הדף היומי בזוהר חדש הסולם – אחרי מות | שיעור 1 | השקפה| א-ג

פרשת אחרי מות א – ג שיעור 1

גן עדן וגיהנם וכוונת ק"ש

חסר תחילת המאמר

מלמד כאן על "סיור" שמראים לאדם טרם לידתו את הגן עדן ואת הגיהינום. גן עדן הוא מקום החכמה העליונה, בה האור והכלי באים כאחד, כאן האדם עדיין לא יצא מהכח אל הפועל. אומרים לו לך לך מארצך, עליך לרדת אל הארץ אשר אראך, אל מקום העובדה הנפשית שלך כדי לתקן.

כדי לזכות באהבה, על האדם להיות שותף. עליו ללכת למקום העובדה, להרגיש את הרצון הפרטי, ועליו לעבוד. המקרים שבהם מפגישה ההשגחה את האדם, לא באים כדי לעבד את המקרה, אלא כדי לאמן את האדם לחשוב כמו הנשמה, למעלה מזמן ומקום. כל מקרה אמור להביא לאדם כוח לחיבור לנקודה הפנימית הנצחית. לרכוש אמונה ע"י קריאת שמע בכוונה הראויה. ק"ש זה קבלת עול מלכות שמים.

טרם שנולד מראים לו את גן העדן, שהוא ירושה עבורו מאביו שבשמים, אך יש כאן תנאי, שהבן יהפוך שותף ויבוא להשוואת צורה של השפעה עם הבורא.

שואל האדם כיצד אזכה לרשת את גן העדן, אומרים לו המלאכים שעליו לרכוש אמונה.  חג הסוכות הוא זמן מיוחד מסוגל לרכישת האמונה.

פרשיה ראשונה בקריאת שמע, בה מ"ב תיבות כנגד שם מ"ב, שם השלמות. אפשר להגיע לאהבה שלמה עם הבורא.

והיה אם שמוע תשמעו וגו מלמד לא לעבוד את המקרה, את העבודה זרה. כאן יש שכר ותיקון.

עול זה כרוך בעיצבון, כלומר ויתור על התענוג שבמקרה. תעבור מהגוף לנשמה. לכן אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו, את עצמיות הרצון לקבל, ממית את הגאווה, יכול שתתקיים בו התורה.

גיהנום הוא הרדיפה אחרי המקרה, אחרי תאווה זמנית, רצים אחרי הבלי העולם. גם צדיק עובר דרך הגיהנום, כלומר דרך המקרים בעולם, אך יש בו כוח להתגבר. יש לו מסך נפשי שיכול לדחות אור, ולהפוך למשפיע.

תהמו ואמרו אנה, אמרו להן ב מלאכים, הקב"ה אמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. מארצך זהו גן העדן התחתון, מבית אביך גן העדן העליון, אל הארץ אשר אראך זו היא ארץ החשכה והשפלה. יש לאדם את המקום/הארץ שלו ואומרים לו לך לך מארצך. מביאים את האדם למקום העבודה כדי לתקן, כמו שהורידו את העם למצרים. המקרה הוא המקום השפל. אין מדובר רק על גלגול, אלא כל מפגש עם מקרה בא לגרות את האדם לתקן.

והראו לו לאדם מטרם שנברא לפני שבא לתיקון כל גן העדן והראו לו היכלות ובתים, מדורים עליונים וכמה היכלות חמודים, וכמה בתי וכמה מדורים וכמה מדרגות, וכל חלק וחלק שיש לו לכל צדיק בפני עצמו

שאל אדם הראשון, אמר למי אלו, אמרו לו, כל איש שקורא ק"ש ומכוון בשם ע"ב תיבות כראוי, שהוא סוד ע"ב מלות, שיש מן והיה אם שמוע עד ושמתם, יירש אותם. דווקא בקריאת שמע יש לכוון מפני שזו עבודת האמונה והייחוד

אמר להם ובמה אני ארוויח זה, אמרו לו בעצבון תאכלנה, אמר להם ומהו העצבון. אמרו לו זהו נעשה ונשמע. שפירושו עשיה, במעשים טובים ושמיעה בתורה, והוא בעצבון ע"ד שאמרו ז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה יכולת האדם לשמוע בתורה היא גדולה מאד, זה אומר שהוא יכול לעזוב את עצמו, ואז לעשות עבודה של כלים דהשפעה. אומר עיצבון מפני שדרושה יגיעה. מתקיימת במי שממית עצמו, את העצם שלו שהוא הרצון לקבל.

העולם הבא הוא הפנימיות והעבודה בו היא עבודת אמונה, של הכוונות בקריאת שמע.

הרשעים אומרים אוי לנו אוי לידינו שלא קשרו תפילין בראש ובידנו. ששם העונשים לאותם שלא כוונו בשם ע"ב ב"ב מלות שמן ויאמר עד סוף הפרשה.

הבל הוא דבר ריק שאין בו ממשות. הבלי העולם הם התענוגות הזמניים שאין בהם ממשות רוחנית. היתפסות לדבר החיצוני הוא הבל, בעיקר כשזה לא בדרך תורה.

הביאו אותו הלאה והראו לו כל מדורי גיהנם, אמר לו כל אדם שבעולם יבוא למקום הזה, ואפילו מי שהוא חפשי, ז"ש קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ואין חפשי אלא כל אדם היודע השם של הקב"ה כראוי, ז"ש אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו

בנפש האדם ידוע שהמצווה באה ממקור מסוים. הוא הולך בגיהנום כמו עיוור בחושך, אך יש לו כוח שעוזר לו לנווט, המצוות לא הולכות לאיבוד, אין העדר ברוחניות.