"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן

לייחס את כל הרצונות והמחשבות לכלל — זה הכרטיס לגן עדן !

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן. שואל הרשב"י מהיכן לקחו מטרם שהניחו בג"ע? ואומר שלקח אותו מד' היסודות דפרודא, שעליהם אומר הכתוב, נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. מוציא את אדם הראשון מהפרטים ומניח אותו בכלל.

מפרש רשב"י שהשם העלה את האדם ממציאות דפירוד לאצילות, ממקום הפרטים אל מקום הכלל. כך על האדם להבין שהתפיסה שלו היא מהפרטים, וכל התנועה שלנו בחיים לבוא מהפרטים אל הכלל. כאשר יביא את כל הרצונות שלו למקום זה, ויעבור מרצון לקבל לעצמו — לרצון לקשר, יגיע לגן עדן.

אומר בעל הסולם: כן יעשה הקב"ה גם לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה. לשוב בתשובה זה להיות בעל אמונה — לעלות לבינה, מקום שמוותרים על הרצון הפרטי ובאים להשפעה.

מקום הפירוד – ד' היסודות זה המקום של התאוות, עליהם צריך לשלוט. המדד לדעת האם מצליחים בתנועה זו, הוא בדיקה האם שולט הראש על הלב, ואז הרצון יהיה מושקה מהאדם שנעשה "נהר", ריבון השולט על התאוות ונהנה רק מהאמת.

לחוזר בתשובה ה' יעשה כמו לאדם ראשון: ייקח אותו מהפרטים ויניח אותו בכלל. התשובה לשאלה היא אינה מילוי האור בכלי, אלא בניית כלי אמוני, והאור בא ממילא. אין לחפש סיפוק באור, אלא האמונה שהיא השבת השאלה למשאיל, הבורא יתברך. התשובה נקראת וודאי, ואין הספיקות נפתרות אלא מריבוי הוודאים – ריבוי האמונה — זו התשובה האמיתית. המביא את הפרטים לכלל הוא בעל תשובה.

וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, ע"י מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ולא להגיד רק פנימיות. יש לעבוד את השכינה בקיום תו"מ, הלכות ותלמוד וכמובן הסוד כנגד כולם, שזה הכלל שרבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
השמירה בגן היא ע"י יראת הרוממות, לכן על האדם להגדיל את הבורא בעיניו.

על האדם לקיים מצוות ולראות שאינו פועל את המקרה. יחשוב מעבר לזמן ומקום, יהיה ערכי וכך יוכל להיות רצוי לבורא, ואז יבקש שהשם יתברך ירחם וישים אותו בגן עדן — זה המקום שבו הכלל יותר חשוב מהפרט. אם חושב רק על עצמו, לא יוכל להיות שם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ב' נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן

בתורת הקבלה אין קליפות!

נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, הוא סוד אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס: וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ, לֹא כֻּלָּם הָיָה בָּהֶן כּוֹחַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל הַדְּבָרִים עַל בָּרְיָן — למדו פשט רמז ודרש, בלי להגיע לסוד — לתורת אצילות.
בלי הכשרה מתאימה בֶּן-עֲזַאי הֵצִיץ וָמֵת, בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע מאחר ולא הבין את הקשר בין הפרטים וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ, אַחֵר קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת ואמר יש רק פרטים, רק חיצוניות. ר' עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם מאחר וראה את הפרטים כיצד כולם שייכים לכלל.

כתוב בזוהר תצווה – על סיפרא דצניאותא — מי שנמצא בחוכמת הקבלה כבר לא צריך כלום. לפני שנכנסים לפנימיות -לכלל, חייבים טהרה-שהיא ויתור עצמי לחלוטין. אם תבוא מלוכלך לכלל בכדי לראות מה יוצא לך מזה — תיזרק החוצה. החוכמה נמצאת בבחינת הכלל. הפגם הוא הרצון לעצמו, הנשמה רוצה את הכלל והגוף את הפרטים — צריך את שניהם.
אם לומד אדם רק הלכות, גמרא ופשט בלי הפנימיות — סופו לבגוד ביהדות שלו, שאין לו אפשרות להכיר את הכלל, ואפילו ילמד קבלה לסיפוק האישי שלו — הכל ילך לקליפות. ספר הצניעות — נותן את המשקל הנכון של פעולת השמאל ביחס לימין, את המינון בין הפרט לבין הכלל. יש להכיר את שניהם, ואת היחס הנכון בשילובם. העדן הוא מקור החוכמה שממנו יצא פרוד, כדי שנוכל לראות את השלם, את הכלל דרך החלקים שמבטאים אותו.

מציג כאן "הסבא"- מלאך לרשב"י קושיה: כתוב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן כלומר חייב להיות אצילות שהרי בגן דבריאה אין עץ החיים. מצד שני כתוב נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד — ולא יכול להיות פירוד באצילות. התשובה נמצאת בשתי אותיות יוד במילה וַיִּיצֶר-אלו ב' הבחינות: בבחינה אחת טוֹב וָרָע באדם והשניה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים היא משכינה העליונה.
למעשה לא היה צריך המלאך להקשות עליו כי גם בעולם בריאה של גמר תיקון — לא יהיה בו רע — שאז יבולע המוות לנצח. בזמן תיקון בינתיים בדרך יש טוב ורע, עליות וירידות.
כיון שראה ר"ש שהסבא לא הבין זה, ידע שמלאך הוא, כי המלאכים אין להם השגה בעתיד להיות בגמר התיקון, הם אינם צריכים זאת, לא יבואו לקבל הטבה שלמה. כמ"ש חז"ל בביאור הכתוב כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" שאז בגמר התיקון תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים, ורק לְצִיּוֹן נאמר עַמִּי אָתָּה – עִמי אתם בשותפות אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם.

בכל אחד מאיתנו יש את הפרטים של 4 שנכנסו לפרדס. כשאתה שואף לגן עדן, אם תנסה להגיע דרך פשט רמז דרש בלבד לא תגיע, זו שאיפה למקום הנפשי הלא נכון. התדבקות השלמה ב ה' — היא דרך הפנימיות, תורת הסוד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ב' נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן

בתורת הקבלה אין קליפות!

נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, הוא סוד אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס: וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ, לֹא כֻּלָּם הָיָה בָּהֶן כּוֹחַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל הַדְּבָרִים עַל בָּרְיָן — למדו פשט רמז ודרש, בלי להגיע לסוד — לתורת אצילות.
בלי הכשרה מתאימה בֶּן-עֲזַאי הֵצִיץ וָמֵת, בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע מאחר ולא הבין את הקשר בין הפרטים וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ, אַחֵר קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת ואמר יש רק פרטים, רק חיצוניות. ר' עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם מאחר וראה את הפרטים כיצד כולם שייכים לכלל.

כתוב בזוהר תצווה – על סיפרא דצניאותא — מי שנמצא בחוכמת הקבלה כבר לא צריך כלום. לפני שנכנסים לפנימיות -לכלל, חייבים טהרה-שהיא ויתור עצמי לחלוטין. אם תבוא מלוכלך לכלל בכדי לראות מה יוצא לך מזה — תיזרק החוצה. החוכמה נמצאת בבחינת הכלל. הפגם הוא הרצון לעצמו, הנשמה רוצה את הכלל והגוף את הפרטים — צריך את שניהם.
אם לומד אדם רק הלכות, גמרא ופשט בלי הפנימיות — סופו לבגוד ביהדות שלו, שאין לו אפשרות להכיר את הכלל, ואפילו ילמד קבלה לסיפוק האישי שלו — הכל ילך לקליפות. ספר הצניעות — נותן את המשקל הנכון של פעולת השמאל ביחס לימין, את המינון בין הפרט לבין הכלל. יש להכיר את שניהם, ואת היחס הנכון בשילובם. העדן הוא מקור החוכמה שממנו יצא פרוד, כדי שנוכל לראות את השלם, את הכלל דרך החלקים שמבטאים אותו.

מציג כאן "הסבא"- מלאך לרשב"י קושיה: כתוב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן כלומר חייב להיות אצילות שהרי בגן דבריאה אין עץ החיים. מצד שני כתוב נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד — ולא יכול להיות פירוד באצילות. התשובה נמצאת בשתי אותיות יוד במילה וַיִּיצֶר-אלו ב' הבחינות: בבחינה אחת טוֹב וָרָע באדם והשניה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים היא משכינה העליונה.
למעשה לא היה צריך המלאך להקשות עליו כי גם בעולם בריאה של גמר תיקון — לא יהיה בו רע — שאז יבולע המוות לנצח. בזמן תיקון בינתיים בדרך יש טוב ורע, עליות וירידות.
כיון שראה ר"ש שהסבא לא הבין זה, ידע שמלאך הוא, כי המלאכים אין להם השגה בעתיד להיות בגמר התיקון, הם אינם צריכים זאת, לא יבואו לקבל הטבה שלמה. כמ"ש חז"ל בביאור הכתוב כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" שאז בגמר התיקון תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים, ורק לְצִיּוֹן נאמר עַמִּי אָתָּה – עִמי אתם בשותפות אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם.

בכל אחד מאיתנו יש את הפרטים של 4 שנכנסו לפרדס. כשאתה שואף לגן עדן, אם תנסה להגיע דרך פשט רמז דרש בלבד לא תגיע, זו שאיפה למקום הנפשי הלא נכון. התדבקות השלמה ב ה' — היא דרך הפנימיות, תורת הסוד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

מי שאומר שאי אפשר להגיע לשלמות הוא כופר!

כאשר אתה פוגש באמת, אל תחשיב את הרצון הפרטי שבך. יתרה מזאת, אל תחשוב בצורה מקובעת אחרת לא תבחין באמת.
הבורא הוא רק טוב! הבלבול הוא בתפיסה החיצונית. מחשבה אמונית שונה מתפיסת הלא לשמה כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.

כאשר ור' עֲקִיבָא אמר לחברים כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם, כי נאמר דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. למעשה אמר להם אל תשוו בין התורה שלפני שבירת הלוחות, לתורה שאחרי. אל תשוו בין זמן תיקון הדרך, לגמר תיקון — המטרה, בין אבני שיש טהור שהם חיים, לבין אבנים האחרות שהם חיים ומות, אל תשוו בין לוחות ראשונים ללוחות שניים.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ. לוחות ראשונים היו מעץ החיים, ולמרות שהיו נכללים מימין וגם משמאל, לא היה בהם רע כלל. במקומם נתן להם לוחות אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע. מימין הם חיים ומשמאל מוות.
לחשוב שהתורה באה בשבילי, לרצון לקבל — זה למשמאילים בה (צד שמאל). כך ישנה אפשרות שאדם אפילו מקיים את התורה, אך בלי אמונה, שלא לשמה, ואז נעשית לו סם המוות. למאימינים בה — ימין מטעם אמונה ולא בחשיבה מדעית, אלא פועלים את האמת מפני שהיא אמת — סם חיים.
אין לנו ברירה, אלא לפעול בזמן תיקון מתוך שלא לשמה, אך יש לכוון להגיע ללשמה. כאשר אדם מתכוון להגיע ללשמה, אפילו רואה בדרך את הפירוד, מבין הוא שזה בא להביא אותו לקשר — וכשמגיע לנקודת הקשר, לא אומר מים מים ומשווה אבני שיש לטהור לפירוד.
בתוך היהודי קיימת נקודה אמיתית, אבני שיש טהור, בלי פירוד, ואפילו ניראה הפוך כלפי חוץ, צריך להחזיק בהחלטה אמונית, שישנה שלמות פנימית — ומי שאומר שהשלמות לא קיימת, מתחייב בנפשו.

אם אדם מרגיש לא שלם — זו אשליה שיש לתקן. לנו יש רק אפשרות להסכים שהכל בא ממנו יתברך והכל טוב, התנועה שאנו נמצאים בה טובה. מה שנתנו לנו לראות את החורבן, בא רק בכדי שנתרגל לרצות את השלמות, כדי שנבחר באהבה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

מי שאומר שאי אפשר להגיע לשלמות הוא כופר!

כאשר אתה פוגש באמת, אל תחשיב את הרצון הפרטי שבך. יתרה מזאת, אל תחשוב בצורה מקובעת אחרת לא תבחין באמת.
הבורא הוא רק טוב! הבלבול הוא בתפיסה החיצונית. מחשבה אמונית שונה מתפיסת הלא לשמה כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.

כאשר ור' עֲקִיבָא אמר לחברים כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם, כי נאמר דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. למעשה אמר להם אל תשוו בין התורה שלפני שבירת הלוחות, לתורה שאחרי. אל תשוו בין זמן תיקון הדרך, לגמר תיקון — המטרה, בין אבני שיש טהור שהם חיים, לבין אבנים האחרות שהם חיים ומות, אל תשוו בין לוחות ראשונים ללוחות שניים.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ. לוחות ראשונים היו מעץ החיים, ולמרות שהיו נכללים מימין וגם משמאל, לא היה בהם רע כלל. במקומם נתן להם לוחות אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע. מימין הם חיים ומשמאל מוות.
לחשוב שהתורה באה בשבילי, לרצון לקבל — זה למשמאילים בה (צד שמאל). כך ישנה אפשרות שאדם אפילו מקיים את התורה, אך בלי אמונה, שלא לשמה, ואז נעשית לו סם המוות. למאימינים בה — ימין מטעם אמונה ולא בחשיבה מדעית, אלא פועלים את האמת מפני שהיא אמת — סם חיים.
אין לנו ברירה, אלא לפעול בזמן תיקון מתוך שלא לשמה, אך יש לכוון להגיע ללשמה. כאשר אדם מתכוון להגיע ללשמה, אפילו רואה בדרך את הפירוד, מבין הוא שזה בא להביא אותו לקשר — וכשמגיע לנקודת הקשר, לא אומר מים מים ומשווה אבני שיש לטהור לפירוד.
בתוך היהודי קיימת נקודה אמיתית, אבני שיש טהור, בלי פירוד, ואפילו ניראה הפוך כלפי חוץ, צריך להחזיק בהחלטה אמונית, שישנה שלמות פנימית — ומי שאומר שהשלמות לא קיימת, מתחייב בנפשו.

אם אדם מרגיש לא שלם — זו אשליה שיש לתקן. לנו יש רק אפשרות להסכים שהכל בא ממנו יתברך והכל טוב, התנועה שאנו נמצאים בה טובה. מה שנתנו לנו לראות את החורבן, בא רק בכדי שנתרגל לרצות את השלמות, כדי שנבחר באהבה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

כשהתלמיד מוכן, הרב מגיע!

אין תירוץ שלא מוצאים רב. לחפש באמת, השתוקקות אמיתית אומרת — כשאפגוש באמת אפעל אותה בלי משחקים. כשאדם מחפש תשובה, מזמנים לו אותה.

אמר אלעזר יום אחד כשהיינו בבית המדרש, שאלו החברים מהו שאמר ר"ע לתלמידיו (מסכת חגיגה יד): תָּנוּ רַבָּנָן אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס (פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרָשׁ, סוֹד( וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן-עֲזַאי וּבֶן-זוֹמָא, אַחֵר ור' עֲקִיבָא שאמר להם כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם, כי נאמר דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.
שיש זה אור חוכמה שנמצא "במצב צבירה" של התגבשות -חוכמה טהורה בלי סיגים, שניתן לקבל ממנה תענוג עליון, אך יש להיזהר בסיבת הקבלה.

אין כאן סיפור! בית זה הלב, מדרש זו השתוקקות גדולה, דרישה לקרבת ה'.
למעשה החברים הם כל הרצונות לקדושה באדם, חברים בעלי האמונה, שהצירוף שלהם אמיתי, כינוס לצדיקים – הנאה להן והנאה לעולם.

כאשר מבקשים את ה', כֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת – המדריך מגיע לאדם. כשאדם מחפש רב, גם הרב מחפש להשפיע לו. בוודאי שיותר ממך, ה' רוצה לתת לך את האור. ההכשרה שלך באה לביטוי כאשר תשב בבית המדרש-והלב ידרוש את ה'.

אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר שמהם יוצאים מים טהורים, מרומזים בב' אותיות יוד שבאות א בראשה ובסופה והאות וו הנטויה בין ב' היודין, הוא עץ החיים, שכל האוכל ממנו חַי לְעֹלָם.

ר' עֲקִיבָא שיָצָא בְּשָׁלוֹם אומר להם כשאתם מגיעים לחוכמה, אל תאמרו מים מים. אדם פועל ומקבל תענוג, אל תאמר שהעונג הוא הסיבה. עליך לוותר על האור — לומר אני פועל כי זו האמת, לא לסיפוק האישי — אלא לקשר עם נותן המתנה. הסכנה היא שלא ישמע כאילו אמרתם העיקר שקיבלנו אור, זו לא המטרה. תהנה אך אל תאמר שזו הסיבה לתענוג.

הרוצה לפעול את האמת — תגיע ההכוונה הראויה. יש לדחות את האור/התענוג כסיבה לפעולה.

מי שלא מוצא מדריך, משמע שאינו רוצה למצוא, ונותן לגאוותו להדריך את עצמו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

כשהתלמיד מוכן, הרב מגיע!

אין תירוץ שלא מוצאים רב. לחפש באמת, השתוקקות אמיתית אומרת — כשאפגוש באמת אפעל אותה בלי משחקים. כשאדם מחפש תשובה, מזמנים לו אותה.

אמר אלעזר יום אחד כשהיינו בבית המדרש, שאלו החברים מהו שאמר ר"ע לתלמידיו (מסכת חגיגה יד): תָּנוּ רַבָּנָן אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס (פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרָשׁ, סוֹד( וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן-עֲזַאי וּבֶן-זוֹמָא, אַחֵר ור' עֲקִיבָא שאמר להם כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם, כי נאמר דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.
שיש זה אור חוכמה שנמצא "במצב צבירה" של התגבשות -חוכמה טהורה בלי סיגים, שניתן לקבל ממנה תענוג עליון, אך יש להיזהר בסיבת הקבלה.

אין כאן סיפור! בית זה הלב, מדרש זו השתוקקות גדולה, דרישה לקרבת ה'.
למעשה החברים הם כל הרצונות לקדושה באדם, חברים בעלי האמונה, שהצירוף שלהם אמיתי, כינוס לצדיקים – הנאה להן והנאה לעולם.

כאשר מבקשים את ה', כֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת – המדריך מגיע לאדם. כשאדם מחפש רב, גם הרב מחפש להשפיע לו. בוודאי שיותר ממך, ה' רוצה לתת לך את האור. ההכשרה שלך באה לביטוי כאשר תשב בבית המדרש-והלב ידרוש את ה'.

אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר שמהם יוצאים מים טהורים, מרומזים בב' אותיות יוד שבאות א בראשה ובסופה והאות וו הנטויה בין ב' היודין, הוא עץ החיים, שכל האוכל ממנו חַי לְעֹלָם.

ר' עֲקִיבָא שיָצָא בְּשָׁלוֹם אומר להם כשאתם מגיעים לחוכמה, אל תאמרו מים מים. אדם פועל ומקבל תענוג, אל תאמר שהעונג הוא הסיבה. עליך לוותר על האור — לומר אני פועל כי זו האמת, לא לסיפוק האישי — אלא לקשר עם נותן המתנה. הסכנה היא שלא ישמע כאילו אמרתם העיקר שקיבלנו אור, זו לא המטרה. תהנה אך אל תאמר שזו הסיבה לתענוג.

הרוצה לפעול את האמת — תגיע ההכוונה הראויה. יש לדחות את האור/התענוג כסיבה לפעולה.

מי שלא מוצא מדריך, משמע שאינו רוצה למצוא, ונותן לגאוותו להדריך את עצמו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

מי שלא לומד זוהר עלול להשתגע!

אי אפשר להגיע לפנימיות בלי השגת הכלים, הרבדים המקיפים, שתפקידם להביא אל הסוד.

נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים – הוא סוד ארבעה שנכנסו לפרדס: ראשי תיבות פשט רמז דרש וסוד. 4 בחינות כנגד אותיות שם הויה, וכנגד המורכבות בנפש האדם, שמאפשרת להגיע לשלמות התפיסה. תפקיד הפרדס לעשות פרי-המשול לצדיק.
כל בחינה כוללת את זו שמעליה, ומהווה קליפה עבורה.

אחד מארבעה החכמים הנ"ל נכנס בנהר פִּישׁוֹן, הרומז על חלק הפשט שבתורה. פישון נוטריקון פי שונה הלכות, דהיינו פשט התורה. בחינת הכלים נמשכים מעולם העשיה, שזה חלק המעשה.

השני שבהם נכנס בנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן, שם קבור אותו שנאמר בו, כֹּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן דהיינו משה. מקום הפגם הוא מקום הקבורה, וכיון שלא היה בו פגם, ע"כ וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עד גמר התיקון, עד לחיבור שני המשיחים. החלק של הולך על גחון רק רומז על זה שיש תיקון ולחכם ומודיעים ברמז, שהוא טוב למי שמסוגל להבין ממנו, אחרת זה יפריע לו.
עולם יצירה ניקרא רמז, כלומר שהבנתו מצומצמת כמו רמזים בעלמא.

השלישי נכנס בחִדֶּקֶל, אותיות ח"ד ק"ל, יורה לשון שנון בלי פגם, שהוא קל לדרוש. חד פירושו שנון, לשון וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. נמשך מעולם הבריאה בחינת דרוש, שמושך לבו של אדם לדרוש את האמת.

הרביעי שבד' חכמים נכנס לְַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת שהוא מוח, ששם פריה ורביה, כי הזרע נמשך מהמוח. מי שלא מגיע לפרת, לסוד לא מגיע לשלמות. תורת אצילות היא העיקר והשאר קליפות כלפיה. אומר שרק רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון נכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום.

בלי ללמוד סוד אתה נשאר פרד — שלא מוליד. אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין… במציאות של פירוד אף פעם האדם לא יבין את עצמו ולא את החוץ. בלי הסוד כל ההארות חסרות, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו — כלומר שיש להבין מעבר לפשט. הפשט אותיות טיפש, כשהוא בפני עצמו אי אפשר להבין כלום.

אין לימוד שלם והשגה בלי להגיע להבנה כיצד הפרט מחובר לבורא. כל חוכמה חלקית לא ניתנת ליישום, מזיקה ולא מאפשרת לצאת בשלום. הזוהר מקשר אותנו להשם ובזכותו ניתן להיכנס ולצאת בשלום.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

מי שלא לומד זוהר עלול להשתגע!

אי אפשר להגיע לפנימיות בלי השגת הכלים, הרבדים המקיפים, שתפקידם להביא אל הסוד.

נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים – הוא סוד ארבעה שנכנסו לפרדס: ראשי תיבות פשט רמז דרש וסוד. 4 בחינות כנגד אותיות שם הויה, וכנגד המורכבות בנפש האדם, שמאפשרת להגיע לשלמות התפיסה. תפקיד הפרדס לעשות פרי-המשול לצדיק.
כל בחינה כוללת את זו שמעליה, ומהווה קליפה עבורה.

אחד מארבעה החכמים הנ"ל נכנס בנהר פִּישׁוֹן, הרומז על חלק הפשט שבתורה. פישון נוטריקון פי שונה הלכות, דהיינו פשט התורה. בחינת הכלים נמשכים מעולם העשיה, שזה חלק המעשה.

השני שבהם נכנס בנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן, שם קבור אותו שנאמר בו, כֹּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן דהיינו משה. מקום הפגם הוא מקום הקבורה, וכיון שלא היה בו פגם, ע"כ וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עד גמר התיקון, עד לחיבור שני המשיחים. החלק של הולך על גחון רק רומז על זה שיש תיקון ולחכם ומודיעים ברמז, שהוא טוב למי שמסוגל להבין ממנו, אחרת זה יפריע לו.
עולם יצירה ניקרא רמז, כלומר שהבנתו מצומצמת כמו רמזים בעלמא.

השלישי נכנס בחִדֶּקֶל, אותיות ח"ד ק"ל, יורה לשון שנון בלי פגם, שהוא קל לדרוש. חד פירושו שנון, לשון וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. נמשך מעולם הבריאה בחינת דרוש, שמושך לבו של אדם לדרוש את האמת.

הרביעי שבד' חכמים נכנס לְַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת שהוא מוח, ששם פריה ורביה, כי הזרע נמשך מהמוח. מי שלא מגיע לפרת, לסוד לא מגיע לשלמות. תורת אצילות היא העיקר והשאר קליפות כלפיה. אומר שרק רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון נכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום.

בלי ללמוד סוד אתה נשאר פרד — שלא מוליד. אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין… במציאות של פירוד אף פעם האדם לא יבין את עצמו ולא את החוץ. בלי הסוד כל ההארות חסרות, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו — כלומר שיש להבין מעבר לפשט. הפשט אותיות טיפש, כשהוא בפני עצמו אי אפשר להבין כלום.

אין לימוד שלם והשגה בלי להגיע להבנה כיצד הפרט מחובר לבורא. כל חוכמה חלקית לא ניתנת ליישום, מזיקה ולא מאפשרת לצאת בשלום. הזוהר מקשר אותנו להשם ובזכותו ניתן להיכנס ולצאת בשלום.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

האגו מפריע להבנת האמת !

צד השפעה באדם ניקרא חוכמה, שבאה לאחר ביטול האגו. לכן אנשים עם אגו לא מבינים!
וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם — יוד אחת מהמילה וייצר מייצגת את ה' והשניה את הנברא, שתי תכונות הופכיות אותם צייר ה' בתוך האדם, השפעה וקבלה, שבאיחודם נגיע לשלמות קבלת ההטבה. לגוי אין את הפוטנציאל לאהבה, מעורבים בו סיגים ולכן ישראל המשול לגפן שאינו מקבל הרכבה ממין אחר, צריך בזמן תיקון להיבדל — הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן.

ה' שֹם את עץ הדעת טוב ורע בגן, באדם אלו הרצונות לקבל הגדולים שלא ניתן להשתמש בהם עד אשר יכשיר האדם את עצמו לקבלת ההטבה – גפן בלי כלאיים. התיקון הוא בעצם ההתגברות לא לקחת את התענוג בהיותו בוסר, שעדיין לא מסוגלים לעכל תענוג כה גדול. התיקון בא בהדרגה על הרצונות שיש עליהם מסך, לכן על האדם לכבוש את יצרו ולהסתפק בינתיים בתענוג חלקי.

החיבור בין הבריאה לבורא, שנותן לנו "עדן" – אור החוכמה הגדול, המגיע בטפטוף בזמן תיקון ע"י הצדיק, אל הגן – שזהו לב חכם היכול לקבל את העונג. כשתגיע הגאלה אָז תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה. עׂנג – ראשי תיבות עדן נהר גן. וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ – שהוא דיוקנו של אדם ראשון ונחלתו הנקודה הפנימית אותה יש לרשת ע"י משה.

העַׂנג הוא נגע לאומות בעולם שבתוכנו שמפריע מצד אחד, אך מגביר את נקודת האימון ומזרז לעבודה. הנגע הוא התפיסה המדעית, שאם יש רצון פרטי כרגע – עליו לשלוט, אך האמת שהרצון מורכב ויש להביאו לאחדות.
נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. אותו עונג לא בא כרצון אחד, אלא רצון מורכב משאיפות לחוכמה, לעושר, למילוי חסרונות, לבריאות – שהיא חיבור הסופיות לאין סוף ברוך הוא. חייב אדם את כל הרצונות בכדי להיות שלם, אך אל תחשוב שבמקום בו אתה חש את העונג — תוכל לקבל את כולו.
אהבה לא תגיע מרצון אחד פרטי, אלא מאיחוד הרצונות המורכבים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

האגו מפריע להבנת האמת !

צד השפעה באדם ניקרא חוכמה, שבאה לאחר ביטול האגו. לכן אנשים עם אגו לא מבינים!
וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם — יוד אחת מהמילה וייצר מייצגת את ה' והשניה את הנברא, שתי תכונות הופכיות אותם צייר ה' בתוך האדם, השפעה וקבלה, שבאיחודם נגיע לשלמות קבלת ההטבה. לגוי אין את הפוטנציאל לאהבה, מעורבים בו סיגים ולכן ישראל המשול לגפן שאינו מקבל הרכבה ממין אחר, צריך בזמן תיקון להיבדל — הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן.

ה' שֹם את עץ הדעת טוב ורע בגן, באדם אלו הרצונות לקבל הגדולים שלא ניתן להשתמש בהם עד אשר יכשיר האדם את עצמו לקבלת ההטבה – גפן בלי כלאיים. התיקון הוא בעצם ההתגברות לא לקחת את התענוג בהיותו בוסר, שעדיין לא מסוגלים לעכל תענוג כה גדול. התיקון בא בהדרגה על הרצונות שיש עליהם מסך, לכן על האדם לכבוש את יצרו ולהסתפק בינתיים בתענוג חלקי.

החיבור בין הבריאה לבורא, שנותן לנו "עדן" – אור החוכמה הגדול, המגיע בטפטוף בזמן תיקון ע"י הצדיק, אל הגן – שזהו לב חכם היכול לקבל את העונג. כשתגיע הגאלה אָז תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה. עׂנג – ראשי תיבות עדן נהר גן. וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ – שהוא דיוקנו של אדם ראשון ונחלתו הנקודה הפנימית אותה יש לרשת ע"י משה.

העַׂנג הוא נגע לאומות בעולם שבתוכנו שמפריע מצד אחד, אך מגביר את נקודת האימון ומזרז לעבודה. הנגע הוא התפיסה המדעית, שאם יש רצון פרטי כרגע – עליו לשלוט, אך האמת שהרצון מורכב ויש להביאו לאחדות.
נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. אותו עונג לא בא כרצון אחד, אלא רצון מורכב משאיפות לחוכמה, לעושר, למילוי חסרונות, לבריאות – שהיא חיבור הסופיות לאין סוף ברוך הוא. חייב אדם את כל הרצונות בכדי להיות שלם, אך אל תחשוב שבמקום בו אתה חש את העונג — תוכל לקבל את כולו.
אהבה לא תגיע מרצון אחד פרטי, אלא מאיחוד הרצונות המורכבים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

האם אתה רוצה את האור של גן עדן, או לבנות את כלי ההשפעה?

מלמד שמעשה בראשית בא לגלות את העתיד לבוא עם איחוד שני המשיחים. שורש התכלית כבר מונח בעצם הבריאה, וכך כשאדם מחפש את האמת, היא כבר נמצאת בתוכו – תכלית שעליה לצאת לפועל, שילוב של קבלה והשפעה — שלמות.

כבר על גמר תיקון נאמר: וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה. התורה כתובה במשלים, וכאן הצדיק הוא עץ, והוא נֶחְמָד, וטוֹב לְמַאֲכָל… בזיווג בגמר תיקון יש מעבר של אור — מזון — דרך ז"א לנשמות הצדיקים ולא לערב רב. עד אז לא מקבלים ישירות ויש להעלות ביקוש –תפילות, והשפע מגיע דרך הצדיק. בגמר תיקון נקבל ישירות בלי ביקוש.

בגמר תיקון בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, אין יותר קליפות שמפריעות לניצוצות להתגלות, הרצונות יהיו בלי סיגים. כעת נקודת האימון שלנו היא השבת, בה אין צורך לבקש, כך בגמר תיקון יש רצון, אך הוא לא מונח בקליפות, וְעֵץ הַחַיִּים יהיה נטוע בקביעות.

ה' גרש את האדם לאחר החטא: פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. לא רצה שיחיה לעולם בלי תיקון, בלי להרגיש חיסרון, בלי מוטיבציה לתת חלקו בשותפות, אך אחרי שיתקן יחיה לנצח, תעבור הטומאה מהעולם, וזה שכתוב על העת ההוא, ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. ישראל משולה לגפן, שהיא לא מקבלת שום הרכבה.

עם ישראל חייב לראות את הבורא יתברך בבחינת בָּדָד יַנְחֶנּוּ — דהיינו להשיג את הבורא ולהאמין בו רק בבחינת היותו בורא יש מאין, דהיינו היסוד הראשוני. כל התארים האחרים הם נפסדים ושלא לשמה, אין לראות בהם אמת. כל תואר אחר כמו גיבור, נורא וכד' — זה לא העצמות אלא רק משל. השלא לשמה היא טומאה, זה לא אמיתי, ומאחר ואין לנו ברירה אנו משתמשים בתיאורים אלו. בכדי להזדכך עלינו רק לתאר את השם כבורא יש מאין.

וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת – ב' פעמים. שאז יגלה הקב"ה לישראל, שביום שאכלו מעץ הדעת, גרמו בזה ב' אבדות שהם חורבן בית ראשון ובית שני.
האכילה מעץ הדעת קיימת בתוכנו, צריך היה להחריב את המקדשים בגין שנאת חינם וע"ז – שעובד לעצמו ושונא את העבודה מעל טעם ודעת.
כאשר יתוקן העירוב בתוך האדם של ע"ז ושנאת חינם, נוכל לראות באופן שלם גם דרך השלילה וגם את השלם. יש שלילה בעולם, אך לא עומדת בפני עצמה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

האם אתה רוצה את האור של גן עדן, או לבנות את כלי ההשפעה?

מלמד שמעשה בראשית בא לגלות את העתיד לבוא עם איחוד שני המשיחים. שורש התכלית כבר מונח בעצם הבריאה, וכך כשאדם מחפש את האמת, היא כבר נמצאת בתוכו – תכלית שעליה לצאת לפועל, שילוב של קבלה והשפעה — שלמות.

כבר על גמר תיקון נאמר: וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה. התורה כתובה במשלים, וכאן הצדיק הוא עץ, והוא נֶחְמָד, וטוֹב לְמַאֲכָל… בזיווג בגמר תיקון יש מעבר של אור — מזון — דרך ז"א לנשמות הצדיקים ולא לערב רב. עד אז לא מקבלים ישירות ויש להעלות ביקוש –תפילות, והשפע מגיע דרך הצדיק. בגמר תיקון נקבל ישירות בלי ביקוש.

בגמר תיקון בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, אין יותר קליפות שמפריעות לניצוצות להתגלות, הרצונות יהיו בלי סיגים. כעת נקודת האימון שלנו היא השבת, בה אין צורך לבקש, כך בגמר תיקון יש רצון, אך הוא לא מונח בקליפות, וְעֵץ הַחַיִּים יהיה נטוע בקביעות.

ה' גרש את האדם לאחר החטא: פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. לא רצה שיחיה לעולם בלי תיקון, בלי להרגיש חיסרון, בלי מוטיבציה לתת חלקו בשותפות, אך אחרי שיתקן יחיה לנצח, תעבור הטומאה מהעולם, וזה שכתוב על העת ההוא, ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. ישראל משולה לגפן, שהיא לא מקבלת שום הרכבה.

עם ישראל חייב לראות את הבורא יתברך בבחינת בָּדָד יַנְחֶנּוּ — דהיינו להשיג את הבורא ולהאמין בו רק בבחינת היותו בורא יש מאין, דהיינו היסוד הראשוני. כל התארים האחרים הם נפסדים ושלא לשמה, אין לראות בהם אמת. כל תואר אחר כמו גיבור, נורא וכד' — זה לא העצמות אלא רק משל. השלא לשמה היא טומאה, זה לא אמיתי, ומאחר ואין לנו ברירה אנו משתמשים בתיאורים אלו. בכדי להזדכך עלינו רק לתאר את השם כבורא יש מאין.

וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת – ב' פעמים. שאז יגלה הקב"ה לישראל, שביום שאכלו מעץ הדעת, גרמו בזה ב' אבדות שהם חורבן בית ראשון ובית שני.
האכילה מעץ הדעת קיימת בתוכנו, צריך היה להחריב את המקדשים בגין שנאת חינם וע"ז – שעובד לעצמו ושונא את העבודה מעל טעם ודעת.
כאשר יתוקן העירוב בתוך האדם של ע"ז ושנאת חינם, נוכל לראות באופן שלם גם דרך השלילה וגם את השלם. יש שלילה בעולם, אך לא עומדת בפני עצמה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

צריך להיות בתענוג רק מהאמת!

לאדם רצון לקבל-יראה, ולהשפיע-אהבה, אותם יש לאחד בכדי להגיע לעיקר: אהבת השם. החיבור אפשרי רק בנקודה פנימית, בחינת משה – האמונה באדם. השורש לחיבור שניטע באדם כבר בתחילה, מרומז במילה וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם.

חיבור ואיחוד זה יגיע בגמר תיקון כאשר יבא משה ויחבר את שני המשיחים, בהנאה ואושר תמידיים, אך כבר עתה ניתן לקבל הנאה מעת לעת בחינת שבת. אז תלמידי החכמים שבארץ ישקו ויקבלו ממנה מוחין, נשמות הצדיקים — שהם למעשה כל הרצונות שבאדם שרוצים ליהנות מהקדושה, שיש לחבר להכרה העליונה.

המילה וַיִּיצֶר מתארת את הזיווג שבעת ההיא מכניס הקב"ה את ישראל בשמו. וַיִּיצֶר יש בתחלתו ו' וב' יודין, והוא רומז על המוחין הנמשכים מהיחוד של הוי"ה אדנ"י בסוד יאהדונהי. מוחין אלו מצוירים בפנים בסוד חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, שהם שני התפוחים בלחיים והחוטם.

כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ – המלה צורים מורה על אלו הציורים של השם הקדוש, שיהיו מצוירים בפנים שלהם. פני האדם באים לתאר את התכלית שעליו להגיע, לכן יש בפניו ציור שמראה גמר תיקון. הפנים צריכים להראות אהבה, ולכן אסור להסתכל בפני אדם כועס שהרי הוא עובד ע"ז.

כאשר ראה אדם את חווה, הבין שהיא חלק ממנו ויכול להתחבר אליה. זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי. אדם יכול להתחבר למשהו שקשור אליו כבר בשורש — צריך הוא השוואת צורה, וגם השלמה. בגמר תיקון יאיר השפע בקביעות, אך זה נוהג גם במהלך הדורות, בבחינת שבת בעליית העולמות. אין בעולם זה תענוג קבוע, וכעת מכינים כלים.

וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. השכינה תהיה הנטע מצד האהבה השלמה ותהיה העדן שלו לנצחיות, זאת כאשר משה יחבר בין שני המשיחים, חיבור שיהיה בחינת גן עדן.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

צריך להיות בתענוג רק מהאמת!

לאדם רצון לקבל-יראה, ולהשפיע-אהבה, אותם יש לאחד בכדי להגיע לעיקר: אהבת השם. החיבור אפשרי רק בנקודה פנימית, בחינת משה – האמונה באדם. השורש לחיבור שניטע באדם כבר בתחילה, מרומז במילה וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם.

חיבור ואיחוד זה יגיע בגמר תיקון כאשר יבא משה ויחבר את שני המשיחים, בהנאה ואושר תמידיים, אך כבר עתה ניתן לקבל הנאה מעת לעת בחינת שבת. אז תלמידי החכמים שבארץ ישקו ויקבלו ממנה מוחין, נשמות הצדיקים — שהם למעשה כל הרצונות שבאדם שרוצים ליהנות מהקדושה, שיש לחבר להכרה העליונה.

המילה וַיִּיצֶר מתארת את הזיווג שבעת ההיא מכניס הקב"ה את ישראל בשמו. וַיִּיצֶר יש בתחלתו ו' וב' יודין, והוא רומז על המוחין הנמשכים מהיחוד של הוי"ה אדנ"י בסוד יאהדונהי. מוחין אלו מצוירים בפנים בסוד חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, שהם שני התפוחים בלחיים והחוטם.

כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ – המלה צורים מורה על אלו הציורים של השם הקדוש, שיהיו מצוירים בפנים שלהם. פני האדם באים לתאר את התכלית שעליו להגיע, לכן יש בפניו ציור שמראה גמר תיקון. הפנים צריכים להראות אהבה, ולכן אסור להסתכל בפני אדם כועס שהרי הוא עובד ע"ז.

כאשר ראה אדם את חווה, הבין שהיא חלק ממנו ויכול להתחבר אליה. זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי. אדם יכול להתחבר למשהו שקשור אליו כבר בשורש — צריך הוא השוואת צורה, וגם השלמה. בגמר תיקון יאיר השפע בקביעות, אך זה נוהג גם במהלך הדורות, בבחינת שבת בעליית העולמות. אין בעולם זה תענוג קבוע, וכעת מכינים כלים.

וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. השכינה תהיה הנטע מצד האהבה השלמה ותהיה העדן שלו לנצחיות, זאת כאשר משה יחבר בין שני המשיחים, חיבור שיהיה בחינת גן עדן.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

הצדיק תמיד רוצה לתקן הכול, ואף מוכן להסתכן ולשלם מחיר לטובת הכלל !

בזמן תיקון בחינות יראה ואהבה (משיח בן יוסף, ובן דוד) אינן שלמות, ואינן יכולות להתאחד, מאחר ובצמצום ב' כל חצי פועל לבד. על האדם הרוצה לזכות לבחינת משיח — גדלות כלי ההשגה, לוותר על האפשרות לתיקון כולל בבת אחת, לצאת לגלות ולגייר רצונות לאט לאט.
משה זו בחינת האמונה הגדולה, שאם נגיע אליה דרך פרטיה, נתקן. לא ניתן לעשות זיווג זה טרם הזמן, וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ. משה לא נכנס לארץ, הוא לא תיקן את השכינה כראוי במדבר בגלל הערב רב. תיקון זה אינו תלוי רק במשה, אלא גם בנשמות הצדיקים, שצריכים להעלות את כל הניצוצות/הרצונות שבגלות.

שִׂיחַ הַשָּׂדֶה פירושו נשמות צדיקים, זהו שיח אמוני המבטא את המחשבה, הצריכה לבוא כאשר יש אמונה שלמה, שיתוף שיכול לגרום לאהבה. נאמר על משה וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח עוד לא נצמח הצדיק, למרות שהיה משה רק שורש לגאולות, הגאולה השלמה תהיה עם גילוי הפרטים שכל אחת מהן תפעל באמונה.

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח כאשר משקים אותה במי התורה. וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה אלו תלמידי חכמים, שיצמחו במי התורה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. אותיות אד משם אדני – אד הוא השכינה הקדושה שעולה להתחבר עם העליון.

כאשר משה יכנס לארץ, יתגלה במלכות איחוד שני המשיחים. מגלים את משה שקיים בכל דור ע"י ריבוי הפרטים של התפילות — לגלות את הכלל עם הפרטים. אחרי חטא העגל, הגלויות באו בכדי לגלות את הפרטים שיוצאים מתוך האמונה. הגלות גורמת לפירוד שמביא לפירוט ועלינו להחזיר הפרטים לכלל. השלמות תהיה כאשר תתגלה האמונה השלמה דרך פרטיה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

הצדיק תמיד רוצה לתקן הכול, ואף מוכן להסתכן ולשלם מחיר לטובת הכלל !

בזמן תיקון בחינות יראה ואהבה (משיח בן יוסף, ובן דוד) אינן שלמות, ואינן יכולות להתאחד, מאחר ובצמצום ב' כל חצי פועל לבד. על האדם הרוצה לזכות לבחינת משיח — גדלות כלי ההשגה, לוותר על האפשרות לתיקון כולל בבת אחת, לצאת לגלות ולגייר רצונות לאט לאט.
משה זו בחינת האמונה הגדולה, שאם נגיע אליה דרך פרטיה, נתקן. לא ניתן לעשות זיווג זה טרם הזמן, וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ. משה לא נכנס לארץ, הוא לא תיקן את השכינה כראוי במדבר בגלל הערב רב. תיקון זה אינו תלוי רק במשה, אלא גם בנשמות הצדיקים, שצריכים להעלות את כל הניצוצות/הרצונות שבגלות.

שִׂיחַ הַשָּׂדֶה פירושו נשמות צדיקים, זהו שיח אמוני המבטא את המחשבה, הצריכה לבוא כאשר יש אמונה שלמה, שיתוף שיכול לגרום לאהבה. נאמר על משה וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח עוד לא נצמח הצדיק, למרות שהיה משה רק שורש לגאולות, הגאולה השלמה תהיה עם גילוי הפרטים שכל אחת מהן תפעל באמונה.

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח כאשר משקים אותה במי התורה. וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה אלו תלמידי חכמים, שיצמחו במי התורה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. אותיות אד משם אדני – אד הוא השכינה הקדושה שעולה להתחבר עם העליון.

כאשר משה יכנס לארץ, יתגלה במלכות איחוד שני המשיחים. מגלים את משה שקיים בכל דור ע"י ריבוי הפרטים של התפילות — לגלות את הכלל עם הפרטים. אחרי חטא העגל, הגלויות באו בכדי לגלות את הפרטים שיוצאים מתוך האמונה. הגלות גורמת לפירוד שמביא לפירוט ועלינו להחזיר הפרטים לכלל. השלמות תהיה כאשר תתגלה האמונה השלמה דרך פרטיה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

אין משיח בלי אמונה כוללת, אותה מייצג משה !

ברא עולמות ומחריבן, למעשה ברא שתי מציאויות (בעולם ובתוך האדם) דין וקדושה. עד עכשיו לימד ממה צריך להיזהר, שהן חמשת הקליפות דערב רב, וכעת בא ללמד מהם הפעולות החיוביות שיש לעשות — ההליכה למטרה בחינת משיח, אך פתח ולימד שכצעד מקדים יש למחות את חטא העגל.

אומר הזוהר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה זה משיח בן דוד, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח – משיח בן יוסף. ושואל ולמה לא היו המשיחים בארץ? ואומר, משום שאין עימהם משה, שעליו נאמר, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. משה הוא בחיר האדם. סוד הדבר: לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה. שילה =גימ' משה.

מי הם המלכים באדם, ולמה צריך שנים? מפני שהאדם בנוי מצד הבורא וצד הנברא שבו, ומשה איש האלוקים הוא המחבר בניהם – אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם. שני הכוחות אלו תכונות של יראה ואהבה.
משה המכונה עיט נָתִיב לֹא-יְדָעוֹ עָיִט, וזו הבעיה שהאמונה השלמה נסתרת, מקום קבורת משה לא גלוי. רק בהחלטה אמונית, ניתן לחבר שני המשיחים מאחר וכל אחד בפני עצמו אינו שלם.

המחלוקת היא בנפש האדם, האם יש לנהוג בגילוי- משיח בן יוסף או בהסתר -בן דוד. מה לפעול יראה או אהבה? אם אני ביראה – בביטול, איך אוכל לאהוב שהרי אני מבוטל, מצד שני בלי ביטול הרצון, לא אפשרי להגיע לאהבה. הרי ששניהם אינם שלמים לכן חייבים את משה בארץ — הכוח המחבר.

יוצא ששני המשיחים הם שתי תפיסות שעל האדם להשיג יחד. יראה ואהבה. יש להקדים משיח בן יוסף, אך הוא מתגלה רק בהשקפה — עליו למות, לוותר על כל ההשקפה שצריך להגיע לאהבה, ולפעול עם משיח בן דוד ביראה גדולה, ויתור עצמי גמור על הרצון. לקבל על עצמו את כל התיקון של משיח בן דוד, להשאיל ממנו כלים — ואז יגיע לבחינת משה. שהוא האיחוד הגדול בין המשיחים.

גאולת ישראל אפשרית רק באחדות. מה שמחבר בין יראה-ביטול, לבין אהבה-קיום — זו האמונה. בלי אמונה, בלי בחינת משה אין משיח.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר משה וב' משיחין.

אין משיח בלי אמונה כוללת, אותה מייצג משה !

ברא עולמות ומחריבן, למעשה ברא שתי מציאויות (בעולם ובתוך האדם) דין וקדושה. עד עכשיו לימד ממה צריך להיזהר, שהן חמשת הקליפות דערב רב, וכעת בא ללמד מהם הפעולות החיוביות שיש לעשות — ההליכה למטרה בחינת משיח, אך פתח ולימד שכצעד מקדים יש למחות את חטא העגל.

אומר הזוהר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה זה משיח בן דוד, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח – משיח בן יוסף. ושואל ולמה לא היו המשיחים בארץ? ואומר, משום שאין עימהם משה, שעליו נאמר, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. משה הוא בחיר האדם. סוד הדבר: לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה. שילה =גימ' משה.

מי הם המלכים באדם, ולמה צריך שנים? מפני שהאדם בנוי מצד הבורא וצד הנברא שבו, ומשה איש האלוקים הוא המחבר בניהם – אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם. שני הכוחות אלו תכונות של יראה ואהבה.
משה המכונה עיט נָתִיב לֹא-יְדָעוֹ עָיִט, וזו הבעיה שהאמונה השלמה נסתרת, מקום קבורת משה לא גלוי. רק בהחלטה אמונית, ניתן לחבר שני המשיחים מאחר וכל אחד בפני עצמו אינו שלם.

המחלוקת היא בנפש האדם, האם יש לנהוג בגילוי- משיח בן יוסף או בהסתר -בן דוד. מה לפעול יראה או אהבה? אם אני ביראה – בביטול, איך אוכל לאהוב שהרי אני מבוטל, מצד שני בלי ביטול הרצון, לא אפשרי להגיע לאהבה. הרי ששניהם אינם שלמים לכן חייבים את משה בארץ — הכוח המחבר.

יוצא ששני המשיחים הם שתי תפיסות שעל האדם להשיג יחד. יראה ואהבה. יש להקדים משיח בן יוסף, אך הוא מתגלה רק בהשקפה — עליו למות, לוותר על כל ההשקפה שצריך להגיע לאהבה, ולפעול עם משיח בן דוד ביראה גדולה, ויתור עצמי גמור על הרצון. לקבל על עצמו את כל התיקון של משיח בן דוד, להשאיל ממנו כלים — ואז יגיע לבחינת משה. שהוא האיחוד הגדול בין המשיחים.

גאולת ישראל אפשרית רק באחדות. מה שמחבר בין יראה-ביטול, לבין אהבה-קיום — זו האמונה. בלי אמונה, בלי בחינת משה אין משיח.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ה' מינים דעֵרֶב רַב

יש הרודפים אחרי שום דבר, לשום מקום ולא מוכנים להפסיק!

לימד בשיעור הקודם על שלושה (מתוך חמישה) קליפות העֵרֶב רַב שנמצאות כמנגדים לקדושה ולאימון הנפש היהודי שהם: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק שורש לכל הקליפות, הַגִּבֹּרִים – שמחפשים כבוד, והַנְּפִלִים – המבקשים עוצמה שבאה להחליף את האמת.
מביא כאן עוד שתי בחינות של קליפות, רפאים וענקים.
הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערב בישראל, שאם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשים מהם. הם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בה, על פי הפירוש מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. לא רוצים ללכת עם הכלל, ופועלים רק על טובתם האישית. וזאת מפני שמידת העצלות נוגעת בהם. נִרְפִּים היא מעין עצלות, חוסר נאמנות שקשה לתיקון — כמו אנשים שבבית רבים, ובחוץ נחמדים. הם מתרחקים מהתורה ומישראל בשביל טובת עובדי ע"ז. עליהם נאמר רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד, דהיינו שלא יקומו לתחיית המתים.

ענקים הם מין חמישי של הערב רב, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ — כלומר מזלזלים בתלמידי חכמים מתוך חציפות. עליהם נאמר רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים, שקולים זה כזה. "ענקים" אנשי רוח של הגוף החיצוני, פרופסורים לכלום!
הם אלו שמחזירים את העולם לתהו ובהו, אבל גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם אלא רק במחיית עמלק, שכתוב כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק.

סיכום: חמשת הבחינות בתוכנו עליהם עלינו להתגבר. א' הרצון לשלטון, רודנות אגו גדול, תמיד צודקים. ב' הנפילים — בעלי רצון לעוצמה, מחפשים מחוץ לבורא כוחות כמו מאגיה וכישוף. ג' גיבורים — בעלי כבוד, שאפילו בונים בתי כנסיות שהעולם יכבד אותם. ד' רפאים, שהם נרפים, נמושות שבורחים מהכלל. ולבסוף הענקים המזלזלים בחכמי התורה והולכים נגדם בחציפות. "כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו" מסכת שבת קיט.
הערב רב, כוחות בתוך היהודי, שמפריעים לעבודה, אך ההתנגדות לכוחות אלו, באה כאימון שמגביר את האמונה והקדושה.

מאמר משה וב' משיחין.

מאמר המלמד על היחס בין משיח בין יוסף, למשיח בן דוד, ואומר שגאולה לא תגיע לפני שיתוקן חטא העגל — אשר בנפש הוא הרדיפה אחרי הפרטיות. וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
היום שימחה בו הקב"ה את חטא העגל, הרי הוא, כאלו באותו יום עשה הקב"ה את השמים והארץ, שכתוב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם – רצון ותכלית. בחטא העגל הערב רב בגדו בתפיסה האמונית של ישראל, ראו את המקרה הפרטי במקום את הכלל — שייכו עצמם למקרה במקום לברית.
מקרה לא בה לעצמו. מי שמאמין רק במה שהוא רואה, ולא משייך לברית את המקרה, זו הבגידה — שלא רואה את הכלל, ולא איכפת לו ממנו.

יש הסתרה בעולם מפני שעדיין לא תיקנו את חטא העגל לגמרי. נשמה זה תענוג מהאמת — מישר-אל. החטא הוא שמתענגים מסיפוקים אישיים כתחליף.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ה' מינים דעֵרֶב רַב

יש הרודפים אחרי שום דבר, לשום מקום ולא מוכנים להפסיק!

לימד בשיעור הקודם על שלושה (מתוך חמישה) קליפות העֵרֶב רַב שנמצאות כמנגדים לקדושה ולאימון הנפש היהודי שהם: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק שורש לכל הקליפות, הַגִּבֹּרִים – שמחפשים כבוד, והַנְּפִלִים – המבקשים עוצמה שבאה להחליף את האמת.
מביא כאן עוד שתי בחינות של קליפות, רפאים וענקים.
הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערב בישראל, שאם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשים מהם. הם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בה, על פי הפירוש מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. לא רוצים ללכת עם הכלל, ופועלים רק על טובתם האישית. וזאת מפני שמידת העצלות נוגעת בהם. נִרְפִּים היא מעין עצלות, חוסר נאמנות שקשה לתיקון — כמו אנשים שבבית רבים, ובחוץ נחמדים. הם מתרחקים מהתורה ומישראל בשביל טובת עובדי ע"ז. עליהם נאמר רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד, דהיינו שלא יקומו לתחיית המתים.

ענקים הם מין חמישי של הערב רב, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ — כלומר מזלזלים בתלמידי חכמים מתוך חציפות. עליהם נאמר רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים, שקולים זה כזה. "ענקים" אנשי רוח של הגוף החיצוני, פרופסורים לכלום!
הם אלו שמחזירים את העולם לתהו ובהו, אבל גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם אלא רק במחיית עמלק, שכתוב כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק.

סיכום: חמשת הבחינות בתוכנו עליהם עלינו להתגבר. א' הרצון לשלטון, רודנות אגו גדול, תמיד צודקים. ב' הנפילים — בעלי רצון לעוצמה, מחפשים מחוץ לבורא כוחות כמו מאגיה וכישוף. ג' גיבורים — בעלי כבוד, שאפילו בונים בתי כנסיות שהעולם יכבד אותם. ד' רפאים, שהם נרפים, נמושות שבורחים מהכלל. ולבסוף הענקים המזלזלים בחכמי התורה והולכים נגדם בחציפות. "כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו" מסכת שבת קיט.
הערב רב, כוחות בתוך היהודי, שמפריעים לעבודה, אך ההתנגדות לכוחות אלו, באה כאימון שמגביר את האמונה והקדושה.

מאמר משה וב' משיחין.

מאמר המלמד על היחס בין משיח בין יוסף, למשיח בן דוד, ואומר שגאולה לא תגיע לפני שיתוקן חטא העגל — אשר בנפש הוא הרדיפה אחרי הפרטיות. וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
היום שימחה בו הקב"ה את חטא העגל, הרי הוא, כאלו באותו יום עשה הקב"ה את השמים והארץ, שכתוב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם – רצון ותכלית. בחטא העגל הערב רב בגדו בתפיסה האמונית של ישראל, ראו את המקרה הפרטי במקום את הכלל — שייכו עצמם למקרה במקום לברית.
מקרה לא בה לעצמו. מי שמאמין רק במה שהוא רואה, ולא משייך לברית את המקרה, זו הבגידה — שלא רואה את הכלל, ולא איכפת לו ממנו.

יש הסתרה בעולם מפני שעדיין לא תיקנו את חטא העגל לגמרי. נשמה זה תענוג מהאמת — מישר-אל. החטא הוא שמתענגים מסיפוקים אישיים כתחליף.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
מאמר חמישה מינים דעֵרֶב רַב

מי שרודף אחרי העוצמה — העוצמה שולטת בו!
בכל אחד מישראל יש את המינים הללו. יש באדם לכאורה תכונות רעות, ויש לפדות מתוך מקום נפשי זה רק את צד הקדושה ולהשתמש בה.
הקליפה הראשונה מתוך החמישה — עמלק. בִּלְעָם ובָּלָק היו מבחינת עֲמָלֵק, כי תקח את האותיות עָם מן השם בִּלְעָם, ואותיות לָק מן השם בָּלָק – תשארנה האותיות בָּלָל. בלל-ה' את השפה, את הקשר בין חיצוניות לפנימיות, עשה את זה ריבוי, במקום אחדותי — כמו שאומר הרחוב — כל אחד והאמת שלו.
מלמד אותנו שהראש של כל הקליפות נובע מבלק ובלעם, שהתחברו במבחינת ראש וגוף. עמלק שורש לכל הקליפות שנאמר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד.
עמלק -הספק, תכונות שלא רוצות לקבל את ה', קליפה שניה בבל — חוסר אמונה, רוצים שליטה עצמית שלא מתוך דבקות במאציל — שניהם יחד המים הזדונים.
אלו שנשארו אחרי המבול מקלי' עמלק בגלות אדום, המה ראשים בעולם בכח רב. הרודנים השולטים בכוח, אותם ראשי מדינות שנראים כחזקים. כל מנהיג שבא לעולם נעשה ראש בזה שמצר לישראל – סנהדרין קד "אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש", והם מתגברים לקראת הגאולה.
אחרי עמלק שהוא בחינת כתר, בחינת החוכמה הם הנפילים דערב רב, עליהם נאמר וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה, שנמשכים מן עזא ועזאל, שהפילם הקב"ה משמים. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ ונקראים בלשון נפילה, ואלו נפילים דערב.
הכוחות בעולם נקראים מלאכים, והמקטרגים שבהם, עזא ועזאל אמרו שעתיד האדם לחטוא. אמר להם ה' – נכון וענה – לו הייתם במקומו הייתם חוטאים יותר, ובנוסף הוכנה לו תשובה מראש. מדובר על נשמות בני אדם, שכוחות אלו הפיל ה' למקום הנפשי של תסכול, מקום הכעס, אכסטזות — מעבר להררי החושך.
טבועה באדם תכונת הכוח והעוצמה, וכשנותנים לה חשק — שוכח הוא את האמת. לאמת מצד עצמה יש תיקון, והיא גבוהה מהעוצמה.
"הוויכוח" בנושא נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ הוא בין האמת לעוצמה — מה צריך לשלוט בעולם. אדם הרדוף אחרי העוצמה מחטיא את המטרה, מפני ששואף לעוצמה יותר מאשר לאמת! ובכדי לשאוף לאמת צריך יגיעה גדולה, בוויתור על העוצמה, ואז ממילא בסוף כתוצאה מכך מגיעה העוצמה. באדם אמיתי שום כוח חיצוני לא יכול לפעול עליו.
הגבורים שהם מין הג' של הערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם והם נמשכים מצד אלו שכתוב עליהם: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, דהיינו מצד דור הפלגה שגורמים לפירוד גדול. הגאווה שרוצה להשיג ע"י כבוד.
מי שפועל באופן זה, מושך על עצמו כוחות שישברו את נפשו. זוהי קליפת הגאווה והכבוד, שמולידה נפרדות מתוך גאווה, שכל אחד רוצה להגדיל את שמו. סכנה גדולה כאן.

רדוף אחרי האמת — ותהיה גדול יותר מכל עוצמה שהיא.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
מאמר חמישה מינים דעֵרֶב רַב

מי שרודף אחרי העוצמה — העוצמה שולטת בו!
בכל אחד מישראל יש את המינים הללו. יש באדם לכאורה תכונות רעות, ויש לפדות מתוך מקום נפשי זה רק את צד הקדושה ולהשתמש בה.
הקליפה הראשונה מתוך החמישה — עמלק. בִּלְעָם ובָּלָק היו מבחינת עֲמָלֵק, כי תקח את האותיות עָם מן השם בִּלְעָם, ואותיות לָק מן השם בָּלָק – תשארנה האותיות בָּלָל. בלל-ה' את השפה, את הקשר בין חיצוניות לפנימיות, עשה את זה ריבוי, במקום אחדותי — כמו שאומר הרחוב — כל אחד והאמת שלו.
מלמד אותנו שהראש של כל הקליפות נובע מבלק ובלעם, שהתחברו במבחינת ראש וגוף. עמלק שורש לכל הקליפות שנאמר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד.
עמלק -הספק, תכונות שלא רוצות לקבל את ה', קליפה שניה בבל — חוסר אמונה, רוצים שליטה עצמית שלא מתוך דבקות במאציל — שניהם יחד המים הזדונים.
אלו שנשארו אחרי המבול מקלי' עמלק בגלות אדום, המה ראשים בעולם בכח רב. הרודנים השולטים בכוח, אותם ראשי מדינות שנראים כחזקים. כל מנהיג שבא לעולם נעשה ראש בזה שמצר לישראל – סנהדרין קד "אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש", והם מתגברים לקראת הגאולה.
אחרי עמלק שהוא בחינת כתר, בחינת החוכמה הם הנפילים דערב רב, עליהם נאמר וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה, שנמשכים מן עזא ועזאל, שהפילם הקב"ה משמים. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ ונקראים בלשון נפילה, ואלו נפילים דערב.
הכוחות בעולם נקראים מלאכים, והמקטרגים שבהם, עזא ועזאל אמרו שעתיד האדם לחטוא. אמר להם ה' – נכון וענה – לו הייתם במקומו הייתם חוטאים יותר, ובנוסף הוכנה לו תשובה מראש. מדובר על נשמות בני אדם, שכוחות אלו הפיל ה' למקום הנפשי של תסכול, מקום הכעס, אכסטזות — מעבר להררי החושך.
טבועה באדם תכונת הכוח והעוצמה, וכשנותנים לה חשק — שוכח הוא את האמת. לאמת מצד עצמה יש תיקון, והיא גבוהה מהעוצמה.
"הוויכוח" בנושא נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ הוא בין האמת לעוצמה — מה צריך לשלוט בעולם. אדם הרדוף אחרי העוצמה מחטיא את המטרה, מפני ששואף לעוצמה יותר מאשר לאמת! ובכדי לשאוף לאמת צריך יגיעה גדולה, בוויתור על העוצמה, ואז ממילא בסוף כתוצאה מכך מגיעה העוצמה. באדם אמיתי שום כוח חיצוני לא יכול לפעול עליו.
הגבורים שהם מין הג' של הערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם והם נמשכים מצד אלו שכתוב עליהם: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, דהיינו מצד דור הפלגה שגורמים לפירוד גדול. הגאווה שרוצה להשיג ע"י כבוד.
מי שפועל באופן זה, מושך על עצמו כוחות שישברו את נפשו. זוהי קליפת הגאווה והכבוד, שמולידה נפרדות מתוך גאווה, שכל אחד רוצה להגדיל את שמו. סכנה גדולה כאן.

רדוף אחרי האמת — ותהיה גדול יותר מכל עוצמה שהיא.