"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

כשאדם הולך על ביטנו — הרצון לקבל במקום על רגליו, הוא בדרך לאבדון.

מלמד השוואה: כפי שאדם ראשון עבר על המצווה, כך משה לקח את הערב רב בניגוד להזהרת ה'. לאחר שבירת הלוחות חייבים כיסויים, משום שנעשו ערומים מתורה, וכעת העבודה בתחילתה בחינת שלא לשמה. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, דהיינו שהתכסו בכמה קליפות של הערב רב.

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת כמ"ש חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר וזהו קריאת שמע זה תיקון נוסף בכדי לבסס את האמונה, כי קריאת שמע הוא כחרב כלפי החיצונים. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם, דהיינו שקורים בגרון שהוא המגן מהחיצונים. בק"ש יש לכוון לקבל עול מלכות שמים, ואז לס"א אין אפשרות להיאחז באדם.

מאמר ערבובין בישין — (ערבובים רעים)

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם רומז על ישראל כשקרבו לקבלת התורה על הר סיני וז"ש אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. לומד גזרה שווה וַיִּשְׁמְעוּ שָׁמַע. אבל הערב רב לא יכלו לשמוע קול אלקים ומתו, מפני שלא רוצים לשמוע ישירות ולהתקשר עם נותן המתנה, אלא רוצים את המתנה.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת וגרמו שכחה בתורה ע"י שהחטיאו ישראל בעגל, שהיו רדופים אחר תענוג אישי. ועמי הארץ נאמר בהן אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה – צד הבהמה שבהם ארור. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה. ארור זו אותה בחינה של ערב רב — ריבוי של רצונות ארציים של תענוגות קטנים.

יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות, אלו הרצונות כתוצאה מעירוב עם ערב רב. רצונות מצד הנחש, עקו"ם – עוצמה ואנוכיות. את זה רואים כשאדם מחפש עוצמה וקמעות וברכות שיתנו לו הכול מבחוץ, והוא יתחמק מעבודה פנימית. יש ערב מצד הנחש, נשמות רשעים שממש מזיקים לעולם, ויש ערב רב של שדים ורוחות ולילין שהם כתוצאה משפיכת קרי לבטלה, וכולם מעורבים בישראל. ואין בכולם ארור כמו עמלק שהיא נחש הרע, שורש הקליפה המביא גילוי עריות בעולם, הוא רוצח, ובת זוגו היא סם המוות של עבודה זרה, באופן שג' עבירות החמורות: גילוי עריות, ושפיכת דמים, ועבודה זרה, נמשכים מקליפת עמלק.

ולעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לבער כל מיני הרע מהעולם, כמ"ש בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. כי המות הוא שורש כל הרע, וכשיתבטל המות יתבטל כל הרע. ככתוב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. יהיו ירידות אך מתוך מגמה וחלק מהעלייה. בהסתכלות כללית הירידה נחוצה וטובה.
ישנם לבושים רעים שנוצרו לאדם בעקבות החטא, ועליו להתגבר עליהם ע"י שיבנה את בית המקדש, וקודם כל אחד את ליבו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם.

רומז ג"כ על ישראל. בסוף יפקחו עיניים ויגלו שהם ערומים מתורה פנימית, ומתעסקים רק חיצוניות, כאילו היה מדובר בסיפור היסטורי.
כשאדם מתעורר ושואל עצמו, בשביל מה באתי לעולם? הרי אני עובד את מצרים, המקום הצר שבי, במקום להגיע לאהבה. ונאמר בהם גם בגלות האחרון, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. מתעורר לרוחניות ורואה שהוא ערום, ואין לבושים אלא תורה כפי שאמר איוב עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים, ערום מלבושי תורה, לעשות רע ולהזיק יותר מכל החיות, הוא התאווה הכי גדולה, הכול מדובר מנפש האדם. הנחש הערום זה האנוכיות — הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל והערב היו הזוהמה שהטיל בחווה.
חוה מלשון חיה, שזה אור החוכמה ותענוג עצומים. כאשר אדם מקבל כזה תענוג גדול עם ארס הנחש — הוא שוכח את נותן המתנה, ומחפש רק את המתנה. מלמד בעל הסולם: זוהמה — זו היא מה, לכלוך בנשמה — צורה של לקבל בעלמ"נ לקבל.

מלמד כאן שמשה הוא גלגול של הבל שנאמר בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, בשגם גימ' משה – זה הבל שקין הרג. משווה בין מה שקרה להבל, למה שקרה בין משה לערב רב. משה רצה לעשות את התיקון בין הבל-הוא עצמו לבין קין שהתגלגל ביתרו. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית — כל מה שקרה אז — זהו שורש בתוך כל אדם.
כאשר קין הרג את משה, למעשה הוא הרג את בחינת האמונה, ונשאר הרצון לקבל לעצמו. יש רמז יפה בפרשת יתרו: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ — ראשי תיבות אחי. משה מבקש לתקן את יתרו ע"י שלוקח את ביתו ציפורה.
וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה, ולמה נק' יתרו קיני? משום שנפרד מקין, זה השורש של יתרו — שהיה כהן עובד ע.ז.

הבל גדול מקין, כמו שיעקב גדול מעשו, פנימיות גדולה מחיצוניות, אלא שחיצוניות מתגלה ראשונה, וכך אהבה גדולה מהתאווה וסופה לנצח. בכורי מצרים מתו, יעקב קנה את הבכורה וכך בכל מקום. למרות שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אמר לו הקב"ה למשה, הישמר מפניהם מגזע הרע ההוא. כאשר אינך יכול לתקן התרחק, דחה את האור, אך במקום שניתן – חובה לתקן.
גם לאדם ראשון אמר אל תאכל, אל תקבל תענוג מהצד הרע, מהכוח המפריד, מהזוהמה, התאווה האישית במקום האמונה. אך הנחש אמר העיקר שאתה נהנה מזה שהרי מטרת הבורא להטיב לנבראיו.

כפי שכתוב וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם, כך גם משה לא זכה ליכנס לארץ, נקבר בחו"ל – כלומר האמונה נקברת מכך שרוצים את הדברים החיצוניים, ונקברה באמונה טפלה, בחו"ל — חוץ לרצון דקדושה.
בסלע לא אמר לו ה' אלא ודברתם -מעשה רוחני, והוא לקחו לגשמיות. כמו שהחיצוניים מלמדים את הציבור חיצוניות התורה מתוך מחשבה שאת זה הם יוכלו להבין. זה בחינת משה נקבר בחול — במקום אמונה מפיצים סגולות וקמעות וכד'.

התיקון הנפשי כרוך בסכנה שיש לקחת בצורה מושכלת. חייב אדם לפגוש בתאוות שלו בכדי לתקנם, אך יש לזכור שכל מה שקרה בתהליך הבריאה הוא שורש בתוכנו כאן, וזה משפיע על כל מהלך כיום. בסוף התהליך הפנימיות תגבר, ואת הדרך יש לקבל בשמחה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם.

רומז ג"כ על ישראל. בסוף יפקחו עיניים ויגלו שהם ערומים מתורה פנימית, ומתעסקים רק חיצוניות, כאילו היה מדובר בסיפור היסטורי.
כשאדם מתעורר ושואל עצמו, בשביל מה באתי לעולם? הרי אני עובד את מצרים, המקום הצר שבי, במקום להגיע לאהבה. ונאמר בהם גם בגלות האחרון, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. מתעורר לרוחניות ורואה שהוא ערום, ואין לבושים אלא תורה כפי שאמר איוב עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים, ערום מלבושי תורה, לעשות רע ולהזיק יותר מכל החיות, הוא התאווה הכי גדולה, הכול מדובר מנפש האדם. הנחש הערום זה האנוכיות — הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל והערב היו הזוהמה שהטיל בחווה.
חוה מלשון חיה, שזה אור החוכמה ותענוג עצומים. כאשר אדם מקבל כזה תענוג גדול עם ארס הנחש — הוא שוכח את נותן המתנה, ומחפש רק את המתנה. מלמד בעל הסולם: זוהמה — זו היא מה, לכלוך בנשמה — צורה של לקבל בעלמ"נ לקבל.

מלמד כאן שמשה הוא גלגול של הבל שנאמר בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, בשגם גימ' משה – זה הבל שקין הרג. משווה בין מה שקרה להבל, למה שקרה בין משה לערב רב. משה רצה לעשות את התיקון בין הבל-הוא עצמו לבין קין שהתגלגל ביתרו. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית — כל מה שקרה אז — זהו שורש בתוך כל אדם.
כאשר קין הרג את משה, למעשה הוא הרג את בחינת האמונה, ונשאר הרצון לקבל לעצמו. יש רמז יפה בפרשת יתרו: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ — ראשי תיבות אחי. משה מבקש לתקן את יתרו ע"י שלוקח את ביתו ציפורה.
וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה, ולמה נק' יתרו קיני? משום שנפרד מקין, זה השורש של יתרו — שהיה כהן עובד ע.ז.

הבל גדול מקין, כמו שיעקב גדול מעשו, פנימיות גדולה מחיצוניות, אלא שחיצוניות מתגלה ראשונה, וכך אהבה גדולה מהתאווה וסופה לנצח. בכורי מצרים מתו, יעקב קנה את הבכורה וכך בכל מקום. למרות שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אמר לו הקב"ה למשה, הישמר מפניהם מגזע הרע ההוא. כאשר אינך יכול לתקן התרחק, דחה את האור, אך במקום שניתן – חובה לתקן.
גם לאדם ראשון אמר אל תאכל, אל תקבל תענוג מהצד הרע, מהכוח המפריד, מהזוהמה, התאווה האישית במקום האמונה. אך הנחש אמר העיקר שאתה נהנה מזה שהרי מטרת הבורא להטיב לנבראיו.

כפי שכתוב וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם, כך גם משה לא זכה ליכנס לארץ, נקבר בחו"ל – כלומר האמונה נקברת מכך שרוצים את הדברים החיצוניים, ונקברה באמונה טפלה, בחו"ל — חוץ לרצון דקדושה.
בסלע לא אמר לו ה' אלא ודברתם -מעשה רוחני, והוא לקחו לגשמיות. כמו שהחיצוניים מלמדים את הציבור חיצוניות התורה מתוך מחשבה שאת זה הם יוכלו להבין. זה בחינת משה נקבר בחול — במקום אמונה מפיצים סגולות וקמעות וכד'.

התיקון הנפשי כרוך בסכנה שיש לקחת בצורה מושכלת. חייב אדם לפגוש בתאוות שלו בכדי לתקנם, אך יש לזכור שכל מה שקרה בתהליך הבריאה הוא שורש בתוכנו כאן, וזה משפיע על כל מהלך כיום. בסוף התהליך הפנימיות תגבר, ואת הדרך יש לקבל בשמחה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

בזמן תיקון לא נותנים לאדם את בת זוגו האמיתית!

מלמד כאן על הקשר בין זכר ונקבה, שקָשֶׁה זִוּוּגוֹ של אדם כִּקְרִיעַת יָם סוּף, ורק בגמר תיקון יקבל כל אחד את בת זוגו האמיתית. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, הלב הוא צד האישה באדם. יוצא שבזמן תיקון אין לאדם אפשרות להגיע לאהבה שלמה, אלא עבודתו היא בעולה ויורד.

האהבה שלמה יכולה להתקיים כששני הצדדים פעילים בה. היות ופעולת הבורא שלמה, נשאר לנברא לתת את חלקו שכעת הוא מוגבל, כמו עובר שעליו להיוולד ולעשות בעצמו. במסגרת העבודה בתפיסה הגשמית, האימון הוא בעיקר דרך האישה, כמו בכוונות שמברכים בברכת הנישואין על התכלית: אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. עד אז אנחנו בתהליך של תיקון, ועלינו להכליל שני צדדים/צבעים: אדום זה השתוקקות, ולבן זה הגיונות של השפעה, ונקרא בקבלה גם צֶלֶם – להוסיף להשתוקקות גם השפעה. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי זו השתוקקות, גבורה – וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, דהיינו אור החסד לבן, ההשפעה.

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, נאמר על השכינה, שהיתה נערה המאורסה שיש לה רק מצד האודם, השתוקקות, ולאחר שמקבלת לבושי מוחין מצד הטהרה — נקראת אישה.
ובגמר תיקון יזכו ישראל כל אחד ואחד בבת זוגו, וזהו שכתוב וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. מבחינה רוחנית כרגע אין לכל אחד את בת זוגו הראויה, מפני שעדיין אין לנו הגיונות של גמר תיקון, של הסתכלות פנימית של מעבר לזמן ומקום, אך בגאולה האישה – הלֵב החָדָשׁ יאפשרו אהבה שלמה,

יוצא שכרגע צד הלב אצלנו הוא לא האני האמיתי שיכול לאהוב בצורה שלמה בלי גבול, ולכן אין אפשרות להפעיל את מלוא ההשתוקקות שצריך באהבה שלמה.

וכתוב: וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, שהן הנשמות החדשות העתידות להיות בישראל שהם מעצם המלכות כמו שאמרו, אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שהיו בגוף, שלמעשה נשמה זה תענוג מהאמת.
בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם ונחזור לבחינת וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, שלפני החטא עוד לא היה גילוי לרצון הגדול לקבל. התיקון יושלם כאשר יבולע המוות לנצח, וכל אחד יהיה נתון כולו עם ליבו לבת זוגו.

בזמן תיקון אין אפשרות לאושר מלא, אך אין לוותר ויש לשאוף לזה. החסרונות באים לתת מקור הכוח לתקן. מי שרוצה דבר שלם, עליו להיות גמיש ולהבין שיש עליות וירידות — כך מתקדמים. המצבים שמזמנים לנו מלמעלה הם לצורך אימון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

בזמן תיקון לא נותנים לאדם את בת זוגו האמיתית!

מלמד כאן על הקשר בין זכר ונקבה, שקָשֶׁה זִוּוּגוֹ של אדם כִּקְרִיעַת יָם סוּף, ורק בגמר תיקון יקבל כל אחד את בת זוגו האמיתית. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, הלב הוא צד האישה באדם. יוצא שבזמן תיקון אין לאדם אפשרות להגיע לאהבה שלמה, אלא עבודתו היא בעולה ויורד.

האהבה שלמה יכולה להתקיים כששני הצדדים פעילים בה. היות ופעולת הבורא שלמה, נשאר לנברא לתת את חלקו שכעת הוא מוגבל, כמו עובר שעליו להיוולד ולעשות בעצמו. במסגרת העבודה בתפיסה הגשמית, האימון הוא בעיקר דרך האישה, כמו בכוונות שמברכים בברכת הנישואין על התכלית: אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. עד אז אנחנו בתהליך של תיקון, ועלינו להכליל שני צדדים/צבעים: אדום זה השתוקקות, ולבן זה הגיונות של השפעה, ונקרא בקבלה גם צֶלֶם – להוסיף להשתוקקות גם השפעה. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי זו השתוקקות, גבורה – וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, דהיינו אור החסד לבן, ההשפעה.

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, נאמר על השכינה, שהיתה נערה המאורסה שיש לה רק מצד האודם, השתוקקות, ולאחר שמקבלת לבושי מוחין מצד הטהרה — נקראת אישה.
ובגמר תיקון יזכו ישראל כל אחד ואחד בבת זוגו, וזהו שכתוב וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. מבחינה רוחנית כרגע אין לכל אחד את בת זוגו הראויה, מפני שעדיין אין לנו הגיונות של גמר תיקון, של הסתכלות פנימית של מעבר לזמן ומקום, אך בגאולה האישה – הלֵב החָדָשׁ יאפשרו אהבה שלמה,

יוצא שכרגע צד הלב אצלנו הוא לא האני האמיתי שיכול לאהוב בצורה שלמה בלי גבול, ולכן אין אפשרות להפעיל את מלוא ההשתוקקות שצריך באהבה שלמה.

וכתוב: וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, שהן הנשמות החדשות העתידות להיות בישראל שהם מעצם המלכות כמו שאמרו, אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שהיו בגוף, שלמעשה נשמה זה תענוג מהאמת.
בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם ונחזור לבחינת וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, שלפני החטא עוד לא היה גילוי לרצון הגדול לקבל. התיקון יושלם כאשר יבולע המוות לנצח, וכל אחד יהיה נתון כולו עם ליבו לבת זוגו.

בזמן תיקון אין אפשרות לאושר מלא, אך אין לוותר ויש לשאוף לזה. החסרונות באים לתת מקור הכוח לתקן. מי שרוצה דבר שלם, עליו להיות גמיש ולהבין שיש עליות וירידות — כך מתקדמים. המצבים שמזמנים לנו מלמעלה הם לצורך אימון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

מצפים לגאולה ולבית המקדש, לא בכדי לכפר עוונות, אלא בכדי להגיע לקשר של אהבה עם ה' !

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם. כאן נרמז סוד הייבום שאמרו בו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וז"ש אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו. אבל בבניית בית המקדש לגבי הקב"ה לא שייך לומר, כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וזהו שכתוב בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה הנקראת ירושלים.

ממשיך הזוהר ומשווה את בניית הצלע מאדם לבניית המשכן על דרך שכתוב וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. המקדש יבנה בשיתוף כוח הבורא והנברא, שאלמלא ה' יעזור לו אינו יכול לו. ה' יוריד את בית המקדש מלמעלה, אך רק לאחר שאנו נתקן ונעשה את כל צד ההתכללות השייך לנו.

אומר בעל הסולם לא נותנים לאדם מה שהוא יכול להשיג לבד, שאמר קהלת: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה. השם יתברך את חלקו וודאי נותן, עלינו לספק את חלקנו — "ולאמר לציון עמי אתה" – אל תקרא עַמִּי אלא עִמִּי, דהיינו בשותפות. אני התחלתי הבריאה נתתי רצון לקבל ואתם גומרים אותה.

אם כן מדוע נחרבו שני בתי המקדש הראשונים?
עונה – כי בית הראשון נבנה ע"י בן אדם, דהיינו שלמה, ובית זה האחרון נבנה על ידי הקב"ה. אִם-יְהוָה לֹא-יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ. אמנם לבית ראשון ושני שלא נבנו ע"י ה' לא היה קיום, אך כן היה תפקיד הכרחי לתהליך לקראת הגאולה, מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

עבודתנו לפני גמר תיקון היא על תשע ספירות, והשם ישלים את תיקון הספירה העשירית — המלכות, את לב האבן, כפי שמבטיח הנביא וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
בהמשך ההשוואה בין המשכן לאדם ראשון — שאף הוא נבנה מ-ט ספירות, כך גם שני המקדשים שנחרבו, שהם רק בחינת אמצעי ולא מטרה. נחרבו מפני שמעורבים בהם ערב רב — כוחות באדם שעל מנת לקבל.
בגאולה כבר תהיה שמירה מיוחדת: וַאֲנִי אֶהְיֶה-לָּהּ נְאֻם-יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ, כלומר שנעשית חומת אש סביב ירושלים, לשמירה מפני הערב רב, ה' יוריד אותה בסו"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו לנצח.

כל אחד צריך להחזיק בתקווה אמיתית שיוכל לקבל אהבה זו של לב האבן בגמר תיקון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

מצפים לגאולה ולבית המקדש, לא בכדי לכפר עוונות, אלא בכדי להגיע לקשר של אהבה עם ה' !

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם. כאן נרמז סוד הייבום שאמרו בו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וז"ש אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו. אבל בבניית בית המקדש לגבי הקב"ה לא שייך לומר, כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וזהו שכתוב בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה הנקראת ירושלים.

ממשיך הזוהר ומשווה את בניית הצלע מאדם לבניית המשכן על דרך שכתוב וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. המקדש יבנה בשיתוף כוח הבורא והנברא, שאלמלא ה' יעזור לו אינו יכול לו. ה' יוריד את בית המקדש מלמעלה, אך רק לאחר שאנו נתקן ונעשה את כל צד ההתכללות השייך לנו.

אומר בעל הסולם לא נותנים לאדם מה שהוא יכול להשיג לבד, שאמר קהלת: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה. השם יתברך את חלקו וודאי נותן, עלינו לספק את חלקנו — "ולאמר לציון עמי אתה" – אל תקרא עַמִּי אלא עִמִּי, דהיינו בשותפות. אני התחלתי הבריאה נתתי רצון לקבל ואתם גומרים אותה.

אם כן מדוע נחרבו שני בתי המקדש הראשונים?
עונה – כי בית הראשון נבנה ע"י בן אדם, דהיינו שלמה, ובית זה האחרון נבנה על ידי הקב"ה. אִם-יְהוָה לֹא-יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ. אמנם לבית ראשון ושני שלא נבנו ע"י ה' לא היה קיום, אך כן היה תפקיד הכרחי לתהליך לקראת הגאולה, מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

עבודתנו לפני גמר תיקון היא על תשע ספירות, והשם ישלים את תיקון הספירה העשירית — המלכות, את לב האבן, כפי שמבטיח הנביא וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
בהמשך ההשוואה בין המשכן לאדם ראשון — שאף הוא נבנה מ-ט ספירות, כך גם שני המקדשים שנחרבו, שהם רק בחינת אמצעי ולא מטרה. נחרבו מפני שמעורבים בהם ערב רב — כוחות באדם שעל מנת לקבל.
בגאולה כבר תהיה שמירה מיוחדת: וַאֲנִי אֶהְיֶה-לָּהּ נְאֻם-יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ, כלומר שנעשית חומת אש סביב ירושלים, לשמירה מפני הערב רב, ה' יוריד אותה בסו"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו לנצח.

כל אחד צריך להחזיק בתקווה אמיתית שיוכל לקבל אהבה זו של לב האבן בגמר תיקון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּצֶר וגו' כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה

מי שלומד תורה בצורה גשמית — עליו נאמר אֲטוּמִי לב ושֹתומי עיניים!

מבקר רבי שמעון את המסתכלים בתורה רק בחיצוניות, וזועק שאין ללמוד את התורה בצורה גשמית בגדרים של זמן ומקום. וכך מלמד על הפסוק וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, שאין מדובר בחיות גשמיות. אומר שהכתוב חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם רומז על עמי הארץ.
גם כשהאר"י מדבר על גלגול נשמות בחיות, למעשה הוא מדבר על תכונות שבאדם.

שואל ר אלעזר את אביו, כיצד הוא אומר שמשה הכוונה על אדם ראשון?
עונה לו הרשב"י בשאלה: וכי לא למדת מהכתוב בישעיהו מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית? כלומר כל הנמצא בשורש מספר על מה שיהיה אחר כך. בתחילת הבריאה רמוזים המעשים שבאחרית הימים, דהיינו שבגמר תיקון.
לימוד שורשי מכלל יותר ראשוני ומופשט — הוא יותר רוחני ומדויק.

בזמן תיקון עלינו לבנות את עצמנו בשילוב נכון של חסדים וגבורות, וכאן צריך שמירה. וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה שרצו בזה להגן עליה מפני החיצונים, כי ויסגור הוא לשון הגנה, כפי שכתוב שהשם שמר על נח בתיבה: וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.
כוח הגבורה שבא בקדושה, מבריח חיצונים.
על האדם לעשות מסגרת לעבודת השם, בלעדיה רצון של קדושה יכול להיפגם. קשה לפגוע באדם ששומר על מסגרת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּצֶר וגו' כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה

מי שלומד תורה בצורה גשמית — עליו נאמר אֲטוּמִי לב ושֹתומי עיניים!

מבקר רבי שמעון את המסתכלים בתורה רק בחיצוניות, וזועק שאין ללמוד את התורה בצורה גשמית בגדרים של זמן ומקום. וכך מלמד על הפסוק וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, שאין מדובר בחיות גשמיות. אומר שהכתוב חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם רומז על עמי הארץ.
גם כשהאר"י מדבר על גלגול נשמות בחיות, למעשה הוא מדבר על תכונות שבאדם.

שואל ר אלעזר את אביו, כיצד הוא אומר שמשה הכוונה על אדם ראשון?
עונה לו הרשב"י בשאלה: וכי לא למדת מהכתוב בישעיהו מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית? כלומר כל הנמצא בשורש מספר על מה שיהיה אחר כך. בתחילת הבריאה רמוזים המעשים שבאחרית הימים, דהיינו שבגמר תיקון.
לימוד שורשי מכלל יותר ראשוני ומופשט — הוא יותר רוחני ומדויק.

בזמן תיקון עלינו לבנות את עצמנו בשילוב נכון של חסדים וגבורות, וכאן צריך שמירה. וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה שרצו בזה להגן עליה מפני החיצונים, כי ויסגור הוא לשון הגנה, כפי שכתוב שהשם שמר על נח בתיבה: וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.
כוח הגבורה שבא בקדושה, מבריח חיצונים.
על האדם לעשות מסגרת לעבודת השם, בלעדיה רצון של קדושה יכול להיפגם. קשה לפגוע באדם ששומר על מסגרת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

בלי הבנת הסוד לא ניתן להבין כלום !

בעת שהערב רב מעורבים בישראל אין חיבור באותיות שם הוי"ה, אך מאידך ההפרדה בזמן תיקון מאפשרת עבודה הדרגתית ברצונות.
ומיד שימחו מהעולם, נאמר באותיות השם של הקב"ה, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. אז ניתן יהיה להגיע לשוויון בין הבורא לנברא שייתן את כל הצד שלו לקשר, וכך תהיה אהבה שלמה.

אומר רבי חיים ויטאל זצוק"ל לא ניברא יהודי אלא ללמוד פנימיות, דהיינו תורת אצילות. תורת בריאה אינה שלמה, אלא באה כאמצעי בכדי להגיע לתורת אצילות.
היות ותפיסת האדם מהפרטים לכלל, מחוסר שלמות לשלמות, אין לו ברירה אלא לעבור דרך תורת בריאה: גמרא, משנה, הלכות — בכדי להגיע לתורת האצילות — הסוד. אך יש להבחין בין השפחה לגבירה, בין החיצוני לפנימי.
אמנם צריך גם את התורה המפרטת, אך בהתעסקות מרובה בפרטים, מרוב עצים לא נראה היער. צריך ללמוד, אך לא לדוש בהם יותר מדי.

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ… תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ… וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. המשנה היא לא הגבירה, אלא היא משנֵה לתורת אצילות. שאם אדם זיכך, כלומר הגיע למידות של השפעה -נעשית לו לעזר. אך אם יפעל שלא לשמה, בלי לכוון להגיע ללשמה, תהיה כנגדו ותיעשה לו סם המוות.

משה — נקודת האמונה באדם, הוא בחינת אדם ראשון, שבגלל הערב רב, נקבר מחוץ לארץ הקדושה, וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עדיין אין ראוי הדור לתורת אצילות — הגבירה, ונאלץ בזמן תיקון לעסוק במשנה. לכן יש ללמוד את חוכמת הקבלה, אך בתנועה שלמה שכוללת גם את הפרטים.

בתפיסה משובשת המשנה היא גבירה והקבלה שפחה. הבעיה היא שלא נותנים באמת לנפש את השליטה, וזו הסיבה שלא יודעים היכן קבורה האמונה. החיוּת האמיתית ביהדות נמצאת בחכמת הקבלה.

חיות יש רק בתורת הסוד. להבין רק מצד הלכה זה חטא, זה לומר שהשפחה היא הגבירה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

בלי הבנת הסוד לא ניתן להבין כלום !

בעת שהערב רב מעורבים בישראל אין חיבור באותיות שם הוי"ה, אך מאידך ההפרדה בזמן תיקון מאפשרת עבודה הדרגתית ברצונות.
ומיד שימחו מהעולם, נאמר באותיות השם של הקב"ה, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. אז ניתן יהיה להגיע לשוויון בין הבורא לנברא שייתן את כל הצד שלו לקשר, וכך תהיה אהבה שלמה.

אומר רבי חיים ויטאל זצוק"ל לא ניברא יהודי אלא ללמוד פנימיות, דהיינו תורת אצילות. תורת בריאה אינה שלמה, אלא באה כאמצעי בכדי להגיע לתורת אצילות.
היות ותפיסת האדם מהפרטים לכלל, מחוסר שלמות לשלמות, אין לו ברירה אלא לעבור דרך תורת בריאה: גמרא, משנה, הלכות — בכדי להגיע לתורת האצילות — הסוד. אך יש להבחין בין השפחה לגבירה, בין החיצוני לפנימי.
אמנם צריך גם את התורה המפרטת, אך בהתעסקות מרובה בפרטים, מרוב עצים לא נראה היער. צריך ללמוד, אך לא לדוש בהם יותר מדי.

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ… תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ… וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. המשנה היא לא הגבירה, אלא היא משנֵה לתורת אצילות. שאם אדם זיכך, כלומר הגיע למידות של השפעה -נעשית לו לעזר. אך אם יפעל שלא לשמה, בלי לכוון להגיע ללשמה, תהיה כנגדו ותיעשה לו סם המוות.

משה — נקודת האמונה באדם, הוא בחינת אדם ראשון, שבגלל הערב רב, נקבר מחוץ לארץ הקדושה, וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עדיין אין ראוי הדור לתורת אצילות — הגבירה, ונאלץ בזמן תיקון לעסוק במשנה. לכן יש ללמוד את חוכמת הקבלה, אך בתנועה שלמה שכוללת גם את הפרטים.

בתפיסה משובשת המשנה היא גבירה והקבלה שפחה. הבעיה היא שלא נותנים באמת לנפש את השליטה, וזו הסיבה שלא יודעים היכן קבורה האמונה. החיוּת האמיתית ביהדות נמצאת בחכמת הקבלה.

חיות יש רק בתורת הסוד. להבין רק מצד הלכה זה חטא, זה לומר שהשפחה היא הגבירה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

אסור להתקרב לתענוג של החיוּת של מטרת הבריאה שבא לפרטיות!

בהמשך ביאור הזוהר על הפסוק וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, מרחיב כאן בנושא גילוי ערווה, אחת משלושת העבירות עליהן נאמר ייהרג ובל יעבור.

גילוי ערווה — נובע מהאיסור להשתמש בפרטיות – ברצון לקבל. מותר להשתמש רק ברצון להשפיע, אך לא בדבר הקרוב אליך.
הסכנה היא בכל פעם שאתה בא לעשות זיווג, דהיינו לקבל חוכמה, ידיעה, תענוג — אתה עלול להיתקל בנְּפִלִים, גִּבֹּרִים, עמלקים, רפאים, ובענקים, שהם בחינות של ערב רב שבאים לחמוס תענוג אסור, שאז העונג הופך לנגע.
יש לעבוד דרך צמצום ב' — דרך ל"ב נתיבות חוכמה — דרך ההשפעה בלבד.

העוברים על גילוי עריות מפרידים בין אות ה ראשונה משם הויה, לאות ה אחרונה ע"י ביטול האות וו שמפרידה בניהן, פוגמים הם בתיקון צמצום ב' ולמעשה מבטלים את ההפסק על הרצון לקבל. כמו למשל עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה, שזה בדיוק חטא עץ הדעת, לקיחת הפרטיות ולומר שזה לא קשור להשפעה, להפריד את הבריאה מהבורא — שממילא זו מיתה — לכן ייהרג ובל יעבור.

הטעם שגורמים לגלות שהאות ו' לא תבוא בין אות ה' לה' כפי שביקש פרעה לעשות כשאמר- יְהוָה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. זהו בדיוק ההפסק, האות וו מהמילה אֲנִי — הפרטיות שלי.
הכול מונח בשם הויה ובצורות שמותר לזווג בניהם. אות ה תחתונה היא הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, לכן חייבת היא להישאר כלולה בהשפעה. חלילה ניתוקה הוא למעשה ניתוק ממקור החיים.

וכך גם איסור עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה שאם הי' ישפיע אל הכלה שהיא אות ה בעת הגלות, יקבלו אז הערב רב את השפע.
כך גם איסור עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ שהן תולדות של אות ה' אחרונה. המלכות נקראת אחות בחינת מקבלת את האור, ואם תבוא עליה — אתה אומר למעשה אני רוצה את האור. אלא האור צריך לבוא כלוואי ולא כסיבה לקבלה.

בצמצום ב' נעשתה הפרדה בין סוגי קרבה לאות ה אחרונה. מכל מה שקרוב אצלך אסור לקבל. מותר לך להשפיע על מנת להשפיע, ורק שם לקבל חוכמה. ומי שמנסה לבטל את מציאות צמצום ב', מבטל למעשה את קיומו, לכן אסור אפילו לחשוב בזה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

אסור להתקרב לתענוג של החיוּת של מטרת הבריאה שבא לפרטיות!

בהמשך ביאור הזוהר על הפסוק וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, מרחיב כאן בנושא גילוי ערווה, אחת משלושת העבירות עליהן נאמר ייהרג ובל יעבור.

גילוי ערווה — נובע מהאיסור להשתמש בפרטיות – ברצון לקבל. מותר להשתמש רק ברצון להשפיע, אך לא בדבר הקרוב אליך.
הסכנה היא בכל פעם שאתה בא לעשות זיווג, דהיינו לקבל חוכמה, ידיעה, תענוג — אתה עלול להיתקל בנְּפִלִים, גִּבֹּרִים, עמלקים, רפאים, ובענקים, שהם בחינות של ערב רב שבאים לחמוס תענוג אסור, שאז העונג הופך לנגע.
יש לעבוד דרך צמצום ב' — דרך ל"ב נתיבות חוכמה — דרך ההשפעה בלבד.

העוברים על גילוי עריות מפרידים בין אות ה ראשונה משם הויה, לאות ה אחרונה ע"י ביטול האות וו שמפרידה בניהן, פוגמים הם בתיקון צמצום ב' ולמעשה מבטלים את ההפסק על הרצון לקבל. כמו למשל עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה, שזה בדיוק חטא עץ הדעת, לקיחת הפרטיות ולומר שזה לא קשור להשפעה, להפריד את הבריאה מהבורא — שממילא זו מיתה — לכן ייהרג ובל יעבור.

הטעם שגורמים לגלות שהאות ו' לא תבוא בין אות ה' לה' כפי שביקש פרעה לעשות כשאמר- יְהוָה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. זהו בדיוק ההפסק, האות וו מהמילה אֲנִי — הפרטיות שלי.
הכול מונח בשם הויה ובצורות שמותר לזווג בניהם. אות ה תחתונה היא הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, לכן חייבת היא להישאר כלולה בהשפעה. חלילה ניתוקה הוא למעשה ניתוק ממקור החיים.

וכך גם איסור עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה שאם הי' ישפיע אל הכלה שהיא אות ה בעת הגלות, יקבלו אז הערב רב את השפע.
כך גם איסור עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ שהן תולדות של אות ה' אחרונה. המלכות נקראת אחות בחינת מקבלת את האור, ואם תבוא עליה — אתה אומר למעשה אני רוצה את האור. אלא האור צריך לבוא כלוואי ולא כסיבה לקבלה.

בצמצום ב' נעשתה הפרדה בין סוגי קרבה לאות ה אחרונה. מכל מה שקרוב אצלך אסור לקבל. מותר לך להשפיע על מנת להשפיע, ורק שם לקבל חוכמה. ומי שמנסה לבטל את מציאות צמצום ב', מבטל למעשה את קיומו, לכן אסור אפילו לחשוב בזה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ע"ז ש"ד ג"ע: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

יש לנער את הכתפיים מהאגו, ואז תוקל עבודת השם על האדם !

מלמד הזוהר מתוך הפסוק וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם – לֵאמֹר, שלוש עבירות שעבר אדם ראשון על הציווי האלוקי בגינן חויב מיתה, שלוש עבירות המונחות בעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע ולכן נמצאות בתוך כל אחד מאיתנו, ועלינו להיפתר מהן בכדי לשוב לגן עדן, לעץ החיים.
כל הצרות באות דווקא מהנחש, מהרצונות והתאוות. על האדם לעשות תנועה בכדי להכשיר עצמו לגן עדן, ויש לפעול לנטרול הנזקים מחטא אדם ראשון, שנמצאים בכל נברא.

המילה וַיְצַו רומזת על איסור עבודה. חטא עץ הדעת כולל ג' בחינות של עבירות שבהם נאמר ייהרג ובל יעבור, שהמעבר עליהם ממילא גורם מוות. כנגדם, האבות עשו תיקון המהווה שורש עבורנו. אברהם הולך ועושה תנועה ראשונה ליציאה מעבודה זרה "לך לך", גילוי עריות כנגד יעקב ושפיכת דמים כנגד יצחק.

קליפת ע"ז משכנה בכבד הרוחני, זהו מושג נפשי שמרגיש כבדות בעבודת ה', ונובע מכך שרוצה לעבוד לעצמו ולא להשם. הגאווה מכבידה על האדם, לכן יש לזרז אותו להסירה. תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה שהיא עבודה זרה.

ע"י הכעס נמסר הכבד למשכן הקליפות, וזה שאמרו כל הכועס כאלו עובד ע"ז. הכתוב וַיְצַו בא להשמיענו על עברה דע"ז מצד זה שהאדם רואה עצמו נפרד מהבורא, במקום לראות עצמו כפרט השייך לכלל. זה כבד כאשר המצרי שבך שולט. אם אינך חש כבדות בעבודה — בשאיפה להגיע לעבודת השם — סימן שאת עובד ע.ז. כאמור לאחר החטא הוצא האדם מהכלל, מגן עדן — וכעת עליו לעשות תנועה חזרה, כאשר שלב ראשון — ביטול הגאווה.

הדם השחור שבטחול הוא הקליפה של גילוי עריות דומה לחשך. מראה על צד הבריאה שרוצה לקבל הכל לעצמה. מי שעבר על שפיכות דמים וע"ז וגילוי עריות מתגלגלת נשמתו בג' כוחות הקליפות: כבד, מרה, טחול, כוחות הגוף של הנפרדות השולטות עליו על ידי שלשה ממונים הנקראים משחית, אף, וחמה.

הערווה של השכינה היא לילית שהיא אמא דערב רב, שיפחה השולטת על הגבירה, האני הכוזב שולט על האמיתי. כך לאדם אין זמן לתורה, ורוצה להתפרנס בכדי לרכוש עוד גלגלי מגנזיום למכונית.

על האדם להיזהר ולהזדרז לצאת מהפירוד ולהחזיר עצמו לגן עדן. בשלב זה יפעל באין ברירה מתוך שלא לשמה — אך יכוון להגיע ללשמה, ישכיל ללמוד את תורת הכללים — תורת הסוד. בלי שאיפה ופעולה תמידית זו — יישאר במצב מיתה. חייב הוא להראות שמתאמץ ומוכן לשלם. לא ללכת כמו טווס גאוותן כאילו השיג משהו כאשר למד רק תורה חיצונית.
הציווי והדין לגבינו הוא להרוג את האני הכוזב, לוותר על התענוג בחינת ייהרג ובל יעבור. תמיד לכוון לסוד, אי אפשר בכוונה לפעול שלא שמה — שאז נעשית לו ממילא סם המוות.

כשאדם בא לכעוס ולהיות אנוכי — התוצאה היא ערווה. התיקון לכעס התבטלות, התיקון לשפיכות דמים לאנוכיות — אהבת חברים. התיקון לברוח מהערווה — לימוד תורה. מאחר ואין אפוטרופוס לעריות — עליך לשאוף ולתקן עד הרגע האחרון.

מי שמרגיש עצוב — זה בגלל שהוא אנוכי, מי שמרגיש עצבני — זה בגלל שהוא גאוותן.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ע"ז ש"ד ג"ע: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

יש לנער את הכתפיים מהאגו, ואז תוקל עבודת השם על האדם !

מלמד הזוהר מתוך הפסוק וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם – לֵאמֹר, שלוש עבירות שעבר אדם ראשון על הציווי האלוקי בגינן חויב מיתה, שלוש עבירות המונחות בעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע ולכן נמצאות בתוך כל אחד מאיתנו, ועלינו להיפתר מהן בכדי לשוב לגן עדן, לעץ החיים.
כל הצרות באות דווקא מהנחש, מהרצונות והתאוות. על האדם לעשות תנועה בכדי להכשיר עצמו לגן עדן, ויש לפעול לנטרול הנזקים מחטא אדם ראשון, שנמצאים בכל נברא.

המילה וַיְצַו רומזת על איסור עבודה. חטא עץ הדעת כולל ג' בחינות של עבירות שבהם נאמר ייהרג ובל יעבור, שהמעבר עליהם ממילא גורם מוות. כנגדם, האבות עשו תיקון המהווה שורש עבורנו. אברהם הולך ועושה תנועה ראשונה ליציאה מעבודה זרה "לך לך", גילוי עריות כנגד יעקב ושפיכת דמים כנגד יצחק.

קליפת ע"ז משכנה בכבד הרוחני, זהו מושג נפשי שמרגיש כבדות בעבודת ה', ונובע מכך שרוצה לעבוד לעצמו ולא להשם. הגאווה מכבידה על האדם, לכן יש לזרז אותו להסירה. תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה שהיא עבודה זרה.

ע"י הכעס נמסר הכבד למשכן הקליפות, וזה שאמרו כל הכועס כאלו עובד ע"ז. הכתוב וַיְצַו בא להשמיענו על עברה דע"ז מצד זה שהאדם רואה עצמו נפרד מהבורא, במקום לראות עצמו כפרט השייך לכלל. זה כבד כאשר המצרי שבך שולט. אם אינך חש כבדות בעבודה — בשאיפה להגיע לעבודת השם — סימן שאת עובד ע.ז. כאמור לאחר החטא הוצא האדם מהכלל, מגן עדן — וכעת עליו לעשות תנועה חזרה, כאשר שלב ראשון — ביטול הגאווה.

הדם השחור שבטחול הוא הקליפה של גילוי עריות דומה לחשך. מראה על צד הבריאה שרוצה לקבל הכל לעצמה. מי שעבר על שפיכות דמים וע"ז וגילוי עריות מתגלגלת נשמתו בג' כוחות הקליפות: כבד, מרה, טחול, כוחות הגוף של הנפרדות השולטות עליו על ידי שלשה ממונים הנקראים משחית, אף, וחמה.

הערווה של השכינה היא לילית שהיא אמא דערב רב, שיפחה השולטת על הגבירה, האני הכוזב שולט על האמיתי. כך לאדם אין זמן לתורה, ורוצה להתפרנס בכדי לרכוש עוד גלגלי מגנזיום למכונית.

על האדם להיזהר ולהזדרז לצאת מהפירוד ולהחזיר עצמו לגן עדן. בשלב זה יפעל באין ברירה מתוך שלא לשמה — אך יכוון להגיע ללשמה, ישכיל ללמוד את תורת הכללים — תורת הסוד. בלי שאיפה ופעולה תמידית זו — יישאר במצב מיתה. חייב הוא להראות שמתאמץ ומוכן לשלם. לא ללכת כמו טווס גאוותן כאילו השיג משהו כאשר למד רק תורה חיצונית.
הציווי והדין לגבינו הוא להרוג את האני הכוזב, לוותר על התענוג בחינת ייהרג ובל יעבור. תמיד לכוון לסוד, אי אפשר בכוונה לפעול שלא שמה — שאז נעשית לו ממילא סם המוות.

כשאדם בא לכעוס ולהיות אנוכי — התוצאה היא ערווה. התיקון לכעס התבטלות, התיקון לשפיכות דמים לאנוכיות — אהבת חברים. התיקון לברוח מהערווה — לימוד תורה. מאחר ואין אפוטרופוס לעריות — עליך לשאוף ולתקן עד הרגע האחרון.

מי שמרגיש עצוב — זה בגלל שהוא אנוכי, מי שמרגיש עצבני — זה בגלל שהוא גאוותן.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן

כל בעיות האדם באות מהנחש, מהתפיסה הארצית !

לגן עדן אדם מגיע ע"י שחוזר בתשובה ומפריש עצמו מתאוות עולם זה, שהרצון שלו יהיה בעלמ"נ להשפיע. ואם עבר על מצות התורה, ישקו את גופו ממרירות אילן הרע, שהוא היצה"ר. המרירות היא תענוג מהנפרדות, מים של רצון לקבל לעצמו, כמו שנאמר וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם.

כי ג' מזיקים הם בקליפות: כבד נגד הנפש, טחול נגד הרוח, ומרה נגד נשמה. הנזק לנשמה הוא בחינת המרירות-קבלה לעצמו, ומתיקות היא השפעה. יוצרים מרירות באדם ע"י שגורמים לו להסתכל בפרטים ולא מאפשרים לו להגיע לכלל. שדעתו ורצונותיו מפוזרים בין העמים, שזה יוצר בו מרירות גדולה ונשמה מפורדת. מי שהולך בדרך הישר, כואב לו כאשר הוא פוגש תענוג כזה מר — רק הנאות מנפרדות, האברים הקדושים לא רוצים לקבל זאת. עץ החיים הוא הפיתרון שלא נמצא אלא באצילות, במקום הכללות.

כאשר ה' רואה שהאדם מתאמץ לחזור בתשובה, וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, זה עץ חיים וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם – המים זה החיוּת ומקור העונג של האדם. וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם ואז נסתלק המרירות והסם המות מהתורה, ונגלה לו המתיקות שבה שהוא סם החיים. מים של קבלה לעצמו מרים, ומים שממותקים בעץ החיים הם סם חיים. אם ילמד את התורה בלי להיכנס לסוד, יטעם טעם מר, שאינו ממלא תפקידו.

וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. הצדיקים לבם מסור בידם והרשעים הם מסורים ביד לבם.

שתי הבחנות במטה, כשהתחתון זכאי, כלומר זיכך עצמו, אז מַטֶּה כלפי חסד וכשאינו זכאי מתהפך ממטה לנחש, שתמיד מנחש, ויש לו ספיקות. כל הצרות באות מהשפיטה דרך הארציות, דרך רצונות של עולם זה. הצרות זה לא ראש זה רק זנב שיש להפוך אותם למשימות ואתגרים.

אשרי האיש אשר עוסק בתורה כי בעת שהקב"ה לוקח מניח אותו בגן עדן, עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. זוכה על ידי עסק התורה שהקב"ה יפרידהו מתאוות הגוף ויעלהו. יִשָּׂאוּנְךָ למעלה. פֶּן-תִּגֹּף ותהיה גוף. בָּאֶבֶן זהו שמו של יצר הרע כפי שקרא לו יחזקאל הנביא וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, אבן-הבנות של נפרדות. רַגְלֶךָ – מקום הזיווג שלך.

מי שלא לומד תורת אצילות, כמו בחינת נוגה, הקליפה מביאה אותו לסם המוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן

כל בעיות האדם באות מהנחש, מהתפיסה הארצית !

לגן עדן אדם מגיע ע"י שחוזר בתשובה ומפריש עצמו מתאוות עולם זה, שהרצון שלו יהיה בעלמ"נ להשפיע. ואם עבר על מצות התורה, ישקו את גופו ממרירות אילן הרע, שהוא היצה"ר. המרירות היא תענוג מהנפרדות, מים של רצון לקבל לעצמו, כמו שנאמר וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם.

כי ג' מזיקים הם בקליפות: כבד נגד הנפש, טחול נגד הרוח, ומרה נגד נשמה. הנזק לנשמה הוא בחינת המרירות-קבלה לעצמו, ומתיקות היא השפעה. יוצרים מרירות באדם ע"י שגורמים לו להסתכל בפרטים ולא מאפשרים לו להגיע לכלל. שדעתו ורצונותיו מפוזרים בין העמים, שזה יוצר בו מרירות גדולה ונשמה מפורדת. מי שהולך בדרך הישר, כואב לו כאשר הוא פוגש תענוג כזה מר — רק הנאות מנפרדות, האברים הקדושים לא רוצים לקבל זאת. עץ החיים הוא הפיתרון שלא נמצא אלא באצילות, במקום הכללות.

כאשר ה' רואה שהאדם מתאמץ לחזור בתשובה, וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, זה עץ חיים וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם – המים זה החיוּת ומקור העונג של האדם. וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם ואז נסתלק המרירות והסם המות מהתורה, ונגלה לו המתיקות שבה שהוא סם החיים. מים של קבלה לעצמו מרים, ומים שממותקים בעץ החיים הם סם חיים. אם ילמד את התורה בלי להיכנס לסוד, יטעם טעם מר, שאינו ממלא תפקידו.

וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. הצדיקים לבם מסור בידם והרשעים הם מסורים ביד לבם.

שתי הבחנות במטה, כשהתחתון זכאי, כלומר זיכך עצמו, אז מַטֶּה כלפי חסד וכשאינו זכאי מתהפך ממטה לנחש, שתמיד מנחש, ויש לו ספיקות. כל הצרות באות מהשפיטה דרך הארציות, דרך רצונות של עולם זה. הצרות זה לא ראש זה רק זנב שיש להפוך אותם למשימות ואתגרים.

אשרי האיש אשר עוסק בתורה כי בעת שהקב"ה לוקח מניח אותו בגן עדן, עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. זוכה על ידי עסק התורה שהקב"ה יפרידהו מתאוות הגוף ויעלהו. יִשָּׂאוּנְךָ למעלה. פֶּן-תִּגֹּף ותהיה גוף. בָּאֶבֶן זהו שמו של יצר הרע כפי שקרא לו יחזקאל הנביא וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, אבן-הבנות של נפרדות. רַגְלֶךָ – מקום הזיווג שלך.

מי שלא לומד תורת אצילות, כמו בחינת נוגה, הקליפה מביאה אותו לסם המוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן

לייחס את כל הרצונות והמחשבות לכלל — זה הכרטיס לגן עדן !

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן. שואל הרשב"י מהיכן לקחו מטרם שהניחו בג"ע? ואומר שלקח אותו מד' היסודות דפרודא, שעליהם אומר הכתוב, נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. מוציא את אדם הראשון מהפרטים ומניח אותו בכלל.

מפרש רשב"י שהשם העלה את האדם ממציאות דפירוד לאצילות, ממקום הפרטים אל מקום הכלל. כך על האדם להבין שהתפיסה שלו היא מהפרטים, וכל התנועה שלנו בחיים לבוא מהפרטים אל הכלל. כאשר יביא את כל הרצונות שלו למקום זה, ויעבור מרצון לקבל לעצמו — לרצון לקשר, יגיע לגן עדן.

אומר בעל הסולם: כן יעשה הקב"ה גם לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה. לשוב בתשובה זה להיות בעל אמונה — לעלות לבינה, מקום שמוותרים על הרצון הפרטי ובאים להשפעה.

מקום הפירוד – ד' היסודות זה המקום של התאוות, עליהם צריך לשלוט. המדד לדעת האם מצליחים בתנועה זו, הוא בדיקה האם שולט הראש על הלב, ואז הרצון יהיה מושקה מהאדם שנעשה "נהר", ריבון השולט על התאוות ונהנה רק מהאמת.

לחוזר בתשובה ה' יעשה כמו לאדם ראשון: ייקח אותו מהפרטים ויניח אותו בכלל. התשובה לשאלה היא אינה מילוי האור בכלי, אלא בניית כלי אמוני, והאור בא ממילא. אין לחפש סיפוק באור, אלא האמונה שהיא השבת השאלה למשאיל, הבורא יתברך. התשובה נקראת וודאי, ואין הספיקות נפתרות אלא מריבוי הוודאים – ריבוי האמונה — זו התשובה האמיתית. המביא את הפרטים לכלל הוא בעל תשובה.

וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, ע"י מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ולא להגיד רק פנימיות. יש לעבוד את השכינה בקיום תו"מ, הלכות ותלמוד וכמובן הסוד כנגד כולם, שזה הכלל שרבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
השמירה בגן היא ע"י יראת הרוממות, לכן על האדם להגדיל את הבורא בעיניו.

על האדם לקיים מצוות ולראות שאינו פועל את המקרה. יחשוב מעבר לזמן ומקום, יהיה ערכי וכך יוכל להיות רצוי לבורא, ואז יבקש שהשם יתברך ירחם וישים אותו בגן עדן — זה המקום שבו הכלל יותר חשוב מהפרט. אם חושב רק על עצמו, לא יוכל להיות שם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן

לייחס את כל הרצונות והמחשבות לכלל — זה הכרטיס לגן עדן !

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן. שואל הרשב"י מהיכן לקחו מטרם שהניחו בג"ע? ואומר שלקח אותו מד' היסודות דפרודא, שעליהם אומר הכתוב, נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. מוציא את אדם הראשון מהפרטים ומניח אותו בכלל.

מפרש רשב"י שהשם העלה את האדם ממציאות דפירוד לאצילות, ממקום הפרטים אל מקום הכלל. כך על האדם להבין שהתפיסה שלו היא מהפרטים, וכל התנועה שלנו בחיים לבוא מהפרטים אל הכלל. כאשר יביא את כל הרצונות שלו למקום זה, ויעבור מרצון לקבל לעצמו — לרצון לקשר, יגיע לגן עדן.

אומר בעל הסולם: כן יעשה הקב"ה גם לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה. לשוב בתשובה זה להיות בעל אמונה — לעלות לבינה, מקום שמוותרים על הרצון הפרטי ובאים להשפעה.

מקום הפירוד – ד' היסודות זה המקום של התאוות, עליהם צריך לשלוט. המדד לדעת האם מצליחים בתנועה זו, הוא בדיקה האם שולט הראש על הלב, ואז הרצון יהיה מושקה מהאדם שנעשה "נהר", ריבון השולט על התאוות ונהנה רק מהאמת.

לחוזר בתשובה ה' יעשה כמו לאדם ראשון: ייקח אותו מהפרטים ויניח אותו בכלל. התשובה לשאלה היא אינה מילוי האור בכלי, אלא בניית כלי אמוני, והאור בא ממילא. אין לחפש סיפוק באור, אלא האמונה שהיא השבת השאלה למשאיל, הבורא יתברך. התשובה נקראת וודאי, ואין הספיקות נפתרות אלא מריבוי הוודאים – ריבוי האמונה — זו התשובה האמיתית. המביא את הפרטים לכלל הוא בעל תשובה.

וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, ע"י מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ולא להגיד רק פנימיות. יש לעבוד את השכינה בקיום תו"מ, הלכות ותלמוד וכמובן הסוד כנגד כולם, שזה הכלל שרבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
השמירה בגן היא ע"י יראת הרוממות, לכן על האדם להגדיל את הבורא בעיניו.

על האדם לקיים מצוות ולראות שאינו פועל את המקרה. יחשוב מעבר לזמן ומקום, יהיה ערכי וכך יוכל להיות רצוי לבורא, ואז יבקש שהשם יתברך ירחם וישים אותו בגן עדן — זה המקום שבו הכלל יותר חשוב מהפרט. אם חושב רק על עצמו, לא יוכל להיות שם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ב' נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן

בתורת הקבלה אין קליפות!

נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, הוא סוד אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס: וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ, לֹא כֻּלָּם הָיָה בָּהֶן כּוֹחַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל הַדְּבָרִים עַל בָּרְיָן — למדו פשט רמז ודרש, בלי להגיע לסוד — לתורת אצילות.
בלי הכשרה מתאימה בֶּן-עֲזַאי הֵצִיץ וָמֵת, בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע מאחר ולא הבין את הקשר בין הפרטים וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ, אַחֵר קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת ואמר יש רק פרטים, רק חיצוניות. ר' עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם מאחר וראה את הפרטים כיצד כולם שייכים לכלל.

כתוב בזוהר תצווה – על סיפרא דצניאותא — מי שנמצא בחוכמת הקבלה כבר לא צריך כלום. לפני שנכנסים לפנימיות -לכלל, חייבים טהרה-שהיא ויתור עצמי לחלוטין. אם תבוא מלוכלך לכלל בכדי לראות מה יוצא לך מזה — תיזרק החוצה. החוכמה נמצאת בבחינת הכלל. הפגם הוא הרצון לעצמו, הנשמה רוצה את הכלל והגוף את הפרטים — צריך את שניהם.
אם לומד אדם רק הלכות, גמרא ופשט בלי הפנימיות — סופו לבגוד ביהדות שלו, שאין לו אפשרות להכיר את הכלל, ואפילו ילמד קבלה לסיפוק האישי שלו — הכל ילך לקליפות. ספר הצניעות — נותן את המשקל הנכון של פעולת השמאל ביחס לימין, את המינון בין הפרט לבין הכלל. יש להכיר את שניהם, ואת היחס הנכון בשילובם. העדן הוא מקור החוכמה שממנו יצא פרוד, כדי שנוכל לראות את השלם, את הכלל דרך החלקים שמבטאים אותו.

מציג כאן "הסבא"- מלאך לרשב"י קושיה: כתוב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן כלומר חייב להיות אצילות שהרי בגן דבריאה אין עץ החיים. מצד שני כתוב נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד — ולא יכול להיות פירוד באצילות. התשובה נמצאת בשתי אותיות יוד במילה וַיִּיצֶר-אלו ב' הבחינות: בבחינה אחת טוֹב וָרָע באדם והשניה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים היא משכינה העליונה.
למעשה לא היה צריך המלאך להקשות עליו כי גם בעולם בריאה של גמר תיקון — לא יהיה בו רע — שאז יבולע המוות לנצח. בזמן תיקון בינתיים בדרך יש טוב ורע, עליות וירידות.
כיון שראה ר"ש שהסבא לא הבין זה, ידע שמלאך הוא, כי המלאכים אין להם השגה בעתיד להיות בגמר התיקון, הם אינם צריכים זאת, לא יבואו לקבל הטבה שלמה. כמ"ש חז"ל בביאור הכתוב כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" שאז בגמר התיקון תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים, ורק לְצִיּוֹן נאמר עַמִּי אָתָּה – עִמי אתם בשותפות אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם.

בכל אחד מאיתנו יש את הפרטים של 4 שנכנסו לפרדס. כשאתה שואף לגן עדן, אם תנסה להגיע דרך פשט רמז דרש בלבד לא תגיע, זו שאיפה למקום הנפשי הלא נכון. התדבקות השלמה ב ה' — היא דרך הפנימיות, תורת הסוד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ב' נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן

בתורת הקבלה אין קליפות!

נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, הוא סוד אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס: וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ, לֹא כֻּלָּם הָיָה בָּהֶן כּוֹחַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל הַדְּבָרִים עַל בָּרְיָן — למדו פשט רמז ודרש, בלי להגיע לסוד — לתורת אצילות.
בלי הכשרה מתאימה בֶּן-עֲזַאי הֵצִיץ וָמֵת, בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע מאחר ולא הבין את הקשר בין הפרטים וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ, אַחֵר קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת ואמר יש רק פרטים, רק חיצוניות. ר' עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם מאחר וראה את הפרטים כיצד כולם שייכים לכלל.

כתוב בזוהר תצווה – על סיפרא דצניאותא — מי שנמצא בחוכמת הקבלה כבר לא צריך כלום. לפני שנכנסים לפנימיות -לכלל, חייבים טהרה-שהיא ויתור עצמי לחלוטין. אם תבוא מלוכלך לכלל בכדי לראות מה יוצא לך מזה — תיזרק החוצה. החוכמה נמצאת בבחינת הכלל. הפגם הוא הרצון לעצמו, הנשמה רוצה את הכלל והגוף את הפרטים — צריך את שניהם.
אם לומד אדם רק הלכות, גמרא ופשט בלי הפנימיות — סופו לבגוד ביהדות שלו, שאין לו אפשרות להכיר את הכלל, ואפילו ילמד קבלה לסיפוק האישי שלו — הכל ילך לקליפות. ספר הצניעות — נותן את המשקל הנכון של פעולת השמאל ביחס לימין, את המינון בין הפרט לבין הכלל. יש להכיר את שניהם, ואת היחס הנכון בשילובם. העדן הוא מקור החוכמה שממנו יצא פרוד, כדי שנוכל לראות את השלם, את הכלל דרך החלקים שמבטאים אותו.

מציג כאן "הסבא"- מלאך לרשב"י קושיה: כתוב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן כלומר חייב להיות אצילות שהרי בגן דבריאה אין עץ החיים. מצד שני כתוב נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד — ולא יכול להיות פירוד באצילות. התשובה נמצאת בשתי אותיות יוד במילה וַיִּיצֶר-אלו ב' הבחינות: בבחינה אחת טוֹב וָרָע באדם והשניה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים היא משכינה העליונה.
למעשה לא היה צריך המלאך להקשות עליו כי גם בעולם בריאה של גמר תיקון — לא יהיה בו רע — שאז יבולע המוות לנצח. בזמן תיקון בינתיים בדרך יש טוב ורע, עליות וירידות.
כיון שראה ר"ש שהסבא לא הבין זה, ידע שמלאך הוא, כי המלאכים אין להם השגה בעתיד להיות בגמר התיקון, הם אינם צריכים זאת, לא יבואו לקבל הטבה שלמה. כמ"ש חז"ל בביאור הכתוב כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" שאז בגמר התיקון תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים, ורק לְצִיּוֹן נאמר עַמִּי אָתָּה – עִמי אתם בשותפות אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם.

בכל אחד מאיתנו יש את הפרטים של 4 שנכנסו לפרדס. כשאתה שואף לגן עדן, אם תנסה להגיע דרך פשט רמז דרש בלבד לא תגיע, זו שאיפה למקום הנפשי הלא נכון. התדבקות השלמה ב ה' — היא דרך הפנימיות, תורת הסוד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

מי שאומר שאי אפשר להגיע לשלמות הוא כופר!

כאשר אתה פוגש באמת, אל תחשיב את הרצון הפרטי שבך. יתרה מזאת, אל תחשוב בצורה מקובעת אחרת לא תבחין באמת.
הבורא הוא רק טוב! הבלבול הוא בתפיסה החיצונית. מחשבה אמונית שונה מתפיסת הלא לשמה כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.

כאשר ור' עֲקִיבָא אמר לחברים כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם, כי נאמר דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. למעשה אמר להם אל תשוו בין התורה שלפני שבירת הלוחות, לתורה שאחרי. אל תשוו בין זמן תיקון הדרך, לגמר תיקון — המטרה, בין אבני שיש טהור שהם חיים, לבין אבנים האחרות שהם חיים ומות, אל תשוו בין לוחות ראשונים ללוחות שניים.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ. לוחות ראשונים היו מעץ החיים, ולמרות שהיו נכללים מימין וגם משמאל, לא היה בהם רע כלל. במקומם נתן להם לוחות אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע. מימין הם חיים ומשמאל מוות.
לחשוב שהתורה באה בשבילי, לרצון לקבל — זה למשמאילים בה (צד שמאל). כך ישנה אפשרות שאדם אפילו מקיים את התורה, אך בלי אמונה, שלא לשמה, ואז נעשית לו סם המוות. למאימינים בה — ימין מטעם אמונה ולא בחשיבה מדעית, אלא פועלים את האמת מפני שהיא אמת — סם חיים.
אין לנו ברירה, אלא לפעול בזמן תיקון מתוך שלא לשמה, אך יש לכוון להגיע ללשמה. כאשר אדם מתכוון להגיע ללשמה, אפילו רואה בדרך את הפירוד, מבין הוא שזה בא להביא אותו לקשר — וכשמגיע לנקודת הקשר, לא אומר מים מים ומשווה אבני שיש לטהור לפירוד.
בתוך היהודי קיימת נקודה אמיתית, אבני שיש טהור, בלי פירוד, ואפילו ניראה הפוך כלפי חוץ, צריך להחזיק בהחלטה אמונית, שישנה שלמות פנימית — ומי שאומר שהשלמות לא קיימת, מתחייב בנפשו.

אם אדם מרגיש לא שלם — זו אשליה שיש לתקן. לנו יש רק אפשרות להסכים שהכל בא ממנו יתברך והכל טוב, התנועה שאנו נמצאים בה טובה. מה שנתנו לנו לראות את החורבן, בא רק בכדי שנתרגל לרצות את השלמות, כדי שנבחר באהבה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

מי שאומר שאי אפשר להגיע לשלמות הוא כופר!

כאשר אתה פוגש באמת, אל תחשיב את הרצון הפרטי שבך. יתרה מזאת, אל תחשוב בצורה מקובעת אחרת לא תבחין באמת.
הבורא הוא רק טוב! הבלבול הוא בתפיסה החיצונית. מחשבה אמונית שונה מתפיסת הלא לשמה כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.

כאשר ור' עֲקִיבָא אמר לחברים כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם, כי נאמר דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. למעשה אמר להם אל תשוו בין התורה שלפני שבירת הלוחות, לתורה שאחרי. אל תשוו בין זמן תיקון הדרך, לגמר תיקון — המטרה, בין אבני שיש טהור שהם חיים, לבין אבנים האחרות שהם חיים ומות, אל תשוו בין לוחות ראשונים ללוחות שניים.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ. לוחות ראשונים היו מעץ החיים, ולמרות שהיו נכללים מימין וגם משמאל, לא היה בהם רע כלל. במקומם נתן להם לוחות אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע. מימין הם חיים ומשמאל מוות.
לחשוב שהתורה באה בשבילי, לרצון לקבל — זה למשמאילים בה (צד שמאל). כך ישנה אפשרות שאדם אפילו מקיים את התורה, אך בלי אמונה, שלא לשמה, ואז נעשית לו סם המוות. למאימינים בה — ימין מטעם אמונה ולא בחשיבה מדעית, אלא פועלים את האמת מפני שהיא אמת — סם חיים.
אין לנו ברירה, אלא לפעול בזמן תיקון מתוך שלא לשמה, אך יש לכוון להגיע ללשמה. כאשר אדם מתכוון להגיע ללשמה, אפילו רואה בדרך את הפירוד, מבין הוא שזה בא להביא אותו לקשר — וכשמגיע לנקודת הקשר, לא אומר מים מים ומשווה אבני שיש לטהור לפירוד.
בתוך היהודי קיימת נקודה אמיתית, אבני שיש טהור, בלי פירוד, ואפילו ניראה הפוך כלפי חוץ, צריך להחזיק בהחלטה אמונית, שישנה שלמות פנימית — ומי שאומר שהשלמות לא קיימת, מתחייב בנפשו.

אם אדם מרגיש לא שלם — זו אשליה שיש לתקן. לנו יש רק אפשרות להסכים שהכל בא ממנו יתברך והכל טוב, התנועה שאנו נמצאים בה טובה. מה שנתנו לנו לראות את החורבן, בא רק בכדי שנתרגל לרצות את השלמות, כדי שנבחר באהבה.