הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת קרח עמודים א-ג השקפה | שיעור-1

קורח א – ג

ויקח קורח

קורח היה חכם, אך רצה שהפרטיות תשלוט.

התורה היא הכל, מי שאחוז בימין, בעץ חיים קשור בכל. וכל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות ממוות, משום שחירות, בינה, שורה עליו ואחוז בו. אילו היו ישראל מתעטרים בתורה שמים את התורה ככתר, כדבר שמולך, היו ניצולים מכל, ולא היו נמצאים בגלות. כשאדם רוצה להגיע לנקודה פנימית, עליו לעשות גם את הפעולה החיצונית בסביבה הראויה. התורה היא הסביבה המסוגלת להפעים בנפש את החרות. מי שהתורה היא דתו, בונה את העולם, את עולמו הפנימי

הטעות של קורח שבא משמאל, החשיב את המדע, את השכל יותר מהאמונה, מבחינת משה שבנפש. קורח לקח עצה רעה לעצמו. כל הרודף אחר שאינו שלו, בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שיש לו נאבד ממנו. קורח רדף אחר שאינו שלו, שלו איבד, והאחר לא הרוויח. השמאל, הבריאה חייבת להיות קשורה לבורא, אין לה קיום בשביל עצמה. כשאדם בא לבקש דבר שאינו שלו, מאבד גם את מה ששלו.

קורח הלך במחלוקת, כלומר שמחשיב רק את דעתו בלי קשר לזולת, ורק מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים. מחלוקת היא שמאל, שמים בחינת ימין וכשבאה המחלוקת שהפרטים באים להעצים כוחם למען הכלל, הכל מתקיים. שאיפה לשלום היא יגיעה מתמשכת.

מי שאומר שרוצה שלום ולא שומר שבת, אין פיו וליבו שווים. לכן אומרים שבת שלום, שהיא בחינת בית המקדש של היחד, של האהבה. מי שאינו שומר שבת פוגם בשלום, בשלמות. כדי לזכות בשלום על האדם לוותר על גאוותו ולבוא למקום היחד.