זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 5 | השקפה| יג-טו
מגילת רות יג – טו שעור 5
ז עמודים ז רקיעים ז כוכבים
שואל. מהו ועמודיה יתפלצון. איזה עמודים יש לעולם. רבי פרחיה אומר, העמודים האלו סומכים היסוד, וקיום העולם הוא עליהם. וכמה הם. הם שבעה, דהיינו ז' ספירות שכתוב, חצבה עמודיה שבעה. היסוד של העמודים האלו, הוא צדיק אחד, שכתוב, וצדיק יסוד עולם. עמוד העולם לא כתוב, אלא יסוד עולם, כי הוא יסוד שהכל עומד עליו.
הוא הברית כל העולם בא כדי לקיים את הערכים אותם בחרה הנשמה, בחירה ביתר דבקות, זו ברית שבלעדיה אין קיום לעולם.
עמוד הוא מה שמקשר בין תחתון לעליון. זהו כוח פנימיות הרצון בתחתון שיכול לעלות לביקוש בעליון. על יכולת התחתון להתקשר לעליון, עומדת כל הארץ. את הקשר הזה מקיים הצדיק, ועל העמודים עומד הקשר. כל היקום הרוחני והגשמי עומד על מאמר אחד.
כל היקום שנתפס בגשמיות וברוחניות תלוים בשמים, היינו זעיר אנפין. השמים הם בחינת התכלית אליה צריך להגיע האדם. על פי התכלית הכל בנוי. העולם לא בנוי בשביל הקיום, אלא כדי להגיע לתכלית, לפי בחינת השמים. התכלית היא התחברות התחתון לעליון כדי שיוכל לקבל את ההטבה מהעליון.
על האדם להקשיב לתכליתו ולפעול בהתאם. השגחת הבורא משמעותה בכל מקרה להביא את האדם לתכליתו, גם מה שנראה רע בעיניו. כאן יש לשים לב שההשגחה היא על התקדמות הכלל, ולא דווקא בזמן מסוים על פרט יחיד, שכתוב ואגודתו על ארץ יסדה, אגודה היא של הכלל.
כתוב, הקורא למי הים. רבי כרוספדאי אומר, הלא ים אחד בעולם הוא. שהוא מקיף את כל העולם. א"ר רחומאי, ימים כתוב. שכתוב ולמקוה המים קרא ימים. הרי שהרבה ימים ישנם. אומר ים אחד, הכוונה לרצון אחד שמקיף את כל הרצונות. כאן השאלה האם התפיסה היא מצד הפרטים או מצד הכלל, ים אחד שאומר שזו התפיסה הכללית להגיע ליתר דבקות, ויש שבעה ימים שזו בחינת צמצום ב ומתייחסים רק לשבע ספירות ולא לעשר. כלומר מה שרואים שבעה ימים, ולא יום אחד שהוא גמר תיקון בו הכל מתאחד, אלא כרגע בדרך, לא עובדים רק לתכלית אלא גם לפרטים, ועובדים לשבעה, לכל שבעת כוחות הנפש שבאדם.
אמר רבי שמלאי, אימתי העולם מתמוטט. בשעה שהקב"ה מביט ורואה בו. שנאמר, ה' משמים השקיף על בני אדם וגו'. ההשגחה היא ממקום השמים, היינו ממקום התכלית, לפיה הוא משקיף על האדם באופן כללי, וכאשר האדם מתקרב להשם, ההשגחה היא פרטית. מכאן שכל עולמו של האדם בנוי על התכלית אליה הוא צריך להגיע.
מכאן מגיעים למסקנה מאד משמעותית והיא: לא מה אני רוצה או מרגיש, אלא מהי התכלית שלי. תפקיד האדם לחבר את המלכות/הלב/הרצון לשמים אל התכלית ונקרא אדם שרגליו בארץ, ברצון, וראשו בשמים.
לכן מה שנכון הוא מה שמקדם אותי לתכלית.
מגילת רות יג – טו שעור 5
ז עמודים ז רקיעים ז כוכבים
נג) מאי ועמודיה יתפלצון וכו': שואל. מהו ועמודיה יתפלצון. איזה עמודים יש לעולם. רבי פרחיה אומר, העמודים האלו סומכים היסוד, וקיום העולם הוא עליהם. וכמה הם. הם שבעה, דהיינו ז' ספירות חג"ת נהי"מ, שכתוב, חצבה עמודיה שבעה. היסוד של העמודים האלו, הוא צדיק אחד, דהיינו יסוד דז"א, שכתוב, וצדיק יסוד עולם. עמוד העולם לא כתוב, אלא יסוד עולם, כי הוא יסוד שהכל עומד עליו הוא הברית כל העולם בא כדי לקיים את הערכים אותם בחרה הנשמה, בחירה ביתר דבקות, זו ברית שבלעדיה אין קיום לעולם.
עמוד הוא מה שמקשר בין תחתון לעליון. זהו כוח פנימיות הרצון בתחתון שיכול לעלות לביקוש בעליון. על יכולת התחתון להתקשר לעליון, עומדת כל הארץ. את הקשר הזה מקיים הצדיק, ועל העמודים עומד הקשר.
כל היקום הרוחני והגשמי עומד על מאמר אחד
נד) כנגד זה שבעה וכו': כנגד זה ז' רקיעים הם. וז' כוכבים הם רצים ושבים. ז' ארצות. ז' ימים. ז' תהומות. וכולם תלויים במאמר ההוא, שנאמר, הבונה בשמים מעלותיו, שהם ז' ספירות, מעלות גדולות, עמודים חקוקים בשמו הגדול, הנקראים חג"ת נהי"מ, וכולם תלויים במאמר אחד, שהוא השמים העליונים. דהיינו ז"א. כל היקום שנתפס בגשמיות וברוחניות תלוים בשמים, היינו בז"א
השמים הם בחינת התכלית אליה צריך להגיע האדם. על פי התכלית הכל בנוי. העולם לא בנוי בשביל הקיום, אלא כדי להגיע לתכלית, לפי בחינת השמים. התכלית היא התחברות התחתון לעליון כדי שיוכל לקבל את ההטבה מהעליון.
על האדם להקשיב לתכליתו ולפעול בהתאם. השגחת הבורא משמעותה בכל מקרה להביא את האדם לתכליתו, גם מה שנראה רע בעיניו. כאן יש לשים לב שההשגחה היא על התקדמות הכלל, ולא דווקא בזמן מסוים על פרט יחיד, שכתוב ואגודתו על ארץ יסדה, אגודה היא של הכלל.
נה) ושבע ארצות קדושות וכו': וז' ארצות קדושות, שהן חג"ת נהי"מ דמלכות, מזדווגות עמהן, עם ז' ספירות חג"ת נהי"מ דז"א, ואין בהן פרוד. שנאמר, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. שערב הוא מלכות, ובקר הוא ז"א, וכשמתחברים הם יום אחד. ומקרא זה כתוב בכל ששת ימי בראשית, שהם חג"ת נה"י דז"א. כי כתוב, ויהי ערב ויהי בקר יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום הששי, עד יום השביעי. כי ששת ימים עשה ה'. פירוש. שלא כתוב בששת ימים. והוא לרמז, על חג"ת נה"י דז"א, הנקראים ששת ימים, שמהם כל מעשה בראשית. ה' ברא ששת ימים, כלומר בחינת זעיר אנפין, ולפי בחינת השמים ברא את הארץ.
נו) וכנגדם שבעה עמודים וכו': וכנגדם שבעה עמודים חקוקים במלכות, שהם חג"ת נהי"מ, שהם תלויים בשמים. שהם ז"א. והם שנים עשר שבטים, התלויים במדת יעקב, שהוא ז"א, הנקרא שמים. כי י"ב שבטים שבמלכות, הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה שבז"א. שנאמר, ואתה תשמע השמים מכון שבתך. וכתוב, שמע ישראל וגו'. מה שמע ישראל, פירושו ז"א, אף תשמע השמים, פירושו ז"א.
נז) רבי רחומאי אומר וכו': רר"א, השבעה העליונים ז"ס שבז"א, הם שמו של הקב"ה. ואגודתו על ארץ יסדה. מהו ואגודתו. הוא שבע מעלות למטה מהם, שהם ז' ספירות דמלכות, שעומדים על העולם ומנהיגים אותו. על ארץ, זו הארץ התחתונה, שהיא מלכות. יסדה, זו הארץ העליונה, הנקראת בינה דמלכות, והיא תלויה בחכמה. ומי היא הארץ העליונה. היא הנקראת תבל. שהיא בינה, המקבלת מחכמה, שנאמר, מכין תבל בחכמתו.
נח) הקורא למי הים: ים אחד הוא, והוא שבעה. שהם ז"ס. רבי כרוספדאי אומר, הלא ים אחד בעולם הוא. שהוא מקיף את כל העולם. א"ר רחומאי, ימים כתוב. שכתוב ולמקוה המים קרא ימים. הרי שהרבה ימים ישנם. אומר ים אחד, הכוונה לרצון אחד שמקיף את כל הרצונות. כאן השאלה האם התפיסה היא מצד הפרטים או מצד הכלל, ים אחד שאומר שזו התפיסה הכללית להגיע ליתר דבקות, ויש שבעה ימים שזו בחינת צמצום ב ומתייחסים רק לשבע ספירות ולא לעשר. כלומר מה שרואים שבעה ימים, ולא יום אחד שהוא גמר תיקון בו הכל מתאחד, אלא כרגע בדרך, לא עובדים רק לתכלית אלא גם לפרטים, ועובדים לשבעה, לכל שבעת כוחות הנפש שבאדם.
נט) וכולן נכנסין לים וכו': וכולן, כל הימים, נכנסים לים הגדול. והם שבעה ימים, וכולם נכנסים בו, זה למטה מזה עד התהום, עד שתמצא הים הגדול שהוא שבעה, זה על זה. וכולם תלויים במאמר אחד.
ס) אמר רבי שמלאי, אימתי העולם מתמוטט. בשעה שהקב"ה מביט ורואה בו. שנאמר, ה' משמים השקיף על בני אדם וגו'. ההשגחה היא ממקום השמים, היינו ממקום התכלית, לפיה הוא משקיף על האדם באופן כללי, וכאשר האדם מתקרב להשם, ההשגחה היא פרטית. מכאן שכל עולמו של האדם בנוי על התכלית אליה הוא צריך להגיע.
מכאן מגיעים למסקנה מאד משמעותית והיא: לא מה אני רוצה או מרגיש, אלא מהי התכלית שלי. תפקיד האדם לחבר את המלכות/הלב/הרצון לשמים אל התכלית ונקרא אדם שרגליו בארץ, ברצון, וראשו בשמים.
לכן מה שנכון הוא מה שמקדם אותי לתכלית.
