001- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – א-ג למתקדמים

001- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – א-ג למתקדמים

שיעור שמע:
הורד Mp3

יִתְרוֹ א-ג

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

תַּפְקִיד הָאָדָם לִהְיוֹת המַנְכָּ"ל עַל רֶצוֹנוֹתָּיו.

ההולך בדרך קדושה אינו צריך לפחד מקללות. קללה גורמת פגם, שכאשר מגיע האור, הופך הוא לרועץ ודבר רע עבור המקבל. והפוך, מצאנו בבלעם הרשע שבא לקלל עם יושב אוהלים, לא זו בלבד שהקללה לא פעלה עליהם, אלא התברכו. לכן בדרך בזמן תיקון, עלול אדם להיות פגיע במקומות בהם אינו מקפיד לנהל את כל רצונותיו, ולכוון את כולם אל עבר התכלית. חוסר שליטה ומתן חופש לרצונות לזרום מעליהם בספונטאניות מזויפת – היא הסכנה והמקום הנפשי המועד להיפגע מהקללות, הבאות בגלל בקשה ותפילה לא ראויים.

בשביל זה, ישמור עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו בתפילה או בברכה או בבקשה, לא ירים ידו בחינם – דהיינו שרוצה את השכר בעולם הזה. מותר וראוי לבקש בתפילה מהשם, אך לא לפרטיות, לא לעוצמה אישית, אלא לבקש כוח כדי להתקשר, להתדבק.

בזאת נבחן האדם, את מה הוא רוצה לתדלק, האם את הקדושה, או את רצונותיו הפרטיים שהם הקליפות.

א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. רבי חזקיה פתח: וישא אהרן את ידו, כתוב ידו חסר יוד, שהמשמעות יד אחת משום שצריך להרים הימין על השמאל.

הימין שהוא האמונה חשוב יותר מהשמאל. ישנו הכהן מצד הקדושה ויש את כהן מדיין הוא מצד הדין דהיינו שמתגבר השמאל, וכהן הבא בחינת ימין, עליו לשלוט בנפש.

ב מצאתי בספר של שלמה המלך שכל מי שמרים ידיו למעלה, ואין הן בתפילות ובקשות, זהו אדם שמתקלל מעשרה שליטים, אשר היו בעיר. אלו הם עשרה שממונים על הפורשׂים ידיהם למעלה, לקבל התפילה ההיא או הברכה ההיא, ונותנים בו כוח לכבד את השם הקדוש, ומתברך למטה. כיוון שמתברך למטה מפרישׂת ידיו למעלה, אז מתברך למעלה וגדל מכל הצדדים. למעלה זו החשיבות, לכן אם אתה מרים ידיים למעלה, חייב להיות הדבר בתפילה להשם, אחרת נותנים את החשיבות בכלי המעשה לארציות. צריך לפעול ממטה למעלה, בחינת אור חוזר, להשפיע – שרק כך ניתן לקבל את הברכות.

 

ג) ואלו עשרה ממונים מזומנים לקבל הברכות שלמעלה ולשפוך אותם למטה, ולברך לההוא שמברך לו. כמ"ש:  ואני אברכם.

ד) בשביל זה, ישמור עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו למעלה, שיהיו בתפילה או בברכה או בבקשה, ולא ירים ידו בחינם (דהיינו שרוצה את השכר בעולם הזה). משום שאלו עשרה ממונים הם מזומנים, ומתעוררים אל פרישׂת ידים. ואם הוא בחינם, עשרה האלו מקללים אותו ברמ"ח (248) קללות, שכתוב: וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.

   

ה) ואז רוח הטומאה שורה על אלו הידיים, שדרכו לשרות על מקום ריק. והברכה אינו שורה במקום ריק. וע"כ כתוב: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, שמתרגם בצילו, כלומר בתפילה. בצילו – באמונה. וכן במסך, באור חוזר שרק כך ניתן לקבל אור אמיתי.

ו) ובפרישׂת ידיים יש סודות עליונים. בשעה שנפרשו ונזדקפו למעלה, מכבד האדם את הקב"ה בכמה סודות עליונים, והוא ראוי לייחד עשרה מאמרות (עשר ספירות המייצגות דבר שלם), כדי לייחד הכול ולברך את השם הקדוש כראוי. וראוי לייחד המרכבות הפנימיות דאצילות, ומרכבות חיצוניות לחוץ מאצילות, כדי שיתברך השם הקדוש מכל הצדדים ויתייחד הכול כאחד, למעלה ולמטה.

ז) כתוב: וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. זהו עניין של זקיפת האצבעות, שכאשר האדם זוקף אותם למעלה, צריך שלא יזקוף ריקם (מבלי לתת משהו מעצמו), אלא בתפילה ובבקשות ובברכות. כשבא לקיים מצוות ראיה בשלוש הרגלים, לא יבוא ריקם עם ידיים ריקות. לכאורה אין לאדם שהוא למעשה אורח בעולם מה לתת לבעל הבית, אך לפחות יכול הוא לתת הרגשה טובה ולהודות. אורח טוב אומר כל מה שעשה בעל הבית בשבילי עשה. וכל תפקידך כאורח הוא לגלות את שם השם בעולם.

ח) עשרה שליטים הם למטה עשרה מאמרות, כמו אותיות הרשומות כעין שלמעלה. ואלו עומדים בתחילה על זקיפת האצבעות ההוא. ובזה כל צד הקדושה מתאחד למעלה. אזי כל הס"א נכנעים כולם, ומודים למלך הקדוש. ע"י שזוקף אצבעותיו שהן לכאורה חלוקות, למעלה מהדעת, ושיוצאות שתי הידיים מהלב – כך מודה כראוי באחדות להשם.

ט) בסוד הקדושה יש מלך, וכהן המשמש תחתיו, בין למעלה ובין למטה. יש מלך למעלה, שהוא קודש הקודשים, בינה, והוא מלך עליון. ותחתיו יש כהן, אור הראשון, המשמש לפניו, ספירת החסד. וזהו כהן, שנקרא גדול, צד הימין. מצד עתיק השליח הכוהן זה או"א עילעין בחסדים מכוסים. חסדים מגולים בישסו"ת נק' כהן אדיוט.

י) יש מלך למטה, מלכות, כעין מלך העליון, והוא מלך על כל שלמטה, בי"ע. ותחתיו יש כהן המשמש אותו, מיכאל הכהן הגדול, שהוא לימין, חסד, האמונה השלמה, צד הקדושה. בקדושה הסדר הוא מלך, עם ישראל וביניהם מקשר הכהן שבא בהתבטלות גמורה. הימין, מידת ההשפעה היא המקשרת לעליון. לעומת הס"א בה מחפשים את הכוח והעוצמה העצמיים, ואין תיקון לגאוותן אלא בשבירה.

יא) בס"א שאינו צד קדושה, יש מלך שנקרא מלך זקן וכסיל, שהוא יצה"ר. ותחתיו יש כהן אוֹן. כמ"ש: ויאמר אפרים, אך עָשַׁרתי מצאתי אוֹן (כח) לי. כלומר, הכהן דס"א. משום שכוח הזה, און, שולט על מעשה שעשה ירבעם. ואם לא היה נמצא כוח הזה, לא היה יכול להצליח במעשה ההוא.

יב) בשעה שמלך הזה וכהן הזה דס"א, נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה. כמ"ש: וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא.

תגיות: קללה, שליטה ברצונות, כהן עליון

 

אין תגובות

להגיב