זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 9 | השקפה| כה-כז

זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 9 | השקפה| כה-כז

מגילת רות  כה – כז שעור 9

קן צפור

מצוות שילוח הקן נראית אכזרית לכאורה, אך כאן יש עניין מיוחד. המעשים החיצוניים גורמים לתנועות נפשיות שמאתגרים אותו לתקן.

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים  שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים

רבי בון התחיל לשמוע על הגאולה תוך כדי חלום.

אדם שלא מקיים מצוות שילוח הקן, הוא מונע התעוררות השכינה לבקש על בניה שהם יחד איתה בגלות. כשהציפור מגורשת מתעוררת הנקודה הפנימית, מהקן שזה מקומה הטבעי לגלות. הגירוש מראה את השלילה ומתעורר הרצון לגאולה.

 

הציפור היא כנגד השכינה, קן הוא מקום הגאולה. כשהציפור נמצאת בקן שלה, אומר שהשכינה נמצאת עם ישראל בני בבית המקדש ושומרת עליהם. שילוח הקן מעורר את רחמי השם ע"י בכי השכינה שבוכה על בניה. כך הציפור בוכה על בניה, מעוררים את הקב"ה לרחם על בניו, שהיא מבכה על בניה מתי ישובו לגבולם.

 

העוף הזה הציפור כשפורח מעל גוזליו, שנשלח מעל בניו, מצפצף והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך, הוא נודר לאבד את עצמו. הקב"ה, שכתוב בו, ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על יתוש קטן שבעולם, שרחמיו על הכל, אותו הממונה שלמעלה, שעל העוף, מתעורר להקב"ה, שירחם על העוף. שילוח הקן יוצר מעין כאוס שמביא להתעוררות הרחמים אצל כל אחד מאיתנו בנפש, את צער הגלות. מי שלא מצטער על הגלות, אינו יכול להתעורר בדרך כדי להגיע להשתוקקות נכונה. חשוב להיות רוב הזמן בשמחה, אך בעת חשבון נפש, הצער הוא כוח לעליה. כשאדם לא בצער על הריחוק שלו מהשם, התפילה שלו חיצונית ובלי כוונה מהלב. קרוב השם לכל קוראיו שקוראים לו באמת. בלי לעורר את כוח הצער לרצון ישר-אל, לדבקות, מסתובב האדם עם רצונות מפוזרים שמסיטים אותו מהדרך.

 

כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. אז הוא מתעורר ברחמים על כל אלו ההולכים נע ונד, ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכח. והרחמים מתעוררים על כל העולמות, ומרחם עליהם, וסולח עונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.

 

לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, היינו גרמת לגילוי שנק ימים גילוי של חכמה בעולם. בשילוח הציפור גורם האדם לתנועה נפשית של צער, שיכולה לעוררו לגעגוע לדבקות בהשם, להחזרת השכינה מהגלות. ימים=100 היא מדרגת בינה, גימטרייה מודים.


מגילת רות  כה – כז שעור 9 

קן צפור

מצוות שילוח הקן נראת אכזרית לכאורה, אך כאן יש עניין מיוחד. המעשים החיצוניים גורמים לתנועות נפשיות שמאתגרים אותו לתקן. 

צח) יומא חד חלש וכו': יום אחד חלשה דעתו, פגע בכפר סכנין ברמון, ונרדם. שמע קול אחד לתנא אחד, שהיה עוסק ברינה של תורה, שאמר, כי יקרא קן צפור לפניך וגו'. קן, זה תשובה, דהיינו בינה. בדרך, זה רחל, שהיא מלכות. שנאמר, ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. ואורח, זה מלכות, אורח זה חכמה, וכאן אומר מלכות מפני שהיא מגלה את החכמה  צדיקים, הם שני בנים, יוסף ובנימין, שהם ב' יסודות של המלכות (כמ"ש בזהר ויצא אות קל"ג), והיא, המלכות, שנקראת לבנה, הולכת כל הלילה ומאיר להם, עד נכון היום, שהוא יעקב. דהיינו ז"א שנקרא יום. רבי בון התחיל לשמוע על הגאולה תוך כדי חלום. 

צט) בכל עץ, כל וכו': בכל עץ, כל, זה צדיק חי העולמים, דהיינו יסוד דז"א שנקרא כל שנקרא כך מפני שכולל את כל חמשת בחינות החסדים, וכל אחד מהם כלול מעשר, כל עולה חמישים. הוא נק כל היא כלה עץ, זו השכינה, שנאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה. על הארץ, זו הארץ התחתונה. אפרוחים, אלו הם שנים עשר שבטים שלמעלה, שבמלכות, או ביצים, זה ישראל שלמטה, שהם כמלבוש לגוף, לי"ב שבטים שלמעלה. והאם רובצת על האפרוחים וגו' שלח תשלח את האם. שנאמר ובפשעכם שלא פעלתם את רצון השם אלא מטעם הרצון לקבל שולחה אמכם. דהיינו שהשכינה תשלח לגלות.

ק) ואת הבנים תקח לך: הטה רבי בון את אזנו, ושמע אותו הקול שאומר, חלילה על זה שכתוב זה את הבנים תיקח לך, יתקיים. דהיינו חס ושלום שיתקיים הכתוב הזה, ואת הבנים תקח לך. ולא אמר כלום, שלא פירש את הכתוב. ואח"כ אמר, מי שמרחם על קן צפור, עוזב את האם עם הבנים, והולך לו, ואינו משלח את האם מעל הבנים. ומה שהאם מגורשת מן הקן, מה היא אומרת, אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין האומות. ועל זה ירחם הקב"ה, כי אינו נמצא רחמן אלא בכך. אדם שלא עושה שילוח הקן, הוא מונע התעוררות השכינה לבקש על בניה שהם יחד איתה בגלות. כשהציפור מגורשת מתעוררת הנקודה הפנימית, מהקן שזה מקומה הטבעי לגלות. הגירוש מראה את השלילה ומתעורר הרצון לגאולה. 

קא) ועל דא שכינה וכו': ועל זה, צועקת השכינה על בניה, כי כתוב, שלח תשלח, שני שלוחים, שהם בית ראשון ובית שני. שלח תשלח, אפילו מאה פעמים, שאם חזרה האם על גוזליה, מתוך אהבת הבנים, שלח, אפילו הרבה פעמים, עד שהולך לו וסותר את הקן שלה, ויקח את הבנים הנסתרים בקן, להטילם על הגג, שיהיו גלויים לכל המזיקים. הנה הרחמן אינו נמצא אלא בכך. שירחם עליהם. והארכת ימים, שיאריך אפו מששת ימים חג"ת נה"י, הנקראים ארך אפים, שכתוב, ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים. דקונטרא, פירושו קן לפי הענין. אגרא פירושו גג. כי תרגום גג, אגר (שופטים ט' י"א).

קב) א"ר חזקיה אמר וכו': אר"ח אמר רבי יוסי בן קסמא אמר רבי שמואל, כשברא הקב"ה את העולם זו"ן, הגוף, בראו בג' קשרים, שהם חכמה ותבונה ודעת, שכתוב, ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו.

קג) וכלהו קיטרין בבר נש וכו': וכל הקשרים הם באדם. וקשר התבונה שנמשך מהם, נתפשט בשאר הבריות, כי בכולם יש תבונה, כל אחת לפי דרכה.להתנהל נכון ולעשות תפקידה דפקע, פירושו שנגלה, שנמשך, מלשון שתה ופקע (שבת לב:) הציפור היא כנגד השכינה, קן הוא מקום הגאולה. כשהציפור נמצאת בקן שלה, אומר שהשכינה נימצאת עם ישראל בני בבית המקדש ושומרת עליהם. שילוח הקן מעורר את רחמי השם ע"י בכי השכינה שבוכה על בניה. כך הציפור בוכה על בניה, מעוררים את הקב"ה לרחם על בניו, שהיא מבכה על בניה מתי ישובו לגבולם. 

קד) האי עופא כד וכו': העוף הזה הציפור כשפורח מעל גוזליו, שנשלח מעל בניו, מצפצף והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך, הוא נודר לאבד את עצמו. הקב"ה, שכתוב בו, ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על יתוש קטן שבעולם, שרחמיו על הכל, אותו הממונה שלמעלה, שעל העוף, מתעורר להקב"ה, שירחם על העוף. שילוח הקן יוצר מעין כאוס שמביא להתעוררות הרחמים אצל כל אחד מאיתנו בנפש, את צער הגלות. מי שלא מצטער על הגלות, אינו יכול להתעורר בדרך כדי להגיע להשתוקקות נכונה. חשוב להיות רוב הזמן בשמחה, אך בעת חשבון נפש, הצער הוא כוח לעליה. כשאדם לא בצער על הריחוק שלו מהשם, התפילה שלו חיצונית ובלי כוונה מהלב. קרוב השם לכל קוראיו שקוראים לו באמת. בלי לעורר את כוח הצער לרצון ישר-אל, לדבקות, מסתובב האדם עם רצונות מפוזרים שמסיטים אותו מהדרך. 

קה) והקב"ה אתער על וכו': והקב"ה מתעורר על בניו. אז יוצא קול לפניו ואומר, כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. אז הוא מתעורר ברחמים על כל אלו ההולכים נע ונד, ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכח. והרחמים מתעוררים על כל העולמות, ומרחם עליהם, וסולח עונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.

קו) וע"ד אמר קב"ה וכו': וע"כ אמר הקב"ה, השרה את הצפור בחוץ, והיא תעורר רחמים על כל העולם. מי גרם לרחם על העולם, ולעורר רחמים עליהם, הוא אותו האדם ששלח את הצפור לצערה בב' אפנים, שאבדה בניה, ואין לה מקום לנוח בו. כך נתעורר הקב"ה ונתמלא רחמים על כל בעלי צער, ועל כל הנודדים ממקומם. ומשום זה שכרו של האדם הזה, מה כתוב בו, למען ייטב לך והארכת ימים גרמת לגילוי שנק ימים גילוי של אורך, של חכמה בעולם. בשילוח הציפור גורם האדם לתנועה נפשית של צער, שיכולה לעוררו לגעגוע לדבקות בהשם, להחזרת השכינה מהגלות. ימים=100 היא מדרגת בינה, גימטריה מודים. 

קז) קם ר' בון וכו': קם ר"ב על רגליו, ושמח, ואמר, ברוך הרחמן ששמעתי את הקול הזה, ואם לא באתי לעולם אלא לשמוע זה די לי.

קח) אהדר ההוא קלא וכו': חזר הקול ההוא כמקודם, ופתח ואמר, מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו'. כל העולם אינו בא אלא בחכמה, והאדם נתמלא מכל החכמה. ובריות אחרות, מתוספת החכמה שנשארה מן האדם.  אלו אותם הרצונות שעדיין לא מתוקנים. האדם הוא מרצון שלם מג"ר כאשר דומם צומח חי אינם שלמים

קט) ואע"ג דכולהו בריין וכו': ואע"פ שכל הבריות הן כך, שנמשכת להן חכמה מן האדם, אין בריה שתהיה קלה ביותר לרדוף ולהשתוות למעשי האדם, כמו העוף. אדם בונה בנין למשכנו, גם העוף בונה בנין למשכנו. האדם מביא מזון לבניו, והעוף מביא מזון לבניו. האדם מרפא מחלות בעשב, והעוף מרפא מחלות בעשב. אדם אומן עושה אניות בים, והעוף לוקח גוזליו ומתקן אותם על חוף הים. עוף גימטרייה יוסף, יסוד המייצג את ז"א שהוא שם הויה במילוי אלפין. שורש האדם בז"א. 

קי) בר נש משבח וכו': האדם משבח ומרומם למלך העליון, והעוף מצפצף ומשבח את אדונו, שהוא אל עליון. ומשום זה כתוב, למען ייטב לך. אטיב לך לא כתוב, אלא ייטב לך. כי סובב על שלוח הצפור ששולח, שמעורר רחמים על המקום להטיב לך.

קיא) רבי בון קם וכו': קם רבי בון והלך אחר הקול, ומצא שהוא רבי ינאי סבא מן החברים. בא אצלו ונשק לו בראש. אמר, כמו שנחמת את לבי, כך ינחם אותך הקב"ה. ישבו יחד.

אין תגובות

להגיב