מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ
הקליפה שולטת בגדול המתנהג כקטן — שלא נהנה מהקדושה!
כאשר לקטן יש חשקים ותאוות, וההורים שומרים עליו ע"י המסכים שלהם — הוא אינו נפגע. אך כאשר הוא גדל, לוקח אחריות ומסך אישי – כעת אם פוגם – מאשימים אותו, כל האחריות עליו.
אָבוֹת אָכְלוּ בּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה – התחתונים מתנהגים כמו העליונים, שהרי חוק בעליון מחייב את התחתון, השגחה כמו ראש וגוף.
עד גיל י"ג אין להם אחריות — לכן באים להורים ואומרים להם כיצד חינכתם את הילדים, מדוע אינכם שומרים עליהם? ובגיל י"ג אומר האב: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּ זֶה — מתיקונו של זה.
יש בהרגשת הפרטיות – הנפרדות יתרון גדול לשיתוף עם הבורא, אך יש לבדוק מה האדם מייצר מזה אהבה או אנוכיות, דבקות או פירוד. הקללה — מארה מתדבקת בו כאשר הוא פוגם בהשקפה — באמונה.
עוצמה אישית היא קללה, אלא אם כן הוא הופכים אותה לברכה. באכילת עץ הדעת טוב ורע, עוררו אדם וחווה את ההשתוקקות הגדולה, טרם זמנה — טרם השבת, טרם גמר התיקון.
וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. לַהַט היא סערת הנפש שגרמה לקטנות.
יושבת הקליפה ומחכה בשער גן עדן הארץ, לראות האם מישהו קצת מדוכדך, לא מרוצה מהקדושה — ואז מייד היא מִּהַפֶּכֶת את לַהַט הַחֶרֶב מרחמים לדין, ואז במצב הדין נאחזת באדם. זוהי שליטה לצורך התקדמות — לעורר את האדם ע"י הדין, בכדי שיהפוך את החשק לאהבה.
בזמן הביניים – בין המציאות של החשק שהוא חומר גלם –עד שאדם יהפוך את הרגשתו לאהבה — בתפר הזה נאחזת הקליפה – זוהי הנהגת העולם בדין ורחמים, שמאל וימין. את זה היא עושה בשעת חיסרון ומיעוט — כלומר מצב בו אין תענוג באמונה, שהיא עבודת הלבנה. החיסרון באמונה זה מיעוט האות וו מְאֹורֹת, שהופכת מְאֹרֹת שהיא קללה.
קין התקנא בתאומתו של הבל — ברצון לקבל וחטא. וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. האות הוא סימן כברית שעליך להתעלם לא לנסות לפעול בספק — אלא באמונה.
ניתן לנו כוח לגנוז את הרצון לקבל הגדול, ובזמן תיקון לפעול חלקים קטנים ממנו. אם אתה רואה שנדבקת בך השתוקקות גדולה מעבר ליכולת המסך האישי לדחות אותה — זכור את הברית — האות.
הקליפה משוטת בעולם — כלומר בתוך נפש האדם, בין הרצונות — בכל רצון בו הוא שומר על התאפקות -הקליפה שומרת על הפרי.
אין אפשרות שמטרת הבריאה לא תגיע! לכן מעוררים את הרצון לקבל, אותו חשק פנימי — ואז בחוויה פרטית חזקה — מתפרץ הכעס, הרוגז והתאווה. מתעוררת הקליפה שהייתה באיפוק, מפני שחייבים להגיע למטרת הבריאה.
אם לא יהיה מיעוט הלבנה, לא תהיה התחדשות, לא תהיה אמונה, שהרי חובה להתאמן ולחדש באופן תמידי, האמונה אינה יכולה להיות קבועה.
אדם שנהנה מהקדושה –מרחיק את הקליפה!
הקודם