שיר השירים לא- לג שיעור 11

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

אין הארה עד שלא נבנה בית המקדש, עד שהאדם אינו בונה את המשכן בליבו. הפסוקים המדברים על הרעב מורים שלא מגיעה הארה לעולם.

אדם המחובר למקור החיים מהפנימיות, הבינה שבנפש. זו מחשבה סתומה שניתנת להתפשט ע"י תיקון של אהבת חסד שנותנת את כוח צד הבורא שבאדם. על האדם לעורר את התכונה שאותו מוח סתום יתעורר ואז יוכל להתחבר לחסדים הגלויים.

יש לקבל באמונה שאלו החוקים בעולמות העליונים, ולפעול באותה דרך עם הרצונות האישיים, ואז ניתן לבוא לחיבור עם השפע העליון, למקור החיים.

גם אצל הצדיקים השפע נפתח לאט לאט בגלל הנחש מהחטא הקדמון. נחש זה הוא הרצון לקבל לפרטיות. על כל פשעים תכסה האהבה, כלומר שאדם יהיה מוכן לשלם את כל הרצון הפרטי, אז יוכל להגיע בהדרגה לאהבה, כלומר ע"י כך שמסירים את הנחש עקלתון שבנפש.

שיר השירים אשר לשלמה מייצג את המקום הנפשי של מקום השפע. האדם מגיע לשפע פנימי כאשר זורמים ממנו דברי תורה, הבנות וחיבור נפשי.

בשעה שבא שלמה המלך ונבנה בית המקדש, והיו כל העולמות במשקל אחד, למעלה ולמטה, דהיינו שז"א ומלכות היו פנים בפנים, שוים זל"ז, כלומר שאין הזכר צריך להיות עליון על הנקבה, אלא לכל אחד מהם תפקיד בחיבור. ונפתח אוצר הטוב. שעליו נאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, כאשר מסיר האדם את הקליפות מליבו.

ישנה ברכה גדולה בתיקון הלב. כשאדם לא רוצה לבנות את המשכן בליבו, הדבר מעיד שהוא עצל ולא מוכן לתת יגיעה עבור זה. אדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם, בכמה הוא מוכן להביא את בחינות הזהב כסף ונחושת שבנפשו.

שיר השירים לא- לג שיעור 11

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

המלכות נק שש וזה מרמז על מלכות של מפתחא שלא משתמשת במלכות של צמצום א שנגנזה ברדלא, אלא במלכות שהתכללה ביסוד, ומאחר היא רק בהתכללות היא בחינת שש שצריכים להאיר, הם ששת המקורות חג"ת נה"י דז"א לתת לשש של המלכות, מקורות אלו היו סתומים עד שנבנה בית המקדש. 

אין הארה עד שלא נבנה בית המקדש, עד שהאדם אינו בונה את המשכן בליבו. הפסוקים המדברים על הרעב מורים שלא מגיעה הארה לעולם.

אדם המחובר למקור החיים מהפנימיות, הבינה שבנפש. זו מחשבה סתומה שניתנת להתפשט ע"י תיקון של אהבת חסד שנותנת את כוח צד הבורא שבאדם. על האדם לעורר את התכונה שאותו מוח סתום יתעורר ואז יוכל להתחבר לחסדים הגלויים.

יש לקבל באמונה שאלו החוקים בעולמות העליונים, ולפעול באותה דרך עם הרצונות האישיים, ואז ניתן לבוא לחיבור עם השפע העליון, למקור החיים. 

גם אצל הצדיקים השפע נפתח לאט לאט בגלל הנחש מהחטא הקדמון. נחש זה הוא הרצון לקבל לפרטיות. על כל פשעים תכסה האהבה, כלומר שאדם יהיה מוכן לשלם את כל הרצון הפרטי, אז יוכל להגיע בהדרגה לאהבה, כלומר ע"י כך שמסירים את הנחש עקלתון שבנפש. 

שיר השירים אשר לשלמה מייצג את המקום הנפשי של מקום השפע. 

קי) את השמים: אלו הם ששת המקורות העליונים שלמעלה, שהם חג"ת נה"י דז"א, לתת לשית הזה, שהוא מלכות. מיום שנברא העולם עד שנבנה בית המקדש היו המקורות האלו סתומים, ולא נפתחו כלל להשפיע אל המלכות שתזון העולם.

קיא) ואיתימא אברהם הוה וכו': ואם תאמר, הרי אברהם היה בעולם, והמקורות נפתחו ודאי בשבילו. הנה כתוב, ויהי רעב בארץ. הרי שהיו סתומים ולא השפיעו למלכות שתזון העולם. יצחק. גם בו כתוב, ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ויעקב, הרי כתוב, ויהי רעב בכל הארצות. משה, הרי בכמה מקומות כתוב, מי יאכילנו. וכתוב, להמית את כל הקהל הזה ברעב, וכן, ויצמא שם העם למים. ולא היה מים לעדה

קיב) יהושע אע"ג דעאלו וכו': וכן יהושע, שאע"פ שנכנסו לארץ, כתוב, וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. בימי השופטים כתוב, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. בדוד כתוב, ויהי רעב בימי.

קיג) מאי טעמא כל וכו': מהו הטעם של כל זה. של הרעב שהיה בימי הצדיקים האלו. הוא, משום שהשתין האלו, שהם חג"ת נה"י דז"א, לא נפתחו, והעולם ניזון מתמצית בדוחק, בלי פתיחה כלל, אלא כזיעה המזיעה מתוך אילן ויורדת למטה, או מתוך אבן. האדם מגיע לשפע פנימי כאשר זורמים ממנו דברי תורה, הבנות וחיבור נפשי.

קיד) בשעתא דאתא שלמה וכו': בשעה שבא שלמה המלך ונבנה בית המקדש, והיו כל העולמות במשקל אחד, למעלה ולמטה, דהיינו שז"א ומלכות היו פנים בפנים, שוים זל"ז, כלומר שאין הזכר צריך להיות עליון על הנקבה, אלא לכל אחד מהם תפקיד בחיבור אז אותו השית, שהוא המלכות, המקבל ומאסף לכל השתין העליונים האלו, שהם חג"ת נה"י דז"א, נפתח.

קטו) אימתי אתפתח, בשעתא וכו': מתי נפתח השית, שהוא מלכות. הוא, בשעה שאלו השתין העליונים נפתחו שהם חג"ת נה"י דז"א וכיון שיפתח השית הזה, שהוא המלכות יפתחו למעלה כשהמלכות תהיה מוכנה בטהרה, יוצאות ברכות לעולם. מתי נפתח. הוא כשהסירו ממנו עקלתון אחד היושב לרגלו. דהיינו נחש עקלתון הנוקבא של ס"מ מקור כל הקליפות, שהוא המקרא של סמאל, מקור כל הקליפות והרע. וכיון שזה נעבר, השית נעשה שיר, ונפתח אוצר הטוב. שעליו נאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כאשר מסיר האדם את הקליפות מליבו (באות ק"ז) בכח של מי נפתח. היינו את השמים, שהם שאר שתין, שהם חג"ת נה"י דז"א הנקרא שמים. והיינו השירים, שהם חג"ת נה"י דז"א. שכולם נפתחו ונתתקנו לתת מזון לכל העולמות. 

ישנה ברכה גדולה בתיקון הלב. כשאדם לא רוצה לבנות את המשכן בליבו, הדבר מעיד שהוא עצל ולא מוכן לתת יגיעה עבור זה. אדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם, בכמה הוא מוכן להביא את בחינות הזהב כסף ונחושת שבנפשו. 

קטז) כדין כתיב וישב וגו': אז כתוב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וכתוב, אוכלים ושותים ושמחים כי שית, שהוא מלכות, ושיתין, שהם חג"ת נה"י דז"א, נפתחו, וכל המעדנים העליונים היו יורדים לכל העולמות, וכולם היו שמחים לעלות לעולם העליון, שהוא בינה, ללקוט ברכות ומעדנים לעולמות, אז, מתעוררת מהם אהבה למלך העליון, שהוא ז"א, שיהיה הכל אחד, ז"א ומלכות, בלי פרוד. אז השבח העולה על כל השבחים למלך שהשלום שלו, שהוא בינה, שיהיה הכל בשמחה למעלה ולמטה.

שיר דכורא שיר נוקבא

קיז) כתיב שיר וכתיב וכו': כתוב שיר, וכתוב, לך דומיה תהלה. דוד המלך ידע ברוח הקדש, ששיר זה, שהוא מלכות, עתיד להתגלות בעולם, ואמר, שיר, העתיד להתגלות, לך דומיה,  מצב הנק חסדים מכוסים עתה הוא בחשאי שאין רשות לגלות תשבחה זו, אלא תשבחה ותהילה זו, תגלה. אלקים בציון, דהיינו כשיבנה בית המקדש, שהוא כנגד המקדש העליון, שהוא מלכות, אז, לך ישולם נדר, ותגלה השיר הזה. לכן אמר דוד המלך לך דומיה תהילה שצריך לשבח את הקב"ה שצריכה להיות בתחילה בחשאי ואז תוכל לבוא בגלוי.

לכאורה גם ראינו שירות לפני בית המקדש, כמו אז ישיר משה, אלא יש הבדל ששיר הוא זכר ושירה לשון נקבה.

קיח) פתח ר' שמעון וכו': פר"ש ואמר, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. וכאן כתוב, שיר השירים, לשון זכר, ולא שירה. ומשיב שם הוא שבח הנוקבא, שהיא המלכות, וע"כ אומר שירה לשון נקבה. וכאן הוא שבח העולה לעולם הזכר. שהמלכות משבחת לז"א, שהוא עולם הזכר. וע"כ כתוב שיר, שהוא לשון זכר.

שבח לזכר הוא שיר, ולנקבה הוא שירה

קיט) הכא איהו רזא וכו': כאן הוא סוד גוף ורוח המתחברים יחד, גוף המלכות בגוף הז"א, ורוח המלכות ברוח ז"א. יחוד היסודות נקרא יחוד גוף בגוף זיווג ביסודות, ויחוד נשיקות נקרא יחוד רוח ברוח. שיר השירים, הוא דבקות גוף בגוף.  אומרת המלכות ישקני מנשיקות פיהו ואינה מסתפקת בזיווג הגופני, הוא דבקות רוח ברוח. והכל הוא בסוד האהבה העליונה דז"א ומלכות, להיות הכל אחד ביחוד אחד.

זיווג דנשיקין הוא רוחני, רוח ברוח. הייחוד האמיתי והשלם מתחיל בזיווג הרוחני ולאחר מכן זיווג היסודות המכיל בתוכו את הזיווג הרוחני.

קכ) ורזא דיחודא הכא וכו': וסוד היחוד כאן. דהיינו היחוד שבשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שיר. זהו הוא ישראל, שבשמע ישראל שהוא ממונה להעיד עדות היחוד. השירים, היינו ה' אלקינו ה', שהויה, ה"ס או"א. אלקינו ה"ס ישסו"ת שבהם כלולה המלכות. הויה אחרונה, הוא ז"א שה"ס יחוד ג' קוין, שהויה ה"ס או"א שה"ס ימין, אלקינו ה"ס ישסו"ת שה"ס שמאל, והויה השניה ה"ס ז"א, שה"ס הקו האמצעי המיחד או"א וישסו"ת, שהם ימין ושמאל. והכל אחד ביחוד אחד, ע"י הקו האמצעי, וכבר העמדנו היחוד הזה (לעיל ז"ח ואתחנן אות ח') וכאן היחוד של כל העולמות, שהם או"א וישסו"ת וז"א ומלכות, כנ"ל אשר לשלמה, הוא סוד אחד. שמיחד הכל, הן יחוד הקוין והן יחוד ז"א ונוקבא. כמו שמבאר והולך. קודם יש לייצר את צד האמונה ואז את צד ההרגשה של האהבה

שלמא דביתא ושלמא דב' סטרי

קכא) ודא איהו דאצטריך וכו': וזה הוא ששלמה המלך היה צריך ליחד בסוד רוח הקדש, שהוא המלכות, שתתיחד עם ז"א, לחבר הכל ביחוד אחד, ברצון, לתתדבק זה בזה. שיהיה הכל אחד. כי שלמה, הוא מלך שכל השלום שלו. בתחילה המלכות בדומיה וכדי לחברה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בלחש, חוץ מזמן שיש גילוי כמו ביום הכיפורים וכן לעתיד לבוא נאמר בקול. 

קכב) מאי כולא דיליה וכו': שואל, מהו שכל השלום שלו כאן, וכי יש הרבה מיני שלומים. ומשיב, אלא שלום אחד הוא, והוא שנים. שלום אחד הוא שהוא שלום בית, שבשבילו נבחן הזכר לזכר. כלומר שבחינת הזווג נקרא שלום. ואחד יש, שהוא שלום אחר, שהוא שלום של ב' הצדדים ימין ושמאל שהיתה מחלוקת ביניהם (כנ"ל בפלפה"ס אות ל') שאחד הנכנס באמצע בדעת אוחז בב' צדדים אלו, ועושה שלום ביניהם. הוא שלום אחר.

יש שלום בית שהכל בשלמות, ויש שלום שבא אחרי מחלוקת ומביאים אותם לזיווג

קכג) אבל שלום דדכורא וכו': אבל שלום שבשבילו נבחן הזכר לזכר, הוא צדיק, דהיינו יסוד, ומלך עליון, שהוא ז"א, נקרא בשבילו מלך שהשלום שלו. ומשום זה, כל שבח שיר השירים, הוא למלך שכל השלום שלו, דהיינו הן השלום של הזווג עם המלכות הן השלום העליון שמכריע בין ב' קוין ימין ושמאל שבבינה. והיחוד שמתיחד הכל, ב' מיני השלום הנ"ל, הם במקום זה, דהיינו במקום בינה, ששם עולה ז"א עם המלכות לקו האמצעי אשר שם, שהוא שורשו. (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ה ע"ש) ונמצא כלול מב' מיני שלום ביחד. כי הוא לוקח כל התשוקה של כל האברים דהיינו הספירות, וכל התענוגים וכל התשוקות העליונות שבבינה, ומאסף הכל אצלו ומשפיע אל המלכות.

מלמד בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר ספירות באות ל שהייתה קושיה שאפילו החובבים את הלימוד אינם מתירים את הלימוד לקדושים, שלא כל אחד יכול ללמוד. ואומר שהעם אומרים שכל בני התורה בדעה שלא צריך ללמוד את הנסתר, ועדיף ללמוד דף גמרא.

וכתוב שאין מוסרים אותה אלא למי שגואג בליבו. 

אם לא מקיימים את התורה לשמה, לא יפתחו הצינורות להבין את שיר השירים. בזמן הגלות אין ברירה אלא לפעול מתוך שלא לשמה לבוא לשמה בתקווה שהאור שבה יחזירם למוטב.

קכד) ועל דא אקרי וכו': וע"כ, הוא נקרא אחד, שלמה המלך בסוד רוח הקדש שהיא המלכות. כי כששרה עליו רוח הקדש, רצה לחבר הכול ברצון השלם כראוי, וליחד הכל בחביבות ברצון להיות אחד למעלה בחו"ב, ולמטה בז"א ומלכות ועל זה אמר הכתוב, יהיה ה' אחד ושמו אחד.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים לא-לג
1.מיהם צינורות השפע העליונים מיהם התחתונים מתי הם יכולים להתחבר ולהשפיע את השפע לתחתונים ?
2. מהיכן אנו למדים שמימי אברהם עד דוד המלך שפע זה לא היה מגולה מהו התנאי הפנימי ששפע זה יגולה?
3. למרות שהשפע אינו מגולה הוא נמצא בדומיה היכן מצאנו רמז לכך ומה זה אומר על עבודה נפשית שאדם צריך לעשות ?
4. מה ההבדל בין שיר לשירה ומתי הם יכולים להיות מחוברים?
5.מה הכוונה ששלמה הוא מלך שכל השלום שלו האם יש יותר משלום אחד אם כן מהו?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים כח- ל שיעור 10

הלוך ילך ובכה

הלוך ילך ובכה, על כך שאינם עושים תשובה ולמרות זאת הקב"ה אוהב אותם.הבכי בשביל עונותיהם של ישראל שגורמים להם לא לבוא לזיווג בצורה נכונה. מהו נושא משך הזרע.  בוכה כי רוצה להוליד נשמות ישראל. נשמה היא תענוג מהאמת, התלבשות אור בכלי ועל הנשמה להיות כלי אמיתי כדי להכיל את האור.

שאדם נכנס לייאוש, המטרה של חיים רוחניים ואהבת השם רחוקים ממנו, אינו רואה סיכוי לכך. מלמד כאן הזוהר שאין דבר בעולם העומד בפני התשובה.

כשאומרים אין דבר העומד בפני הרצון, הכוונה לרצון שאינו אמיתי.

במלכות שמים הרצון אמיתי, יתר דבקות. הרצון הוא הארץ, ומלכות שמים היא הקובעת. התשובה היא כוח הבורא שנמצא בנברא, כוח הבינה שאינה מוגבלת, לכן אין דבר העומד בפני התשובה.

אדם הממוקד עם ערכים של כח פנימי לדבקות בשם יכול להצליח, אך הדבר קשה. צד הבינה בנשמה הוא הרצון להשפיע, הרצון לשוב אל השם, להתחבר לנקודה הנפשית היא הבינה.

צריך האדם ללמוד ללמד זכות על עצמו, לדעת לשבח את הנקודה הנפשית שיכולה להביאו לתכלית, לנקודה בה ירגיש שהקב"ה אוהב אותו.

שיר הוא היסוד, שצריך להתחבר אל אשר לשלמה, למלך שהשלמות, השלום שלו. השם ז"א, אשר לשלמה בינה, היא עולם התשובה, עולם בו יש השוואת צורה של השפעה לבורא.

בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ונשלם עולם התחתון, שהוא מלכות, כעין העולם העליון, שהוא בינה, היו ישראל כולם כשרים, ונתעלו בכמה מדרגות עליונות, ואז נתעלה כסא הכבוד, שהוא המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים. הבדיקה לפי מה פועל העולם, היא אתגר להסתכל על החיים על פי אמונה כפי שצריך, או על פי השׂכל

ואז, שיר השירים אשר לשלמה. עלו בשמחה וירדו בשמחה, וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר, הוא להקב"ה, דהיינו שהמלכות משוררת להקב"ה. השירים. הוא לעליונים ותחתונים, דהיינו לחיבור של ז"א ומלכות, ע"י היסוד המיחדם זב"ז. אשר לשלמה, היינו החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו הוא שלו, שהוא בינה. כל זה על פיו של אליהו נחתך.

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' מהו אוצרו הטוב. בשעה שהקב"ה ברא העולם ברא תחילה שתין עליונים, שהם מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה. והם לוקחים תחילה ממקור החיים, מים להשפעה שהוא בינה, דהיינו מהמקום העליון, שהשיתין יצאו משם. על האדם להתחבר למקום זה שהוא אוצרו הטוב.

החכמה והבינה אהובות, כלומר אדם אוהב להתעסק בחוכמה, התאווה מבטיחה אהבה זו, ובקלות הולך האדם לתשוקה זו. התאווה היא האשה זרה עליה מלמד שלמה,  המפתה את האדם שיכול הוא לקחת את התענוג לעצמו בלי לשלם על כך.

שיר השירים כח- ל שיעור 10

הלוך ילך ובכה

קג) כגוונא דא כתיב וכו': כעין זה כתוב, הלוך ילך ובכה על כך שאינם עושים תשובה ולמרות כך הקב"ה אוהב אותם,  היינו בשביל עונותיהם של ישראל שגורמים להם לא לבוא לזיווג בצורה נכונה. מהו נושא משך הזרע. זהו סוד הכסא הכבוד, שהוא המלכות, שהוא נושא משך זרע הקדש העליון, דהיינו זרע של נשמות ישראל. כדי לעשות פירות ואבים, דהיינו להוליד הנשמות, בעולם הזה. בוכה כי רוצה להוליד נשמות ישראל. נשמה היא תענוג מהאמת, התלבשות אור בכלי ועל הנשמה להיות כלי אמיתי כדי להכיל את האור. 

יש ואדם נכנס לייאוש, המטרה של חיים רוחניים ואהבת השם רחוקים ממנו, אינו רואה סיכוי לכך. מלמד כאן הזוהר שאין דבר בעולם העומד בפני התשובה. כשאומרים אין דבר העומד בפני הרצון, הכוונה לרצון שאינו אמיתי.

במלכות שמים הרצון אמיתי, יתר דבקות. הרצון הוא הארץ, ומלכות שמים היא הקובעת. התשובה היא כוח הבורא שנמצא בנברא, כוח הבינה שאינה מוגבלת, לכן אין דבר העומד בפני התשובה. 

אדם הממוקד עם ערכים של כח פנימי לדבקות בשם יכול להצליח, אך הדבר קשה. צד הבינה בנשמה הוא הרצון להשפיע, הרצון לשוב אל השם, להתחבר לנקודה הנפשית היא הבינה. 

צריך האדם ללמוד ללמד זכות על עצמו, לדעת לשבח את הנקודה הנפשית שיכולה להביאו לתכלית, לנקודה בה ירגיש שהקב"ה אוהב אותו. 

שיר הוא היסוד, שצריך להתחבר אל אשר לשלמה, למלך שהשלמות, השלום שלו. השם ז"א, אשר לשלמה בינה, היא עולם התשובה, עולם בו יש השוואת צורה של השפעה לבורא. 

קד) וכד אסתליקת בקלא וכו': וכשהיא, המלכות, עולה בקול ישראל, דהיינו בקול בקשת רחמים על ישראל (כנ"ל באות ק"ב) אע"פ שישראל אינם כשרים, עם כל זה, הקב"ה, שהוא ז"א, מעלה אותה ומשקה אותה משקויו של הנחל העמוק, שהוא בינה, והיא נשלמת מכל הצדדים. צריך להעלות ביקוש של רחמים על ישראל אז, בא יבא ברנה. דהיינו מתוך אותה השלמות והברכות והקדושות שנשלמה. בתחילה, כשחטאו, הלך ילך ובכה, על עונותיהם של ישראל בגלל פיתוי היצר, וכשחזרו בתשובה, בא יבוא ברנה.

קה) בשעתא דבנה שלמה וכו': בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ונשלם עולם התחתון, שהוא מלכות, כעין העולם העליון, שהוא בינה, היו ישראל כולם כשרים, ונתעלו בכמה מדרגות עליונות, ואז נתעלה כסא הכבוד, שהוא המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים. הבדיקה לפי מה פועל העולם, היא אתגר להסתכל על החיים על פי אמונה כפי שצריך, או על פי השׂכל

קו) וכדין, שיר השירים וגו': ואז, שיר השירים אשר לשלמה. עלו בשמחה וירדו בשמחה, וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר, הוא להקב"ה, דהיינו שהמלכות משוררת להקב"ה. השירים. הוא לעליונים ותחתונים, דהיינו לחיבור של ז"א ומלכות, ע"י היסוד המיחדם זב"ז. אשר לשלמה, היינו החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו הוא שלו, שהוא בינה. כל זה על פיו של אליהו נחתך.

יפתח ה' לו את אוצרו הטוב

קז) שיר השירים: כתוב, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' מהו אוצרו הטוב. בשעה שהקב"ה ברא העולם ברא תחילה שתין עליונים, שהם מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה. והם לוקחים תחילה ממקור החיים, מים להשפעה שהוא בינה, דהיינו מהמקום העליון, שהשיתין יצאו משם. על האדם להתחבר למקום זה שהוא אוצרו הטוב.

החכמה והבינה אהובות, כלומר אדם אוהב להתעסק בחוכמה, התאווה מבטיחה אהבה זו, ובקלות הולך האדם לתשוקה זו. התאווה היא האשה זרה עליה מלמד שלמה,  המפתה את האדם שיכול הוא לקחת את התענוג לעצמו בלי לשלם על כך.

קח) דהא בקדמיתא עד וכו': ומפרש דבריו. כי בתחילה מטרם שנברא העולם ז"א דאצילות, עלה ונגלה רצון אחד, שנקרא מחשבה סתימא, שהוא א"א דהיינו כתר. ונתן הכל באותה מחשבה הסתומה מקום של המדבר שהולכים בדרך חסדים מכוסים, כל מה שהיה ויהיה. ומאותה המחשבה, שהוא כתר, עלה הרצון לברוא את העולם. ויצא מבוע דק, שהוא או"א עלאין, הכולל סתימת המחשבה, וזה אינו נשמע לחוץ ואינו מתגלה. דהיינו שהחכמה אינה מתגלה בו. ויש בו, דהיינו בז"ת שלו, הנקראים ישסו"ת, יש בו תכונה של הסתכלות החכמה, והיא נמסרה לחכמי לב, שנשמתם מלבשת את ישסו"ת, משום שהחכמה אינה נגלית מהם ולחוץ. כלומר, שאינה מאירה ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה. ואותם שאינם במקומם, לא יוכלו לקבל מהם. ישסו"ת היא תודעה לקבלת החכמה שנובעת מאו"א מכוח החסדים מכוסים. 

קט) מהאי נפקי חמש וכו': מזה, מישסו"ת, יוצאים חמשה מקורות, שהם חג"ת נ"ה דז"א, וסתום אחד שמקבל את אור החכמה ומעבירה למלכות, שהוא יסוד דז"א, ואחד שמאסף את הכל. שהוא המלכות. והמקורות האלו היו כשנברא העולם, כש"א בראשית ברא אלקים. ​בראשית הוא אותיות ברא שית. זה הוא שית, שהוא המקור שמאסף אליו כל המקורות, שהם חג"ת נה"י דז"א, לזון העולמות.
והטעם שהמלכות נקראת שית. ולא שבע. הוא מרמז בזה, שהכוונה היא על מלכות דמפתחא, שאינה בחינת מלכות ממש, אלא בחינת יסוד דמלכות, וע"כ קורא אותה שית כמו שנקרא היסוד. (ועי' בהקדמת ספר הזהר אות מ"ג).

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים כה-כז
1.מהו והבית בהיבנותו אבן שלמה מהי שלמות זאת ואיך מגיעים אליה ומהו המסע שצריכה לעבור המלכות?
2. מה ההבדל בזווג של ז"א ומלכות במדבר שהיה זווגו של משה לבין הזווג של שלמה בבית ראשון?
3. מהו המקבת והגרזן וכל כלי הברזל שלא נשמעו בבית בהיבנותו ומה זה מלמד אותך בדרך השם?
4. מהו שכתוב הלוך ילך ובכו מיהו זה שבוכה ומה הוא מבקש מישראל ובמה הם יזכו אם ילכו בדרך הישר ומה אם ההיפך?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים כב- כד שיעור 8

ראיתי והנה מנורת זהב

 מלמד כאן במאמר ראיתי והנה מנורת זהב על נבואת זכריה.

ראיתי והנה מנורת זהב: מנורה היא בחינת הנשמה, זהב בחינת החכמה. מעל המנורה ישנו מעין כד עם שמן שנותן את האור, כלומר ישנו רצון אמיתי שמזין את הנשמה.

מהכד הרוחני יורד השמן דרך שבעה צינורות, כלומר שישנה הארה שלמה, מעין עולם הבא, וזה בחינת שיר השירים ממנו יורדת כל השמחה לכל הרצונות.

על האדם לחפש את הנקודה הנפשית הפנימית הזו, המקור לשמחה, מדרגת הבינה.

האדם צריך לעורר מלמטה ע"י המעשים החיצוניים את האמונה, כדי להגיע לנקודת שמחה זו. הרצון להיות מאושר טבוע באדם, הוא השיר שבו צריך לקבל את האהבה, בתנאי שלא לוקחים את התשוקה לקו שמאל, כלומר לרצון לקבל.

האהבה יכולה להינתן רק בקו אמצעי, ע"י שהמלכות, הלב יעלה לבינה, להשפעה והשמחה. בשלב ראשון פועלים בדחיית הרצונות כדי לא להשתמש בקו שמאל זה. גם קו ימין לבד אינו מספיק, אמנם הוא בחינה של חסדים ואמונה, וכשיש בטחון ואמונה, כבר כן ניתן לעורר את ההשתקקות שהיא כפופה לימין.

קו אמצעי בנוי ממנעולא שזה כח הדחיה של הקבלה. גאוותן שחושב שהכל מגיע לו, כועס מפני שלא מצליח לעבור שלב זה ולהגיע למפתחא, השייכת אף היא לקו אמצעי, דרכה ניתן להתחבר לבינה ולקבל בצורת השפעה נכונה.

הגישה הנכונה היא שלא מגיע לי כלום, ואז מנעולא זו תאפשר לגלות את הנסתר, בו יש יופי ואין לנסות לקבל את האור במקום ההשתוקקות. השפע מגיע ליחד, לכלל ולא לפרטיות

יראת הרוממות מאפשר לעצור את הרצון לקבל, שהיא חלק לפנות למקום הנפשי של הערכים הגבוהים בו ניתן למצוא אהבה.

כמו שאת התעוררות השמחה צריכים לעורר מהעולם הזה למעלה. כן צריכים לעורר חדוה ושמחה מעולם הלבנה בחינת האמונה, שהיא המלכות. אל העולם העליון, שהוא בינה, ומשום זה, העולמות עומדים באפן אחד וההתעוררות אינה עולה אלא ממטה למעלה. יש לפעול למטה כדי לעורר תמורה למעלה, בפנימיות.

אהבה באה מקו אמצעי, לא רק מהשפעה ולא רק מקבלה, זהו שיר השירים, המלכות, השער המתגלה מהמנעולא שהתכללה במפתחא, גילוי האהבה מיראת הרוממות.

שיר השירים כב- כד שיעור 8

ראיתי והנה מנורת זהב

פא) ושבעה נרותיה עליה: היינו המנורה המאירה (כנ"ל אות ע"ז) זה סוד השם העליון, הוי"ה, החקוק בסוד שבעים שמות, דהיינו ע"ב שמות המובאים (בזהר בשלח אות רע"ג ע"ש) שעיקרם הוא ע' שמות, כמ"ש שם, שנקרא בהם הקב"ה. והם מאירים לשבעה עמודים שהעולם עומד עליהם, שהם חג"ת נהי"מ.

פב) שבעה ושבעה אלין וכו': כתוב שבעה ושבעה מוצקות. אלו הם תחתונים העומדים כנגד העליונים, וכולם נאחזים בנרות שעל ראשה, שה"ס הארת השם ע"ב. כנ"ל. ומפרש דבריו, שבעה ושבעה מוצקות, אלו הם ז' ימים וז' ימים, שהם ז' ספירות, אלו עליונים, שבז"א, ואלו תחתונים, שבמלכות, המתחברים יחד.

מלמד כאן במאמר ראיתי והנה מנורת זהב על נבואת זכריה.

מנורה היא בחינת הנשמה, זהב בחינת החכמה. מעל המנורה ישנו מעין כד עם שמן שנותן את האור, כלומר ישנו רצון אמיתי שמזין את הנשמה.

מהכד הרוחני יורד השמן דרך שבעה צינורות, כלומר שישנה הארה שלמה, מעין עולם הבא, וזה בחינת שיר השירים ממנו יורדת כל השמחה לכל הרצונות.

על האדם לחפש את הנקודה הנפשית הפנימית הזו, המקור לשמחה, מדרגת הבינה.

על האדם לעורר מלמטה ע"י המעשים החיצוניים את האמונה, כדי להגיע לנקודת שמחה זו. הרצון להיות מאושר טבוע באדם, הוא השיר שבו צריך לקבל את האהבה, בתנאי שלא לוקחים את התשוקה לקו שמאל, כלומר לרצון לקבל.

האהבה יכולה להינתן רק בקו אמצעי, ע"י שהמלכות, הלב יעלה לבינה, להשפעה והשמחה. בשלב ראשון פועלים בדחיית הרצונות כדי לא להשתמש בקו שמאל זה. גם קו ימין לבד אינו מספיק, אמנם הוא בחינה של חסדים ואמונה, וכשיש בטחון ואמונה, כבר כן ניתן לעורר את ההשתקקות שהיא כפופה לימין.

קו אמצעי בנוי ממנעולא שזה כח הדחיה של הקבלה. גאוותן שחושב שהכל מגיע לו, כועס מפני שלא מצליח לעבור שלב זה ולהגיע למפתחא, השייכת אף היא לקו אמצעי, דרכה ניתן להתחבר לבינה ולקבל בצורת השפעה נכונה.

הגישה הנכונה היא שלא מגיע לי כלום, ואז מנעולא זו תאפשר לגלות את הנסתר, בו יש יופי ואין לנסות לקבל את האור במקום ההשתוקקות. השפע מגיע ליחד, לכלל ולא לפרטיות

יראת הרוממות מאפשר לעצור את הרצון לקבל, שהיא חלק לפנות למקום הנפשי של הערכים הגבוהים בו ניתן למצוא אהבה.

פג) תו שבעה ושבעה וכו': עוד. שבעה ושבעה, כולם למעלה בז"א, ואע"פ שהם רק שבע ספירות, בז"א, דהיינו, בינה וחג"ת נה"י כולל כאן גם את הבינה. הנה משום שכל אחת כלולה בחברתה מצד למעלה ומטה, הן י"ד ספירות, שבע ושבע. ואם תאמר שש ספירות שהן חג"ת נה"י, יפה הוא, שהן נכללות אחת בחברתה, אבל האחת שנשארה שהיא בינה, במי נכללת.

פד) אלא כד סלקין וכו': ומשיב. אלא כשכולם עולים לי"ב, דהיינו שחג"ת נה"י נכללים זב"ז ונעשים י"ב, אותה העומדת עליהם, שהיא בינה, המשלמת אותם לי"ג, נכללת באחת העומדת עליה, שהיא מדרגה שכולם נכללים בה, וזו היא הנקודה העליונה, דהיינו חכמה, שכולם יוצאים ממנה. ועמה נעשו לי"ד.

פה) תו תרין דרגין וכו': פירוש אחר, שתי מדרגות הן, וכל אחת נקראת שבעה. אחת היא, העולם הבא, שהוא בינה דהיינו ישסו"ת שהם שבעה, שיש בהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ונקראת שבעה, שכתוב בבית ראשון, שהוא בחי' בינה, ויבנהו שבע שנים. ואחת היא, הצדיק שהוא יסוד, שנקרא שבעה, והוא כלול משבע ספירות חג"ת נהי"מ, שכתוב כי שבע יפול צדיק וקם, דהיינו שבע קימות כנגד שבע ספירות.

פו) ואלין תרין כתרין וכו': ואלו שתי הספירות הנ"ל, בינה ויסוד הנקראים שבעה, מוצקות לנרות, אחת מצד זה ואחת מצד זה. ואע"פ שהן במנין הנרות האלו, כי שבעת הנרות הן בינה וחג"ת נה"י (כנ"ל אות פ"ג) כבר יש בהם בינה ויסוד. עם כל זה, השבח של כל הנרות, הוא מהשתים האלו, שהם שבעה ושבעה המוצקות אליהם. כי הנרות האלו מאירים על ראש המנורה, והמנורה מאירה מכחן לעלות למעלה, אל הבינה. וכשהמנורה, שהיא המלכות, עולה, עולה ממדרגה למדרגה מספירה לספירה עד שמתאחד הכל למעלה בבינה. וז"ס, שיר השירים אשר לשלמה. שהכל מתאחד בשלמה, שהוא בינה (כנ"ל אות ע"ו) כי שיר, הוא מלכות, השירים, הוא יסוד, אשר, הוא ז"א, וכולם מתאחדים בבינה שהיא, לשלמה. 

פז) שיר השירים על וכו': שיר השירים נחתך על פי אליהו ברשות העליון. דהיינו שאליהו גילה את הסודות שבו. שיר השירים הוא שבח השבחים למלך שהשלום שלו, שהוא בינה. משום שהוא המקום הצריך שתתגלה בו שמחה, שאין שם כעס ודין, כי העולם הבא, שהוא בינה, הוא כולו שמחה, והוא משמח את הכל. ומשום זה הוא שולח שמחה וחדוה לכל המדרגות.

מלמד כאן דרך להתגבר על הכעס, ע"י כניסה נפשית למידת הבינה, שהיא בחינת עולם הבא. 

פח) כמא דאצטריך אתערו וכו': כמו שאת התעוררות השמחה צריכים לעורר מהעולם הזה למעלה. כן צריכים לעורר חדוה ושמחה מעולם הלבנה בחינת האמונה, שהיא המלכות. אל העולם העליון, שהוא בינה, ומשום זה, העולמות עומדים באפן אחד וההתעוררות אינה עולה אלא ממטה למעלה. יש לפעול למטה כדי לעורר תמורה למעלה, בפנימיות.

כאן מדבר על המנורה כלומר הנשמה. הנביא זכריה זכה לסוד המנורות, שהם הצד בו מאירה הנשמה.

שיר תתר"ו סימן

פט) שיר תתר"ו סימן וכו': שיר הוא בסימן תתר"ו. באותיות חקוקות של השם הקדוש, יש זיעה ורתת של כל העולמות וכל הנוקבין דתהום הגדול, עד שהתפשטות הרוח נכנסת לשער הראשון שבצד מזרח. בעל העינים ההוא, בת"ק מפתחות של ההיכלות, הנה הוא בחקיקת השם הקדוש של י"ב אותיות, שמעופפים בו י"ט מחנות הלוהטים באש.
פירוש. כתוב, ויהי שירו חמשה ואלף. שאלף ה"ס חכמה, וחמשה, ה"ס חג"ת נ"ה המקבלים מחכמה. ונודע שעיקרם של ז"ס תחתונות שהם חג"ת נהי"מ אינם אלא חמש ספירות חג"ת נ"ה, וב' ספירות יסוד ומלכות הם ב' כוללים, שהיסוד כולל ה' ספירות חג"ת נ"ה בבחי' השפעה. והמלכות כוללת ה"ס חג"ת נ"ה בבחינת קבלה. וע"כ אפשר לקרוא ז"ס תחתונות בשם חמשה, להיותן העיקר, ויסוד ומלכות שבהם מובנים מאליהם. וזה שבא הזהר לדייק, שכאן, בכתוב, ויהי שירו חמשה ואלף, אין יסוד ומלכות בכלל החמשה, אלא יסוד בלבד הוא בכלל החמשה, ולא המלכות. לו היינו סופרים את שני הכוללים זה היה תתרז אך מלמד שיסוד נכלל לבד וז"ש שיר, תתר"ו סימן השיר של שלמה, הוא בסימן תתר"ו דהיינו אלף שהוא חכמה ושש ספירות חג"ת נה"י המקבלים מחכמה. כמ"ש, ויהי שירו חמשה ואלף, שהיסוד הוא בכלל החמשה. אבל המלכות אינה בכלל החמשה, וע"כ אינה תתר"ז אלא תתר"ו, וטעם הדבר הולך הזהר ומפרש.
וז"ש, באתוון גליפאן דשמא קדישא, באותיות הרשומות של השם הקדוש, דהיינו יה"ו, שה"ס ג' קוין. והנה בתחילה זעו ורתת דכל עלמין וכל נוקבין דתהומא רבא, שהוא ביציאת קו ימין, שמסבת עלית המלכות של כל המדרגות לבינה שבכל מדרגות, בסוד הי' שנכנסה באור הבינה, ונעשה אויר, דהיינו קומת רוח. יוד הכוונה למלכות שעלתה לניקבי עיניים והוציאה את האח"פ מהמדרגה בה נשארו אורות של השפעה, והאור שהאיר הוא מקו ימין כי המלכות שעלתה לבינה סיימה המדרגה תחת החכמה, ובינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו למדרגה שמתחתיה שהם רצונות לקבל, שזה נבחן לקו ימין (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ג) שאז, מחמת הדינים דמלכות שנתערבו בבינה, נעשים זעו ורתת בכל העולמות ובכל נוקבין דתהומא רבא, דהיינו בכל המדרגות ששם נתערבה המלכות בבינה, וז"ש. עד דהאי פשיטו דרוחא, דהיינו קומת רוח שנעשה על ידי עלית המלכות לבינה, עאל לגבי תרעא קדמאה דלסטר מזרח, דהיינו עד שנתתקן לשער הראשון שבז"א, דהיינו לקו ימין דז"א, שנקרא צד מזרח, ומפרש. שהוא ההוא מארי דעיינין בת"ק מפתחאן דהיכלין, שצד מזרח, הוא בעל העינים, דהיינו ז"א, שהוא הקו האמצעי, המתקן את העינים, שהם חכמה דשמאל, ע"י שמיחדם עם הימין, אשר חג"ת נ"ה שלו נקראים ת"ק מפתחאן, כי הקו האמצעי בכללו נקרא מפתח, משום שפותח את החכמה קו אמצעי פותח את המנעולא שבה חסדים מכוסים, והספירות שלו נקראות מפתחות. ועד כאן ביאר הזהר יציאת קו ימין שבז"א, ע"י ביאת הי' באור הבינה כנ"ל. יתכן לומר שמדבר מקו ימין שבקו אמצעי ולכן אומר מזרח שהוא בחינת מפתחא, או על קו אמצעי שבקו ימין.
ואח"ז מפרש יציאת קו שמאל דז"א, שהוא ע"י יציאת הי' מאויר הבינה, דהיינו שהמלכות חוזרת ויורדת מבינה, ובינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה חוזרות ועולות למדרגתם, והמדרגה נשלמת בע"ס (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ד ע"ש) שאז חוזרת החכמה להאיר במדרגה. וז"ש, והא איהו בגליפו דשמא קדישא דתריסר אתוון, ואז בא ז"א בחקיקת השם הקדוש די"ב אותיות שה"ס ג' אהיה, שהם המורידים המלכות מאויר הבינה, ומוציאים קו השמאל (כמ"ש זה היטב בזהר ויקהל אות ק"ל בהסולם בדף מ"א ד"ה והארה עש"ה) וכיון שז"א בא בסוד השם י"ב, הוא מוציא הקו השמאל. והנה ז"א, ה"ס הויה במילוי אלפין, כזה, יוד הא ואו הא. ובהיותו בקו ימין בלבד, נבחן שהוא בד' אותיות הוי"ה בלי מילוי, שהוא בגי' כ"ו. ואח"כ כשיוצאים בו המוחין ע"י קו שמאל והקו האמצעי נבחן להויה במילוי אלפין שהם עשר אותיות שהוא בגי' מ"ה. וע"כ מרומזים ב' הקוין, השמאל והאמצעי, במספר י"ט, שהוא הגי' של מילוי האלפין דהיינו ו"ד דיו"ד וג' אלפין עם ו', אמנם ביציאת השמאל נבחן המילוי י"ט שהוא אש לוהט מחמת הדינים שבשמאל בלי ימין. אלא אח"כ כשיוצא הקו האמצעי ומיחד השמאל עם הימין, או מאיר המילוי י"ט בכל השלמות בסוד הוי"ה דמ"ה. וז"ש, דטאסין ביה י"ט משריין מלהטן דנורא, שע"י השם בן י"ב שמוריד המלכות מבינה ומחזיר בינה ותו"מ למדרגתם, פורח המילוי הי"ט של הוי"ה דאלפין, לוהט באש, כי ביציאת השמאל נמצא מילוי י"ט בדינים דשמאל בלי ימין. כנ"ל. ונתבאר יציאת קו שמאל דז"א. ובדבור הסמוך מבאר יציאת הקו האמצעי.

כשבאים לקחת ממישהו את ההשתוקקות, אז הוא מראה זיעה ורתת, כועס ומאשים. 

צ) וההוא מארי דעיינין וכו': ובעל העינים ההוא, לוקט גחלי אש ואברי אש, ונכנסים תוך ההיכל ההוא שנקרא זבול, שהוא היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה. וע"כ כתוב בנה בניתי בית זבול לך. והוא היכל שיש בו תתר"ו מדרגות העולות בשבחי התשבחות, ובתוך כולן, יש מדרגה אחת פנימית מכולן, ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. וכשנתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בסוד שיר. ונקראת שיר השירים, ועולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם.
פירוש. אחר שביאר קו ימין וקו שמאל דז"א, מבאר עתה סוד הקו האמצעי דז"א, שכל ענין יציאת ג' קוין דז"א מביא כאן בגללו. ונודע, שאין הקו האמצעי יכול ליחד השמאל עם הימין זולת ע"י ב' פעולות שבסוד מסך דחירק, שמתחילה מעורר עליו מסך דמנעולא, ואח"כ דמפתחא (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש) וז"ש, וההוא מארי דעיינין, שהוא הקו האמצעי דז"א, לקיט גומרין דאשא, היינו הדינים דמנעולא המכונים גחלי אש, שייפי דנורא, היינו הדינים דמפתחא, המכונים אברי אש, משום שאשם אינה מחמת עצמם אלא מחמת המלכות שעלתה לבינה. ועאלין גו ההוא היכלא דאתקרי זבול שהקו האמצעי נכנס עם אלו ב' מיני דינים, דמנעולא ומפתחא, לתוך המלכות הנקראת זבול. זו התנועה שבהמשך צריכה לגלות את מקום האהבה היכל, דתמן כל שבחין אתסדרן לסלקא לעילא, שבהיכל המלכות מסדר הקו האמצעי את הדינים וממעט את הקו השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה, שעי"ז מיחדו עם הימין (כמ"ש שם) וע"ד כתיב, בנה בניתי בית זבול לך. שמורה על המלכות בשעה שמקבלת ב' מיני דינים, דמנעולא ומפתחא, מז"א, ואיהו היכלא דאית כה תתר"ו דרגין, דסלקן בשבחי דתושבחתא, שהוא ההיכל שמתתקנים בו אלף ושש מדרגות, ועולים בשבח התשבחות. כלומר שהכתוב ויהי שירו חמשה ואלף נאמר על היכל זבול זה, שהוא המלכות, ששם מקום הגילוי של החכמה לחג"ת נ"ה שה"ס ו"ק דחכמה המכונים אלף וחמשה, ולא במקום אחר. וגם היסוד בכללם כנ"ל, ע"כ הם אלף וששה בלי המלכות. ובגו כולהו אית חד דרגא פנימאה מכלהו, דהיינו המלכות שבהיכל הזה, שהיא מלכות דמלכות, שהיא המנעולא שהביא שם ז"א, כנ"ל. דתמן אתבריר רחימו דהאי תושבחתא, ברירו דנקודא תתאה, ששם נתברר שאלו הדינים שבמנעולא הם אהבה הברור של הנקודה התחתונה שדווקא המניעה היא ההכנה לאהבה, כי לולא הדינים האלו לא היה יכול הקו האמצעי שם הויה במילוי אלפין ליחד ימין ושמאל, ולא היו שום מוחין בעולמות ואם התחתון לא רואה זאת, עדיין העליון פועל ברחמים למנוע שבירה. וכד אתבריר מגו כלהו סלקא לעילא ברזא דשיר, ואחר שנתברר כל הנ"ל המנעולא עולה למעלה ומתלבשת בהעלם תוך המפתחא (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) ואז נקראת המלכות שיר. כאשר אוהבים לא מאבדים את המנעולא, שאין אהבה אמיתית בלי יראה. לכן יש לבנות נכון, שדווקא היראה בונה שנאמר עליה, ויהי שירו חמשה ואלף. דהיינו תתר"ו עם היסוד. אבל אינם תתר"ז עם המלכות, משום שהמלכות מבחינת מנעולא, אינה מקבלת חכמה מחמת הדינים שבה כדי שלא תקבל ג"ר. ואע"פ שיש עוד מלכות מבחינת מפתחא, אמנם מלכות מבחינת מפתחא נחשבת ליסוד ולא למלכות (כמבואר בהקדמת ספר הזהר אות מ"ג) וע"כ אין שם אלא חג"ת נה"י דמלכות ולא מלכות דמלכות, ונמצא שאינם תתר"ז, אלא תתר"ו. ואקרי שיר השירים, ואז נקראת המלכות שיר השירים, מטעם, וסלקא מכל אינון שבחין ואתבריר מכלהו, כי תקונה עולה מכל השבחים והשירים המתגלים ממסך דחירק. ע"כ נקראת שיר השירים. כלומר, שיר המתגלה מתוך כל השירים. אהבה באה מקו אמצעי, לא רק מהשפעה ולא רק מקבלה, זהו שיר השירים, המלכות, השער המתגלה מהמנעולא שהתכללה במפתחא, גילוי האהבה מיראת הרוממות.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים כב-כד
1.מיהם שבעה ושבעה שמתאר זכריה בנבואתו שכתוב ושבעה נירותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות?
2. היכן נמצאת השמחה ואין שם כעס ומשמח את הכל ושולח שמחה וחדווה לכל המדרגות וכיצד מעוררים שמחה זאת?
3. מיהו השיר בסימן תתרו שבו מתבררת האהבה האמיתית בזמן תיקון?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים יט- כא שיעור 7

אדני צבאות הויה אהיה

 הזוהר הראשון הוא בחינת אדני, חושך איתו משתמשים ונקרא שיר. זוהר שני הוא השירים, יסוד שנק גם צבאות. הזהר השלישי הוא הקו האמצעי הוא כלל של ג' אורות, חסד גבורה ת"ת, כולל בתוכו ב' הקוין חסד וגבורה. הוא סוד של ג' אותיות יה"ו משם הויה. בזהר הזה נתדבקו האבות, כי הקו האמצעי ה"ס יעקב, שבו כלולים חסד וגבורה, שהם אברהם ויצחק.

הוא רצוא ושוב, על זה כתוב, והחיות רצוא ושוב רצוא לבינה ושוב למלכות. זה, זעיר אנפין, יורש נחלה וירושה של אורות נסתרים שאינם מגולים, שה"ס י"ה משם הויה, כנגד הגאווה , י"ה גימטרייה גאוה.  האות ה' הרביעית, שהיא מלכות, לוקטת ואוחזת, בחינת דוד המקבל את האורות לאות ה אחרונה.

הלב יודע להסתכל באותם המוחין המתפשטים אליו דרך ל"ב נתיבות החכמה, אך להשיג את העליון אי אפשר, הוא עומד בתבונת הלב. רק תשוקה חזקה להתחבר לעליון תוך ויתור מוחלט על הגאווה ולבוא באמונה שיש עליון מעליך, ואתה רק פרט מתוך הכלל. כאן ניתן להגיע לשבח ולהתכלל בחוכמה זו השייכת לעליון.

כדי לעלות ולראות בנועם העליון ההוא. דהיינו לגלות הארת החכמה המכוסה בבינה הנקראת נועם. ועל זה אמר דוד המלך, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וזה סוד לשלמה, שבכתוב, שיר השירים אשר לשלמה. דהיינו למלך שהשלום כולו שלו, שהוא בינה.
והנה נתבאר סוד ארבעה השמות, אדני, צבאות, הויה, אהיה, על פי תוכנם, בד' מלות, שיר, השירים, אשר, לשלמה. שהשם אדני, שה"ס מלכות, ה"ס שיר. והשם צבאות שהוא יסוד, ה"ס השירים. והשם הויה, שהוא ז"א, ה"ס אשר. והשם אהיה שהוא בינה, ה"ס לשלמה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים יט-כא
1.מהו הזוהר השלישי ומה תפקידו?
2. מהו הזוהר הרביעי ומדוע הוא מיוחס לשלמה?
3. אילו ב מנורות ראה זכריה בנבואתו?
4. מה זה וגלה על ראשה בלי ו ?

https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים טז- יח שיעור 6

אדני צבאות הויה אהיה

השמות הקדושים צריכים להתגלות תוך הבנת המשמעות הנפשית שלהם, כדי שאפשר יהיה לכוון בהם.

שיר השירים מבאר את שמות קודש אלו. בשיר השירים אשר לשלמה רמוזים ד' השמות, ששיר, ה"ס אדני, שהוא מלכות. השירים, ה"ס צבאות שהוא יסוד. אשר, ה"ס הויה, שהוא ז"א לשלמה, ה"ס אהיה, שהוא בינה

האדם גדול מהמלאך מצד זה שהבורא ברא את הבריאה כדי לגלות את שמותיו כאשר מלאך לא יכול לגלות, וחכמים כן.

שיר השירים אשר לשלמה. אשרי הדור שחכמה עליונה שורה בתוכו. בשעה שהקב"ה היה רוצה לגלות בארץ, מה שלא נגלה למלאכים העליונים. ומה הוא. הם סודות החכמה של השם החקוק העליון. כי השמות הקדושים לא נמסרו למלאכים ונמסרו לחכמים שבארץ. באותה שעה היו המלאכים משבחים ואומרים, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים.

מה אדיר שמך בכל הארץ, אלו הם הסודות החקוקים של השמות הקדושים שנגלו בארץ,  ולא בשמים. והשבח של אלו השמות הקדושים, הם, על השמים. שכל אלו מחנות המלאכים מודים ומשבחים על הפעולה הזו, שנתגלתה בארץ מה שלא נגלה להם.  הם משבחים ולא מקנאים. גילוי שמותיו של הקב"ה שהוא טוב ומטיב, וניתן לגלות רק למי שיש כלי, הוא הרצון לקבל שאין למלאכים. במקום שיש רצון לקבל ניתן לבנות כלי לקבלת ההטבה השלמה, ע"י שימוש בשמות הקודש באופן הנכון.

שם אדני בזמן מסוים הוא חשוך, בו מרגישים השתוקקות גדולה, בה מאירה החכמה, אך לא ניתן לקבל ולהשתמש בחכמה, יש אור ואי אפשר להשתמש בו. זהו מצב של ב' המאורות הגדולים, כאן עליה למעט עצמה כדי לקבל חסדים מזעיר אנפין, שזה מצב ב' המאפשר קבלת חכמה.

במצב זה של חושך, לא מגרשים את החושך, את הגשמיות, אלא משתמשים בו כחומר גלם כדי להגיע לתמורה הפנימית. לא באנו חושך לגרש, אלא באנו חושך להשתמש.

גילוי מצב השם אדנות אומר שגם שיש חושך אין להתלונן, אלא לדחות את האור ולפעול חסדים. רק לאחר ויתור על הרצון לקבל ניתן להגיע לקו אמצעי. האור לא מגיע למקום ההשתוקקות אלא ניתן לכלל.

השם צבאות נק זוהר נוצץ, מכה את האור שלא יאיר ממעלה למטה אלא רק ממטה למעלה, היינו דחיית האור ואי קבלה לרצון הפרטי. זוהי בחינת היסוד, הצדיק המבקש להשפיע את החכמה אבל עוצר עצמו, כדי שיוכל לתת למלכות כשתהיה מתוקנת.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים טז-יח
1.מה ההבדל בין המלאכים לבני אדם ובמיוחד לחכמים שבארץ?
2.כיצד מתגלים השמות אדני צבאות הויה ואהיה בכתוב שיר השירים אשר לשלמה?
3. מהו זוהר חשוך ולא חשוך ומה התיקון כדי להגיע אליו אגב כך הסבר מדוע אין לגרש את החושך אלא ללמוד כיצד להשתמש בו?
4. הסבר כיצד הזוהר השני שהוא היסוד מבטא את הזוהר הנוצץ ומדוע הוא נקרא כל ושירים וחי העולמים?
5. כיצד השרים חופרים את הבאר כפי הכתוב באר חפרוה השרים אגב כך הסבר מדוע היא נקראת באר מים חיים?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

כיצד מוגדרים ימי הרעה ביחס ללבנה ומדוע באופן זה?

2 הראה דוגמאות של ימי הרעה וכיצד זה נוגע לנפש האדם?

3. במה שמחו רבי עזריה ורבי מרונוס שנשקוהו את אותו אורח שאמר דברי תורה?

שיר השירים יג – טו שיעור 5

1. עד אשר לא יבואו ימי הרעה :בימי חורבן הבית היינו בזמן שהלבנה, שהיא המלכות, מתמעטת.
הלבנה היא בחינת אמונה וכשהיא מתמעטת יש לחדש אותה, והרעה תשלוט, והימים שלה הם ימים שאין בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש. זהו הנהר היוצא מעדן, שהוא יסוד, שכתוב, ונהר יוצא מעדן. שכתוב בו, בזמן הגלות, ונהר יחרב ויבש. משום שאינו משפיע אל המלכות. והאור, זה האור שברא הקב"ה ונתעטף בו. והוא ימינו, דהיינו אור החסד. ז"ש, השיב אחור ימינו.

2. אמר הקב"ה ללבנה לטובתה לכי מעטי את עצמך, אך זו שאלה אמונית שמטרידה את האדם המבקש שאלה אמיתית. לכאורה שאלה של חקירה שהיא קו שמאל ממעטת את האמונה מימין ומבקשת תשובה מדעית. דווקא שאלה שמביאה בחשבון שהשם טוב ומטיב, חקירה כזו אמורה לחזק את האמונה.

3. כאשר נותנים למדע עליונות על האמונה, אז באים ימי הרעה. השמאל חייב להיות כפוף לימין. הרעה שולטת כשאין אמונה, אותה יש לחדש כל חודש, מפני שלא ניתן לגמור את התיקון אלא בהדרגה.

4. ושבו העבים. שמסתירים את השמש אלו שרי אומות העולם. אחר הגשם, היינו אחר בכייתם של מלאכי השרת, שכתוב, מלאכי שלום מר יבכיון. כל זה בגלל שהלבנה מתמעטת והרע שולט.

5. ביום שיזועו שומרי הבית: אלו הם המלאכים שומרי החומות, שכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים . ירושלים מלכות, יסוד הוא חותם, שם אהיה שצריך לשמור מפני החיצונים. והתעותו אנשי החיל, אלו הם סו"ה, על מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. שלמה הוא בחינת היסוד, מיטתו המלכות עליה צריכים לשמור ששים גיבורים כאשר מיטתו בקדושה, ואם לא. לכן חייב אדם לשמור על ברית, לשמור שלא יחל דברו.

6. גם מגבוה יראו: היינו, כי גבוה מעל גבוה שומר, ושומר זה מזה ומקבל זה מזה בנעימה ובקדושה כשיש בית מקדש. ובחרבן בית המקדש, יצאה מארה ודין חזק מצוי לפניו. וע"כ, וגבוה יירא מגבוה ודינו. פחד מסתובב בעולם מפני שהקדש הוא המקשר בינינו לבורא.

7. עד אשר לא ירתק חבל הכסף: היינו חוט של חסד שנמשך מלמעלה למטה. ותרוץ גולת הזהב, היינו הארת החכמה, שהיא יורדת באותו חוט, דהיינו שמתלבשת באותו החסד. נשבר החוט, שנתבטל החסד, נפלה הגולה, שהיא הארת החכמה, שאינה יכולה להאיר בלי התלבשות בחסד. ותשבר כד על המבוע, היינו שהתורה משתכחת בגלות, ואותו המשאב, יופיאל השר, אינו שואב ממעין התורה, ובני אדם נבוכים בה לומדים תורה ולא מבינים בה, כמו שהיו נבוחים בשושן האם בדרך איש ימיני דרך ההשפעה, או דרך המן שהוא הרצון לקבל לעצמו שאז וודאי שאין מבינים כלום.

1. מהיכן אנו למדים שישנים מוקומת שונים הן בהעולם והן בגן עדן

2. כתוב גם ציפור מצאה בית ודרור כן לה מי היא הציפור ומי היא הדרור ומה היחס
ביניהם וכיצד זה מורה על נשמות התחתונים?

3 . מה היחס בין מזבח הפנימי שהוא בינה למזבח החיצון וכיצד זה מורה על דרך

עבודה?

4. אומר הזוהר הקדוש באות מז כל זמן שהנר דולק על הפתילה והפתילה היא

בתיקונה האור מאיר וצח והכל נהנים ממנו. מה קורה שהתפתילה נעדרת? ומדוע

5. הראה ב' פרושים על הכתוב זכור את בוראך בימי בחרותיך

*הזוהר היומי: זוהר חדש שיר השירים שיעור 4 | עמודים י-יב*
פניני הזוהר: תובנות נבחרות המבוססות על שיעור הרב.
עשית הארץ היא כעין יצירת האדם.
1. הארץ בנויה כמו הנשמה, בה יש את האור שנתפס ברצון הפנימי. ישנו מקום פנימי של חסדים מכוסים הוא עולם הבינה, עולם החרות, וכדי להגיע יש לתת יגיעה, גם ציפור מצאה, לשון מציאה, היא המלכות, והבית היא הבינה, עליה לקבל חכמה/אור לשם כך. היא צריכה לשאוף בכל מעשה חיצוני להגיע לנקודה הפנימית, כלומר שכל מעשה חיצוני יעורר את הפנימי.
2. את המצוות יש לעשות בשמחה, יש לקבל תענוג דקדושה, כלומר לצורך החיבור ליחד.
3. גן עדן, שהוא הזרוע הימנית של כל העולם, יש בו שטחים ומקומות שעולים בשבחם אלו על אלו. ושם הוא עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. ובהיכל אחד מהם, יש מקום סתר וגנוז מכל הוא המלכות, ואין מי שידע המקום הזה חוץ מצפור אחת הבאה ג' פעמים בכל יום, ומצפצפת בתוך עץ הגן, ואמר, גם צפור מצאה בית וגו'. ובצפור ההיא יודעים הנשמות סימניהם, בזמן שמודים ומשבחים, ובזמן שמשתדלים בחכמה לדעת, ואותה הצפור נכנסת בהיכל ההוא, ומסתתרת ונגנזת ולא ידועה. דרור, זו היא הנשמה הקדושה, שעולה למעלה והיא בת חורין. דרור גימטרייה קדוש.
4. מזבח הנחושת החיצון שואף להתחבר עם הנקודה הפנימית, הוא מזבח הזהב בקודש הקודשים בו מקריבים את הקטורת. מזבח פנימי כנגד הבינה והחיצוני כנגד המלכות.
5. כל התפיסה החושית החיצונית צריכה להיות תוך שאיפה לנקודה הפנימית, וע"י כך ניתן להשיג את בחינת הפתילה. הפתילה מאפשרת את ההארה האמיתית. כל זמן שהנר דולק והפתילה כתיקונה. הפתילה היא בחינת המיפתחא, קו אמצעי המאפשר שכל הרצון, כל הגבורה משמאל כפוף לקו ימין.
6. תפיסה נכונה זו אומרת שכל דבר כמו המדע שהוא קו שמאל, כפוף לדבר גדול יותר, לאמונה. כמו למשל חיסון למגפה, יש לשאוף לחיסון הפנימי, כלומר אם החיסון הגשמי יעזור להשיג נקודה פנימית, יש לקחת אותו. הכל בחיצוניות נבחן ביכולת לתקן את הנקודה הפנימית. כל הפעולה החיצונית באה מתוך השתוקקות לנקודה הפנימית, וכך בכך פעולה חיצונית של האדם, עליו לשאוף לתמורה הראויה בפנימיות.
7.כשאדם עושה מצווה והפתילה שלו לא מושכת את האור לקדושה, כלומר כמצוות אנשים מלומדה, אין פה חיבור אמוני בין המלכות לעליון ואין לו את הקו אמצעי. כשמגיע תענוג אל תחשוב שהוא נועד לפרטיות כתענוג אישי, אלא דווקא כשיש תענוג יש לעורר את האהבה שהיא המטרה ולא קבלת האור.

—-

שיר השירים ז – ט שיעור 3

אל תתן את פיך להחטיא את בשרך

פתח ואמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף אלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך. כמה יש לו לאדם להשמר בעולם הזה. מקרא זה הקשו לחברים. כי כך היה צריך לכתוב, אל תתן את פיך לחטיא את נפשך. כש"א נפש כי תחטא. ולא מצאנו מקרא שכתוב, ובשר כי יחטא. וקושיא יפה היא.

הרי הנפש היא החוטאת הבשר הוא רק שליח, אז למה אומר אל תתן את פיך להחטיא נפשך. באנו לתקן את הנפש ולא את הבשר. אומר הזוהר בשר מתכוון לברית, שאדם עלול לפגום בדיבור. כל דיבור עושה רושם.

ומשיב, אלא כך היא ההלכה, שאסור לו לאדם לדבר דברי זנות אפילו עם אשתו, משום שאברו יתקשה, ויבא להרהורים רעים אחרים ויהיה דש בגרנו, ויזרע חטים אחרות. דהיינו שיזדווג עם אשתו ויהרהר בנשים אחרות.

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. זה בשר קדש, שכתוב והיתה בריתי בבשרכם, דהיינו ברית מילה. ואל תאמר לפני המלאך דהיינו ההולך לימינו של אדם, אל תאמר דברים שאינם הגונים, דהיינו דברי זנות, אלא כל דבריך יהיו בנחת ובמשקל. מהו הטעם. הוא, כי שגגה היא. שחייב על זה קרבן שגגה.

עוד. על זה, למה יקצוף האלקים על קולך. מפני שעוף השמים יוליך את הקול שלך ומעמידו לפני הקב"ה.

עוף גימטרייה יוסף, יסוד, מקום ההשפעה מעל הארציות, והקול משפיע ומגיע גם לתפיסה האמונית ומעמידה לפני החשיבות באמונה בקב"ה, וזהו הפגם בברית שנגרם מדיבורי זנות

וחבל את מעשה ידיך: היינו על חטא הבשר. מהו הטעם. מפני שכל אדם שיש לו ברית קדש אין יכולים אותם השולטים והמלאך דומה בגיהנם להכניסו שם. ובלבד שישמור את ברית קדש, ואם לא שמר אותה, מעבירים ממנו הברית, ומשחיתים ומחבלים אותו. שזה דהיינו המילה, נקרא מעשה ידיו של אדם. וע"כ נאמר עליו וחבל את מעשה ידיך, דהיינו שמעבירים ממנו ברית הקדש. ואחר כך מכניסים אותו בגיהנם, ואין להם על מה שיסמוכו. עתה בני, היה נזהר בכבוד חברך יותר מבגופך. הזהירו בזה, שלא יפגע בכבוד אחר כמו שפגע בכבודו.

האם מותר לאדם לעורר את תאוותו. בכלים דעיגולים מותר להאיר גם בחינה ד שמעוררת אור מקיף. אז למה אסור להרהר באישה זרה, אלא שאם עושה כך לא יוכל להגיע לקדושה. ומי שמהרהר בדבר האסור ימאס בדבר מותר

עשית הארץ היא כעין יצירת האדם

פתח ר"י ואמר, גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלקי. גם צפור, שם למדנו, עשה הקב"ה בארץ מקומות ושטחים קדושים, שהם יותר עליונים משאר מקומות הישוב. האם האדם עושה את המקום או המקום עושה את האדם. בפנימיות הארץ היא הרצון, ויש באדם רצונות שהם יותר עליונים מרצונות אחרים.

והכל הוא כעין יצירת האדם. שהקב"ה בורר אותו הזרע, ומנפצו, כמי שבורר ומנפץ חטים, התבן לבד, והקש לבד, עד שבורר החטים על מקומם. שרוצה לברר את הטוב מהרע, שהחיטים שהם הצד הטוב יבואו למקומם. כך ברצונות האדם יש לזרוק את הקש השייך לצד הבהמה ולקחת את החיטים שהם צד האדם.

וכשנכנסו ישראל לארץ, נסתם הפתוח, שהוא הפה, ונפתח הסתום, שהוא הטבור, להיפך מן האדם, אשר כשנולד, נסתם הטבור ונפתח הפה. ומפרש. נסתם הפה שלא היה בו הדבור משנסתלק משה. נפתח הטבור, היינו בית המקדש. ומשם אוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה, וכל העולם ניזון מתמצית ארץ ישראל . היינו שכל העולם כמו במצב עיבור.

וכל העולם נזון מתמצית ארץ ישראל, כי בכל העולם אינו נמצא השפע השלם הזה, אלא שנזונים מתמצית ארץ ישראל. תורת משה מחברת אותנו לקב"ה. בלי חיבור זה יש את הארץ ממנה ניזונים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים ז-ט
1.מדוע כתוב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך והרי נאמר נפש כי תחטא מהו אותו בשר ולמה מתכוון הכתוב?
2. הראה את ההתאמה של יצירת האדם ליצירת הארץ שעשה הקבה?
3. מה היחודיות של בית המקדש ומדוע הוא הראש ופה של כל הארץ ומהו באדם?
4. מה אתה למד מכך שאור הכתוב שעד שבאו ישראל לקבל התורה אז נפתח הפה בראש שהוא בשמים שניתנה בו התורה ודווקא שנכנס לא"י אז נפתח הפה ונסתם הטבור?

❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיר השירים ד – ו שיעור 2

ד אתוון בריש ספרין

לאחר שאכל ושתה, פתח ואמר, שיר השירים. יש שם ש' גדולה, והיא אות שניה מסוף האותיות שבאלפא ביתא, ב' דבראשית היא גדולה, והיא אות שניה מתחילת האלפא ביתא. מהו הטעם שב' אותיות אלו הן גדולות. ומהו הטעם שפותח באות השניה ולא בראשונה שהיא א'. וכן בשה"ש, שפותח באות השניה מסוף הא"ב, ולא באחרונה, שהיא ת'.

ומשיב, שהתחלה מורה על הכל, ושיר השירים מרכבה לבינה, האות ב' דבראשית רומזת שהיא בית העולם, כי מעשה בראשית הוא מעשה העולם. וע"כ ההתחלה היא בב'.

וע"כ, האותיות העומדות בהתחלת הספרים, והן גדולות. בכל התנ"ך ישנם ארבע ספרים המתחילים באות גדולה. כי אותה האות, הוא הסוד והסתר של כל הספר. כלומר, שבה נרמזו כל הסודות והסתרים שבאותו הספר, שהיא עומדת בהתחלתו.

ואלו הן: א' של דברי הימים, ב' של בראשית, מ' של משלי, ש' של שיר השירים. אלו ארבע אותיות שבהתחלת הספרים, הן אותיות גדולות. ומי שיודע בהן, יודע הסוד של כל הספר, כי אותה האות, מלמדת הסוד של כל הספר.

האפן הב' הוא, שבאמצע הא', שהיא הו' העומדת באלכסון, הוא צורת אדם. שה"ס הקו האמצעי, ונאחזות בו מב' צדדיו כעין ב' זרועות, שה"ס ב' קוין ימין ושמאל, מצד זה ומצד זה. וא' זו הצורה והסוד שלה הם אדם, וע"כ נרשמת הא' בראש ספר דברי הימים, כי הספר הזה לא בא אלא להשלים צורת אדם בסתריו ומדרגותיו, עם אלו התולדות שלו, המובאים בדברי הימים, שיהיה הכל אחד, אדם שלם.

אין האדם שלם בלי התולדות שלו. סדר התולדות מלמד על מדרגות. דברי הימים מראה את המדרגות של התפשטות האדם דרך קו אמצעי לכן לא מזכיר קין והבל שאינם בקו אמצעי

ב דבראשית היא גדולה, משום שהיא כצורת בית לכל העולם, שהיא מסבבת בצורתה, לג' צדדים מעלה ומטה וכל מעשה בראשית כלולים בה, מסבבת לג' צדדים של כל העולם, ונשאר בה צד צפון פתוח, ואינו נבנה, מפני ששם המדור הרע, כי שם שורה הרע של כל העולם. כי כל הדינים באים מהקו השמאל שהוא רוח צפון. כש"א, מצפון תפתח הרעה.

לעומת הרעה שבפונציאל הצפון, מצד שני כל הזהב, בחינת החכמה נמצאת בשמאל, הוא רצון שנתן הבורא, כח יצחק, צד האישה, הכל בזכות הצפון, שהוא רע כשעומד בפני השמאל, וטוב כאשר נכלל בחסדי הימין בדרום.

יש יצר הרע בעולם וניתנה לו רשות להיכנס ( מהצפון, החלק הפתוח של האות ב) זאת כדי שיבוא האדם בשיתוף, שניתנה לאדם תורה תבלין, וכעת על האדם לבחור האם ירצה להיתקן בדרך יסורים או בדרך תורה. תפקיד האדם לסגור את הפתח בפני היצר הרע.

כתוב בבראשית שהארץ (הרצון) הייתה תוהו ובוהו, כלומר מראים לאדם את השלמות, התכלית, השמים, ואת הארץ היא הרצון אותו יש לתקן.

כי סוד התורה ה"ס הקו האמצעי, שהוא ז"א, ההולך ומתקן הצד הצפוני הפרוץ, שהוא קו השמאל. מכאן שהסוד של כל בראשית, כל ספר התורה, שיש לך פתח שעליך לסגור, כל התורה הוא תבלין שבא לכופף את הרצון לקבל מצפון, להתכלל בחסדי הימין.

כל תפיסת בראשית בא להראות שכל הבריאה באה באות ב עם הפתח ליצר הרע, וניתן להתגבר ולהגיע לשלמות לשם מ"ב, היינו תיקון מצרים שהיא בחינת יצר הרע.

מ' פתוחה היא סוד הנוקבא השלמה, שהיא המלכות, דהיינו, אשת חיל המתעטרת בעטרותיה. וע"כ כל ספר משלי אינו אלא שבח של אשת חיל זו, שהיא המלכות, ולישב דעת בני אדם, להשמר מאשה רעה שהיא הס"א כש"א, לשמרך מאשה רעה, ולהתקרב לאשת חיל זו בעבודה עליונה. ועל כן המ' הגדולה שבתחילת הספר, הולכת על הסוד הזה.

סוד ספר משלי, שכל העולם הזה הוא משל, ובספר מספר את המשלים של שלמה, המלך שהשלום, השלמות שלו. לשלמות זאת מגיעים אם תופסים את הקשר האמיתי והנכון לאמת. תכלית הספר לדעת החכמה. גדר החכמה הוא לדעת בכל המידות והדרכים כיצד להגיע לתכלית.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים ד-ו
1.מהו סוד של ד האותיות הגדולות שבכל אחד מהספרים שמתחילה באות גדולה?
2. מהן ב' האופנים של לימוד האדם מסוד הא' שמתחילה בדברי הימים?
3. מה סוד הפתח של הב' מצד שמאל ומהו התיקון בכך שספר בראשית מסתיים במ' סתומה?
4. מהו סוד אשת חיל של ספר משלי ומה יש כנגדה?
5. כיצד שיר השירים מצביע על המלך שהשלום שלו?

❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש שיר השירים שיעור א' – א – ג
פניני הזוהר: תובנות נבחרות המבוססות על שיעור הרב.

1. מטרת הלימוד להביא אותנו להשגה שלמה ולהארה של משיח.

2. שלמות הזיווג היא בין יסוד למלכות, בין הזכר לנקבה, שמתחברים פה אל פה ומתאחדים לאחד ואז נבנה בית המקדש.

3. אפשר לשבת בשערי העיר רומא מטעם יראת הרוממות או מטעם גאווה גדולה של האני השקרי.

4. הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וגו', עמי הארץ שבאדם שהם עזי פנים ככלב, ומשום זה יאכלו עם
הכלב ביחד באותה מדרגה, שהכלב שבאדם נובח הב הב, הב לי מהעולם הזה הב לי מהעולם הבא.

5. יש להסתכל על השערים הפנימיים ולא ללמוד רק מהחיצוניות שהיא בחינת שערי רומא.
יש להאיר את הנשמה מהנקודה הפנימית.

6. צריך להיזהר לא לאבחן אדם רק לפי החיצוניות שלו. כך שבאים ללמוד שיר השירים
יש לצאת מהגאווה כדי להבין משהו, לצאת מתפיסת רומי, תפיסה של גאווה, וללמוד לקבל אורח. דהיינו את הבורא יתברך.

זוהר חדש שיר השירים א – ג

ד רוחות שבנשיקות

מלמד כאן מהי דרך הלימוד ומטרתו שהיא להגיע להשגה שלמה, להארה של משיח.

 השלמות היא הזיווג שבא כאן בשיר השירים בין היסוד למלכות, בין הזכר לנקבה כשמתחברים פה אל פה ומתאחדים לאחד, ואז נבנה בית המקדש

רבי ברכיה אמר, הייתי יושב בשערי העיר רומא הגדולה (שערי יראת הרוממות), וראיתי אדם אחד שהיה בא. יצאתי לקראתו, והבאתיו לביתי. בדקתי אותו במקרא במשנה בתוספתא ובהגדה, ולא מצאתי בו כלום. גערתי בו, ולא השיב לי כלום. הפיל עצמו אחורי הדלת, וישן. אמרתי, הוא והכלב יאכלו יחד. מספר כאן על חשבון נפש אישי, שכאשר אורח בשערי רומא, היינו בגאווה גדולה, האם הוא יודע איזו שהיא תורה. את האני הגאוותן הזה הוא מפיל מאחרי הדלת.

אמר ר' מניומי הזקן מגוש חלב, מהו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וגו'. לא ידעו שבעה, אלו הם עמי הארץ, שהם עזי פנים ככלב, עזי נפש בכל דבר, מהו הטעם. הוא, מפני שלא ידעו הבין. והקב"ה אינו משרה שכינתו בתוכם, וע"כ הם עזי נפש. ומשום זה, הוא והכלב יאכלו יחד. כמו אותו כלב שהוא בחינת עם הארץ שנובח הב הב, הב לי מעולם הזה, והב לי מעולם הבא

כשהקיץ משנתו, כלומר התעורר לדרך רוחנית, בניגוד לרוב בני אדם שהם ישנים, רדומים בדרך השם, קם וקרב אל השלחן, השפיל ראשו האורח ולא אמר כלום. ראיתי והסתכלתי בעיניו, שהיו צוחקות. אמר לי, ודאי נתרחקת מדרכי אדונך, שהוא תקן שלחן, דהיינו שהכין אוכל, מטרם שבא אדם, ומטרם שיפקוד אותו ויבדוק אותו, אם יודע תורה.

אומר למארח היה עליך ללמוד מהקב"ה שקודם ברא והכין לאדם את האוכל ואחר כך ברא אותו, בלי לבדוק אותו, אלא פעל בחסד. אם תוסיף ללכת בדרך הזה לא יתקיימו לך בנים, כלומר לא יהיו לך הבנות בתורה. ומיד חזר ואמר, יחיו לך, ויתקיימו לך קודם נתן בו ביקורת לאחר שהמתין בחוץ, ובא לדבר רק בבוקר, בזמן של חסד.

אמרתי לו, למה חזרת מדבריך והתנחמת. אמר לי אסור לאדם לקלל את עצמו, וכל שכן לאחר, משום שקללת חכם אפילו שהיא על תנאי, היא מתקיימת. אבל אתה, בדקתי אותך, ולא מצאתי שתהיה בן תורה, וקללותיך אינן כלום. מלמד אותו לא לבחון דברים בחיצוניות, אלא להאמין שישנם דברים פנימיים ולא רק בחיצוניות שזו בחינת שערי רומא. תלמד להאיר את הנשמה מהנקודה הפנימית.

הרי שקללת חכם, אפילו על תנאי, היא מתקיימת. ברגע שמוציאים דברים נותנים להם כח לצאת מהכח אל הפועל. אצל עם הארץ עוד ניתן לבטל דבריו, אך לא אצל חכם. כאן הבין שהאורח כן בן תורה.

כיון שהכרתי בו, שהוא תלמיד חכם, קמתי והושבתי אותו בראש השלחן. אמרתי לו, והרי אחר פרשת ואתה תצוה, אמר משה הדבר הזה, לקלל את עצמו, שהוא בפרשת כי תשא. אמר לי אין מוקדם ומאוחר בתורה. התורה איננה סיפורים היסטורים. וכאשר אמר שאין מוקדם ומאוחר בתורה, הבין שהוא לומד את התורה כראוי, מעבר לזמן ומקום.

שאלתי אותו במקרא במשנה ובתוספתא ובהגדה, והיה בקי בכולם. אמרתי, למה בתחילה, כשבדקתי אותך, לא השבת לי. אמר לי, השינה היתה דוחקת אותי, כי כבר היו שני ימים שלא ישנתי, ולפי שהשינה באה לעיני, לא השבתי לך.

צריך להיזהר לא להסתכל מבחוץ ולאבחן אדם, וכך כשבאים ללמוד את שיר השירים, יש לצאת מהגאווה כדי להבין משהו. לצאת מהתפיסה של רומי, של גאווה, וללמוד לקבל אורח, שאין אורח אלא הקב"ה

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים א-ג
1.מהו אותו רוח שכלול מארבע רוחות שזוכה בו מלך המשיח בלבד?
2. מה אתה למד מסיפורו של רבי ברכיה לגבי האורח והיחס אליו?
3. כיצד צריך להתייחס ללימוד שיר השירים?

❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧