011- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים נא-נב...

011- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים נא-נב (שיעור השקפה)

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "אותיות דרב המנונא סבא"

בשיעור זה אנו למדים על האותיות אל"ף (כנגד כתר דבינה) ובי"ת (כנגד חכמה דבינה), המרכזות את ההבחנות אודות שכלול וקיום המציאות.

תחילה נכנסה האות ב"ית בטענה שעל בסיסה ראוי לבנות את האני של האדם, היות שכל חסרונה הוא שאין בה חסרון, כלומר שלא שייך בה רצון אישי ופרטי, אלא שכל רצונה בנוי על ברכת המלך,

הוא הקב"ה שנתברך בה למעלה ולמטה בבחינת "כריעת ברך", המורה על החזרת המעלה למלך להיותו עליון בחשיבות, בכוח התחתון,

המכניע את עצמו ויישותו בבחינת אמונה "למעלה מהדעת", להיותו למטה בחשיבות כלפי המלך, כעין אברהם אבינו שהשליך עצמו לכבשן האש וויתר על רצונו באופן מוחלט וכמו-כן וויתר על העבודה זרה המייצגת את היישות העצמית של האדם.

מבחינה הכרתית פירוש הדברים הוא, וויתור על תפישת הקיום של העולם הזה ומבחינת עבודת הנפש, וויתור על כל הפרטיות, הדעת, השכל והרצון העצמיים באופן מוחלט.

נמצא אם כן, שהיות שהאות בי"ת מייצגת את רצון האדם הבנוי על רצון המלך, לכך היא מקור החסד בבחינת א"ב, ולבר מן האותיות ד' (חסד דבינה) וסמ"ך (חפץ חסד בקטנות – השפעה), היא זו המהווה את בניין וקיום המציאות בגדלות ובקטנות בבחינת 'עולם חסד יבנה', המייצג את בחינת האמונה המבדילה בין צדיק לרשע ובין עובד אלוקים לשלא עבדו, שעל בסיסה ראוי לבנות את האני של האדם.

לאחר האות בי"ת עמדה האות אל"ף, מיד שאלה המלך הוא הקב"ה, לפשר עמידתה, באשר לא עלתה אליו לביקוש (העלאת מ"ן) כשאר האותיות. והיות שכך, שאינה יודעת לשאול ולבקש, יש לעורר בה שאלה וחסרון בבחינת "את פתח לו" כמובא בהגדה.

נענתה האות אל"ף למלך בשתי תירוצים, המסבירים את פשר מעשיה: א. היות שלא הייתה תועלת לכל האותיות שעלו לביקוש, שהרי יצאו במפח נפש ולא עלה לאל ידם להיות בסיס לבניין האני של האדם, לכן לא עליתי גם אני לביקוש.

ב. נוסף על כך מאחר שכבר מסרת את המתנה ביד האות ב"ת, לא נאה למלך להעביר את המתנה שנתן ביד עבדו לאחר.

אמר לה הקב"ה אל"ף (כנגד זמן תיקון) אל"ף (כנגד גמר תיקון), על אף שאות בי"ת נבחרה להיות בסיס לבניין האני של האדם, מכל מקום את תיהי הראש לכל האותיות, כלומר תחילת הרצון ובך יהיו כל הייחודים.

תשובתו של הקב"ה לאות אל"ף מסבירה את יעודה של אות זו, במציאות השכלול של העולם והאני של האדם כדמיון שאר האותיות, אלא שהיא השורש הבא מלמעלה המתחיל לכל האותיות (רצונות).

שתי האותיות אל"ף ובי"ת החותמות את סדר ביאתן של האותיות, רמוזות במילה "בראשית", המחולקת לשתיים ב-ראשית, כאשר בי"ת היא מידת האמונה וצד החסד וראשית היא בחינת האל"ף כנגד אריך אנפין.

אין תגובות

להגיב