הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שלד-שלו | מתקדמים | שיעור 112

פנחס שלד-שלו שעור  112

קריאת שמע ותפילין

תתע) שמע ישראל הוא אותיות שם ע גדולה עם ד גדולה דאחד היינו עד. בין ש"ס משמע שהוא המלכות הנק' שם וא"ח משמע שהוא המלכות הנק' שם וא"ח מאחד שהוא ז"א נמצאות ז"א נמצאות אותיות ע"ד הגדולות שה"ס עד ה' בכם. וכן הוא עד, על כל אחד ואחד המיחד אותו בעולם וע"כ אמר דוד אנכי אשמח בה' כי שם משמע שהוא המלכות וא" מאחד שהוא ז"א הרי אשמח שה"ס היחוד דז"א ומלכות מבחינת הגדלות כי המלכות מבחינת הגדלות נק' שם. מחלק את המילה שמע לאות ע ולאותיות שם, במילה אחד מחלק האות ד מאותיות אח. יש בכך ביטוי לתנועה וקשר עם הבורא ע"י אותיות ע-ד שזו עדות שאנו פועלים את הקשר. מיתר האותיות ש מ א ח בונה את המילה אשמח, שאמר דוד אנכי אשמח בה'. שהחיבור של ז"א ונוקבא מביא שמחה. 

תתעא) ועוד ד רבתי, ד גדולה דאחד רומזת על ד בתים של תפילין שמניח אותם א"ח דאחד שהוא ז"א והתעטר בהם והם פאר על ראשו והם סוד הצירוף יה"הו. י שהיא חכמה היא עטרה על ה שבית הבת דהיינו מלכות והיינו ה בחכמה יסד ארץ שאבא שה"ס חכמה יסד הבת שהיא מלכות הנק' ארץ, ה שניה של הצירוף יה"הו היא אימא עלאה שהיא עטרה על ו שהוא הבן דהיינו ז"א והיינו כונן שמים בתבונה שז"א הנק' שמים מקבל המוחין מתבונה דהייאו אמא עלאה כי אמא כוננה הבן. וזהו שעולם הבא שהיא בינה אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם התפילין, הפאר בראשיהם דהיינו ז"א שיש לו עטרה בראשו מהבינה הנק' עולם הבא. בעולם הבא אין גשמיות ואין תפילין גשמיות, אך א"א משפיע משער שאחרי ראשו שש מדרגות, כאשר המדרגה השישית משפעת לז"א כאור מקיף על מצחו, כך התפילין הם אור מקיף שמנחה את האדם לנקודת השאיפה, למוחין של י-ה-ו-ה, שאיפה להיות אדם. בהנחת התפילין יש לכוון לשאיפה לקשר עם הקב"ה. גבר נשוי מניח גם תפילין של רש"י וגם של רבינו תם, כדי לבטא את הקשר דרך הצד המופשט שבו, ואת הצד הפרקטי. 

ב' סדרים של ד' פרשיות התפילין

תתעב) והבת דהיינו מלכות היא תפלה תפילין של יד כהה יד שמאל י היא קשר שלו ה עליונה דהיינו אמא היא תפלין של ראש על ראש הת"ת. התפלין שלו דהיינו המוחין שלו הוא כסדר י"ה ו"ה שהוא קדש לי י והיה כך יביאך היא ה שמע היא ו והיה אם שמוע היא ה אחרונה. וסדר זה הוא לתפילין של ראש ז"א אבל בעולם הבא שהיא בינה התפילין שהם המוחין שמקבלת, הסדר הוא הויות באמצע, שהם ה ה דהיינו י בתחילה שהוא קדש, ו בסוף דהיינו שמע והויות דהיינו והיה כי יביאך והיה אם שמוע ה ה באמצע. ועל זה אמר הנביא בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' שהם כסדר הצירוף יה"הו ומשום זה העמידו בעלי המשנה שיש מקום בראש להניח ב זוגות תפילין, וזה זוכה לב' מצוות שהעמידו עליהם לא כל אדם זוכה לב' שולחנות. ישנה באדם מחשבה מופשטת כנגד זיווג של זכר, ומחשבה פרקטית כנגד זיווג של נקבה, תכונות אלו ייחודיות לכל אחד ברמות שונות, ונכון לאפשר לכל אחד את המקום שלו בתרומה לכלל. וכך בעולמות יש זיווג דהתלבשות וזווג דעוביות. לכן עבור ב סוגי מוחין, צריך ב סוגי תפילין 

תתעג) י חכמה ה בינה, הד' פרשיות דתפילין של ראש י שהיא קדש היא חכמה. ה שהיא והיה כי יביאך היא בינה ו שהיא שמע היא עמוד האמצעי ה שהיא והיה אם שמוע היא מלכות הקדושה. הראש הנעטר בד' אותיות אלו הוא כתר שהוא ההקף של הראש המקיף את התפילין שהם המוחין ומכסה אותם. ק"ש היא אהבה חסד השקולה לתורה שניתנה מימין. התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה, עמוד האמצעי שההוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה כנפי מצווה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שד"י הוא צדיק דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה' שזו בחינת המלכות. יש לאדם שער בליבו, כפי שהוא משער בליבו, ודרכו הוא נכנס מעוטר בתפילין שהם הכתר לראשו. אדם יכול לייצר קשר להשם לפי כמה שמשער בליבו. המזוזה מתארת את הפנימיות והחיצוניות, שבפנים שם הויה, ובחוץ הגבול עם שם שד"י.

כל חוויה משאירה רושם בנפש, וכפי הרשמים שבו, על פי זה הוא חושב. החוויות הרשומות בנפש, הן הסיבות למה שקורה לאחר מכן. בקיום מעשי המצוות, מגלים בצורה מאוזנת ונכונה את צד הנשמה. 

תתעד) ועוד ש של ג ראשים היא ג רצועות, ב רצועות שבתפילין של ראש ואחת של תפילין של יד. ד היא הקשר של תפילין של ראש שמאחוריו, י היא הקשר של תפילין של יד שהם אותיות שדי ומשום זה שדי הוא מבחוץ על התפילין והיה היא מבפנים התפילין שהיא פרשיות שבהם של ד ראשים רומזת לארבע בתים של התפילין, שדי הוא אות שלו של ז"א ועולה בגי' מטטרון.

תתעה) ועוד י חכמה היא קדש לי ה בינה היא והיה כי יביאך ו היא שמע שבו שש מלות שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד הרומזת לשש ספירות שהם ששה ענפים של האילן שבת"ת כולל אותם ה אחרונה היא והיה אם שמוע שהיא מלכות, אלו הם המוחין של הראש שהראש הוא כתר שה"ס כ בסו"ה אין קדוש כהויה כ של כהויה הוא כתר דז"א.

תתעו) שדי רומז לרצועות ובתים וקשרי התפילין מבחוץ כי ש דשדי רומזת לג' רצועות ב של ראש א של יד. ד דשדי רומזת לד' בתים דתפילין של ראש וכן לקשר של ד שבאחורי הרא י דשדי רומזת לקשר תפלין של יד אף כך המזוזה הויה מבפנים והשם שדי מבחוץ. שד"י הוא שם של הגנה, כפי שאמר לעולמו די להתפשט

של ארבעה ראשים עם ד דשדי רומזים לד' בתים ולקשר של תפילין דראש מאחוריו שהוא בצורת ד כפולה, ואף כך ש כפולה. א בצד ימין הבית וא בצד שמאל הבית, י דשדי היא הקשר של תפילין יד כהה שהוא בית חמישי כלומר ד בתים בתפילין של ראש ובית חמישי בתפילין של יד. ד דשדי הוא המוח שהעמידו עליו במקום שמוחו של תינוק רופס בו דהיינו שמתנענע וזהו תינוק יונק משדי אמו דהיינו משדי, כי ד רומזת מוחין דג"ר דיניקה של הראש המקיף את התפילין שהם המוחין ומכסה אותם. ק"ש היא אהבה, חסד השקולה לתורה שניתנה מימין, התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה. עמוד האמצעי שהוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה. כנפי מצוה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שדי הוא צדיק, דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה'

תתעז) התפילין של רבון העולם הוא כתר ומה הוא כתר של רבון העלום הוא הויה שהוא י דהויה היא חכמה ה בינה ו היא ת"ת הכולל שש ספירות חג"ת נה,י ה אחורנה היא מכלות דהיינו ע"ס. ומשום זה ומי כעך כישראל כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהויה אלקינו בכל קראינו אליו. וכן הכתוב אין קדוש כהויה כנ"ל ארבעה פסוקים אלו כולם רשומים בכ' והסוד של אות כ היא י י שהוא י י מהשילוב יאהדונהי שבתחילה ושבסוף שה"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש דהיינו כף מכתר הכלולה מעשר ספירות הכלולות מע"ס דאור ישר שהן ממעלה למטה ומע"ס דאור חוזר שהן ממטה למעלה. בקיום מצוות ישנה בחינה של גילוי שמותיו של השם. 

תתעח) ואלו כ ספירות  דאור ישר ואור חוזר הם סוד והמים אשר מעל השמים שהם מים עליונים זכרים דהיינו הע"ס דאו"י המים אשר מתחת לרקיע הם מים תחתונים נקבות דהיינו ע"ס דאור חוזר ועליהם אמר ר עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שי טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם שאין הם מים כמשמעם דהיינו חסדים אלא הוא אור נובע דהיינו שכלול ג"כ מחכמה הנק' אור ומבחינת החסדים הוא נובע ומשום זה נמשלו למים נובעים. ואור הזה אין לו הפסק ואין לו קצוף ולא פרוד, ומשום שהוא מכתר הנק' מים שאין להם סוף כי הכתר נק' אין סוף. אבני שיש טהור נמצאים בעולם אצילות, והזהיר רבי עקיבא את תלמידיו שלא לומר מים/אור ושפע שיורד עליהם, בלי שהם עצמם יפתחו אור חוזר של חסדים, שהוא הלבוש לאור הרוחני. 

למעשה מלמד רבי עקיבא לתלמידיו, כאשר מגיעים לתוצאה, אין לומר שפעלנו כדי לקבל את האור, אל תבקשו את החיות שמקבלים מלמעלה, אלא וותרו על האור כסיבה, למרות התענוג שהגיע, הסיבה לפעולה היא יצירת אמונה וחסדים. השמחה מהתענוג מסוכנת כאשר לא דוחים את האור כדי ליצור קשר. אין לשאוף להארה אלא לקשר. זו הסיבה שמוסתר מאתנו האור שבמצוות, כדי שלא נתרגל לפעול מטעם קבלת התענוג, אלא מטעם הרצון לדבקות בהשם יתברך.