"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

יש בעיית קשב לעולם!
האדם מפוזר ברצונותיו, בכל רגע וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ שמוליך אותו לכיוון אחר, בכל רגע הוא מישהו אחר, אך אלו החסרונות הבונות את נפשו.

הפיתרון לאושר הוא באיחוד כל הרצונות — אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, בחיבור היראה והאהבה. יראה זה ביטול עצמי, ואז יכולה לבוא האהבה.
כאשר אתה מוותר על הרצון — אתה זוכה לחסדים, הכלי שיאפשר לקבל את החוכמה – האהבה. מה תעשה עם כל שאר הרצונות — וותר עליהם!

יש רצונות גבוהים של אצילות צד המדבר שבאדם, וישנם רצונות של דומם צומח וחי שבו שכנגדם עולמות בי"ע. כאשר עושים זיווג בין יראה ואהבה במקום העליון, זו שלימות. בחלק התחתון, בו הרצונות לא שלמים, הקבלה חלקית של חסדים בלבד.

ישנה נקודת איזון נפשית בסוד המאזנים והמשקל, מקום קו אמצעי מקום הקשר. בכף הימנית חסדים — אמונה, ובכף שמאלית והארת חכמה — ידיעה. פעם מתגבר הימין וכף החסדים עולה, וכף החכמה יורדת, ופעם מתגבר השמאל, וכף החכמה עולה, וכף החסדים יורדת, וזה נמשך עד שנתגלה קו האמצעי, שה"ס החסדים –הרחמים.
מלמד הזוהר שאין זרע נזרע אלא בסוד האיזון הזה של חוכמה וחסדים שחייבים להיות יחד, אין קיום לשילוב אחר.

בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ — גם העליונים וגם התחתונים, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל-צְבָאָם — אלו החסדים שאורם יורד לישראל שכתוב עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

מי שלא מקיים תו"מ לא יכול להיות אדם אוהב!
מי שרחוק מהשם ולא עוזר לכלל — בהכרח הוא פחות מתקן את נפשו, מאחר ואינו פועל לפי החוקים העליונים.

עֵץ פְּרִי — נקבה, לְמִינו — דומה לצדיק. יוצא שבני ישראל דומים לאביהם שבשמים, ועליהם להיות גם דומים לשכינה הקדושה, שהרי אדם נברא בצלם. לכן אומר הזוהר הקדוש: אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאמו.
פריעה/גילוי – לאביהם, מילה לאימם, חייב אדם את שתי הפעולות: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. מבחינת דומה לאמו יש להסיר את הרצון לקבל, אך עליו להיות גם משפיע — לגלות את העֲשֵׂה-טוֹב. יש לרכוש את שתי התכונות – מהצדיק משפיע וגם מתכונת האם — לקבל.

הבנה כלולה מכלל ופרטים. בן חדש שנולד לעולם יש לטעת בו את התכלית — וגם את הפרטים שמגלים תכלית זו. את צד המדע שבאדם, יש לשפוט עם שֹכל עקבי וישר כדי שהשפיטה שלו תהיה בצדק ולא בגאווה ועיוות.
את השימוש בחוכמה הגדולה יש ליישם ע"י ביטוי האמונה — החסדים. מדע אמיתי חייב להיות נובע מהאמונה. רק שֹכל אמוני יוכל להאיר באדם לְמַעַן לא יגַע לָרִיק וְלא יֵלֵד לַבֶּהָלָה.
יש מדע ויש אמונה — עלינו לחבר בניהם, כמו בחיבור בין אברי הנשימה לאכילה, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, אין דרך אחרת להגיע לשלמות.

כתוב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. למרות מה שנראה כלפי חוץ, עליך להאמין שבכל יהודי יש נקודה פנימית של קדושה. יש לפרסם זאת כפי שאומר הזוהר, ולדון כל יהודי לכף זכות, או לפחות את הנקודה הפנימית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

מי שלא מקיים תו"מ לא יכול להיות אדם אוהב!
מי שרחוק מהשם ולא עוזר לכלל — בהכרח הוא פחות מתקן את נפשו, מאחר ואינו פועל לפי החוקים העליונים.

עֵץ פְּרִי — נקבה, לְמִינו — דומה לצדיק. יוצא שבני ישראל דומים לאביהם שבשמים, ועליהם להיות גם דומים לשכינה הקדושה, שהרי אדם נברא בצלם. לכן אומר הזוהר הקדוש: אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאמו.
פריעה/גילוי – לאביהם, מילה לאימם, חייב אדם את שתי הפעולות: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. מבחינת דומה לאמו יש להסיר את הרצון לקבל, אך עליו להיות גם משפיע — לגלות את העֲשֵׂה-טוֹב. יש לרכוש את שתי התכונות – מהצדיק משפיע וגם מתכונת האם — לקבל.

הבנה כלולה מכלל ופרטים. בן חדש שנולד לעולם יש לטעת בו את התכלית — וגם את הפרטים שמגלים תכלית זו. את צד המדע שבאדם, יש לשפוט עם שֹכל עקבי וישר כדי שהשפיטה שלו תהיה בצדק ולא בגאווה ועיוות.
את השימוש בחוכמה הגדולה יש ליישם ע"י ביטוי האמונה — החסדים. מדע אמיתי חייב להיות נובע מהאמונה. רק שֹכל אמוני יוכל להאיר באדם לְמַעַן לא יגַע לָרִיק וְלא יֵלֵד לַבֶּהָלָה.
יש מדע ויש אמונה — עלינו לחבר בניהם, כמו בחיבור בין אברי הנשימה לאכילה, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, אין דרך אחרת להגיע לשלמות.

כתוב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. למרות מה שנראה כלפי חוץ, עליך להאמין שבכל יהודי יש נקודה פנימית של קדושה. יש לפרסם זאת כפי שאומר הזוהר, ולדון כל יהודי לכף זכות, או לפחות את הנקודה הפנימית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

אל תתלונן על הפירות — ההבנות שלך, אלא בדוק מי מוליד אותם!

מים זה חיוּת, וכאשר רואים שיש חיוּת בתורה צריך לדעת מה מרכֵז אותה וכיצד ניתן להזינה ולהפיצה אל כל הרצונות.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים זה הוא בית קבוץ המים שלמעלה דהיינו שבבינה — בחינת עולם הבא, וגם הנברא רוצה לקבל מהם. כל אדם צריך מתוך התבטלות לזהות את תכונת הצדיק שבו, שמצדיק את הבורא, ודרך תכונה זו להוריד את החיוּת, את התורה אל הלב, ומהלב אל כל הרצונות.

המַחֲלוֹקֶת בנפש היא האם הקשר מתקבל מהתפארת, מהשמחה והגאווה בדרכי השם, או מהיסוד – תכונת הצדיקות שבנו, העיקשות וההתמדה בדרך השם.
צדיק הוא בחינת עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי, לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינו — כמוהו, כפי שמפרש רש"י על נח: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".
היסוד נותן כוח זה לבני האמונה, מפני ששומרים את ברית הקודש, לכן התולדות — ההבנות של השפעה שמוליד מתוכו דומים לצדיק עצמו.

הנוקבא שהיא בחינת עֵץ פְּרִי, מולידה נשמות — לְמִינו — הדומות ליסוד בצדיקותן. אבל לא מספיק שמה שאתה מוליד יהיה רק משפיע, עליו להיות גם חלק מהאימא — מקבל.

השאלה איזה כוח בתוכך מתפלל ומבקש לעשות פרי, מהן שאיפות שלך, האם מצד היסוד או מצד רצונות זרים. כאשר אתה חושב מצד הצדיקות שבך, תוכל להוליד הבנות של השפעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

אל תתלונן על הפירות — ההבנות שלך, אלא בדוק מי מוליד אותם!

מים זה חיוּת, וכאשר רואים שיש חיוּת בתורה צריך לדעת מה מרכֵז אותה וכיצד ניתן להזינה ולהפיצה אל כל הרצונות.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים זה הוא בית קבוץ המים שלמעלה דהיינו שבבינה — בחינת עולם הבא, וגם הנברא רוצה לקבל מהם. כל אדם צריך מתוך התבטלות לזהות את תכונת הצדיק שבו, שמצדיק את הבורא, ודרך תכונה זו להוריד את החיוּת, את התורה אל הלב, ומהלב אל כל הרצונות.

המַחֲלוֹקֶת בנפש היא האם הקשר מתקבל מהתפארת, מהשמחה והגאווה בדרכי השם, או מהיסוד – תכונת הצדיקות שבנו, העיקשות וההתמדה בדרך השם.
צדיק הוא בחינת עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי, לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינו — כמוהו, כפי שמפרש רש"י על נח: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".
היסוד נותן כוח זה לבני האמונה, מפני ששומרים את ברית הקודש, לכן התולדות — ההבנות של השפעה שמוליד מתוכו דומים לצדיק עצמו.

הנוקבא שהיא בחינת עֵץ פְּרִי, מולידה נשמות — לְמִינו — הדומות ליסוד בצדיקותן. אבל לא מספיק שמה שאתה מוליד יהיה רק משפיע, עליו להיות גם חלק מהאימא — מקבל.

השאלה איזה כוח בתוכך מתפלל ומבקש לעשות פרי, מהן שאיפות שלך, האם מצד היסוד או מצד רצונות זרים. כאשר אתה חושב מצד הצדיקות שבך, תוכל להוליד הבנות של השפעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

עניות אמיתית היא שחסר וכואב לי שאני לא בקשר עם השם יתברך!
"אין עני אלא בדעת" בחיבור.

ישנו כלל: בכל השיעור שהתחתון מבקש, בה במידה הוא זוכה לתשובה. בלי ביקוש לא זוכים להרגשת האור שמתקבל מלמעלה. כאשר עני מבקש נדבה, מעבר לכסף הגשמי שהוא מקבל, זוכה הוא באור נוסף שהעשיר הוליד בנדבנותו.

כל המחלוקת באה כדי שהאיחוד יוליד דבר חדש, שיוכל לזכות את התחתון באור האחדות הגדול שיש בעולמות. בלי המחלוקת לא הייתה מתרבה החוכמה בעולם, בתנאי שבאים לראות את הפרטים בכדי לגלות את הכלל.
מי שמקיים את המוחין במקום המחלוקת זוכה בו. כך למשל תלמיד חכם זוכה בחוכמה, מפני שהוא השואל, המבקש את החוכמה, ומי שמבקש אהבה, אחדות למען הכלל, זוכה בו בעצמו, מכאן שבנוסף לאמונה שישנה שלימות בעליון, חייב הנברא להוסיף מעצמו השתוקקות בכדי לזכות בדבר.
בדרך לזכות באורות לא מספיק לומר תן לי, אלא שי לרצות בזה ממש.

העלייה והבית מתקיימים בזכות הקורות שבקומת הביניים, שהתקרה לתחתון רצפה לעליון, בסוד הכתוב וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הגבול הוא המקיים את השלמות שיש למעלה ומהווה תמיכה שהיא הפרוכת. מפריד בכדי לחבר ולקבל מים מהעליון. בית – לב, עליה — מוח, ואין לבית קיום בלי הקורות המסך בניהם.
הבורא טוב ומטיב, רוצה לתת את האור כלומר שהנברא יקבל. הנברא בטבעו המורגש רוצה לקבל, אך בשורשו רוצה הוא להשפיע — המַחֲלוֹקֶת סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כשאומר ה' "נצחוני בני" — הקיום הוא שהנברא בגמר תיקון יהפוך למקבל בעלמ"נ להשפיע. אחדות ואהבה באים מהמחלוקת שלכול אחד יש דעה שונה, כאשר התנאי הוא לראות את הפרטים שבאים לבטא את הכלל.

הגאוותן אומר אני לא דל, לא צריך עזרה מאף אחד, ואז במקום להיות אחד הוא הופך לאחר. הקוץ באות ד צריכה להיות סמוכה לאות ג' — גומל חסד. וכאשר הגאוותן גם דל וגם גאה, הופך הוא להיות וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, מפריד את האות ג' מהאות ד' ע"י שמבטל את קוץ האות ד.
עצם הידיעה של האדם שהוא דל — שחסר לו הקשר לבורא, היא המפתח לתפילה וביקוש אמיתיים, וכך יכול לגרום לכל השפע ש- יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד.
המחלוקת באה בכדי ליצור קשר!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

עניות אמיתית היא שחסר וכואב לי שאני לא בקשר עם השם יתברך!
"אין עני אלא בדעת" בחיבור.

ישנו כלל: בכל השיעור שהתחתון מבקש, בה במידה הוא זוכה לתשובה. בלי ביקוש לא זוכים להרגשת האור שמתקבל מלמעלה. כאשר עני מבקש נדבה, מעבר לכסף הגשמי שהוא מקבל, זוכה הוא באור נוסף שהעשיר הוליד בנדבנותו.

כל המחלוקת באה כדי שהאיחוד יוליד דבר חדש, שיוכל לזכות את התחתון באור האחדות הגדול שיש בעולמות. בלי המחלוקת לא הייתה מתרבה החוכמה בעולם, בתנאי שבאים לראות את הפרטים בכדי לגלות את הכלל.
מי שמקיים את המוחין במקום המחלוקת זוכה בו. כך למשל תלמיד חכם זוכה בחוכמה, מפני שהוא השואל, המבקש את החוכמה, ומי שמבקש אהבה, אחדות למען הכלל, זוכה בו בעצמו, מכאן שבנוסף לאמונה שישנה שלימות בעליון, חייב הנברא להוסיף מעצמו השתוקקות בכדי לזכות בדבר.
בדרך לזכות באורות לא מספיק לומר תן לי, אלא שי לרצות בזה ממש.

העלייה והבית מתקיימים בזכות הקורות שבקומת הביניים, שהתקרה לתחתון רצפה לעליון, בסוד הכתוב וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הגבול הוא המקיים את השלמות שיש למעלה ומהווה תמיכה שהיא הפרוכת. מפריד בכדי לחבר ולקבל מים מהעליון. בית – לב, עליה — מוח, ואין לבית קיום בלי הקורות המסך בניהם.
הבורא טוב ומטיב, רוצה לתת את האור כלומר שהנברא יקבל. הנברא בטבעו המורגש רוצה לקבל, אך בשורשו רוצה הוא להשפיע — המַחֲלוֹקֶת סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כשאומר ה' "נצחוני בני" — הקיום הוא שהנברא בגמר תיקון יהפוך למקבל בעלמ"נ להשפיע. אחדות ואהבה באים מהמחלוקת שלכול אחד יש דעה שונה, כאשר התנאי הוא לראות את הפרטים שבאים לבטא את הכלל.

הגאוותן אומר אני לא דל, לא צריך עזרה מאף אחד, ואז במקום להיות אחד הוא הופך לאחר. הקוץ באות ד צריכה להיות סמוכה לאות ג' — גומל חסד. וכאשר הגאוותן גם דל וגם גאה, הופך הוא להיות וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, מפריד את האות ג' מהאות ד' ע"י שמבטל את קוץ האות ד.
עצם הידיעה של האדם שהוא דל — שחסר לו הקשר לבורא, היא המפתח לתפילה וביקוש אמיתיים, וכך יכול לגרום לכל השפע ש- יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד.
המחלוקת באה בכדי ליצור קשר!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

כל מחשבה צריכה להיות באמונה וגם בהשתוקקות עצמית!

הגבלה זה טוב כאשר לפני כן באה השתוקקות גדולה. כאשר אדם מאמין שעליו לצמצם דבר, כמו בדיאטה למשל, עליו לצמצם מתוך הכללות. כלומר להשתוקק לאכול הכול, שהרי בשמאל יש עודף רצון ושאיפה למשיכה של כל האור, ואז עליך לעשות מידה מתוך כל המשיכה. יש למשוך את הכול, ולהגביל ולהשתמש רק בנצרך. בזכות האמונה יש לעשות הגבלה, מתוך כלל ההשתוקקות.

את המחלוקת צריך, ומלמד כאן כיצד מייצרים את התיקון. כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
על המחשבה לחשוב עבור הגוף, לקשר בין המוחש, הלב לבין הרעיון המופשט. בשלב ראשון גם הימין וגם השמאל מקבלים גדלות. קודם תבין את השאלה, המחלוקת ורק לאחר מכן תוכל ליישב הקושיה.

קשה לוותר בויכוח. הימין אומר הכי חשוב אמונה – השפעה, והשמאל אומר ההשתוקקות שהרי מטרת הבריאה קבלת האור, ויש ליהנות בעולם. שניהם צודקים! ועליהם לבוא לקו אמצעי.
בכל חיסרון צריך להרגיש את צד האמונה, ואת צד ההשתוקקות, אי אפשר לתקן כאשר אין רצון. עצם הרצון + האמונה שיש דבר שלם, ע"י שניהם ניתן להתחיל לתקן. מי שאומר הכול טוב, כולם בסדר, כאילו מלמד זכות על הכול — אמירה כזו לא יכולה לבוא לתיקון, בלי רצון לקבל לא ניתן לתקן.

סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כמחלוקת, לא מבטלים אף אחד, נשארים דעות שונות, אך באים לצורה משותפת. לכן יש להשתדל לפתור את המחלוקת מבלי לבטל אותה. סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם אומר שכל צד שומר על ייחודו, וביחד באים להוליד דבר חדש. ביטול המחלוקת אומר שדעה אחת פוסלים, וברגע של חולשה מתקומם הצד שניסו לבטלו. לכן בע"ס אומר שהרודנות לא תחזיק מעמד מפני שהחלש יתמרד.

המחלוקת באה להרבות, בלי פירוט אין שיכלול, כשאדם רוצה מספר דברים — זה מצוין בתנאי שהוא יכול לקיים אותם יחד. בכל חיסרון צריך בתחילה להבין את צד הבורא, ואז מצד תפיסת הנברא לבוא לאיחוד בקו אמצעי, באני המשותף. כל זמן שאין קו אמצעי נשארת מחלוקת.

המטרה לא לבטל אלא לכבד אחד את השני, ואז המחלוקת מביאה לקיום של הביחד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

כל מחשבה צריכה להיות באמונה וגם בהשתוקקות עצמית!

הגבלה זה טוב כאשר לפני כן באה השתוקקות גדולה. כאשר אדם מאמין שעליו לצמצם דבר, כמו בדיאטה למשל, עליו לצמצם מתוך הכללות. כלומר להשתוקק לאכול הכול, שהרי בשמאל יש עודף רצון ושאיפה למשיכה של כל האור, ואז עליך לעשות מידה מתוך כל המשיכה. יש למשוך את הכול, ולהגביל ולהשתמש רק בנצרך. בזכות האמונה יש לעשות הגבלה, מתוך כלל ההשתוקקות.

את המחלוקת צריך, ומלמד כאן כיצד מייצרים את התיקון. כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
על המחשבה לחשוב עבור הגוף, לקשר בין המוחש, הלב לבין הרעיון המופשט. בשלב ראשון גם הימין וגם השמאל מקבלים גדלות. קודם תבין את השאלה, המחלוקת ורק לאחר מכן תוכל ליישב הקושיה.

קשה לוותר בויכוח. הימין אומר הכי חשוב אמונה – השפעה, והשמאל אומר ההשתוקקות שהרי מטרת הבריאה קבלת האור, ויש ליהנות בעולם. שניהם צודקים! ועליהם לבוא לקו אמצעי.
בכל חיסרון צריך להרגיש את צד האמונה, ואת צד ההשתוקקות, אי אפשר לתקן כאשר אין רצון. עצם הרצון + האמונה שיש דבר שלם, ע"י שניהם ניתן להתחיל לתקן. מי שאומר הכול טוב, כולם בסדר, כאילו מלמד זכות על הכול — אמירה כזו לא יכולה לבוא לתיקון, בלי רצון לקבל לא ניתן לתקן.

סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כמחלוקת, לא מבטלים אף אחד, נשארים דעות שונות, אך באים לצורה משותפת. לכן יש להשתדל לפתור את המחלוקת מבלי לבטל אותה. סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם אומר שכל צד שומר על ייחודו, וביחד באים להוליד דבר חדש. ביטול המחלוקת אומר שדעה אחת פוסלים, וברגע של חולשה מתקומם הצד שניסו לבטלו. לכן בע"ס אומר שהרודנות לא תחזיק מעמד מפני שהחלש יתמרד.

המחלוקת באה להרבות, בלי פירוט אין שיכלול, כשאדם רוצה מספר דברים — זה מצוין בתנאי שהוא יכול לקיים אותם יחד. בכל חיסרון צריך בתחילה להבין את צד הבורא, ואז מצד תפיסת הנברא לבוא לאיחוד בקו אמצעי, באני המשותף. כל זמן שאין קו אמצעי נשארת מחלוקת.

המטרה לא לבטל אלא לכבד אחד את השני, ואז המחלוקת מביאה לקיום של הביחד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

יכולת האדם להקשיב באה לידי ביטוי רק כאשר הוא בעל חסד!

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ. האדם הוא עולם קטן, ומלמד כאן מהם כוחות ההבדלה והחיבור הפועלים בנפשו. כל כוח התפיסה של האדם בא מהפרטים אל הכלל, לכן עליו לדעת לפרט וגם לחבר. כוח הגוף מפריד לפרטים ונותן את השכלול בעולמות, מושך הוא חוכמה אך ללא אפשרות להשתמש. עתה יש לחברם לכלל, לתכלית.

גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה. האורות נסתמים במלכות, באני של האדם – הגן נעולה מפני שחסרים חסדים. גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם – בעת שנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הגן, אבל אינו מוציא הארתם, כי המים שהם המוחין, נקרשים ועומדים בו משום שרוח צפון נושב באלו המים.
צפון, השמאל מושך את האור, אך הוא נקפא בלי חסדי הדרום, צד ההשפעה.
כמו שקרח לא ניתן לשתיה וצריך חום, כך מבחינה נפשית אדם קר לא יכול לבטא את עצמו, אלא עליו להיות יותר משפיע, יותר משתלם ומתכלל עם הכלל.

להיות בעל חסד אומר כוונה במעשה וחיבור לרעיון פנימי, ע"י יצירת אווירה של חסדים, כמו אברהם אבינו, שמוכן לעזוב את עצמו ולהבין את הזולת. זה שאדם לא מביא עצמו למצב התחברות נובע מגאווה ועצלות, שלא מוכן להיפתח לחיבור.

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. כך בגוף האדם כמשל, יש את הסרעפת המפרידה בין אברי ההשפעה לקבלה, בין מערכת העיקול לנשימה. וכך בנפש יש את כוח המפריד וכוח מחבר. בכדי להתחבר יש להעלות לראש, ובכדי להוריד ללב יש לשלם בחסדים.
שֹכל לא צריך חסדים. יכול אדם להבין הרבה דברים, אך בלי ליישם, מפני שלא מוכן לשלם בויתור על האנוכיות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

יכולת האדם להקשיב באה לידי ביטוי רק כאשר הוא בעל חסד!

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ. האדם הוא עולם קטן, ומלמד כאן מהם כוחות ההבדלה והחיבור הפועלים בנפשו. כל כוח התפיסה של האדם בא מהפרטים אל הכלל, לכן עליו לדעת לפרט וגם לחבר. כוח הגוף מפריד לפרטים ונותן את השכלול בעולמות, מושך הוא חוכמה אך ללא אפשרות להשתמש. עתה יש לחברם לכלל, לתכלית.

גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה. האורות נסתמים במלכות, באני של האדם – הגן נעולה מפני שחסרים חסדים. גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם – בעת שנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הגן, אבל אינו מוציא הארתם, כי המים שהם המוחין, נקרשים ועומדים בו משום שרוח צפון נושב באלו המים.
צפון, השמאל מושך את האור, אך הוא נקפא בלי חסדי הדרום, צד ההשפעה.
כמו שקרח לא ניתן לשתיה וצריך חום, כך מבחינה נפשית אדם קר לא יכול לבטא את עצמו, אלא עליו להיות יותר משפיע, יותר משתלם ומתכלל עם הכלל.

להיות בעל חסד אומר כוונה במעשה וחיבור לרעיון פנימי, ע"י יצירת אווירה של חסדים, כמו אברהם אבינו, שמוכן לעזוב את עצמו ולהבין את הזולת. זה שאדם לא מביא עצמו למצב התחברות נובע מגאווה ועצלות, שלא מוכן להיפתח לחיבור.

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. כך בגוף האדם כמשל, יש את הסרעפת המפרידה בין אברי ההשפעה לקבלה, בין מערכת העיקול לנשימה. וכך בנפש יש את כוח המפריד וכוח מחבר. בכדי להתחבר יש להעלות לראש, ובכדי להוריד ללב יש לשלם בחסדים.
שֹכל לא צריך חסדים. יכול אדם להבין הרבה דברים, אך בלי ליישם, מפני שלא מוכן לשלם בויתור על האנוכיות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

קבלת אור הולדה בלי פריעה, מביאה לעזות פנים!

מלמד הזוהר: מל ולא פרע כאלו לא מל, משום שמילה ופריעה הם ב' מדרגות. מילה הוא זכור ופריעה היא שמור, מילה הוא צדיק, ופריעה היא צדק, שנאמר שמור וזכור בדיבור אחד – בשבת.

כשמלים ולא פורעים הבעיה היא שלא נשמרים בברית, שכל המוחין תלויים בה. מלמד הזוהר שכיוון שעזבו את הברית שיש להגיע לאהבה עם ה' לכן יצאו לגלות.
לא מספיק להסיר את הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, יש גם לקבל בצורה נכונה. הפריעה, הגילוי וזיווג דהיינו קשר הם דבר אחד.

העולם בנוי מצד זכר המשפיע וצד הנקבה – הבריאה. חייבים את הצד המפריד בכדי לחבר. כשיש מחלוקת לשם שמים – לשם התכלית, שבאה לחבר — סופה להתקיים. ההפרדה שגורמת ליציאה מההיכל החוצה לשערים באה מגאווה, שגורמת לדור במקום אחר.

במחלוקת יש לראות מהי הנקודה הנכונה בכדי לחבר את שתי הקצוות, להביא לאחדות בין זכר לנקבה, כמו מוח ולב. כל השלום הוא על בסיס של ברית, שחייב לכלול את שני הצדדים. השמירה עצמה זה לא רק לחבר, אלא לראות ולכבד את זה שיש פרטים שונים, ולראות את המשותף.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. הבדלה היא תחילת הברית, ובקדושה עליונה זה השורש של המחשבה, וכך נכון שתהיה המחשבה. תסכים לעשות חיבור למעלה, תתקן את ההשקפה מבחינת הזמן, ורק לאחר מכן תבוא לחיבור בלב.

ניתוק שלא בשביל חיבור פוגם, כך ראיית הפרטים שלא בכדי לגלות את הכלל.
בקבלת אור ההולדה בלי פריעה, יוצאים לעזות פנים, כאילו לתחתון בגאוותו יש כוח לפעול לבד.לא תופסים בראיה פרטנית בשביל עצמה, אלא בשביל לראות את הגינה בערוגותיה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

קבלת אור הולדה בלי פריעה, מביאה לעזות פנים!

מלמד הזוהר: מל ולא פרע כאלו לא מל, משום שמילה ופריעה הם ב' מדרגות. מילה הוא זכור ופריעה היא שמור, מילה הוא צדיק, ופריעה היא צדק, שנאמר שמור וזכור בדיבור אחד – בשבת.

כשמלים ולא פורעים הבעיה היא שלא נשמרים בברית, שכל המוחין תלויים בה. מלמד הזוהר שכיוון שעזבו את הברית שיש להגיע לאהבה עם ה' לכן יצאו לגלות.
לא מספיק להסיר את הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, יש גם לקבל בצורה נכונה. הפריעה, הגילוי וזיווג דהיינו קשר הם דבר אחד.

העולם בנוי מצד זכר המשפיע וצד הנקבה – הבריאה. חייבים את הצד המפריד בכדי לחבר. כשיש מחלוקת לשם שמים – לשם התכלית, שבאה לחבר — סופה להתקיים. ההפרדה שגורמת ליציאה מההיכל החוצה לשערים באה מגאווה, שגורמת לדור במקום אחר.

במחלוקת יש לראות מהי הנקודה הנכונה בכדי לחבר את שתי הקצוות, להביא לאחדות בין זכר לנקבה, כמו מוח ולב. כל השלום הוא על בסיס של ברית, שחייב לכלול את שני הצדדים. השמירה עצמה זה לא רק לחבר, אלא לראות ולכבד את זה שיש פרטים שונים, ולראות את המשותף.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. הבדלה היא תחילת הברית, ובקדושה עליונה זה השורש של המחשבה, וכך נכון שתהיה המחשבה. תסכים לעשות חיבור למעלה, תתקן את ההשקפה מבחינת הזמן, ורק לאחר מכן תבוא לחיבור בלב.

ניתוק שלא בשביל חיבור פוגם, כך ראיית הפרטים שלא בכדי לגלות את הכלל.
בקבלת אור ההולדה בלי פריעה, יוצאים לעזות פנים, כאילו לתחתון בגאוותו יש כוח לפעול לבד.לא תופסים בראיה פרטנית בשביל עצמה, אלא בשביל לראות את הגינה בערוגותיה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה
(חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי)

אדם לא יכול לומר אי אפשר להגיע לשלמות — שאלמלא כן לא היה בורא שמים וארץ!

רשב"י מלמד שהשלמות היא בייחוד בין זכר לנקבה, כאשר הייחוד בא על ברית אמונית. אדם שלא יודע להתחייב הוא לא אדם, מפני שאינו יכול להשיג את האורות.

אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, ה' שָׂם את החוקים לקיום העולם, בתנאי שאת הנשמה שלך כנברא תביא לייחוד. רק בקיום הלכה חיצונית לא מגיעים לשלמות. על האדם לאחד בין הפנים לחוץ, ע"י שכל אחד נותן השתוקקות מלאה לברית.

רק בשביל החיבור של זכר ונקבה, חיבור של מסך דחיריק ע"י הצדיק שבנו, נברא העולם. בלי חיבור של זכר ונקבה. אומר ה' אם לא הייתה אהבה בעולם, אם לא היה היסוד המחבר יום ולילה כאחד, לא הייתי בורא שמים וארץ.

מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה השלמות של כל אחד מהחציים בא על ידי האחדות של שניהם. אין שלמות פרטית, שלמות של הפרט שיודע לבוא לאחדות כחלק מהכלל. חסד שלם, וגבורה שלמה כאשר הם בייחד.
שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, במקום שיש כזה ייחוד, שם הלב יכול לקבל.

המחשבה והלב עלו לתודעה העליונה וגרמו לה להשיג הארה גדולה של ג' קווים, זו תכלית הידיעה, והשבות אל לבבך. לצורך כך צריך ברית. צריך גם את הנקבה כשווה בזיווג זה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שניהם באחדות.

אפילו שני פרטים המרגישים שלמים, אינם בשלמות בלי השבה אל הלב.
מלמד הרב"ש זצוק"ל וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, לכאורה צריך היה לכתוב וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, ואז את הידיעה להשיב אל הלב, למה צריך את הידיעה + ההשבה ללב? ועונה, שבלי ההשבה אל הלב, אפילו ידיעה בראש לא משיגים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה
(חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי)

אדם לא יכול לומר אי אפשר להגיע לשלמות — שאלמלא כן לא היה בורא שמים וארץ!

רשב"י מלמד שהשלמות היא בייחוד בין זכר לנקבה, כאשר הייחוד בא על ברית אמונית. אדם שלא יודע להתחייב הוא לא אדם, מפני שאינו יכול להשיג את האורות.

אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, ה' שָׂם את החוקים לקיום העולם, בתנאי שאת הנשמה שלך כנברא תביא לייחוד. רק בקיום הלכה חיצונית לא מגיעים לשלמות. על האדם לאחד בין הפנים לחוץ, ע"י שכל אחד נותן השתוקקות מלאה לברית.

רק בשביל החיבור של זכר ונקבה, חיבור של מסך דחיריק ע"י הצדיק שבנו, נברא העולם. בלי חיבור של זכר ונקבה. אומר ה' אם לא הייתה אהבה בעולם, אם לא היה היסוד המחבר יום ולילה כאחד, לא הייתי בורא שמים וארץ.

מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה השלמות של כל אחד מהחציים בא על ידי האחדות של שניהם. אין שלמות פרטית, שלמות של הפרט שיודע לבוא לאחדות כחלק מהכלל. חסד שלם, וגבורה שלמה כאשר הם בייחד.
שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, במקום שיש כזה ייחוד, שם הלב יכול לקבל.

המחשבה והלב עלו לתודעה העליונה וגרמו לה להשיג הארה גדולה של ג' קווים, זו תכלית הידיעה, והשבות אל לבבך. לצורך כך צריך ברית. צריך גם את הנקבה כשווה בזיווג זה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שניהם באחדות.

אפילו שני פרטים המרגישים שלמים, אינם בשלמות בלי השבה אל הלב.
מלמד הרב"ש זצוק"ל וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, לכאורה צריך היה לכתוב וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, ואז את הידיעה להשיב אל הלב, למה צריך את הידיעה + ההשבה ללב? ועונה, שבלי ההשבה אל הלב, אפילו ידיעה בראש לא משיגים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

מי שמתפרץ לעולם הרוחני בלי תו"מ מכניסים אותו לבית הסוהר!
ומי ששומר על הברית, על הקשר בין המוח ללב, סופו להיות משנה למלך.

אלמלא שמירה על הברית שבאה לגלות את הכלל, לא היה טעם בבריאת שמים וארץ. הברית היא הכוח להתעקש על שמירתה, אפילו כשאין הרגשה לקיימה.

כיון שישראל עזבו ברית, כי היו מלים ולא פורעים את הרצון לפרטיות, כתוב עליהם: אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה. השער הוא מה שאדם משער בליבו, וההיכל הוא הרגשת האמת. אם אתה לא משער בליבך את הרגשת האמת — השער נעול. להיכל לא ניכנס מי שלא שומר על הברית, שאינו מתכוון לקיים אהבה עם המלך.
עַם זה נפש שצריך להרגיש את הקשר עם ה'. יָרְדוּ אומר שבמקום ידיעה ברורה, ירדו לדרגת השערה, לספק, כמו הנחש שמסיט לנחֵש אולי אין ודאי בעולם.

בלי ידיעה בלב זו רק השערה. ובעת שישראל היו שומרי ברית, זכו להיות בהיכל המלך בפנים, אבל אחר שעזבו ברית נתרחקו מהיכל המלך וירדו לשערי ההיכל הנק' שערי צדק. והוא שאומר דוד פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ — שאם אתה בא להודות, נפתחים השערים ותיכנס להיכל – ללב ולא תישאר עם השערות והניחושים שלך.

לעיתים יש באדם רגש חזק מהי האמת, כאשר בדרך כלל, הזכר, השכל שבאדם צריך להוביל, אך כאן רואים שמקבלים מלמעלה ישר ללב לצד הנקבה, הרגשה חזקה של האמת, ועליך ללכת אחריה כמו שכתוב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְהוָה. ופרעות הם גילוים, מלשון ופרע את ראש האישה. המוחין שחזרו להם לישראל ע"י דבורה. דבורה כוח הדיבור דבור ה'.

את כל יראת השמים צריך אדם לתת לברית זו. את הברית עם השם קשה לתפוס, לכן עלינו לשמור ברית עם רבותינו, ועל משקל דומה צריך לכבד אב ואם, וכאן יש עניין של שמירה חזקה של ברית, למען יאריכון ימיך, אחרת חדלו פירעון לשיק זה.
האדם יכול לזכות רק כאשר הוא שומר על ברית, כמו למשל בתפילה, שקודם אומרים את ג' הברכות הראשונות, ויעקב שהוא קו אמצע, הוא התיקון שבא לפני הבקשות, ואז מגיעים לחב"ד בשים שלום. הברית היא הקיום של קבלת האורות.

וזהו סוד הכתוב אם לא בָריתי לשון ברית יומם ולילה וגו'. כי בו דהיינו ביסוד נעשה ז"א ונוקבא אחד, שהם יום ולילה, הרי שהברית שהוא היסוד עושה יום ולילה לאחד. שמתי חוקות שמים וארץ, רק בשביל האחדות של הערב והבוקר. כל המציאות שלנו כאן היא לעשות חיבור יום ולילה, חול וקודש, בריאה ובורא אחד, בצורה ולא בחומר. על האדם לשמור נקודות התחייבות בהדרגה, וכל פעם להתקדם ולשמור, אחרת אין קיום לעולם. אין ברית לפרט, אלא על מקום השיתוף והקשר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

מי שמתפרץ לעולם הרוחני בלי תו"מ מכניסים אותו לבית הסוהר!
ומי ששומר על הברית, על הקשר בין המוח ללב, סופו להיות משנה למלך.

אלמלא שמירה על הברית שבאה לגלות את הכלל, לא היה טעם בבריאת שמים וארץ. הברית היא הכוח להתעקש על שמירתה, אפילו כשאין הרגשה לקיימה.

כיון שישראל עזבו ברית, כי היו מלים ולא פורעים את הרצון לפרטיות, כתוב עליהם: אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה. השער הוא מה שאדם משער בליבו, וההיכל הוא הרגשת האמת. אם אתה לא משער בליבך את הרגשת האמת — השער נעול. להיכל לא ניכנס מי שלא שומר על הברית, שאינו מתכוון לקיים אהבה עם המלך.
עַם זה נפש שצריך להרגיש את הקשר עם ה'. יָרְדוּ אומר שבמקום ידיעה ברורה, ירדו לדרגת השערה, לספק, כמו הנחש שמסיט לנחֵש אולי אין ודאי בעולם.

בלי ידיעה בלב זו רק השערה. ובעת שישראל היו שומרי ברית, זכו להיות בהיכל המלך בפנים, אבל אחר שעזבו ברית נתרחקו מהיכל המלך וירדו לשערי ההיכל הנק' שערי צדק. והוא שאומר דוד פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ — שאם אתה בא להודות, נפתחים השערים ותיכנס להיכל – ללב ולא תישאר עם השערות והניחושים שלך.

לעיתים יש באדם רגש חזק מהי האמת, כאשר בדרך כלל, הזכר, השכל שבאדם צריך להוביל, אך כאן רואים שמקבלים מלמעלה ישר ללב לצד הנקבה, הרגשה חזקה של האמת, ועליך ללכת אחריה כמו שכתוב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְהוָה. ופרעות הם גילוים, מלשון ופרע את ראש האישה. המוחין שחזרו להם לישראל ע"י דבורה. דבורה כוח הדיבור דבור ה'.

את כל יראת השמים צריך אדם לתת לברית זו. את הברית עם השם קשה לתפוס, לכן עלינו לשמור ברית עם רבותינו, ועל משקל דומה צריך לכבד אב ואם, וכאן יש עניין של שמירה חזקה של ברית, למען יאריכון ימיך, אחרת חדלו פירעון לשיק זה.
האדם יכול לזכות רק כאשר הוא שומר על ברית, כמו למשל בתפילה, שקודם אומרים את ג' הברכות הראשונות, ויעקב שהוא קו אמצע, הוא התיקון שבא לפני הבקשות, ואז מגיעים לחב"ד בשים שלום. הברית היא הקיום של קבלת האורות.

וזהו סוד הכתוב אם לא בָריתי לשון ברית יומם ולילה וגו'. כי בו דהיינו ביסוד נעשה ז"א ונוקבא אחד, שהם יום ולילה, הרי שהברית שהוא היסוד עושה יום ולילה לאחד. שמתי חוקות שמים וארץ, רק בשביל האחדות של הערב והבוקר. כל המציאות שלנו כאן היא לעשות חיבור יום ולילה, חול וקודש, בריאה ובורא אחד, בצורה ולא בחומר. על האדם לשמור נקודות התחייבות בהדרגה, וכל פעם להתקדם ולשמור, אחרת אין קיום לעולם. אין ברית לפרט, אלא על מקום השיתוף והקשר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

יש לפתח רצונות של קשר מצד הנשמה, ולא רצונות פרטיות מצד הגוף!

כאן בעולם הזה יש את הרגש החסרונות , וזו התשתית לעבודה עם הרצונות. מהפרטיות של האדם, לשאוף לרצונות העולם הבא. זו מהפכה אצל אדם שבטבעו רצון לקבל לעצמו, להתחיל לייצר השתוקקות רוחנית, שאיפה לקשר עם הכלל.
הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבה, בו מתגלית המחשבה העליונה — בינה, ועליו לעבור דרך הקול שהוא ז"א, בכדי לגלות את העֲמֻקוֹת ג"ר דבינה שנק' לעתיד לבוא.
הביקוש, החסרונות צריכים להיות של עולם הבא, ולא גשמיות. הגירוי בא מתפיסת עולם זה, אך המחשבה צריכה להיוולד ממחשבת העולם הבא.

מלמד בזוהר שבשביל שהשבת נקרא דבור של המחשבה העליונה, אסור לדבר בשבת דברי חול – שהם רצונות גופניים שלא שייכים לקדושה.
דבור של שבת צריך לשלוט בעולמו של האדם, לכן כך יהיו כל ימך, תרגול לעולם שכולו שבת, ולכן יש עניין בלימוד זוהר בשבת.

מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ – את החיסרון שלך אל תחפש בגוף, אלא במחשבה העליונה, בה הראש מנחה את הלב. לכן יש לחפש רצונות של הכלל, של הקשר לבורא יתברך.

וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. איש הוא בחינת יום, והאישה שבאדם בחינת לילה — ביחד החיבור גדול יותר. איש בלי אישה הוא חצי דבר, כמו רק רצון להשפיע. כשצד הבריאה שותף לצד בורא, זה הקשר הנכון, רצון לקבל בעלמ"נ להשפיע.
החיבור בין הלילה ליום הוא ע"י למוד התורה בלילה.
תורה זה גילוי רצונות של עולם הבא. יש להקדים את תיקון הבריאה — פעולת החושך, לפני מטרת הבריאה. התיקון הוא להפעים באדם את הרצונות של עולם הבא. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ כדי לתת אפשרות בחירה לנברא שהוא בחינת החושך, בכך שירגיש השתוקקות וצורך לבוא לאהבה.

דיבור של שבת הוא לימוד חוכמת הקבלה, ומה שאתה מדבר – בונה את עולמך.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

יש לפתח רצונות של קשר מצד הנשמה, ולא רצונות פרטיות מצד הגוף!

כאן בעולם הזה יש את הרגש החסרונות , וזו התשתית לעבודה עם הרצונות. מהפרטיות של האדם, לשאוף לרצונות העולם הבא. זו מהפכה אצל אדם שבטבעו רצון לקבל לעצמו, להתחיל לייצר השתוקקות רוחנית, שאיפה לקשר עם הכלל.
הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבה, בו מתגלית המחשבה העליונה — בינה, ועליו לעבור דרך הקול שהוא ז"א, בכדי לגלות את העֲמֻקוֹת ג"ר דבינה שנק' לעתיד לבוא.
הביקוש, החסרונות צריכים להיות של עולם הבא, ולא גשמיות. הגירוי בא מתפיסת עולם זה, אך המחשבה צריכה להיוולד ממחשבת העולם הבא.

מלמד בזוהר שבשביל שהשבת נקרא דבור של המחשבה העליונה, אסור לדבר בשבת דברי חול – שהם רצונות גופניים שלא שייכים לקדושה.
דבור של שבת צריך לשלוט בעולמו של האדם, לכן כך יהיו כל ימך, תרגול לעולם שכולו שבת, ולכן יש עניין בלימוד זוהר בשבת.

מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ – את החיסרון שלך אל תחפש בגוף, אלא במחשבה העליונה, בה הראש מנחה את הלב. לכן יש לחפש רצונות של הכלל, של הקשר לבורא יתברך.

וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. איש הוא בחינת יום, והאישה שבאדם בחינת לילה — ביחד החיבור גדול יותר. איש בלי אישה הוא חצי דבר, כמו רק רצון להשפיע. כשצד הבריאה שותף לצד בורא, זה הקשר הנכון, רצון לקבל בעלמ"נ להשפיע.
החיבור בין הלילה ליום הוא ע"י למוד התורה בלילה.
תורה זה גילוי רצונות של עולם הבא. יש להקדים את תיקון הבריאה — פעולת החושך, לפני מטרת הבריאה. התיקון הוא להפעים באדם את הרצונות של עולם הבא. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ כדי לתת אפשרות בחירה לנברא שהוא בחינת החושך, בכך שירגיש השתוקקות וצורך לבוא לאהבה.

דיבור של שבת הוא לימוד חוכמת הקבלה, ומה שאתה מדבר – בונה את עולמך.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

מי שנוהג בעולם הגופני, טוב לו שישתוק!

האור במעשה בראשית נגנז בכדי למנועו מהרשעים, שהם תכונות באדם המכילות סיגים, לרצות את האור לעצמם. רשע נוטריקון רצון של עצמו. האור נגנז לטובתם, מפני שכל קבלת אור בצורה לא ראויה מפרידה את הנברא מהבורא, ממקור החיים. מכאן שהשמירה איננה נקמה, שהרי הם לא יכולים לעמוד באור חזק מידי, כמו חסרי דעת שאין להם את חוכמת הלב והידע כיצד לקבל את השפע בצורה הנכונה.

האור מוסתר בכדי שהנברא יבנה את עצמו בצורה ראויה. הוא צפון לצדיק, שמצדיק את הבורא בהיותו בעל אמונה שהשם טוב ומטיב. אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה, זרוע באדמה. ואם יבחר בסביבה ראויה לצמיחה רוחנית, ירקיב את האני הכוזב, יוכל לצמוח עם לב ישר ולתת פרי . כל העולם מתוקן אגב האדם, ואם הרשעים יחטאו, אזי גם העולמות ילכו לאחור.

החסדים מקשרים בין חוסר השלמות של הגוף, לבין השלמות שבראש.
כשקשה לאדם בעולם הזה, שמרגיש חסרונות, עליו להתפשט מתפיסת העולם הזה, ולפרש את המציאות בהשקפת העולם הבא, מעבר לזמן ומקום. עליו לקחת את הנקודה הגשמית, ולקשר אותה לבורא, וכך זוכים לתפיסת עולם הבא.

כתוב מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ, עמוקות הנמצאות בבינה עליונה. עולם הבא הוא עולם המחשבה, בנפש זו התודעה העליונה שצריכה להתגלות בלב, והדיבור הוא מגלה אותה. דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה בפיו. צריך ייחוד מחשבה קול ודיבור.
לחשוב לבד זה לא מספיק. קול צריך לבוא לידי דיבור ראוי. כך גם כשאתה מתפלל עליך לומר את הדברים, להוציא מהכוח אל הפועל את המחשבה.
יש המדברים הרבה בלי מחשבה. מחשבה בבינה גם היא סוג של דיבור. דברי תורה הם המחשבה העליונה. כוח המדבר צריך לנבוע ממחשבה עליונה ולא מדיבור של הגוף. הקול הראוי הוא לא מה שנשמע לאוזן, אלא הצורה של הדיבור. לאדם יש את בחינת הקול המקשר למחשבה העליונה ובכך הופך דיבור האדם להשלכה של המחשבה העליונה, של עולם הבא. לא הדיבור של עולם הזה, אלא שיח תורה הוא המייצג את שיח עולם הבא.

מי שנוהג בעולם הגופני טוב לו שישתוק, אך בדברי תורה כל המרבה הרי זה משובח. יש לקיים "ודיברת בם" דיבורי סרק מייצגים את צד הבהמה שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

מי שנוהג בעולם הגופני, טוב לו שישתוק!

האור במעשה בראשית נגנז בכדי למנועו מהרשעים, שהם תכונות באדם המכילות סיגים, לרצות את האור לעצמם. רשע נוטריקון רצון של עצמו. האור נגנז לטובתם, מפני שכל קבלת אור בצורה לא ראויה מפרידה את הנברא מהבורא, ממקור החיים. מכאן שהשמירה איננה נקמה, שהרי הם לא יכולים לעמוד באור חזק מידי, כמו חסרי דעת שאין להם את חוכמת הלב והידע כיצד לקבל את השפע בצורה הנכונה.

האור מוסתר בכדי שהנברא יבנה את עצמו בצורה ראויה. הוא צפון לצדיק, שמצדיק את הבורא בהיותו בעל אמונה שהשם טוב ומטיב. אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה, זרוע באדמה. ואם יבחר בסביבה ראויה לצמיחה רוחנית, ירקיב את האני הכוזב, יוכל לצמוח עם לב ישר ולתת פרי . כל העולם מתוקן אגב האדם, ואם הרשעים יחטאו, אזי גם העולמות ילכו לאחור.

החסדים מקשרים בין חוסר השלמות של הגוף, לבין השלמות שבראש.
כשקשה לאדם בעולם הזה, שמרגיש חסרונות, עליו להתפשט מתפיסת העולם הזה, ולפרש את המציאות בהשקפת העולם הבא, מעבר לזמן ומקום. עליו לקחת את הנקודה הגשמית, ולקשר אותה לבורא, וכך זוכים לתפיסת עולם הבא.

כתוב מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ, עמוקות הנמצאות בבינה עליונה. עולם הבא הוא עולם המחשבה, בנפש זו התודעה העליונה שצריכה להתגלות בלב, והדיבור הוא מגלה אותה. דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה בפיו. צריך ייחוד מחשבה קול ודיבור.
לחשוב לבד זה לא מספיק. קול צריך לבוא לידי דיבור ראוי. כך גם כשאתה מתפלל עליך לומר את הדברים, להוציא מהכוח אל הפועל את המחשבה.
יש המדברים הרבה בלי מחשבה. מחשבה בבינה גם היא סוג של דיבור. דברי תורה הם המחשבה העליונה. כוח המדבר צריך לנבוע ממחשבה עליונה ולא מדיבור של הגוף. הקול הראוי הוא לא מה שנשמע לאוזן, אלא הצורה של הדיבור. לאדם יש את בחינת הקול המקשר למחשבה העליונה ובכך הופך דיבור האדם להשלכה של המחשבה העליונה, של עולם הבא. לא הדיבור של עולם הזה, אלא שיח תורה הוא המייצג את שיח עולם הבא.

מי שנוהג בעולם הגופני טוב לו שישתוק, אך בדברי תורה כל המרבה הרי זה משובח. יש לקיים "ודיברת בם" דיבורי סרק מייצגים את צד הבהמה שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

לטובת האדם בא מלאך וסוטרו על פיו!

כאשר אדם נולד לתהליך חדש, הכוח הראשוני בא מהעליון. כך העוּבָּר יכול לראות מתוך כוחות האם. לאחר הלידה הוא מנותק מיכולת קבלת האורות מהעליון. דומה הדבר לאדם שמבין משהו בזמן השעור כשהוא מחובר לרב, אך מחוץ לשיעור לא יכול למסור את מה שלמד.
יש ואדם נמצא בשיעור, ובחסד אלוקי לאחר מכן נשאר לו רושם חזק מאד. כך משה רבנו שנולד בתחילת חודש שביעי, יצא לבחינת מסך עצמאי, אך המשיך לקבל אורות מבינה. יכול היה לראות את המציאות בשורשה, את הסיבות שמניעות את התהליכים. את האורות שמקבל העוּבָר בשלושת חודשי ההריון האחרונים, קיבל משה מחוץ לרחם, וע"כ כתוב וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר, זה הוא האור שברא הקב"ה בתחילה, והוא האור שהראה הקב"ה לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו כפי שהעוּבָּר רואה בכוח האם, בהיותו בלתי מוגבל, שאינו משתמש במסכים של עצמו. כפי שמלמדת הגמרא (נדה ל:) שבכל אדם בזמן עיבּורו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו.
והוא האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו מָה רַב-טוּבְךָ אֲשֶׁר-צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, זהו האור שיש לאדם בצפונותיו, שהם חקוקים על עצמותיו, על עצם ברייתו מזמן עיבּורו, והוא האור שהראה הקב"ה למשה דהיינו את כל ארץ ישראל. כל הרצון של ישר-אל מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל.

ובשעה שראה הקב"ה שיקומו שלשה דורות רשעים, שהם דור אנוש ממנו התחילה עבודה זרה, דור המבול שאפשר לומר התחיל בגילוי עריות ודור הפלגה שפיכות דמים. גנז את האור כך שלא יכול להיות תענוג אמיתי בבחינות אלו, שמפירות את עצם קיום האדם.

לפעמים לוקחים לאדם את האור כדי שלא יהיה מזיד. כל עוד אתה יכול להיות מחובר למקור — תוכל לקבל אור, לכן יש ללמוד ממעשה רבותינו.

לאחר הלידה מקבל אדם מסך עצמאי הנותן לו פרטיות, לכן לטובת האדם בא מלאך וסוטרו על פיו — לוקח ממנו את האפשרות לקבל את האור הגדול.
לעיתים אדם רכש אמונה, וכאשר בא לפעול אותה, נלקחת ממנו, ואז כשבא לקבל את התורה, מקבל שוב את האור, ירידה שבאה לתת אפשרות לגדול, בתנאי שפועלים בענווה.