❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים לז-לט
1.מהו סוד הדעת שידע אדם את חווה אשתו?
2.כתוב והאדם ידע את חווה אשתו ותהר ותלד את קין אם כך מדוע אומר שקין יצא מזוהמת הנחש?
3. מדוע הבל גם לא היה על צד השלמות?
4. מה הסימן של שמו של שת כדי להראות על תיקון של אדם הראשון לאחר החטא?
5. הסבר את השם אנוש ומדוע הוא בא לאחר אדם ושת?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים לד-לו
1.איך יכול לראות את החיות דהיינו את אור החכמה אם הם בהארות סתומות שהרי החגת דז"א שהם ג המרכבות אריה שור נשר הם בחסדים מכוסים?
2. מה השורש של ג הבחינות אריה שור נשר בז"א וכיצד הם מתפשטים למלכות?
3. הסבר את המושג תלת מחד נפקא חד בתלת קיימא?
4. מהו ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים לד- לו שיעור 12

וארא החיות והנה אופן אחד בא

קכה) ישקני מנשיקות פיהו וגו': כתוב, וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו. מקרא זה בקשר של ר' אלעזר למדנו, וארא החיות, הן סוד ישראל סבא, דהיינו ישסו"ת, ששם החבל, שהוא הקו האמצעי, הוא בחקיקותיו בימין ושמאל. פירוש כי הקו האמצעי, שהוא ז"א העולה ומיחד ימין ושמאל, שורשו הוא בישסו"ת שעלה לעשות ג קווים, וחד ז"א בתלת קיימא. וד' החיות אשר שם ה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם. וימין ושמאל שבהן שהם אריה שור, ה"ס י"ה שהם בישסו"ת עצמם. והקו האמצעי שהוא נשר ה"ס ז"א, העולה לישסו"ת, ומיחדם זה בזה, שה"ס ו'. והמלכות שהיא פני אדם מקבלת כולם, שה"ס ה' אחרונה ומלכות נגנזה ברדלא, אלא מדובר על מלכות שעלתה לת"ת .

קכו) תלת רשימין קטורין וכו': שואל. ג' רשומות קשורים זה עם זה, שהם דרום מזרח צפון, שהם סוד ג' החיות אריה שור נשר. וה"ס ג' הקוין, שהימין ה"ס דרום, והאמצעי ה"ס מזרח, והשמאל ה"ס צפון, והם יה"ו, שימין ושמאל ה"ס י"ה והקו האמצעי הוא ו'. והם פנים סתומים, שהעין אינה שולטת לראות אין שם הארת חכמה לכן הקושיה למה אומר וארא כשמדובר בחסדים מכוסים. וכאן הוא אומר וארא החיות. איך היה יכול לראותם.

קכז) אלא הוה מסתכל וכו': ומשיב. אלא שהיה מסתכל מתוך האור שאינו מאיר שהוא המלכות המקבלת וכוללת בתוכה ג' החיות אריה שור נשר, והחכמה שבהם מתגלה בתוכה, והוא כמי שרואה בעששית, שהוא כלי שדפנותיו עשויים מזכוכית, שמעמידים בו נר להאיר, בעינים סתומות, כשהנרות מתנוצצים בתוך אותה עששית. לוהטת להט לפי שעה, ואינו עומד בקיום דהיינו שההארה אינה נמשכת, אלא מאירה ומיד היא נפסקת.
פירוש. שמשיב, כי יחזקאל לא היה מסתכל בג' החיות במקומן בישסו"ת או בז"א, כי בהם הן סתומות, ואינן ניתנות לראיה, שה"ס חכמה, כי אין החכמה מתגלה אלא במלכות בלבד. אלא שהיה מסתכל במקום הגילוי, שהוא מלכות, שבה מתגלה החכמה שה"ס הראיה. והיא עצמה ה"ס פני אדם, אבל כל ג' החיות, אריה שור נשר, כלולות בה ועומדות, כמו ג' נרות בעששית. ויחזקאל היה רואה אותן מתוך העששית, שהיא המלכות. ונודע שאפילו במלכות, אין החכמה מתגלה אלא בעת נסיעת הקוין, ומיד היא נעלמת. וז"ש, להיט להיטו לפום שעתא דהיינו בשעת הנסיעה של הקוין, ולא קאים בקיומא אלא נעלמת מיד ברגע שעוצרים.

קכח) מתגלגלין נצצין לפום וכו': מתגלגלים ג' הקוין, כלומר שהארתם מתגלגלת ובאה בג' מקומות, דרום צפון ומזרח, בזה אחר זה, שזה מכונה נסיעה או גלגול. ונוצצים לפי אותה השעה, דהיינו רק בשעת הגלגול והנסיעה, ונכנסת ההתנוצצות זו בזו. דהיינו שנכללים זה מזה. ומפרש סדר נסיעתם. ואומר, אחד עולה ויורד, דהיינו באו"ח ואו"י, ומתגבר בצד דרום, שהוא קו ימין, חסד, בסוד אות י', דהיינו בסוד הי' שנכנסה לאור ונעשה אויר שה"ס המלכות שעלתה לבינה וממעטה לכתר וחכמה דכלים ונפש רוח דאורות. שה"ס קו ימין (כמו שנתבאר בפלפה"ס) וה"ס פני אריה. אחר זה התגבר ונכנס בצד צפון, שה"ס הקו השמאל, שבו יורדת הי' מאויר, וחוזרת הארת החכמה להאיר במדרגה (כמו שנתבאר בפלפה"ס) והוא מתגלגל בקשריו, דהיינו שעושה מחלוקת עם הקו הימין, ובא ועולה בסוד אות ט', הרומזת שטובה גנוז בתוכה, שמחמת המחלוקת, החכמה נגנזה שם, ז"ש וירא אלקים את האור כי טוב. היינו שהאור נוצץ ולוהט בחקיקות שבאות ט'. וגנז אותו מפני שאם יקבלו חכמה בלי חסדים יהיו נפרדים מהבורא (כנ"ל בז"ח בראשית אות ד' ה').

קכט) רזא דאת דא וכו': הסוד של אות ט' זו, כשהיא סתומה בסתימה יוצאים ממנה כל הניצוצות והזהר המאיר והנוצץ. אשרי הוא מי שרואה אותה בחלומו, כי אות זו, היא מסדרון שממנו נוצצים ניצוצות. פושט ואוסף.
פירוש, כבר ידעת שמטרם שהשמאל מתיחד עם הימין אין החכמה שבו יכולה להאיר, והיא סתומה. ואז נעשה תקון כלי שיקבל לתוכו את סתומת אור החכמה, כדי שאח"כ כשתתיחד החכמה עם החסדים שבימין, תאיר החכמה מתוך סתימתה שבכלי הזה. וכלי זה ה"ס אות ט', שראשה הימני כפוף לתוכה. שזה מורה על החכמה הסתומה שבה. וז"ש, רזא דאת דא, סתימא בסתימו נפיק מניה כל נציצות וזהרא וכו', שסוד האות ט' הזו, שסוד החכמה הסתומה שבה, יוצאת ומאירה ומתנוצצת, אחר שהשמאל מתיחד עם הימין. ויש בית. בסו"ה בחכמה יבנה בית. ואות ט' אע"פ שאינה בית, כי רק סתימת החכמה נגנזה בה ולא החכמה עצמה, עכ"ז היא נבחנת למסדרון אל הבית, כלומר שהגילוי שבה היא בבחינת מסדרון, שאין יושבים בו בקביעות כמו בבית אלא בדרך ארעי. בקו שמאל שנק צפון יושבים בדרך ארעי מאחר ועליו להתחבר לדרום, לכן הוא כמו מסדרון, הרגש, חומר גלם לעבודה פשיט וכניש, שמתפשט ואוסף האור, וחוזר ונעלם. ובזה סיים לבאר את הקו השמאל. שה"ס פני שור בצפון

קל) וחד סליק ונחית וכו': וקו אחד, עולה ויורד, באו"ח ואור ישר, ומתגבר בצד מזרח, שה"ס הקו האמצעי, פני נשר, בסוד אות ט' ואות י יוד נכנסה באור ונעשתה לאויר ואות ט שכופף ראשה משמאל שניהם בקו אמצעי הנשר, דהיינו שכולל שמאל וימין ביחד, שהשמאל מרומז באות ט' והימין באות י' כנ"ל. הוא מתפשט מב' צדדים. מימין ומשמאל, ומתגלגל בארבעה צדדים. שנים למעלה, שה"ס חכמה ובינה, שהם ירושה מאו"א, ויש שנים מב' צדדים מצד דרום ומצד צפון, שמתישב ונכלל מכולם. והוא מרכבה עליונה בארבעה צדדים. אופן אחד בארץ אצל החיות. זו היא המרכבה התחתונה שבמלכות הכלולה בד' צדדים.
פירוש. הקו האמצעי בשורשו, ה"ס ז"א שעלה לבינה, ויחד ימין ושמאל דבינה, ויצאו בבינה ג' קוין שה"ס חב"ד שבה, שהימין ה"ס חכמה, והשמאל ה"ס בינה, והקו האמצעי שהוא מז"א, הוא דעת. וכל האורות שהתחתון גורם בעליון, זוכה בהם התחתון. וע"כ כיון שתלת מחד נפקי שג' קוין שבבינה יצאו מז"א, דהיינו ע"י הכרעתו בב' קוין שבבינה, ע"כ חד, שהוא ז"א, בתלת קיימא, מקבל ג"כ ג' קוין חב"ד מבינה (כמ"ש בזהר בראשית א' אות שס"ג, דף רפ"ז ד"ה תלת) אמנם הדעת דז"א נחשבת לשלו עצמו, שגם בבינה היא מז"א, וב' קוין ימין ושמאל שהם חכמה ובינה, הם באים בו מטעם התכללות, כי כל ג' הקוין נכללים זה בזה ויש ג' קוין בכל אחד מהם. וע"כ מוח הדעת שבו נחשב שירש מאו"א, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא. וב' הקוין חו"ב שבו הוא מטעם ההתכללות כנ"ל.
וז"ש אתפשיט בתרין סטרין, דהיינו מכח מה שיחד ב' סטרין דבינה, ומתגלגלא. בארבע, שהם חו"ב וב' סטרין דדעת. וז"ש, תרין לעילא כירותא דאבא ואמא, שנים, ז"א מקבל למעלה, בירושת אבא ואמא, שהם ב' סטרין דימין ושמאל שבדעת דז"א, שמקבל מבינה בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא כנ"ל. ואית תרין מתרין סטרין, מסטר דרום ומסטר צפון, שהם חכמה ובינה דז"א, מתיישבא בכלהו, שהם נכללים בכל הקוים, כלומר שאינם נחשבים לעצם מוחין דז"א, אלא שבאים בו מטעם ההתכללות. אלא רק הדעת נחשבת לעצם המוחין דז"א. (ופירוש זה של אחסנתא דאו"א, שפירש כאן, הוא משונה ממה שפירש באדרא זוטא אות פ"ט)

קלא) רתיכא עלאה דאידה וכו': המרכבה העליונה שבז"א שהיא סוד ארבע צדדים שהם חו"ב וימין ושמאל שבדעת, כנ"ל בדבור הסמוך, פושטת אור מג' צדדים, צד אחד הוא שלו עצמו, דהיינו דעת, שנתחברה בו הירושה דאבא ואמא, כמ"ש בדבור הסמוך שהיו שני צדדים, דהיינו ימין ושמאל שבדעת, ונתחברו לאחד, לדעת, שהוא הקו האמצעי. ושנים מב' סטרין, שהם חכמה ובינה. בגדלות הם נק שלשה ובקטנות ארבעה

קלב) פשיט נהירו דמזרח וכו': ומפרש, המרכבה דז"א פושטת אור המזרח שבה שהוא הקו האמצעי, המרכבה התחתונה, שהיא במלכות, מגלה פן אחד, מד' פנים שבמרכבה שלה, דהיינו פני נשר, כנגד אותו האור שבקו האמצעי, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכשאותו הפן האיר מאותו האור, אז נקרא הפן הוא אדני. שפירושו, שליט ורבון בשליטת אור גדול. והפן ההוא, כיון שמקבל אותו האור, דקו האמצעי, נעשה היכל אליו, וגונז אותו בתוכו, ובשבילו נעשה אדון רבון ושליט.

קלג) פשיט זהירו דדרום וכו': המרכבה דז"א, פושטת האור הדרומי שבה, שהוא קו ימין. המרכבה התחתונה, שהיא במלכות, מגלה פן אחד מד' פנים שלה דהיינו פני אריה, כנגד אותו האור, כלומר הגילוי במלכות הוא כנגד היחסי גומלין שלה עם העליון ומקבלת אותו מלמעלה והאירה ממנו כמו פירוש שבלי הפירוש של אדני לא ניתן להאיר לתחתון. וכאשר הפן הזה האיר מאותו האור דקו ימין, אז הפן נקרא אל. שפירושו, ששולט להטיב לעולם ברחמים, ולתת מזון לכל אחד ואחד כראוי. השליטה של אדני היא לפי מה שמקבלת מהעליונים

קלד) פשיט נהירו דצפון וכו': המרכבה דז"א פושטת האור הצפוני שבה, דהיינו הגילוי של הקו השמאל, המרכבה התחתונה, שבמלכות, מגלה פן אחד, מד' פנים שלה, דהיינו פני שור, כלפי אותו האור, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכאשר הפן הזה האיר ממנו, מקו שמאל, אז נקרא אותו הפן אלקים, שפירושו, שהוא שליט ורבון לדון העולם בדין, ולתת דין לכל מי שצריך, ולנהוג הכל בדין. כי כל הדינים באים מקו שמאל. בסו"ה מצפון תפתח הרעה. היינו שמאל בלי ימין, והרעה של שם אלקים הוא צד דין

קלה) עד הכא אנפין וכו': עד כאן, הפנים העליונים שבמרכבה דז"א, והפנים התחתונים שבמרכבה דמלכות, מתחברים בסוד ג' בג', דהיינו שג' פנים אריה שור נשר, שבמרכבה דז"א, מאירים לג' פנים אריה שור נשר שבמרכבה דמלכות, כנ"ל, ונכללים אלו באלו. פן אחד שנשאר ממרכבה תחתונה, שהוא פני אדם, הכל שואלים עליו והנה אופן, שפירושו, איפה הוא פן אחד שנשאר שנק פני אדם הרי למעלה היה רק ג קווים של ז"א ופתאום מאיר בז"א כפני אדם ושואלים מאיפה הגיע הפן הזה.

קלו) הדר ואמר באן וכו': חזר ואמר באיזה מקום הוא, ועונה בארץ, כדי שלא ישארו התחתונים בלי השגחה אפילו רגע אחד. כי הפן ההוא, דהיינו פני אדם, כשנכללו כל ג' האחרים, אריה שור נשר, הפן הזה לוקח מכולם, ונכלל בכולם, והוא בלבדו הוא בכל ג' פנים, כדי להשגיח בחסד על כל בני העולם.

קלז) והאי פן משבח וכו': והפן הזה, פני אדם משבח תמיד, ומעורר התעוררות לאותם שהם למעלה עליה. ואותם שלמעלה עליה, מתעוררים לאלו העליונים שהם למעלה מהם, וכן אלו העליונים שלמעלה מהם מתעוררים למעלה, ומתקשרים זה בזה עד אין סוף. המרכבה הנפשית שיכולה להעביר את האדם ולחבר אותו לעליונים, היא צד האדם שבנפש אותה יש לחפש, וממנה להאיר לכל הרצונות.

כל הלימוד, ההשכלה הוא בסוד ג הקווים ימין שמאל ואמצע, אשר אין אפשרות לקבל מהעליון בלי צד האדם שבא ומשבח לקב"ה.

אדם שבא בביטול עצמי מוחלט, ויודע לשבח לבורא בצורה אין סופית, יוכל להאיר את כל רצונותיו, מכוח העליון. זהו האדם שיכול לחבר שמים וארץ, תכלית ורצון, מוח ולב. 

אדם זה מי שיודע לחבר ולהיות כלל לתחתונים ולחבר לעליונים. כח זה התגלה אצל שלמה המלך, רוחניות וחיבור לארץ.

קלח) והאי כד וכו': וזה הוא, כשנתעורר בהתעוררות הפנים האלו בנשיקות העליונות, להיות דביקות בסוד העליון, ולהשלים ולזון את כל העולמות, שיהיו כל העולמות בשמחה. כמש"א, ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. התעוררות פנים אלו בנשיקות כלומר בקישור, בחיבור עם העליונים מאפשרים את דודיך, את אהבת הדודים.  

הקשר לעליון נכון כאשר אדם מקבל את האור ומשבח לעליון ולא כאשר לוקח ומייחס לפרטיות שלו.

שיר השירים לא- לג שיעור 11

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

אין הארה עד שלא נבנה בית המקדש, עד שהאדם אינו בונה את המשכן בליבו. הפסוקים המדברים על הרעב מורים שלא מגיעה הארה לעולם.

אדם המחובר למקור החיים מהפנימיות, הבינה שבנפש. זו מחשבה סתומה שניתנת להתפשט ע"י תיקון של אהבת חסד שנותנת את כוח צד הבורא שבאדם. על האדם לעורר את התכונה שאותו מוח סתום יתעורר ואז יוכל להתחבר לחסדים הגלויים.

יש לקבל באמונה שאלו החוקים בעולמות העליונים, ולפעול באותה דרך עם הרצונות האישיים, ואז ניתן לבוא לחיבור עם השפע העליון, למקור החיים.

גם אצל הצדיקים השפע נפתח לאט לאט בגלל הנחש מהחטא הקדמון. נחש זה הוא הרצון לקבל לפרטיות. על כל פשעים תכסה האהבה, כלומר שאדם יהיה מוכן לשלם את כל הרצון הפרטי, אז יוכל להגיע בהדרגה לאהבה, כלומר ע"י כך שמסירים את הנחש עקלתון שבנפש.

שיר השירים אשר לשלמה מייצג את המקום הנפשי של מקום השפע. האדם מגיע לשפע פנימי כאשר זורמים ממנו דברי תורה, הבנות וחיבור נפשי.

בשעה שבא שלמה המלך ונבנה בית המקדש, והיו כל העולמות במשקל אחד, למעלה ולמטה, דהיינו שז"א ומלכות היו פנים בפנים, שוים זל"ז, כלומר שאין הזכר צריך להיות עליון על הנקבה, אלא לכל אחד מהם תפקיד בחיבור. ונפתח אוצר הטוב. שעליו נאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, כאשר מסיר האדם את הקליפות מליבו.

ישנה ברכה גדולה בתיקון הלב. כשאדם לא רוצה לבנות את המשכן בליבו, הדבר מעיד שהוא עצל ולא מוכן לתת יגיעה עבור זה. אדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם, בכמה הוא מוכן להביא את בחינות הזהב כסף ונחושת שבנפשו.

שיר השירים לא- לג שיעור 11

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

המלכות נק שש וזה מרמז על מלכות של מפתחא שלא משתמשת במלכות של צמצום א שנגנזה ברדלא, אלא במלכות שהתכללה ביסוד, ומאחר היא רק בהתכללות היא בחינת שש שצריכים להאיר, הם ששת המקורות חג"ת נה"י דז"א לתת לשש של המלכות, מקורות אלו היו סתומים עד שנבנה בית המקדש. 

אין הארה עד שלא נבנה בית המקדש, עד שהאדם אינו בונה את המשכן בליבו. הפסוקים המדברים על הרעב מורים שלא מגיעה הארה לעולם.

אדם המחובר למקור החיים מהפנימיות, הבינה שבנפש. זו מחשבה סתומה שניתנת להתפשט ע"י תיקון של אהבת חסד שנותנת את כוח צד הבורא שבאדם. על האדם לעורר את התכונה שאותו מוח סתום יתעורר ואז יוכל להתחבר לחסדים הגלויים.

יש לקבל באמונה שאלו החוקים בעולמות העליונים, ולפעול באותה דרך עם הרצונות האישיים, ואז ניתן לבוא לחיבור עם השפע העליון, למקור החיים. 

גם אצל הצדיקים השפע נפתח לאט לאט בגלל הנחש מהחטא הקדמון. נחש זה הוא הרצון לקבל לפרטיות. על כל פשעים תכסה האהבה, כלומר שאדם יהיה מוכן לשלם את כל הרצון הפרטי, אז יוכל להגיע בהדרגה לאהבה, כלומר ע"י כך שמסירים את הנחש עקלתון שבנפש. 

שיר השירים אשר לשלמה מייצג את המקום הנפשי של מקום השפע. 

קי) את השמים: אלו הם ששת המקורות העליונים שלמעלה, שהם חג"ת נה"י דז"א, לתת לשית הזה, שהוא מלכות. מיום שנברא העולם עד שנבנה בית המקדש היו המקורות האלו סתומים, ולא נפתחו כלל להשפיע אל המלכות שתזון העולם.

קיא) ואיתימא אברהם הוה וכו': ואם תאמר, הרי אברהם היה בעולם, והמקורות נפתחו ודאי בשבילו. הנה כתוב, ויהי רעב בארץ. הרי שהיו סתומים ולא השפיעו למלכות שתזון העולם. יצחק. גם בו כתוב, ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ויעקב, הרי כתוב, ויהי רעב בכל הארצות. משה, הרי בכמה מקומות כתוב, מי יאכילנו. וכתוב, להמית את כל הקהל הזה ברעב, וכן, ויצמא שם העם למים. ולא היה מים לעדה

קיב) יהושע אע"ג דעאלו וכו': וכן יהושע, שאע"פ שנכנסו לארץ, כתוב, וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. בימי השופטים כתוב, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. בדוד כתוב, ויהי רעב בימי.

קיג) מאי טעמא כל וכו': מהו הטעם של כל זה. של הרעב שהיה בימי הצדיקים האלו. הוא, משום שהשתין האלו, שהם חג"ת נה"י דז"א, לא נפתחו, והעולם ניזון מתמצית בדוחק, בלי פתיחה כלל, אלא כזיעה המזיעה מתוך אילן ויורדת למטה, או מתוך אבן. האדם מגיע לשפע פנימי כאשר זורמים ממנו דברי תורה, הבנות וחיבור נפשי.

קיד) בשעתא דאתא שלמה וכו': בשעה שבא שלמה המלך ונבנה בית המקדש, והיו כל העולמות במשקל אחד, למעלה ולמטה, דהיינו שז"א ומלכות היו פנים בפנים, שוים זל"ז, כלומר שאין הזכר צריך להיות עליון על הנקבה, אלא לכל אחד מהם תפקיד בחיבור אז אותו השית, שהוא המלכות, המקבל ומאסף לכל השתין העליונים האלו, שהם חג"ת נה"י דז"א, נפתח.

קטו) אימתי אתפתח, בשעתא וכו': מתי נפתח השית, שהוא מלכות. הוא, בשעה שאלו השתין העליונים נפתחו שהם חג"ת נה"י דז"א וכיון שיפתח השית הזה, שהוא המלכות יפתחו למעלה כשהמלכות תהיה מוכנה בטהרה, יוצאות ברכות לעולם. מתי נפתח. הוא כשהסירו ממנו עקלתון אחד היושב לרגלו. דהיינו נחש עקלתון הנוקבא של ס"מ מקור כל הקליפות, שהוא המקרא של סמאל, מקור כל הקליפות והרע. וכיון שזה נעבר, השית נעשה שיר, ונפתח אוצר הטוב. שעליו נאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כאשר מסיר האדם את הקליפות מליבו (באות ק"ז) בכח של מי נפתח. היינו את השמים, שהם שאר שתין, שהם חג"ת נה"י דז"א הנקרא שמים. והיינו השירים, שהם חג"ת נה"י דז"א. שכולם נפתחו ונתתקנו לתת מזון לכל העולמות. 

ישנה ברכה גדולה בתיקון הלב. כשאדם לא רוצה לבנות את המשכן בליבו, הדבר מעיד שהוא עצל ולא מוכן לתת יגיעה עבור זה. אדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם, בכמה הוא מוכן להביא את בחינות הזהב כסף ונחושת שבנפשו. 

קטז) כדין כתיב וישב וגו': אז כתוב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וכתוב, אוכלים ושותים ושמחים כי שית, שהוא מלכות, ושיתין, שהם חג"ת נה"י דז"א, נפתחו, וכל המעדנים העליונים היו יורדים לכל העולמות, וכולם היו שמחים לעלות לעולם העליון, שהוא בינה, ללקוט ברכות ומעדנים לעולמות, אז, מתעוררת מהם אהבה למלך העליון, שהוא ז"א, שיהיה הכל אחד, ז"א ומלכות, בלי פרוד. אז השבח העולה על כל השבחים למלך שהשלום שלו, שהוא בינה, שיהיה הכל בשמחה למעלה ולמטה.

שיר דכורא שיר נוקבא

קיז) כתיב שיר וכתיב וכו': כתוב שיר, וכתוב, לך דומיה תהלה. דוד המלך ידע ברוח הקדש, ששיר זה, שהוא מלכות, עתיד להתגלות בעולם, ואמר, שיר, העתיד להתגלות, לך דומיה,  מצב הנק חסדים מכוסים עתה הוא בחשאי שאין רשות לגלות תשבחה זו, אלא תשבחה ותהילה זו, תגלה. אלקים בציון, דהיינו כשיבנה בית המקדש, שהוא כנגד המקדש העליון, שהוא מלכות, אז, לך ישולם נדר, ותגלה השיר הזה. לכן אמר דוד המלך לך דומיה תהילה שצריך לשבח את הקב"ה שצריכה להיות בתחילה בחשאי ואז תוכל לבוא בגלוי.

לכאורה גם ראינו שירות לפני בית המקדש, כמו אז ישיר משה, אלא יש הבדל ששיר הוא זכר ושירה לשון נקבה.

קיח) פתח ר' שמעון וכו': פר"ש ואמר, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. וכאן כתוב, שיר השירים, לשון זכר, ולא שירה. ומשיב שם הוא שבח הנוקבא, שהיא המלכות, וע"כ אומר שירה לשון נקבה. וכאן הוא שבח העולה לעולם הזכר. שהמלכות משבחת לז"א, שהוא עולם הזכר. וע"כ כתוב שיר, שהוא לשון זכר.

שבח לזכר הוא שיר, ולנקבה הוא שירה

קיט) הכא איהו רזא וכו': כאן הוא סוד גוף ורוח המתחברים יחד, גוף המלכות בגוף הז"א, ורוח המלכות ברוח ז"א. יחוד היסודות נקרא יחוד גוף בגוף זיווג ביסודות, ויחוד נשיקות נקרא יחוד רוח ברוח. שיר השירים, הוא דבקות גוף בגוף.  אומרת המלכות ישקני מנשיקות פיהו ואינה מסתפקת בזיווג הגופני, הוא דבקות רוח ברוח. והכל הוא בסוד האהבה העליונה דז"א ומלכות, להיות הכל אחד ביחוד אחד.

זיווג דנשיקין הוא רוחני, רוח ברוח. הייחוד האמיתי והשלם מתחיל בזיווג הרוחני ולאחר מכן זיווג היסודות המכיל בתוכו את הזיווג הרוחני.

קכ) ורזא דיחודא הכא וכו': וסוד היחוד כאן. דהיינו היחוד שבשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שיר. זהו הוא ישראל, שבשמע ישראל שהוא ממונה להעיד עדות היחוד. השירים, היינו ה' אלקינו ה', שהויה, ה"ס או"א. אלקינו ה"ס ישסו"ת שבהם כלולה המלכות. הויה אחרונה, הוא ז"א שה"ס יחוד ג' קוין, שהויה ה"ס או"א שה"ס ימין, אלקינו ה"ס ישסו"ת שה"ס שמאל, והויה השניה ה"ס ז"א, שה"ס הקו האמצעי המיחד או"א וישסו"ת, שהם ימין ושמאל. והכל אחד ביחוד אחד, ע"י הקו האמצעי, וכבר העמדנו היחוד הזה (לעיל ז"ח ואתחנן אות ח') וכאן היחוד של כל העולמות, שהם או"א וישסו"ת וז"א ומלכות, כנ"ל אשר לשלמה, הוא סוד אחד. שמיחד הכל, הן יחוד הקוין והן יחוד ז"א ונוקבא. כמו שמבאר והולך. קודם יש לייצר את צד האמונה ואז את צד ההרגשה של האהבה

שלמא דביתא ושלמא דב' סטרי

קכא) ודא איהו דאצטריך וכו': וזה הוא ששלמה המלך היה צריך ליחד בסוד רוח הקדש, שהוא המלכות, שתתיחד עם ז"א, לחבר הכל ביחוד אחד, ברצון, לתתדבק זה בזה. שיהיה הכל אחד. כי שלמה, הוא מלך שכל השלום שלו. בתחילה המלכות בדומיה וכדי לחברה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בלחש, חוץ מזמן שיש גילוי כמו ביום הכיפורים וכן לעתיד לבוא נאמר בקול. 

קכב) מאי כולא דיליה וכו': שואל, מהו שכל השלום שלו כאן, וכי יש הרבה מיני שלומים. ומשיב, אלא שלום אחד הוא, והוא שנים. שלום אחד הוא שהוא שלום בית, שבשבילו נבחן הזכר לזכר. כלומר שבחינת הזווג נקרא שלום. ואחד יש, שהוא שלום אחר, שהוא שלום של ב' הצדדים ימין ושמאל שהיתה מחלוקת ביניהם (כנ"ל בפלפה"ס אות ל') שאחד הנכנס באמצע בדעת אוחז בב' צדדים אלו, ועושה שלום ביניהם. הוא שלום אחר.

יש שלום בית שהכל בשלמות, ויש שלום שבא אחרי מחלוקת ומביאים אותם לזיווג

קכג) אבל שלום דדכורא וכו': אבל שלום שבשבילו נבחן הזכר לזכר, הוא צדיק, דהיינו יסוד, ומלך עליון, שהוא ז"א, נקרא בשבילו מלך שהשלום שלו. ומשום זה, כל שבח שיר השירים, הוא למלך שכל השלום שלו, דהיינו הן השלום של הזווג עם המלכות הן השלום העליון שמכריע בין ב' קוין ימין ושמאל שבבינה. והיחוד שמתיחד הכל, ב' מיני השלום הנ"ל, הם במקום זה, דהיינו במקום בינה, ששם עולה ז"א עם המלכות לקו האמצעי אשר שם, שהוא שורשו. (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ה ע"ש) ונמצא כלול מב' מיני שלום ביחד. כי הוא לוקח כל התשוקה של כל האברים דהיינו הספירות, וכל התענוגים וכל התשוקות העליונות שבבינה, ומאסף הכל אצלו ומשפיע אל המלכות.

מלמד בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר ספירות באות ל שהייתה קושיה שאפילו החובבים את הלימוד אינם מתירים את הלימוד לקדושים, שלא כל אחד יכול ללמוד. ואומר שהעם אומרים שכל בני התורה בדעה שלא צריך ללמוד את הנסתר, ועדיף ללמוד דף גמרא.

וכתוב שאין מוסרים אותה אלא למי שגואג בליבו. 

אם לא מקיימים את התורה לשמה, לא יפתחו הצינורות להבין את שיר השירים. בזמן הגלות אין ברירה אלא לפעול מתוך שלא לשמה לבוא לשמה בתקווה שהאור שבה יחזירם למוטב.

קכד) ועל דא אקרי וכו': וע"כ, הוא נקרא אחד, שלמה המלך בסוד רוח הקדש שהיא המלכות. כי כששרה עליו רוח הקדש, רצה לחבר הכול ברצון השלם כראוי, וליחד הכל בחביבות ברצון להיות אחד למעלה בחו"ב, ולמטה בז"א ומלכות ועל זה אמר הכתוב, יהיה ה' אחד ושמו אחד.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים לא-לג
1.מיהם צינורות השפע העליונים מיהם התחתונים מתי הם יכולים להתחבר ולהשפיע את השפע לתחתונים ?
2. מהיכן אנו למדים שמימי אברהם עד דוד המלך שפע זה לא היה מגולה מהו התנאי הפנימי ששפע זה יגולה?
3. למרות שהשפע אינו מגולה הוא נמצא בדומיה היכן מצאנו רמז לכך ומה זה אומר על עבודה נפשית שאדם צריך לעשות ?
4. מה ההבדל בין שיר לשירה ומתי הם יכולים להיות מחוברים?
5.מה הכוונה ששלמה הוא מלך שכל השלום שלו האם יש יותר משלום אחד אם כן מהו?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים כח- ל שיעור 10

הלוך ילך ובכה

הלוך ילך ובכה, על כך שאינם עושים תשובה ולמרות זאת הקב"ה אוהב אותם.הבכי בשביל עונותיהם של ישראל שגורמים להם לא לבוא לזיווג בצורה נכונה. מהו נושא משך הזרע.  בוכה כי רוצה להוליד נשמות ישראל. נשמה היא תענוג מהאמת, התלבשות אור בכלי ועל הנשמה להיות כלי אמיתי כדי להכיל את האור.

שאדם נכנס לייאוש, המטרה של חיים רוחניים ואהבת השם רחוקים ממנו, אינו רואה סיכוי לכך. מלמד כאן הזוהר שאין דבר בעולם העומד בפני התשובה.

כשאומרים אין דבר העומד בפני הרצון, הכוונה לרצון שאינו אמיתי.

במלכות שמים הרצון אמיתי, יתר דבקות. הרצון הוא הארץ, ומלכות שמים היא הקובעת. התשובה היא כוח הבורא שנמצא בנברא, כוח הבינה שאינה מוגבלת, לכן אין דבר העומד בפני התשובה.

אדם הממוקד עם ערכים של כח פנימי לדבקות בשם יכול להצליח, אך הדבר קשה. צד הבינה בנשמה הוא הרצון להשפיע, הרצון לשוב אל השם, להתחבר לנקודה הנפשית היא הבינה.

צריך האדם ללמוד ללמד זכות על עצמו, לדעת לשבח את הנקודה הנפשית שיכולה להביאו לתכלית, לנקודה בה ירגיש שהקב"ה אוהב אותו.

שיר הוא היסוד, שצריך להתחבר אל אשר לשלמה, למלך שהשלמות, השלום שלו. השם ז"א, אשר לשלמה בינה, היא עולם התשובה, עולם בו יש השוואת צורה של השפעה לבורא.

בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ונשלם עולם התחתון, שהוא מלכות, כעין העולם העליון, שהוא בינה, היו ישראל כולם כשרים, ונתעלו בכמה מדרגות עליונות, ואז נתעלה כסא הכבוד, שהוא המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים. הבדיקה לפי מה פועל העולם, היא אתגר להסתכל על החיים על פי אמונה כפי שצריך, או על פי השׂכל

ואז, שיר השירים אשר לשלמה. עלו בשמחה וירדו בשמחה, וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר, הוא להקב"ה, דהיינו שהמלכות משוררת להקב"ה. השירים. הוא לעליונים ותחתונים, דהיינו לחיבור של ז"א ומלכות, ע"י היסוד המיחדם זב"ז. אשר לשלמה, היינו החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו הוא שלו, שהוא בינה. כל זה על פיו של אליהו נחתך.

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' מהו אוצרו הטוב. בשעה שהקב"ה ברא העולם ברא תחילה שתין עליונים, שהם מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה. והם לוקחים תחילה ממקור החיים, מים להשפעה שהוא בינה, דהיינו מהמקום העליון, שהשיתין יצאו משם. על האדם להתחבר למקום זה שהוא אוצרו הטוב.

החכמה והבינה אהובות, כלומר אדם אוהב להתעסק בחוכמה, התאווה מבטיחה אהבה זו, ובקלות הולך האדם לתשוקה זו. התאווה היא האשה זרה עליה מלמד שלמה,  המפתה את האדם שיכול הוא לקחת את התענוג לעצמו בלי לשלם על כך.

שיר השירים כח- ל שיעור 10

הלוך ילך ובכה

קג) כגוונא דא כתיב וכו': כעין זה כתוב, הלוך ילך ובכה על כך שאינם עושים תשובה ולמרות כך הקב"ה אוהב אותם,  היינו בשביל עונותיהם של ישראל שגורמים להם לא לבוא לזיווג בצורה נכונה. מהו נושא משך הזרע. זהו סוד הכסא הכבוד, שהוא המלכות, שהוא נושא משך זרע הקדש העליון, דהיינו זרע של נשמות ישראל. כדי לעשות פירות ואבים, דהיינו להוליד הנשמות, בעולם הזה. בוכה כי רוצה להוליד נשמות ישראל. נשמה היא תענוג מהאמת, התלבשות אור בכלי ועל הנשמה להיות כלי אמיתי כדי להכיל את האור. 

יש ואדם נכנס לייאוש, המטרה של חיים רוחניים ואהבת השם רחוקים ממנו, אינו רואה סיכוי לכך. מלמד כאן הזוהר שאין דבר בעולם העומד בפני התשובה. כשאומרים אין דבר העומד בפני הרצון, הכוונה לרצון שאינו אמיתי.

במלכות שמים הרצון אמיתי, יתר דבקות. הרצון הוא הארץ, ומלכות שמים היא הקובעת. התשובה היא כוח הבורא שנמצא בנברא, כוח הבינה שאינה מוגבלת, לכן אין דבר העומד בפני התשובה. 

אדם הממוקד עם ערכים של כח פנימי לדבקות בשם יכול להצליח, אך הדבר קשה. צד הבינה בנשמה הוא הרצון להשפיע, הרצון לשוב אל השם, להתחבר לנקודה הנפשית היא הבינה. 

צריך האדם ללמוד ללמד זכות על עצמו, לדעת לשבח את הנקודה הנפשית שיכולה להביאו לתכלית, לנקודה בה ירגיש שהקב"ה אוהב אותו. 

שיר הוא היסוד, שצריך להתחבר אל אשר לשלמה, למלך שהשלמות, השלום שלו. השם ז"א, אשר לשלמה בינה, היא עולם התשובה, עולם בו יש השוואת צורה של השפעה לבורא. 

קד) וכד אסתליקת בקלא וכו': וכשהיא, המלכות, עולה בקול ישראל, דהיינו בקול בקשת רחמים על ישראל (כנ"ל באות ק"ב) אע"פ שישראל אינם כשרים, עם כל זה, הקב"ה, שהוא ז"א, מעלה אותה ומשקה אותה משקויו של הנחל העמוק, שהוא בינה, והיא נשלמת מכל הצדדים. צריך להעלות ביקוש של רחמים על ישראל אז, בא יבא ברנה. דהיינו מתוך אותה השלמות והברכות והקדושות שנשלמה. בתחילה, כשחטאו, הלך ילך ובכה, על עונותיהם של ישראל בגלל פיתוי היצר, וכשחזרו בתשובה, בא יבוא ברנה.

קה) בשעתא דבנה שלמה וכו': בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ונשלם עולם התחתון, שהוא מלכות, כעין העולם העליון, שהוא בינה, היו ישראל כולם כשרים, ונתעלו בכמה מדרגות עליונות, ואז נתעלה כסא הכבוד, שהוא המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים. הבדיקה לפי מה פועל העולם, היא אתגר להסתכל על החיים על פי אמונה כפי שצריך, או על פי השׂכל

קו) וכדין, שיר השירים וגו': ואז, שיר השירים אשר לשלמה. עלו בשמחה וירדו בשמחה, וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר, הוא להקב"ה, דהיינו שהמלכות משוררת להקב"ה. השירים. הוא לעליונים ותחתונים, דהיינו לחיבור של ז"א ומלכות, ע"י היסוד המיחדם זב"ז. אשר לשלמה, היינו החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו הוא שלו, שהוא בינה. כל זה על פיו של אליהו נחתך.

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

קז) שיר השירים: כתוב, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' מהו אוצרו הטוב. בשעה שהקב"ה ברא העולם ברא תחילה שתין עליונים, שהם מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה. והם לוקחים תחילה ממקור החיים, מים להשפעה שהוא בינה, דהיינו מהמקום העליון, שהשיתין יצאו משם. על האדם להתחבר למקום זה שהוא אוצרו הטוב.

החכמה והבינה אהובות, כלומר אדם אוהב להתעסק בחוכמה, התאווה מבטיחה אהבה זו, ובקלות הולך האדם לתשוקה זו. התאווה היא האשה זרה עליה מלמד שלמה,  המפתה את האדם שיכול הוא לקחת את התענוג לעצמו בלי לשלם על כך.

קח) דהא בקדמיתא עד וכו': ומפרש דבריו. כי בתחילה מטרם שנברא העולם ז"א דאצילות, עלה ונגלה רצון אחד, שנקרא מחשבה סתימא, שהוא א"א דהיינו כתר. ונתן הכל באותה מחשבה הסתומה מקום של המדבר שהולכים בדרך חסדים מכוסים, כל מה שהיה ויהיה. ומאותה המחשבה, שהוא כתר, עלה הרצון לברוא את העולם. ויצא מבוע דק, שהוא או"א עלאין, הכולל סתימת המחשבה, וזה אינו נשמע לחוץ ואינו מתגלה. דהיינו שהחכמה אינה מתגלה בו. ויש בו, דהיינו בז"ת שלו, הנקראים ישסו"ת, יש בו תכונה של הסתכלות החכמה, והיא נמסרה לחכמי לב, שנשמתם מלבשת את ישסו"ת, משום שהחכמה אינה נגלית מהם ולחוץ. כלומר, שאינה מאירה ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה. ואותם שאינם במקומם, לא יוכלו לקבל מהם. ישסו"ת היא תודעה לקבלת החכמה שנובעת מאו"א מכוח החסדים מכוסים. 

קט) מהאי נפקי חמש וכו': מזה, מישסו"ת, יוצאים חמשה מקורות, שהם חג"ת נ"ה דז"א, וסתום אחד שמקבל את אור החכמה ומעבירה למלכות, שהוא יסוד דז"א, ואחד שמאסף את הכל. שהוא המלכות. והמקורות האלו היו כשנברא העולם, כש"א בראשית ברא אלקים. ​בראשית הוא אותיות ברא שית. זה הוא שית, שהוא המקור שמאסף אליו כל המקורות, שהם חג"ת נה"י דז"א, לזון העולמות.
והטעם שהמלכות נקראת שית. ולא שבע. הוא מרמז בזה, שהכוונה היא על מלכות דמפתחא, שאינה בחינת מלכות ממש, אלא בחינת יסוד דמלכות, וע"כ קורא אותה שית כמו שנקרא היסוד. (ועי' בהקדמת ספר הזהר אות מ"ג).

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים כה-כז
1.מהו והבית בהיבנותו אבן שלמה מהי שלמות זאת ואיך מגיעים אליה ומהו המסע שצריכה לעבור המלכות?
2. מה ההבדל בזווג של ז"א ומלכות במדבר שהיה זווגו של משה לבין הזווג של שלמה בבית ראשון?
3. מהו המקבת והגרזן וכל כלי הברזל שלא נשמעו בבית בהיבנותו ומה זה מלמד אותך בדרך השם?
4. מהו שכתוב הלוך ילך ובכו מיהו זה שבוכה ומה הוא מבקש מישראל ובמה הם יזכו אם ילכו בדרך הישר ומה אם ההיפך?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים כב- כד שיעור 8

ראיתי והנה מנורת זהב

 מלמד כאן במאמר ראיתי והנה מנורת זהב על נבואת זכריה.

ראיתי והנה מנורת זהב: מנורה היא בחינת הנשמה, זהב בחינת החכמה. מעל המנורה ישנו מעין כד עם שמן שנותן את האור, כלומר ישנו רצון אמיתי שמזין את הנשמה.

מהכד הרוחני יורד השמן דרך שבעה צינורות, כלומר שישנה הארה שלמה, מעין עולם הבא, וזה בחינת שיר השירים ממנו יורדת כל השמחה לכל הרצונות.

על האדם לחפש את הנקודה הנפשית הפנימית הזו, המקור לשמחה, מדרגת הבינה.

האדם צריך לעורר מלמטה ע"י המעשים החיצוניים את האמונה, כדי להגיע לנקודת שמחה זו. הרצון להיות מאושר טבוע באדם, הוא השיר שבו צריך לקבל את האהבה, בתנאי שלא לוקחים את התשוקה לקו שמאל, כלומר לרצון לקבל.

האהבה יכולה להינתן רק בקו אמצעי, ע"י שהמלכות, הלב יעלה לבינה, להשפעה והשמחה. בשלב ראשון פועלים בדחיית הרצונות כדי לא להשתמש בקו שמאל זה. גם קו ימין לבד אינו מספיק, אמנם הוא בחינה של חסדים ואמונה, וכשיש בטחון ואמונה, כבר כן ניתן לעורר את ההשתקקות שהיא כפופה לימין.

קו אמצעי בנוי ממנעולא שזה כח הדחיה של הקבלה. גאוותן שחושב שהכל מגיע לו, כועס מפני שלא מצליח לעבור שלב זה ולהגיע למפתחא, השייכת אף היא לקו אמצעי, דרכה ניתן להתחבר לבינה ולקבל בצורת השפעה נכונה.

הגישה הנכונה היא שלא מגיע לי כלום, ואז מנעולא זו תאפשר לגלות את הנסתר, בו יש יופי ואין לנסות לקבל את האור במקום ההשתוקקות. השפע מגיע ליחד, לכלל ולא לפרטיות

יראת הרוממות מאפשר לעצור את הרצון לקבל, שהיא חלק לפנות למקום הנפשי של הערכים הגבוהים בו ניתן למצוא אהבה.

כמו שאת התעוררות השמחה צריכים לעורר מהעולם הזה למעלה. כן צריכים לעורר חדוה ושמחה מעולם הלבנה בחינת האמונה, שהיא המלכות. אל העולם העליון, שהוא בינה, ומשום זה, העולמות עומדים באפן אחד וההתעוררות אינה עולה אלא ממטה למעלה. יש לפעול למטה כדי לעורר תמורה למעלה, בפנימיות.

אהבה באה מקו אמצעי, לא רק מהשפעה ולא רק מקבלה, זהו שיר השירים, המלכות, השער המתגלה מהמנעולא שהתכללה במפתחא, גילוי האהבה מיראת הרוממות.

שיר השירים כב- כד שיעור 8

ראיתי והנה מנורת זהב

פא) ושבעה נרותיה עליה: היינו המנורה המאירה (כנ"ל אות ע"ז) זה סוד השם העליון, הוי"ה, החקוק בסוד שבעים שמות, דהיינו ע"ב שמות המובאים (בזהר בשלח אות רע"ג ע"ש) שעיקרם הוא ע' שמות, כמ"ש שם, שנקרא בהם הקב"ה. והם מאירים לשבעה עמודים שהעולם עומד עליהם, שהם חג"ת נהי"מ.

פב) שבעה ושבעה אלין וכו': כתוב שבעה ושבעה מוצקות. אלו הם תחתונים העומדים כנגד העליונים, וכולם נאחזים בנרות שעל ראשה, שה"ס הארת השם ע"ב. כנ"ל. ומפרש דבריו, שבעה ושבעה מוצקות, אלו הם ז' ימים וז' ימים, שהם ז' ספירות, אלו עליונים, שבז"א, ואלו תחתונים, שבמלכות, המתחברים יחד.

מלמד כאן במאמר ראיתי והנה מנורת זהב על נבואת זכריה.

מנורה היא בחינת הנשמה, זהב בחינת החכמה. מעל המנורה ישנו מעין כד עם שמן שנותן את האור, כלומר ישנו רצון אמיתי שמזין את הנשמה.

מהכד הרוחני יורד השמן דרך שבעה צינורות, כלומר שישנה הארה שלמה, מעין עולם הבא, וזה בחינת שיר השירים ממנו יורדת כל השמחה לכל הרצונות.

על האדם לחפש את הנקודה הנפשית הפנימית הזו, המקור לשמחה, מדרגת הבינה.

על האדם לעורר מלמטה ע"י המעשים החיצוניים את האמונה, כדי להגיע לנקודת שמחה זו. הרצון להיות מאושר טבוע באדם, הוא השיר שבו צריך לקבל את האהבה, בתנאי שלא לוקחים את התשוקה לקו שמאל, כלומר לרצון לקבל.

האהבה יכולה להינתן רק בקו אמצעי, ע"י שהמלכות, הלב יעלה לבינה, להשפעה והשמחה. בשלב ראשון פועלים בדחיית הרצונות כדי לא להשתמש בקו שמאל זה. גם קו ימין לבד אינו מספיק, אמנם הוא בחינה של חסדים ואמונה, וכשיש בטחון ואמונה, כבר כן ניתן לעורר את ההשתקקות שהיא כפופה לימין.

קו אמצעי בנוי ממנעולא שזה כח הדחיה של הקבלה. גאוותן שחושב שהכל מגיע לו, כועס מפני שלא מצליח לעבור שלב זה ולהגיע למפתחא, השייכת אף היא לקו אמצעי, דרכה ניתן להתחבר לבינה ולקבל בצורת השפעה נכונה.

הגישה הנכונה היא שלא מגיע לי כלום, ואז מנעולא זו תאפשר לגלות את הנסתר, בו יש יופי ואין לנסות לקבל את האור במקום ההשתוקקות. השפע מגיע ליחד, לכלל ולא לפרטיות

יראת הרוממות מאפשר לעצור את הרצון לקבל, שהיא חלק לפנות למקום הנפשי של הערכים הגבוהים בו ניתן למצוא אהבה.

פג) תו שבעה ושבעה וכו': עוד. שבעה ושבעה, כולם למעלה בז"א, ואע"פ שהם רק שבע ספירות, בז"א, דהיינו, בינה וחג"ת נה"י כולל כאן גם את הבינה. הנה משום שכל אחת כלולה בחברתה מצד למעלה ומטה, הן י"ד ספירות, שבע ושבע. ואם תאמר שש ספירות שהן חג"ת נה"י, יפה הוא, שהן נכללות אחת בחברתה, אבל האחת שנשארה שהיא בינה, במי נכללת.

פד) אלא כד סלקין וכו': ומשיב. אלא כשכולם עולים לי"ב, דהיינו שחג"ת נה"י נכללים זב"ז ונעשים י"ב, אותה העומדת עליהם, שהיא בינה, המשלמת אותם לי"ג, נכללת באחת העומדת עליה, שהיא מדרגה שכולם נכללים בה, וזו היא הנקודה העליונה, דהיינו חכמה, שכולם יוצאים ממנה. ועמה נעשו לי"ד.

פה) תו תרין דרגין וכו': פירוש אחר, שתי מדרגות הן, וכל אחת נקראת שבעה. אחת היא, העולם הבא, שהוא בינה דהיינו ישסו"ת שהם שבעה, שיש בהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ונקראת שבעה, שכתוב בבית ראשון, שהוא בחי' בינה, ויבנהו שבע שנים. ואחת היא, הצדיק שהוא יסוד, שנקרא שבעה, והוא כלול משבע ספירות חג"ת נהי"מ, שכתוב כי שבע יפול צדיק וקם, דהיינו שבע קימות כנגד שבע ספירות.

פו) ואלין תרין כתרין וכו': ואלו שתי הספירות הנ"ל, בינה ויסוד הנקראים שבעה, מוצקות לנרות, אחת מצד זה ואחת מצד זה. ואע"פ שהן במנין הנרות האלו, כי שבעת הנרות הן בינה וחג"ת נה"י (כנ"ל אות פ"ג) כבר יש בהם בינה ויסוד. עם כל זה, השבח של כל הנרות, הוא מהשתים האלו, שהם שבעה ושבעה המוצקות אליהם. כי הנרות האלו מאירים על ראש המנורה, והמנורה מאירה מכחן לעלות למעלה, אל הבינה. וכשהמנורה, שהיא המלכות, עולה, עולה ממדרגה למדרגה מספירה לספירה עד שמתאחד הכל למעלה בבינה. וז"ס, שיר השירים אשר לשלמה. שהכל מתאחד בשלמה, שהוא בינה (כנ"ל אות ע"ו) כי שיר, הוא מלכות, השירים, הוא יסוד, אשר, הוא ז"א, וכולם מתאחדים בבינה שהיא, לשלמה. 

פז) שיר השירים על וכו': שיר השירים נחתך על פי אליהו ברשות העליון. דהיינו שאליהו גילה את הסודות שבו. שיר השירים הוא שבח השבחים למלך שהשלום שלו, שהוא בינה. משום שהוא המקום הצריך שתתגלה בו שמחה, שאין שם כעס ודין, כי העולם הבא, שהוא בינה, הוא כולו שמחה, והוא משמח את הכל. ומשום זה הוא שולח שמחה וחדוה לכל המדרגות.