הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 27 |השקפה|...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 27 |השקפה| עט-פא

שיר השירים עט- פא שיעור 27

חדר הב' שג"ע ניזון ממנו

אומרת המלכות הביאני המלך חדריו. חדרי גן עדן הם החדרים שגן עדן ניזון מהם, והמלכות נקראת על פי מה שהיא מקבלת מהם.

גן הוא המלכות, הלב שכאשר מקבלת את אור החכמה היא נקראת גן עדן, שהאור מגיע מעדן שהוא בחינת החכמה. לגן עדן שהוא נקודה פנימית בנפש האדם ניתן להגיע כאשר הוא מתקן דרכיו ובא בלי סיגים קליפות כדי לקבל ההטבה השלמה. המלכות היא כלי שמבטאת את גן עדן כשהיא מחוברת.

החדר השני נקרא אל, בו החכמה מאירה רק לפי שעה, ומיד שולט צד החסד. בצורת האות א יוד עליונה בחינת חסד, יוד תחתונה בחינת אש, והמחבר קו האלכסון בחינת הרוח.

כל העולם מושתת על חיבור של צד זכר וצד נקבה. סוד השכינה העליונה שהיא בינה, אינה שורה, אלא במקום שזכר ונוקבא מתחברים יחד. היות והוא מחבר זכר ונקבה יחד, אז יכול האור להאיר. הם לא מחוברים יחד באופן טבעי, אלא עושים עבודה כדי לעמוד בכללים של החיבור.

 

בראשית ברא אלקים את. הרי כאן ארבע אלפין, שכל א' מתחברת יחד זכר ונוקבא בארבע מלות. בכל מלה ומלה יש א' שהיא זכר, שה"ס ג' קוין דז"א. כנ"ל, ובכל מלה ומלה יש אות אחת, שהיא נוקבא. בבראשית, יש אות ת' שהיא נוקבא. בברא, האות ב' היא נוקבא, באלקים, האות ה' היא נוקבא. את, האות ת' היא נוקבא. מראה כאן שבדרך שברא את העולם בדרך שאור הבינה שנק אלקים האיר בעולם, יש חיבור של זכר ונקבה בכל ארבעת המילים. ארבעת הזוגות קבורים בחברון, מקום החיבור של זכר ונקבה

 

ל"ב נתיבות החכמה

 

ל"ב שבילי החכמה הם, היוצאים מהתורה, שהם עשר ספירות, וכ"ב אותיות שבתורה. ישנו נתיב בו יש ללכת כדי להתחבר לתורה. ל"ב נתיבות אומר שיש להבין את כ"ב האותיות דרך החיבור עם עשרה מאמרות. תורת חסד היא הקשורה לבינה, לבחינת העולם הבא שבלעדיה לא ניתן להגיע ליחד, אלא רק בנקודה פנימית שמעבר לתפיסת העולם הזה.  

 

החדר הג' שהג"ע ניזון ממנו

 

החדר השלישי, שגן עדן ניזון ממנו הוא השם אלקים. זה הוא זהר אדום נוצץ כזהב. זהר, שלפעמים הוא מאיר והוא טוב ולפעמים נחשך בחשכה, ואין לו התנוצצות כמו זהב.
אור הגבורה אינו אהוב על אנשים, הגבורה אפשר שיביא להערצה והערכה, אך אינו מביא אהבה, חסד, חיבור. אך גם חסד בלי גבורה לא מאשר קבלת אהבה. הנוקבא נבנית מצד הגבורה של הזכר.

גבורה מצד עצמה, עוצמה לא מביאה לחיבור ללא החסדים. גבורה זו היא הרצון המתגלה לאדם שבא בחיכוך פנימי, איתו מופיעים גם סיגים שאז זו בחינת זהב שאינו מאיר, זו אש שורפת. גבורה הקשורה לחסד היא הבחינה בה משתמש הצדיק כדי להתחבר.

 

על הזכר לרצות שהנקבה תהיה שלמה, כאשר היא מראה את ההשתוקקות ליחד, ומראה שהיא גוזרת את הרצון מבינה, מוכנה למעט עצמה בלי להתלונן.


שיר השירים עט- פא שיעור 27

חדר הב' שג"ע ניזון ממנו

רנז) כללא דתלת דאינון וכו': הא', היא כלל של שלשה שהם אחד. כי שלשה אורות כלולים באות א'. כי א', היא צורת ב' יודין בימין ושמאל שהן כמו ב' זרועות, וו' באמצע, שבזרוע אחת בצד אחד שהוא קו ימין, יש אור אחד שהוא חסד. וזרוע אחת בצד האחד, והוא קו שמאל, היא גבורה והו' באמצע, שהיא ת"ת, וקו אמצעי, שהוא כולל ב' הזרועות, של ב' הצדדים של הא'. הרי שג' אורות כלולים באות א'.

רנח) ואצטריך שיעורא דאמצעיתא וכו': והשיעור שבקו האמצעי. שבא', צריך להיות בשתי זרועות שבב' צדדים, דהיינו שיאיר כשיעור ב' הקוין. משום שהוא לוקח אותם, והוא בלבדו הוא בשניהם. א', מורה, אש מצד זה, שהוא גבורה, דהיינו בי' התחתונה השמאלית, מים מצד זה, שהוא חסד, דהיינו בי' עליונה הימנית. רוח שהוא ת"ת וקו אמצעי, דהיינו הו' שבא', מבדיל באמצע ולוקח בשני הצדדים. והכל נעשה אחד.

אומרת המלכות הביאני המלך חדריו. חדרי גן עדן הם החדרים שגן עדן ניזון מהם, והמלכות ניקראת על פי משה שהיא מקבלת מהם.

גן הוא המלכות, הלב שכאשר מקבלת את אור החכמה היא נק גן עדן, שהאור מגיע מעדן שהוא בחינת החכמה. לגן עדן שהוא נקודה פנימית בנפש האדם ניתן להגיע כאשר הוא מתקן דרכיו ובא בלי סיגים קליפות כדי לקבל ההטבה השלמה. המלכות היא כלי שמבטאת את גן עדן כשהיא מחוברת. 

החדר השני נק אל, בו החכמה מאירה רק לפי שעה, ומייד שולט צד החסד. בצורת האות א יוד עליונה בחינת חסד, יוד תחתונה בחינת אש, והמחבר קו האלכסון בחינת הרוח

כל העולם מושתת על חיבור של צד זכר וצד נקבה. 

רנט) תו א' דא וכו': עוד יש להבחין, שהא' הזו, מתפשטת ונכללת בכלל כולם, וכיון שהוא, הקו האמצעי שבא', כלול בשלמות שמאיר את ב קווים בתוכו שני הצדדים, שעמו עצמו, הם התעוררות של ג' קוין, הוא מתעורר לנוקבא שלו, שהיא המלכות, ונהפכה הא' להבחין בה בסוד אחר, אשר הו' שבאמצע הא', היא ז"א הכולל ג' קוין, וי' תחתונה הדבוקה בו' היא המלכות, וו' עליונה, היא בינה המשפעת אל ז"א. וז"א לוקח הנוקבא שלמטה ממנה, שהיא הי' התחתונה, ומתחברים יחד, ואז הנקודה העליונה, דהיינו הי' העליונה, שהיא בינה, שורה עליו, להראות שהאור העליון שהוא הנקודה הראשונה, שהיא סוד השכינה העליונה שהיא בינה, אינה שורה, אלא במקום שדכר ונוקבא מתחברים יחד. היות והוא מחבר זכר ונקבה יחד, אז יכול האור להאיר. הם לא מחוברים יחד באופן טבעי, אלא עושים כדי לעמוד בכללים של החיבור.

רס) בראשית ברא וגו': בראשית ברא אלקים את. הרי כאן ארבע אלפין, שכל א' מתחברת יחד דכר ונוקבא בארבע מלות. בכל מלה ומלה יש א' שהיא דכר, שה"ס ג' קוין דז"א. כנ"ל, ובכל מלה ומלה יש אות אחת, שהיא נוקבא. בבראשית, יש אות ת' שהיא נוקבא. בברא, האות ב' היא נוקבא, באלקים, האות ה' היא נוקבא. את, האות ת' היא נוקבא. מראה כאן שבדרך שברא את העולם בדרך שאור הבינה שנק אלקים האיר בעולם, יש חיבור של זכר ונקבה בכל ארבעת המילים. 

רסא) ובספר דרב המנונא וכו': ובספרו של רב המנונא סבא יש, בראשית, ה"ס אדם ואשתו. ברא, ה"ס אברהם ונוקביה. אלקים, ה"ס יצחק ונוקביה. את, יעקב ונוקביה.

רסב) ואי תימא את וכו': ואם תאמר, המלה את, היא נוקבא בכל מקום. ואיך נאמר שהא' של את, היא דכר. ומשיב בוא וראה. א' היא דכר, ת' היא נוקבא הכלולים שניהם יחד, והנוקבא נראית כשהיא בשלמות, שהיא כלולה בסוד כל האותיות מא' עד ת', ומשום זה המלה את, אע"פ שהיא נוקבא, אבל היא בסוד כללות הדכר שהוא א'.

המילה את היא נקבה תכליתית, שלמות הכוללת את הזכר 

רסג) וע"ד ארבעה זווגין וכו': וע"כ ארבעה זווגים הם כאן, בכתוב בראשית וגו', שה"ס אדם ואשתו אברהם וכו' כנ"ל, ובכל מקום, הא' היא דכר המתחבר בנוקבא, שהיא אות אחרת, כנ"ל, וה"ס שנקראת קרית ארבע, משום שנתחברו שם ארבעה גדולים ממוני מקיימי העולם. שהם אדם ואשתו וכו'.

ארבעת הזוגות קבורים בחברון, מקום החיבור של זכר ונקבה

רסד) ל' דא מגדל וכו': האות ל' שבשם אל, היא מגדל הפורח באויר, שהוא מלך גדול, שהוא בינה. ומשום זה נקרא ז"א אל, שהעליון, שהוא בינה, והאמצעי, שהוא ז"א, הם ביחד. כי הא' היא קו האמצעי, כנ"ל, והל' היא בינה. העליון, וראש ההשגחה, שהיא בינה היא ההשגחה של יתר דבקות, והראש של כל האותיות, שהוא א', שהוא ז"א, הם ביחד. השם אל, הוא, שהא', שהיא ז"א, לוקחת לה לעזרה אותו המגדל הפורח באויר, שהוא בינה, ובשבילו היא עולה בשם הזה.

ל"ב נתיבות החכמה

רסה) תלתין ותרין שבילין וכו': ל"ב שבילי החכמה הם, היוצאים מהתורה, שהיא ז"א. וה"ס עשרה מאמרות. שהם עשר ספירות, וכ"ב אותיות שבתורה. שהיא ז"א. וכולם יוצאים מסוד הנקודה העליונה, שהיא בינה, עשרה מאמרות, שהם ע"ס, כולם כלולים בסוד התורה, שהיא מלך עליון, דהיינו בבינה, שממנה נאצלת התורה, שה"ס תורה שבכתב, והיא עולם הבא, שהיא בינה (כמ"ש באדרא זוטא אות ע"ג ע"ש ישנו נתיב בו יש ללכת כדי להתחבר לתורה. ל"ב נתיבות אומר שיש להבין את כ"ב האותיות דרך החיבור עם עשרה מאמרות.

תורת חסד היא הקשורה לבינה, לבחינת העולם הבא שבלעדיה לא ניתן להגיע ליחד, אלא רק בנקודה פנימית שמעבר לתפיסת העולם הזה.  

רסו) ועשרין ותרין אתוון וכו': וכ"ב אותיות מתפשטות ומתחילות להאיר מראש האור הראשון, שהוא א', שהוא ז"א, בסוד היחוד, שמשם מתחילות האותיות להתגלות ומשם מאירות האותיות ועולות, שהיא א', שה"ס כל האותיות, בסוד של אחד. כי הא', הוא מספר אחד.

החדר הג' שהג"ע ניזון ממנו

רסז) חדרא תליתאה אלקים וכו': החדר השלישי, שגן עדן ניזון ממנו (כנ"ל אות רל"ג) הוא השם אלקים. זה הוא זהר אדום נוצץ כזהב. זהר, שלפעמים הוא מאיר והוא טוב ולפעמים נחשך בחשכה, ואין לו התנוצצות כמו זהב.
פירוש. החדר השני (הנ"ל באות רנ"ה) הוא חסד, קו ימין דז"א, שה"ס השם אל, כנ"ל. והחדר השלישי, ה"ס גבורה. קו שמאל דז"א, שה"ס השם אלקים. והקו השמאל ה"ס צבע אדום, וכשהוא מאיר בהארת החכמה, הוא מתנוצץ כזהב. וז"ש דא איהו זהרא סומקא נציץ כדהבא. אמנם כל זה אמור כשהשמאל מיוחד עם החסדים שבקו ימין, אבל אם אינו כלול עם הימין, אין החכמה שבו יכולה להאיר, והוא חשך ולא אור, (כנ"ל 
בראשית א' דף מ"ז אות ל"דד"ה נפק) וז"ש, זהרא דלזמנין נהיר וטב, דהיינו בשעה שהוא כלול עם הימין, ולזמנין אתחשך בחשוכא וכו' היינו בשעה שהוא שמאל בלי ימין. הוא נחשך. אור הגבורה אינו אהוב על אנשים, הגבורה אפשר שיביא להערצה והערכה, אך אינו מביא אהבה, חסד, חיבור. אך גם חסד בלי גבורה לא מאשר קבלת אהבה. הנוקבה נבנית מצד הגבורה של הזכר.

גבורה מצד עצמה, עוצמה לא מביאה לחיבור ללא החסדים. גבורה זו היא הרצון המתגלה לאדם שבא בחיכוך פנימי, איתו מופיעים גם סיגים שאז זו בחינת זהב שאינו מאיר, זו אש שורפת. גבורה הקשורה לחסד היא הבחינה בה משתמש הצדיק כדי להתחבר. 

רסח) אלקים, רזא דאתערותא וכו': השם אלקים, בצד הזה, שהוא שמאל, הוא סוד ההתעוררות אל הנוקבא, שהיא המלכות. כי המלכות נבנית מצד שמאל. כי השם הזה הוא בסוד הסודות ליודעי החכמה, כי השם הזה הוא דכר, דהיינו גבורה דז"א כנ"ל, וההתעוררות בשם הזה אל הנוקבא מעורר הכל. שה"ס הכתוב, שמאלו תחת לראשי כמ"ש לפנינו.

רסט) ואלמלא אתערו דשמא וכו': ולולא ההתעוררות של השם הזה, אלקים, שהוא קו שמאל, הצדיק, שהוא יסוד דז"א, לא היה מתעורר. ואע"פ שהשם הזה, כולו הוא דין, והצדיק הוא מצד ימין, שהוא חסד ההתעוררות משמאל והצדיק מימין שכל כולו התמסרות לעבודת השם, ומה שמעורר אותו זו הגבורה מהשמאל. אבל ההתעוררות של היסוד אינה אלא מצד שמאל.
פירוש. ז"א הוא בחינת קו ימין, כלומר שהוא בשליטת חסדים מכוסים מחכמה, ואין הארת החכמה מתעוררת בו אלא בשעת הזווג עם המלכות, כי אז הוא משפיע הארת החכמה אליה. ולפיכך בשעה שז"א רואה את המלכות, הוא מתעורר ליחוד עמה, כדי להשתלם בהארת החכמה. וז"ס הכתוב, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. כי עינים ה"ס החכמה. וז"ש, ואע"ג דכולא איהו דינא וצדיק מסטרא דימינא איהו, כי יסוד דז"א שנקרא צדיק, הוא בחינת קו ימין. שדרכו רק בחסדים מכוסים מחכמה. ואיך נאמר, שלולא השם אלקים, לא היה מתעורר הצדיק אל הנוקבא. ומשיב, אבל אתערו דיליה לאו איהו אלא מסטרא דשמאלא, כי מתוך שז"א חושק להשתלמות השמאל ע"כ הוא מתעורר אל היחוד עם המלכות על הזכר לרצות שהנקבה תהיה שלמה, כאשר היא מראה את ההשתוקקות ליחד, ומראה שהיא גוזרת את הרצון מבינה, מוכנה למעט עצמה בלי להתלונן. 

רע) אדם שבק סטרא וכו': אדם עזב את הצד הזה, דהיינו הצד השמאל הכלול בימין, שה"ס זהב, והתעורר בפסולת הזהב הזה השתוקקות לנפרדות, אפילו רוצים את היחד בלי להסכים לשלם, היוצא מהטינוף של ההתוך שלו. כי ע"י אכילת עצה"ד, הותך הזהב, שה"ס שמאל כלול בימין, והשמאל נפרד מן הימין ואז נעשה השמאל, פסולת הזהב, שלא יצלח לכלום

רעא) אלקים א' דכר וכו': השם אלקים בד"כ מובא כנקבה, אך יש בו את שני הצדדים, הא' דאלקים היא זכר, שהוא ז"א, להי"ם דאלקים, הם התעוררות הצדיק, שהוא יסוד דז"א, וליה"ם הם אותיות מילה, דהיינו מילה ופריעה, בלי צד ערלה כלל מוכנות לחתוך את הרצון לקבל ולזרוק אותו. וזה הוא כשנזכר שם זה, אלקים, לטוב. כמו ויזכור אלקים את בריתו, שנתעוררה הברית, שהיא יסוד. ובסוד זה, הוא ואלקים פקוד יפקוד שהוא בסוד מילה ופריעה.
פירוש. השם אלקים נזכר לפעמים לטוב, ולפעמים הוא נחשך (כנ"ל אות רס"ז) כי כשהשמאל כלול בימין ע"י הקו האמצעי הוא טוב. ואם נפרד מקו ימין הוא נחשך ומעניש את הרשעים. וז"ש אלקים א' דכר, כי הא' מורה על ג' קוין, שהם ז"א, הכלולים זה בזה, שאז נתעורר היסוד דז"א בבחינת מילה ופריעה, המרחיק הקליפות שלא יינקו מן השמאל, וז"ס אותיות להי"מ דאלקים שהם אותיות מילה, וז"ש להי"ם, אתערותא דצדיק ואיהו מילה בפריעו בלא סטר ערלה כלל, שאין ממנו יניקה לקליפה היונקת מיסוד הנק' ערלה. וכל מקום שנזכר אלקים לטוב, הוא בסדר הזה. מה שמעורר את הצדיק זו העובדה שהיחד בא נקי בלי הסיגים

רעב) בסטרא אחרא אורייתא וכו': בצד האחר, שנק אלקים אחרים דהיינו כשאינו כלול בימין, התורה מעידה על דיניו, כי משם יוצאת הערלה. לפעמים יורשת הנוקבא השם הזה, אלקים, כדי לדון העולם בסוד הערלה, דהיינו ע"י הקליפות הנקראות ערלה, והוא בעת כשמתגבר השם אלקים הזה למעלה בדינים שהוא הנוקבא, ומתקשה הערלה ההיא לדון העולם, ופריעה, שה"ס גילוי המוחין, אינה נמצאת. מילה ה"ס הרחקת הקליפה הנקראת ערלה. ופריעה ה"ס גילוי המוחין די"ה, שהיא אותיות פרע י"ה.

רעג) ועל דא לטב וכו': וע"כ אלקים לטוב הוא על ידי פריעה אצל המוסלמים אין פריעה, כי הערלה נפרעה ונעברה, ונגלה סוד הברית הקדושה, דהיינו המוחין די"ה. והכל הוא בסוד השם אלקים. כי גוון זה של השם אלקים, מתהפך לכמה אפנים, לפעמים כך ולפעמים כך (כנ"ל באות רע"א) וזה הוא בסוד השם אלקים. לא מספיקה הפריעה בחינת הסרת הרצון לקבל, יש הביא לגלוי הרצון להשפיע נחת רוח להשם

אין תגובות

להגיב