הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רפ-רפב | השקפה | שיעור 94

פנחס רפ- רפב שעור 94

חג הפסח

רעיא מהימנא

מִמִּצְרַיִם יָכוֹל צֵאת מִי ששולט בתאוותיו.
בְּקָל ניתן לִשְׁלוֹט עַל מִי שׁרָדוּף אַחֵר כְּבוֹד חִיצוֹנִי.
לֹא ניתן לִשְׁלוֹט בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מחשיב כְּלָל אֶת הֲבָלָי הָעוֹלָם הַזֶּה.
ביטול עֲבוֹדָה זָרָה עוֹשִׂים בֶפָרְהֶסִיה.

רבי חייא פתח, בארבעה עשר יום לחודש פסח. שׂה לקרבן פסח, למה? אלא היראה של המצרים ואלהים שלהם היה שׂה, משום שהמצרים עובדים למזל טלה. ומשום זה עובדים לשׂה. כתוב, הן נזבח את תועבת מצרים. מהו תועבת מצרים? וכי על ששונאים אותו, כתוב, תועבת מצרים. אלא, יראת המצרים ואלוה שלהם נקרא תועבת מצרים. לגויים יש יראה הוא האליל שלהם.

בוא וראה חכמתו של יוסף, שכתוב, ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים, ולמד אותם לומר, אנשי מקנה היו עבדיך. עשה שישנאו אותם המצרים ולא יחשבו אותם, אם אתה אומר, שתועבת מצרים כל רועה צאן. אלא ודאי, תועבת מצרים, היראה והאלוה שלהם נקרא כך.

חוכמת יוסף, זו בחינת הצדיק שבנפש אומר, המצרים הפרישו את ארץ גושן לצאן שהוא עבודה זרה שלהם, מקום של כל תענוגי העולם, והמצרים החשיבו את אלו שרועים את הצאן.

יש אדם שמשתחווה ליופי, דהיינו נתון ומשועבד לחיצוניות. אדם כזה ירא ופוחד מכל מי שיכול לשלוט על היופי החיצוני. כך עשה יוסף כלפי אחיו. אמר אם היהודי יראה לעולם שהוא שולט על התאוות המצריות, תאוות הגוף, אז על כל מי שרדוף אחר התאווה הזו, יוכל היהודי לשלוט עליו. לכן הושיב יוסף את אחיו בארץ גושן, בה יש את כל טוב הארץ ואפשרויות תאווה גדולות. כאשר רואה המצרי שהיהודי שולט על השׂה שהוא האלוקה של המצרי, אז ברור לו שגם עליו יוכל לשלוט.

על קורבן הפסח אמר הקב"ה, אל תאכלו ממנו נא. שלא יאמרו המצרים, שברצון ותשוקה אל אלוה שלנו אוכלים אותו כך, בלתי נצלה כל צרכו, אלא התקינו אותו צלי להוציא את כל הדם, חַיּוּת שבו. ולא מבושל, כי אלו יהיה מבושל, יהיה מכוסה בסיר תחת המים, ולא יראו אותו. אלא התיקון שלו, שיראו אותו שנשרף באש, משום שריחו מתפשט למרחוק.