הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 3 | השקפה| ז-ט

שיר השירים ז – ט שיעור 3

אל תתן את פיך להחטיא את בשרך

פתח ואמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף אלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך. כמה יש לו לאדם להשמר בעולם הזה. מקרא זה הקשו לחברים. כי כך היה צריך לכתוב, אל תתן את פיך לחטיא את נפשך. כש"א נפש כי תחטא. ולא מצאנו מקרא שכתוב, ובשר כי יחטא. וקושיא יפה היא.

הרי הנפש היא החוטאת הבשר הוא רק שליח, אז למה אומר אל תתן את פיך להחטיא נפשך. באנו לתקן את הנפש ולא את הבשר. אומר הזוהר בשר מתכוון לברית, שאדם עלול לפגום בדיבור. כל דיבור עושה רושם.

ומשיב, אלא כך היא ההלכה, שאסור לו לאדם לדבר דברי זנות אפילו עם אשתו, משום שאברו יתקשה, ויבא להרהורים רעים אחרים ויהיה דש בגרנו, ויזרע חטים אחרות. דהיינו שיזדווג עם אשתו ויהרהר בנשים אחרות.

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. זה בשר קדש, שכתוב והיתה בריתי בבשרכם, דהיינו ברית מילה. ואל תאמר לפני המלאך דהיינו ההולך לימינו של אדם, אל תאמר דברים שאינם הגונים, דהיינו דברי זנות, אלא כל דבריך יהיו בנחת ובמשקל. מהו הטעם. הוא, כי שגגה היא. שחייב על זה קרבן שגגה.

עוד. על זה, למה יקצוף האלקים על קולך. מפני שעוף השמים יוליך את הקול שלך ומעמידו לפני הקב"ה.

עוף גימטרייה יוסף, יסוד, מקום ההשפעה מעל הארציות, והקול משפיע ומגיע גם לתפיסה האמונית ומעמידה לפני החשיבות באמונה בקב"ה, וזהו הפגם בברית שנגרם מדיבורי זנות

וחבל את מעשה ידיך: היינו על חטא הבשר. מהו הטעם. מפני שכל אדם שיש לו ברית קדש אין יכולים אותם השולטים והמלאך דומה בגיהנם להכניסו שם. ובלבד שישמור את ברית קדש, ואם לא שמר אותה, מעבירים ממנו הברית, ומשחיתים ומחבלים אותו. שזה דהיינו המילה, נקרא מעשה ידיו של אדם. וע"כ נאמר עליו וחבל את מעשה ידיך, דהיינו שמעבירים ממנו ברית הקדש. ואחר כך מכניסים אותו בגיהנם, ואין להם על מה שיסמוכו. עתה בני, היה נזהר בכבוד חברך יותר מבגופך. הזהירו בזה, שלא יפגע בכבוד אחר כמו שפגע בכבודו.

האם מותר לאדם לעורר את תאוותו. בכלים דעיגולים מותר להאיר גם בחינה ד שמעוררת אור מקיף. אז למה אסור להרהר באישה זרה, אלא שאם עושה כך לא יוכל להגיע לקדושה. ומי שמהרהר בדבר האסור ימאס בדבר מותר

עשית הארץ היא כעין יצירת האדם

פתח ר"י ואמר, גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלקי. גם צפור, שם למדנו, עשה הקב"ה בארץ מקומות ושטחים קדושים, שהם יותר עליונים משאר מקומות הישוב. האם האדם עושה את המקום או המקום עושה את האדם. בפנימיות הארץ היא הרצון, ויש באדם רצונות שהם יותר עליונים מרצונות אחרים.

והכל הוא כעין יצירת האדם. שהקב"ה בורר אותו הזרע, ומנפצו, כמי שבורר ומנפץ חטים, התבן לבד, והקש לבד, עד שבורר החטים על מקומם. שרוצה לברר את הטוב מהרע, שהחיטים שהם הצד הטוב יבואו למקומם. כך ברצונות האדם יש לזרוק את הקש השייך לצד הבהמה ולקחת את החיטים שהם צד האדם.

וכשנכנסו ישראל לארץ, נסתם הפתוח, שהוא הפה, ונפתח הסתום, שהוא הטבור, להיפך מן האדם, אשר כשנולד, נסתם הטבור ונפתח הפה. ומפרש. נסתם הפה שלא היה בו הדבור משנסתלק משה. נפתח הטבור, היינו בית המקדש. ומשם אוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה, וכל העולם ניזון מתמצית ארץ ישראל . היינו שכל העולם כמו במצב עיבור.

וכל העולם נזון מתמצית ארץ ישראל, כי בכל העולם אינו נמצא השפע השלם הזה, אלא שנזונים מתמצית ארץ ישראל. תורת משה מחברת אותנו לקב"ה. בלי חיבור זה יש את הארץ ממנה ניזונים.