הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רעד-רעו | השקפה | שיעור 92

פנחס רעד- רעו שעור 92

חג הפסח

רַק אֱמוּנָה מְבִיאָהּ לְשִׂמְחָה.
קְרִיאַת שָׁמַע הִיא תיקוּן הָאֱמוּנָה

כך סדר התפילה, בתחילה קורבנות בהם מוכנים להקריב את בחינות דומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. לאחר מכן במזמורים משבחים את העליון, ואז צריך האדם לבוא לאמון, להסכים לתת את חלקו ליחד. לשם כך צריך לוותר על העצמי לגמרי ע"י כך שמוכנים לחסדים מכוסים, וויתור על ההשתוקקות בהתגברות והתנגדות לעצת היצר לקבל את האור לפרטיות. זאת למרות שמטרת הבריאה היא כן לקבל את מלוא ההטבה, לכן אומרים בקריאת שמע בלחש, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדי לבטא שהמלכות, העצמי של האדם גנוזה וכעת וניתן לקבל רק חלק מהאור שאותו ניתן להפוך להשפעה.

אמר רעיא מהימנא, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לו לאדם לגלות, סודות התורה הסתומים, לחברים.