"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

אין כוח שניתן לנו, אלא מהבורא יתברך !

עץ הדעת נמצא אצל כל אחד מאיתנו, ועלינו לדעת ממה להיזהר. אין מציאות של כוח בפני עצמו בעולם, אלא מה שמאפשר הבורא יתברך.

ר' יוסי אמר שהנחש פתח במילה אַף כשאמר: אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים – בכך הביא חרון אף וכעס לעולם. למעשה שיקר הנחש ואמר שהבורא עצמו קיבל כוח לברוא עולמות מזה שאכל מעץ הדעת, לכן הציע לחווה לאכול – כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, דהיינו כוח לברוא עולמות.

האם כל כוח הבורא נמצא בבריאה? התשובה לא, אין לבריאה/לאשה כלום אלא מה שנותן לה בעלה. טענתו השקרית של הנחש, שיש כוח בטבע בפני עצמו, ולמעשה בכך כופר בפסוק מְחַדֵּשׁ בְּכָל יום תָּמִיד מַעֲשה בְרֵאשִׁית.
לכאורה נראית מחשבה זו מופרכת, אך בכל אחד מאיתנו ישנם הרהורים כאלו שניתן לשאוב כוחות שיש בבריאה, כאילו זהו המקור. בפועל הרופא לא ידוע לרפא, אלא כאשר הוא מחובר להשם, ומקבל כוח לרפא.

האם עלינו להתייחס לבורא כספונסר שצריך לשרת אותנו, או האם אנו פרט הכפוף לכלל. משקר הנחש שהבריאה היא הגדולה והזכר המשפיע מקבל ממנה את הכוח. מתוך ביטול ורצון להתקשר עם הבורא, על האדם לקחת את הרצון האלוקי שגואה בתוכנו, לרסן אותו, לוותר על התפיחה.

אומרים המון העם: אם היה לי כוח הייתי עושה — אם הגוף יאפשר, אם יצא לי מזה משהו, אם זה מועיל לי לפרטיות אעשה. כך רוצה הנחש להרגיש טוב בגוף, אך בעבודה הרוחנית יש לכפות את הגוף לשרת את הנשמה.

בכדי לא להיכשל ולחטֹא, נלמדת כאן נקודה קריטית נוספת: לדייק בדיבור וברוחניות. מלמד הפסוק שחווה לא דייקה בדבריה כשענתה לנחש שהציווי הוא: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן — לא נאמר לה שישנה הפרדה בין הפנימי בתוך הגן לחיצוני, ולא נאמר לה שיש איסור נגיעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

אין כוח שניתן לנו, אלא מהבורא יתברך !

עץ הדעת נמצא אצל כל אחד מאיתנו, ועלינו לדעת ממה להיזהר. אין מציאות של כוח בפני עצמו בעולם, אלא מה שמאפשר הבורא יתברך.

ר' יוסי אמר שהנחש פתח במילה אַף כשאמר: אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים – בכך הביא חרון אף וכעס לעולם. למעשה שיקר הנחש ואמר שהבורא עצמו קיבל כוח לברוא עולמות מזה שאכל מעץ הדעת, לכן הציע לחווה לאכול – כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, דהיינו כוח לברוא עולמות.

האם כל כוח הבורא נמצא בבריאה? התשובה לא, אין לבריאה/לאשה כלום אלא מה שנותן לה בעלה. טענתו השקרית של הנחש, שיש כוח בטבע בפני עצמו, ולמעשה בכך כופר בפסוק מְחַדֵּשׁ בְּכָל יום תָּמִיד מַעֲשה בְרֵאשִׁית.
לכאורה נראית מחשבה זו מופרכת, אך בכל אחד מאיתנו ישנם הרהורים כאלו שניתן לשאוב כוחות שיש בבריאה, כאילו זהו המקור. בפועל הרופא לא ידוע לרפא, אלא כאשר הוא מחובר להשם, ומקבל כוח לרפא.

האם עלינו להתייחס לבורא כספונסר שצריך לשרת אותנו, או האם אנו פרט הכפוף לכלל. משקר הנחש שהבריאה היא הגדולה והזכר המשפיע מקבל ממנה את הכוח. מתוך ביטול ורצון להתקשר עם הבורא, על האדם לקחת את הרצון האלוקי שגואה בתוכנו, לרסן אותו, לוותר על התפיחה.

אומרים המון העם: אם היה לי כוח הייתי עושה — אם הגוף יאפשר, אם יצא לי מזה משהו, אם זה מועיל לי לפרטיות אעשה. כך רוצה הנחש להרגיש טוב בגוף, אך בעבודה הרוחנית יש לכפות את הגוף לשרת את הנשמה.

בכדי לא להיכשל ולחטֹא, נלמדת כאן נקודה קריטית נוספת: לדייק בדיבור וברוחניות. מלמד הפסוק שחווה לא דייקה בדבריה כשענתה לנחש שהציווי הוא: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן — לא נאמר לה שישנה הפרדה בין הפנימי בתוך הגן לחיצוני, ולא נאמר לה שיש איסור נגיעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

מותר לרמות את הרמאי!
כמעט ואין ברירה אלא לפעול כך.

הנחש הוא כֹח נפשי וגופני הן בצד הזכר והן בצד הנקבה שבאדם – היצר הרע המפתה לחטוא, ע"י ייחוד אסור, וקבלה תענוג בלי כלי החסדים.

כל יצר הרע בא על בחינה שרוצים חוכמה בלי חסדים, שעצם האדם מטבעו רוצה חוכמה, כאשר הרצון לחסדים הוא רק התכללות, שתמיד קטנה היא מהעצם. מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, לא יכול היה להתגבר וצריך היה לפעול בחינת שמוֹר ולחכות, עד שיגיע לדרגת מקבל בעלמ"נ להשפיע, דרגת זכוֹר.

הס"מ ונחש שבאו שניהם בדברים עם האישה, וגרמו מות לעולם. שהייתה צריכה לשמור לבל תתייחד עימו, ולומר לו אנחנו בשמירה, חפצים רק בחסדים.
הביא סמאל בערמה קללות על העולם בזה שנתן תענוג טרם הכנת הכלים. ערמה זו חכמה בלי חסדים, אותו ס"מ התייחד איתה, ואמר לה שניתן לגעת בעץ, כאשר בכלל חטאה החל שאסור היה לה התייחד איתו.

ע"י חורבנו של אדה"ר נבנו סמאל ועשו, וע"י חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך כיון שסמאל בערמתו עשׁק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב המיצג את אדם הראשון, ולקח את הברכות מעשו בערמה. מותר לרמות את הרמאי, ומלמד הזוהר שיעקב גדול מעשיו, ולקח את מה שמגיע לו — מידה כנגד מידה, בחינת עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

אדם רוצה וחייב ליהנות, אך זהו המכשול כאשר אין בסיס לקבל תענוג, דהיינו, כלי של חסדים. על האדם לחשוש הן מצד הנפש והן מהצד הגופני, להישמר לא רק במעשה, אלא גם בהשקפה, בהרהור, לדעת מהן הגבולות שלו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

מותר לרמות את הרמאי!
כמעט ואין ברירה אלא לפעול כך.

הנחש הוא כֹח נפשי וגופני הן בצד הזכר והן בצד הנקבה שבאדם – היצר הרע המפתה לחטוא, ע"י ייחוד אסור, וקבלה תענוג בלי כלי החסדים.

כל יצר הרע בא על בחינה שרוצים חוכמה בלי חסדים, שעצם האדם מטבעו רוצה חוכמה, כאשר הרצון לחסדים הוא רק התכללות, שתמיד קטנה היא מהעצם. מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, לא יכול היה להתגבר וצריך היה לפעול בחינת שמוֹר ולחכות, עד שיגיע לדרגת מקבל בעלמ"נ להשפיע, דרגת זכוֹר.

הס"מ ונחש שבאו שניהם בדברים עם האישה, וגרמו מות לעולם. שהייתה צריכה לשמור לבל תתייחד עימו, ולומר לו אנחנו בשמירה, חפצים רק בחסדים.
הביא סמאל בערמה קללות על העולם בזה שנתן תענוג טרם הכנת הכלים. ערמה זו חכמה בלי חסדים, אותו ס"מ התייחד איתה, ואמר לה שניתן לגעת בעץ, כאשר בכלל חטאה החל שאסור היה לה התייחד איתו.

ע"י חורבנו של אדה"ר נבנו סמאל ועשו, וע"י חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך כיון שסמאל בערמתו עשׁק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב המיצג את אדם הראשון, ולקח את הברכות מעשו בערמה. מותר לרמות את הרמאי, ומלמד הזוהר שיעקב גדול מעשיו, ולקח את מה שמגיע לו — מידה כנגד מידה, בחינת עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

אדם רוצה וחייב ליהנות, אך זהו המכשול כאשר אין בסיס לקבל תענוג, דהיינו, כלי של חסדים. על האדם לחשוש הן מצד הנפש והן מהצד הגופני, להישמר לא רק במעשה, אלא גם בהשקפה, בהרהור, לדעת מהן הגבולות שלו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע!

אמר ר' אבא שאדם וחוה נקראים נטיעות, שכתוב נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, וכתיב בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, שביום שנִטעו בעולם חטאו. הרי שהכתוב מדבר באדה"ר וקורא אותם נטיעה.
נשמות אדם וחווה מייצגים את כלל הנשמות בעולם, וכפי שנוהג בעולמות העליונים, כך נוהג בנשמת האדם. לפי המקור בעליון שהאיר ב – ג' קווים, כך זה חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע, אין אפשרות קבלה אחרת.

וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע- שהוא באמצע בין טוב הימין ובין הרע השמאל, אינו יודע לחבר בניהם, בין גדלות הרצון לקבל לבין השפעה, בין צד האני הכוזב לאני האמיתי.
בחירה לאדם למי ייתן את השליטה, האם לעץ חיים, או הדעת מצד הגוף. את המקרה יש לטעת במקום שאינו תלוי בזמן ומקום. האור לא מתקבל במקום הנטיעה המקורי, אך על האדם לחבר בין שמאל לימין דרך קו אמצע.

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וג' וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע, דווקא שנפרדים ובאים פב"פ זו שלימות שהנקבה סומכת בבקשת חוכמה לשיתוף וקשר.
לאחר שזכתה חווה לעצמאות, יכלה לתת חלקה לזיווג. כאשר הנקבה והזכר רוצים לבוא למקום המשותף על כל אחד מהם לתת חלקו לאני המשותף. כאמור חלקה של הנקבה, לתת את ההשתוקקות לביחד, לא לבוא לבורא בלי שמחה וחשק.

אי אפשר להשתמש בעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אלא בדרך מיוחדת, כאשר עוקרים אותו ממקומו, ונוטעים אותו במקום ראוי, בכדי שירכוש טבע שני.
נטיעה זה לקחת ממקום הפוטנציאל ולטעת במקום הראוי. על האדם להוציא עצמו ממקום שבו נולד, שיצר לב האדם רע מנעוריו, בחינת לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הרצונות החדשים ולהצמיח טבע רוחני חדש בסביבה ראויה אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. כל אחד יבדוק מהיכן לעקור עצמו, ומהי הסביבה הראויה לטעת עצמו בכדי להגיע לתכלית.

השֹכל הוא צד הזכר, והרגש צד הנקבה, אי אפשר לחבר אותם בעולם הגשמי, יש לטעת אותם בעולם הרוחני שבו מביאים כל מקרה מעבר לזמן ומקום.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם

עשה למען ביתך זה לא נכון. על האדם להסכים בנפשו לדאגה לזולתו!

מלמד הזוהר מפסוק זה 7 מצוות בהן נצטווה אדם ראשון ובני נח. וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים: מלמד שאין צַו אלא איסור עבודה זרה, שמצריכה זירוז מפני שהיא נתפסת מצד העצלות, כאשר הבריאה תקועה במקומה במקום לנוע לכיוון הקשר לבורא. יְהוָה — ברכת השם, אֱלֹהִים — שמחויבים בדייני אמת, עַל-הָאָדָם — איסור שפיכות דמים, לאמור — איסור גילוי עריות, מִכֹּל עֵץ-הַגָּן — איסור גזל, פירוש נוסף אָכֹל תֹּאכֵל — איסור אבר מן החי.

טבע הרצון לקבל — עצלות שמתבטאת בגאווה. על האדם לעשות תנועה, וליצור צורה של השוואה בכדי לעבוד את הבורא.

מתוך שאמר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, מלמד שהתיר לו לאכול אפילו מעץ הדעת, אך בתנאי שיהיה בייחוד עם שאר עצי הגן, שלא יהיה לבד — אין להפריד!
מי שמפריד את הייחוד בין ה' לשכינה הקדושה, או בין אדם לאשתו, בין השֹכל לרגש — פוגם. משמע שעץ הדעת כשלעצמו לא הורג, למרות שכתוב שהוא סם המוות.

נקבה בלי זכר זה סם המוות, כמו חומר בלי צורה, בריאה בלי בורא, רצון לקבל בלי צורת השפעה — אין לזה קיום לכן נקרא מוות. ולמרות זאת אנשים שואפים לזה, רוצים חיצוניות בלי הפנימיות של התורה — זהו המושג מקצץ בנטיעות.

אדה"ר שנתפתה בדברי הנחש, היה מושך בערלתו, עזב את ברית הקודש, והתחבר לקליפה המפרידה בין קב"ה לשכינתיה. משמעות הברית זה שיש משהו מעבר לגוף. מאז העונש לאדם ראשון, קיים שורש שנמצא בכל הנבראים, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.

מאמר זה מראה את היחס לעץ הדעת, ומלמד שעץ הדעת בטבעו לא פגום, אלא בפרטיותו. יש להשתמש בו אך רק בהתכללות עם ז"א. יש להקפיד על קשר עם הכלל, מותר להשתמש בפרטיות אך רק כחלק מהכלל.

פרטיות שעומדת בפני עצמה היא מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם

עשה למען ביתך זה לא נכון. על האדם להסכים בנפשו לדאגה לזולתו!

מלמד הזוהר מפסוק זה 7 מצוות בהן נצטווה אדם ראשון ובני נח. וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים: מלמד שאין צַו אלא איסור עבודה זרה, שמצריכה זירוז מפני שהיא נתפסת מצד העצלות, כאשר הבריאה תקועה במקומה במקום לנוע לכיוון הקשר לבורא. יְהוָה — ברכת השם, אֱלֹהִים — שמחויבים בדייני אמת, עַל-הָאָדָם — איסור שפיכות דמים, לאמור — איסור גילוי עריות, מִכֹּל עֵץ-הַגָּן — איסור גזל, פירוש נוסף אָכֹל תֹּאכֵל — איסור אבר מן החי.

טבע הרצון לקבל — עצלות שמתבטאת בגאווה. על האדם לעשות תנועה, וליצור צורה של השוואה בכדי לעבוד את הבורא.

מתוך שאמר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, מלמד שהתיר לו לאכול אפילו מעץ הדעת, אך בתנאי שיהיה בייחוד עם שאר עצי הגן, שלא יהיה לבד — אין להפריד!
מי שמפריד את הייחוד בין ה' לשכינה הקדושה, או בין אדם לאשתו, בין השֹכל לרגש — פוגם. משמע שעץ הדעת כשלעצמו לא הורג, למרות שכתוב שהוא סם המוות.

נקבה בלי זכר זה סם המוות, כמו חומר בלי צורה, בריאה בלי בורא, רצון לקבל בלי צורת השפעה — אין לזה קיום לכן נקרא מוות. ולמרות זאת אנשים שואפים לזה, רוצים חיצוניות בלי הפנימיות של התורה — זהו המושג מקצץ בנטיעות.

אדה"ר שנתפתה בדברי הנחש, היה מושך בערלתו, עזב את ברית הקודש, והתחבר לקליפה המפרידה בין קב"ה לשכינתיה. משמעות הברית זה שיש משהו מעבר לגוף. מאז העונש לאדם ראשון, קיים שורש שנמצא בכל הנבראים, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.

מאמר זה מראה את היחס לעץ הדעת, ומלמד שעץ הדעת בטבעו לא פגום, אלא בפרטיותו. יש להשתמש בו אך רק בהתכללות עם ז"א. יש להקפיד על קשר עם הכלל, מותר להשתמש בפרטיות אך רק כחלק מהכלל.

פרטיות שעומדת בפני עצמה היא מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע!

אמר ר' אבא שאדם וחוה נקראים נטיעות, שכתוב נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, וכתיב בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, שביום שנִטעו בעולם חטאו. הרי שהכתוב מדבר באדה"ר וקורא אותם נטיעה.
נשמות אדם וחווה מייצגים את כלל הנשמות בעולם, וכפי שנוהג בעולמות העליונים, כך נוהג בנשמת האדם. לפי המקור בעליון שהאיר ב – ג' קווים, כך זה חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע, אין אפשרות קבלה אחרת.

וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע- שהוא באמצע בין טוב הימין ובין הרע השמאל, אינו יודע לחבר בניהם, בין גדלות הרצון לקבל לבין השפעה, בין צד האני הכוזב לאני האמיתי.
בחירה לאדם למי ייתן את השליטה, האם לעץ חיים, או הדעת מצד הגוף. את המקרה יש לטעת במקום שאינו תלוי בזמן ומקום. האור לא מתקבל במקום הנטיעה המקורי, אך על האדם לחבר בין שמאל לימין דרך קו אמצע.

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וג' וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע, דווקא שנפרדים ובאים פב"פ זו שלימות שהנקבה סומכת בבקשת חוכמה לשיתוף וקשר.
לאחר שזכתה חווה לעצמאות, יכלה לתת חלקה לזיווג. כאשר הנקבה והזכר רוצים לבוא למקום המשותף על כל אחד מהם לתת חלקו לאני המשותף. כאמור חלקה של הנקבה, לתת את ההשתוקקות לביחד, לא לבוא לבורא בלי שמחה וחשק.

אי אפשר להשתמש בעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אלא בדרך מיוחדת, כאשר עוקרים אותו ממקומו, ונוטעים אותו במקום ראוי, בכדי שירכוש טבע שני.
נטיעה זה לקחת ממקום הפוטנציאל ולטעת במקום הראוי. על האדם להוציא עצמו ממקום שבו נולד, שיצר לב האדם רע מנעוריו, בחינת לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הרצונות החדשים ולהצמיח טבע רוחני חדש בסביבה ראויה אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. כל אחד יבדוק מהיכן לעקור עצמו, ומהי הסביבה הראויה לטעת עצמו בכדי להגיע לתכלית.

השֹכל הוא צד הזכר, והרגש צד הנקבה, אי אפשר לחבר אותם בעולם הגשמי, יש לטעת אותם בעולם הרוחני שבו מביאים כל מקרה מעבר לזמן ומקום.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

בזוגיות לא מספיקה מטרה משותפת, אלא שותפות במטרה!
ניתן להגיע לאהבה כאשר מגיעים לנקודת ההשוואה בשיתוף, שכל אחד שווה במה שהוא נותן לכלל לרבות השתוקקות התחתון, שבלעדיה לא נוצר השיתוף.

כך למשל תאוות הנקבה מצוינת כאשר היא באה לקשר, לביחד. שומר תו"מ בלי חשק, לא נותן את תאוותו — אינו מייצר קשר פנימי. רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב, לא את המעשה החיצוני.

על האדם הרוצה אור מלמעלה, לעורר ולבקש, להראות שהוא באמת רוצה את זה, ואז האור כבר יגיע, הבורא רוצה לתת. יוצא שהתחתון הוא הסיבה לביקוש מהעליון. כשילד מבקש ושואל מאביו, האב מייצר תשובה עבורו, הראויה למדרגתו, שהרי אי אפשר שתגיע תשובה לפני שנשאלת שאלה. בגיל הינקות העליון נותן בלי ביקוש, בחינת חסדים, לאחר מכן הביקוש תלוי בתחתון לגדול לדרגת מבקש.
כבר שמולידים את התחתון, טומנים בו את הרצון להיות גדול, גם אצל ילד רואים זאת, כעת עליו לגדול ולהניע את התהליך יצירת הקשר.

הסיבה כִּי לֹא הִמְטִיר, שעדיין לא היה תיקון של וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ — העלאת ביקוש, ורק לאחר מכן מגיב העליון וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. זהו הסדר בעולמות. לעיתים לאדם אין חשק ללמוד למרות שהוא מצהיר שרוצה בזה, אך לא עומד במשימה. בכדי לפתח חשק על האדם לגרות את עצמו, להביא עצמו לסביבה שגורמת לחשק.
כיצד גורמים לחשק: צריך לפרגן, לספר, לפרסם את הדבר — להגדיל את החשיבות, נכונות לשלם, ולזכור שעושים זאת מפני שזה רצון העליון.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול, אך ההתעוררות צריכה להתחיל מהתחתון ע"י שיבטל עצמו ביראה. לכן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

בזוגיות לא מספיקה מטרה משותפת, אלא שותפות במטרה!
ניתן להגיע לאהבה כאשר מגיעים לנקודת ההשוואה בשיתוף, שכל אחד שווה במה שהוא נותן לכלל לרבות השתוקקות התחתון, שבלעדיה לא נוצר השיתוף.

כך למשל תאוות הנקבה מצוינת כאשר היא באה לקשר, לביחד. שומר תו"מ בלי חשק, לא נותן את תאוותו — אינו מייצר קשר פנימי. רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב, לא את המעשה החיצוני.

על האדם הרוצה אור מלמעלה, לעורר ולבקש, להראות שהוא באמת רוצה את זה, ואז האור כבר יגיע, הבורא רוצה לתת. יוצא שהתחתון הוא הסיבה לביקוש מהעליון. כשילד מבקש ושואל מאביו, האב מייצר תשובה עבורו, הראויה למדרגתו, שהרי אי אפשר שתגיע תשובה לפני שנשאלת שאלה. בגיל הינקות העליון נותן בלי ביקוש, בחינת חסדים, לאחר מכן הביקוש תלוי בתחתון לגדול לדרגת מבקש.
כבר שמולידים את התחתון, טומנים בו את הרצון להיות גדול, גם אצל ילד רואים זאת, כעת עליו לגדול ולהניע את התהליך יצירת הקשר.

הסיבה כִּי לֹא הִמְטִיר, שעדיין לא היה תיקון של וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ — העלאת ביקוש, ורק לאחר מכן מגיב העליון וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. זהו הסדר בעולמות. לעיתים לאדם אין חשק ללמוד למרות שהוא מצהיר שרוצה בזה, אך לא עומד במשימה. בכדי לפתח חשק על האדם לגרות את עצמו, להביא עצמו לסביבה שגורמת לחשק.
כיצד גורמים לחשק: צריך לפרגן, לספר, לפרסם את הדבר — להגדיל את החשיבות, נכונות לשלם, ולזכור שעושים זאת מפני שזה רצון העליון.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול, אך ההתעוררות צריכה להתחיל מהתחתון ע"י שיבטל עצמו ביראה. לכן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

מי שלא מבקש קשר שלם של אהבה עם הבורא – הוא לא אדם!

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.
וְכֹל שִׂיחַ – המדרגה הגבוהה ביותר של האדם — השִׂיחה. אילן זה אמונה, ואמונה מולידה אהבה בהתאם לגודל הכלים של המבקש. לכן הפריד ה' את חווה מאדם, ויצר רצון לדבקות, ובקשה לעליון לתת חוכמה, ולא רק חסדים מכוסים.

תחילה היו אדם וחוה דו פרצופין, כי חוה נמצאה בתוכו בחינת קו שמאל, ולא הייתה פרצוף בפני עצמה. שלמות מושגת כאשר הזכר והנקבה תחילה נפרדים, וכל אחד שלם לבוא לקשר מתוך בחירה עצמית.

מלמד הזוהר שמלמעלה לא מנפיקים חוכמה ושפע לתחתון, עד אשר הוא גדל ליכולת לבקש זאת. לפני שמבקש הוא כמו תינוק שמקבל רק חסדים מכוסים כדי קיומו. וטעם הדבר, כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. אשר בעיבור א' הוא משיג קטנות ובעיבור ב' משיג הגדלות ופוטנציאל הולדה מעצמו.

מזה שהתחתון מבקש, ובכך גורם לזיווג בעליון, הופך הוא לסיבה. כאשר קטן שואל שאלה, הוא גורם לעליון (לרב) לייצר דבר חדש בתוכו עצמו, בכדי להחזיר תשובה בגובה הראוי לו לקבל. מעצם שאלת תלמיד את הרב, נולד דבר חדש אצל הרב — תשובה שתגיע לאוזנו וליבו של התלמיד. מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ומתלמידי יותר מכולם. תלמיד יוכל לראות את גדלות הרב, כאשר הוא מתחיל את התהליך ע"י ביקוש, שאלה. ואז יוכל גם התלמיד להוליד דבר חדש מתוכו בהתאם לביטול שלו לרב, ויגיעתו בדבר.

וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. האות סמך מורה על סמיכה, הסמכה שמקבל התחתון על עצם היותו עצמאי ומסוגל להניע תהליך של ביקוש. קודם שנבראה חוה כבר הייתה לו נוקבא. כלומר לאדם ראשון כבר היה רצון טרם שהתחבר לחווה השנייה, אבל זה ְנֶגְדּוֹ ולא עֵזֶר, כי אין לסמוך עליה בחינת סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

מי שמחפש אשה רק מצד הסיפוק האישי — לא ימצא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. לכן אם חלילה האישה רק מייללת כל הזמן שלא טוב, הרי היא בחינת לילית: חתולה שמייללת תנו לי לי. וכשלא מקבלת שורטת, ומבקשת לאסוף זבל של גשמיות מהפחים לסיפוק צרכי הגוף.
רק כאשר האישה מבקשת בענווה כאֶבְיוֹן, קשר רוחני באמת, אז מלמעלה ידאגו להקים אותה בחינת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.

השאלה מה מבקש הגוף מהראש — האם צרכים של סיפוק אישי, או שמעלה הוא שאלה שתקדם את כל המערכת אל עבר התכלית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

מי שלא מבקש קשר שלם של אהבה עם הבורא – הוא לא אדם!

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.
וְכֹל שִׂיחַ – המדרגה הגבוהה ביותר של האדם — השִׂיחה. אילן זה אמונה, ואמונה מולידה אהבה בהתאם לגודל הכלים של המבקש. לכן הפריד ה' את חווה מאדם, ויצר רצון לדבקות, ובקשה לעליון לתת חוכמה, ולא רק חסדים מכוסים.

תחילה היו אדם וחוה דו פרצופין, כי חוה נמצאה בתוכו בחינת קו שמאל, ולא הייתה פרצוף בפני עצמה. שלמות מושגת כאשר הזכר והנקבה תחילה נפרדים, וכל אחד שלם לבוא לקשר מתוך בחירה עצמית.

מלמד הזוהר שמלמעלה לא מנפיקים חוכמה ושפע לתחתון, עד אשר הוא גדל ליכולת לבקש זאת. לפני שמבקש הוא כמו תינוק שמקבל רק חסדים מכוסים כדי קיומו. וטעם הדבר, כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. אשר בעיבור א' הוא משיג קטנות ובעיבור ב' משיג הגדלות ופוטנציאל הולדה מעצמו.

מזה שהתחתון מבקש, ובכך גורם לזיווג בעליון, הופך הוא לסיבה. כאשר קטן שואל שאלה, הוא גורם לעליון (לרב) לייצר דבר חדש בתוכו עצמו, בכדי להחזיר תשובה בגובה הראוי לו לקבל. מעצם שאלת תלמיד את הרב, נולד דבר חדש אצל הרב — תשובה שתגיע לאוזנו וליבו של התלמיד. מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ומתלמידי יותר מכולם. תלמיד יוכל לראות את גדלות הרב, כאשר הוא מתחיל את התהליך ע"י ביקוש, שאלה. ואז יוכל גם התלמיד להוליד דבר חדש מתוכו בהתאם לביטול שלו לרב, ויגיעתו בדבר.

וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. האות סמך מורה על סמיכה, הסמכה שמקבל התחתון על עצם היותו עצמאי ומסוגל להניע תהליך של ביקוש. קודם שנבראה חוה כבר הייתה לו נוקבא. כלומר לאדם ראשון כבר היה רצון טרם שהתחבר לחווה השנייה, אבל זה ְנֶגְדּוֹ ולא עֵזֶר, כי אין לסמוך עליה בחינת סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

מי שמחפש אשה רק מצד הסיפוק האישי — לא ימצא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. לכן אם חלילה האישה רק מייללת כל הזמן שלא טוב, הרי היא בחינת לילית: חתולה שמייללת תנו לי לי. וכשלא מקבלת שורטת, ומבקשת לאסוף זבל של גשמיות מהפחים לסיפוק צרכי הגוף.
רק כאשר האישה מבקשת בענווה כאֶבְיוֹן, קשר רוחני באמת, אז מלמעלה ידאגו להקים אותה בחינת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.

השאלה מה מבקש הגוף מהראש — האם צרכים של סיפוק אישי, או שמעלה הוא שאלה שתקדם את כל המערכת אל עבר התכלית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

הרוצה להגיע לאהבה עם אשתו, צריך לתת לה עצמאות!
אך לא הפקרות.

האדם בנוי כך שיוכל לתקן או חלילה לקלקל. צד האדם שבנו היא הבחירה, וכאשר מיישמים פוטנציאל נפשי זה בפעולה נכונה, בביקוש ותפילה, ניתן להגיע לשלמות התלויה בבורא, להתקשר ולהתחבר.

עצם העובדה שאדם יכול לבקש דבר שלם — בזה הוא עצמו הופך לשלם. כאמור לאדם שלמות התלויה בדבקות בבורא. דבקות זו משמעותה השוואת צורה. זוהי המֶסוּגלוּת של עם ישראל שמחזיק ברצון הגדול לקבל מצד אחד, ובאפשרות להכלילו במידת ההשפעה. עליו להחזיק בשתי אמונות: א' אמונה בשלמות הבורא, ב' אמונה שאנו יכולים וצריכים לבחור בדבקות.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אחרת אין באפשרותו להפגין את מידת ההשפעה.
בכדי להתאמן על שלימות האהבה, צריך שכל אחד יעמוד בפני עצמו, זכר ונקבה עצמאים. לכן לאחר בריאת האדם, וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.
ניסר אותו הקב"ה כלומר נתן עצמאות גם לצד הנקבה. עם רצון עצמאי יכולה היא לפעול מעצמה. לאחר קבלת האני העצמי, כל החוכמה היא כיצד להידבק חזרה במקור החיים.

האדם צריך עזר כנגדו. לקחת את חווה האמיתית, היא הרצון לקשר. לילית (חווה הראשונה) היא הרצון לסיפוק אישי, שלא יכולה להיות עזר, שמהותה הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

הרוצה להגיע לאהבה עם אשתו, צריך לתת לה עצמאות!
אך לא הפקרות.

האדם בנוי כך שיוכל לתקן או חלילה לקלקל. צד האדם שבנו היא הבחירה, וכאשר מיישמים פוטנציאל נפשי זה בפעולה נכונה, בביקוש ותפילה, ניתן להגיע לשלמות התלויה בבורא, להתקשר ולהתחבר.

עצם העובדה שאדם יכול לבקש דבר שלם — בזה הוא עצמו הופך לשלם. כאמור לאדם שלמות התלויה בדבקות בבורא. דבקות זו משמעותה השוואת צורה. זוהי המֶסוּגלוּת של עם ישראל שמחזיק ברצון הגדול לקבל מצד אחד, ובאפשרות להכלילו במידת ההשפעה. עליו להחזיק בשתי אמונות: א' אמונה בשלמות הבורא, ב' אמונה שאנו יכולים וצריכים לבחור בדבקות.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אחרת אין באפשרותו להפגין את מידת ההשפעה.
בכדי להתאמן על שלימות האהבה, צריך שכל אחד יעמוד בפני עצמו, זכר ונקבה עצמאים. לכן לאחר בריאת האדם, וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.
ניסר אותו הקב"ה כלומר נתן עצמאות גם לצד הנקבה. עם רצון עצמאי יכולה היא לפעול מעצמה. לאחר קבלת האני העצמי, כל החוכמה היא כיצד להידבק חזרה במקור החיים.

האדם צריך עזר כנגדו. לקחת את חווה האמיתית, היא הרצון לקשר. לילית (חווה הראשונה) היא הרצון לסיפוק אישי, שלא יכולה להיות עזר, שמהותה הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

להיות אדם מחייב לבחור במה שממילא צפוי!
הרי תוכנית הבריאה וקבלת מלוא ההטבה תצא לפועל בשלמות.

אמר רשב"י: הייתי מסתכל בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, נזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים בנקודת הבחירה שלו ובמעשיו. נזדעזעו ופחדו שמא יחטא ועלול להחטיא את כולם.

אין אפשרות לברוח מאחריות, מלהוציא לפועל את הפוטנציאל ולהגיע לדרגת אדם הראוי לקבל את מלוא ההטבה. גם אם טועה, יכול הוא לחזור בתשובה, אך אם לא יבחר או לא יכוון כראוי יפגום, שאז המלאכים יוליכו את הקול ויביאו את הכוונות לבית הדין של מעלה.

הנשמה בנויה כתבנית העולם, לפי הסדר באצילות, וכך עליו לבנות נכון את התודעה שתחבר את הלב, הגוף, עם ההכרה העליונה.
בשלב ראשון פונה הוא לצפון, יוצר השתוקקות וכאן צריך שמירה מהחיצונים, אותה משיג ע"י שמקפיא את רגשותיו. בפניה לדרום נשמר הוא ע"י שמוותר על החוכמה ורוצה חסדים. כלומר כאשר רוצים לגדול, יש למשוך אורות גדולים, אך להקפיאם עד אשר בונים להם לבושי מוחין — "תנור" שיפשיר א הקרח. דרום מסתפק במועט ולא ניתן לפגוע בו.

המקדש יכול לשמור על העולם כולו, וכך באדם הנפש, הפנימיות שהכל תלוי בהם, עליו לשלב את כל ד' רוחות השמים וכן מעלה ומטה בכדי להוליד את האדם ב- ו"ק, רק גוף, שיודע בעצמו שאין בו שלמות, אלא כאשר דבק בעליון ומתאמץ להתחבר.

ג קווים זה הייחוד בין הבורא לאדם שנברא בחוסר שלמות, בכדי לגרום לו לעלות ולבקש את הקשר והשלמות. התודעה מחולקת לצד הגוף וצד הנשמה, ועליו לבחור בייחוד הנכון בניהם, ייחוד שממילא יקרה.

הפתרון של קו אמצע — ליהנות רק מהאמת!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

להיות אדם מחייב לבחור במה שממילא צפוי!
הרי תוכנית הבריאה וקבלת מלוא ההטבה תצא לפועל בשלמות.

אמר רשב"י: הייתי מסתכל בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, נזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים בנקודת הבחירה שלו ובמעשיו. נזדעזעו ופחדו שמא יחטא ועלול להחטיא את כולם.

אין אפשרות לברוח מאחריות, מלהוציא לפועל את הפוטנציאל ולהגיע לדרגת אדם הראוי לקבל את מלוא ההטבה. גם אם טועה, יכול הוא לחזור בתשובה, אך אם לא יבחר או לא יכוון כראוי יפגום, שאז המלאכים יוליכו את הקול ויביאו את הכוונות לבית הדין של מעלה.

הנשמה בנויה כתבנית העולם, לפי הסדר באצילות, וכך עליו לבנות נכון את התודעה שתחבר את הלב, הגוף, עם ההכרה העליונה.
בשלב ראשון פונה הוא לצפון, יוצר השתוקקות וכאן צריך שמירה מהחיצונים, אותה משיג ע"י שמקפיא את רגשותיו. בפניה לדרום נשמר הוא ע"י שמוותר על החוכמה ורוצה חסדים. כלומר כאשר רוצים לגדול, יש למשוך אורות גדולים, אך להקפיאם עד אשר בונים להם לבושי מוחין — "תנור" שיפשיר א הקרח. דרום מסתפק במועט ולא ניתן לפגוע בו.

המקדש יכול לשמור על העולם כולו, וכך באדם הנפש, הפנימיות שהכל תלוי בהם, עליו לשלב את כל ד' רוחות השמים וכן מעלה ומטה בכדי להוליד את האדם ב- ו"ק, רק גוף, שיודע בעצמו שאין בו שלמות, אלא כאשר דבק בעליון ומתאמץ להתחבר.

ג קווים זה הייחוד בין הבורא לאדם שנברא בחוסר שלמות, בכדי לגרום לו לעלות ולבקש את הקשר והשלמות. התודעה מחולקת לצד הגוף וצד הנשמה, ועליו לבחור בייחוד הנכון בניהם, ייחוד שממילא יקרה.

הפתרון של קו אמצע — ליהנות רק מהאמת!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם

מדוע ברא ה' נפרדות בעולם?
התשובה: קיבלנו פרטיות גדולה בכדי לייצר קשר עם הבורא. הרצון הופך להיות רק אמצעי, חומר גלם ליצירת האהבה, אך כעת בוחנים את הכוונות! האם היגיעה שלך היא לשם שמים או חלילה לפרטיות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, שהם לוויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. לוויתן לשון לוי, קו שמאל שהורס כל מה שפוגש בדרך, זו לילית שמנתקת את הרצון מהקשר לבורא, ומדגישה את הפרטיות באדם.

שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. אוניות לשון האני של האדם, שהולך עם המים ומגדיל את צד השמאל. לְשַׂחֶק בהם — כלומר לצחק בהם, כמו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — נתן לי קו שמאל, כדי שבני אדם המתהלכים בים, במלכות, יפגשו את השמאל ויוכלו להשתמש בו. בעת המפגש עם הרצון הגדול לקבל, נבחן האדם כיצד מתמודד איתו. אין מנוס, בלי קו שמאל אין ברכה, לכן כשיעקב צריך לקחת את הברכות מיצחק, לקח איתו את הלבושים של עשיו.

ומי בודק את כוונתו? וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ היינו אותם המלאכים שכתוב עליהם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. כלומר המלאכים הרואים את מעשי בני אדם ומעלים אותם לבית דין של מעלה. בודקים הם מאיזה טעם הייתה עבודת האדם, האם לשם שמים או לתועלת עצמו, ולכן גם כתוב גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל-תְּקַלֵּל, דהיינו מלכו של עולם, כי עוף השמים יוליך את הקול למעלה, ואין להסתתר בזיוף. אפילו אם מעשיך טובים, וכוונותיך אינם טובים — יראה זאת המלאך ויוליך את הקול — הכוונה של האדם לבית דין למעלה.

הכן קיבלנו צד שמאל עם רצון גדול לפעול — וכעת תיבדק הכוונה. נתת לוויתן לשחק בו, תאוות ורצון ליהנות, אחרת לא ניתן להתגבר ולעבוד בעלמ"נ להשפיע.

לסיכום הפתרון: הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. מי שמזכיר את השם, לומד בלילה וקונה כוח אמונה, בחינת וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, אַל לו לפחד מקו שמאל. דווקא כשמתעורר קו שמאל וישנה סכנה, התבלין הוא ללמוד תורה, כפי שאומרת הגמרא קידושין ל כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. כל הלוויתן שבא לצחק בו — זהו מקום האימון לרכישת האמונה, במקום החשוך בלילה, ואז לא תהיה בעיה עם הקול שמוליך את האמת, עם כוונה בעלמ"נ להשפיע.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם

מדוע ברא ה' נפרדות בעולם?
התשובה: קיבלנו פרטיות גדולה בכדי לייצר קשר עם הבורא. הרצון הופך להיות רק אמצעי, חומר גלם ליצירת האהבה, אך כעת בוחנים את הכוונות! האם היגיעה שלך היא לשם שמים או חלילה לפרטיות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, שהם לוויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. לוויתן לשון לוי, קו שמאל שהורס כל מה שפוגש בדרך, זו לילית שמנתקת את הרצון מהקשר לבורא, ומדגישה את הפרטיות באדם.

שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. אוניות לשון האני של האדם, שהולך עם המים ומגדיל את צד השמאל. לְשַׂחֶק בהם — כלומר לצחק בהם, כמו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — נתן לי קו שמאל, כדי שבני אדם המתהלכים בים, במלכות, יפגשו את השמאל ויוכלו להשתמש בו. בעת המפגש עם הרצון הגדול לקבל, נבחן האדם כיצד מתמודד איתו. אין מנוס, בלי קו שמאל אין ברכה, לכן כשיעקב צריך לקחת את הברכות מיצחק, לקח איתו את הלבושים של עשיו.

ומי בודק את כוונתו? וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ היינו אותם המלאכים שכתוב עליהם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. כלומר המלאכים הרואים את מעשי בני אדם ומעלים אותם לבית דין של מעלה. בודקים הם מאיזה טעם הייתה עבודת האדם, האם לשם שמים או לתועלת עצמו, ולכן גם כתוב גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל-תְּקַלֵּל, דהיינו מלכו של עולם, כי עוף השמים יוליך את הקול למעלה, ואין להסתתר בזיוף. אפילו אם מעשיך טובים, וכוונותיך אינם טובים — יראה זאת המלאך ויוליך את הקול — הכוונה של האדם לבית דין למעלה.

הכן קיבלנו צד שמאל עם רצון גדול לפעול — וכעת תיבדק הכוונה. נתת לוויתן לשחק בו, תאוות ורצון ליהנות, אחרת לא ניתן להתגבר ולעבוד בעלמ"נ להשפיע.

לסיכום הפתרון: הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. מי שמזכיר את השם, לומד בלילה וקונה כוח אמונה, בחינת וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, אַל לו לפחד מקו שמאל. דווקא כשמתעורר קו שמאל וישנה סכנה, התבלין הוא ללמוד תורה, כפי שאומרת הגמרא קידושין ל כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. כל הלוויתן שבא לצחק בו — זהו מקום האימון לרכישת האמונה, במקום החשוך בלילה, ואז לא תהיה בעיה עם הקול שמוליך את האמת, עם כוונה בעלמ"נ להשפיע.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם

אין גלגול נשמות בחיות !
גם הכתוב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ מהווה ראיה נוספת שאין מדברים על בעלי חיים, אלא זהו רק סימן.

מלמד בעל הסולם (גדר ג') שאין הזוהר מדבר, אלא על נשמות בני האדם, לכן גם בפסוק וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל הָאָרֶץ, מדבר על בני אדם, כמ"ש על אדם הראשון וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ועל מלאכים — שהם למעשה כוחות באדם, מלמד שמתחלקים הם למלאכים עליונים שאינם מתראים לאדם, והם כוחות כמו מחשבות מופשטות, ולמלאכים המתלבשים בארציות, וניכרים לעין.

מלאך זה כוח כפי שמתבטא מבחינה רוחנית. עַל הָאָרֶץ פירושו על הרצון לקבל. יְעוֹפֵף פירושו תנועה של שינוי צורה, מחוץ למסגרת הרצון, כמו מידת השפעה. ישנן מחשבות שיכולות להתראות כתוצאה כמעשים — כמלאכים שלא נראים, והם שלוחים של השראה אלוקית, שאדם יכול לחוות.

עוף יעופף על הארץ — זה מלאך המתראה כאדם, ואילו מלאכים "המתראים" בלי גוף גשמי, נתפשים הם לפי הדמיון הרוחני, לפי מושגי השכל, כמו נבואה, ומתגלים רק לאנשים שיש להם ראייה רוחנית או השראה.

בכתוב וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ – המילה למינהו עושה את ההבדל. שהמלאכים/הכוחות העליונים, המחשבות הרוחניות, לא משנים את צורתם אלא כתוצאה מהגשמיות. ואילו אלו שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב בהם למינהו, אלא עוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ.

במלאכים הרוחניים יש פירוט — והם כנגד כוחות הנפש הפנימיים, והמלאכים תחתונים כנגד כוחות הגוף — החיצוני. למי שאין קשר לפנימיות אין קשר עם מלאכים עליונים אלו, לכן יש להיזהר מכל המיסטיקנים השרלטנים "המרגישים" את המלאכים הללו.
גם בלעם יכול היה לדבר עם מלאכים, שזה מעיד על סוג נפש שמסוגלת לכך, ואין זה אומר שזה אדם טוב יותר, או קרוב להשם.

מאחר ויש כוחות מופשטים ורגשות שאינם נראים, אלא רק את תוצאות פעולתם חשים, לכן אין לבקר את החבר ולפסול את הזולת. דווקא הכוחות הגלויים משפיעים פחות, והכוחות הגנוזים חזקים ומשמעותיים יותר. לכן יש להתייחס כפי שמלמדת המשנה: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם

אין גלגול נשמות בחיות !
גם הכתוב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ מהווה ראיה נוספת שאין מדברים על בעלי חיים, אלא זהו רק סימן.

מלמד בעל הסולם (גדר ג') שאין הזוהר מדבר, אלא על נשמות בני האדם, לכן גם בפסוק וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל הָאָרֶץ, מדבר על בני אדם, כמ"ש על אדם הראשון וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ועל מלאכים — שהם למעשה כוחות באדם, מלמד שמתחלקים הם למלאכים עליונים שאינם מתראים לאדם, והם כוחות כמו מחשבות מופשטות, ולמלאכים המתלבשים בארציות, וניכרים לעין.

מלאך זה כוח כפי שמתבטא מבחינה רוחנית. עַל הָאָרֶץ פירושו על הרצון לקבל. יְעוֹפֵף פירושו תנועה של שינוי צורה, מחוץ למסגרת הרצון, כמו מידת השפעה. ישנן מחשבות שיכולות להתראות כתוצאה כמעשים — כמלאכים שלא נראים, והם שלוחים של השראה אלוקית, שאדם יכול לחוות.

עוף יעופף על הארץ — זה מלאך המתראה כאדם, ואילו מלאכים "המתראים" בלי גוף גשמי, נתפשים הם לפי הדמיון הרוחני, לפי מושגי השכל, כמו נבואה, ומתגלים רק לאנשים שיש להם ראייה רוחנית או השראה.

בכתוב וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ – המילה למינהו עושה את ההבדל. שהמלאכים/הכוחות העליונים, המחשבות הרוחניות, לא משנים את צורתם אלא כתוצאה מהגשמיות. ואילו אלו שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב בהם למינהו, אלא עוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ.

במלאכים הרוחניים יש פירוט — והם כנגד כוחות הנפש הפנימיים, והמלאכים תחתונים כנגד כוחות הגוף — החיצוני. למי שאין קשר לפנימיות אין קשר עם מלאכים עליונים אלו, לכן יש להיזהר מכל המיסטיקנים השרלטנים "המרגישים" את המלאכים הללו.
גם בלעם יכול היה לדבר עם מלאכים, שזה מעיד על סוג נפש שמסוגלת לכך, ואין זה אומר שזה אדם טוב יותר, או קרוב להשם.

מאחר ויש כוחות מופשטים ורגשות שאינם נראים, אלא רק את תוצאות פעולתם חשים, לכן אין לבקר את החבר ולפסול את הזולת. דווקא הכוחות הגלויים משפיעים פחות, והכוחות הגנוזים חזקים ומשמעותיים יותר. לכן יש להתייחס כפי שמלמדת המשנה: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

כוח האמונה של האדם צריך להיות שומר השערים, כנגד שמחה שבאה מצד הפירוד: המדע, והגוף שמנסים בגאווה לגבור על הנשמה.
זהו שכוח עין הרע גדל בעולם — כשלא לומדים תורה.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. שליטת הלבנה בזמן התיקון היא מצב ביניים, וכך מלמטה אנו רואים את המאורות כנפרדים. השמים זה מקום התודעה של האדם, והכוכבים הם המידות, האמונות ששולטות באדם. בלילה הכוכבים מאירים על הלב — הארץ, וזה נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן.

בינה היא מקום התודעה, שמגיע מהשראה אלוקית אפילו בלי מודעות. כאשר פירוש האדם למציאות בא בלבושים לא נכונים, משתבשת התפיסה, ומה שמאיר ללב אלו דברים לא נכונים. כאשר אדם זך, תודעתו נקייה והיא שליחה נאמנה של השראה אלוקית, זה גן עדן הפרטי של האדם.
כאמור בזמן תיקון יש מצב ביניים שהלבנה שולטת, ורק כאשר היא מחוברת ליום — לזכר זה טוב, אך כאשר הלילה לא מחובר ליום, לא בא כדי לתת את החסד — משובשת הדעה. לכן חשוב הלימוד בלילה — כשמחברים את הלילה ליום בחינת אמונה.

בוא וראה כיון שהלבנה שולטת בזמן הלילה שהוא בחינת הסתרה, ומאירה מכוח אותו נהר הנמשך ויוצא מעדן — זו חוכמה שמחשיכה היות ואין חסדים, ובגין כך נתווסף אור לתחתון המגדיל את כוחו.
השאלה האם שולט צד האדם, או כוחות דומם צומח חי שבו? בכך שמגבירים את כוח הבריאה על כוח הבורא בעיני האדם, את כוח המדע על האמונה, כמו נמרוד הרשע שחשב להתגבר על מלך העולם — נכשלים.

האם הזכר שווה לנקבה, האם הבורא שווה לבריאה? הם שווים מבחינת שלמות שכל אחד נותן את חלקו לשותפות. לעתיד לבוא: וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
צריך להגיע להשוואה קרוב לגמר תיקון, עם ברית שהנקבה מחוברת לזכר, ועדיין הנשמה גבוהה מהלב. על האדם להתעקש על האחדות ושמירה על הברית — וכך להגיע לאחדות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

כוח האמונה של האדם צריך להיות שומר השערים, כנגד שמחה שבאה מצד הפירוד: המדע, והגוף שמנסים בגאווה לגבור על הנשמה.
זהו שכוח עין הרע גדל בעולם — כשלא לומדים תורה.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. שליטת הלבנה בזמן התיקון היא מצב ביניים, וכך מלמטה אנו רואים את המאורות כנפרדים. השמים זה מקום התודעה של האדם, והכוכבים הם המידות, האמונות ששולטות באדם. בלילה הכוכבים מאירים על הלב — הארץ, וזה נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן.

בינה היא מקום התודעה, שמגיע מהשראה אלוקית אפילו בלי מודעות. כאשר פירוש האדם למציאות בא בלבושים לא נכונים, משתבשת התפיסה, ומה שמאיר ללב אלו דברים לא נכונים. כאשר אדם זך, תודעתו נקייה והיא שליחה נאמנה של השראה אלוקית, זה גן עדן הפרטי של האדם.
כאמור בזמן תיקון יש מצב ביניים שהלבנה שולטת, ורק כאשר היא מחוברת ליום — לזכר זה טוב, אך כאשר הלילה לא מחובר ליום, לא בא כדי לתת את החסד — משובשת הדעה. לכן חשוב הלימוד בלילה — כשמחברים את הלילה ליום בחינת אמונה.

בוא וראה כיון שהלבנה שולטת בזמן הלילה שהוא בחינת הסתרה, ומאירה מכוח אותו נהר הנמשך ויוצא מעדן — זו חוכמה שמחשיכה היות ואין חסדים, ובגין כך נתווסף אור לתחתון המגדיל את כוחו.
השאלה האם שולט צד האדם, או כוחות דומם צומח חי שבו? בכך שמגבירים את כוח הבריאה על כוח הבורא בעיני האדם, את כוח המדע על האמונה, כמו נמרוד הרשע שחשב להתגבר על מלך העולם — נכשלים.

האם הזכר שווה לנקבה, האם הבורא שווה לבריאה? הם שווים מבחינת שלמות שכל אחד נותן את חלקו לשותפות. לעתיד לבוא: וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
צריך להגיע להשוואה קרוב לגמר תיקון, עם ברית שהנקבה מחוברת לזכר, ועדיין הנשמה גבוהה מהלב. על האדם להתעקש על האחדות ושמירה על הברית — וכך להגיע לאחדות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

על האדם הרוצה ללכת בדרך אמיתית, לקבל את חוקי הכוכבים כפי שמלמדת התורה בלבד!
התורה מלמדת אותנו את צמצום ב' והחיבור הנכון בין הלב למוח. עכו"ם משתמשים באסטרולוגיה מצד החושך ולכן הזוהר מזהיר לא להתעסק בתורות הגוים.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וג' וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים וג' וְאֵת הַכּוֹכָבִים וג' וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל וג'.
רקיע זה מקום של גבול המייצר חוקים במסגרתו פועלים הכוכבים. בנפש אלו הערכים, הכוחות הפועלים במסגרת לוגית ברורה, שאינם יכולים לצאת מגבולם, אלא ע"י הדמיון מאפשר מעבר מרקיע לרקיע.
בין הלב למחשבה יש את התודעה, והיא המאפשרת את התיקון ושינוי הלב, לכן הכוכבים משפיעים בלב בהתכללות, ועולם המעשה מונהג כפי חוקי העליון למעט עיוותי זמן ומקום הנוהגים כאן.

לכאורה אין הכוכבים צריכים לשלוט בלב אלא, מכוח שיתוף המלכות בבינה. התועלת היא בכך שניתן לתקן בהדרגה את המלכות שהיא עצם הבריאה, אף שזה רק בהתכללות. עצם המלכות שנגנזה תתוקן לעתיד לבוא בחינת ה' ימלוך לעולם ועד.

כאשר רוצים להבין את התיקונים בעולם הזה, ניתן ללמוד מהתיקונים בעולמות העליונים, בהם פועלים אותם חוקים דכתיב וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל, שיורה שכל שישנו בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון.

דרך הכוכבים מנהיג ה' את העולמות, בעיקר בנושא הזמן, שלפי מיקומם נקבעים המועדים, כאשר לכל זמן יש תפקיד בעולם. ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.
הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ – ארון הנוקבא וכאשר היא מחוברת ומתכללת עם האדון, היא נק' בשם הזכר. כאשר יתגלה בעתיד הקשר בין הארון – המלכות לבין הברית — היסוד, המשפיע, אז בזיווג זה יבוא משיח בן דוד.
לב האדם לא יכול לשלוט בלשון הווה אם הוא לא מחובר לשֹכל העליון הישר. רק בחיבור הוא בחינת מֶלֶךְ, אחרת יקרא ימלוך לאחר שיתוקן.
הכוכבים השולטים ברקעים העליונים מצד הזמנים, מגלים לנו מה צפוי לעתיד לבוא, כיצד צריכה להיות השליטה. ישראל מעל המזל — שיכולים להכליל מלכות בבינה.

מְאֹרֹת חסר וו זו קללה כאשר משתמשים לא נכון בכוחות הנפש, שאז מושכים את האורות לקליפות. עצם הפרטיות לא יכולה לשלוט בזמן תיקון. לעתיד לבוא ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.