הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 1 מתקדמים | עמודים א-ג

שאלות חזרה בזוהר בלק א-ג
1. מהי ההסתכלות דרך חלון העזר בחלק ב בתלמוד עשר הספירות בתשובה ל'
2.כיצד היה עסקו של בלק בכשפים
3. מדוע פחד בלק מפני ישראל

בלק א – ג

הציפור

בלק ע"י עושה היה מתקשר בעבודה זרה ודרכה היה משפיע על העולם. כיום אין מי שיודע בחכמה זו, אך עדיין ישנם שבבים של מידע שיכול לקבל מי שעוסק בטומאה זו, לוקחים מידע זה לתועלתם האישית או כדי לשלוט על אחרים. אמנם בקדושה גם מושכים אור, אך רק במסגרת האמונה בכדי להשפיע נחת רוח לקב"ה. בלק בן ציפור היה מומחה לטומאה זו, והיה מסתכל "מחלון" אסור לקבלת המידע.  

א) ויַרְא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאֱמוֹרי. רבי שמעון אמר: ראה בהסתכלות החכמה, וראה בעיני החכמה. ראה בהסתכלות החכמה, כמ"ש, ויַשְקֵף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון. בעד החלון, הוא כמ"ש, בעד החלון נשקפה ותייבב אֵם סיסרא. אלא ודאי חלון החכמה שבקצה שוּלי הכוכבים, הוא החלון של אם סיסרא ואבימלך, והם חלונות החכמה. הייתה להם שיטה לראות בחכמה.  

יש הרבה חלונות, וחלון אחד יש, שכל החכמה שורה בו, ובו רואה, מי שרואה בשורש החכמה. אף כאן, וירא בלק, בחכמה שלו, בחלון הפרטי.

הלבנה, היא המלכות, הנקראת חכמה תתאה. וממנה עיקר החכמה. ויש כוכבים, המאירים ומתנוצצים מהם חכמה, שהם חלקי המלכות וצבאותיה. ובקצה הסיום של הארתם, שם החלונות, שהחיצוניים מקבלים מהם חכמה, הארה דקיקה ולא יותר. זו לא כל החכמה, אלא משהו שקשור אליה, ואהרה דקה זו יכולים הקליפות לקחת. אין הם רואים מסוד הלבנה, מסוד האמונה השלמה, אלא מהכוכבים.

וירא בלק, שראה בהסתכלות החכמה, כמו אבימלך ואם סיסרא, חלון החכמה שבקצה שולי הכוכבים, שקצות שוליהם של הכוכבים נתקנו לחלונות בשביל החיצוניים. וחלון אחד יש, חלון של חכמה, חלון המלכות. ושם כל זר לא יבוא שזה שורש החכמה, שרק מי שראוי יכול לקחת, והקליפות חלקים קטנים.

ב) בן ציפור. שהוא מבני בניו של יתרו, שנקרא ציפור. אבל בן ציפור ממש, שכל עסקיו היו עם ציפור. כי כשָׁפיו היו בכמה מינים של אותה ציפור. לקח הציפור, ודפק עם עשב, ומפריח באוויר. עשה מעשים ולחש לחשים, ואותה ציפור הייתה באה, ובפיה אותו העשב, ומצפצפת לפניו.

והכניס אותה בכלוב אחד, הקטיר לפניה קטורת, והיא מודיעה לו כמה דברים. עשה כשפים, והציפור מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עיניים, ומודיע לה, והיא באה. וכל דבריו היו בציפור ההיא.

הציפור היא עבודה זרה בג״ר דקליפה. והמכשפים, הרוצים לקבל ממנה חכמה וידיעות, הם צריכים להמשיך לה ב׳ מוחין חו"ב, ימין ושמאל. ואז הציפור מודיעה להם כל מה שרוצים. אמנם החיצוניים, אין להם אחיזה אלא במנעולא, מסך דמלכות דמדה"ד. ואיך יוכלו להמשיך מוח הימין אל הציפור, שהיא ו״ק דבינה, הנקרא חכמה? אין לכל המתקשרים הללו אחיזה אלא במנעולא ולא במפתחא שהיא קו אמצעי, מסך דחיריק של חוכמה בלבוש חסדים. מאחר ואין להם בינה, הם צריכים גם ימין.  

ולפיכך תחילה מעוררים הדינים דמנעולא, הנותנים להם כוח להיאחז במלכות לבדה. ואח״כ מפריחים המנעולא באוויר הבינה כדוגמת הקדושה מסתכלים רק במופשט, ונאחזים הדינים בבינה, והדינים ממעטים הבינה לו״ק חסר ראש. ואז יוכלו גם הם להיאחז ולהמשיך אורות מו״ק דבינה, שהם נעשו למוח הימין של הציפור. רק מעין אמונה אך מופשטת, בלי המעשים שיחזיקו באמונה והוא חכמה דקליפה ההיא.

ואח״ז ממשיכים מוח השמאל אל הציפור, שע״י כשפים ולחשים, הם מדביקים את הציפור בעזאל, שנקרא גלוי עיניים, הארת הג״ר דחכמה דשמאל, שנפל להרי חושך כוחות של צמצום א. ומשם נמשך אל הציפור מוח השמאל, שמשמשים עימו מלמעלה למטה כדרך החיצוניים. ואחר שהמשיכו אל הציפור ב׳ מוחות אלו, אז הציפור מגלה להם כל מה שרוצים.

ונאמר, בן ציפור ממש, כי כשָׁפיו היו בכמה מינים של אותה ציפור, הן במינים דמוח הימין והן במינים דמוח השמאל. לקח הציפור, ודפק עם עשב שהרשעים נמשלים לעשב. עשב, דינים דמנעולא, שנותנים להם אחיזה במלכות בלבד. והיה מקשקש ומכה בעשב הזה לעורר הדין במלכות. ואח״כ מפריח העשב אל אוויר הבינה, כדי לפגום הבינה ע״י העשב.

וכדי שמעשיו יצליחו, עשה מעשים ולחש לחשים, כי אפילו בכשפים, בלי התעוררות של מטה אין הוא יכול לפעול כלל למעלה, על דרך שהוא בקדושה, והתעוררות של מטה צריכה להיות ע״י מעשה ודיבור.

וע"י זה שעשה מעשים ולחש לחשים, אותה ציפור הייתה באה, ובפיה אותו העשב, שהשיגה הציפור את העשב הדין מאוויר הבינה, וע"י זה ינקה בפיה ונאחזה בו״ק דבינה. ומצפצפת לפניו, ששמחה על קבלתה. אמנם מחמת החיסרון של הג״ר שגרם לה, נבחן, שהכניס אותה ע״י מעשיו בגבול, כמו בכלוב, שאינה יכולה להתפשט כחפצה. הקטיר לפניה קטורת, שהקטורת עושה לה נחת רוח, והציפור מגלה לו כמה דברים שהם מבחינת מוחין אלו דו״ק.

ובכדי להשלים אותה בג״ר צריך להמשיך לה מוח השמאל. ומתוך שהשמאל דקדושה אינו מאיר מלמעלה למטה. וכל תאוות החיצוניים היא רק להמשיך השמאל מלמעלה למטה. לפיכך שולח את הציפור לעזאל, שבהרי חושך. שהחכמה שבו היא מלמעלה למטה. ועושה כשפיו, ההתעוררות של מטה, ואז, והציפור מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עיניים, שהוא עזאל שבהרי חושך, ומודיע לה, משפיע לה מהארת השמאל שלו ג"ר ממעלה למטה.

והציפור, אחר שקיבלה מוח השמאל מעזאל, חזרה ובאה אל בלק, והוא משתמש עימה, ומקבל ממנה כל מה שרוצה. וכל דבריו היו בציפור ההיא, שהיה משתמש עימה תמיד. ציפור זו ושימוש בה זה מעין הפרחת מחשבות שבמקרים רבים מחשבות אלו מופרכות, ויש גם שיודעים לדייק בטומאה זו.

ג) יום אחד, עשה מעשיו ולקח הציפור ההיא, ופרחה והלכה, והתעכבה, ולא באה אליו. היה בלק מצטער בעצמו ומטרם שבאה, ראה שלהבת אש אחת, שפרחה אחרי הציפור, ושרפה כנפיה. אז ראה מה שראה, ופחד מפני ישראל.

מה שמה של אותה הציפור? ידוע. וכל אלו המשתמשים ויודעים להשתמש בציפור ההיא, לא ידעו כשפיה, כמו שהיה יודע בלק.

עם הארת החכמה שבשמאל, נמשכים דינים קשים על ראש הרשעים והחיצוניים, הרוצים להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה. ויש בהם ב׳ בחינות דינים:

א. דינים דדכורא, שבאים מהארת החכמה עצמה,

ב. דינים דנוקבא, מכוחות המסך, שמתגלים בסוף דינים דדכורא, כמ"ש, לפֶּתח חַטָאת רובץ.

ובב׳ מיני דינים אלו השמיד משה ב' מלכי האמורי. כי אז המשיך משה הארת החכמה שבקו שמאל, והתגלו עימה ב׳ מיני הדינים. ואלו ב׳ מלכים בהיותם ממשיכים החכמה מלמעלה למטה

, כדרך מלכי האמורי, נהרגו והושמדו ע״י דינים אלו, אשר סִיחוֹן מלך חשבון הושמד ע״י דינים דדכורא, ועוֹג מלך הבָּשָׁן הושמד ע״י דינים דנוקבא.

ובאותה שעה עסק גם בלק עם הציפור שלו, להמשיך החכמה מלמעלה למטה, וע״כ נפגעו גם הוא והציפור שלו, מב' מיני דינים אלו. שיום אחד, עשה מעשיו ולקח הציפור ההיא, וזה היה באותו זמן שהרג משה לסיחון מלך חשבון ועַמו. ע״י המשכת החכמה בקו שמאל דקדושה, המשמיד כל אלו הממשיכים החכמה מלמעלה למטה, שע"י זה השמיד את סיחון מלך חשבון, ומחמת זה נפלו אימה ויראה על הציפור ופרחה והלכה לה, ולא באה אליו כדרכה. וע״כ היה מצטער מאותו המקרה. התעסקות בקדושה מכלה גם דברים שנמצאים בתת המודע, אפילו בלי מחשבה עליהם. כך השמיד משה את עוג מלך הבשן.

ומטרם שבאה, ראה שלהבת אש אחת, שפרחה אחרי הציפור, ושרפה כנפיה. וזה היה בזמן שהשמיד משה את עוג מלך הבשן ע״י דינים דנוקבא שהם שלהבת אש. וע״כ אותה שלהבת אש רדפה ג״כ אחרי הציפור, שבה כוח המשכת חכמה מלמעלה למטה, ושרפה את כנפיה. ולא הרגה אותה לגמרי מחמת שהסתתרה ונעלמה מבלק, ולא שימש בה אז מלמעלה למטה. אמנם שרפת כנפיים היא שרפת הג״ר שלה, שאינה יכולה עוד לפרוח באוויר ולהמשיך חכמה.

אז ראה מה שראה, כמ"ש, וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, כי ראה כל זאת בציפור שלו, שגם היא ניזוקה מאותם ב׳ מיני דינים שבהם השמידו ישראל למלכי האמורי. ופחד מפני ישראל, כמ״ש, וַיָגָר מואב מפני העם מאוד.

שמה של אותה הציפור הוא, ידוע. מטעם שכל החכמה שבה, קיבלה ממלאך עזאל שנפל משמיים לארץ המלאכים מצמצום א, להרי חושך, ואחר שנפל להרי חושך, אינו יכול עוד להמשיך חכמה במשהו, וכל החכמה שבו היא מה שנקלט בו מכבר בעודו בשמיים. וע״כ הציפור המקבלת ממנו נקראת ידוע, שהוא לשון עבר, מעודו בשמיים, ולא דעת, שהוא לשון הווה. כי עתה הוא בהרי חושך קשור בשלשלאות של ברזל.