זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 2 | השקפה| ד-ו

מגילת רות ד – ו

נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמי

מדרש רות מלמד כיצד הנשמה פועלת וכיצד יש לפעול איתה. לחלק הרוחני באדם יש צד אישה, היינו רצון לקבל כאשר הצד הטוב הוא בחינת רות הקשורה לנעמי, והצד הרע הרצון לקבל שאינו קשור לנעמי, למידת ההשפעה, לבינה.

צד הקליפה נדרש ונחוץ לעבודה עד אשר משיגים את הפרי האמיתי. בנפש האדם מתנהלים גם ערפה וגם רות.

כאשר משתלטת התודעה החיצונית האדם נפגע מכל רוח קלה, ומכוחות הנפש הגורמים לעיוותים בחשיבה האמונית, החשיבה של הנשמה.

הדרך לגן עדן סלולה ופנויה למי שמזכך עצמו, ואז כל המכשולים הנפשיים פתורים ואינם מעקבים. ע"י תורה ומצוות על האדם לשנות את התודעה, כדי להלך בדרך השם.

את הקשיים שעברו רות ונעמי בהצלחה עבר גם אברהם שהוא בחינת הנשמה. בשמו הוא אב לרוח ורם לגוף. מלמדים אותו לוותר ולצמצם, אומרים לו לך לך מארצך, מהרצונות הגופניים, וכשבא לעבודת הנפש בשמחה, זוכה שיעשה לגוי עצום ורב.

אשרי משכיל אל דל. כאשר מרגיש בחיסרון ואינו משכיל, הוא פונה לסיפוקים גופניים מצד עורפה שמפנה עורף לקב"ה. כאשר הוא משכיל אל דל הוא בדרך הנכונה, כלומר מפנה את ההשתוקקות לקשר, לנותן המתנה ולא מחפש את המתנה עצמה.

גם כשמגיע אור/שפע גדול למשכיל, הוא יודע שלא מגיע לו כלום, ודוחה את האור ולפעול בחסדים, בצדקה, וויתור עצמי, שזו בחינת השלום, הקשר עם הקב"ה. החסדים הם הדבק המחבר, והליכה בדרך השם.

בדרך הראויה על האדם להרגיש עני, לוותר על האני הכוזב הרוצה לקבל לעצמו, ולחפש רק את הדבקות למקור החיים, לעשות רצונו יתברך.

הנפש הבהמית פועלת להשיג את עורפה, את התאוות הזמניות, והנפש השכלית להשיג את בחינת רות, את בחינת גן עדן בזכות עצמה בדרך תורה.

אשרי משכיל אל דל

דל הוא איש נסתר, היינו שהקב"ה מסתיר פניו ממנו. והוא אומר להקב"ה, מה אתה נותן לי, וכי אני יותר רשע מכל האדם שבעולם. ויעשה מריבה עם הקב"ה. אשריו מי שמשכיל אותו שמחבר אותו עם הנפש השכלית. שכתוב, או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. דווקא במקום הנסתר, כשלא רואים את גדולת הבורא, הוא מקום הבחירה. כאן נבחן האדם האם עושה הוא מריבה עם הקב"ה כאשר יש הסתר פנים

אלא העני הוא זה שאין לו תענוג מהאמת, בשעה שרואה את עצמו בדוחק, בהסתרה, הוא עושה מריבה כלפי מעלה והמחזיק בידו של עני, ועושה עמו צדקה, כביכול עם הקב"ה עושה שלום. לפי שגורם לעני, שמבקש מחילה מלפניו יתברך, על שזרק דברים כלפי מעלה. ואז עושה שלום בינו לבין קונו. מי גרם לו לעשות שלום. זה הנותן צדקה לעני, והחזיק בידו. שכתוב או יחזיק במעוזי וגו', וזה הוא הדל. והקב"ה מהו אומר, אין דנים את האדם על מה שדיבר בצערו. אומר אין לי לבוש של חסדים, הוא לא מתלונן על האור. ומבקש מחילה על זה שאין בו זכות, מבקש מחילה מבקש על זה שדוחה את האור, דוחה את האור שהשם רוצה להטיב לנברא, ומבקש אור לנשמה לא לגוף, אור חוזר המלביש, הוא הכלי המקשר נברא לבורא. להשכיל אומר לבחור בנפש שמבקשת אהבה ודוחה את האור לא מטעם שיקבל אחר כך.

מגילת רות ד – ו 

נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמי

מדרש רות מלמד כיצד הנשמה פועלת וכיצד יש לפעול איתה. לחלק הרוחני באדם יש צד אישה, היינו רצון לקבל כאשר הצד הטוב הוא בחינת רות הקשורה לנעמי, והצד הרע הרצון לקבל שאינו קשור לנעמי, למידת ההשפעה, לבינה.

צד הקליפה נדרש ונחוץ לעבודה עד אשר משיגים את הפרי האמיתי. בנפש האדם מתנהלים גם ערפה וגם רות. 

כאשר משתלטת התודעה החיצונית האדם נפגע מכל רוח קלה, ומכוחות הנפש הגורמים לעיוותים בחשיבה האמונית, החשיבה של הנשמה.

הדרך לגן עדן סלולה ופנויה למי שמזכך עצמו, ואז כל המכשולים הנפשיים פתורים ואינם מעקבים. ע"י תורה ומצוות על האדם לשנות את התודעה, כדי להלך בדרך השם.

את הקשיים שעברו רות ונעמי בהצלחה עבר גם אברהם שהוא בחינת הנשמה. בשמו הוא אב לרוח ורם לגוף. מלמדים אותו לוותר ולצמצם, אומרים לו לך לך מארצך, מהרצונות הגופניים, וכשבא לעבודת הנפש בשמחה, זוכה שיעשה לגוי עצום ורב. 

אשרי משכיל אל דל. כאשר מרגיש בחיסרון ואינו משכיל, הוא פונה לסיפוקים גופניים מצד עורפה שמפנה עורף לקב"ה. כאשר הוא משכיל אל דל הוא בדרך הנכונה, כלומר מפנה את ההשתוקקות לקשר, לנותן המתנה ולא מחפש את המתנה עצמה.

גם כשמגיע אור/שפע גדול למשכיל, הוא יודע שלא מגיע לו כלום, ודוחה את האור ולפעול בחסדים, בצדקה, וויתור עצמי, שזו בחינת השלום, הקשר עם הקב"ה. החסדים הם הדבק המחבר, והליכה בדרך השם. 

בדרך הראויה על האדם להרגיש עני, לוותר על האני הכוזב הרוצה לקבל לעצמו, ולחפש רק את הדבקות למקור החיים, לעשות רצונו יתברך. 

הנפש הבהמית פועלת להשיג את עורפה, את התאוות הזמניות, והנפש השכלית להשיג את בחינת רות, את בחינת גן עדן בזכות עצמה בדרך תורה.

יב) ובדוגמא דא ביממא וכו': ובדמיון הזה ביום, אומרים, אם תזכה בתורה, כל אות ואות תהיה מלאך, שיעזור לך במקום הזה. והתורה הנקראת דרך, תלך בדרך הזה, שלא ישלטו עליך. ועל זה אמר, לנחותם הדרך. ואח"כ יראו לו את גן העדן, וכל חלק וחלק שיש בו לצדיק בפני עצמו זהו דבר עצום שמראים לאדם מהו חלקו כפרט בתוך הכלל, וידע מהו תפקידו בגן עדן. ומשביעים אותו שיקיים כל התורה.

יג) ובתר דין יימרון וכו': ואח"כ יאמרו לו, ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו'. ויאמר ה' אל אברם, זו היא הנשמה הנקראת אברם, שהיא אב לרוח, ורם לגוף. לך לך מארצך, זהו גן עדן. וממולדתך, זו היא בטן האם של בשר ודם, הנקרא מולדת. ומבית, זו היא השכינה. אביך, זה הוא הקב"ה, כי אין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא כנסת ישראל. שהיא השכינה. אל הארץ, זה הוא העולם השפל. ונותנים לו שבע ברכות האמורות למעלה מן ואעשך וגו' עד, כל משפחות האדמה.

נותנים לו את כל הברכות שאמורות להחזיק אותו בדרך. בדרך הוא לא נכנס עדיין לגן עדן, אך מראים לו אותו. כך בעבודת נפש נכונה יכול אדם ע"י הדמיון לראות את המדרגה הבא ולכוון להשיגה. 

יד) אם בר נש וכו': אם יזכה האדם, ויהיה צדיק כלומר שמצדיק את הבורא, והוא ידע שמו של הקב"ה, מה יאמרו לו, כשמסתלק מן העולם. הוא, לא תירא מפחד לילה וגו' על כפים ישאונך פן תגוף באבן, פן תהיה עם תודעה של גוף היינו מן האבן של דרך עקלתון, רגלך. עד, כי ידע שמי.

טו) ואם בר נש וכו': ואם האדם לא יזכה בתורה, ובמעשים טובים, כשמסתלק מן העולם, יכנוס בדרך החשך שאמרתי (לעיל אות י) ומזדעזעים כל מי שהוא במקום הזה, ויאמרו, הזאת נעמי, הזאת היא הנשמה, שהלכה במקום הזה מלאה מכל טוב, מלאה מתורה, שעמוד הענן האיר לה במקום הזה ללכת ביום, ועמוד האש האיר לה ללכת במקום הזה בלילה (כנ"ל אות ח'), והיתה עם בעלה, אלימלך, מדרגת חיה שהוא נשמה לנשמה, שבינה נבעה מחכמה

טז) אתיבא איהי ואמרה וכו': השיבה הנשמה ואמרה, אל תקראן לי נעמי קראן לי מרה כי המר לי שדי מאד. שהביאני בגוף רע. אני מלאה הלכתי, במקום הזה,   בגן עדן וריקם השיבני ה כשאינה זוכה בתורה ומצוות.

יז) בההיא שעתא אמרה וכו': באותה שעה אומרת, לב' הנפשות, לנפש השכלית הנקראת רות, ולנפש הבהמית הנקראת ערפה, שובנה בנותי וגו'. שנאמר, ותאמר נעמי לכלותיה שובנה בנותי. רות, שהיא נפש קדושה, משיבה ואומרת, אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין וגו'.

ב צדדים באדם, כאשר הוא בוחר בנפש השכלית או שנשאר בנפש הבהמית כברירת מחדל שהרי יצר לב האדם רע מנעוריו

יח) אבל ערפה נפשתא וכו': אבל ערפה לשון עורף, שמחזירה פניה מהקב"ה, שהיא הנפש מצד שמאל, דהיינו הנפש הבהמית, נפרדת מן הנשמה, והולכת אל הגוף, ומתאבלת עליו בוכה על הפסד העניינים הגופניים, שנאמר, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. וכל זמן שמתאבלת עליו, אומר הגוף לנפש הבהמית, בשביל האכילה והשתיה שנתת לי, נמצאת הנשמה בצער גדול, ובלי תורה ובלי מצוות, קח מה שנתת לי. והגוף נבקע.

אשרי משכיל אל דל

יט) אמר רבי, כתיב וכו': אמר רבי, כתוב, אשרי משכיל אל דל וגו'. מהו דל. הוא איש נסתר מלכות נסתרת שאין לה מעצמה. היינו שהקב"ה מסתיר פניו ממנו. והוא אומר להקב"ה, מה אתה נותן לי, וכי אני יותר רשע מכל האדם שבעולם. ויעשה מריבה עם הקב"ה. אשריו מי שמשכיל אותו שמחבר אותו עם הנפש השכלית. שכתוב, או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. דווקא במקום הנסתר, כשלא רואים את גדולת הבורא, הוא מקום הבחירה. כאן נבחן האדם האם עושה הוא מריבה עם הקב"ה כאשר יש הסתר פנים

כ) דאמר רבי נהוראי וכו': שא"ר נהוראי, מ'"ש, או יחזיק במעוזי וגו'. וכי הקב"ה בעל השלום, עושה שלום במרומיו, צריך למי שיעשה לו שלום. והלא השלום שלו.

כא) אלא העני בשעה וכו': ומשיב. אלא העני הוא זה שאין לו תענוג מהאמת בשעה שרואה את עצמו בדוחק בהסתרה הוא עושה מריבה כלפי מעלה דוחה את האור שיודע שלא מגיע לו כלום, פועל ממטה למעלה וכך הופך למקושר עם המשפיע. והמחזיק בידו של עני, ועושה עמו צדקה, כביכול עם הקב"ה עושה שלום. לפי שגורם לעני, שמבקש מחילה מלפניו יתברך, על שזרק דברים כלפי מעלה. ואז עושה שלום בינו לבין קונו. מי גרם לו לעשות שלום. זה הנותן צדקה לעני, והחזיק בידו. שכתוב או יחזיק במעוזי וגו', וזה הוא הדל. והקב"ה מהו אומר, אין דנים את האדם על מה שדיבר בצערו. אומר אין לי לבוש של חסדים, הוא לא מתלונן על האור. ומבקש מחילה על זה שאין בו זכות, מבקש מחילה מבקש על זה שדוחה את האור, דוחה את האור שהשם רוצה להטיב לנברא, ומבקש אור לנשמה לא לגוף, אור חוזר המלביש, הוא הכלי המקשר נברא לבורא. להשכיל אומר לבחור בנפש שמבקשת אהבה ודוחה את האור לא מטעם שיקבל אחר כך.