הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 15 למתקדמים | עמודים מג-מה

בלק מג – מה

הינוקא -הילד

ישראל קיבלו על עצמם לעשות בהדרגה את התיקון בו נכשל אדם הראשון. במעמד הר סיני כשאמרו ישראל נעשה ונשמע, לקחו על עצמם את עבודת תיקון הכלים, והם משלימים העשיה. עבודת המלאכים אינה מגיע עד לעשייה עצמה, את השלמות באה ע"י עבודת ישראל ממטה.

בָּרְכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו: גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ, בְּקוֹל דְּבָרוֹ. ישראל הם עושי דברו, כלומר פועלים מעל טעם ודעת באמונה שלמה. ואי אפשר לשמוע למעלה, אם אין עשיה קודמת למטה ע"י ישראל, שזו עבודת תיקון הכלים לקבלת האורות. הכל תלוי במעשי התחתונים, וכך גם באדם אחד, אין אפשרות שיגיע לתכלית רק במחשבה, או שיאמר לעצמו העיקר שאני טוב בלב. דרושים מעשים התומכים במחשבה, אל תאמין שמצאת אם לא יגעת.   

קו אמר אותו הילד, שמור עצמך והצלח בכליך. האם השבח הזה בלבד לקחו ישראל, ולא שבח אחר? אמר לו רבי אלעזר, השבח הזה מצאתי ולא אחר. אמר אותו הילד, כיוון שהחרב שלך אינה מצליחה, או אתה אינך מנענע אותה כראוי, עזוב החרב למי שהוא בעל מלחמה הילד במדרגה עצומה ויכול לדבר כך אל רבי אלעזר.

חרב רומזת על העסק של ב׳ מיני דינים, דבינה ודמלכות בחרב פיפיות. וכיוון שרבי אלעזר עסק בב׳ מיני דינים שבשמיעה ובעשיה, ע״כ אמר לו הילד, כיוון שהחרב שלך אינה מצליחה.

קז שבח עליון, שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל, הוא קדוש. ברכה נמסרה להם לבדם, כמו שנמסרה לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם לבדם, אלא עִם ישראל, כי אינם מקדשים קדושה אלא עִם ישראל. ומה שכתוב, וקָרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש, זהו בזמן שישראל מקדשים למטה. ועד שישראל אינם מקדשים למטה, הם אינם אומרים קדושה.

פירוש ג"פ קדוש, הוא ב׳ קווים, וקו אמצעי המייחד ב׳ הקווים בכוח המסך דחיריק. אמנם צריכים שישראל יעלו מ״ן מחזה ולמטה דמלכות, ששם שולט המסך הזה. ואם ישראל אינם מעלים מ״ן, לעורר בז״א המסך הזה, אין ז״א יכול לייחד ב׳ הקווים. ולפיכך המלאכים, שהם מחזה ולמעלה, אינם יכולים לעורר המסך בז״א, ואין להם חלק אלא בב׳ קווים ימין ושמאל. וכדי שייאחז גם בקו האמצעי, הם צריכים להשתתף עם ישראל. ברכה יכולים המלאכים לקבל, אך קדושה תלויה גם במלכות מחזה ולמטה, שאינם יכולים לעורר מסך מחזה ולמטה, שאין להם חלק ברצון לקבל

קח משום שקדושה עולה מג׳ עולמות, ג׳ קווים, ולא משני עולמות, ב׳ קווים. וקָרא זה, קו ימין. אל זה, קו השמאל. ואמר, קו האמצעי. ג' עולמות הם כנגד ג' קדושות. ומשום זה השבח של ישראל, משום שלוקחים קדושה שלמטה,קו האמצעי, לבדם.

ג׳ עולמות בי״ע הם פרצוף אחד. עולם הבריאה ג״ר, ראש. עולם היצירה חג״ת, גוף. עולם העשיה מתחיל מחזה ולמטה דעולם היצירה, חצי ת״ת ונהי״מ. מקום המלאכים מחזה ולמעלה, בבריאה וביצירה עד החזה. ומחזה ולמטה, עולם העשיה, אע״פ שיש גם שם אופנים, מ״מ נאחזים בעיקר רק ישראל.

כי שורש המלאכים הוא מחזה ולמעלה בכל המדרגות, ושורש נשמות ישראל מחזה ולמטה בכל המדרגות. וב' הראשונים, ימין ושמאל, תמיד מחזה ולמעלה בכל המדרגות. וקו האמצעי שיש בו הארת חכמה ונק מפתחא, ולמעלה מחזה מנעולא שאין בו הארת חכמה מחזה ולמטה בכל המדרגות. וזהו ערך כללי, הנוהג בפרטות כל מדרגה.

אבל מבחינת הפרט, יש ג׳ קווים מחזה ולמעלה, חג״ת עד החזה, וג׳ קווים מחזה ולמטה, נה״י. אלא כשתחלק כל מדרגה למחזה ולמעלה, ג״ר של אותה מדרגה, ומחזה ולמטה, ו״ק של אותה מדרגה, יהיו ב׳ קווים עליונים ג״ר, וקו אמצעי ו״ק. והמלאכים הם מב׳ קווים עליונים, ונשמות ישראל מקו אמצעי.

ולפי זה, אם נחשוב ג׳ עולמות בי״ע בדרך כלל, יהיו המלאכים מחזה דיצירה ולמעלה, וישראל מחזה דיצירה ולמטה. ובדרך פרט, גם הבריאה נחלקת כך, וגם העשיה נחלקת כך. שמחזה ולמעלה דעשיה המלאכים, ומחזה ולמטה דעשיה ישראל.

קט אמר רבי אלעזר, ג׳ קדושות נמסרו לישראל למטה, בכתוב, והתקדִשתם וִהְייתם קדוֹשים, כי קדוש אני ה׳. אמר לו הילד, יפה הוא. אבל לא נזכרת מהרומח עד שלקחתי אותו אני מאחורי כתפך, ונתתי אותו בידך. מכאן והלאה תזכור את הרומח שבידך. חזור למקום שעזבת, כלומר לדרוּש שהתחיל בו.

רומח, פירושו הדינים של הנוקבא. לפיכך הדרוּש של קדושה, שישראל מעוררים לבדם דינים דמסך המלכות, נבחן לרומח. משא״כ הדרוש של רבי אלעזר, שדיבר מעושֵי דברו, שהוא דינים דמלכות, ומלשמוע בקול דברו, שהוא דינים דבינה, נחשב זה לחרב, שיש בו ב׳ פיות, בינה ומלכות.

ולפיכך אמר הילד, לא נזכרת מהרומח, מדרוש של קדושות, עד שלקחתי אותו אני מאחורי כתפך, ונתתי אותו בידך. כי הילד הזכיר לו, וכמו שלקח הרומח ששכח אותו ועזב אותו מאחוריו, ונתן אותו בידו. מכאן והלאה תזכור את הרומח שבידך, כלומר שישתמש עם דרוש הקדושות.

קי כתוב, בָּרכו ה' מלאכיו. ברכו, הוא המשכת הברכות מהמקום שכל הברכות יוצאות, מבינה, עד שנעשים בר ֵכה. מרוב ההמשכה שנמשכה ומתוך ריבוי המים בברכה, מרוב השפע, מיד מרבים המים דגים רבים, מדרגות רבות, לכמה מינים. ומשיכה זו היא אות ה׳, המלכות, המשכת אור המאיר מתוך המראָה המאירה, ז״א, הנמשך מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות כדי לקבל הברכות צריך שבינה תוריד הארה לתחתון למלכות, אך לא ניתן ישירות לקבל, לכן צריך את ז"א שהוא בחינת זמן היגיעה, שבא בזיווג של היסוד ומלכות.

קיא למלאכים העליונים, שבמרום החדר העליון, להם נאמר, בָּרכו ה'. אנו היושבים למטה, למה אנו אומרים, ברכו את ה׳? משום שאנו צריכים להמשיך עלינו המילה, אֶת, שהיא המלכות, ובה נבוא לפני המלך, ז״א, לראות פניו.

וע״כ אמר דוד, אני בצדק אֶחזֶה פניך. אני בצדק, במלכות, שע"י הצדק, המלכות, אחזה פניך. ומשום זה תחילת התפילה, ברכו את ה', להמשיך על ראשינו המילה, את, המלכות. ואחר שאנו משכנו את עלינו, יש לנו לומר התפילה ולשבח. ברכו אומר שהתחתון מתחיל ברצון למשוך את השפע וכך מתחילה התפילה

שאלות חזרה בזוהר בלק מג-מה
1. מהי הערתו של הינוקא על דברי רבי אלעזר?
2. מה הבדל בין רומח לחרב, ועל פי זה מדוע אומר הילד לרבי אלעזר: "אבל לא נזכרת מין הרומח עד שלקחתי אותו אני מאחרי כתפך ונתתי אותו בידך"
3. מהו מושג "ברכו" וכיצד הוא שייך לישראל?