הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 24 |השקפה|...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 24 |השקפה| ע-עב

שיר השירים ע- עב שיעור 24

ד' חדרים שהגן עדן ניזון מהם

חדרי גן עדן הם המקום הנפשי בו יכול אדם לקבל את החכמה שנקראת עדן. גן עדן אומר שהמלכות/הלב יכולים לקבל את החכמה. 

רלג) הביאני המלך חדריו: אלו הם חדרי גן עדן. ואם תאמר, חדרי גן עדן, הרי הוא עצמה היא גן העדן, כי המלכות ה"ס גן עדן, ואיך היא תאמר כך, שהביאה בחדרי גן עדן. ומשיב, אלא הם החדרים, שגן העדן ניזון מהם, ונקראת בהם. הביאני המלך חדריו אומר גרמת לי לסיבות הפנימיות שבתוכי שגורמות ללב להיות מסוגל להתחבר למלך. כאשר אתה מביא אותי לחדרים, אתה מעורר בי את הסיבות הפנימיות שמעוררות את האהבה. 

החדר העליון בנפש, הוא מקום ההכרה של האמת העליונה שאינה נגועה משום בחינה עצמית. היא נק י"ה אין שם רצון לקבל כלל, וכאן ניתן להגיע לחיבור אין סופי ללא הפרעה. 

אדם הרוצה להשיג את החיבור האמיתי, את ההכרה העליונה, עליו לדעת לעזוב עצמו לגמרי ולבוא בלי נגיעות אישיות אל האמת אל הרגשה של בהירות אין סופית. 

מתחת להכרה העליונה הזו, מדרגת ישסו"ת אשר כבר קשורה לתחתון אבל נמצאת אצל העליון, כמו אמא שנמצאת למעלה אבל קשורה לבן, היינו תפיסה עליונה שגם קשורה לעולם הזה.   

חדרא קדמאה

רלד) חדרא קדמאה י"ה וכו': החדר הראשון, שגן עדן ניזון ממנו, הוא השם י"ה. זהו חדר, וחדר עליון, שאין בו מראה, שהיא חכמה, ואין בו שום צבע, אלא כמו שנצטבע לפי שעה במדידת הניצוץ הקשה, וחזר לעלות אל אין סוף בסתר הגנוז. 

רלה) האי חדרא קדמאה וכו': החדר הראשון הזה, כשעלתה המדה, נעברה צביעת הצבע, והסתתר, ולא נראה בו צבע כלל. אז בארבעה צדדים, שהם דרום צפון מזרח מערב, נראים בסתר, דהיינו בדרום צפון, ומתכסים בגלוי, דהיינו במזרח מערב, והם ארבע אותיות, כי דרום צפון, ה"ס י"ה, ומזרח מערב, ה"ס ו"ה. והם אהיה אשר אהיה.
ביאור הדברים. נודע שאו"א וישסו"ת נעשו מבינה שיצאה לחוץ מראש דא"א, כי מחמת עלית המלכות למקום בינה דע"ס דבינה הזו, נתחלקו כח"ב תו"מ דבינה לב' מדרגות, שמכתר וחכמה דבינה זו, שהם למעלה מהמלכות שעלתה, נעשו ונתתקנו או"א עלאין. ומבינה ותו"מ דבינה זו, שהם למטה מן המלכות שעלתה, נעשו ישסו"ת מעל נקודת החזה של א"א. וזהו בעת קטנות. ולעת גדלות, אותה המלכות שעלתה וחצתה את או"א וישסו"ת לב' פרצופים, היא יוצאת משם למקומה, ואז נעשו או"א וישסו"ת פרצוף אחד, או"א לימין, וישסו"ת לשמאל. ועולים לראש א"א, ואז מקבלים או"א חכמה, מחכמה סתימאה דא"א, מראש דאריך ומשפיעים לישסו"ת.
והנה או"א מקבלים תקונם להיות פב"פ תכף מעת קטנות, בהיותם עוד בב' כלים כו"ח, ובב' אורות נפש ורוח. והוא מטעם שהבינה היא בסו"ה כי חפץ חסד הוא, והם דוחים חכמה, וע"כ הם מתתקנים בחסדים דרישא דלא אתיידע מיסוד דעתיק, אשר חסדים אלו הם חשובים מחכמה ונחשבים לג"ר. אבל ישסו"ת להיותם תחת המלכות דראש דאריך שנק כרומה דאיתחפיא שעלתה וסיימה את או"א, אינם יכולים להתתקן בחסדים אלו שהם אוירא דכיא, כי דיני המלכות מעכבים בעדם, וע"כ אין להם תקון ג"ר אלא בעת גדלות שגם עם חסדים אינם מרגישים שלמות אחר שיצאה המלכות המסיימת מתחת או"א, וירדה למקומה, שאז נעשו או"א וישסו"ת לפרצוף אחד ימין ושמאל ועולים לא"א, ואו"א מקבל מחכמה סתימאה דא"א, ומשפיע לישסו"ת. ואחר שאו"א השפיעו החכמה לישסו"ת, הם חוזרים מיד לבחינתם, לחסדים מכוסים מחכמה, מטעם היותם תמיד בסו"ה, כי חפץ חסד הוא, ואינם חפצים בחכמה שכל החכמה הם רוצים עבור הבנים. במצב הקביעות של אצילות או"א שהם בחינת חסדים מכוסים נפרדו לב פרצופים, שישסו"ת .
וז"ש (באות רל"ד) חדרא קדמאה י"ה, שהי' היא או"א והה' היא ישסו"ת, דא חדרא, ואדרא עלאה, שיסו"ת, הם חדר. ואו"א, הם חדר עליון, דלית ביה חיזו ולא גוון כלל, שבאו"א אין מראה, שהוא חכמה, ושום צבע כלל. כי הארת החכמה שבשמאל עושה צבע אדום, ומשום זה נבחן הימין ללבן, אבל או"א שאין מקבלים חכמה לשמאל שלהם, ואין השמאל בצבע אדום, לא שייך להבחין את הימין ללבן, וע"כ נבחנים בלי צבע לגמרי. ואע"פ שלעת גדלות נעשים או"א וישסו"ת לפרצוף אחד ועולים לא"א, ואו"א משפיע חכמה לישסו"ת, א"כ יש בהם צבע, אמנם נתבאר לעיל, שאחר שהשפיעו חכמה לישסו"ת, מיד חוזרים למדרגתם, לחסדים מכוסים, וע"כ תכף מתבטל הצבע מהם, טעם נוסף הוא שהאור עובר רק בדרך מעבר וז"ש, אלא כמא דאצטבע לפום שעתא במדידו דבוצינא דקרדינותא, והדר סלקא לאין סוף בסתירו דגניז, דהיינו לעת גדלות כשאו"א מקבלים חכמה מחכמה סתימאה דא"א בשביל ישסו"ת, והם מצטבעים בהכרח, הרי זה רק לפי שעה, ומיד חוזרים לקבל חסדים מאין סוף בסתר הגנוז, דהיינו הנעלם מחכמה. וזה מטעם היותם בסו"ה כי חפץ חסד הוא, כמ"ש לעיל, וז"ש (באות רל"ה) האי חדרא קדמאה כד סלקא משחתא, אחרי שעלתה המדה, דהיינו אחר שהשלימו השפעת החכמה לישסו"ת, אתעברא צביעו דגוונא, כי חזרו לבחינת אוירא דכיא, שלא שייך בו צבע לבן אדום ירוק,כי אין חכמה, אין רצון לקבל שיבדיל ואתטמר שנתקנו בחסדים מכוסים, ולא אתחזי ביה גוון כלל. וע"כ אין נראה בהם גוון. ולא עוד, אלא אפילו ישסו"ת שהם מקבלים החכמה, אינם מקבלים בשביל עצמם, כי להיותם ז"ת דבינה, גם הם בוחרים יותר בחסדים, אלא שצריכים להשתלם בחכמה כדי להשפיע חכמה לזו"ן.ואחר שהשפיעו חכמה לזו"ן חוזרים גם הם לחסדים מכוסים גם ישסו"ת מצד הטבע שלהם הם חסדים מכוסים כל זמן שזו"ן בחסדים מכוסים אין להם בשביל מה לבקש חכמה והרי הם מעצמם לא רוצים חכמה, אלא כש.
וז"ש כדין בארבע סטרין, אתחזיין בטמירו ואתכסיין באתגליא. שבב' סטרין, שהם דרום צפון, שה"ס י"ה, שבהם נראה החכמה, כי הם עולים ומקבלים חכמה מחכמה סתימאה, כנ"ל, הרי היא נראית שם בסתר, כי אחר המשכת החכמה הם חוזרים לחסדים מכוסים ונעלמים מחכמה, כנ"ל, וב' סטרין מזרח מערב, שהם ו"ה, דהיינו ז"א ומלכות. שבהם מתגלה החכמה, אבל בהם צריכה להיות החכמה מכוסה, כי אסור במקומם להמשיך החכמה, אלא מקבלים החכמה ממטה למעלה, דהיינו בשיעור שהמשיכו או"א וישסו"ת, ונמצא שאע"פ שהחכמה היא באתגלייא בז"א ומלכות, עכ"ז ואתכסיין, שאסור להמשיך החכמה למקומם. אלא רק ממטה למעלה. ארבע אתוון, וה"ס ד' אותיות י"ה ו"ה אשר בי"ה אתחזיין בטמירו, ובו"ה אתכסיין באתגלייא. הכיסוי הוא שמתגלה החכמה רק ממטה למעלה כנ"ל. ואינון אהיה אשר אהיה. כי אהיה אשר אהיה, ה"ס חכמה בינה דעת, שהאהיה הראשון הוא חכמה, שהיא או"א. אשר, היא בינה שהיא ישסו"ת. והאהיה האחרון, היא דעת, שהיא זו"ן שעלו לבינה. ולפי הנ"ל נמצא שאהיה אשר, שהם או"א וישסו"ת שה"ס י"ה, אתחזיין בטמירו. והאהיה האחרון שהם דעת שה"ס זו"ן, חם אתכסיין באתגלייא.

אהיה אשר אהיה

רלו) על מה אתקרי הכי וכו': ומפרש דבריו. למה הם נקראים כך, אהיה אשר אהיה, הוא כי אהיה הא' שה"ס או"א, פירושו, שעתיד להתגלות מתוך הריח שעליה, שה"ס החכמה סתימאה דא"א שאו"א עתידים לקבל משם חכמה, כנ"ל בסמוך רק במצב עליה. ומשום שעוד לא נתמלא בחכמה, להאיר למטה, לישסו"ת, הוא נקרא אהיה, שפירושו שאני עתיד להתגלות, ועתה אני מכוסה.

רלז) וסימנא דא שירותא וכו': וזה סימן התחלת הנבואה של משה ששאל, מה שמו מה אומר אליהם, נאמר לו השם הזה, שעד כאן עוד לא יצאה הלבנה, שהיא המלכות, מכיסוי שלה, להאיר מן השמש, שהוא ז"א. וכיון שהלבנה היתה בחשך, הרי, שעד עתה לא האיר לה השמש, שהוא ז"א, והחדר העליון זה, שהוא או"א, לא נגלה להאיר החכמה לישסו"ת וז"א, כי אותו הריח העליון, שבחכמה סתימאה דא"א, המאיר לאו"א, עלה לסתום דכל סתומים, דלא אתיידע כלל. שהוא רדל"א. ואז נקראים או"א אהיה. שפירושו, שעתה הם סתומים אלא שעתידים להתגלות. זה שם אהיה הראשון, או"א שתכונתם לא לקבל חכמה, ובעתיד כן יקבלו, כלומר כבר יש להם אור מקיף. בכח החכמה ידעו עם ישראל שהם עתידים להיגאל. 

רלח) וכד תב לאתריה וכו': וכאשר חזר הריח שהוא חכמה סתימאה, למקומו, להאיר לאו"א שעלו לראש א"א, אז עומדים ודאי או"א, להאיר לכל, לישסו"ת, ואז נקרא ישסו"ת, אשר, זו המידה השניה (ה"ג ולא גרסינן אשר אהיה) ישסו"ת נק אשר כאשר או"א עלו לאריך. כי אז נתתקנו ישסו"ת להתמלאות, בהארת החכמה, מתוך שביל אחד דק שהוא יסוד דאו"א, שנכנס בהם בסתום. ועם כל זה, בשמות אלו, שהם, אהיה, אשר, דהיינו או"א וישסו"ת, עוד לא נגלה עד עתה להאיר הנרות שהם ז"א ומלכות.
פירוש. כי השם, אהיה, שהוא או"א נבחן עתה לקו ימין, והשם אשר, שהוא ישסו"ת, נבחן לקו שמאל, וחסר להם הקו האמצעי, שהוא דעת, שה"ס אהיה האחרון. וע"כ עוד לא נגלו להאיר. כי מטרם שנגלה הקו האמצעי אין ימין ושמאל יכולים להאיר. ועוד כי מחכמה ובינה אין המשכה לתחתונים, אלא מן הדעת.

אין תגובות

להגיב