"ת הם י"ב פנים ואלו עשרת השבטים רומזים ללאלף שנים וב' שבטים רומזים למאתיים שנה. ומי"ב אותיות שבג' הויות תלוים ע"ב שמות כי אלו י"ב אותיות יש בכל ספירה מחג"ת נה"י דז"א ונמצא שה שש פעמים י"ב שהם ע"ב שהם ע"ב שנים אחר אלף ומאתיים ומכאן הרמז שאחר אלף ומאתיים וע"ב שנה תהיה הגאולה. ודע שכל הקצין המובאים בזוהר רומזים שאז עת רצון לקבל תשובתם של ישראל ואם ישובו ויגאלו. חשבון הגאולה נכון, אך יש לעשות תשובה כדי לנצל את הזמן המסוגל.

תשנ) והם הע"ב שמות, כ"ד לכל חיה מג' חיות חג"ת כלומר אם תחלק הע"ב בשש ספירות חג"ת נה"י יש י"ב בכל ספירה כנ"ל ואם תחלק השם ע"ב רק בג' ספירות חג"ת הרי יש כ"ד בכל ספירה שג' פעמים כ"ד הם ע"ב, הסוד שלו הוא וקרא זה אל זה ואמר שהם ג' כתות מלאים שלכל אחד כ"ד צורות, שכתה אחת אומרת קדוש, שניה קדוש והג' קדוש שכל זה היא בהארת השם ע"ב כי ג כתות יחד הם ע"ב העושים דין בעמלך. כדי להילחם בטומאה, בשמאל, צריך כוח של דין. 

גאולה גימטרייה אדם, לכן צריך להאמין שיש להקריב את צד הדומם צומח חי שבנפש, לטובת צד האדם, שהוא יגאל כאשר ידע כיצד להתנהל.

קן הציפור

תשנא) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך היינו בעלי המקרא. בכל עץ היינו בעלי המשנה שהם אפרוחים המקננים באילן ויש אומרים בכל עץ, אלו ישראל שנאמר בהם כימי העץ ימי עמי, או על הארץ הם בעלי תורה בעלי יראה שמוכנים לוותר על עצמם שנאמר בהם על הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אפרוחים אלו הם פרחי כהונה. או ביצים אלו הם שמזין הקב"ה מקרני ראמים עד ביצי כנים, כלומר שכולל הכל מקטן ועד גדול. והאם רובצת על האפרוחים היינו בזמן שהיו מקריבים קורבנות, אז כתוב לא תקח האם על הבנים, כלומר שלא תפריד חיבור האם שהיא השכינה עם הבנים שהם ישראל.

תשנב) חרב בית המקדש והתבטלו הקרבנות, כתוב, תשלח את האם שהיא השכינה וגלו הבנים והיינו ואת הבנים תקח לך, כי בעלי קבלה נק' בנים שהם מצד א שבמילוי אות ואו דשם הויה שהוא עולם ארוך כי א זו במילוי ואו נמשכת מבינה שה"ס עולם הבא שהוא עולם שכולו ארוך שנאמר בו במצוות שילוח הקן, כמו במצוות כיבוד הורים למען ייטב לך והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. תשלח את האם ואת הבנים תיקח, אומר שמה שמחזיק את עם ישראל הם בעלי הקבלה, הם הבנים, דרכם ניתן להגיע ולחזור לבינה, שהיא בחינת עולם הבא.

תשנג) ובגלות התקינו תפלה במקום הקרבנות וישראל מצפצפים בקול השירים בקול ק"ש העולה אל עמוד אמצעי שהוא למעלה דהיינו ז"א כי האם והבת שהם בינה ומלכות, הן בגלות כי שום שהמלכות כלולה בבינה נמצא בשיעור הזה גם הבינה בגלות ומיד שיורד ז"א מקשרים אותו עם הבת שהיא המלכות שנק' יד כהה כדי לקשר ו שהיא ז"א עם ה שהיא המלכות בשש ספירות, כי בק"ש הוא המשכת ו"ק דגדלות לז"א ומלכות. מיד מלחשים אל החכמה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מפני שעדיין מלכות גנוזה ברדל"א ולא ניתן לקבל חוכמה בגלוי שה"ס יחוד המלכות שנמשך לה אז שפע מהחכמה. את התיקון הגדול ניתן לעשות ע"י הבנים שהם בעלי הקבלה. למען יאריכון ימיך, זה אור של גאולה. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס רפט-רצא
1.מהו החשבון של זמן הגאולה ומדוע יש לנו ארבע זמנים?
2. מהי התשובה לכך שלמרות שהגיע זמני הגאולה אין אנו רואים שנגאלנו?
3. מהו סוד שאומרים "קדוש קדוש קדוש "מי אומר זה ומה זה נועד לעורר?
4. בכתוב "כי יקרא קן ציפור לפניך" מיהי האם מדוע צריך לשלחה וכיצד צריך לעשות תיקון זה בהקשר לגאולה?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רפט- רצא שעור 97

ארבע גאולות

הַגאוּלה הִיא נָפְשִׁית וְלֹא חיצונית.
בִּכְדִי להילחם בטומאה, בַּשְׂמֹאל, צָרִיך כּוֹחַ שֶׁל דִּין.

זמני הגאולה המוצגים כאן אינם גשמיים, והסבר נוסף, מוגש כאן זמן שהוא מסוגל לגאולה אם זוכים. גאולה אומר קבלת אור חכמה, אור מטרת הבריאה כדי להטיב לנבראיו. ההטבה היא הגעת האור על הרצון שהשם ברא וטבע באדם. ודע שכל הקצין המובאים בזוהר רומזים שאז עת רצון לקבל תשובתם של ישראל ואם ישובו ויגאלו. חשבון הגאולה נכון, אך יש לעשות תשובה כדי לנצל את הזמן המסוגל. גאולה גימטרייה אדם, לכן צריך להאמין שיש להקריב את צד הדומם צומח חי שבנפש, לטובת צד האדם, שהוא יגאל כאשר ידע כיצד להתנהל.

במצוות שילוח הקן, כמו במצוות כיבוד הורים כתוב למען ייטב לך והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. תשלח את האם ואת הבנים תיקח, אומר שמה שמחזיק את עם ישראל הם בעלי הקבלה, הם הבנים, דרכם ניתן להגיע ולחזור לבינה, שהיא בחינת עולם הבא.

את התיקון הגדול ניתן לעשות ע"י הבנים שהם בעלי הקבלה. למען יאריכון ימיך, זה אור של גאולה.

פנחס רפו- רפח שעור 96

גְעַר חַיַת קָנֶה

הגאווה מגבירה ובונה כוחות בנפש, אותה יש לשבר ע"י חוט דק של חסד. 

התבטלות עצמית גמורה משברת את הגאווה.

גאוותן אינו יכול לבוא לביטול ולשבור את החטא.

בדרך לתיקון יש להסתפק בהנאה חלקית.

בתחילה הסכמה לא לקבל כלום, ואז לקבל רק מה שניתן להשפיע.

החיה עליה מדבר כאן הם המוחין, התענוג שבו נאחז עשיו, הרצון הפרטי של האדם. ברגע שמתגלה אצל האדם רצון חזק, חושב הוא שמגיע לו לפרטיות, ומבקש את כל התענוג לעצמו. החיה הזו, החַיּוּת הזו היא בחינת קליפת הזכר, סאמ"ל הרשע. מצד אחד צריך האדם לפגוש את הטומאה כדי להציל משם את ניצוצות הקדושה, אך כאן תוקעת הטומאה יתד. אי אפשר לא לבוא לתיקון, לכן מורדת הנשמה לעולם הזה. יש לשבר את החיה הזו, את הכוחות של האגו, החמץ שבנפש, הניפוח של הגאווה שמושל על האדם בכל מיני צורות, שכולם נובעות מרומי הרשעה, הרמאות עליה יש להתגבר ע"י ביטול. בכוח ביטול זה הפכים את החמץ למצה. 

הקנה הוא בחינת הרוחניות המזויפת, המביאה לחיפוש עוצמה ורדיפה אחרי האור. בדרך לתיקון יש להסתפק בהנאה חלקית, 

תשמ) רבי שמעון פתח ואמר, גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים. גער חית, זו היא החיה שנתאחז בה עשיו חַיּוּת של הגוף, צד עשיו. קנה, ביום שלקח שלמה את בת פרעה, בא גבריאל ונעץ קנה בים, ועליו נבנתה עיר רומי. קנה, זה הוא הזכר של אותה חיה רעה, שנאחז בה עשיו, שיש לו צד קטן באחדות הקדושה, וזה הוא הקנה שתקע גבריאל בים הגדול. ומשום זה היא שולטת על העולם. ועל ממשלה זו כתוב, קָנֶה וְסוּף קָמֵלוּ. קנה הוא ממשלה וראש לכל המלוכות. ונקראת קנה, כי עתיד הקב"ה לשבר אותה, כמו קנה הזה.

לילית וסמאל נקראים חית קנה. הם זכר ונקבה דקליפה, ובהם נאחז עשו. הזכר דקליפה הוא כמו אמצעי בין הקדושה והקליפה. כי הזכר, שנקרא קנה, נאחז במלכות הקדושה, ובו נאחזת הנוקבא הטמאה, שנקראת חיה, חכמה דקליפה. ים גדול היא המלכות גדלות כלי הקבלה שנגנזא ברדל"א, ובה נעוץ קנה, שהוא הזכר דקליפה. יש ללמוד כיצד להתנהל על הקנה שהוא בחינת קליפת הזכר. 

תשמא) במצרים שולטת אותה חית קנה, וממנה יוצאים כמה ממשלות למיניהן, כולם חמץ. כיוון ששיבר אותה הקב"ה, הוציא חמץ והכניס מצה. שיבר בחוט דק וקטן מכל שיבר את הח' דחמץ ג"ר, ונעשו אותיות מצה. שיבר אות ח' של חיה הנקראת חמץ. וע"כ נקראת חית קנה, מפני שקל לשבור אותה כמו קנה זה. ונשבר בחוט קטן כשערה. שיבר את הח' והעבירה מאיתנה ונעשית מצה. וע"כ כתוב, גער חית קנה, כי גער בה הקב"ה, ונשברה הח' של חמץ, ונעשית ה'.

תשמב) עתיד הקב"ה לשבור את קנה ההוא. כעין זה, שישבור רגל הק' מן קנה, וישאר הנה. כמ"ש, הנה ה' אלוקים בחָזָק יבוא וזרועו מושלה לו, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. פעולתו, הפעולה שבק', שישבור רגלה, ויעביר רגלו של הק' דקנה, ויהיה, הנה. כמ"ש, ראשון לציון הנה הִנם. 

חית קנה הוא זכר ונקבה דקליפה, הנאחזים בשמאל בלי ימין, וממשיכים החכמה דשמאל ממעלה למטה. ובזה נסתמים צינורות המלכות. כי הקנה, הזכר דקליפה, נאחז במלכות. חמץ הוא חיה, נוקבא דקליפה. וכדי לפתוח צינורות השפע שבמלכות, צריכים לשבור הקנה והחיה דקליפה, המכסים אורות המלכות, למעט הג"ר דשמאל, ולא תהיה לחית קנה יניקה מהם, ויהיו נפרדים מן המלכות. ואז נפתחים צינורות השפע שבמלכות את הג"ר דחכמה רוצים לרצון הפרטי, מקום בו אסור לקבל אור.

וזה נבחן ששיבר רגל הח' דחמץ, שהיא חיה דקליפה. כי שבירת נה"י דכלים גורמים העלם ג"ר דאורות, והחמץ חזר להיות מצה שמורה לבעלה. ששפע החכמה לא יאיר בה, אלא בו"ק דחכמה, ממטה למעלה, שאז אין יניקה לחית קנה ושמורה לז"א בעלה. וכן נבחן שנשבר הרגל מן ק' דקנה, שהוא הזכר דקליפה, הנעוץ במלכות. ומן קנה נעשה, הנה. כמ"ש, הנה שכרו איתו. כי אחר שנשברה רגל הק', מתגלה שכר הצדיקים שפועלים בקו אמצעי ויכולים לקבל חכמה.

מיעט ג"ר דשמאל, שבזה נשברה רגל הח' דחמץ. אמנם מיעוט הזה אפשר לעשות או ע"י גילוי מנעולא, המלכות דמידת הדין, שהיא כוח גדול הממעטה גם מו"ק דחכמה, אפילו מהמשכת החכמה ממטה למעלה. ואפשר למעטה ע"י גילוי מפתחא, שאז מתמעטת החכמה רק מג"ר ונשארת בו"ק, שהיא מיעוט קטן. בה שבר הח' דחמץ, שאותיות חמץ נתהפכו למצה, שנשאר בה ו"ק דחכמה, הנקראת מצה. כיוון שלא היה מיעוטו קשה מבחינת מנעולא.

ויחד עם שבירת רגל של הח' דחמץ, נקבה דקליפה, נשברה ג"כ הרגל דק' דקנה, הזכר דקליפה. שיפָרד הקנה ממלכות, והמלכות תשאר שמורה לבדה, כי המלכות נקראת הנה. וכמ"ש, הנה ה' אלוקים בחזק יבוא. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. כי אחר שנשבר הקנה, ונפרד ממלכות, אז נפתחו צינורות השפע שבמלכות ומתגלה שכר הצדיקים. שע"כ כתוב, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. כי שבירת רגלה של הק' הוא שכתוב, ופעולתו לפניו. כי השכר ופעולת המיעוט דג"ר באים יחד. כי הג"ר נקרא פנים, ופעולת המיעוט בג"ר נבחן לפעולה בפניו. ע"כ, ופעולתו לפניו. ואז יקויים ראשון לציון ציון נק צדיק, היינו צדיק שמקבל את האור שגנוז מהיום הראשון.

תשמג) גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים. גער חית קנה, זהו קנה שנאחז בה עשיו, שהוא עיר רומי הגדולה. שנעץ גבריאל קנה בים הגדול, שהקנה נאחז במלכות, הנקראת ים הגדול, ובנו עליה עיר גדולה רומי, ממשלת עשיו. והוא קנה, הנקרא חמץ. וכשתבוא הגאולה לישראל, ישבר אותו הקנה. כמ"ש, גער חית קנה עדת. והחמץ שנמשך מקנה, נעבר מיד מן העולם, עם המחמצת שלו, הנוקבא שלו, שהיא עיר רומי. ויתגלה המצה בעולם, שהיא בית המקדש, דבית ראשון ובית שני, שהם בינה ומלכות.

תשמד) בית ראשון ובית שני כנגד בת עין ימין ובת עין שמאל. והם כנגד רומי הגדולה ורומי הקטנה, כנגד ב' עננים המכסים על בת עין, שבעין ימין ובעין שמאל קליפת השמאל וקליפת הימין צריכים להעלם, והם כנגד שאור וחמץ. וכל עוד שאלו לא יעברו מן העולם, בל יראה ובל ימצא אחד מהם, הבית ראשון והבית שני לא יוכלו להתגלות בעולם.

תשמה) והרפואה לענני העין, המחשיכים לבת עין של ימין ושמאל, הרפואה שלהם היא מרה של עגל. כמ"ש, שם ירעה עגל ושם ירבץ. שם ירעה עגל, זהו משיח בן יוסף, שנאמר בו, בכור שורו הדר לו, שפני שור מהשמאל. ושם ירבץ, זהו משיח בן דוד. משיח בן דוד מעביר רומי הגדולה. ומשיח בן יוסף מעביר רומי הקטנה. מיכאל וגבריאל כנגדם. מיכאל כנגד משיח בן דוד, וגבריאל כנגד משיח בן יוסף.

רומי הגדולה ורומי הקטנה הן ב' קליפות כנגד בינה ומלכות דקדושה. והן ב' עננים, ימין ושמאל, זכר ונקבה, המחשיכים על אור החכמה הנמשך מבת עין. והם חית קנה, שממשיכים החכמה ממעלה למטה, וע"כ מכסים האורות של המלכות, והרפואה לזה היא למעט הג"ר דשמאל. כי המרה היא דינין דנוקבא, הממעטים הג"ר דשמאל.

תשמו) ומשום זה ח', שהיא חוט דק משבר אותה ומביא ה' במקומה, ומתהפך החמץ להיות מצה, שבתחילה קנה וסוף קמלו. קנה הוא ממשלת רומי, שהוא סוף לכל המלכים, שעתיד הקב"ה לשבור אותו. גער חית קנה, גער חיה רעה, שהיא ח' של חמץ, ונשברה רגלה מן הח' דמחמצת, שנאמר בה, ורגליה יורדת מוות.

ועוד, גער חית קנה, שישבר רגל הק' מן קנה, וישאר הנה. מיד, הנה ה' אלוקים בחזק יבוא. כמ"ש, ראשון לציון הנה הִנם ולירושלים מבשר אתן. הנה בגי' שישים, שישים אחר אלף ומאתיים, יתקיימו הכתובים. לכאורה כבר צריכה הייתה להיות הגאולה לפני חמש מאות שנה, אך אין מדובר בזמן גשמי

שאלות חזרה בזוהר פנחס רפו-רפח
1.מיהי חית קנה המוזכרת בכתוב גער חית קנה עדת אבירים ועגלי עמים?
2. מהיכן יש כוח למלכות הרשעה כמו רומי להתגדל ולשלוט על העולם?
3. מהו התיקון לחמץ ולקנה הן מבחינה רוחנית והן מבחינה נפשית?
4. מה אומר רעיא מהימנא שהיא הרפואה לעננים שמכסים לבת עין של בית המקדש שהם ימין ושמאל?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רפג- רפה שעור 95

חג הפסח

רעיא מהימנא

כפי שציווה אותם לאכל את קרבן הפסח כשהמקל בידם, כך אדם שרוצה לצאת מהתפיסה הנפשית המצרית, לפיה מרגיש שהמקרה קובע, על האדם להגיע לשליטה נפשית ולהפנמה שהמקרים בעולם הזה לא קובעים. כך שם יוסף את אחיו להיות רועי צאן, כדי להראות שהם שולטים על האלקים של מצרים, שולטים על התאוות. 

תשלג) כמו הלשון שהיא מקל לכל אנשי הבית, כי מייסר אותם בלשונו, ודומה עליהם כאלו מייסר אותם עם מקל. והלשון הוא אות ו', ז"א, הויה. והוא מטה שבו עשר אותיות, כי הויה במילוי היא עשר אותיות, יוד הא ואו הא. ובו היכה הקב"ה על ידו עשר מכות. ומשום שכל המכות היו מצד ה' ה' של השם הויה, ע"כ אומר רבי עקיבא בהגדה של פסח, מנין שכל מכה ומכה, שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, הייתה של חמש מכות? ואות ה' עולה באות י' לחמישים מכות. וה' פעמים חמישים הן ר"נ. ומשום זה כתוב, ועל הים לקו ר"נ מכות. ז"א הוא בחינת שורש האדם, כאן מתחבר האדם ליתר דבקות, לנקודה הפנימית, שאז הוא יודע ומקושר נפשית לרצון ליחד, לאהבה, ובזאת הוא יכול להתגבר על התפיסה הנפשית המצרית, בבחינת על כל פשעים תכסה האהבה, ובתפיסה זו מכים את מצרים. האדם הוא בחינת אהבה. כדי להתגבר על התפיסה המצרית, יש להתחבר לשורש האדם. 

תשלד) אמר יוסף, כל מיטב ארץ מצרים הוא רעמסס. ואותה ארץ הפרישו לאלוה שלהם, לרעות וללכת בכל תענוגי העולם. וכל המצרים החשיבו את אלו שרועים את אלהיהם כמו אלהיהם. וזהו שביקש יוסף מפרעה את ארץ רעמסס לרעות צאנם, כדי להשליט אחיו על אלהי מצרים, שיהיו נכנעים תחת ידיהם כעבדים תחת מלכם, שיהיו כולם נכנעים תחת שם הויה מצידם, ולא ישלוט בעולם אלא שם הויה. ונכנעו כל השרים הממונים תחת ידו. כאשר אומרים האחים לפרעה רועי צאן עבדיך, למעשה אומרים לו אנו שולטים על האלוקה שלך. 

תשלה) ולהראותם, שהוא עתיד להיפרע מהם, כמ"ש, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. משום שהם מטעים את הבריות ועושים עצמם אלהות. ומשום שהטלה, הממונה שלו גדול על כל הממונים של אלהים אחרים, ציווה הקב"ה לישראל, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, והשליטם עליו, ותפשו אותו תפוש בתפישה שלהם תפיסת הקדושה את הס"א יום ושניים ושלושה. ולאחר זה הוציאו אותו לדין לעיני כל מצרים, להראות, שאלוה שלהם הוא ברשות ישראל, לעשות בו דין. חייב אדם לראות שעל תפיסת מצרים שבנפשו, ישנה שליטה של שם השם. 

תשלו) משום זה שיש לישראל שליטה על אלוקי מצרים כתוב, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. כדי שיהיה נדון באש צלי. וציווה להשליך עצמותיו בשוק ברשות הרבים בביזיון. משום זה כתוב, ועצם לא תשברו בו. וציווה על יום הרביעי, שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות, שהיכה אותם הקב"ה ע"י ר"מ. ולא עוד, אלא שציווה שלא לאכלו בחשק, אלא על השובע כמי שנראה שאינו נהנה כלל מהארוחה, הוא שבע, כדי שלא יאמרו המצרים שעשו זאת רק כדי לאכול. ומיד שרואים עצמותיו בשוק ואינם יכולים להצילו, קשה להם זה מכל. ולא עוד, אלא שנאמר בהם, ומקלכם בידכם, להכניע כל אלהי מצרים תחת ידיהם. ומשום שאלהיהם הם בכורות ממונים, כתוב, וה' היכה כל בכור.

תשלז) אחר כל זה כתוב, לא יאכל חמץ שבעת ימים, תאכל עליו מצות לחם עוני. וכתוב, כל מחמצת לא תאכלו. שואל למה ציווה שלא לאכול חמץ שבעת ימים ולאכול בהם מצה? ולמה פעם כתוב, לא יאכל, ופעם, לא תאכלו? ומשיב אלא ז' כוכבי לכת הם שבתי צדק, מאדים חמה נגה כוכב לבנה, חג"ת נהי"מ, שבכלים דאחוריים דמלכות. והם מצד טוב ורע, שהאור שבפנים הוא מצה, והקליפה שמבחוץ היא חמץ. חמץ זכר, מחמצת נקבה, הם זו"ן של אותו הקליפה שמבחוץ. ועל הזכר דקליפה, שאינו כל כך חמור, נאמר, לא יאכל. ועל הנקבה דקליפה, שהיא חמורה, נאמר, לא תאכלו. אוכלים מצה שבעה ימים, מפני שרוצים להתקשר לנקודה הפנימית שבנפש, האור הפנימי נק מצה, התמצית של הדבר.  

תשלח) המצה שמבפנים ז' כוכבי לכת שמורה מן הקליפות. והן שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. הכלים דאחוריים של המלכות דאצילות, שהחכמה מתלבשת בהם בעת גדלות המלכות. ונאמר עליהם, ושמרתם את המצות. מצה שמורה מן הקליפות, לבעלה, ו', ז"א, שהוא ו' דהויה. ובו עם הו' המצה נעשית מצוה. לכאורה כדאי היה לאכול מצה ולשמור כל השנה, שהיא שמורה לבעלה בלי לתת לקליפות אחיזה, שנק מצווה, אז האם נאמר שאשה צריכה להיות שמורה לבעלה רק בפסח. אלא, בפסח רק מראים את השמירה שלה, וכמובן שכל השנה עליה להיות צנועה. כאן מדגישים שהרצון לא מיועד לתאוות מצרים אלא לנקודה הפנימית.  

תשלט) מי ששומר אותה אל י"ה, הגנוזים במ"צ מן מצה, כי בחילוף הא"ב של א"ת ב"ש, הם י"מ ה"צ, שהמ' של מצה מתחלפת בי', והצ' דמצה מתחלפת על ה'. ז"ש, י"ה הגנוזים במ"צ דמצה. וציווה הקב"ה לברך את המלכות בשבע ברכות בליל פסח, שבע הנערות שלה, ז' כליס חג"ת נה"י דמלכות דאצילות מבחינת האחוריים, הנקראים: שבתי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב, לבנה. וציווה להעביר מהם הקליפות, חמץ ומחמצת, שהם עננים חשוכים המכסים על האורות של ז' כוכבי לכת, כמ"ש, באו אל קִרְבֶנָה ומראיהן רע, חושך כאשר בתחילה. כי כל כך חזק החושך של עננים שלהם, עד שהאורות שבז' כוכבי לכת, אינם יכולים להאיר להם. ומשום זה כתוב, לא נודע כי באו אל קרבנה.

פנחס רפ- רפב שעור 94

חג הפסח

רעיא מהימנא

ממצרים יכול צאת מי ששולט בתאוותיו.

תשיט) כשמגיע לח"י עולמות, שבו ח"י ברכות התפילה, תפילת העמידה, שפותח אותה באדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך, אז עמוד האמצעי, ז"א, מתחבר עימה בחביבות נשיקות שפתיים, נצח והוד, והלשון, צדיק, יסוד, ביניהם, לשון לימודים. בעת ההיא, וישק יעקב, ז"א, לרחל, מלכות. אז קוראים לאותה החיה, מלכות, כבוד. ואו"א אומרים, מקודש מקודש. שאו"א משפיעים לה אורותיהם, הנקראים קודש. ואז החודש, המלכות, מתקדש כראוי. ואז נקראת ובחודש הראשון, ראשון ודאי.

תשכ) ואז משכו, ימים עליונים דז"א אל המלכות. וע"כ כתוב בעשור לחודש הזה, ט' ימים דז"א יאירו אל המלכות, שנתחברה הלבנה הקדושה, מלכות, בשמש, ז"א, שנאמר בו, כי שמש ומגן ה' אלקים. ומה שהייתה המלכות נקודה קטנה, היא נתמלאה כלבנה במילואה. ואז הוא החודש מלא, שהלבנה, המלכות, נתמלאה ומלא כל הארץ כבודו. מתחילה הייתה חסרה, ועתה היא בשלימות במילואה. בזכות שהסכימה לחיסרון, למיעוט, כעת כל הארץ כבודו, שמקבלת להיות אות ה תחתונה בשם הויה. כעת יש לה גדולה שנובעת מהיחד. 

תשכא) רבי חייא פתח, בארבעה עשר יום לחודש פסח. שׂה לקרבן פסח, למה? אלא היראה של המצרים ואלהים שלהם היה שׂה, משום שהמצרים עובדים למזל טלה. ומשום זה עובדים לשה. כתוב, הן נזבח את תועבת מצרים. מהו תועבת מצרים? וכי על ששונאים אותו, כתוב, תועבת מצרים. אלא, יראת המצרים ואלוה שלהם נקרא תועבת מצרים. כמ"ש, כתועבות הגויים, שפירושו, היראה של הגויים. לגויים יש יראה הוא האליל שלהם.

תשכב) בוא וראה חכמתו של יוסף, שכתוב, ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים, ולמד אותם לומר, אנשי מקנה היו עבדיך. וכי מלך שהיה שולט על הארץ, והוא אב אל המלך, יעשה כזאת, שיעשה לאחיו, שישנאו אותם המצרים ולא יחשבו אותם, אם אתה אומר, שתועבת מצרים כל רועה צאן. אלא ודאי, תועבת מצרים, היראה והאלוה שלהם נקרא כך. וע"כ כתוב, הן נזבח את תועבת מצרים, האלוה שלהם.

תשכג) אמר יוסף, כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, ואותה הארץ, הפרישו בשביל האלוה שלהם, הצאן, שירעה וילך שם בכל תענוגי העולם. וכל המצרים החשיבו אלו שרועים את אלהיהם כמו אלהיהם, אמר, אעשה לאחיי שירשו אותה ארץ, וישתחוו להם המצרים, ויחשבו אותם כראוי. וכמ"ש, כי תועבת מצרים כל רועה צאן. שיחשבו אותם, משום זה, כאלהיהם. חוכמת יוסף, זו בחינת הצדיק שבנפש אומר, המצרים הפרישו את ארץ גושן לצאן שהוא עבודה זרה שלהם, מקום של כל תענוגי העולם, והמצרים החשיבו את אלו שרועים את הצאן. 

תשכד) כמו שהקב"ה נפרע מאלו העובדים עבודה זרה, כך הוא נפרע מעבודה זרה עצמה. ואם כן, איך עשה יוסף את אחיו עבודה זרה, שהמצרים ישתחוו להם כמו לאלהיהם? לא עשה יוסף את אחיו עבודה זרה, אלא עשה אותם שישלטו על עבודה זרה של המצרים, ולהכניע הע"ז שלהם תחת ידי אחיו, ושיכוהו במקל. אמר יוסף, אם ישלטו אחיי על ע"ז שלהם, כל שכן שישלטו עליהם עצמם, ומשום זה הושיבם במיטב הארץ, והשליטם על כל הארץ. יש אדם שמשתחווה ליופי, דהיינו נתון ומשועבד לחיצוניות. אדם כזה ירא ופוחד מכל מי שיכול לשלוט על היופי החיצוני. כך עשה יוסף כלפי אחיו. אמר אם היהודי יראה לעולם שהוא שולט על התאוות המצריות, תאוות הגוף, אז כל מי שרדוף אחר התאווה הזו, יוכל היהודי לשלוט עליו. לכן הושיב יוסף את אחיו בארץ גושן, בה יש את כל טוב הארץ ואפשרויות תאווה גדולות. המצרי פחד מהיהודי מפני שראה שהיהודי שולט על העבודה זרה של המצרי. כאשר רואה המצרי שהיהודי שולט על השׂה שהוא האלוקה של המצרי, אז ברור לו שגם עליו יוכל לשלוט.

תשכה) השה לפסח, משום שהיראה של המצרים ואלוה שלהם, היה שׂה. אמר הקב"ה מבעשור לחודש קחו האלוה של המצרים, ותפשו אותו, ויהיה אסור ותפוש בתפישה שלכם יום אחד ושניים ושלושה, וביום הרביעי הוציאוהו לדין, והתקבצו עליו.

תשכו) ובשעה שהמצרים היו שומעים קול השׂה יראתם, שתפוש בתפישה של ישראל, ולא יכלו להצילו, היו בוכים, והיה קשה עליהם, כאילו הם עצמם נתעקדו להיהרג. אמר הקב"ה, יהיה תפוש ברשותכם יום אחר יום ארבעה ימים יותר משלשה ימים, שאז הוא בחינת לבוד, כדי שיראו המצרים אותו כשהוא אסור, וביום הרביעי הוציאוהו להרגו. ויראו המצרים, איך אתם עושים בו דין. ואלו הדינים שהיו עושים ביראתם, היו קשים להם יותר מכל המכות שהביא עליהם הקב"ה. בקל ניתן לשלוט על מי שרדוף אחר כבוד חיצוני.

לא ניתן לשלוט במי שאינו מחשיב כלל את הבלי העולם הזה.

תשכז) אחר כך דנים אותו באש, שכתוב, פסילי אלהיהם תשרפון באש. אמר הקב"ה, אל תאכלו ממנו נא. שלא יאמרו המצרים, שברצון ותשוקה אל אלוה שלנו אוכלים אותו כך, בלתי נצלה כל צרכו, אלא התקינו אותו צלי להוציא את כל הדם, חַיּוּת שבו. ולא מבושל, כי אלו יהיה מבושל, יהיה מכוסה בסיר תחת המים, ולא יראו אותו. אלא התיקון שלו, שיראו אותו שנשרף באש, משום שריחו מתפשט למרחוק. ביטול עבודה זרה עושים בפרהסיה. 

תשכח) ראשו כפוף עליו על כרעיו שיוכלו לזהות שהוא השה, האלוקה שלהם, שלא יאמרו, שחיה או דבר אחר הוא, אלא שיכירו אותו, שהוא האלוה שלהם. שלא יאכלו אותו בתאווה, אלא על השובע, בדרך קלון וביזיון. עצם לא תשברו בו, אלא שיראו עצמותיו מוטלות בשוק, ולא יוכלו להצילו. וע"כ כתוב, ובאלהיהם עשה ה' שפטים, דינים רבים. ומקלכם בידכם, ולא חרב ורומח ושאר כלי מלחמה. להראות, שאינכם יראים מפניהם.

תשכט) שואל רבי יוסי, הרי המצרים היו עובדים למזל טלה, ומשום זה עבדו לשה. אם כן, לטלה קטן היו צריכים לעבוד, ולא לשה. לכל היו עובדים, אלא מזל טלה יורד ועולה, פעם נראה כטלה, ופעם כשה גדול. ומשום זה היו עובדים לכל. כל בהמה גדולה הייתה אלוה שלהם, וע"כ הרג הקב"ה כל בכור בהמה. אלו היו מדרגות שלמעלה, כוחות רוחניים עליונים של הטומאה, שנקראים בכור בהמה. וע"כ היו עובדים להם. המצרים לא חיפשו רק את הכוחות הגשמיים, אלא מיסטיקה וכוחות טומאה רוחניים, כדי להשביע את הרצון לקבל לעצמם.

תשל) כל מַחמֶצֵת לא תאכלו. וכתוב, לא יאכל חמץ. השינוי בין מחמצת לחמץ, שחמץ זכר, ומחמצת נקבה. למה לא כתוב גם בחמץ לא תאכלו. אלא הנקבה דקליפות, שהיא מקלקלת דרכיה ביותר, נאמר באזהרה, לא תאכלו. אבל הזכר דקליפות, הנאחז בחוט של טהרה יותר מן הנקבה, נאמר בבקשה, לא יאכל, ולא לשון אזהרה וציווי. וע"כ כתוב כאן, לא יאכל, וכאן, לא תאכלו.

תשלא) הרי כתוב, לא תאכל עליו חמץ? הרי שגם בחמץ, שהוא זכר דקליפה, נאמר ג"כ לשון אזהרה? הרבה הכתוב מילים יתרות לכבוד הקרבן, ע"כ אמר, לא תאכל. אבל בתחילה נאמר בחמץ לשון בקשה, לא יאכל. אבל לאח"כ במחמצת נאמר באזהרה, לא תאכלו. כי הנקבה דקליפות קשה מזכר דקליפה. נקראת מחמצת, משום שריח מוות יש שם. חמץ רומז על דכר, וע"כ לא נרמז בו מוות. מחמצת נקבה. וכתוב, רגליה יורדות מוות. ע"כ בראש המילה וסופה תמצא אותיות מת. משום זה, מי שאוכל חמץ בפסח, הנקבה, מקדמת לו המוות, וידע, שהוא מת בעולם הזה ובעולם הבא. שכתוב, ונכרתה הנפש ההיא.

תשלב) למה נקראת מצה. שַׁדַי, פירושו, מי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די. הוא מבריח הדינים והצרות ממנו. אף מצה כך, משום שהיא מכריע ומכניע, היא מברחת לכל צדדים הרעים, ועושה מריבה בהם, כעין השם שדי של המזוזה, שמבריח לשדים ומזיקים שבשער. אף כך מצה מבריחה אותם מכל משכנות הקדושה, ועושה מריבה וקטטה בהם, כמ"ש, מסה ומריבה. ע"כ כתוב השם מצה. והרי מסה היא עם סמך ולא עם צ'? אלא תרגומו של מסה, היא מצוּתא [מריבה]. ע"כ נקרא מצה, עם צ'.

פנחס רפ- רפב שעור 94

חג הפסח

רעיא מהימנא

מִמִּצְרַיִם יָכוֹל צֵאת מִי ששולט בתאוותיו.
בְּקָל ניתן לִשְׁלוֹט עַל מִי שׁרָדוּף אַחֵר כְּבוֹד חִיצוֹנִי.
לֹא ניתן לִשְׁלוֹט בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מחשיב כְּלָל אֶת הֲבָלָי הָעוֹלָם הַזֶּה.
ביטול עֲבוֹדָה זָרָה עוֹשִׂים בֶפָרְהֶסִיה.

רבי חייא פתח, בארבעה עשר יום לחודש פסח. שׂה לקרבן פסח, למה? אלא היראה של המצרים ואלהים שלהם היה שׂה, משום שהמצרים עובדים למזל טלה. ומשום זה עובדים לשׂה. כתוב, הן נזבח את תועבת מצרים. מהו תועבת מצרים? וכי על ששונאים אותו, כתוב, תועבת מצרים. אלא, יראת המצרים ואלוה שלהם נקרא תועבת מצרים. לגויים יש יראה הוא האליל שלהם.

בוא וראה חכמתו של יוסף, שכתוב, ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים, ולמד אותם לומר, אנשי מקנה היו עבדיך. עשה שישנאו אותם המצרים ולא יחשבו אותם, אם אתה אומר, שתועבת מצרים כל רועה צאן. אלא ודאי, תועבת מצרים, היראה והאלוה שלהם נקרא כך.

חוכמת יוסף, זו בחינת הצדיק שבנפש אומר, המצרים הפרישו את ארץ גושן לצאן שהוא עבודה זרה שלהם, מקום של כל תענוגי העולם, והמצרים החשיבו את אלו שרועים את הצאן.

יש אדם שמשתחווה ליופי, דהיינו נתון ומשועבד לחיצוניות. אדם כזה ירא ופוחד מכל מי שיכול לשלוט על היופי החיצוני. כך עשה יוסף כלפי אחיו. אמר אם היהודי יראה לעולם שהוא שולט על התאוות המצריות, תאוות הגוף, אז על כל מי שרדוף אחר התאווה הזו, יוכל היהודי לשלוט עליו. לכן הושיב יוסף את אחיו בארץ גושן, בה יש את כל טוב הארץ ואפשרויות תאווה גדולות. כאשר רואה המצרי שהיהודי שולט על השׂה שהוא האלוקה של המצרי, אז ברור לו שגם עליו יוכל לשלוט.

על קורבן הפסח אמר הקב"ה, אל תאכלו ממנו נא. שלא יאמרו המצרים, שברצון ותשוקה אל אלוה שלנו אוכלים אותו כך, בלתי נצלה כל צרכו, אלא התקינו אותו צלי להוציא את כל הדם, חַיּוּת שבו. ולא מבושל, כי אלו יהיה מבושל, יהיה מכוסה בסיר תחת המים, ולא יראו אותו. אלא התיקון שלו, שיראו אותו שנשרף באש, משום שריחו מתפשט למרחוק.

פנחס רעז- רעט שעור 93

חג הפסח

קורבן פסח הוא יציאה מעבודה זרה, יציאה מהכעס.

בלי פסח אין טהרה, ובלי יציאת מצרים אין יהדות.

יציאה המייצרים הנפשיים היא שליטה על התאוות.

על האדם לוותר ולהקדיש קורבן את הנקודה החיצונית שמשעבדת אותו, כל אחד לפי מקומו. העבודה הזרה אצל כל אחד היא נקודה אחרת, בה משתלט היצר, ואת הנקודה הזו יש לתת. 

תשטו) וחיה, המלכות, במצב הא', ועודנה דבוקה בשמאל, מתעוררת וממעטת את עצמה מתוך אהבת השירה, מחמת תשוקת החסדים. כי להיותה בשמאל בלי ימין, יש לה חכמה בלי חסדים, שזה מסבב לה צער גדול, ומשתוקקת מאוד אחר חסדים. ומשום זה מיעטה את עצמה למטה מחזה, כדי שתוכל לקבל ממנו חסדים. כי מתוך אהבת השירה, ממעטת עצמה לאט לאט עד שנעשית נקודה תחת היסוד דאורות ונקודה תחת החזה דכלים. וכיוון שמיעטה את עצמה, אז כתוב, וילך איש מבית לוי, הקב"ה, ויקח את בת לוי, המלכות. בת לוי שהיא בשמאל. והוא מושיט יד שמאל תחת ראשה מתוך אהבה, שיד שמאל דז"א נעשית לה לג"ר, ראש, כמ"ש שמאלו תחת לראשי.

תשטז) כיוון שהיא נקודה קטנה עתה, איך יכול ז"א להתאחד בנקודה קטנה? אלא כלפי מעלה, הדבר הקטן זה הוא השבח והמעלה, והיא גדולה בגדלות העליון, כי כשהיא קטנה, מיד מתעורר לה הכהן הגדול, חסד דז"א, ואוחזה ומחבקה. ואילו הייתה גדולה, לא היו יכולים ז"א ומלכות להתאחד כלל. אבל כיוון שהמעיטה את עצמה, והיא נקודה קטנה, אז אוחזים בה הספירות דז"א, ומעלים אותה למעלה, בין ב' זרועות דז"א, שהם חו"ג. כיוון שהעלוה ויושבת בין ב' הצדדים אלו, חסד וגבורה, אז עמוד העומד באמצע, ת"ת, קו אמצעי, מתחבר עימה באהבה של נשיקות, באהבה של חיבור אחד. אז, וישק יעקב, ז"א, לרחל, המלכות, כי באהבה של הנשיקות, מתדבקים זה בזה בלי פירוד, עד שמקבלת נפש של תענוגים כראוי.

כל זמן שהמלכות במצב הא', ב' מאורות הגדולים, שניהם מקבלים מבינה, ז"א מלביש קו ימין דבינה, חסדים, והמלכות מלבשת קו שמאל דבינה, חכמה, אז אין המלכות חפצה להתייחד עם ז"א ולקבל ממנו החסדים, והיא רחוקה ממנו כרחוק השמאל מן הימין. וכדי לקבל מז"א חסדים צריכה למעט את עצמה לנקודה תחת יסוד דז"א, לתחתונה מתחת ז"א, ואינה יכולה עוד לקבל מבינה, אלא מז"א, שהוא עליון שלה. וכשהיא נקודה תחתיו, מתייחדת עימו לאחד ומקבלת ממנו כל המוחין דגדלות. כאשר מרגיש אדם בעוצמה את הרצונות העצמיים, אומרים לו הקטן עצמך מול הקב"ה, ללא זה לא תוכל לקבל כלום. 

תשיז) בשעה שלוקחת נפש של תענוגים כראוי, והיא רוצה לפקוד צבאותיה, מתאספים כולם וקוראים לה, כבוד כבוד כבוד, מן ההיכל הקדוש דאו"א. ובהיכל הקדוש או"א, חכמה ובינה, פותחים ואומרים, מקודש מקודש. שמשפיעים למלכות מאורותיהם, הנקראים קודש. אז החודש, המלכות, מתקדש כראוי. ואז כתוב, ובחודש הראשון. כי הוא ראשון ודאי. כי כשהייתה דבוקה בשמאל בלי ימין, לא נחשב לה זה למציאות, מחמת שאורותיה קפואים ואינה יכולה להשפיע. אלא עתה, אחר שנתמעטה לנקודה וחזרה ונבנית ע"י או"א באורות דקודש, שתהיה מתחת למדרגת ז"א, נחשב זה למציאותה הראשונה. וע"כ כתוב עליה אז, ובחודש הראשון. ועל זה כתוב, משכו וקחו, שתמשיכו ימים עליונים דז"א אל המלכות. וע"ז כתוב, בעשור לחדש הזה, שנתחברה הלבנה, המלכות, בשמש, ז"א, שט"ס דז"א ישמשו ויאירו במלכות, ומה שהייתה נקודה אחת אחר המיעוט, כשיורדת מהיכל או"א, מתפשטת מעט ומתמלאת ונעשית ה"ת דהויה, שמלאה שפע מכל ד' הצדדים ומתקדשת כראוי. ישנם כאן מספר שלבים, קודם מקבלת אורות דנסירה כלומר אורות של עב סג  מז"א ולאחר מכן חסדים בסוד וימינו תחבקני ולאחר מכן ראויה רחל לזיווג, עד אז כל הזיווגים הם בחינת לאה, ניסתר. 

מי שאינו מוכן למעט עצמו לא יכול להתחבר.

כח המיעוט מאפשר גדלות.

רעיא מהימנא

תשיח) הסתובב היכל ופתח שער בצד דרום, בקו ימין, בע"ב עטרות, שהוא השם ע"ב המאיר בקו ימין. ואח"כ פותח שער ג' לצד מזרח, קו האמצעי, בחמישים אורות, של חמישים שערי בינה. לאחר כך פותח שער אחר של צד מערב, סוד המלכות בע"ב עטרות של השם ע"ב. ובכל הרמ"ח חסדים, שבחשבון התיבות שבפרשיות דקריאת שמע, ומה שהחיה הזו, המלכות, הייתה בתחילה קטנה, ואחר שמקבלת ע"ב עטרות ורמ"ח חסדים מתגדלת, כמ"ש, מלא כל הארץ כבודו. שהיא כבוד עליון וכבוד תחתון, שכל זה המלכות מקבלת בייחוד דקריאת שמע. לאחר שעברה את התיקונים המלכות נק כבוד, מאחר וביטאה את הנאמנות אליו ויכולה לקבל עול מלכות שמים. 

פנחס רעז- רעט שעור 93

חג הפסח

קוֹרְבָּן פֶּסַח הוּא יְצִיאָה מֵעֲבוֹדָה זָרָה, יְצִיאָה מהכעס.
בְּלִי פֶּסַח אֵין טָהֲרָה, וּבְלִי יְצִיאַת מִצְרַיִם אֵין יִהֲדוּת.
יְצִיאָה המייצרים הנפשיים הִיא שְׁלִיטָה עַל התאוות.
מִי שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לִמְעָט עַצְמוֹ לֹא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר.
כֹּחַ המיעוט מאפשר גָּדְלוּת.

על האדם לוותר ולהקדיש קורבן את הנקודה החיצונית שמשעבדת אותו, כל אחד לפי מקומו. העבודה הזרה אצל כל אחד היא נקודה אחרת, בה משתלט היצר, ואת הנקודה הזו יש לתת.

כאשר מרגיש אדם בעוצמה את הרצונות העצמיים, אומרים לו הקטן עצמך מול הקב"ה, ללא זה לא תוכל לקבל כלום

פנחס רעד- רעו שעור 92

חג הפסח

רק אמונה מביאה לשמחה.

תשח) ובזמן שאלו ד' ימים שלאחר עשרה בחודש, מתקשרים לד' צדדים, דרום צפון מזרח מערב, חו"ג תו"מ, ומתחברים עם העשרה ימים, אז מולידה חיה, המלכות, את אורות הגאולה. והנחש הולך לו. ובעת ההיא מקדשים למעלה אותה החיה, וקוראים אותה כבוד. ואז מתקדש החג. מה שלא היה עד עתה. כי עתה, בחג, קוראים אותה כבוד. כמ"ש, ובהיכלו כולו אומר כבוד.

תשט) אמר רעיא מהימנא, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לו לאדם לגלות, סודות התורה הסתומים, לחברים.

תשי) בעשור, כי ט"ס לכל צד, כנגד ט' חודשי הריון של היולדת. כחשבון אח מן אחד. היולדת היא ד' מן אחד. אח הוא ט"ס לד' צדדים דאות ד', והם ארבעים. אח כנגד זכור, ז"א. ד' כנגד שמור, המלכות. ועימהם הם ארבעים ושניים.

תשיא) נשאר כבוד, שנאמר בו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כבוד ול"ב, שבגי' ס"ד, ד' פעמים לכל צד, של הד', הרי ס"ד לד' צדדים, שהם בגי' רנ"ו. כבוד למעלה ולב למטה. ומשום זה מייחדים בכל יום ב' פעמים שמע ישראל, שאנו אומרים בהם ב' פעמים כבוד, שהם ס"ד. ועם ב' פעמים ד' ד' מן אחד, הרי ע"ב. הרי ד' דאחד שלימות של מ"ב שמות, ושלימות של ע"ב שמות. ומשום זה אומרים במזמור לדוד, מי זה מלך הכבוד, ה' עיזוז וגיבור. ובפעם השנייה, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות.

יש ב' ייחודים, עליון ותחתון. ייחוד העליון, יקוו המים אל מקום אחד, א"ח דאחד, ותראה היָבָשה, לקשר במדרגות אלו דז"א שנתגלו, גם בד' דאחד, הנקרא יבשה, שמחזה ולמעלה, ששם היא סתומה וכל אורותיה קפואים. וייחוד הזה הוא ייחוד דשש תיבות שמע ישראל, שהוא מגלה החסדים לז"א. אבל הד' דאחד עוד לא קיבלה תיקונה, שהחכמה שבה תוכל להאיר, עד שנעשה ייחוד התחתון, תדשא הארץ דשא שכבר אינה יבשה לגמרי, והחכמה יכולה להאיר, שייחוד הזה נעשה בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואז מה שהייתה יָבָשה מחזה ולמעלה דז"א, בייחוד העליון, עתה, כשירדה מחזה ולמטה בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, נעשית ארץ לעשות פירות. כי מחזה ולמטה מתגלה החכמה שבד' דאחד, וכל הספירות דז"א, שהם אח דאחד, מאירים בכל הצדדים דד' דאחד במילואם.

בייחוד העליון של שמע ישראל, הד' דאחד מקבלת מט"ס דז"א, שהוא אח, עבור, שהוא ט' ירחים, ט"ס. אח"כ כשנעשה ייחוד התחתון שמחזה ולמטה, בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אז היא יולדת הט"ס, מתגלים בה. אבל בייחוד העליון עוד ט"ס דז"א, שהם אח דאחד, מכוסים וסתומים בה כמו מעוברת. כי אז היא יבשה. וכמ"ש, אח הוא, שמרמז לשם מ"ב, כי מחזה ולמעלה דז"א ייחוד העליון, שולט שם מ"ב, שאורות החכמה מכוסים בשם הזה. ואחר שנעשה ייחוד עליון, בהשם מ"ב, נשאר לייחד ייחוד התחתון שמחזה ולמטה דז"א, בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

נשאר לייחד ייחוד התחתון, כדי שהד' דאחד תלד ותגלה הט"ס שקיבלה לכל צד שלה בייחוד העליון. וכמ"ש, והוא כבוד לב, שנקראת כבוד ומתגלים בה ל"ב נתיבות החכמה. רנ"ו רמז רנ"ו כנפיי החיות. למעלה מחזה נקראת המלכות כבוד. אמנם גילוי הכבוד, שהוא ל"ב נתיבות החכמה, המתגלים ע"י המלכות, רק מחזה ולמטה דז"א, בהייחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שבייחוד התחתון מרומז שם ע"ב, השם, שהחכמה מתגלה בו. השלימות של זיווג העליון שמחזה ולמעלה לשליטת החסדים, השם מ"ב, והשלימות של הארת החכמה שמחזה ולמטה השם ע"ב. יוצא מג' פסוקים ויסע ויבוא ויט. שמלך הכבוד הא' למעלה מחזה, ששם המלכות, נקראת כבוד, בשם מ"ב, שאין שם גילוי ל"ב נתיבות החכמה. ומלך וכבוד הב', שכתוב בו, ה' צבאות הוא מלך הכבוד, כבוד שלמטה מחזה, שהוא השם ע"ב, שיש בו גילוי חכמה. קריאת שמע היא תיקון האמונה. כך סדר התפילה, בתחילה קורבנות בהם מוכנים להקריב את בחינות דומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. לאחר מכן במזמורים משבחים את העליון, ואז צריך האדם לבוא לאמון, להסכים לתת את חלקו ליחד. לשם כך צריך לוותר על העצמי לגמרי ע"י כך שמוכנים לחסדים מכוסים, וויתור על ההשתוקקות ועצת היצר לקבל את האור לפרטיות. זאת למרות שמטרת הבריאה היא כן לקבל את מלוא ההטבה, לכן אומרים בקריאת שמע בלחש, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדי לבטא שהמלכות, העצמי של האדם גנוזה ברדל"א וניתן לקבל כעת רק ו"ק דחכמה. 

תשיב) ובהיכלו כולו אומר כבוד. זה היכל עליון הפנימי, ששם מתקדש הכל, בינה, שם מקדשים למי שראוי להתקדש. איך מקדשים אותו ההיכל? בתחילה נפתחים השערים ע"י הדעת, ז"א, שבעת שליטת השמאל בבינה הוא עולה לבינה, ונעשה קו האמצעי, שהוא דעת המייחדת ימין ושמאל, חכמה ובינה, זה בזה. ופותח שערי בינה מסתימת השמאל. וע"י זה מקבל ממנה גם ז"א ג' קווים. מפתח סתום אחד, דעת, התקין ופתח שער אחד לצד דרום, קו ימין, אז נכנס כהן גדול, חסד, בפתח ההוא, ומזדרז באבנט שלו, המלכות, ותיקוניו, ד' בגדי כהן הדיוט, מצנפת כתונת אבנט מכנסיים. כנגד ד' אותיות אדני, המלכות. ואח"כ מתעטר בעטרה של הקדושה, ולובש חושן ואפוד, ומעיל של ע' פעמונים ורימונים, שהם פעמון זהב ורימון. שזה המוחין דהארת החכמה, הנמשכים מה"ר דהויה. וציץ, נזר הקודש על מצחו, שנקרא ציץ נזר הקודש, י' דהויה. ונתקשט בד' בגדי זהב וד' בגדי לבן, כנגד ח' אותיות שבשמות הויה אדני. ועל אותו הציץ מלהטות מ"ב אותיות, השם מ"ב ומתנוצצות עליו. וכל אותו ההיכל מאיר באורות עליונים.

תשיג) הסתובב מפתח, הדעת הוא המפתח המייצר את האפשרות שהחכמה תוכל להתפשט ממעלה למטה, ופתח צד של הבינה שבצד צפון. אז נכנס לוי, גבורה וקו שמאל, המעשר של יעקב, שהפריש מבניו להקב"ה דומה לאברהם שעקד את יצחק כך יעקב הפריש ממנו את הלוי לקב"ה. ועימו כינור של עשרה נימים, שהם ע"ס דקו שמאל. לא מספיק המפתח של קו שמאל, רק את צד הלוי שאז נפתחת מציאות החוכמה, אך נתינת החוכמה תגיע רק מקו אמצעי ומתעטר בעטרותיו, במוחין דג"ר, שנקראים עטרות. ואז הסתובב שוב המפתח ופתח שער אחד בהיכל, העומד באמצע, העמוד שלצד מזרח, תפארת, קו האמצעי, ת"ת נכנס ונתעטר באותו השער, בע' עטרות, השם ע"ב, בארבע אותיות שהן י"ב, בי"ב צירופים של ד' אותיות הויה, חו"ג תו"מ שבכל אחד ג' קווים. ונתעטר בחקיקות של ר"ע אלף עולמות, מקום הגילוי של הארת החכמה, שמחזה ולמטה. הארת החכמה מכוּנה אלף, ושם ב' שלישי ת"ת, שהם ע', ונצח והוד, שבכל אחת ע"ס, והם ר"ע ספירות, ונתעטר בעטרות המאירות מסוף העולם עד סופו, במלכות, הנקראת עולם. ובכמה לבושי יקר, ובכמה עטרות קדושות.

תשיד) שוב הסתובב המפתח, הדעת, ופתח כל שערים הגנוזים, וכל שערים הקדושים הנסתרים. ומתקדש בהם ז"א, ועומד שם כמלך במלכות שבקו אמצעי דבינה. מתברך שם בכמה ברכות, ומתעטר בכמה עטרות. אז יוצאים כולם מבינה למקומם בז"א. חכמה ובינה דז"א מב' השערים שבדרום וצפון דבינה, וחצי הימני דדעת, משער האמצעי דבינה, וחצי השמאלי דדעת מן המלכות שבשער האמצעי. ויוצאים כולם בחיבור אחד, מתעטרים בעטרותיהם כראוי. כיוון שיצאו מבינה למקום ז"א, הם מעוררים את הז"א, שיתקשט בקישוטיו, בד' מוחין.

שאלות חזרה בזוהר פנחס רעד-רעו
1. האם נכון לסתום את סודות התורה או שמא צריך לגלותם? הסבר ונמק
2. מהו ההבדל בין יחוד קריאת שמע לבין בשכמל"ו ומה הקשר ביניהם?
3. מיהו ההיכל שעליו כתוב ובהיכלו כולו אומר כבוד? וכיצד מקדשים את אותו ההיכל?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רעד- רעו שעור 92

חג הפסח

רַק אֱמוּנָה מְבִיאָהּ לְשִׂמְחָה.
קְרִיאַת שָׁמַע הִיא תיקוּן הָאֱמוּנָה

כך סדר התפילה, בתחילה קורבנות בהם מוכנים להקריב את בחינות דומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. לאחר מכן במזמורים משבחים את העליון, ואז צריך האדם לבוא לאמון, להסכים לתת את חלקו ליחד. לשם כך צריך לוותר על העצמי לגמרי ע"י כך שמוכנים לחסדים מכוסים, וויתור על ההשתוקקות בהתגברות והתנגדות לעצת היצר לקבל את האור לפרטיות. זאת למרות שמטרת הבריאה היא כן לקבל את מלוא ההטבה, לכן אומרים בקריאת שמע בלחש, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדי לבטא שהמלכות, העצמי של האדם גנוזה וכעת וניתן לקבל רק חלק מהאור שאותו ניתן להפוך להשפעה.

אמר רעיא מהימנא, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לו לאדם לגלות, סודות התורה הסתומים, לחברים.

פנחס רפא- רפג שעור 91

רעיא מהימנא

במאמר סתום זה מתאר את זמן הגאולה, אחר אלף מאתיים לחורבן המקדש, אך יש להדגיש שהזוהר אינו מדבר כלל מגשמיות, וגם לא זמן גשמי. האלף השישי הוא כנגד מדרגת היסוד, שבאה לפני הגאולה. משיח בן יוסף, אשר יש ומייחסים אותו לאר"י הקדוש, הוא בחינת משפיע על מנת להשפיע, כי מציון תצא תורה, ומשיח בן דוד, ודבר השם מירושלים כאשר תתגלה המלכות הגנוזה כעת. 

תשא) ואי תימא ע שנה תחיל חבלי לידה ולב' שנים תוליד הגאולה אחר אלף ומאתיים לחורבן בית המקדש, כלומר אחר אלף החמישי שכולו חורבן ועוד מאתיים לאלף השישי ועוד ע שנה לחבלי לידה וב שנים ללידה, שהוא כחשבון רע"ב לאלף השישי. בטרם תחיל ילדה וסוד הדבר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד, בטרם שישלמו ע וב שנה אחר אלף ומאתיים, שאלו ע"ב שנה הן חבלי לידה יתגלו ב משיחים בעולם ובעת ההיא ובהיכלו כולו אומר כבוד, כבוד חכמים ינחלו, כלומר שבהיכלו כולו אומר כבוד, פירושו כבוד החכמים יהיה בהיכלו כולו.

האר"י הקדוש היה בחינת משיח בן יוסף, זמן של גילוי אורות גדולים. בכל אופן אין מדובר על שנים גשמיות, אלא על התפתחות רוחנית.

תשב) בעת ההיא אלו בעלי תורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדה והיו מבוזים בין עמי הארץ יהיו נכבדים. ומיד ה' למבול ישב בשביל הרשעים, אין מבול אלא דינים דמבול דהיינו כעין שנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו בימי המבול אף כך יתעוררו דינים עליהם על הרשעים למעלה ולמטה עד שאין סוף ותכלית אל הדינים שלהם, וכל בזיון וקלון שעשו אומות העולם עכו"ם לשם הויה ולעמו, וכמה חרפות שסבלו ישראל מהם על שם ה' מכולם יטול הקבה נקמה וע"כ נק' נוקם ה' ונוטר ובעל חימה אליהם. בעת הגאולה יתגלו אותם צדדים חבויים בנפש, בעלי התורה האוהבים את היחד, את השכינה, ורצונות קדושה אלו ישלטו באדם. אז, כל עובדי כוכבים ומזלות, דהיינו הרצונות הגויים שבנפש, שנתנו יגיעה בחיצוניות במקום להגיע לדברים האמתיים, כל אלו יגמרו, כאשר השם יקח מהם נקמה. בעת ההיא, על כל אלו שהולכים בדרכים לא ישרות, אל אדמת ישראל לא יבוא, דהיינו לא יגיעו לתכלית שהיא רצון ישר-אל. בדיוק כמו מכת חושך במצרים, כך יקבלו אותם רצונות גויים, כאשר החושך הוא אור חוכמה בלי חסדים, כלומר תענוג גדול שלא ניתן להחזיק בו, שזו בחינת רשעים בחייהם נקראים מתים. אחד התיקונים בחודש ניסן, כפי שבמצרים שחטו את הכבש שהוא האליל שלהם, כך יעלצו כולם לשחוט את התפיסה החיצונית ולהיכנס לפנימיות, לאמת.

אדם חיצוני אינו תופס שהוא נענש על גישתו. 

חג הפסח

תשג) ובחודש הראשון, ניסן, ששם הולידה אותה החיה את אורות הגאולה, לקיים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. בי"ד שלו, כמ"ש ויאמר כי י"ד על כס יה. שם נשבע להעביר מן העולם את זרעו של עשיו העמלקים. בעת ההיא משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. משכו, כמו משך ידו את לוצצים.

תשד) בעת ההיא, כה אמר ה' לרועים הפושעים בי, ואל אדמת ישראל לא יבואו, ואלו הם רועי הצאן פרנסי הדור. ומשום זה נאמר עליהם, הנה אנוכי מפתיה והולכתיה המדברה. כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אישפט איתכם. כלומר, הרגם במכת חושך. אומר נשפטתי ולא שפטתי, אלא כל השפיטה היא כמה הם קשורים לקב"ה, כמה הקב"ה גדול בעיניהם.

תשה) שואל מהו בחודש הראשון, ומשיב חודש שבו חיה, המלכות, מתגלית ומתחזקת בו, ויוצאת לעולם, שיוצאת מסתימתה, כמ"ש, ויחשוף יערות בי"ד יום. בי"ד יום, הם שאר החיות, חו"ג תו"מ דז"א, המאירים בתוך המלכות, עשרה עשרה לכל צד, חו"ג תו"מ הם ד' צדדים, בד' רוחות העולם, צפון דרום מזרח מערב, שכל אחד כלול מע"ס. המלכות, י', וספירה אחת מחו"ג תו"מ, הם לכל צד מד' צדדי העולם, והן ארבע עשר. כיוון שארבע חו"ג תו"מ מתחברים ומיתתקנים עם העשר שבמלכות מצד ימין, אז י"ד בחודש, להתקין חיה הזו, המלכות, בתיקוניה, בשמחה היינו בקו ימין.

תשו) משכו וקחו לכם צאן. משכו, כמי שמושך ממקום למקום. משכו ימים עליונים, ספירות דז"א, לימים תחתונים, לספירות דמלכות. ימים עליונים דז"א הם שס"ו כחשבון משכו. שנה דימות החמה, ז"א. ימים התחתונים של המלכות, פעמים הם שנ"ה ימים בשנה, ובזמן שהלבנה, המלכות, מאירה במילואה, עולים הימים שלה להיות שס"ה ימים, כשנת החמה, ז"א, שהוא כחשבון משכו, חסר אחד.

תשז) משכו ימים עליונים דז"א, לימים תחתונים דמלכות, שיהיו כולם אחד, בחיבור אחד. ומי מושך אלו העשר של המלכות, כשהיא בצד ימין, בחסד. שכתוב, בעשור לחודש הזה. המלכות, כשהיא בימין. בעשור, בעשרה היה צריך לומר? אלא תשע הם לכל צד. ונקודה אחת שהולכת באמצע, משלמת לע"ס. וע"כ כתוב בעשור, כמ"ש, זכור שמור, לשון מקור, כי בעשור פירושו, להשתמש בעשר, באופן כזה, שאלו תשעה ימים ישמשו בנקודה ההיא. לחודש הזה, ניסן, הרומז לחסד, להורות שאלו הימים שממשיכים, יהיו לצד ימין, חסד. כדי לחבר זאת, המלכות, בזה, ז"א, שיהיה הכל אחד. כל עניין הגאולה תלוי באמונה, בחודש ניסן כשהמלכות מקבלת מימינו של ז"א. 

תשח) ובזמן שאלו ד' ימים שלאחר עשרה בחודש, מתקשרים לד' צדדים, דרום צפון מזרח מערב, חו"ג תו"מ, ומתחברים עם העשרה ימים, אז מולידה חיה, המלכות, את אורות הגאולה. והנחש הולך לו. ובעת ההיא מקדשים למעלה אותה החיה, וקוראים אותה כבוד. ואז מתקדש החג. מה שלא היה עד עתה. כי עתה, בחג, קוראים אותה כבוד. כמ"ש, ובהיכלו כולו אומר כבוד.

שאלות חזרה בזוהר פנחס רעא-רעג
1.מתי על פי אות תש'א צריכה להיות הגאולה וכיצד נפרש את זה שהרי מהצד הגשמי שנה זאת כבר עברה?
2. איזו תמורה תחול ביחס לבעלי תורה בגאולה לעומת הרשעים?
3. מהיכן אנו לומדים שהגאולה תהיה בניסן ומה זה אומר מבחינה נפשית לאדם?
4.מהו בחודש הראשון ומהו בי"ד יום בחודש זה שבו תהיה הגאולה?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רפא- רפג שעור 91

רעיא מהימנא

אדם חיצוני אינו תופס שהוא נענש על גישתו.

במאמר סתום זה מתאר את זמן הגאולה, אחר אלף מאתיים לחורבן המקדש, אך יש להדגיש שהזוהר אינו מדבר כלל מגשמיות, וגם לא זמן גשמי. האלף השישי הוא כנגד מדרגת היסוד, שבאה לפני הגאולה. משיח בן יוסף, אשר יש ומייחסים אותו לאר"י הקדוש, הוא בחינת משפיע על מנת להשפיע, כי מציון תצא תורה, ומשיח בן דוד, ודבר השם מירושלים כאשר תתגלה המלכות הגנוזה כעת.

אחר אלף ומאתיים, שאלו ע"ב שנה הן חבלי לידה יתגלו ב משיחים בעולם ובעת ההיא ובהיכלו כולו אומר כבוד, כבוד חכמים ינחלו, כלומר שבהיכלו כולו אומר כבוד, פירושו כבוד החכמים יהיה בהיכלו כולו. האר"י הקדוש היה בחינת משיח בן יוסף, זמן של גילוי אורות גדולים.

בעת הגאולה יתגלו אותם צדדים חבויים בנפש, בעלי התורה האוהבים את היחד, את השכינה, ורצונות קדושה אלו ישלטו באדם. אז, כל עובדי כוכבים ומזלות, דהיינו הרצונות הגויים שבנפש, שנתנו יגיעה בחיצוניות במקום להגיע לדברים האמתיים, כל אלו יגמרו, כאשר השם יקח מהם נקמה. בעת ההיא, על כל אלו שהולכים בדרכים לא ישרות, אל אדמת ישראל לא יבוא, דהיינו לא יגיעו לתכלית שהיא רצון ישר-אל. בדיוק כמו מכת חושך במצרים, כך יקבלו אותם רצונות גויים, כאשר החושך הוא אור חוכמה בלי חסדים, כלומר תענוג גדול שלא ניתן להחזיק בו, שזו בחינת רשעים בחייהם נקראים מתים. אחד התיקונים בחודש ניסן, כפי שבמצרים שחטו את הכבש שהוא האליל שלהם, כך יעלצו כולם לשחוט את התפיסה החיצונית ולהיכנס לפנימיות, לאמת.

פנחס רסח- רפ שעור 90

איילת השחר

עַל הָאָדָם לְפַתֵּחַ גַּעֲגוּעַ לקשר עִם הקב"ה

עַ"יְ נְעִילָה וויתור עַל הָרָצוֹן העצמי, ניתן לְהַגִּיעַ לקשר.

כדי שהאיילה שהיא המלכות המייצגת את הבריאה תוכל להשפיע לכל הפרטים, עליה להיות משמעותית וגדולה, ועליה להיות מחוברת לנותן השפע. כלומר גם עליה לדעת מהו רצונה, וגם לעבור תהליך שתעזוב את הפרטיות ותבוא לקשר. התיקון הנדרש הוא בזמן שמתחדש. 

האיילה שהיא השכינה הקדושה, היא ההרגש של האני הפרטי שצריך להיות רעב כדי למשוך את אור החכמה/השפע. עליה לעורר את הרצון לקבל, אך לא לטובת הפרטיות שלה, אלא לקשר עם הבורא, על ידי מעשים שמבטאים רצון לקרבה. הגעגוע, הבכי על גלות השכינה, הלימוד בלילה מראה שהאדם מעצמו בא בהשתוקקות לבוא לחיבור. 

תש) באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו. קול ה' יחולל אילות הם החבלים והכאבים לעורר אלו ע קולות, מיד ויחשוף יערות היינו לעורר נחש ההוא ולגלות אותה חיה ללכת בינהם. בהיכלו היינו בהיכל של הקב"ה שהוא המלכות, כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים כבוד, היינו ברוך כבוד ה' ממקומו שהיא המלכות הנק' כבוד ה'

הזהר מבאר לנו כאן ענין אחד עמוק של המלכות ומבארו בד' בחינות.

א איך היא מחלקת מזונות מבחינת הארת חכמה לכל צבאיה בסו"ה ותתן טרף לביתה וגו

ב סוד הזווג דחצות לילה וסדר התקונים שמקבלת ענין פתיחת שפע המים שבמלכות שהוא חסדים. ענין לידת נשמות וסוד הכאת הסלע, וכבר ידעת שז"א ה"ס ממשלת הלילה שה"ס שמאל שהוא ממשלת החכמה שבשמאל, כמ"ש בכ"מ ז"א ממשלת היום, מלכות ממשלת הלילה. לפיכך המלכות ביום שאין החכמה יכולה לשלוט השעה דוחקתה ואין לה המזון שלה, שה"ס אור החכמה שבשמאל. בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא, דהיינו בהמשך היום שאין אז גילוי לאור החכמה שהיא המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. כי צריכה להמשיך מזון שלה כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינין וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בסוד הזווג דקו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים מאחר ומעוררת השתוקקות ולא ניתן להשתמש בחוכמה ללא חסדים ואלו המתגלים ע"י הופעתה נבחנים לרחוק ולרדך רחוקה. שזסו"ה ותתצב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה וכן אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מפני שאין חסדים. וזה היא עושה תכף בתחילת הלילה משקיעה עד חצות וע"כ מתפשט אז החשך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין הוא חושך אבל אז נמשך המזון שלה שהוא הארת חכמה מצד אחד מקום רחוק, ומצד שני שיש בה השתוקקות נמשך אור חוכמה וז"ש שאז היא מביאה ומוליכה המזון שה"ס החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה היא נקפאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להשפיע כלום כי מטרם שבאה למקומה בקו אמצעי אורתיה קפואים בה ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, דהיינו לצבאותיה הנמשכים ממנה. 

אבל כשבאה למקומה מתקבצים אליה כל החיות ומשפעת להם מאור החכמה. שעומדת בזווג עם קו האמצעי כי אז כשהיא בקו אמצעי אורתיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד ואחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה וז"ש ותקם בעוד לילה, דהיינו שמקבלת אז חכמה המכונה קימה. ותתן טרף לביתה, דהיינו שמשפעת לכל צבאיה. ונודע שבעת שהחכמה מאירה בשמאל בלי ימין היא מאירה בג"ר דחכמה אבל אחר שקו אמצעי מיחד השמאל עם הימין התמעטו הג"ר דחכמה דשמאל ואין החכמה דשמאל מאירה אלא בבחינת ממטה למעלה שה"ס ו"ק דחכמה שזה המצב המתוקן שתאיר בניגוד לטבעה ממטה למעלה. ונמצא שמטרם שבאה המלכות למקומה שהוא קו האמצעי היתה מאירה בג"ר דכחמה דשמאל. ועתה כשבאה למקומה לקו האמצעי התמעטה לו"ק דחכמה, כלומר אע"פ שהתמעטה עתה לקו אמצעי בבחינת ו"ק דחכמה ואינה יכולה לאכול דהיינו לקבל ג"ר דחכמה אין לה צער מזה, אלא להיפך כי ממה שיכולה עתה לחלק שפע החכמה לכל צבאותיה, היא שבעה יותר משאכלה שהיא משפיע ומרגישה שבעה בלי להרגיש צער, דהיינו הג"ר דחכמה שהוא מאכל חשוב וגדול, משום כי מקודם לכן היו אורותיה קפואים ולא היתה יכולה להשפיע כלום, משא"כ עתה היא משפעת לכל צבאותיה. רק מחצות לילה כשבאה המלכות בזיווג של קו אמצעי יכולה להתחיל לחלק לצבאותיה, לאחר שהופכת טבעה והשמאל פועל ממטה למעלה

כשצריך לבא השחר שה"ס חצות לילה תחילת סוף הלילה דהיינו הדינים של השמאל בלי ימין שהם חבלי הגלות, ומשום זה היא באה למקומה לקו אמצעי בחצות לילה כי אינה רוצה לעמוד בדינים האלו. ולכן נקראת אילת השחר, על שם השחרות של הבקר, שיש לה חבלים כיולדה כי סוד חבלי לידה הם ג"כ מדינים אלו דשליטת השמאל.

מחצות לילה עד הבוקר שאז הזמן שמשפעת חכמה לצבאות שלה. אמנם אין הארת החכמה נשלמת אלא ע"י התלבשות בחסדים שזמנם בממשלת היום שהוא אור הבוקר דהיינו שמאיר אור החסד הנק' אור הבוקר כלהו שבעין במזונא דילה כי אז מתלבשת החכמה בחסדים ונשלמת.

כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע דהיינו קול מקו אמצעי שהוא ז"א ששליטתו מתחילה עתה שהוא ממשלת היום דהיינו חסדים. קרי בחיל ואמר קרבין עולו לדוכתייכו, אותם שנמשכים מימין שהוא חסד נק' קרובים וע"כ אומר להם שיכנסו למקומם לקבל חסד, שעתה מתחילה השפעת החסד. אותם הנמשכים מקו שמאל ששם השפעהת החכמה נק' רחוקים על שם החכמה שהיא רחוקה ולהם אומר צאו, כי אין עתה השפעת החכמה שהרחוקים צריכים כי ממשלת היום הוא. 

כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי לה, כל אחד יקבל לפי שורשו שבג' קווים. אחר שיצא השמש המושל ביום כל אחד מתדבק בשורשו לקבל שפעו, כי המלכות הולכת לה ביום שאין זמן השפעה שלה, ששפע שלה שהוא חכמה דשמאל מתגלה רק בלילה. כלומר בזמן הכנת אור הבוקר דהיינו מחצות עד השחק, משום שזמן הארתה הוא בשחר מתחיל מחצות. אבל אחר שזרח השמש הולכת לה. ואינה משפעת כלום כל היום מבחינת החכמה דשמאל המיוחדת לה, ואע"פ שמשפעת חסדים אין זה נחשב להפשעה אלא לשפע ז"א. חכמה מבטאת את צד הבריאה, את הרצון לקבל 

אחר שממשלת היום מסתיימת דהיינו שחוזרת ומתדבקת בקו שמאל שנק' גבורה והולכת. דהיינו שעולה ממקומה שהוא בחינת מחזה ולמטה מז"א אל מקום שמחזה ולמעלה דז"א ששם מאיר קו שמאל מאמא ויכולה להדבק בקו שמאל ולקבל חכמה. כי קו שמאל דאמא אינו מאיר בז"א אלא עד נק' החזה, ומחזה ולמטה דז"א שהם נה"י כלולים ג"כ מחג"ת ויש שם שש ספירות חג"ת נה"י ומכונות שש פרסאות. וז"ש אזלת שתין פרסי מההוא אתר דנפקא, דהיינו שהולכת ונפרדת מכל ששים פרסאות שמחזה ולמטה דז"א שהם חג"ת נה"י שכל אחת כלולה מע"ס ובאה למעלה מחזה דז"א ומתדבקת שם בהארת החכמה שבשמאל דאמא, וכיון שהתדבקה בשמאל לבד בלי ימין, הרי נדבקה בחשך כי שמאל בלי ימין הוא חשך. וז"ש ועאלת לגו טורא דחשוכא כי קו שמאל בלי ימין הוא הר החשך. אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא ארח לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה, בעוד שהיא הולכת בהר, החשך מריח אחריה נחש עקלתון והולך לרגלה שה"ס הדינים דנוקבא הנוספים על דינים דשמאל עד שהמלכות אינה יכולה לסבול מרוב ההשתוקקות הגדולה שאינה יכולה להשתמש בה לכן והיא חוזרת למקומה לקו האמצעי. וז"ש ואיהי סלקא ממן לגבי טורא דנהורא שע"כ היא עולה משם להר האור שהוא ז"א קו אמצעי כמו שבחצות לילה הקב"ה שהוא ז"א בא להשתעשע עם הצדיקים. ונודע שדיני השמאל ודיני הנקבה נוספים זע"ז ואין מי שיעמוד לפניהם. אמנם ע"י תקון קו אמצעי הם מבטלים זה את זה להיותם ב הפכים הימין רוצה רק חסדים להשפעה, השמאל לא מוכן שזה מבטל את הרצון לקבל וז"ש כיון דמטת תמן כיון שהמלכות הגיע להר האור שהוא קו אמצעי זמן לה הקב"ה נחש אחר דהיינו מדינים דשמאל ונפיק ומקטרגא דא בדא, ונלחמים הדינים דשמאל עם הדינים דנוקבא להיותם הפכים זה לזה וע"כ מבטלים זה את זה, והיא ניצלת. והמלכות נצולת מכל הדינים מנוקבא ומדיני השמאל. ותיקונים אלו של קו אמצעי נעשים לה בחצות לילה, וז"ש ומתמן מהר החשך, ששם הארת החכמה, נטלת מזונה ושבה למקומה ללקו אמצעי כנ"ל בפלוגות לילה שאז הוא הזמן של כל התקונים.

ומפלגו לילה שריא לפלגא, כי אז מתדבקת בקו אמצעי, ואז האורות שלה נפתחים מקפיאתם וע"כ יכולה להשפיע ולחלק לכל צבאותיה. עד שמסתלקת שחרות הבוקר. כיוון שהאיר היום מתחילה ממשלת ז"א שהוא חסדים וממשלת המלכות שהיא חכמה הולכת לה ואינה נראית כל היום. בשעה שהתחתונים בעונותיהם גורמים פרוד בין ז"א ומלכות, והמלכות אינה דבוקה בקו האמצעי, אז חוזרים האורות שלה להיות נקפאים ואין טל ומטר נמשך ממנה למטה. מתכנשים לגבה כל שאר חיות שתובעים שפע ממנה והיא מסתלקת להר החשך הנ" שהוא קו שמאל בלי ימין. מכניסה ראשה בין ברכיה, דהיינו הג"ר שלה שנק' ראש, ירדו להיות בחינת ברכים שהוא אחורים ודינים שמוכנה לוותר על הג"ר. וצועקת צעקה אחרי צעקה כמו יולדת מחמת החבלים והדנים השורים שם. וקב"ה שמע קולה, פותח הארת החסדים הנק' מים והיא יורדת מקו שמאל ומחמת שנפתחה ממשלת החסדים לתת מים לעולם, ע"כ הארת החכמה שבמלכות אינה נמצאת. בעת שנדבקה בשמאל, ואפיקי מים שלה התייבשו, אז היא תערוג אחר שפה המים שהם חסדים. כעת רואה שרק ז"א יציל אותה מחבלי הלידה

כי כשהמלכות מתעברת בנשמות הצדיקים היא מקבלת ממנו מיין דוכרין והיא למעלה מיין נוקבין שמשניהם מתהווה הנשמה ואז המלכות מעוררת הארת החכמה דשמאל לצורך הנשמה. וכיון שעוררה שליטת השמאל, אורותיה חוזרים ונקפאים והיא נסתמת ואין יוצא ממנה לתחתונים כלום. בשעה שאורותיה נקפאים בתוכה שהגיע זמנה ללדת גועה בקול רם מחמת שאינה יכולה ללדת כי הכל קפוא בה. וסוד ע קולון רומזים על הדינים שנמשכים מחכמה דשמאל כי החכמה נק' עין. כדין יוצא נחש גדול מגו טורי חשוך, היינו שהקב"ה מעורר עליה דיני הנקבה מבחינת מסך דחיריק, הממעט את הג"ר דשמאל שזה נבחן כמו נשיכה. וז"ש מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני, כי ב מינים דיני הנקבא יש במסך דחיריק שה"ס מנעולא ומפתחא כדי למעט קו השמאל ליחדו עם הימין שעיקר הכח הממעט הוא המנעולא שהוא מסך דחיריק מבחינת מלכות דצמצום א. אנםם כדי שתהיה ראויה לקבל עכ"פ ו"ק דחכמה צריכים לעורר עליה כח המסך דחיריק מבחינת מפתחא שהיא דינים ממותקים בבינה. מתחילה מדינים דמנעולא ואח"כ מדינים דמפתחא, וז"ש זמנא קדמאה שהוא במחינת מסך דמנעולא, שמוציא ממנה האורות ולוחך אותם, כלומר שאין בזה רק מיעטו הג"ר אבל אינה ראויה לקבל ולהשפיע אורות התקון שה"ס מים.

כי המנעולא מסלק כל האורות במגעו ובכדי לתקנה שתהיה ראויה להשפעת המים היא צריכה לדיני הנוקבא מבחינת מפתחה ובנשיכה השניה דמפתחא קבלה תקונה להשפעת המים שה"ס החסדים וכן קבלה תקונה שתוכל ללדת. כי נפתחה מסתימתה וז"ש וסימיך ויך את הסלע במטהו פעמים שהוא ג"כ ע"י ב מיני דינים דמנעולא ומפתחא. 

וכתוב ותשת העדה ובעירם. והיה צריך ב פעמים מטעם הנ"ל כי המנעולא פועל למיעוט הג"ר דשמאל, אבל אינה ראויה עוד לשום אור מחמתו שזה כח העיקוב וע"כ צריך למפתחא שממנה נעשית לה ית קבול לאורות התקון שה"ס מים. וע"כ היה צריך להכאת הסלע פעמים ותבין כי הסלע ה"ס מלכות והצמאון למים נעשה מחמת עוונות התחתונים שהטו את המלכות להדבק בשמאל, וכדי להחזירה המלכות לקו אמצעי ותחזור ותתן מים, היה צריך משה שה"ס קו האמצעי להכות במטהו פעמים דהיינו במנעולא ומפתחא ואז ותשת העדה ובעירם.

קול ה' יחולל אילות אינו חבלין וצירין שה"ס הדינים  מחמת הדבקות בשמאל מיד ויחשוף יערות לעורר הדינים דנוקבא ממסך דחיריק ומתגלה כח ההשפעה של המלכות לתחתונים ואז אומרים כל הצבאות ברוך כבוד ה' ממקומו. 

פנחס רסח- רפ שעור 90

איילת השחר

עַל הָאָדָם לְפַתֵּחַ גַּעֲגוּעַ לקשר עִם הקב"ה

עַ"יְ נְעִילָה וויתור עַל הָרָצוֹן העצמי, ניתן לְהַגִּיעַ לקשר.

כדי שהאיילה שהיא המלכות המייצגת את הבריאה תוכל להשפיע לכל הפרטים, עליה להיות משמעותית וגדולה, ועליה להיות מחוברת לנותן השפע. כלומר גם עליה לדעת מהו רצונה, וגם לעבור תהליך שתעזוב את הפרטיות ותבוא לקשר. התיקון הנדרש הוא בזמן שמתחדש.

האיילה שהיא השכינה הקדושה, היא ההרגש של האני הפרטי שצריך להיות רעב כדי למשוך את אור החכמה/השפע. עליה לעורר את הרצון לקבל, אך לא לטובת הפרטיות שלה, אלא לקשר עם הבורא, על ידי מעשים שמבטאים רצון לקרבה. הגעגוע, הבכי על גלות השכינה, הלימוד בלילה מראה שהאדם מעצמו בא בהשתוקקות לבוא לחיבור.