הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 14 |השקפה|...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 14 |השקפה| מ-מב

שיר השירים מ- מב שיעור 14

ח' ט' אתהדרו

אות היא חיסרון והיא בונה את הכלי, החומר גלם לכל מדרגה. והלכו ל"ב אלפא ביתות עד שעמדו ישראל על הר סיני. כיון שעמדו ישראל על הר סיני נאספו האותיות, דהיינו ל"ב האלפא ביתות, ונסתמו בהתהפכות האלפא ביתות, ויצאה התורה כלולה בל"ב שבילים של סוד החכמה העליונה, ונרשמה כל האלפא ביתא בי"ב גבולים ובי"ב שבטים. חוץ מב' אותיות שנסתלקו מהם, מן י"ב השבטים, והן ח"ט,שלא נראו בהם כלל.

עד שבאו תחילה לארץ ישראל, והיה חרם בהם בחטאו של עכן, שמעל בחרם, (יהושע ז') ואז חזרו אלו שתי האותיות, שהיו מסתלקות מהם, והן מכריזות ואומרות חטא ישראל. והאותיות האלו לא היו מסתלקות מהם בכל דור ודור, אע"פ שהיו בארץ הקדושה.

עד שבא שלמה ובנה את בית המקדש, ונתישבו העולמות למעלה ולמטה בצורה אחת. וזו סגולה שלמטה פועלים כמו למעלה.

כאשר סדר האותיות כסדרן, א, ב, ג מורה שהאור מאיר ממעלה למטה, יש גילוי. כאשר סדר האותיות מהסוף להתחלה אין אור מאיר בהן אלא ממטה למעלה, דחיה, אור הנקבה.

והנה ב' נקודות יש במלכות, שהן, מפתחא שה"ס מדת הרחמים, ומנעולא, שה"ס מדת הדין, וכשהאדם זוכה, דהיינו שמגביר הימין על השמאל, שולטת בה הנקודה דמפתחא, שהיא שורש כל האורות, והנקודא דמנעולא היא בגניזה, הדין שהיא מגלה, ההארה ממעלה למטה לא מתגלה ובזכות התיקון של קו אמצעי וע"כ ממשכת המלכות כל האורות על האדם.

יש לאדם בחירה. ואם האדם אינו זוכה' אלא שמגביר השמאל על הימין, אז מתגלה נקודה דמנעולא במלכות, שכל האורות מסתלקים מהמלכות בסבתה. שמאל הוא הרצון לקבל, ימין הוא בחינת האמונה. ואם מגביר את המדע על האמונה, אינו יכול לתקן, מאחר והוא מגביר את דעת הגוף על דעת הנשמה.

שאם זוכה ומגביר הימין על השמאל הנה טוב. ואם אינו זוכה ומגביר השמאל על הימין הנה רע. כמ"ש שם. ומבחינת טוב ורע אלו הם ב' אותיות ח' ט' המאירות במלכות בב' צירופים, טח הוא לשון כיסוי והעלם, מלשון טח עיניהם מראות. שזה רומז על המנעולא, שנתכסתה ונגנזה, ואם אינם זוכים ומגבירים השמאל על הימין, נעשה הצירוף ח"ט, שהח' שה"ס השמאל שולטת על הימין, ואז נתגלתה נקודת המנעולא, המסלקת את כל האורות, והנה רע. אבל ז"א ה"ס עץ החיים, שאין בו אחיזה לרע, ואין בו אלו שתי האותיות ח' ט.

ח ט זה מלכות שעלתה לבינה והשאלה מי קודם האם המלכות או הבינה. עתה כשמתגלה הרצון יש לנהל אותו. את ההשתוקקות אין לגלות במקומה לפני שמגיעים לגמר תיקון. כאשר נותנים לימין לשלוט, לאמונה אז ניתן להגיע לניהול נכון מתוך בחירה.

האות ח עצמה כאשר קוראים אותה היא חטא, ואילו האות ט, טוב הפתח שלה כלפי מעלה, לומר להשם שהרצון שלי שייך לו, הרצון של השם קובע.

יב שבטים הם בחינת י"ב גבולים. גבול מגדיר את צורת התבטאות האור, ויש י"ב ביטוים לצורת האור. לכאורה שבט עושה פירוט, פירוד, אך י"ב מראה את הצורות של אותו דבר.

לא אומרים כל אחד והאמת שלו, אלא כל אחד מבטא את אותה אמת באופן אחר.


שיר השירים מ- מב שיעור 14

ח' ט' אתהדרו

קמז) וברזא דאתוון אתבני וכו': ובסוד האותיות של האלפא ביתות, נבנה הכל כלומר שבכל מדרגה שיצאה, היו בה כ"ב אותיות שבא"ב אות היא חיסרון והיא בונה את הכלי, החומר גלם לכל מדרגה. והלכו ל"ב אלפא ביתות עד שעמדו ישראל על הר סיני. כיון שעמדו ישראל על הר סיני נאספו האותיות, דהיינו ל"ב האלפא ביתות, ונסתמו בהתהפכות האלפא ביתות, ויצאה התורה כלולה בל"ב שבילים של סוד החכמה העליונה, החכמה דאצילות התפשטת לזו"ן וניתנה התורה ונרשמה כל האלפא ביתא בי"ב גבולים ובי"ב שבטים. חוץ מב' אותיות שנסתלקו מהם, מן י"ב השבטים, והן ח"ט,שלא נראו בהם כלל.

קמח) עד דאעלו לארעא וכו': עד שבאו תחילה לארץ ישראל, והיה חרם בהם בחטאו של עכן, שמעל בחרם, (יהושע ז') ואז חזרו אלו שתי האותיות, שהיו מסתלקות מהם, והן מכריזות ואומרות חטא ישראל. והאותיות האלו לא היו מסתלקות מהם בכל דור ודור, אע"פ שהיו בארץ הקדושה.

קמט) עד דאתא שלמה וכו': עד שבא שלמה ובנה את בית המקדש, ונתישבו העולמות למעלה ולמטה בצורה אחת וזו סגולה שלמטה פועלים כמו למעלה, שזו"ן, שהם העולמות שלמטה, עלו והלבישו את או"א, שהם העולמות שלמעלה, ונעשו בצורה אחת כמוהם. כי התחתון שעלה לעליון נעשה כמוהו. אז נתישרו כל האותיות, ואלו שתי האותיות ח"ט שהיו רשומות ביניהם לרע, דהיינו לחטא, נהפכו לטוב, וחזרו ט"ח, שכתוב, וישב יהודה וישראל לבטח. כאן מספר על עולם אצילות
ביאור הדברים. אין לך מדרגה שלא יהיו בה אורות וכלים. והכלים של כל מדרגה נקראים אותיות. וז"ש (באות קמ"ז) וברזא דאתוון אתבני כולא, שהכל נבנה ומושג בסוד האותיות שהם הכלים של כל המדרגות. ואזלו ל"ב אלפא ביתות עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, דהיינו מעת שנתגלתה הו' דאנוש, שה"ס הקו האמצעי, עד מתן תורה הלכו ונגלו ל"ב אלפא ביתות, שה"ס ל"ב שבילי החכמה, שה"ס החכמה דשמאל (כמ"ש באד"ז אות ע"ג) שאינה נגלית אלא ע"י הקו האמצעי הנקרא תורה. שבמתן תורה נשלם הגילוי הזה של ל"ב שבילי החכמה. 

כאשר סדר האותיות כסדרן, מורה שהאור מאיר ממעלה למטה, יש גילוי. כאשר סדר האותיות מהסוף להתחלה אין אור מאיר בהן אלא ממטה למעלה, דחיה, אור הנקבה

וז"ש, כיון דקיימו ישראל על טורא דסיני אתכנישו אתוון, שבהר סיני נתקבצו כל ל"ב האלפא ביתות שהם סוד ל"ב שבילי החכמה, ונשלמו. אמנם יש ב' מיני הארות באלפא ביתות, שהם ישר והפוך, שא"ב ביושר כדרכו, מאיר בהן האור ממעלה למטה, בבחינת אור זכר. וא"ב הפוך, דהיינו תשר"ק צפע"ס וכו' אין האור מאיר בהן אלא ממטה למעלה, שהוא אור נקבה. וז"ש ואסתימו בהפוכא דאלפא ביתות שהארת ל"ב שבילי החכמה נסתמה להאיר רק באלפא ביתות הפוכות, שהן תשר"ק צפע"ס נמל"ך יטח"ז והדגב"א. שבהן מאירה החכמה רק ממטה למעלה, ובחינת ההארה מלמעלה למטה נסתמה. והוא מכח התקון של הקו האמצעי. 

זהו התיקון, שהשמאל לא יאיר אלא ממטה למעלה (כמ"ש בזהר בראשית א' דף ס' ד"ה מחלוקת) וז"ש, ונפקאת אורייתא כלילא בל"ב שבילין דרזא דחכמתא עלאה, כי אז נגלתה החכמה הזו בכל השלמות.
והנה ב' נקודות יש במלכות, שהן, מפתחא שה"ס מדת הרחמים, ומנעולא, שה"ס מדת הדין, וכשהאדם זוכה, דהיינו שמגביר הימין על השמאל, שולטת בה הנקודה דמפתחא, שהיא שורש כל האורות, והנקודא דמנעולא היא בגניזה, הדין שהיא מגלה, ההארה ממעלה למטה לא מתגלה ובזכות התיקון של קו אמצעי וע"כ ממשכת המלכות כל האורות על האדם. 

יש לאדם בחירה. ואם האדם אינו זוכה' אלא שמגביר השמאל על הימין, אז מתגלה נקודה דמנעולא במלכות, שכל האורות מסתלקים מהמלכות בסבתה שמאל הוא הרצון לקבל, ימין הוא בחינת האמונה. ואם מגביר את המדע על האמונה, אינו יכול לתקן, מאחר והוא מגביר את דעת הגוף על דעת הנשמה.

הארה של ימין ושמאל בלבד זו הארת כלים וקו אמצעי הוא הזיווג להארה, המפתחא (כמ"ש כל זה בהקדמת םפר הזהר אות קכ"ג. ובהסולם שם, אות קכ"ב עש"ה) ועל שם זה נקראת המלכות עץ הדעת טוב ורע, שאם זוכה ומגביר הימין על השמאל הנה טוב. ואם אינו זוכה ומגביר השמאל על הימין הנה רע. כמ"ש שם. ומבחינת טוב ורע אלו הם ב' אותיות ח' ט' המאירות במלכות בב' צירופים, כי הח' ה"ס הארת השמאל, והט' ה"ס הארת הימין, שהן נמשכות אל המלכות מב' הצנורות. ימין ושמאל שביסוד דז"א, ואם זוכים ומגבירים הימין על השמאל, שאז שולטת נקודת המפתחא ונקודת המנעולא נגנזת, נעשה הצירוף ט"ח, שהט', שה"ס הארת הימין, שולטת, והח', שהיא הארת השמאל, נכנעת לימין ונסתרת. וטח הוא לשון כיסוי והעלם, מלשון טח עיניהם מראות. שזה רומז על המנעולא, שנתכסתה ונגנזה, ואם אינם זוכים ומגבירים השמאל על הימין, נעשה הצירוף ח"ט, שהח' שה"ס השמאל שולטת על הימין, ואז נתגלתה נקודת המנעולא, המסלקת את כל האורות, והנה רע. וכל זה הוא רק במלכות, אבל ז"א ה"ס עץ החיים, שאין בו אחיזה לרע, ואין בו אלו שתי האותיות ח' ט' (ועי' בזהר בלק אות ע"ז ע"ח ובהקדמת ספר הזהר אות ל"ג).
ולפיכך יש בשתי האותיות ח' ט' ג' בחינות, א) כשאין ח' ט' כלל, שאין שם אחיזה לרע, שהוא בז"א, וכן בי"ב שבטים כמו שנבאר. ב) כששתי אותיות אלו הן בצירוף ח"ט, שהשמאל גבר על ימין. והוא בחינת לא זכה הא רע, שיש במלכות. ג) כששתי אותיות אלו הן בצירוף ט"ח, שהימין גבר על השמאל, שהיא בחינת זכה הא טוב שיש במלכות. ח ט זה מלכות שעלתה לבינה והשאלה מי קודם האם המלכות או הבינה. עתה כשמתגלה הרצון יש לנהל אותו. את ההשתוקקות אין לגלות במקומה לפני שמגיעים לגמר תיקון. כאשר נותנים לימין לשלוט, לאמונה אז ניתן להגיע לניהול נכון מתוך בחירה.

האות ח עצמה כאשר קוראים אותה היא חטא, ואילו האות ט, טוב הפתח שלה כלפי מעלה, לומר להשם שהרצון שלי שייך לו, הרצון של השם קובע.
וסוד י"ב תחומין, ה"ס התכללות ד' בחינות, שה"ס ג' קוין דז"א, ומלכות המקבלתם, שה"ס חגת"ם, זה בזה. והיה צריך להיות ט"ז תחומין, כי דפ"ד הם ט"ז, אלא מפני שהמלכות אינה נכללת עמהם אלא מבחינת קבלה בלבד, ונבחנים שיש כאן ג' קוין ומלכות שהם חגת"ם, שבכל אחד מחגת"ם אין בו אלא ג' קוין. ואפילו במלכות עצמה, אינם עולים בשם אלא ג' קוין שמקבלת, ולא יותר, וע"כ הם ד' בחינות, שבכל אחת ג', והם י"ב, ולא ט"ז. וכשאלו י"ב גבולים כולם, מאירים בבחינת המלכות, הם נקראים בה י"ב שבטים.

יב שבטים הם בחינת י"ב גבולים. גבול מגדיר את צורת התבטאות האור, ויש י"ב ביטוים לצורת האור. לכאורה שבט עושה פירוט, פירוד, אך י"ב מראה את הצורות של אותו דבר.

לא אומרים כל אחד והאמת שלו, אלא כל אחד מבטא את אותה אמת באופן אחר.

 והנך מוצא שבסוד י"ב גבולים וי"ב שבטים אין שם אלא בחינת ג' קוין דז"א בלבד. והמלכות אינה נחשבת עמהם אלא מבחינת הקבלה בלבד. וע"כ אין בהם האותיות ח' ט', שה"ס האחיזה של הקליפות בסוד טוב ורע שיש במלכות, כי ז"א ה"ס עץ החיים, שאין הרע נאחז בו, כמו בעץ הדעת טוב ורע, שהוא המלכות.
וז"ש, ואתרשימת אלפא ביתא בי"ב תחומין שהם ד' בחינות חגת"ם שבכל אחד ג' קוין, שהם בז"א. תריסר שבטין, כשהם מאירים כולם במלכות בלבד, נקראים י"ב שבטים. וכל זה נשלם במתן תורה. בר תרין דאסתלקו מנהון, ואינון ח' ט', דלא אתחזו בהו כלל. כי בכל י"ב הבחינות האלו אין שם אלא ג' קוין דז"א, והמלכות אינה עולה ביניהם בשם רק בבחינת קבלה מהם בלבד, ובז"א אין אחיזה לטוב ורע, שה"ס ב' הצירופים ח"ט וט"ח, כנ"ל. וע"כ אין אותיות אלו בי"ב שבטים. ונתבאר שבשלימות של מתן תורה, לא היו בה ח' ט' כלל. וזו היא בחינה ראשונה של ג' הבחינות הנ"ל.
וז"ש (באות קמ"ח) עד דאעלו לארעא בשירותא, שארץ ישראל היא מלכות, והוה חרם בינייהו בחובא דעכן, דהיינו שמעל בחרם, והגביר השמאל על הימין, ואז התעוררה בחינת המנעולא במלכות ונעשה הצירוף ח"ט, המורה על התגברות השמאל על הימין כנ"ל. וז"ש וכדין אתהדרו אינון תרין אתוון דהוו מסתלקי מינייהו, דהיינו האותיות ח' ט'. ונעשה הצירוף ח"ט, ואינון מכרזי ואמרי חטא ישראל וכו'. דהיינו שנגלה במלכות הצירוף ח"ט, שה"ס חטא ישראל. דהיינו בחינת לא זכי הא רע,שיש במלכות. וזו היא הבחינה הב' של ג' הבחינות הנ"ל.
וז"ש (באות קמ"ט) עד דאתא שלמה וכו' ואינון תרין אתוון דהוו רשימין בינייהו לביש, דהיינו הצירוף ח"ט, שה"ס חטא ישראל, בסוד לא זכי הא רע, אתהפיכו לטב, אתהדרו ט"ח וכו', שהצירוף הזה רומז על התגברות הימין שה"ס ט' על השמאל, שה"ס ח', ואז זכי הא טוב, ומתכסה ונעלמת המנעולא, שה"ס מדת הדין, ומדת הרחמים שולטת במלכות וכל האורות מתגלים. וכן הצירוף ט"ח מרמז על הגניזה הזו, של מדת הדין, שהוא מלשון טח עיניהם מראות, שהוא לשון כיסוי והעלמה. וזו היא הבחינה הג' של ג' הבחינות הנ"ל. שבזו כל השלימות.

קנ) כולהו אתוון הוו וכו': כל האותיות היה בניהם שלום בלי מריבה. כי הקו האמצעי עשה שלום בין הקו הימין לקו השמאל שבאותיות וכללם זה בזה. וכל האותיות של הא"ב היו שלמות למעלה בז"א, ולמטה במלכות. האותיות העליונות היו שלמות למעלה בז"א, והאותיות הדקות, היו שלמות למטה במלכות. כי האותיות שבמלכות הן קטנות.

קנא) בשעתא דכרובים הוו וכו': בשעה שהכרובים שה"ס זו"ן היו פורשים כנפיהם ממטה למעלה, שה"ס התקון דמסך דחירק דקו האמצעי הנק' כנפים. היו אותיות פורחות ממטה למעלה, דהיינו האותיות שהן בחינת הקו השמאל, המאיר רק ממטה למעלה, ואותיות היו פורחות ממעלה למטה, דהיינו האותיות שהן בחינת הקו הימין, המאיר ממעלה למטה, ונכנסים אלו באלו, שאותיות דימין ושמאל נכנסות אלו באלו, ונכללות אלו באלו, בנשיקות של אהבה.

קנב) כיון דאתוון מתחברן וכו': כיון שהאותיות מימין ומשמאל, מתחברות אלו באלו, כל המדרגות התחתונות, והמדרגות העליונות, וכל העולמות, מתחברים יחד, ונושקים אלו לאלו, בנשיקות האהבה, עד שנעשים כולם אחד, בסוד שמו אחד שהוא המלכות, והקב"ה אחד שהוא ז"א, בלי פרוד כלל כאשר יהיו מוכנים לשים בצד את ההשתוקקות של הנחש לקבלת כל האור.

קנג) כל נשיקין דרחימו וכו': כל הנשיקות של האהבה, אינן, אלא שיהיו כלל אחד להתכלל זה בזה בלי פרוד. ומשום זה הנשיקין האלו, בכל וכל הן, להעשות הכל בכלל אחד: אותיות באותיות, עולמות בעולמות, מדרגות במדרגות, אשה בבעלה, שיהיו הכל אחד.

אין תגובות

להגיב