004- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים לז-לח...

004- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים לז-לח (שיעור השקפה)

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אותיות דרב המנונא סבא"

במאמר האותיות אנו למדים כיצד על האדם לבנות את נפשו, כאשר מגלה התעוררות מחיי העולם הזה לחיים בעלי משמעות רוחנית.
התעוררות זו מעמידה את האדם בשאלה של "מיהו האני" המדובר בגוף יחיד, אותו הוא רוצה לחקור.
תוך כדי בירור נפשי זה, מתראים לאדם חסרונות המיוצגות באותיות, המגדירות לאדם את מגוון החסרונות שיש לו בחיים מאל"ף ועד תי"ו.
כל חסרון (אות) בא לפני מלכו של עולם וטוען בפניו שבו ראוי לברוא את האני של האדם.
האותיות שהם החסרונות מחולקות ל-ג' חלוקות של בינה (מאל"ף עד ט') ז"א ( מיו"ד עד צ' ) ומלכות (מקו"ף עד ת"יו), בינה באה כנגד התובנה העליונה וז"א ומלכות באים כנגד הגוף.
תחילה נכנסה האות תי"ו וטענה שבה ראוי לברוא את האני של האדם מאחר שמייצגת היא את גדלות הרצון (הפרטיות), שאם ברא אותו הבורא וודאי שהוא נצרך,
אולם אין היא ראוייה שבה האדם יברא את האני שלו, מאחר שלא ניתן לפעול את גדלות הרצון בבת אחת, אלא על-ידי פירוט הרצון לרצונות משנה, שאם לא כן יגיע הרס וחורבן לעולם, דהיינו לאני של האדם, הרואה את המציאות כשחור (שמוותר על הכל) או לבן (שחפץ להכל בבת אחת).
לאחר מכן נכנסה האות שי"ן וטענה שמאחר, שיש בה נקודת אמת של יסוד, שעושה הבחנה בין אסור למותר, בה ראוי לברוא את האני של האדם, אולם מאחר
שנתונה היא לב' השורשים המייצגים את הסיטרא אחרא, הלא הם רי"ש (גאווה) וקו"ף (אנוכיות), שמשתמשים באות שי"ן של אמת, כדי לבסס את השקר, המקיים רק צד אחד או של זכר או של נקבה, לכן אי אפשר לברוא בה את האני של האדם, על אף שמצדה אין פגם כלל.
עוד מוסיף לבאר הזוה"ק על אותיות גימ"ל ודל"ת אגב האות רי"ש, ומבארן אחת לאחת, שהאות הגימ"ל (בורא, האדם) היא בחינת הגומל חסד עם האות דל"ת (בריאה – מלכות).
מסביר הזוה"ק שכאשר האדם רואה שאינו מקבל את סיפוקיו האישיים מהבורא אזי הוא נכנס בכעס, ונהיה בבחינת "נרגן מפריד אלוף", ועושה 'מאחד' – 'אחר'.
רוצה ללמדנו שכאשר האות רי"ש המייצגת את בחינת הרשע, אינה רוצה להתכופף לבורא ולהגיע איתו לאהבה בבחינת 'אחד' (ייחוד של אהבה), אזי נשמט קוץ האחד, ונעשה 'מאחד' – 'אחר', והיא אותה הרי"ש ממילת אחר.
לאחר מכן נכנסה האות צדי, הטוענת שבה ראוי האדם לברוא את האני שלו, מאחר שיש בו ב' צדדים של זכר (כנגד אות י') ונקבה (כנגד אות נו"ן), אשר הם דבוקים באחוריהם (מצב של קיום), שלכאורה זהו מצב אידאלי.
אולם מאחר שיש שהות בין הזמן שעתידים הם להפרד זה מזה, עד אותו הרגע בו עתידים הם לחזור לקשר של אהבה מתוך בחירה (בפנים בפנים) , וכל זאת בכדי לתת לנקבה עצמאות לכשתוכל להתגדל ולבבוא בבחירתה לאהבה עם הזכר, ומאחר שכך עלולים הם להיפגם ולחטוא, ולכן אין ראוי לברוא על בסיסם את האני של האדם.

אין תגובות

להגיב