זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 18 | השקפה| נב-נד
מגילת רות נב – נד שעור 18
תפלה שועה דמעה
אלו הן שלוש סוגי תפילה ובקשה.
מבקש דוד המלך, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה, וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל-דִּמְעָתִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ: כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב, כְּכָל-אֲבוֹתָי.
אין דבר העומד בפני התשובה. אדם לא יכול לצאת מהעולם, אך יכול חלילה לבחור להרגיש רחוק מהשם.
כאשר אדם רחוק מהשם ואינו עושה דבר, הריחוק הולך ונעשה קשה יותר, והרי לא ניתן לברוח מהתפקיד ומאהבת השם.
הפעולה היא בלב. הלב הוא האדם, המוח הוא משכן הנשמה דרכה באים המוחין, צד הבורא שבנברא. הגוף יכול לסייע במעשים מלמטה. יש בלב שלושה מדורים מהן החשובה ביותר היא רמת הדמעה.
אין לך בכל העולם שיעמדו לפני הקב"ה, אלא התשובה והתפלה של האדם. וא"ר יהודה ג' מיני תשובה הן בכתוב הזה, תפלה, שועה, דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. נלמד מדוד המלך שאנו אורחים בעולמו של הקב"ה ונתונים לו. זוהי היכולת לראות את הקב"ה ככלל ואת האדם כפרט השייך לכלל.
כל השלש חשובות לפני הקב"ה, ומכולן אין חשובה בהן כמו הדמעה. כי בדמעות מתעוררים והולכים הלב והרצון וכל הגוף, ובי"ג שערים באים לפני הקב"ה. לדמע פירושו לערב. הדמעות מייצגות את מלכות שעלתה לבינה. כאשר הבקשה/התפילה שהיא רצון הלב, מתערבת עם מידת ההשפעה שבנפש, עם הבחירה שבמדרגת הבינה, אז התפילה היא אמיתית.
תפלה כתוב בה שמיעה, שכתוב שמעה תפלתי ה'. לפעמים צריך האדם פשוט שישמעו אותו, את ליבו, ומבקש שותף שמקשיב . שועה כתוב בה ושועתי האזינה השועה כבר יותר עמוקה עם רגשות פנימיים. דמעה אינה כאלו, אלא יותר מכולן, שכתוב אל דמעתי אל תחרש. דמעה היא שותפות של האדם, להיות מעורב עם הנקודה הפרטית שהיא תפילה, שאחריה הרגש שהצד העליון כבר מכיל אותי שהיא שועה, והדמעה היא הצורך בחיבור תוך יכולת לתת את עצמו, ולהתענג על השם.
שערים הם מה שאדם משער בליבו, ושערי דמעה לא ננעלו. לא ננעלים כאשר אדם משער בליבו שהשם אוהב אותו, והוא מסוגל להביא עצמו לאהבת השם.
מה בין זה לזה. רבנן דקסרי, ור' אלעזר בר יוסי אמר, תפלה, לפעמים שהאדם מתפלל תפלתו והקב"ה שומע, אבל אינו רוצה לעשות בקשתו, והוא שותק אליו, ואינו משגיח עליו, שהרי לא כתוב בה אלא שמיעה בלבד. הקב"ה תמיד שומע, אך נענה כאשר זה לטובת האדם.
שועה היא יותר חשובה מתפלה, שצועק ברצון הלב לפני אדונו. ומשום ששם רצונו יותר, כתוב בה האזינה. שפירושו, כמי שמטה אזנו אל הדבר. ועם כל זה שותק, ואינו רוצה לעשות רצונו. אבל דמעה היא בלב וברצון כל הגוף, ומשום זה כתוב בה, אל דמעתי אל תחרש. כאן כבר מבקש המתפלל התערבות הקב"ה לעזרה.
וחכמים אומרים, אין כל הדמעות באות לפני המלך. דמעות של כעס ודמעות של מוסר דין על חברו, אינן באות לפני המלך. אלא הדמעות של תפלה ותשובה, והמתפללים תפלה מתוך צרתם, כולן בוקעות רקיעים ופותחות שערים, ובאות לפני המלך. בקשה צריכה להיות אמיתית מהלב, תוך הרגשת המרירות והמצוקה על זה שהוא מרגיש רחוק מהמלך
למדנו, ביום שנחרב בית המקדש, כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו. מה כתוב בחזקיה, שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך. היינו ראיה ממש מתוך הדמעות.
ולעתיד לבא, מה כתוב ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. יש דמעות לטוב, ויש דמעות לרע. לטוב, שהן של היצר הטוב. לרע, שהן של היצר הרע. על דמעות שבצרה ודמעות התפלה, כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.
מגילת רות נב – נד שעור 18
תפלה שועה דמעה
אלו הן שלוש סוגי תפילה ובקשה.
מבקש דוד המלך, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה, וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל-דִּמְעָתִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ: כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב, כְּכָל-אֲבוֹתָי. אין דבר העומד בפני התשובה. אדם לא יכול לצאת מהעולם, אך יכול חלילה לבחור להרגיש רחוק מהשם.
כאשר אדם רחוק מהשם ואינו עושה דבר, הריחוק הולך ונעשה קשה יותר, והרי לא ניתן לברוח מהתפקיד ומאהבת השם.
הפעולה היא בלב. הלב הוא האדם, המוח הוא משכן הנשמה דרכה באים המוחין, צד הבורא שבנברא. הגוף יכול לסייע במעשים מלמטה.
יש בלב שלושה מדורים מהן החשובה ביותר היא רמת הדמעה.
רכח) לית לך בכל וכו': אין לך בכל העולם שיעמדו לפני הקב"ה, אלא התשובה והתפלה של האדם. וא"ר יהודה ג' מיני תשובה הן בכתוב הזה, תפלה, שועה, דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. נלמד מדוד המלך שאנו אורחים בעולמו של הקב"ה ונתונים לו. זוהי היכולת לראות את הקב"ה ככלל ואת האדם כפרט השייך לכלל.
רכט) כלהו תלתא חשיבי וכו': כל השלש חשובות לפני הקב"ה, ומכולן אין חשובה בהן כמו הדמעה. כי בדמעות מתעוררים והולכים הלב והרצון וכל הגוף, ובי"ג שערים באים לפני הקב"ה. לדמע פירושו לערב. הדמעות מייצגות את מלכות שעלתה לבינה. כאשר הבקשה/התפילה שהיא רצון הלב, מתערבת עם מידת ההשפעה שבנפש, עם הבחירה שבמדרגת הבינה, אז התפילה היא אמיתית.
רל) תפלה דכתיב ביה וכו': ומפרש. תפלה כתוב בה שמיעה, שכתוב שמעה תפלתי ה' לפעמים צריך פשוט שישמעו אותם, את ליבם, שותף שמקשיב . שועה כתוב בה ושועתי האזינה השועה כבר יותר עמוקה עם רגשות פנימיים. דמעה אינה כאלו, אלא יותר מכולן, שכתוב אל דמעתי אל תחרש. דמעה היא שותפות של האדם, להיות מעורב עם הנקודה הפרטית שהיא תפילה, שאחריה הרגש שהצד העליון כבר מכיל אותי שהיא שועה, והדמעה היא הצורך בחיבור תוך יכולת לתת את עצמו, ולהתענג על השם.
שערים הם מה שאדם משער בליבו, ושערי דמעה לא ננעלו. לא ננעלים כאשר אדם משער בליבו שהשם אוהב אותו, והוא מסוגל להביא עצמו לאהבת השם.
רלא) מה בין האי וכו': ומפרש. מה בין זה לזה. רבנן דקסרי, ור' אלעזר בר יוסי אמר, תפלה, לפעמים שהאדם מתפלל תפלתו והקב"ה שומע, אבל אינו רוצה לעשות בקשתו, והוא שותק אליו, ואינו משגיח עליו, שהרי לא כתוב בה אלא שמיעה בלבד. הקב"ה תמיד שומע, אך נענה כאשר זה לטובת האדם.
רלב) שועה איהו יתיר וכו': שועה היא יותר חשובה מתפלה, שצועק ברצון הלב לפני אדונו. ומשום ששם רצונו יותר, כתוב בה האזינה. שפירושו, כמי שמטה אזנו אל הדבר. ועם כל זה שותק, ואינו רוצה לעשות רצונו. אבל דמעה היא בלב וברצון כל הגוף, ומשום זה כתוב בה, אל דמעתי אל תחרש כאן כבר מבקש המתפלל התערבות הקב"ה לעזרה.
רלג) ורבנן אמרי לאו וכו': וחכמים אומרים, אין כל הדמעות באות לפני המלך. דמעות של כעס ודמעות של מוסר דין על חברו, אינן באות לפני המלך. אלא הדמעות של תפלה ותשובה, והמתפללים תפלה מתוך צרתם, כולן בוקעות רקיעים ופותחות שערים, ובאות לפני המלך. בקשה צריכה להיות אמיתית מהלב, תוך הרגשת המרירות והמצוקה על זה שהוא מרגיש רחוק מהמלך
רלד) דתנינן ביומא דאתחרב וכו': שלמדנו, ביום שנחרב בית המקדש, כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו. מה כתוב בחזקיה, שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך. היינו ראיה ממש מתוך הדמעות.
רלה) ולזמנין דאתי מה וכו': ולעתיד לבא, מה כתוב ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. יש דמעות לטוב, ויש דמעות לרע. לטוב, שהן של היצר הטוב. לרע, שהן של היצר הרע. על דמעות שבצרה ודמעות התפלה, כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.
