הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רסח-רפ | מתקדמים | שיעור 90

פנחס רסח- רפ שעור 90

איילת השחר

עַל הָאָדָם לְפַתֵּחַ גַּעֲגוּעַ לקשר עִם הקב"ה

עַ"יְ נְעִילָה וויתור עַל הָרָצוֹן העצמי, ניתן לְהַגִּיעַ לקשר.

כדי שהאיילה שהיא המלכות המייצגת את הבריאה תוכל להשפיע לכל הפרטים, עליה להיות משמעותית וגדולה, ועליה להיות מחוברת לנותן השפע. כלומר גם עליה לדעת מהו רצונה, וגם לעבור תהליך שתעזוב את הפרטיות ותבוא לקשר. התיקון הנדרש הוא בזמן שמתחדש. 

האיילה שהיא השכינה הקדושה, היא ההרגש של האני הפרטי שצריך להיות רעב כדי למשוך את אור החכמה/השפע. עליה לעורר את הרצון לקבל, אך לא לטובת הפרטיות שלה, אלא לקשר עם הבורא, על ידי מעשים שמבטאים רצון לקרבה. הגעגוע, הבכי על גלות השכינה, הלימוד בלילה מראה שהאדם מעצמו בא בהשתוקקות לבוא לחיבור. 

תש) באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו. קול ה' יחולל אילות הם החבלים והכאבים לעורר אלו ע קולות, מיד ויחשוף יערות היינו לעורר נחש ההוא ולגלות אותה חיה ללכת בינהם. בהיכלו היינו בהיכל של הקב"ה שהוא המלכות, כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים כבוד, היינו ברוך כבוד ה' ממקומו שהיא המלכות הנק' כבוד ה'

הזהר מבאר לנו כאן ענין אחד עמוק של המלכות ומבארו בד' בחינות.

א איך היא מחלקת מזונות מבחינת הארת חכמה לכל צבאיה בסו"ה ותתן טרף לביתה וגו

ב סוד הזווג דחצות לילה וסדר התקונים שמקבלת ענין פתיחת שפע המים שבמלכות שהוא חסדים. ענין לידת נשמות וסוד הכאת הסלע, וכבר ידעת שז"א ה"ס ממשלת הלילה שה"ס שמאל שהוא ממשלת החכמה שבשמאל, כמ"ש בכ"מ ז"א ממשלת היום, מלכות ממשלת הלילה. לפיכך המלכות ביום שאין החכמה יכולה לשלוט השעה דוחקתה ואין לה המזון שלה, שה"ס אור החכמה שבשמאל. בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא, דהיינו בהמשך היום שאין אז גילוי לאור החכמה שהיא המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. כי צריכה להמשיך מזון שלה כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינין וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בסוד הזווג דקו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים מאחר ומעוררת השתוקקות ולא ניתן להשתמש בחוכמה ללא חסדים ואלו המתגלים ע"י הופעתה נבחנים לרחוק ולרדך רחוקה. שזסו"ה ותתצב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה וכן אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מפני שאין חסדים. וזה היא עושה תכף בתחילת הלילה משקיעה עד חצות וע"כ מתפשט אז החשך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין הוא חושך אבל אז נמשך המזון שלה שהוא הארת חכמה מצד אחד מקום רחוק, ומצד שני שיש בה השתוקקות נמשך אור חוכמה וז"ש שאז היא מביאה ומוליכה המזון שה"ס החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה היא נקפאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להשפיע כלום כי מטרם שבאה למקומה בקו אמצעי אורתיה קפואים בה ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, דהיינו לצבאותיה הנמשכים ממנה. 

אבל כשבאה למקומה מתקבצים אליה כל החיות ומשפעת להם מאור החכמה. שעומדת בזווג עם קו האמצעי כי אז כשהיא בקו אמצעי אורתיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד ואחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה וז"ש ותקם בעוד לילה, דהיינו שמקבלת אז חכמה המכונה קימה. ותתן טרף לביתה, דהיינו שמשפעת לכל צבאיה. ונודע שבעת שהחכמה מאירה בשמאל בלי ימין היא מאירה בג"ר דחכמה אבל אחר שקו אמצעי מיחד השמאל עם הימין התמעטו הג"ר דחכמה דשמאל ואין החכמה דשמאל מאירה אלא בבחינת ממטה למעלה שה"ס ו"ק דחכמה שזה המצב המתוקן שתאיר בניגוד לטבעה ממטה למעלה. ונמצא שמטרם שבאה המלכות למקומה שהוא קו האמצעי היתה מאירה בג"ר דכחמה דשמאל. ועתה כשבאה למקומה לקו האמצעי התמעטה לו"ק דחכמה, כלומר אע"פ שהתמעטה עתה לקו אמצעי בבחינת ו"ק דחכמה ואינה יכולה לאכול דהיינו לקבל ג"ר דחכמה אין לה צער מזה, אלא להיפך כי ממה שיכולה עתה לחלק שפע החכמה לכל צבאותיה, היא שבעה יותר משאכלה שהיא משפיע ומרגישה שבעה בלי להרגיש צער, דהיינו הג"ר דחכמה שהוא מאכל חשוב וגדול, משום כי מקודם לכן היו אורותיה קפואים ולא היתה יכולה להשפיע כלום, משא"כ עתה היא משפעת לכל צבאותיה. רק מחצות לילה כשבאה המלכות בזיווג של קו אמצעי יכולה להתחיל לחלק לצבאותיה, לאחר שהופכת טבעה והשמאל פועל ממטה למעלה

כשצריך לבא השחר שה"ס חצות לילה תחילת סוף הלילה דהיינו הדינים של השמאל בלי ימין שהם חבלי הגלות, ומשום זה היא באה למקומה לקו אמצעי בחצות לילה כי אינה רוצה לעמוד בדינים האלו. ולכן נקראת אילת השחר, על שם השחרות של הבקר, שיש לה חבלים כיולדה כי סוד חבלי לידה הם ג"כ מדינים אלו דשליטת השמאל.

מחצות לילה עד הבוקר שאז הזמן שמשפעת חכמה לצבאות שלה. אמנם אין הארת החכמה נשלמת אלא ע"י התלבשות בחסדים שזמנם בממשלת היום שהוא אור הבוקר דהיינו שמאיר אור החסד הנק' אור הבוקר כלהו שבעין במזונא דילה כי אז מתלבשת החכמה בחסדים ונשלמת.

כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע דהיינו קול מקו אמצעי שהוא ז"א ששליטתו מתחילה עתה שהוא ממשלת היום דהיינו חסדים. קרי בחיל ואמר קרבין עולו לדוכתייכו, אותם שנמשכים מימין שהוא חסד נק' קרובים וע"כ אומר להם שיכנסו למקומם לקבל חסד, שעתה מתחילה השפעת החסד. אותם הנמשכים מקו שמאל ששם השפעהת החכמה נק' רחוקים על שם החכמה שהיא רחוקה ולהם אומר צאו, כי אין עתה השפעת החכמה שהרחוקים צריכים כי ממשלת היום הוא. 

כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי לה, כל אחד יקבל לפי שורשו שבג' קווים. אחר שיצא השמש המושל ביום כל אחד מתדבק בשורשו לקבל שפעו, כי המלכות הולכת לה ביום שאין זמן השפעה שלה, ששפע שלה שהוא חכמה דשמאל מתגלה רק בלילה. כלומר בזמן הכנת אור הבוקר דהיינו מחצות עד השחק, משום שזמן הארתה הוא בשחר מתחיל מחצות. אבל אחר שזרח השמש הולכת לה. ואינה משפעת כלום כל היום מבחינת החכמה דשמאל המיוחדת לה, ואע"פ שמשפעת חסדים אין זה נחשב להפשעה אלא לשפע ז"א. חכמה מבטאת את צד הבריאה, את הרצון לקבל 

אחר שממשלת היום מסתיימת דהיינו שחוזרת ומתדבקת בקו שמאל שנק' גבורה והולכת. דהיינו שעולה ממקומה שהוא בחינת מחזה ולמטה מז"א אל מקום שמחזה ולמעלה דז"א ששם מאיר קו שמאל מאמא ויכולה להדבק בקו שמאל ולקבל חכמה. כי קו שמאל דאמא אינו מאיר בז"א אלא עד נק' החזה, ומחזה ולמטה דז"א שהם נה"י כלולים ג"כ מחג"ת ויש שם שש ספירות חג"ת נה"י ומכונות שש פרסאות. וז"ש אזלת שתין פרסי מההוא אתר דנפקא, דהיינו שהולכת ונפרדת מכל ששים פרסאות שמחזה ולמטה דז"א שהם חג"ת נה"י שכל אחת כלולה מע"ס ובאה למעלה מחזה דז"א ומתדבקת שם בהארת החכמה שבשמאל דאמא, וכיון שהתדבקה בשמאל לבד בלי ימין, הרי נדבקה בחשך כי שמאל בלי ימין הוא חשך. וז"ש ועאלת לגו טורא דחשוכא כי קו שמאל בלי ימין הוא הר החשך. אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא ארח לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה, בעוד שהיא הולכת בהר, החשך מריח אחריה נחש עקלתון והולך לרגלה שה"ס הדינים דנוקבא הנוספים על דינים דשמאל עד שהמלכות אינה יכולה לסבול מרוב ההשתוקקות הגדולה שאינה יכולה להשתמש בה לכן והיא חוזרת למקומה לקו האמצעי. וז"ש ואיהי סלקא ממן לגבי טורא דנהורא שע"כ היא עולה משם להר האור שהוא ז"א קו אמצעי כמו שבחצות לילה הקב"ה שהוא ז"א בא להשתעשע עם הצדיקים. ונודע שדיני השמאל ודיני הנקבה נוספים זע"ז ואין מי שיעמוד לפניהם. אמנם ע"י תקון קו אמצעי הם מבטלים זה את זה להיותם ב הפכים הימין רוצה רק חסדים להשפעה, השמאל לא מוכן שזה מבטל את הרצון לקבל וז"ש כיון דמטת תמן כיון שהמלכות הגיע להר האור שהוא קו אמצעי זמן לה הקב"ה נחש אחר דהיינו מדינים דשמאל ונפיק ומקטרגא דא בדא, ונלחמים הדינים דשמאל עם הדינים דנוקבא להיותם הפכים זה לזה וע"כ מבטלים זה את זה, והיא ניצלת. והמלכות נצולת מכל הדינים מנוקבא ומדיני השמאל. ותיקונים אלו של קו אמצעי נעשים לה בחצות לילה, וז"ש ומתמן מהר החשך, ששם הארת החכמה, נטלת מזונה ושבה למקומה ללקו אמצעי כנ"ל בפלוגות לילה שאז הוא הזמן של כל התקונים.

ומפלגו לילה שריא לפלגא, כי אז מתדבקת בקו אמצעי, ואז האורות שלה נפתחים מקפיאתם וע"כ יכולה להשפיע ולחלק לכל צבאותיה. עד שמסתלקת שחרות הבוקר. כיוון שהאיר היום מתחילה ממשלת ז"א שהוא חסדים וממשלת המלכות שהיא חכמה הולכת לה ואינה נראית כל היום. בשעה שהתחתונים בעונותיהם גורמים פרוד בין ז"א ומלכות, והמלכות אינה דבוקה בקו האמצעי, אז חוזרים האורות שלה להיות נקפאים ואין טל ומטר נמשך ממנה למטה. מתכנשים לגבה כל שאר חיות שתובעים שפע ממנה והיא מסתלקת להר החשך הנ" שהוא קו שמאל בלי ימין. מכניסה ראשה בין ברכיה, דהיינו הג"ר שלה שנק' ראש, ירדו להיות בחינת ברכים שהוא אחורים ודינים שמוכנה לוותר על הג"ר. וצועקת צעקה אחרי צעקה כמו יולדת מחמת החבלים והדנים השורים שם. וקב"ה שמע קולה, פותח הארת החסדים הנק' מים והיא יורדת מקו שמאל ומחמת שנפתחה ממשלת החסדים לתת מים לעולם, ע"כ הארת החכמה שבמלכות אינה נמצאת. בעת שנדבקה בשמאל, ואפיקי מים שלה התייבשו, אז היא תערוג אחר שפה המים שהם חסדים. כעת רואה שרק ז"א יציל אותה מחבלי הלידה

כי כשהמלכות מתעברת בנשמות הצדיקים היא מקבלת ממנו מיין דוכרין והיא למעלה מיין נוקבין שמשניהם מתהווה הנשמה ואז המלכות מעוררת הארת החכמה דשמאל לצורך הנשמה. וכיון שעוררה שליטת השמאל, אורותיה חוזרים ונקפאים והיא נסתמת ואין יוצא ממנה לתחתונים כלום. בשעה שאורותיה נקפאים בתוכה שהגיע זמנה ללדת גועה בקול רם מחמת שאינה יכולה ללדת כי הכל קפוא בה. וסוד ע קולון רומזים על הדינים שנמשכים מחכמה דשמאל כי החכמה נק' עין. כדין יוצא נחש גדול מגו טורי חשוך, היינו שהקב"ה מעורר עליה דיני הנקבה מבחינת מסך דחיריק, הממעט את הג"ר דשמאל שזה נבחן כמו נשיכה. וז"ש מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני, כי ב מינים דיני הנקבא יש במסך דחיריק שה"ס מנעולא ומפתחא כדי למעט קו השמאל ליחדו עם הימין שעיקר הכח הממעט הוא המנעולא שהוא מסך דחיריק מבחינת מלכות דצמצום א. אנםם כדי שתהיה ראויה לקבל עכ"פ ו"ק דחכמה צריכים לעורר עליה כח המסך דחיריק מבחינת מפתחא שהיא דינים ממותקים בבינה. מתחילה מדינים דמנעולא ואח"כ מדינים דמפתחא, וז"ש זמנא קדמאה שהוא במחינת מסך דמנעולא, שמוציא ממנה האורות ולוחך אותם, כלומר שאין בזה רק מיעטו הג"ר אבל אינה ראויה לקבל ולהשפיע אורות התקון שה"ס מים.

כי המנעולא מסלק כל האורות במגעו ובכדי לתקנה שתהיה ראויה להשפעת המים היא צריכה לדיני הנוקבא מבחינת מפתחה ובנשיכה השניה דמפתחא קבלה תקונה להשפעת המים שה"ס החסדים וכן קבלה תקונה שתוכל ללדת. כי נפתחה מסתימתה וז"ש וסימיך ויך את הסלע במטהו פעמים שהוא ג"כ ע"י ב מיני דינים דמנעולא ומפתחא. 

וכתוב ותשת העדה ובעירם. והיה צריך ב פעמים מטעם הנ"ל כי המנעולא פועל למיעוט הג"ר דשמאל, אבל אינה ראויה עוד לשום אור מחמתו שזה כח העיקוב וע"כ צריך למפתחא שממנה נעשית לה ית קבול לאורות התקון שה"ס מים. וע"כ היה צריך להכאת הסלע פעמים ותבין כי הסלע ה"ס מלכות והצמאון למים נעשה מחמת עוונות התחתונים שהטו את המלכות להדבק בשמאל, וכדי להחזירה המלכות לקו אמצעי ותחזור ותתן מים, היה צריך משה שה"ס קו האמצעי להכות במטהו פעמים דהיינו במנעולא ומפתחא ואז ותשת העדה ובעירם.

קול ה' יחולל אילות אינו חבלין וצירין שה"ס הדינים  מחמת הדבקות בשמאל מיד ויחשוף יערות לעורר הדינים דנוקבא ממסך דחיריק ומתגלה כח ההשפעה של המלכות לתחתונים ואז אומרים כל הצבאות ברוך כבוד ה' ממקומו.