"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

רמת ההתפתחות של האדם תלויה בקבלת החוק שבכל גילוי יש נקודה נסתרת!
שגם אם לא ניתן להשיגה עדיין, אך רק דרכה ניתן להתקשר. את הנקודה הפנימית אין לחפש בהיגיון של גוף. הכוונות, הסיבות, הקבלה — כולם הצד הנסתר, פנימיות העולם. מי שלא מאמין בנסתר נק' נוקב שם השם.

הכל תלוי באות ב' שבראשית, היא הבינה, התודעה הכוללת. ההכרה מנותקת מהאדם, והקשר אליה הוא דרך תודעת הבינה, שהיא מרכז הפירושים הנכונים למציאות.

בְּרֵאשִׁית אומר ברא-שש ורק לאחר מכן אומר שאֵת הַשָּׁמַיִם והארץ ברא אלוקים — שם נגלה. השש-שִׁית זו התודעה העליונה מקום נסתר, והשמים והארץ הם זו"ן, העולם הנגלה, שהחסדים שבו מתגלים ע"י הארת חוכמה.
וכן הוא גם סוד שם הויה הקדוש – סתום וגלוי, כי י"ה דשם הויה הוא בהעלם, כי אין השגה בג"ר. ו"ה דשם הויה הוא בגלוי שהם זו"ן שיש בהם השגה.

השם הקדוש – הויה מכיל תמיד חסדים מגולים וחסדים מכוסים. אותיות י — ה מהשם הקדוש: הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ אותם ניתן לקבל רק באמונה, ואותיות ו-ה: וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת — לתקן את הכלים, לבוא לשיתוף בבריאה.

מאמר: ז מדורין דארץ העליונה והתחתונה
ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, תבל. המעולה מכולן הוא תבל

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, כמו שבארנו. הָיְתָה-מתחילה בכל השלמות כראוי, אלא עתה נעשו ל תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ. לאחר השלמות מיעטה את עצמה והאור שבה.

שאל רבי יוסי מהו הארץ הנק' צִיָּה. אמר לו ר' אבא זה הוא המקום של גיהנם, כמו שכתוב צִיָּה וְצַלְמָוֶת שגיהנם נק' צלמות, וכך ציה הצמוד לו. וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם — שזהו ציה, הוא מקום של מלאך המות כמ"ש שהוא מַחְשִׁיךְ פניהם של הבריות.
תֹהוּ הוא הארץ הנק' נשיה משום שלא נראה בה שום מראה עד שהיא נשכחה לגמרי תהו — שכחה, תוהה ולא יודע כי שכח, כמו תוהה על הראשונות.
וָבֹהוּ – ארקא הוא מקום שאינו נשכח
וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת נק' תבל שהיא נזונת מרוח אלוקים וכולן מדרגה אחת.
והם כנגד יסודות אש רוח מים ועפר שבאים לידי ביטוי בארץ התחתונה.
תבל — רוח אלוקים — רוח
ארקא — בוהו — מים
ציה — חושך — אש הגיהנם
נשיה — תהו — עפר שכחה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

מי שמתנהג כמו בהמה אי אפשר להמשיך לו חוכמה!
לבנות את צד האדם שבנו, ניתן על ידי התודעה של בינה, על ידי הפרטיות שעולה לעליון לרכוש היגיון נכון.

המלכות זה האני שבאדם, היכול להתקשר להכרה העליונה דרך תודעת הבינה. זהו מעין שער שממנו מתקיים האדם, בצורת ההיגיון בתבניות נכונות. מאחר וכאן עולם השקר, וכל המציאות היא כפי שמפרש האדם, עליו לפרש לפי ההכרה העליונה בלי עיוותים.

ר' יהודה אמר ב' בתים היו ראשון ושני, הראשון עליון בינה והשני מלכות, וכן ב' אותיות ה בשם הויה. השערים שבינה פותחת זה כמו לברוא דבר, היא האם המולידה, ופותחת שערים לבנים.
שערים זה מה שאדם משער בנפשו, שיוכל להשיג את תפיסת האמת, וזה צריך להיות בתוך מרחב עם שישה קצוות, עם פרטים דרכם אפשר יהיה לתפוס את הכלל. כך גם המלכות וגם הבינה מקבלים את התמורה הזו. החלוקה הזו על דרך הקדושה יכולה להביא לכלל, בכוונה לבוא לחיבור.

אמר ר' אלעזר שהמילה בראשית שבתורה הוא כלל, דהיינו המלכות שה"ס פני אדם בצורה שכל הצורות במציאות כלולות בו. סוד הכתוב כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-הויה – שבלי עליית המלכות, לא הייתה משיכת חוכמה.
יוצא שבלי המלכות לא הייתה החלוקה, שזו עליה בכדי לעשות חקיקה, פירוט — פרטים בכדי להאיר חוכמה בזכות ביקוש המלכות, נקודת ההשתוקקות של כל פרט.

כלי האומנות לבניית האדם היא התודעה, ממנה בונים את צד האדם. את תודעת הקיום מקבלים מלמעלה – חסדים, ואת התודעה לשכלול ניתן לבנות ע"י לבושי היגיון כפי העולמות העליונים.

התודעה שהיא עיקר האדם לא יורדת לגוף, אך יש בה חלוקות רק כשורש, כמו תוכנית בניין שעדיין לא יצאה לפועל. ע"י כוח הדמיון, והשראה אלוקית ניתן להתחבר דרכה, נותנת היא אפשרות לפרש את העולם שלנו לפי מחשבת העליון.

האני של האדם צריך לעלות לבינה ושם לייצר את החלוקה, המניין, הפרטים דרכם יוכל לתפוס את הכלל. כך יוכל לקבל חוכמה/עונג – שמחה של המחשבה ושל הגוף.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

מי שמתנהג כמו בהמה אי אפשר להמשיך לו חוכמה!
לבנות את צד האדם שבנו, ניתן על ידי התודעה של בינה, על ידי הפרטיות שעולה לעליון לרכוש היגיון נכון.

המלכות זה האני שבאדם, היכול להתקשר להכרה העליונה דרך תודעת הבינה. זהו מעין שער שממנו מתקיים האדם, בצורת ההיגיון בתבניות נכונות. מאחר וכאן עולם השקר, וכל המציאות היא כפי שמפרש האדם, עליו לפרש לפי ההכרה העליונה בלי עיוותים.

ר' יהודה אמר ב' בתים היו ראשון ושני, הראשון עליון בינה והשני מלכות, וכן ב' אותיות ה בשם הויה. השערים שבינה פותחת זה כמו לברוא דבר, היא האם המולידה, ופותחת שערים לבנים.
שערים זה מה שאדם משער בנפשו, שיוכל להשיג את תפיסת האמת, וזה צריך להיות בתוך מרחב עם שישה קצוות, עם פרטים דרכם אפשר יהיה לתפוס את הכלל. כך גם המלכות וגם הבינה מקבלים את התמורה הזו. החלוקה הזו על דרך הקדושה יכולה להביא לכלל, בכוונה לבוא לחיבור.

אמר ר' אלעזר שהמילה בראשית שבתורה הוא כלל, דהיינו המלכות שה"ס פני אדם בצורה שכל הצורות במציאות כלולות בו. סוד הכתוב כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-הויה – שבלי עליית המלכות, לא הייתה משיכת חוכמה.
יוצא שבלי המלכות לא הייתה החלוקה, שזו עליה בכדי לעשות חקיקה, פירוט — פרטים בכדי להאיר חוכמה בזכות ביקוש המלכות, נקודת ההשתוקקות של כל פרט.

כלי האומנות לבניית האדם היא התודעה, ממנה בונים את צד האדם. את תודעת הקיום מקבלים מלמעלה – חסדים, ואת התודעה לשכלול ניתן לבנות ע"י לבושי היגיון כפי העולמות העליונים.

התודעה שהיא עיקר האדם לא יורדת לגוף, אך יש בה חלוקות רק כשורש, כמו תוכנית בניין שעדיין לא יצאה לפועל. ע"י כוח הדמיון, והשראה אלוקית ניתן להתחבר דרכה, נותנת היא אפשרות לפרש את העולם שלנו לפי מחשבת העליון.

האני של האדם צריך לעלות לבינה ושם לייצר את החלוקה, המניין, הפרטים דרכם יוכל לתפוס את הכלל. כך יוכל לקבל חוכמה/עונג – שמחה של המחשבה ושל הגוף.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

מי שמתחיל לקיים מצוות, זו עדיין לא תשובה שלימה.
צריכים גם לשוב מהחטאים, שהופכים למנוף וסולם לעליה.

היכל זה סוג של תודעה שלמעלה מעולם זה. אדם צריך להתגבר על תפיסת העולם הזה שלו, ולרכוש את ההיגיון הנכון מעבר לזמן למקום.
יש ערך גדול להגיע מוכן עם השפה המדוברת בהיכלות. לכן הרדיפה רק אחרי המעשה, ללמוד כל היום רק את המעשה בלי כוונה וקבלה — זה פספוס עניין היהדות, חוסר הבחנה בין השפחה לגבירה.

ככול שהנשמה נפטרת יותר מתפיסת עולם זה, כך קל לה יותר לעלות ולטפס גבוה יותר בהיכלות. אש הגיהינום שורפת את שאריות התפיסה מעולם זה, וגם בהיכלות יש תיקונים והשתלמות לעליה.

היכל רביעי תפארת, שלחלקו התחתון עלו כל אבלי ציון וירושלים שנהרגו על ידי עכו"ם. אין יכולה להיבנות ירושלים לפני חורבן צור. אדם יכול להצטער כאשר הוא כוסף לדבר, לירושלים הפנימית שבו. כאשר כואב לו שלא נבנה הבית, וחסר הקשר לבורא — אז קונה הוא את ההיגיון של היכל זה.
כאן בוכה משיח בן יוסף, שהוא הכלל המקבל ואוסף את הצער לחיקו.

לאדם שאוהב את הכלל כואב על אסון שבא על העם, לכן יש להתפלל על הנופלים שהם קדושים. גם חייל שחלילה נהרג במדינה החילונית, יש לו מעלה גדולה, מעצם זה שנהרג בשל היותו יהודי. עם ישראל הוא כלל ושאר העמים פרטים. אחד כזה הוא כנגד כל שבעים האומות, וזוכה בהיכל זה.

אדם שנהרג ע"י עכו"ם זה אחד שרצה ללכת בדרך קדושה, ורצונות עכו"ם הרגו אותו, היצר ניצח אותו. יהודי לא מת ע"י עכו"ם אלא אם כן הוא בא לקדושה. בסתם יהודי אין היצר הרע נלחם! אם עכו"ם הרגו אותו, סימן שחיפש קדושה, גם אם לא ניראה כך. על פי הזוהר יהודי שנהרג על ידי עכו"ם סימן שהיה בו שורש קדוש, גם אם נראה מבחוץ כחילוני.
התהליך הוא שרק כשאדם מתקרב לקדושה, רק אז היצר קם כנגדו, ולכן הרוגים אלו מגיעים להיכל כה גבוה יחד עם רבי עקיבא ועשרה הרוגי מלכות, שנמצאים בחלק העליון של התפארת, שעליהם כתוב עַיִן לֹא-רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה-לוֹ.

היכל חמישי גבורה, בו נמצאים כל אלו בעלי תשובה שלימה ששבו מחטאיהם. תשובה זה לשוב לעולם הבינה — עולם ההשפעה, לשוב אל ה' — שהרצון הפרטי יחזור אל הכלל, רצון שלא בא לפרטיות, לא עושים בכדי לקבל. תשובה מאהבה, שזדונות נעשו להם כזכויות ויצאה נשמתם בטהרה, וגם אלו שקידשו שם ריבונם וקבלו עליהם מסירות נפש לכבודו ית'.

בפנימיות שבהיכל זה, כל אלו בעלי תשובה עצומה, שנתעצמו בתשובתם עד שנשמתם יצאה מתוך התמרמרות על מעשיהם הרעים כמו רבי אלעזר בן דורדיא — שהצער הגדול גרם לנשמתו לצאת, עליו אמר רבי יהודה הנשיא יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

תפיסה אמונית שייכת לחסיד שרוצה להתחסד עם קונו.
ליחד לריבונו אומר: כל דבר שאתה עושה, אתה מקשר לריבונו של עולם.

להיכל השישי החסד מגיעים החסידים שמדתם לומר שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ (אבות ה) דהיינו להשפיע, אלו שהיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.
זהו ההיכל הגבוה מבין השישה, בלי אפשרות לעלות אליו בלי צורות ההגיון הקודמות, כמו צער על ירושלים, ושלבים נוספים הכרחיים המתאימים לכל היכל שבדרך.
בנוסף לחסידים אלו, מי שהשיג אותו הם אלו האוהבים את ריבונם אהבה רבה, שייחדו לריבונם, לומר שהוא יחיד באמונה גדולה, שיכולים לעלות לתודעה למעלה מהגשמיות.

משפיע זה אחד שעבר את כל השלבים עד כה, כך למשל אי אפשר להיות נהרג על קידוש השם, בלי מלחמה עם היצר. יש לעבור את כל המדורים.

בחלק גבוה יותר בהיכל זה – האבות הקדושים שהם בחינת האמונה — הכתר, שגם החסד מייצג אמונה. עם שלושת האבות כנגד ע.ז, שפיכות דמים, וגילוי עריות.
וכשישראל בצרה, כלומר רחוקים מה' מתעוררים שלושת האבות ומעוררים את השכינה שתגן עליהם, ואז השכינה עולה לקבל ג"ר וכך מגנה עליהם, ומקבלים כוח של שמחה על בחינת האמונה.

אבות והשבטים מייצגים את אמונה שמחזיקה את העולם, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה — כשמקבלים הרגש אמונה חזקה, שמתפשטת לגוף.
על האדם לקנות תכונת השפעה שתביא אותו לאמונה. אם רוצה להשפיע כי כיף לו, לא על זה מדובר, אלא להגיע להרגש האמונה הנסמכת על ה' יתברך.
עד כה לימד 6 עליות מיסוד עד חסד, ברא-שית והבינה היא השביעית הכולל, הראש שלהם.
היכל שביעי — בינה, שכל ששת ההיכלות מתקשרים ומתעטרים בו, ובאמצעו יש עמוד שבו הרבה צבעים ירוק לבן אדום ושחור, וכשהנשמות צריכות לעלות במדרגה, כל אחת ואחת עולה דרך הצבע הראוי לה, כל אחת יכולה לעלות לפי הסוג התכונה שלה וגובה קומתה.
העמוד הוא היסוד של העליון שיש בתחתון, שנמצא בפנימיות כל מדרגה, וכך נוצר קשר בין עליון לתחתון.
הבינה היא כלל בו אין השגה, כאשר כלל מהווה אפשרות לעלות למדרגה גבוהה יותר. אי אפשר להיות בעל הבית על הכלל, אלא רק על פרטים, לכן צריך עזרה מלמעלה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

תפיסה אמונית שייכת לחסיד שרוצה להתחסד עם קונו.
ליחד לריבונו אומר: כל דבר שאתה עושה, אתה מקשר לריבונו של עולם.

להיכל השישי החסד מגיעים החסידים שמדתם לומר שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ (אבות ה) דהיינו להשפיע, אלו שהיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.
זהו ההיכל הגבוה מבין השישה, בלי אפשרות לעלות אליו בלי צורות ההגיון הקודמות, כמו צער על ירושלים, ושלבים נוספים הכרחיים המתאימים לכל היכל שבדרך.
בנוסף לחסידים אלו, מי שהשיג אותו הם אלו האוהבים את ריבונם אהבה רבה, שייחדו לריבונם, לומר שהוא יחיד באמונה גדולה, שיכולים לעלות לתודעה למעלה מהגשמיות.

משפיע זה אחד שעבר את כל השלבים עד כה, כך למשל אי אפשר להיות נהרג על קידוש השם, בלי מלחמה עם היצר. יש לעבור את כל המדורים.

בחלק גבוה יותר בהיכל זה – האבות הקדושים שהם בחינת האמונה — הכתר, שגם החסד מייצג אמונה. עם שלושת האבות כנגד ע.ז, שפיכות דמים, וגילוי עריות.
וכשישראל בצרה, כלומר רחוקים מה' מתעוררים שלושת האבות ומעוררים את השכינה שתגן עליהם, ואז השכינה עולה לקבל ג"ר וכך מגנה עליהם, ומקבלים כוח של שמחה על בחינת האמונה.

אבות והשבטים מייצגים את אמונה שמחזיקה את העולם, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה — כשמקבלים הרגש אמונה חזקה, שמתפשטת לגוף.
על האדם לקנות תכונת השפעה שתביא אותו לאמונה. אם רוצה להשפיע כי כיף לו, לא על זה מדובר, אלא להגיע להרגש האמונה הנסמכת על ה' יתברך.
עד כה לימד 6 עליות מיסוד עד חסד, ברא-שית והבינה היא השביעית הכולל, הראש שלהם.
היכל שביעי — בינה, שכל ששת ההיכלות מתקשרים ומתעטרים בו, ובאמצעו יש עמוד שבו הרבה צבעים ירוק לבן אדום ושחור, וכשהנשמות צריכות לעלות במדרגה, כל אחת ואחת עולה דרך הצבע הראוי לה, כל אחת יכולה לעלות לפי הסוג התכונה שלה וגובה קומתה.
העמוד הוא היסוד של העליון שיש בתחתון, שנמצא בפנימיות כל מדרגה, וכך נוצר קשר בין עליון לתחתון.
הבינה היא כלל בו אין השגה, כאשר כלל מהווה אפשרות לעלות למדרגה גבוהה יותר. אי אפשר להיות בעל הבית על הכלל, אלא רק על פרטים, לכן צריך עזרה מלמעלה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

מי שמתחיל לקיים מצוות, זו עדיין לא תשובה שלימה.
צריכים גם לשוב מהחטאים, שהופכים למנוף וסולם לעליה.

היכל זה סוג של תודעה שלמעלה מעולם זה. אדם צריך להתגבר על תפיסת העולם הזה שלו, ולרכוש את ההיגיון הנכון מעבר לזמן למקום.
יש ערך גדול להגיע מוכן עם השפה המדוברת בהיכלות. לכן הרדיפה רק אחרי המעשה, ללמוד כל היום רק את המעשה בלי כוונה וקבלה — זה פספוס עניין היהדות, חוסר הבחנה בין השפחה לגבירה.

ככול שהנשמה נפטרת יותר מתפיסת עולם זה, כך קל לה יותר לעלות ולטפס גבוה יותר בהיכלות. אש הגיהינום שורפת את שאריות התפיסה מעולם זה, וגם בהיכלות יש תיקונים והשתלמות לעליה.

היכל רביעי תפארת, שלחלקו התחתון עלו כל אבלי ציון וירושלים שנהרגו על ידי עכו"ם. אין יכולה להיבנות ירושלים לפני חורבן צור. אדם יכול להצטער כאשר הוא כוסף לדבר, לירושלים הפנימית שבו. כאשר כואב לו שלא נבנה הבית, וחסר הקשר לבורא — אז קונה הוא את ההיגיון של היכל זה.
כאן בוכה משיח בן יוסף, שהוא הכלל המקבל ואוסף את הצער לחיקו.

לאדם שאוהב את הכלל כואב על אסון שבא על העם, לכן יש להתפלל על הנופלים שהם קדושים. גם חייל שחלילה נהרג במדינה החילונית, יש לו מעלה גדולה, מעצם זה שנהרג בשל היותו יהודי. עם ישראל הוא כלל ושאר העמים פרטים. אחד כזה הוא כנגד כל שבעים האומות, וזוכה בהיכל זה.

אדם שנהרג ע"י עכו"ם זה אחד שרצה ללכת בדרך קדושה, ורצונות עכו"ם הרגו אותו, היצר ניצח אותו. יהודי לא מת ע"י עכו"ם אלא אם כן הוא בא לקדושה. בסתם יהודי אין היצר הרע נלחם! אם עכו"ם הרגו אותו, סימן שחיפש קדושה, גם אם לא ניראה כך. על פי הזוהר יהודי שנהרג על ידי עכו"ם סימן שהיה בו שורש קדוש, גם אם נראה מבחוץ כחילוני.
התהליך הוא שרק כשאדם מתקרב לקדושה, רק אז היצר קם כנגדו, ולכן הרוגים אלו מגיעים להיכל כה גבוה יחד עם רבי עקיבא ועשרה הרוגי מלכות, שנמצאים בחלק העליון של התפארת, שעליהם כתוב עַיִן לֹא-רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה-לוֹ.

היכל חמישי גבורה, בו נמצאים כל אלו בעלי תשובה שלימה ששבו מחטאיהם. תשובה זה לשוב לעולם הבינה — עולם ההשפעה, לשוב אל ה' — שהרצון הפרטי יחזור אל הכלל, רצון שלא בא לפרטיות, לא עושים בכדי לקבל. תשובה מאהבה, שזדונות נעשו להם כזכויות ויצאה נשמתם בטהרה, וגם אלו שקידשו שם ריבונם וקבלו עליהם מסירות נפש לכבודו ית'.

בפנימיות שבהיכל זה, כל אלו בעלי תשובה עצומה, שנתעצמו בתשובתם עד שנשמתם יצאה מתוך התמרמרות על מעשיהם הרעים כמו רבי אלעזר בן דורדיא — שהצער הגדול גרם לנשמתו לצאת, עליו אמר רבי יהודה הנשיא יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

היכלות הם סוגי תודעה עליונים, אותם צריך האדם לרכוש.
מסגרת התודעה הגשמית בעולם זה, זורקת את האדם מגן עדן, ותפקידו לשוב. לכן ככול שהוא קשור יותר לגשמיות, כך מתרחק הוא מגן העדן, למרות שזהו מקום האימון האידיאלי לרכישת האמונה והשפה בה מדברים בעולמות העליונים.
מי שלוקח אחריות על חייו, וקושר עצמו לתודעה העליונה, למחשבת העולם הבא — קונה בכך את מקומו בהשוואת צורה לתודעה העליונה.

היכל ראשון היסוד, הוא תודעת הגֵרים — היכולת לקחת תכונה שלא הייתה קשורה בכלל לעולם הרוחני, ולגייר אותה לעבודה רוחנית, בסוד וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. בכל מקרה על הנשמה להזדכך מתודעת העולם הגשמי, לכן בוחר החכם להזדכך במי התורה, במקום להזדכך באש הגיהינום.
בהיכל היסוד – יש פתח היורד למול פתח הגיהנם, משם הגרים מסתכלים בכל אלו הרשעים עובדי ע"ז שלא נתגיירו ולא נכנסו באות ברית קודש, מלאכי חבלה מגרשים אותם באש דולק, והגרים רואים ושמחים על שנתגיירו ונפטרו מדין קשה זה — כאן השמחה היא מהכרת הרע.

היכל השני מעל היסוד (כלומר בפנימיותו) — הוד, בו נמצאים אלו שסבלו ייסורים ומחלות בעולם הזה בכדי להתקן בתשובה שלימה, והיו מודים ומשבחים בכל יום לריבונם, שלא היו מבטלים תפלתם לעולם.

בפנימיות היכל זה, בחינה שניה – נמצאים כל אלו הצדיקים המקדשים את שם ריבונם ועונים יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא – בכל כוחם – כלומר בקו אמצעי, ברצון שלהם לקשר,להתקרב להשם.
היכולת לבקש מהבורא וגם להודות — להחזיק באמונה שהבורא שלם, וצד שני עלי לעשות תנועה רוחנית בכדי להגיע אליו.

היכל שלישי נצח, אלו שסבלו מחלות ומכאובים בכדי להתקן ביותר מאלו שנכנסו להיכל ב' – וכל אלו תנוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא.
ישנם שכל חייהם מקיימים תורה ומצוות, ולבסוף אפילו לא מגיעים להיכל הראשון — היסוד. אך תינוקות שעשו אפילו מצווה אחת, נכנסים גבוה להיכל הנצח.
וכל המתאבלים על החורבן ומורידים דמעות. להתאבל על בית המקדש זו מדרגה גבוהה, שכואב לאדם שבית המקדש אינו קיים, שהלב לא מתוקן, כואב להם שאין קשר ישיר לבורא.

לסיכום: היכל היסוד מאופיין בעיקר מסור מרע — השמחה שאין חלקי עם עובדי עבודה זרה, שלא ביקשו את הקשר.
היכל הוד — אלו שמתפללים ומחזיקים בתקווה ואמונה שלמה, יחד עם ידיעת החיסרון והיגיעה שעליהם להשלים.
היכל שלישי — אלו שכואב להם שאינם בקשר, תופעה שהולידה להם ביקוש ותפילה אמיתיים.

משל גשמי לדברים אותם יש לרכוש בעולם הזה, בכדי להתחיל היכנס להיכל הראשון, דומה הדבר לחכם המבין את תפקידו, ושואף להיות ביחידה מובחרת — לכן עוד טרם יגיע לשם, עליו לעשות כושר — לרכוש כושרים ושפה נפשית המתאימים ליחידה זו, לזכות כאן באבנים יקרות — שהם הבנות של אמונה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

היכלות הם סוגי תודעה עליונים, אותם צריך האדם לרכוש.
מסגרת התודעה הגשמית בעולם זה, זורקת את האדם מגן עדן, ותפקידו לשוב. לכן ככול שהוא קשור יותר לגשמיות, כך מתרחק הוא מגן העדן, למרות שזהו מקום האימון האידיאלי לרכישת האמונה והשפה בה מדברים בעולמות העליונים.
מי שלוקח אחריות על חייו, וקושר עצמו לתודעה העליונה, למחשבת העולם הבא — קונה בכך את מקומו בהשוואת צורה לתודעה העליונה.

היכל ראשון היסוד, הוא תודעת הגֵרים — היכולת לקחת תכונה שלא הייתה קשורה בכלל לעולם הרוחני, ולגייר אותה לעבודה רוחנית, בסוד וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. בכל מקרה על הנשמה להזדכך מתודעת העולם הגשמי, לכן בוחר החכם להזדכך במי התורה, במקום להזדכך באש הגיהינום.
בהיכל היסוד – יש פתח היורד למול פתח הגיהנם, משם הגרים מסתכלים בכל אלו הרשעים עובדי ע"ז שלא נתגיירו ולא נכנסו באות ברית קודש, מלאכי חבלה מגרשים אותם באש דולק, והגרים רואים ושמחים על שנתגיירו ונפטרו מדין קשה זה — כאן השמחה היא מהכרת הרע.

היכל השני מעל היסוד (כלומר בפנימיותו) — הוד, בו נמצאים אלו שסבלו ייסורים ומחלות בעולם הזה בכדי להתקן בתשובה שלימה, והיו מודים ומשבחים בכל יום לריבונם, שלא היו מבטלים תפלתם לעולם.

בפנימיות היכל זה, בחינה שניה – נמצאים כל אלו הצדיקים המקדשים את שם ריבונם ועונים יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא – בכל כוחם – כלומר בקו אמצעי, ברצון שלהם לקשר,להתקרב להשם.
היכולת לבקש מהבורא וגם להודות — להחזיק באמונה שהבורא שלם, וצד שני עלי לעשות תנועה רוחנית בכדי להגיע אליו.

היכל שלישי נצח, אלו שסבלו מחלות ומכאובים בכדי להתקן ביותר מאלו שנכנסו להיכל ב' – וכל אלו תנוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא.
ישנם שכל חייהם מקיימים תורה ומצוות, ולבסוף אפילו לא מגיעים להיכל הראשון — היסוד. אך תינוקות שעשו אפילו מצווה אחת, נכנסים גבוה להיכל הנצח.
וכל המתאבלים על החורבן ומורידים דמעות. להתאבל על בית המקדש זו מדרגה גבוהה, שכואב לאדם שבית המקדש אינו קיים, שהלב לא מתוקן, כואב להם שאין קשר ישיר לבורא.

לסיכום: היכל היסוד מאופיין בעיקר מסור מרע — השמחה שאין חלקי עם עובדי עבודה זרה, שלא ביקשו את הקשר.
היכל הוד — אלו שמתפללים ומחזיקים בתקווה ואמונה שלמה, יחד עם ידיעת החיסרון והיגיעה שעליהם להשלים.
היכל שלישי — אלו שכואב להם שאינם בקשר, תופעה שהולידה להם ביקוש ותפילה אמיתיים.

משל גשמי לדברים אותם יש לרכוש בעולם הזה, בכדי להתחיל היכנס להיכל הראשון, דומה הדבר לחכם המבין את תפקידו, ושואף להיות ביחידה מובחרת — לכן עוד טרם יגיע לשם, עליו לעשות כושר — לרכוש כושרים ושפה נפשית המתאימים ליחידה זו, לזכות כאן באבנים יקרות — שהם הבנות של אמונה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

כאשר אתה קשור אל האלוקות, אין עין הרע שולט בך!

אלו שמשיגים את המלכות שבהיכלות, הם הצדיקים שלא החליפו את כבוד ריבונם, ומשיגים את המלכות בסוד אֵשֶׁת חַיִל – עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. כי סוד האמונה שזוכה להשיג, מזכה אותו להדבק בה' ולירא ממנו תמיד, ולא יסור לימין ושמאל.
מי שמשיג אמונה יש לו את הכוח להשיג כמעט כל דבר, בעיקר דבקות בה', וממלא את תפקידו.

בתהליך עליית הצדיקים לשמים, קל להם לפעול ולעבוד את ריבונם, מאחר ולא היו דבוקים בחוזקה בגשמיות. הם לא הולכים לגיהינום אלא להיכלות, ויושבים שם כל אותו הזמן שהנשמה צריכה. צדיק שנפטר מהעולם, משמע שהשיג דרגת נשמה, אך עדיין יש בה רושם שיש לטהר, משום שהייתה מלובשת בגוף בחינת מלכות, מידת הדין. לאחר פטירתה אינה יכולה לעלות מייד למקומה לג"ע העליון עד שעוברת טהרה שתאפשר לה להגיע לקדושה.

גן עדן תחתון הוא מצב ביניים בקשר בין אור מקיף לתחתון, ומאירה בו הנשמה קצת מלמעלה. אפשר אך אסור לדבר עם מלאכים ורוחות כמו בסיאנס, מפני שזה מפריע לנשמה. יש בקבלה שיטות נכונות כיצד אפשר לתקשר עם נשמות, אך לא מגלים זאת להמון העם.

כשרצון האדם כאן בעולם מתכלל בצורת הבינה – השפעה, אז כאשר עולה הנשמה לעולמות, יש לה קשר, שפה מוכרת עם הסביבה. למעלה מדברים עברית שרק שפת הקודש היא השפעה. לדבר בנפש עברית מאפשר לתקשר, אין שם שפה אחרת. בודקים את האדם כאשר הוא עולה, למה הוא קשור יותר לעולם זה או לבא. מי שלא מכיר את השפה בעולם הבא, דומה למי שנכנס לסרט שמדבר סינית.

הנשמה מקבלת כאן תודעה של עולם הזה, ואינה מסתלקת בבת אחת, אלא בהדרגה, שבתחילה נשארים רישומים שהלכים ופוחתים במשך חודש, שנה עד עשר שנים, אך בדרך ניתן להתגלגל שוב.
ככול שהנשמה בקשר אהבה גדול יותר לעולמות העליונים, קל לה יותר להיפטר. נשמה שהורגלה בגשמיות, קשה לה לעזוב עולם זה, שהרי מרבה בשר מרבה רימה, וכן קשה רימה למת כמחט בבשר החי.
יזהר אדם שלא ילך אחר אלוקים אחרים הנק' אשת זנונוים מלכות שנק' לילית הראשונה, השטן, שבאה להסית את בני האדם שמשום זה כתוב לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.

ומאידך ככול שהנשמה קשורה כאן לרוחניות, כך קלה לה ההסתגלות לחזרה לשרשה, וזוכה לקבל לבושים והיא שמחה, מפני שרואה שהיגיעה בעולם זה הייתה כדאית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

כאשר אתה קשור אל האלוקות, אין עין הרע שולט בך!

אלו שמשיגים את המלכות שבהיכלות, הם הצדיקים שלא החליפו את כבוד ריבונם, ומשיגים את המלכות בסוד אֵשֶׁת חַיִל – עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. כי סוד האמונה שזוכה להשיג, מזכה אותו להדבק בה' ולירא ממנו תמיד, ולא יסור לימין ושמאל.
מי שמשיג אמונה יש לו את הכוח להשיג כמעט כל דבר, בעיקר דבקות בה', וממלא את תפקידו.

בתהליך עליית הצדיקים לשמים, קל להם לפעול ולעבוד את ריבונם, מאחר ולא היו דבוקים בחוזקה בגשמיות. הם לא הולכים לגיהינום אלא להיכלות, ויושבים שם כל אותו הזמן שהנשמה צריכה. צדיק שנפטר מהעולם, משמע שהשיג דרגת נשמה, אך עדיין יש בה רושם שיש לטהר, משום שהייתה מלובשת בגוף בחינת מלכות, מידת הדין. לאחר פטירתה אינה יכולה לעלות מייד למקומה לג"ע העליון עד שעוברת טהרה שתאפשר לה להגיע לקדושה.

גן עדן תחתון הוא מצב ביניים בקשר בין אור מקיף לתחתון, ומאירה בו הנשמה קצת מלמעלה. אפשר אך אסור לדבר עם מלאכים ורוחות כמו בסיאנס, מפני שזה מפריע לנשמה. יש בקבלה שיטות נכונות כיצד אפשר לתקשר עם נשמות, אך לא מגלים זאת להמון העם.

כשרצון האדם כאן בעולם מתכלל בצורת הבינה – השפעה, אז כאשר עולה הנשמה לעולמות, יש לה קשר, שפה מוכרת עם הסביבה. למעלה מדברים עברית שרק שפת הקודש היא השפעה. לדבר בנפש עברית מאפשר לתקשר, אין שם שפה אחרת. בודקים את האדם כאשר הוא עולה, למה הוא קשור יותר לעולם זה או לבא. מי שלא מכיר את השפה בעולם הבא, דומה למי שנכנס לסרט שמדבר סינית.

הנשמה מקבלת כאן תודעה של עולם הזה, ואינה מסתלקת בבת אחת, אלא בהדרגה, שבתחילה נשארים רישומים שהלכים ופוחתים במשך חודש, שנה עד עשר שנים, אך בדרך ניתן להתגלגל שוב.
ככול שהנשמה בקשר אהבה גדול יותר לעולמות העליונים, קל לה יותר להיפטר. נשמה שהורגלה בגשמיות, קשה לה לעזוב עולם זה, שהרי מרבה בשר מרבה רימה, וכן קשה רימה למת כמחט בבשר החי.
יזהר אדם שלא ילך אחר אלוקים אחרים הנק' אשת זנונוים מלכות שנק' לילית הראשונה, השטן, שבאה להסית את בני האדם שמשום זה כתוב לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.

ומאידך ככול שהנשמה קשורה כאן לרוחניות, כך קלה לה ההסתגלות לחזרה לשרשה, וזוכה לקבל לבושים והיא שמחה, מפני שרואה שהיגיעה בעולם זה הייתה כדאית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

הפחדים שיש לאדם נובעים מכך שאינו מתנהג כאדם !
וזה נובע מחוסר בינה יציבה, שאינו חי לפי בינה עליונה. באדם מתוקן כל הכוחות והרצונות שבו עומדים ומשרתים את צד האדם שבו, ולא את הפרטיות. בלי זה אין הוא יכול להיקרא אדם. "לחיות" רק חיי חברה, להתעסק בחיצוניות לא מאפשרים לממש את פוטנציאל האדם.

אמר רבי שמעון: בעת שברא הקב"ה את העולם חקק חקיקות של סוד האמונה של המלכות. העלה מלכות לבינה, שיתף מדת הדין ברחמים, ועשה את העולם התחתון כעין עולם העליון-בינה, זה כנגד זה בשווה. עצם המלכות נק' רצון לקבל, ובה יש לעשות את עבודת האמונה.

חקק חסרונות בעולם העליון, המתאימים לחסרונות בתחתון — מבנה דומה של ראש ללב, אותו יש לתקן בהתאם, כלומר ניתן וצריך להגיע לשלמות.
זה נותן יתרון עצום שיש בעולם תחתון ועליון השוואת צורה, וניתן יהיה להקיש מאחד לשני. האדם בנוי לפי חקיקות אלו של צמצום ב', כלומר שהגוף בנוי לפי החקיקה בתודעה העליונה.

החקיקה היא יצירת בית קיבול לאורות העליונים — כלים דהשפעה. בעוד שכלי קבלה, כלים דעיגולים אינם ברי קבלה. עולם זה הוא כתמונת מראה של העולם העליון, בהסרת העיוותים של זמן מקום העדר ותמורה. התנאי הוא שהתחתון יברור את ההתנהגויות שלו, לא משנה מה הוא מרגיש, אלא יתקן וישנה את הרגשו לפי האמת בעולם הבינה, שרק כך בונים כלי קיבול — כלי השפעה. לכן לגוי לא יעזור להניח תפילין, שאין הוא נובע ממקור הבינה.

ברא ה' לנשמת אדם הראשון, באופן שנשמתו נבראת מרצון לקבל, שהתכלל עם בינה — השפעה, ולכן כל הבריות היו חרדים ומפחדים מפניו, שנברא בצורה העליונה.
לאדם מרחב של שש קצוות ובכך יש לו מקום ויכולת להרגיש את האמת. פעם כולם היו חרֶדים, הייתה בהם יראת הרוממות מאדם ראשון. באדם יש הרבה בריות, סוגים של רצונות, ומי שמשיג את האורות במדרגת הבינה, כל שאר הרצונות שלו מכבדים את צד האדם שבו, אך אם אדם מתנהג כמו תולעת, מפחד הוא מכל תשוקה. כך אור החיים הקדוש שהתעטר בתפילין, האריות פחדו ממנו.

שבעה היכלות ומדורים הם למעלה שהם סוד האמונה, וז' היכלות למטה במלכות, כעין ההיכלות של מעלה, ובהן הייתה דירתו של אדם. יש למלכות אמונה כאשר היא מתנהגת כבינה, שכל העצמאות שביקשה לא הייתה אלא להתנהג כבורא, לכן הדבקות בבינה נותנת את הכוח, מעבר למקרה ולעולם הזה. אחרת זו אמונה טפלה, של המלכות שבאה רק לעצמה.
כפי שיש כאן לאדם מרחב משש קצוות, כך בעולמות העליונים — ונקודה פנימית נסתרת, היכל הבינה השולט עליהם עם רצון לדבקות בה'.
כל הרגש הגוף, הלב תקין כאשר הוא נובע ונתמך בבינה, ברצון ליתר דבקות.
לא ייתכן שידע, או מדע של עולם זה יתמוך במרחב הנכון והאמיתי של האדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

הפחדים שיש לאדם נובעים מכך שאינו מתנהג כאדם !
וזה נובע מחוסר בינה יציבה, שאינו חי לפי בינה עליונה. באדם מתוקן כל הכוחות והרצונות שבו עומדים ומשרתים את צד האדם שבו, ולא את הפרטיות. בלי זה אין הוא יכול להיקרא אדם. "לחיות" רק חיי חברה, להתעסק בחיצוניות לא מאפשרים לממש את פוטנציאל האדם.

אמר רבי שמעון: בעת שברא הקב"ה את העולם חקק חקיקות של סוד האמונה של המלכות. העלה מלכות לבינה, שיתף מדת הדין ברחמים, ועשה את העולם התחתון כעין עולם העליון-בינה, זה כנגד זה בשווה. עצם המלכות נק' רצון לקבל, ובה יש לעשות את עבודת האמונה.

חקק חסרונות בעולם העליון, המתאימים לחסרונות בתחתון — מבנה דומה של ראש ללב, אותו יש לתקן בהתאם, כלומר ניתן וצריך להגיע לשלמות.
זה נותן יתרון עצום שיש בעולם תחתון ועליון השוואת צורה, וניתן יהיה להקיש מאחד לשני. האדם בנוי לפי חקיקות אלו של צמצום ב', כלומר שהגוף בנוי לפי החקיקה בתודעה העליונה.

החקיקה היא יצירת בית קיבול לאורות העליונים — כלים דהשפעה. בעוד שכלי קבלה, כלים דעיגולים אינם ברי קבלה. עולם זה הוא כתמונת מראה של העולם העליון, בהסרת העיוותים של זמן מקום העדר ותמורה. התנאי הוא שהתחתון יברור את ההתנהגויות שלו, לא משנה מה הוא מרגיש, אלא יתקן וישנה את הרגשו לפי האמת בעולם הבינה, שרק כך בונים כלי קיבול — כלי השפעה. לכן לגוי לא יעזור להניח תפילין, שאין הוא נובע ממקור הבינה.

ברא ה' לנשמת אדם הראשון, באופן שנשמתו נבראת מרצון לקבל, שהתכלל עם בינה — השפעה, ולכן כל הבריות היו חרדים ומפחדים מפניו, שנברא בצורה העליונה.
לאדם מרחב של שש קצוות ובכך יש לו מקום ויכולת להרגיש את האמת. פעם כולם היו חרֶדים, הייתה בהם יראת הרוממות מאדם ראשון. באדם יש הרבה בריות, סוגים של רצונות, ומי שמשיג את האורות במדרגת הבינה, כל שאר הרצונות שלו מכבדים את צד האדם שבו, אך אם אדם מתנהג כמו תולעת, מפחד הוא מכל תשוקה. כך אור החיים הקדוש שהתעטר בתפילין, האריות פחדו ממנו.

שבעה היכלות ומדורים הם למעלה שהם סוד האמונה, וז' היכלות למטה במלכות, כעין ההיכלות של מעלה, ובהן הייתה דירתו של אדם. יש למלכות אמונה כאשר היא מתנהגת כבינה, שכל העצמאות שביקשה לא הייתה אלא להתנהג כבורא, לכן הדבקות בבינה נותנת את הכוח, מעבר למקרה ולעולם הזה. אחרת זו אמונה טפלה, של המלכות שבאה רק לעצמה.
כפי שיש כאן לאדם מרחב משש קצוות, כך בעולמות העליונים — ונקודה פנימית נסתרת, היכל הבינה השולט עליהם עם רצון לדבקות בה'.
כל הרגש הגוף, הלב תקין כאשר הוא נובע ונתמך בבינה, ברצון ליתר דבקות.
לא ייתכן שידע, או מדע של עולם זה יתמוך במרחב הנכון והאמיתי של האדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsמאמר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם

יהודי שאוכל בשר, סימן שרוצה לתקן את מדרגת נשמה.
זו הסיבה שבגינה הותר הבשר. החשש שמעלה האר"י הקדוש, שאם אדם מסוים נמצא במדרגת צומח, עלול הוא להוריד את מדרגת החי — הרגש למטה. לכן מי שאוכל בשר שלא בשביל מילוי תאוותיו, יזהר לתקן את עיקר חטא דור המבול שהיה חמס, שחמסו את הקדושה ולקחו הכול לתאוותם האישית — את זה יש לכוון ולתקן.

לפי הפשט, לפני המבול חיו בני אדם מאות שנים. מלמד כאן שזה תלוי במקור הרוח שמקבלים. בתחילה קיבלו ממדרגת בינה את רוח החיים שהיא נספרת במאות, לאחר המבול התקבל האור רק מז"א — שנספר בעשרות. לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אדם ראשון חי 930 שנה, ונח 950, חיוּת/אור אומר קשר עם הבורא — זו חיוּת. 100 זו שלימות, ולאחר המבול אי אפשר היה להינתן אלא בקו אמצעי — ז"א.

עד שעלתה רעתם של דור המבול למרום והתייצבו לפתח דהיינו לפתח חטאת רובץ, שהפסיקו למשוך מבינה אז נסתלק רוח העליון.

לפיכך כיון שהבינה אינה נותנת נשמות לעולם, ע"כ ימי שני חיינו רק שבעים שנה, כנגד ז' ספירות תחתונות דז"א, ואם בגבורות שמונים שנה, עד בן מאה שנה שהוא כעבר ובטל מהעולם. שאומרים לאדם חייך תלויים לפי המקור ממנו את מקבל את החיוּת. ככול שהמקור גבוה יותר, כך ההבנה גדולה יותר, והחיוּת גדולה יותר, לכן על האדם לשאוף להתחבר למקור גבוה ככל שניתן, שלפיכך יהיו חייו.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר-בשגם גימ' משה שהוא בחינת החמה, המאיר אל הלבנה שהיא הרגש של האדם, שבלעדיו אין לו חיוּת. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה רמז על משה שהשפיע חיים לבני אדם מעץ החיים, ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך שיקבלו חיוּת בלי למות.
חיים זה רגש, ולנו פוטנציאל להידבק באהבה רציפה, ולא מרגש של דברים זמניים. לכן מי שמקבל את חיותו מלימוד גמרא, שונה ממי שמקבל חיותו מלימוד קבלה. ומי שמקבל חיות ממשחק כדורעגל — החיות קצרה ביותר.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר – המדרגה הרביעית. מתוך ארבע בחינות של דומם צומח חי מדבר, היה על האדם ראשון לתקן רק דומם צומח, כאשר מדרגת החי — ההרגש של טוב ורע לא הייתה פגומה טרם החטא. דרגת מדבר ניתנת מלמעלה ואין לתקנה. לאחר המבול כשנלקחה גם מדרגת נשמה, וכל חיות בני האדם לא הייתה אלא ממדגרת נפש רוח, וכעת עליו לתקן גם את דרגת החי — וזאת בתנאי שראוי ויכול לתקן, לכן לעם הארץ אסור לאכול בשר.

משה -בחינת האמונה לא מת, אלא נאסף מהעולם לעולם העליון, והוא מאיר שם ללבנה, שהיא הנוקבא. האמונה מאירה תמיד לאדם גם כשהיא נסתרת, וגם כשלילה מאיר דרך הלבנה.

עתיד הקב"ה לתקן העולם ולתקן את רוח החיים בבני אדם לתת להם חיות ממדרגת נשמה, ואפילו חיה בגמר תיקון, באופן שיאריכו לעולם. כִּי-כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וגו' וכתיב בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. כאשר יש לו את ספר תולדות האדם, שמלמדו לבנות עצמו לפי התבניות והחוקים העליונים, זהו המתכון לחיי נצח.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsמאמר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם

יהודי שאוכל בשר, סימן שרוצה לתקן את מדרגת נשמה.
זו הסיבה שבגינה הותר הבשר. החשש שמעלה האר"י הקדוש, שאם אדם מסוים נמצא במדרגת צומח, עלול הוא להוריד את מדרגת החי — הרגש למטה. לכן מי שאוכל בשר שלא בשביל מילוי תאוותיו, יזהר לתקן את עיקר חטא דור המבול שהיה חמס, שחמסו את הקדושה ולקחו הכול לתאוותם האישית — את זה יש לכוון ולתקן.

לפי הפשט, לפני המבול חיו בני אדם מאות שנים. מלמד כאן שזה תלוי במקור הרוח שמקבלים. בתחילה קיבלו ממדרגת בינה את רוח החיים שהיא נספרת במאות, לאחר המבול התקבל האור רק מז"א — שנספר בעשרות. לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אדם ראשון חי 930 שנה, ונח 950, חיוּת/אור אומר קשר עם הבורא — זו חיוּת. 100 זו שלימות, ולאחר המבול אי אפשר היה להינתן אלא בקו אמצעי — ז"א.

עד שעלתה רעתם של דור המבול למרום והתייצבו לפתח דהיינו לפתח חטאת רובץ, שהפסיקו למשוך מבינה אז נסתלק רוח העליון.

לפיכך כיון שהבינה אינה נותנת נשמות לעולם, ע"כ ימי שני חיינו רק שבעים שנה, כנגד ז' ספירות תחתונות דז"א, ואם בגבורות שמונים שנה, עד בן מאה שנה שהוא כעבר ובטל מהעולם. שאומרים לאדם חייך תלויים לפי המקור ממנו את מקבל את החיוּת. ככול שהמקור גבוה יותר, כך ההבנה גדולה יותר, והחיוּת גדולה יותר, לכן על האדם לשאוף להתחבר למקור גבוה ככל שניתן, שלפיכך יהיו חייו.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר-בשגם גימ' משה שהוא בחינת החמה, המאיר אל הלבנה שהיא הרגש של האדם, שבלעדיו אין לו חיוּת. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה רמז על משה שהשפיע חיים לבני אדם מעץ החיים, ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך שיקבלו חיוּת בלי למות.
חיים זה רגש, ולנו פוטנציאל להידבק באהבה רציפה, ולא מרגש של דברים זמניים. לכן מי שמקבל את חיותו מלימוד גמרא, שונה ממי שמקבל חיותו מלימוד קבלה. ומי שמקבל חיות ממשחק כדורעגל — החיות קצרה ביותר.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר – המדרגה הרביעית. מתוך ארבע בחינות של דומם צומח חי מדבר, היה על האדם ראשון לתקן רק דומם צומח, כאשר מדרגת החי — ההרגש של טוב ורע לא הייתה פגומה טרם החטא. דרגת מדבר ניתנת מלמעלה ואין לתקנה. לאחר המבול כשנלקחה גם מדרגת נשמה, וכל חיות בני האדם לא הייתה אלא ממדגרת נפש רוח, וכעת עליו לתקן גם את דרגת החי — וזאת בתנאי שראוי ויכול לתקן, לכן לעם הארץ אסור לאכול בשר.

משה -בחינת האמונה לא מת, אלא נאסף מהעולם לעולם העליון, והוא מאיר שם ללבנה, שהיא הנוקבא. האמונה מאירה תמיד לאדם גם כשהיא נסתרת, וגם כשלילה מאיר דרך הלבנה.

עתיד הקב"ה לתקן העולם ולתקן את רוח החיים בבני אדם לתת להם חיות ממדרגת נשמה, ואפילו חיה בגמר תיקון, באופן שיאריכו לעולם. כִּי-כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וגו' וכתיב בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. כאשר יש לו את ספר תולדות האדם, שמלמדו לבנות עצמו לפי התבניות והחוקים העליונים, זהו המתכון לחיי נצח.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

זהו תיקון להיות בשקט בלי לערב את עצמנו!
יש לבוא לקשר מתוך ישוב דעת. בלי לשתוק לרגע, אי אפשר להקשיב לאותו מקום חדש ולהפנים אותו. מצה שותקת ולחם מדבר, שאין התינוק מתחיל לדבר עד שאוכל חיטה.

אמר רבי שמעון כתיב נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, כתוב זה כנסת ישראל, שהיא הנוקבא דז"א, אמרה בזמן הגלות מפני שלקחה מהפרי ולא מהעץ.
וכיון שהיא בגלות בעולם הזה, הרי הקול נפרד ממנה, והדבור שהיא הנוקבא לא נשמע, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה לשון אילם הוא משום הֶחֱשֵׁיתִי – נפרדתי מטוב, מהמשפיע.
כאשר הבריאה נפרדת מהבורא, שמאל מהימין — אז השמאל בדומיה. זהו כוח המצה בפסח, חוכמה בלי חסדים, שאי אפשר להשתמש ברצון. שקט זה כוח בינה גדול, שנותן אפשרות לייצר את הצורה הנכונה לרצון, לבוא לתיקון הרצוי.
הדיבור בגלות מזיק, ובמצב זה כל דיבור יהיה הבלים, שכאמור כל זה נובע מאכילת חווה את הפרי בלי קשר לעץ, הפרדה שהביא לגלות המלכות, האני של האדם שחייב להיות בדומיה.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ הנה למדנו, שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם, ובאכילתם גרמו מות לכל העולם, כי אילן זה עצה"ד בו שורה המות, והוא אילן השולט בלילה דהיינו הנוקבא.
צד הנקבה באדם – נפרדות. הלילה הוא זמן הכנה ע"י לימוד שבו זוכים לשקט, לצמצם עצמנו במקום בו יכולים להיאחז החיצונים, להסכים לבטל עצמנו ולבוא להקשיב להגיון חדש, שונה מהרגיל של הלילה שאומר תן לי לסיפוק האישי. טבע הגוף מוות, לכן אור שמתקבל לגוף גורם למיתה, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה וג' וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא. המצה היא כנגד אותו לימוד בלילה בשביל החסד הגדול שיופיע ביום.

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ר' חייא אמר שנפקחו לדעת את רעות העולם. לפני החטא היו להם כותנות אור שכעת נעלמו. בגלות כאשר אדם מתעורר, מבין את מצבו שהוא ערום. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה (ומקודם אמר שלקחה ענבים), אלא ילמד בהמשך שתאנה היא פרט מכלל הגפן.
גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, צל יכול להיות בקדושה — אמונה, או חלילה צל מוות, גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי כי.
וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת – את הקליפה צריך לשמירה על הפרי. עולם זה מתחיל מהתפיסה שאחרי החטא. מנקודת מבט הנברא בחטא מתחיל הזמן והמקום הגשמיים.

אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד-רָשָׁע – נמצא שעם החטא דעצה"ד, נתנו כח ושליטה לעלי תאנה, שהם הצללים של הס"א, שישלטו בעולם הזה, עלי התאנה שגורמים לתודעה של העולם הזה — הסימולאטור לאימון.
עלי התאנה הם חיזוק שניתן לאדם בקליפה בתפיסה הגשמית, בכדי שיוכל לתקן בהדרגה, את מה שנכשל לתקן בבת אחת. כמו שאדם שנכנס לכלא, מתחיל ללמוד את החוקים במקום כדי שיוכל לפעול כראוי.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

זהו תיקון להיות בשקט בלי לערב את עצמנו!
יש לבוא לקשר מתוך ישוב דעת. בלי לשתוק לרגע, אי אפשר להקשיב לאותו מקום חדש ולהפנים אותו. מצה שותקת ולחם מדבר, שאין התינוק מתחיל לדבר עד שאוכל חיטה.

אמר רבי שמעון כתיב נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, כתוב זה כנסת ישראל, שהיא הנוקבא דז"א, אמרה בזמן הגלות מפני שלקחה מהפרי ולא מהעץ.
וכיון שהיא בגלות בעולם הזה, הרי הקול נפרד ממנה, והדבור שהיא הנוקבא לא נשמע, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה לשון אילם הוא משום הֶחֱשֵׁיתִי – נפרדתי מטוב, מהמשפיע.
כאשר הבריאה נפרדת מהבורא, שמאל מהימין — אז השמאל בדומיה. זהו כוח המצה בפסח, חוכמה בלי חסדים, שאי אפשר להשתמש ברצון. שקט זה כוח בינה גדול, שנותן אפשרות לייצר את הצורה הנכונה לרצון, לבוא לתיקון הרצוי.
הדיבור בגלות מזיק, ובמצב זה כל דיבור יהיה הבלים, שכאמור כל זה נובע מאכילת חווה את הפרי בלי קשר לעץ, הפרדה שהביא לגלות המלכות, האני של האדם שחייב להיות בדומיה.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ הנה למדנו, שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם, ובאכילתם גרמו מות לכל העולם, כי אילן זה עצה"ד בו שורה המות, והוא אילן השולט בלילה דהיינו הנוקבא.
צד הנקבה באדם – נפרדות. הלילה הוא זמן הכנה ע"י לימוד שבו זוכים לשקט, לצמצם עצמנו במקום בו יכולים להיאחז החיצונים, להסכים לבטל עצמנו ולבוא להקשיב להגיון חדש, שונה מהרגיל של הלילה שאומר תן לי לסיפוק האישי. טבע הגוף מוות, לכן אור שמתקבל לגוף גורם למיתה, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה וג' וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא. המצה היא כנגד אותו לימוד בלילה בשביל החסד הגדול שיופיע ביום.

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ר' חייא אמר שנפקחו לדעת את רעות העולם. לפני החטא היו להם כותנות אור שכעת נעלמו. בגלות כאשר אדם מתעורר, מבין את מצבו שהוא ערום. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה (ומקודם אמר שלקחה ענבים), אלא ילמד בהמשך שתאנה היא פרט מכלל הגפן.
גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, צל יכול להיות בקדושה — אמונה, או חלילה צל מוות, גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי כי.
וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת – את הקליפה צריך לשמירה על הפרי. עולם זה מתחיל מהתפיסה שאחרי החטא. מנקודת מבט הנברא בחטא מתחיל הזמן והמקום הגשמיים.

אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד-רָשָׁע – נמצא שעם החטא דעצה"ד, נתנו כח ושליטה לעלי תאנה, שהם הצללים של הס"א, שישלטו בעולם הזה, עלי התאנה שגורמים לתודעה של העולם הזה — הסימולאטור לאימון.
עלי התאנה הם חיזוק שניתן לאדם בקליפה בתפיסה הגשמית, בכדי שיוכל לתקן בהדרגה, את מה שנכשל לתקן בבת אחת. כמו שאדם שנכנס לכלא, מתחיל ללמוד את החוקים במקום כדי שיוכל לפעול כראוי.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

תפיסת החיים לפיה העיקר שאתה נהנה — זה החטא!

הנחש היא תכונה באדם המסיטה אותו להפריד בין הזכר לנקבה שבו. הפרדה זו היא עיקר החטא.
אומר שלמה המלך וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אם אני מוצא רק את האני הפרטי שלי, אז זה מר ממוות, אך מצד שני אומר מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה, כאן זו הָאִשָּׁה האמיתית המקדישה את השתוקקותה לבעלה, הבריאה לבורא — זו שלימות.

עצת הנחש לאישה היא שאין צורך לקשר הכוח הבורא, אלא ניתן לקבל את הכוח מהטבע. אין אהבה שקשורה רק לגוף, ואדם שרדוף אחרי הנאות גופניות, הוא בדרך להתרסקות. לחיצוניות בלי פנימיות, לגוף בלי הנשמה אין קיום.

מלמד הזוהר כי אסור להתייחד עם אישה לבדה אלא אם כן בעלה עִמה – הכוונה שאין לפעול מעשה בלי כוונה, רגש בלי שכל, נברא בלי בורא וכד'. אין לקבל תענוג כלשהו בלי לקשר זאת לבורא. לאכול פרי בלי לברך זה חטא.

כל הרצונות שלנו הם אמצעים בכדי לבוא לקשר עם הבורא. ה' לא מצווה אותך לתת לעני אוכל בכדי שיהיה לעני מה לאכול, אלא בכדי שאתה תלמד להיות נדבן ומשפיע.
עצם ההתעסקות עם הרצונות, וחיבורם לבורא, הם היוצרים את היגיעה והקשר הנדרשים, וכך בכל דבר החל משריכת נעלים ועד ק"ש שעל המיטה.

היצר הרע מנסה לקחת אותנו למקומות שהשם לא ציווה. מיד אחר שנגעה בעץ הדעת וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל מאכל גמ' אמן, נראה לה טוב לאמונה, תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם חוכמה — מראה, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מדרגת חסדים.
אמנם כוונתה הייתה עלמ"נ להשפיע – החטא שלקחה הפרי בלי העץ, מי שלוקח הרצון לקבל בלי הנשמה, בלי אור חוזר, גורם למיתה. מותר להשתמש ברצון לקבל, אך תחת הנשמה, בהשפעה. הפרי הוא העולם, והעץ מסמל את הבורא יתברך.

וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ — בזה פגמה גם בצד ההשקפה, שזה הכי גרוע, מפני שכאשר אדם פוגם, יכול הוא לחזור בתשובה, אך כאשר משנה את ההשקפה הנכונה, אין נקודת משענת אליה ניתן לחזור. התיקון — לחבר כל השתוקקות לבורא, תורה ומצוות מחברים את הפרי אל העץ.

לקחת רק מפירות חוכמת הקבלה בלי קשר לבורא — זה מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

תפיסת החיים לפיה העיקר שאתה נהנה — זה החטא!

הנחש היא תכונה באדם המסיטה אותו להפריד בין הזכר לנקבה שבו. הפרדה זו היא עיקר החטא.
אומר שלמה המלך וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אם אני מוצא רק את האני הפרטי שלי, אז זה מר ממוות, אך מצד שני אומר מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה, כאן זו הָאִשָּׁה האמיתית המקדישה את השתוקקותה לבעלה, הבריאה לבורא — זו שלימות.

עצת הנחש לאישה היא שאין צורך לקשר הכוח הבורא, אלא ניתן לקבל את הכוח מהטבע. אין אהבה שקשורה רק לגוף, ואדם שרדוף אחרי הנאות גופניות, הוא בדרך להתרסקות. לחיצוניות בלי פנימיות, לגוף בלי הנשמה אין קיום.

מלמד הזוהר כי אסור להתייחד עם אישה לבדה אלא אם כן בעלה עִמה – הכוונה שאין לפעול מעשה בלי כוונה, רגש בלי שכל, נברא בלי בורא וכד'. אין לקבל תענוג כלשהו בלי לקשר זאת לבורא. לאכול פרי בלי לברך זה חטא.

כל הרצונות שלנו הם אמצעים בכדי לבוא לקשר עם הבורא. ה' לא מצווה אותך לתת לעני אוכל בכדי שיהיה לעני מה לאכול, אלא בכדי שאתה תלמד להיות נדבן ומשפיע.
עצם ההתעסקות עם הרצונות, וחיבורם לבורא, הם היוצרים את היגיעה והקשר הנדרשים, וכך בכל דבר החל משריכת נעלים ועד ק"ש שעל המיטה.

היצר הרע מנסה לקחת אותנו למקומות שהשם לא ציווה. מיד אחר שנגעה בעץ הדעת וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל מאכל גמ' אמן, נראה לה טוב לאמונה, תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם חוכמה — מראה, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מדרגת חסדים.
אמנם כוונתה הייתה עלמ"נ להשפיע – החטא שלקחה הפרי בלי העץ, מי שלוקח הרצון לקבל בלי הנשמה, בלי אור חוזר, גורם למיתה. מותר להשתמש ברצון לקבל, אך תחת הנשמה, בהשפעה. הפרי הוא העולם, והעץ מסמל את הבורא יתברך.

וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ — בזה פגמה גם בצד ההשקפה, שזה הכי גרוע, מפני שכאשר אדם פוגם, יכול הוא לחזור בתשובה, אך כאשר משנה את ההשקפה הנכונה, אין נקודת משענת אליה ניתן לחזור. התיקון — לחבר כל השתוקקות לבורא, תורה ומצוות מחברים את הפרי אל העץ.

לקחת רק מפירות חוכמת הקבלה בלי קשר לבורא — זה מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

אין כוח שניתן לנו, אלא מהבורא יתברך !

עץ הדעת נמצא אצל כל אחד מאיתנו, ועלינו לדעת ממה להיזהר. אין מציאות של כוח בפני עצמו בעולם, אלא מה שמאפשר הבורא יתברך.

ר' יוסי אמר שהנחש פתח במילה אַף כשאמר: אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים – בכך הביא חרון אף וכעס לעולם. למעשה שיקר הנחש ואמר שהבורא עצמו קיבל כוח לברוא עולמות מזה שאכל מעץ הדעת, לכן הציע לחווה לאכול – כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, דהיינו כוח לברוא עולמות.

האם כל כוח הבורא נמצא בבריאה? התשובה לא, אין לבריאה/לאשה כלום אלא מה שנותן לה בעלה. טענתו השקרית של הנחש, שיש כוח בטבע בפני עצמו, ולמעשה בכך כופר בפסוק מְחַדֵּשׁ בְּכָל יום תָּמִיד מַעֲשה בְרֵאשִׁית.
לכאורה נראית מחשבה זו מופרכת, אך בכל אחד מאיתנו ישנם הרהורים כאלו שניתן לשאוב כוחות שיש בבריאה, כאילו זהו המקור. בפועל הרופא לא ידוע לרפא, אלא כאשר הוא מחובר להשם, ומקבל כוח לרפא.

האם עלינו להתייחס לבורא כספונסר שצריך לשרת אותנו, או האם אנו פרט הכפוף לכלל. משקר הנחש שהבריאה היא הגדולה והזכר המשפיע מקבל ממנה את הכוח. מתוך ביטול ורצון להתקשר עם הבורא, על האדם לקחת את הרצון האלוקי שגואה בתוכנו, לרסן אותו, לוותר על התפיחה.

אומרים המון העם: אם היה לי כוח הייתי עושה — אם הגוף יאפשר, אם יצא לי מזה משהו, אם זה מועיל לי לפרטיות אעשה. כך רוצה הנחש להרגיש טוב בגוף, אך בעבודה הרוחנית יש לכפות את הגוף לשרת את הנשמה.

בכדי לא להיכשל ולחטֹא, נלמדת כאן נקודה קריטית נוספת: לדייק בדיבור וברוחניות. מלמד הפסוק שחווה לא דייקה בדבריה כשענתה לנחש שהציווי הוא: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן — לא נאמר לה שישנה הפרדה בין הפנימי בתוך הגן לחיצוני, ולא נאמר לה שיש איסור נגיעה.