הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 7 למתקדמים | עמודים יט-כא

בלק יט – כא

הינוקא – הילד

החכם עיניו בראשו, שאל לו לאדם ללכת בלי כיסוי ראש מפני שהשכינה שורה על ראשו, וכל מעשיו צריכים להיות למען הכלל.

מז אמר הילד, אני איני מפחד מעין הרע, כי בן דג גדול ומכובד אני, ודג אינו מפחד מפני עין הרע, כמ"ש, ויִדְגו לרוב בקֶרב הארץ בקרב בני אדם. לרוב, הוא לרבות על העין, שלא תשלוט בהם עין הרע.

כמו הדגים שבים, שהמים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף אלו אין עין הרע תשלוט בהם. וע״כ לרוב ודאי. בקרב הארץ, בתוך בני אדם שעל הארץ, שלא תשלוט בהם עין הרע, אע"פ שאינם מכוסים כמו הדגים. אמרו לו, בן מלאך ה׳, אין בנוּ עין הרע, ולא מצד עין הרע באנו, והקב״ה מכסה עליך בכנפיו. דג אינו מפחד מעין הרע מפני שנמצא בחסדים מכוסים. וכך אומר הילד שהוא בן של דג גדול, כלומר כל ההבנה שלו באה בעקבות החסדים המכוסים. וכשישנה הכנה של חסדים מכוסים, היינו ענווה ויראה, אין סכנה בקבלת האור.

מח פתח המלאך ואמר: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, וייקרא בהם שמי ושם אבותיי. פסוק זה אמר יעקב ברוח הקודש. ואם ברוח הקודש אמר לו, יש בו חכמה. כאן נקראת המלכות, מלאך. כשהמלכות היא שליח מלמעלה ומקבלת זוהר מהמראָה של מעלה, שאז מברכים אותה או"א, ואומרים לה, בתי, לכי שמרי ביתך, שהוא העולם, פקדי את ביתך, כך עשי לביתך, לכי והזיני אותם. לכי, כי העולם ההוא שלמטה מחכה לך, בני ביתך מחכים למזונות ממך, הרי לך כל מה שאת צריכה לתת להם. אז נקראת המלכות, מלאך. נק כאן המלכות מלאך מפני שבאה לזון את נשמות הצדיקים בעולם

מט והרי בכמה מקומות נקראת המלכות מלאך, ולא באה לזון את העולמות. ועוד, האם לא בשם מלאך זנה את העולמות, אלא בשם הוי"ה? כשהיא שליח מאו"א, נקראת מלאך. וכיוון ששורה על מקומה, על ב׳ כרובים, אדנ"י שְׁמה.

יש ב׳ זיווגים באו״א עילאין:

א. זיווג להחיות העולמות, שאינו נפסק ללא קשר למעשי התחתונים, אפילו כשבני העולם חוטאים ופוגמים בזיווג זו״ן בכך שאין מעלים ביקוש מלמטה ואין זיווג להשפיע אור חוכמה לעולמות. כי אם היה נפסק, היה חורבן העולמות. אמנם מזיווג זה לוקח העולם כדי צורכו ולא ברווחה לקיום ולא לשכלול. יש באדם תודעת קיום שכל נפשו צריכה לקבל מלמעלה ועליו לשמור, סוג של ערכי יסוד, כאן כל השמירה היא רק לא לקלקל. תודעה נוספת שמחויבת להתקדמות היא תודעת השכלול, להגיע לעבודת השם בגדלות. מבינה נפשית יש לדאוג קודם לקיום, לבסיס אמיתי וקבוע של תורה ומצוות, להגדיל את הבינה היציבה ולא להיות עלה נידף ואז ללכת לשכלול, אחרת השכלול יפגע באדם, זו בחינת עין הרע. כדי להינצל מעין הרע על האדם להיות מחובר לכלל, כפי שאמרה השונמית בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת, ולא בקשה אפליה וגדלות לטובתה.

ב. זיווג לתת מוחין לזיווג זו״ן, שאז יש זיווג זו״ן. ומזיווג זה לוקח העולם כדי צורכו וקיומו, שלא ייחרב העולם. ונפסק באו״א, אם בני העולם אינם ראויים.

והן מזיווג כדי להחיות העולמות, והן מזיווג זו״ן לתוספת שפע וברכה, אין העולם מקבל אלא ממלכות. ולפיכך כשהמלכות משפיעה לעולם מזיווג דאו״א, כדי להחיות העולמות, אז היא נקראת מלאך, שליח מאו״א, לפרנס העולם כדי צורכו וקיומו, שלא ייחרב העולם. אבל מעצמה אינה משפיעה להם כלום, כי אז אין זיווג ז״א ומלכות, וע״כ היא אינה עולה בשם כלל.

משא״כ בזיווג ב׳ דאו״א, שז״א ומלכות מקבלים מוחין לזיווג, והם מזדווגים להשפיע תוספת שפע וברכה, אז המלכות משפיעה לעולם מעצמה, מזיווגה עם ז״א, ואז היא נקראת בשם בפני עצמה, אדנ"י.

כשהמלכות היא שליח מלמעלה, שאז מברכים אותה או"א, ואומרים לה, הרי לך כל מה שאת צריכה לתת להם, זהו זיווג א׳ דאו״א, שהוא רק לפי מידת הצורך של העולמות שלא ייחרבו. כשהיא שליח מאו"א, מבחינת הזיווג כדי להחיות העולמות, שאז בז״א ומלכות אין זיווג, אז נקראת מלאך, כי אינה עולה אז בשם לפי עצמה, כי אינה נותנת מעצמה כלום נק המלכות א-ד-נ-י כשנותנת שפע של שכלול ונק מלאך כשנותנת קיום.

וכיוון ששורה על מקומה, על ב׳ כרובים, שיש זיווג ז״א ומלכות במקומם עצמם, כי מקבלים מזיווג ב׳ דאו״א, אז נקראת בשמה אדנ״י, כי אז משפיעה להם מבחינתה עצמה. כשנשמות הצדיקים מעלים מ"ן מלמטה למעלה ואז באו זו"ן בזיווג, כל מה שגורם התחתון מקבל על כך אהרה. כשאומר המלאך הגואל אותי מכל רע, מתכוון שנותן קיום.

נ כשהשכינה נראית למשה בתחילה, היא נקראת מלאך, כמ"ש, ויֵירָא מלאך ה׳ אליו בלַבַּת אש. ליעקב לא נראית כך, אלא בדוגמה, ברחל שלמטה, שהיא דוגמה לרחל עליונה, מלכות. כמ"ש, ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, כי רועָה היא. זוהי צורה של רחל שלמעלה, מלכות. וכמ"ש: כה אמר ה׳, קול ברָמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה. שרחל זו, היא המלכות. גם כאן, ורחל באה, רמז על המלכות. עם הצאן, המדרגות של המלכות. אשר לאביה, כי אבא, חכמה, יָסד בתו, מלכות. וכל העולמות התמנו ונפקדו בידיה. כי רועה היא, היא מנהיגה אותם ונפקדה עליהם. אמנם רחל הייתה רועת צאן כשהייתה קטנה, כלומר ללא זיווג אז היא שליחה של אביה.

נא וכך כתוב במשה, ויירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש. כי בפעם הראשונה נראתה לו המלכות מלאך. וזה יותר חשוב מהמראָה של יעקב, שהייתה רק דוגמה. האם שבחו של אברהם הוא יותר ממנו? שהרי לא כתוב בו מלאך, אלא, ויֵירָא אליו ה׳ באֵלוֹני מַמרא.

אלא שָׁם באברהם נראה לו השם אדנ״י, באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, כמ"ש, אדנ״י, אל נא תעבור מעל עבדך ניתן לומר ששם הויה התלבש בשם אדני, שהשם לא נודע לאבות, מפני שהיו בבחינת חסדים מכוסים. משום שבזמן ההוא קיבל ברית. ומה שהיה נעלם ממנו עד עתה, נראה לו עתה ריבון ושליט, אדנ״י, וכך היה ראוי לו, כי אז התקשר במדרגה ההיא, במלכות, ולא יותר. ומשום זה התגלה עליו ה׳ בשם של אדון וריבון עליו, בשם אדנ"י. וכתוב, ויירא אליו הוי"ה, כי השם הוי"ה, היה מתלבש אליו בשם אדנ"י, כמ"ש, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם.

נב אבל במשה לא היה פירוד, כמ"ש, משה משה, בלי טעם מפסיק ביניהם, ולא כמ"ש, אברהם אברהם, שטעם מפסיק ביניהם. כי הֶפסק הטעם מורה שאברהם השני עתה הוא שלם, מה שלא היה כן באברהם הראשון מקודם לכן. ויש הפרש בין אברהם של עתה לאברהם שמקודם לכן. אבל משה, מיד כשנולד, הייתה עימו המראה המאירה, אור ז״א, כמ"ש, ותֵרֶא אותו כי טוב הוא. וכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, שסובב על ז"א. אף, כי טוב שכאן סובב על ז"א. כי משה התקשר מיד במדרגה שלו, ז״א, וע״כ משה משה, בלי טעם מפסיק, בין משה למשה.

נג וע״כ אל משה, שתמיד במדרגת ז״א, הקטינה עצמה המלכות, שכתוב, מלאך ה׳. ולא בשמה עצמה, כי המלכות מקבלת מז״א. יעקב, בשעה שהיה נפטר מהעולם, קרא למלכות בשם מלאך, כמו משה, משום שבאותה שעה היה יורש אותה לשליטה, כמו משה. כי משה התחבר עם המלכות בחייו, ויעקב התחבר עימה אחר שנפטר מהעולם. משה היה עם המלכות בעודו בגוף, ויעקב רק ברוח אחרי שיצא מהגוף. אשרי חלקו של משה. משה הוא בחינת הדעת, פנימיות יעקב, לכן משה התחבר במלכות גם בליבו, ויעקב רק ברוח לאחר פטירתו