הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 12 למתקדמים | עמודים לד-לו

בלק לד – לו

הינוקא – הילד

היהודי צריך להתענג, אך רק מהאמת.

בחינת החכמה היא האור שבא הבורא להיטיב לנבראים. יש ואור זה נשמר אצל הגויים, כמו במצרים שצריך היה לרדת לשם כדי לפדות את השפע. ישנה דרך ברורה לקבל אור/תענוג, דרך קדושה של קו אמצעי, ע"י חסדים, היינו דחיית האור והסכמה לקבל רק מה שמותר במסגרת האמת והקדושה, במסגרת אמונת האבות שהם ג קווים, בלי לערב את הרצון העצמי לקבל. לכן על יהודי למעט הנאתו עד גמר תיקון, כדי לקבל רק את מה שמתירה התורה, ובכך מתאפשר החיבור לקב"ה.

יוסף הצדיק רואה בחלום של פרעה את התיקון שיש לעשות, ומבין שיוכל לצאת מבית הכלא הנפשי, רק בהליכה בקו אמצעי, בדרך יעקב. בניגוד ליין המשכר שמזיק, חכמה/יין המשמח בא בשלושה קווים.

פד כתוב, ובגפן שלושה שָׂריגים, והיא כפורחת עלתה ניצה, הבשילו אַשְכְּלותיה ענבים. עד כאן חֶזיון הדבר שבחלומו שכל החלום לא בא בשביל עצמו אלא בשביל יוסף, כמו חלום פרעה שבא בשביל יוסף, גפן ושלושה שריגים והענבים. מכאן והלאה היה חיזיון של עצמו, שכתוב, וכוס פרעה בידי, ואקח את הענבים ואשׂחט אותם אל כוס פרעה. כלומר, מה שעשה הוא עצמו. אבל חזיון הדבר שבחלומו היה בשביל יוסף, לבַשרו, שישמע יוסף ויידע.

פה שבעה רקיעים הם, והם שבעה היכלות, ושישה הם, וחמישה הם, וכולם יוצאים מתוך עתיקא נקודת האמונה העליון. היין ההוא, מושך אותו יעקב מרחוק, וסוחט אותו מהענבים של הגפן ההיא כאן מבין יוסף שמדובר ביעקב שסחט את היין, אשר בזמן הבכרות הוציא את החכמה בשלשה קווים בדרך קדושה, אז ממשיך יעקב היין ההוא הראוי ליצחק, ושמח ושותה. כמ"ש, ויָבֵא לו יין ויֵשְׁת. כאן נכללים למעלה ולמטה. וע״כ הרחיק המילה, ומושך אותה בנגינה ממושכת של ב׳ תנועות, שהן מֵירְכָא כפולה. המילה, לוֹ, שבכתוב, ויבא לו יין, שכתוב תחתיה מירכא כפולה. לו למטה, לו למעלה.

גפן, היא התאחדות ג׳ הקווים, כדי להשפיע חכמה מקו שמאל. כי גפן היא אותיות ג׳ פן, ג׳ פנים אריה שור נשר. ולפיכך נקראים הפירות, שהם השפע, הבאים מההתאחדות הזו, בשם ענבים, אותיות בם עין. וכן הענבים הגשמיים צורתם כמו עיניים, ועיניים רומזות על חכמה.

הגפן נבחן בג׳ מקומות. השורש הוא בבינה, ששם שורש יציאת הקווים בג׳ נקודות חולם שורוק חיריק. לפי שז״א הוא קו אמצעי, שעלה והכריע בין ב׳ הקווים שבבינה, ויצאו ג׳ קווים בבינה, הרוויח אותם גם ז״א ומשך אותם למקומו חד מתלת נפקי, ויש גם לז״א אותם ג׳ קווים. וע״כ יש בחינת גפן גם בז״א.

אמנם בז״א, להיותו בחסדים מכוסים, נבחן עיקר הגפן במלכות, שבה סוחטים הענבים לגלות הארת החכמה שבהם. הרי ששורש הגפן וסחיטת הענבים הוא בבינה, ומשם נמשכים לז״א, ומשם למקום הסחיטה, המלכות. ז"א מושך מבינה עבור המלכות, ומכאן יש לבינה ז"א ומלכות מכאן שהחכמה נמצאת בשלושה מקומות וזהו שכתוב, ובגפן שלושה שריגים, שהם ג׳ קווים שבמלכות, שבה מקום סחיטת הענבים. והיא כפורחת עלתה ניצה, שהחכמה שבה פורחת מלמטה למעלה. הבשילו אשכלותיה ענבים, הארת החכמה הנקראת ענבים, שהם הפירות של הגפן. ראה בחלום גילוי של חכמה, ועליו להבין היכן יבוא הגילוי. יוסף לומד מחלום פרעה, כלומר ניתן גם ללמוד מגוי, שאמנם הוא בחינת חול ולא קודש,

כל המדרגות בז״א ובמלכות יוצאים מבינה, ושם מקום יציאתם. אלא שז״א זוכה בהם, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, וז״א משפיע אותם אל המלכות.

שבעה רקיעים הם חג״ת נהי״מ דז״א. ושבעה היכלות, חג״ת נהי״מ דמלכות, שמקבלים מז״א. ולפעמים אנו קוראים להם רק שישה, חג״ת נה״י בלי המלכות. ולפעמים אנו קוראים להם חמישה, חג״ת נ״ה בלבד, ע״פ מספר חמש בחינות כח״ב תו״מ. אמנם יציאת כל המדרגות היא מעתיקא העליון, מבינה, ומשם נמשכות לז״א, ומז״א למלכות.

כתוב, ויבא לו יין וישת. יין הוא הארת חכמה, שמקורה בקו שמאל, נקודת השורוק. ויצחק הוא קו השמאל, ויעקב קו האמצעי. וא״כ האם לא היה צריך יצחק לתת יין ליעקב, ולא יעקב ליצחק? ע"ז נאמר, היין ההוא, מושך אותו יעקב מרחוק, ע״י עליית ז״א לבינה, שמיעט שם ג״ר דשמאל בכוח המסך דחיריק, שע"י זה ייחד ב׳ הקווים זה בזה, וקיים הארת שניהם, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל רק מלמטה למעלה.

ואחר שיצאו ע״י יעקב, ז״א, ג׳ קווים בבינה, אז המשיך אותם יעקב למקומו. וסוחט אותו מהענבים של הגפן ההיא, שהיא מלכות, שהמשיך אותם אל המלכות, המאירה רק מלמטה למעלה. ושם סחט הענבים, שגילה הארת החכמה, הנקראת יין. בזכות הביקוש של יעקב מלמטה, גורם להקטין החכמה ממטה למעלה, ובמקום סוד השורוק, לפעול בחיריק, קו אמצעי

אז ממשיך יעקב היין ההוא הראוי ליצחק, הארת החכמה המאירה מלמטה למעלה, שראוי לשתות אותו. אמנם יצחק עצמו לא היה יכול להמשיך היין, שאם היה ממשיך אותו, היה מאיר מלמעלה למטה, כדרך קו השמאל, שהוא יין המשכר. אלא רק אחר שיעקב, קו האמצעי, תיקן את היין, שלא יאיר אלא בבחינת המלכות, מלמטה למעלה, אז נעשה ראוי לשתות אותו. ואז נבחן ליין המשמח אלקים. ליהודי מותר לשתות יין, היינו לקבל מצד שמאל. ושמח ושותה, להיותו יין המשמח, כמ"ש, ויבא לו יין וישת. כי אם יעקב לא הביא לו עִם התיקון שלו, לא היה יכול יצחק לשתות, כי היה יין המשכר. ובמילה, לו, נכללות ב׳ בחינות קו שמאל הנקראות יצחק:

א. קו שמאל דבינה, שיעקב תיקן את היין שלו, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה,

ב. קו שמאל דז״א, שהוא יצחק במקומו.

ולכן נאמר, כאן נכללים למעלה ולמטה, קו שמאל דבינה וקו שמאל דז״א. וע״כ הרחיק המילה, ומושך אותה בנגינה ממושכת של ב׳ תנועות. כי מתחת למילה לו כתובה מירכא כפולה, שצריכים להאריך בניגונה, משום שרומז על תיקון יעקב את קו שמאל דבינה, ועל תיקון יעקב את קו שמאל דז״א. וע״כ, ויבא לו, בב׳ תנועות, שמורה על שתי הבאות, שני תיקונים, לו למעלה, בבינה, ולו למטה בז״א.

פו חנוך שהוא מט"ט, ראש הישיבה של ישיבת הרקיע, אמר, ויבא לו יין, שזרק מים ביין, ואם לא היה זורק בו מים, לא היה יכול לסבול. ויפה אמר חנוך, מט"ט. ומשום זה המשיך המילה, לו, בשני טעמים, במירכא כפולה. כי אחוז בב׳ צדדים, בימין ובשמאל.

והיין ההוא הולך ממדרגה למדרגה, כולם טועמים בו, עד שטועם בו יוסף הצדיק, יסוד דז״א, שהוא דוֹד נאמן. כמ״ש, כיין הטוב הולך לדודי למישרים. כיין הטוב, שיעקב בא וזרק בו מים, זהו היין הטוב, כמו שאמר חנוך, מט"ט.

מטרם שבא יעקב, קו האמצעי, וייחד ב׳ הקווים זה בזה, הייתה מחלוקת בין ימין לשמאל, והשמאל האיר החכמה בלי ימין, חסדים, ואז נמשכו ממנו החושך ודינים קשים. אלא אחר שבא יעקב, קו האמצעי, וייחד ב׳ הקווים זה בזה, והתלבשה הארת החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, אז נשלמה הארת החכמה ומאירה מתוקנת בשלמותה. והארת החכמה הנמשכת משמאל נקראת יין, והחסדים הנמשכים מימין נקראים מים.

ויבא לו יין, שזרק מים ביין, שנתן חסדים בהארת החכמה, שאז הוסרו ממנה הדינים והחושך ויכולה להאיר. ואם לא היה זורק בו מים, לא היה יכול לסבול, כי אם הייתה החכמה מאירה בלי חסדים, אי אפשר לסבול רוב הדינים שבה תענוג שלא ניתן להכיל, שלא על פי הסדר הוא דין. ומשום זה המשיך המילה, לו, בשני טעמים, במירכא כפולה. כי אחוז בב׳ צדדים. שב'׳ הטעמים שבמירכא כפולה מורים על ייחוד ב׳ הקווים ימין ושמאל, שנעשה ע״י יעקב, קו האמצעי. וזהו התיקון הנרמז בכתוב, ויבא לו.

פז אמר לו הילד, עד עתה מחכה הגפן לעשות פירות, שתתגלה בה הארת החכמה, שהיא פירותיה. והיא גפן בקודש, מלכות. כי יש גפן אחרת, הנקראת גפן נוכריה, שהענבים שלה אין הם ענבים, אלא הם קשים, צובתים הלב ונושכים את החֵך ככלב. אלו ענבים נקראים סוּרֵי הגפן נוכריה, שהוא הס״א.

אבל גפן זו המלכות, עליה כתוב, ובגפן שלושה שריגים, אותה גפן שכל הקדושים טועמים בה יין ישן, יין טוב, יין שיעקב נתן בו מים, עד שכל אלו היודעים לטעום יין, טועמים אותו, והוא טוב לחיך.

פח גפן, המלכות, כשמגיעים אליה, מושיטה ג׳ שריגים, ג׳ צורות של האבות, ג׳ קווים, שמתקדשת בהם. כי אין קדושה אלא ביין, ואין ברכה אלא ביין, במקום שהשמחה שורה, שהוא יין המשמח. והיא כפורחת, כמו כלה, המתקשטת ובאה באהבה בשמחה של היין, הארת חכמה, המעורב במים, חסדים. אז עלתה ניצה, שהאהבה שלה עולה אל הדוד שלה, ז״א, ומתחילה לנגן ולהיכנס באהבה. ואז, הבשילו אשכלותיה ענבים, שהתמלאו והתבשלו אלו ענבים הרכים, ומלאים מאותו יין הטוב הישן, יין שיעקב זרק בו מים.