זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 19 | השקפה| נה-נז

זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 19 | השקפה| נה-נז

מגילת רות  נה – נז שעור 19

חזווא דרבי כרוספדאי

מלמד כאן על חלום/נבואה על הנעשה בעולם הבא, כדי להבין את תפקיד האדם, בתוך חוויה של מעין מוות קליני ממנו חזר לחיים ומספר מה שקיבל רשות לגלות.

רבי כרוספדאי חלש, נכנס אליו ר' יוסי בן קסמא וחכמים. אותו יום, יום שבת היה. ראו אותו שהיה בוכה ואח"כ צחק. בתוך כן נרדם. וחשבו שנפטר. אמרו יום שבת הוא, ואסור לטלטלו. כי טרחה אחרת אינה צריכה להעשות בשבת. עזבוהו.

 

 קם ר' יוחנן ודרש, וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. אלימלך היה נשמה לנשמה מדרגת חיה. כשאדם לא מחשיב יותר את מדרגת הרוח והחיה שבו, הצד הזכר שבנפש, אז נחשב כמת, מפני שלא מתפעל מכוחות אלו.

 

בעוד שהיו יושבים, ראה אותו ר' חלקיה, שהיה אצלו, שחזרו דמעות לעיניו של ר' כרוספדאי, וצחוק בפיו. קרא לר' יוחנן ולחברים, ואמר להם, ראיתיו בדמעות על פניו, וצחוק בפיו. אמרו, ודאי לא מת. יש ואדם מרגיש כמת מאחר ועזב את דרך השם, הדמעות פירושם שאדם מצליח לערב את הרצונות שלו ברצונות של קדושה. המדמעה הוא הקשר החזק ביותר של תפילה, בו מעורב המתפלל ובא בשיתוף עם הבורא לקשר. לכן שערי דמעה לא ננעלו.

 

ישבו, ולא נתנו איש לקרב אליו. בערב פתח עיניו, ובקש מים לשתות. קרבו אליו רבי יוחנן וחכמים. אמר להם רבותי לכו בשלום, למחר תשובו אלי, ואומר לכם מה שראיתי וצוו אותי להודיע לחברים. מגלים דברים שנצרכים לחברים.

כי עתה אני צריך לתקן כל הדברים שראיתי, לסדר את המחשבה כראוי. ובלילה הזה שהייתי שם, ראיתי עולם אחר, ואיני יודע מה הוא. אמרו לבני ביתי שלא יקרבו אלי, ואיש לא יהיה כאן. הלכו כולם. ורבי יוחנן נשאר שם, ולא קרב אליו כל אותו הלילה.

 

אמר מעולם אחר באתי, ונכנסתי שם, ולא נתנו לי רשות לגלות משהו, אלא לך ולחבריך. ואמר להם מה שראה. ראיתי מאלו החברים שהתקיים תלמודם בידיהם. מי שלומד באמת לשם שמים,

וראיתי אותו מקום שהמלך המשיח שם. ושמעתי שמכריזים כרוז בכל יום, אשריהם החברים העוסקים כל יום בתורה, ואותם המזכים אחרים שיוכלו לעסוק בתורה, ואותם המעבירים על מידותיהםשאינם קפדנים, מעבירים על מידת הדין ובאים למידת הרחמים

 

ראיתם, כשהייתי בוכה וצוחק. כי רשות ניתנה למלאך המות להביא אותי, וראיתי השכינה אצלי. ולא נתנה לו, למלאך המות, שיקח אותי. וע"כ בכיתי ממלאך המות, וצחקתי, כשראיתי השכינה שמונעת אותו.  כוח השכינה, של היחד, האימא הכללית מונע את ממלאך המוות לקחת את האדם. זה לטובת האדם שעוזב את העולם כשהגיע שעתו.

במצב התודעה הגשמית, הזמן שהוא מרגיש הוא התפעלות בה לא רואים את התוצאה. אדם שקופץ מחלון, מבחינה רוחנית הוא כבר מתרסק עוד לפני שהדבר קורה בגשמיות, ברוחני התוצאה באה יחד עם הסיבה. וכך כשאדם מדבר לשון הרע, הוא כבר מתרסק. הזמן הרוחני הוא מיידי, אך ההרגש שלו בגשמיות איטי יותר

 

אמרו לו למלאך המות, מה זה מבני העולם אצלך, איך אדם עם תודעה גשמית נמצא כאן. אמר להם, שאינם עוזבים אותי להמיתו, ואני מקרבו לדין.

קמו ג' עדים, ואמרו ג' פעמים מצאנו כופר, לפדות אותו מהשבי, והעידו עלי, שעברתי תמיד על מדותי. עסקו בדיני כל אותו היום, שראיתם שישנתי, ועשו חשבון ימים ושנים שלי, ונמצאו תמיד שלמים. כאשר אדם מחובר להשם הוא חי, התורה נתנה לו חיים למרות שלא מרגיש זאת. היות ואנו לא מרגישים נכון את הזמן בגשמיות, יש לשמוע לדברי החכמים כיצד לתפקד ולנצל את הזמן למלא את התפקיד. היצר הרע מרדים את האדם כדי שלא יכין עצמו.

 

ועל שעברתי תמיד על מדותי, עזבו את הדין, ולא יכלו לדון בזה, עד שהעלו את דיני למקום אחר, ואיני יודע לאיזה מקום.ובא עלי הדין, לעזוב אותי, ולתת לי זמן להשלים תלמודי בעולם הזה, שעדיין לא גמרתי אותו, להביא את הנפש לדעת לאהוב, שאת זה צריך ללמוד. ולא עזב אותי מלאך המות, עד שנתנו לו במקומי, את רבי כרוספדאי סבא הקודם, אז עזב אותי. הבטיחו נשמה למלאך המות, הנשמה באה עם סנגורים, ונתנו לו תמורה, קורבן אחר את רבי כורספדאי הקודם

 

כי שמעה וגו

 

ותאמר נעמי לכלותיה וגו', כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. א"ר ברכיה א"ר יצחק, בא וראה, מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצורת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו, עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה. אלימלך עשיר היה, כיון שראה הרעב, העלים עיניו מן הצדקה, וברח לשדי מואב.  אדם צריך לדעת שהעושר לא שלו אלא רק מופקד בידו.

 

אמר רבי ברכיה, וכי לא דרכן של צדיקים לברוח מפני הרעב, והרי גדולים מאלימלך אברהם יצחק עשירים ממנו, והלך זה למצרים מפני הרעב, וזה לארץ פלשתים. א"ר ברכיה אמר ר' יצחק, הקב"ה גרם להם לצדיקים הללו לצאת מתוך הרשעים, ולהודיע טבעם בעולם, ולפיכך הביא הרעב, כדי להראות שהרעב הוא חומר גלם לעבודה נפשית, יורדים למצרים כדי להעלות ניצוצות.

 

אבל אלימלך, במקום צדיקים היה במקום תורהוכשבא הרעב, עניים היו באים אליו, והעלים עינו מהם, וברח. ועוד, שראה הדין חל על העולם, וברח והלך בין האומות. חשב להסתתר, לא למשוך תשומת לב, שחשב שממילא הם לא יחזרו בתשובה, במקום להישאר ולהלחם על החזרתם בתשובה.

כדי להצליח רק בועז יכול להציל, רק בחינת הברית שבנפש היא שתאפשר להגיע לגאולה.


מגילת רות  נה – נז שעור 19 

חזווא דרבי כרוספדאי

מלמד כאן על חלום/נבואה על הנעשה בעולם הבא, כדי להבין את תפקיד האדם, בתוך חוויה של מעין מוות קליני ממנו חזר לחיים ומספר מה שקיבל רשות לגלות. 

רלו) רבי כרוספדאי חלש וכו': ר"כ חלש, נכנס אליו ר' יוסי בן קסמא וחכמים. אותו יום, יום שבת היה. ראו אותו שהיה בוכה ואח"כ צחק. בתור כן נרדם. וחשבו שנפטר. אמרו יום שבת הוא, ואסור לטלטלו. כי טרחה אחרת אינה צריכה להעשות בשבת. עזבוהו.

רלז) קם ר' יוחנן וכו': קם ר"י ודרש, וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. מת אלימלך, נשארו בניה להתנחם בהם. שנשארו שני בניו למלאות מקומו של אלימלך, שהיה נשמה לנשמה מדרגת חיה

רלח) לבתר מה כתיב וכו': אח"כ מה כתוב, וימותו גם שניהם מחלון וכליון. שהם רוח דקדושה, ורוח דטומאה. (כנ"ל אות קמ"ד) עתה הוא שבר על שבר. הנשמה לנשמה דקדושה. שהיא י אלימלך והרוח השכלית שהוא ו',  מחלון אינם מתים אלא אדם יורד מגדולתו נקרא מת. כשאדם לא מחשיב יותר את מדרגת הרוח והחיה שבו, הצד הזכר שבנפש, אז נחשב כמת, מפני שלא מתפעל מכוחות אלו

רלט) אוף הכא כד וכו': אף כאן, כשמת רבי אליעזר, היתה נחמה בחכמים שנשארו, שהם ר' יוחנן בן נורי וחבריו. מתו ר"י בן נורי וחבריו, נשאר ר' כרוספדאי. ועתה שגם חברנו ר' כרוספדאי מת, עתה הוא שבר על שבר.

רמ) עד דהוו יתבי וכו': בעוד שהיו יושבים, ראה אותו ר' חלקיה, שהיה אצלו, שחזרו דמעות לעיניו של ר' כרוספדאי, וצחוק בפיו. קרא לר' יוחנן ולחברים, ואמר להם, ראיתיו בדמעות על פניו, וצחוק בפיו. אמרו, ודאי לא מת. יש ואדם מרגיש כמת מאחר ועזב את דרך השם, הדמעות פירושם שאדם מצליח לערב את הרצונות שלו ברצונות של קדושה. המדמעה הוא הקשר החזק ביותר של תפילה, בו מעורב המתפלל ובא בשיתוף עם הבורא לקשר. לכן שערי דמעה לא ננעלו.

רמא) יתבו ולא שבקו וכו': ישבו, ולא נתנו איש לקרב אליו. בערב פתח עיניו, ובקש מים לשתות. קרבו אליו רבי יוחנן וחכמים. אמר להם רבותי לכו בשלום, למחר תשובו אלי, ואומר לכם מה שראיתי וצוו אותי להודיע לחברים מגלים דברים שנצרכים לחברים.

רמב) דהשתא אצטריכנא וכו': כי עתה אני צריך לתקן כל הדברים שראיתי לסדר את המחשבה כראוי. ובלילה הזה שהייתי שם, ראיתי עולם אחר, ואיני יודע מה הוא. אמרו לבני ביתי שלא יקרבו אלי, ואיש לא יהיה כאן. הלכו כולם. ורבי יוחנן נשאר שם, ולא קרב אליו כל אותו הלילה.

רמג) כד הוה נהיר וכו': כשהאיר היום. ראיתיו כשהיה מדבר ובוכה. ולא ידעו דבר. קם וישב, וקרא לרבי יוחנן. אמר לו מה ראית. אמר מעולם אחר באתי, ונכנסתי שם, ולא נתנו לי רשות לגלות משהו, אלא לך ולחבריך. ואמר להם מה שראה.

רמד) אמר לו לר"י וכו': אמר לו לר' יוחנן, התקן דבריך, ולך לכסא שהתקינו לך בעולם הבא, וי"ב מן החברים יבואו בשבילך. ואני ראיתי, מה שלא נתנו לי רשות לגלות.

רמה ראיתי מאלו החברים שהתקיים תלמודם בידיהם מי שלומד באמת לשם שמים

וראיתי אותו מקום שהמלך המשיח שם. ושמעתי שמכריזים כרוז בכל יום, אשריהם החברים העוסקים כל יום בתורה, ואותם המזכים אחרים שיוכלו לעסוק בתורה, ואותם המעבירים על מידותיהם שאינם קפדנים, מעבירים על מידת הדין ובאים למידת הרחמים

רמו) חמיתון כד הוינא וכו': ראיתם, כשהייתי בוכה וצוחק. כי רשות ניתנה למלאך המות להביא אותי, וראיתי השכינה אצלי. ולא נתנה לו, למלאך המות, שיקח אותי. וע"כ בכיתי ממלאך המות, וצחקתי, כשראיתי השכינה שמונעת אותו.  כוח השכינה, של היחד, האימא הכללית מונע את ממלאך המוות לקחת את האדם. זה לטובת האדם שעוזב את העולם כשהגיע שעתו

במצב התודעה הגשמית, הזמן שהוא מרגיש הוא התפעלות בה לא רואים את התוצאה. אדם שקופץ מחלון, מבחינה רוחנית הוא כבר מתרסק עוד לפני שהדבר קורה בגשמיות, ברוחני התוצאה באה יחד עם הסיבה. וכך כשאדם מדבר לשון הרע, הוא כבר מתרסק. הזמן הרוחני הוא מיידי, אך ההרגש שלו בגשמיות איטי יותר 

רמז) וחמינא עד דנטלן וכו': וראיתי, בעוד שלקחו אותי לבית דין אשר שם, וראיתי שם כמה צבאות ומחנות מלאכים, כולם עוסקים בדיני העולם, ובראשם המלאך סנדלפון שר הפנים, הקושר קשרים לאדונו מביא לאחדות. ופרכת אחת פרושה עליו, וכל צבאות השמים תחת ידיו. ולא ניתנה לי רשות לקרב אליו לראותו.

רמח) וחמינא בי דינא וכו': וראיתי בית דין, וכמה שרים ממונים לפניהם, מהם מליצי יושר על בני העולם, ומהם מלמדי חובה. לקחו וקרבו אותי אליהם. וראיתי שם הרבה מן החברים.

רמט) א"ל למלאך המות וכו': אמרו לו למלאך המות, מה זה מבני העולם אצלך איך אדם עם תודעה גשמית נמצא כאן. אמר להם, שאינם עוזבים אותי להמיתו, ואני מקרבו לדין.

רנ) קמו תלת סהדין וכו': קמו ג' עדים, ואמרו ג' פעמים מצאנו כופר לפדות אותו מהשבי, והעידו עלי, שעברתי תמיד על מדותי. עסקו בדיני כל אותו היום, שראיתם שישנתי, ועשו חשבון ימים ושנים שלי, ונמצאו תמיד שלמים. כאשר אדם מחובר להשם הוא חי, התורה נתנה לו חיים למרות שלא מרגיש זאת. היות ואנו לא מרגישים נכון את הזמן בגשמיות, יש לשמוע לדברי החכמים כיצד לתפקד ולנצל את הזמן למלא את התפקיד. היצר הרע מרדים את האדם כדי שלא יכין עצמו.

רנא) ועל דאעברנא על וכו': ועל שעברתי תמיד על מדותי, עזבו את הדין, ולא יכלו לדון בזה, עד שהעלו את דיני למקום אחר, ואיני יודע לאיזה מקום.

רנב) ואתיא מן דינא וכו': ובא עלי הדין, לעזוב אותי, ולתת לי זמן להשלים תלמודי בעולם הזה, שעדיין לא גמרתי אותו להביא את הנפש לדעת לאהוב, את זה צריך ללמוד. ולא עזב אותי מלאך המות, עד שנתנו לו במקומי, את רבי כרוספדאי סבא הקודם, אז עזב אותי. הבטיחו נשמה למלאך המות, הנשמה באה עם סנגורים, ונתנו לו תמורה, קורבן אחר את רבי כורספדאי הקודם

רנג) כד המיתון דמעין וכו': כשראיתם דמעות על פני, וצחוק בפי, אלו הדמעות היו, מפני שבכיתי מפחד מלאך המות, וצחקתי משמחת השכינה. ועל שחיכו לי עד זמן אחר, ולא נפטרתי על ידי מלאך המות, כדי להודיעני מה שגליתי לכם. אלא עזבו עמי את ר' אושעיא, ועמו אני הולך שם  אתו יש את התיקון שעלי לעשות.

רנד) תמהו חברייא וקרו וכו': תמהו החברים, וקראו עליו, עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. עוברי בעמק הבכא, זהו ר' כרוספדאי, שעבר על זה דמלאך ממות, שהוא עמק הבכא, שהוא סבב בכיה לכל העולם. מעין ישיתוהו, שהניחוהו לגמור תלמודו ולהיות מעין בתורה. לפיכך גם ברכות יעטה מורה. ואם התורה שעתיד ללמוד, סבבה לו חיים, כל שכן מי שקורא בה קריאה ולומד אותה התורה נותנת חיים לאדם.

רנה) קרא עליה ר' וכו': קרא עליו ר' יוחנן, זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק. זרח בחשך. מהו חושך חכמה בלי חסדים שלא ניתן להשתמש בו. היינו מלאך המות, שהחשיך פני העולם. כש"א וחושך על פני תהום. אור לישרים, היינו שהאיר הקב"ה לצדיק הזה ר' כרוספדאי, האור של התורה. ומי עשה זאת. הקב"ה, שנקרא חנון ורחום וצדיק.

כי שמעה וגו

רנו) ותאמר נעמי לכלותיה וגו', כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. א"ר ברכיה א"ר יצחק, בא וראה, מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצורת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו, עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה. אלימלך עשיר היה, כיון שראה הרעב, העלים עיניו מן הצדקה, וברח לשדי מואב  אדם צריך לדעת שהעושר לא שלו אלא רק מופקד בידו.

רנז) אמר רבי ברכיה, וכי לא דרכן של צדיקים לברוח מפני הרעב, והרי גדולים מאלימלך אברהם יצחק עשירים ממנו, והלך זה למצרים מפני הרעב, וזה לארץ פלשתים.

רנח) א"ר ברכיה אמר ר' יצחק, הקב"ה גרם להם לצדיקים הללו לצאת מתוך הרשעים, ולהודיע טבעם בעולם, ולפיכך הביא הרעב כדי להראות שהרעב הוא חומר גלם לעבודה נפשית, יורדים למצרים כדי להעלות ניצוצות.

רנט) אבל אלימלך, במקום צדיקים הוה יתיב, במקום תורה ובעותרא סגי. וכשבא הרעב, עניים היו באים אליו, והעלים עינו מהם, וברח. ועוד, שראה הדין חל על העולם, וברח והלך בין האומות חשב להתסתתר, לא למשוך תשומת לב, שחשב שממילא הם לא יחזרו בתשובה, במקום להישאר ולהלחם על החזרת בתשובה. כדי להצליח רק בועז יכול להציל, רק בחינת הברית שבנפש היא שתאפשר להגיע לגאולה. 

אין תגובות

להגיב