מגילת רות י – יב
ברן יחד כוכבי בקר
על האדם להשתית את האני האמיתי שלו על רצונו ופעולותיו, כדי לבנות את הלב שמסוגל להוציא פירות של אהבה, וקשר עם הבורא, שזו התכלית והשבות אל לבבך.
בנייה אישית זו צריכה להיות על פי הסדר של המלכות דאצילות, היא האני של העולם מפני שהאני של כל אדם הוא בנקודת ההתחברות לאני הכולל, השכינה הקדושה.
בתחילה ברא עולמות והחריבן, כלומר מרגיש האדם שאינו יכול לבנות עצמו כראוי, שכל רצונותיו הולכים לדברים לא טובים. צריך האדם להתייאש מהאני הכוזב שלו, כלומר להסכים לוותר על הרצונות כדי לבנות מערכת נפשית חדשה.
בכל פעם שבא האדם לבנות את האהבה, רק מטעם השתוקקות עצמית, הוא נשבר. השתוקקות זו נק בחכמה שלג ממנה לא ניתן לבנות, אי אפשר להצמיח עליו, אלא עליה לבוא לבחינת ארץ, רצון שמצמיח פירות, שעושה רצונו של השם.
היסוד הוא נקודת הצדיק, שהוא כלל אליו יש להתחבר, הוא הכלל של החסדים, ודרכו להתחבר לאור האלוקי. זוהי ההסכמה בלי להתלונן שאמר ללבנה לכי מעטי עצמך, לב כפוף למוח.
מגילת רות י – יב
ברן יחד כוכבי בקר
על האדם להשתית את האני האמיתי שלו על רצונו ופעולותיו, כדי לבנות את הלב שמסוגל להוציא פירות של אהבה, וקשר עם הבורא, שזו התכלית והשבות אל לבבך.
בנייה אישית זו צריכה להיות על פי הסדר של המלכות דאצילות, היא האני של העולם מפני שהאני של כל אדם הוא בנקודת ההתחברות לאני הכולל, השכינה הקדושה.
בתחילה ברא עולמות והחריבן, כלומר מרגיש האדם שאינו יכול לבנות עצמו כראוי, שכל רצונותיו הולכים לדברים לא טובים. צריך האדם להתייאש מהאני הכוזב שלו, כלומר להסכים לוותר על הרצונות כדי לבנות מערכת נפשית חדשה.
בכל פעם שבא האדם לבנות את האהבה, רק מטעם השתוקקות עצמית, הוא נשבר. השתוקקות זו נק בחכמה שלג ממנה לא ניתן לבנות, אי אפשר להצמיח עליו, אלא עליה לבוא לבחינת ארץ, רצון שמצמיח פירות, שעושה רצונו של השם.
היסוד הוא נקודת הצדיק, שהוא כלל אליו יש להתחבר, הוא הכלל של החסדים, ודרכו להתחבר לאור האלוקי. זוהי ההסכמה בלי להתלונן שאמר ללבנה לכי מעטי עצמך, לב כפוף למוח.
לז) רבי אלכסנדרי פתח, ואמר, ברן יחד כוכבי בקר, כוכבים שבמרום שולטים בלילה, חוץ מאותן ששולטין בבקר. וכלן משבחין ומפארין ומייחדין שמו של הקב"ה. הה"ד, ברן יחד כוכבי בקר, ולא כוכבי לילה אע"פ שממשלתן כרגע.
לח
לט) רבי חסדאי אומר, כוכב אחד יש במרום, והקב"ה מוציאו ממקומו, וילון שמו. והוא ממונה להכניס ולהוציא שאר הכוכבים, ומשמש כל הלילה, כיון שאותן כוכבי בוקר שולטין, נגנז ונבלע במקומו. הוא מסמן את החלפת כוכבי לילה בכוכבי יום. ואיך מלמד על כוכבים ביום, וכאן מסביר הזוהר הרבה לפני המדע שהכדור עגול. הקב"ה נתן כח קוסמי בכוכבים, כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. יש שליטה שונה ביום ובלילה.
המרגיז ארץ ממקומה
מ) אמר רבי שמואל וכו': אר"ש, כתוב, המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון. כשהקב"ה רוצה להרגיז את כל העולם ולרגש ולהרעיש את עמודיו, אינו מרעיש אותו אלא ממקומו. מה הוא מקומו. הוא נקודת ציון, שהיא יסוד דמלכות ירושלים נק מלכות דמלכות ויסוד דמלכות נק ציון. שמשם הושתת העולם. כמ"ש להלן. הקב"ה מרעיש ומרגיז את העולם כדי לעוררו לתשובה.
מא) רבי רחומאי אומר וכו': רר"א, מציון הושתת העולם, שכתוב, מזמור לאסף אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. וכתוב אחריו, מציון מכלל יופי אלקים הופיע.
מב) ואמר רבי שמלאי וכו': ואר"ש, כשברא הקב"ה את העולם, הביא אור באור, והלבישם זה בזה, וברא השמים. שכתוב, עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. הביא אור מאור, וכאן מדבר מכלים שאנו מתייחסים מצד התלבשות אורות בכלים.
מג) והאי אור אקרי וכו': ואור זה, נקרא אור לבושו. שהוא האור הראשון שנתלבש בו הקב"ה. והאור ההוא נתפשט בהוד והדר, ונברא העולם. שכתוב, הוד והדר לבשת וגו'. נוטה שמים כיריעה.
לשלג יאמר הוי ארץ
מד) ר' חזקיה אמר וכו': ר"ח אמר, כשלקח הקב"ה את השלג מתחת כסא כבודו וזרק לתוך המים, לקח כשיעור שעלו, שכתוב, מי מדד בשעלו מים. השלג הוא בחינה א של המלכות, חכמה ללא חסדים, משם לקח את נקודת המלכת ומשם השתית את העולם, מאותו רצון שנגלה מהחשך
מה) רבי יודאי אמר וכו': רי"א, כשיעור שליש זרת לקח, וזרק לתוך המים. שכתוב, וכל בשליש עפר הארץ. וכתוב, כי לשלג יאמר הוי ארץ. חיבר את המלכות ליסוד, ויכול היה להתחיל את הקו אמצעי, זרק אותה לארץ ואותו שלג ממנו עשה את המלכות, כאשר יכולה היא לבוא לשיתוף עם ז"א
מו) ומתחת המים נקפא וכו': ונקפא מקום אחד תחילה, מתחת המים באמצע התהום. ומשם נעשית אבן אחת משוקעת באמצע התהום. ועלתה למעלה ונראית בציון. והיא נקודת העולם. היא המלכות שהיית בשליש תחתון דיסוד, שהוא הרי צר ואריך. מצד אחד נגנזה ברדלא, ומצד שני התכלל שליש התחתון ממנה, ומכאן הושתת העולם.
מז) רבי יוסי אומר וכו': רי"א, העגול והכדור, אין להם עמידה, דהיינו נקודת ציון שהיא עגולה, אין לומר שהיא נקודת העולם, אלא מתוך נקודה אחת, שהיא נקודת ציון, באמצע, והנקודה ההיא, הוא המקום של העולם שמשם נתפשטה הארץ לכל ד' רוחותיה. וכיון שנתפשטה לד' רוחות, יש לה עמידה. רבי חזקיה אמר, כעין בריאתו של אדם. שגם הוא נתפשט מנקודת הטבור שבאמצעו לכל רוח. בדומה לעובר נפרד מאמו, כך המלכות נפרדת בנסירה
מח) בשעה שנקפאה הארץ וכו': בשעה שנקפאה הארץ תחת המים, מה כתוב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כיון שהמים ראו את היבשה, היו עולים ונגבהים לכסותה כבראשונה ראו שיש לה חיסרון ורצו לחזור למלא אותה באור, עד שגער בהם הקב"ה בחינת מנעולא שאי אפשר לקבל ג"ר דחכמה, ונסו, שכתוב, מן גערתך ינוסון.
צרור שחתום בו ע"ב שמות
צרור הוא מקום ששומרים בו כמו אוצר.
מט) ואע"פ שהיו נסין וכו': ואע"פ שהיו נסים לא היו נשקטים. מהו הטעם. הוא משום שהיו מכסים עליה מקודם, ועתה נסים מפניה ורוצים לחזור, מה עשה הקב"ה, לקח כמין צרור של חרס, וחקק בו שמו של ע"ב שמות, והשליך לתוך המים, ועמדו מיד, ונשקטו. זהו אותו כח של חסדים מכוסים, כדי לבוא אחר כך לפעול את המפתחא
נ) ובאיזה מקום עמדו וכו': ובאיזה מקום עמדו. הוא בציון, שכתוב, מציון מכלל יופי. מכלל יופי הוא שמו של הקב"ה, דהיינו השם ע"ב, והוא נתון בציון. וע"כ משם עמדו. וכשהארץ מתמוטטת, אינה מתמוטטת אלא ממקום זה, שהוא מקום העולם.
נא) רבי פדת אומר וכו': רפ"א, הנשבע באמת בשמו של הקב"ה, צרור זה שחתום בו שמו, מסתלק למעלה בחדוה, ומתקיים בו. והעולם מתקיים. והנשבע לשקר, אותו צרור עולה ומסתלק, ורואה שהוא שוא, ואז העולם מתמוטט, ורוצה לחזור לתהו ובהו. שאין העולם מתקיים, אלא על שמו החתום באמת. ועל זה כתוב, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא מי שנשבע לשווא מומטת את העולם בכך שאינו מקיים את רצון הבורא.
נב) ר' חזקיה אמר וכו': רח"א, מקום כל העולם כולו, היא נקודה אחת, אשר עליה עומד הכל. והכבוד אינו ברוך אלא ממקומו. שכתוב, ברוך כבוד ה' ממקומו.
ביאור המאמר. כתוב, לשלג יאמר הוי ארץ. שלג, ה"ס המלכות מצד המצב הא', שאז היתה דבוקה בקו שמאל דבינה בלי ימין, וע"כ נקפאו אורותיה, והמים, שהם האורות, נקפאו והיו לשלג (כמ"ש בזהר בראשית א' דף רמ"ז בד"ה ימא דקאפו ע"ש), והנה השלג, מלבד שאינו עושה פירות, אינו ראוי לכלום, והקב"ה אמר לשלג, הוי ארץ. שאמר לשלג, שאינו ראוי לכלום, הוי ארץ מוציאה פירות ונותנת מזון וחיים לכל חי. ואיך אמר את זה. הוא סוד מ"ש לה, לכי ומעטי את עצמך, שירדה ובאה תחת המסך דחזה דז"א, והמסך הזה מיעט קומתה, שלא תוכל לקבל עוד מבינה, אז נתדבקה בז"א שהוא ימין, וקבלה ממנו חכמה וחסדים יחדיו, שהחכמה נתלבשה בחסדים, ואז נעשית ארץ מוציאה פירות, ונותנת מזון לכל חי. וענין האמירה שאמר לה, הוי ארץ, הוא תקון המסך דחיריק שבנוי ממנעולא ומפתחא שימעט קומתה. שע"י תקון זה נתדבקה בז"א והיתה לארץ וכו'. וענין המסך הזה נבחן ג"כ למדה, משום שמודד קומתה שתהיה למטה מז"א, שע"י המדה הזו, נתתקנה להיות ארץ מוציאה וכו שאם היא מתלוננת לאחר שמיעטה עצמה לא תוכל לקבל.
וז"ש (באות מ"ד), כשנטל הקב"ה את השלג, שהוא המלכות מבחינת המצב הא', וזרק לתוך המים, דהיינו לאורות דז"א שמחזה ולמטה .נק מים ולא אור מפני שזו הארת חכמה ולא אור חכמה מתחת כסא כבודו, שלקח אותה המלכות מתחת הבינה מתחת למקום ההשתוקקות שמרגישה עצמאית, הנקראת כסא הכבוד, שהיא כסא אל החכמה. והוא משום שהמלכות דמצב הא' היתה דבוקה תחת הבינה בקו שמאל שלה, וע"כ לקחה משם. נטל כשיעור שעלו, שעלו פירושו אותו המסך שמדד ומיעט קומתה, שתהיה למטה מקומת ז"א, ועם המסך הזה לקח השלג, שהיא המלכות דמצב הא', ומיעטה והורידה למטה מחזה דז"א.
וז"ש (באות מ"ה), כשיעור שליש זרת נטל, אינו חולק על ר' חזקיה, אלא שהוא מבאר עיקר כח הדין שבמסך דחזה, שפעל על המלכות, להורידה למטה מקומת ז"א. כי במסך דחזה יש ג' בחינות דינים מג' קוין, וקובץ הדינים האלו נקראים זרת, שהוא מלשון זר וזרות. וכן ה"ס זר זהב. שהדינים דקו ימין, הן שנעשו מעלית המלכות לבינה. והדינים דקו שמאל, הן מחשך וקפאון שבשמאל. והדינים דקו האמצעי, ה"ס מסך דמנעולא. ומשום שנמשכים מג' קוין ע"כ נבחנים לג' שלישים של הזרת. ואומר ר' יודאי, ששיעור המדה שבה לקח השלג והורידה למטה מקומת ז"א, הוא שליש זרת, דהיינו שלישו התחתון, הנמשך מקו אמצעי (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש), כשיעור שליש זרת נטל, דהיינו המנעולא, וזרק לתוך המים, ובכחה זרק השלג לתוך המים דז"א שמחזה ולמטה.למעלה היה אור שאינה יכולה לקבל, בחינת שלג דכתיב, וכל בשליש עפר הארץ אשר בשליש הכונה היא על השליש התחתון של הזרת. שבו נתתקן השלג להיות עפר הארץ. וכתיב, כי לשלג יאמר הוי ארץ,לקח מלכות שתחת כסא הכבוד, מיעט אותה להיות בתחתית היסוד וממנה עשה ארץ בזכות שמוכנה להתמסר לצדיק, בבחינת מנעולע שבכח שליש הזרת, אמר לשלג שיהיה ארץ מוציאה פירות ונותנת מזון וחיים.
והנה בתחילת המיעוט והירידה של המלכות היו המים דז"א מכסים אותה כולה, ולא היתה נראית, דהיינו שבטלו את החכמה שהיתה בה, המכונה ראיה האם את רוצה להישאר עם מה שיש לך שאינך יכולה להפיק מכך כלום. ואח"כ השפיע לה ז"א חכמה וחסדים אמנם ממועטים אך זה לטובתה, ועלתה למעלה מן המים ונראית. וז"ש (באות מ"ו), ומתחת המים נקפא מקום אחד בתחילה וכו' שהשלג ירד מתחת המים תחילה שהיא נקודה דאורות, זיווג ב של עיבור ב בגובה קומה של חכמה ונעשית משם אבן אחת משוקעת באמצע תהום, דהיינו שהיא נשקעה באמצע התהום, שהדינים של התהום סבבוה מכל צד ולא היתה נראית, דהיינו שנתבטלה החכמה שבה. ואח"כ השפיע לה ז"א ג"ר, ועלתה למעלה ונראית בציון, שהחכמה נגלתה בה שוב, והיתה נראית, והיא נקודת העולם, היא לא נבנית מאותה נקודה שהתבטלה אלא התפתחה שכל העולם נסמך על נקודת ציון, ששם הארת החכמה. ורבי יוסי חולק, שאין לומר שעל נקודת ציון עומד העולם, כי המלכות לית לה מעצמה כלום אלא מה שז"א נותן לה. וע"כ אין לומר עליה, אלא שהיא בית קבול לקבל לכל העולם. וז"ש (באות מ"ז), רבי יוסי אומר, סגלגל וסגולגלתא לא מתמוקמי, שהמלכות שה"ס עגול וכדור, אין לה עמידה בפני עצמה שהעולם יעמוד עליה, מפני שאין לה מעצמה כלום. והיא מוחזקת ע"י כח רוחני מעליה אלא מגו חד נקודה, שהיא נקודת ציון, באמצע ההיא נקודה, איהי מקומו של עולם, ששם המקום ובית הקבול בשביל כל העולם, ומשם נתפשטה הארץ לכל רוחותיה, דהיינו לד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ.
וז"ש (באות מ"ח), בשעה שנקפאה הארץ מתחת המים, דהיינו אחר שהשלג, שה"ס המלכות דמצב הא' ירדה מתחת האורות שמחזה ולמטה דז"א, והמים כיסו אותה, דהיינו שבטלו החכמה שבה, כנ"ל. מה כתיב, יקוו המים אשר מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, דהיינו שז"א חזר והשפיע בה חכמה וחסדים, והראיה חזרה למלכות שז"ס ותראה היבשה. כיון שראו המים היבשה, היו רוצים לכסותה ולבטלה כבתחילה, עד שגער בהם הקב"ה, דהיינו שמיעט החסדים שבהם, ונסו, מפני היבשה. וז"ש (באות מ"ט), ואע"פ שהיו נסין לא היו משתככין, שעוד רצו לכסות הארץ. מאי טעמא. מפני שהיו מכסים עליה בתחילה וכו' וע"כ לא שקטו. מה עשה הקב"ה, נטל כמין צרור של חרש, שה"ס המסך שבחזה דז"א, ששם צרורים הדינים, וחקק בו שמו של ע"ב שמות, כי ע"ב שמות הם בחג"ת דז"א בסוד הכתובים, ויסע נקודת חולם, ויבא שורוק, ויט חיריק, (כמ"ש בזהר בשלח אות קע"ג), והמסך דחזה מקבל השם ע"ב מחג"ת דז"א, שנבחן, כמו שהוא חקוק עליו. והשליך לתוך המים, שהשם ע"ב מאיר חכמה וחסדים במים שמחזה ולמטה דז"א, ועמדו מיד וכו'. ובאיזה מקום עמדו, בציון וכו'. כלומר, שעמדו ונתיחדו עם נקודת ציון, הנ"ל, ששם מקום גילוי החכמה. וז"ש, מכלל יופי, זה שמו של הקב"ה, שהוא החכמה שהוא בציון.
וז"ש (באות נ"א), הנשבע באמת בשמו של הקב"ה, צרור זה וכו', כי בשבועת אמת גורם קיום לצרור זה, בכל התיקונים של חג"ת חולם שורוק חירירק הממשיך שם ע"ב למטה מחזה .השבועה היא הסודות שלאה נותנת לרחל והעולם מתקיים על ידו. והנשבע לשקר אותו צרור עולה ומסתלק ורואה שהוא שוא, ששבועת שקר גורמת להסתלקות המסך דחזה והארת השם ע"ב, ואז העולם מתמוטט וכו'. שהמים רצים שוב לכסות הארץ וכו' כנ"ל. וז"ש (באות נ"ב), מקום כל העולם כלו היא נקודה אחת וכו', שהיא נקודת ציון כנ"ל. והכבוד אינו ברוך אלא ממקומו, מפני ששם מקום גילוי החכמה כנ"ל.
הקודם