הדף היומי בזוהר הסולם – תצוה – כח-ל למתקדמים I תגיות: לחם...

הדף היומי בזוהר הסולם – תצוה – כח-ל למתקדמים I תגיות: לחם הביכורים, אמונה כתרופה

׳©׳™׳¢׳•׳¨ ׳©׳ž׳¢:
׳œ׳”׳•׳¨׳“׳” Mp3

וְאַתָּה תְּצַוֶּה כח-ל

לחם הביכורים

התרופה הטובה ביותר היא האמונה.

לחם הוא בחינת האדם, והמצה שהיא בחינת ביטול החמץ, האגו. לחם העוני מאפשר לאדם שמוכן לוותר על עצמו, לבוא ולעשות שימוש ברצונותיו כראוי. כדי לזכות ללחם מהשמיים, דהיינו תורה,  יש להסכים קודם ללחם מהארץ, לביטול העצמי הפרטי לגמרי, ואז יוכל לזכות בהגיונות אמוניים ובפנימיות התורה.

האדם נבחן למה הוא משתמש באגו שלו, האם לקבלה לפרטיותו, או שפועל כראוי ומוכן לקבל רק כדי לעשות נחת רוח לקב"ה.

בלי האמונה, בלי לחם העוני לא ניתן לאחר מכן לקבל את האוכל, מן מהשמיים.

הלחם הוא העיקר בקורבנות. כשיצאו ממצרים אכלו לחם עוני, מצה דהיינו יצאו מהמחמץ שהוא האגו של האדם. ודווקא בקבלת התורה בשבועות מקריבים לחם חמץ. אלא במעמד הר סיני היה חירות ממלאך המוות, כבר תיקנו עצמם לאחר אכילת המצה שהיא רפואה לאמונה, ואז החמץ לא מזיק.

כשאדם משתמש בגאוותו לעבודה זרה, דהיינו לעבודה שהיא זרה לקשר עם הקב"ה ומופנית לפרטיות. ולאחר ביטול הגאווה, ע"י הבנייה הנפשית שבאה עם הוויתור ואכילת המצה ניתן כבר להשתמש ברצון לקבלת אור, וגם בשלב זה, רק לאחר קניית תבניות היגיון אמוניות.

עב) שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, לחם ממלכות. ואחד במדבר, שאכלו לחם מן השמים, לחם מז"א, שנקרא שמים. שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. וע"כ הקרבן של חג השבועות הוא לחם. ועל הלחם נקרב כל שאר הקרבנות. הלחם הוא עיקר. כמ"ש, והִקרבתֶם על הלחם שבעת כבשים. וכמ"ש, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שזהו לחם שהחכימו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, ובאו בדרכיה. לא הקורבן הוא העיקר, אלא הלחם. שני מצבים של לחם. לחם עוני, צמצום, מצה הוא ביטול הגאווה, ולחם מהשמיים בחינת התפשטות ממעלה למטה, דומה לאור החוזר הנדחה.

בלי ביטול האגו לא ניתן יהיה לקבל את הלחם מהשמיים.

עג) בפסח יצאו ישראל מהלחם שנקרא חמץ, שכתוב, ולא יֵרָאה לך חמץ. וכתוב, כי כל אוכל מַחְמֶצֶת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל. יצאו מחמץ, משום הכבוד של לחם שנקרא מצה. עתה שזכו ישראל ללחם עליון דז"א, לא יפה היה שיתבטל החמץ, ולא יראה כלל? ולמה קרבן זה של לחם הביכורים היה חמץ, שכתוב, סולת תהיינה חָמץ תֵאָפינה? הרי ביום הזה נתבטל היצה"ר, חמץ, כי התורה, שנקרא חירות, נמצאת, ולמה הביאו חמץ?

עד) אלא בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, ונחלה. יום אחד היה משתוקק לאכול. אמרו, יאכל בנו של המלך רפואה זו. וטרם שיאכל אותה, לא ימצא שום מאכל ומזון אחר בבית. עשו כך. כיוון שאכל הרפואה ההיא אמר, מכאן והלאה יאכל כל מה שרוצה, ולא יוכל להזיק לו. המצה היא בחינת הרפואה, שהיא בונה את האמונה.

עה) כך, כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים העיקר והסוד של האמונה. אמר הקב"ה, יטעמו ישראל רפואה. וכל עוד שיאכלו רפואה זו, לא יראה להם מאכל אחר, חמץ. כיוון שאכלו מצה, שהיא רפואה, לבוא ולדעת בסוד האמונה, שהיא מלכות שהיא ענייה ודלה ואין לה מעצמה כלום. ואם היא מוכנה לבוא בלי גאווה, אם האדם יודע שהאני האנוכי שלו בזוי, יוכל לתקן, אמר הקב"ה, מכאן והלאה, ראוי להם חמץ, ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם. וביום השבועות, נמצא לחם העליון, של ז"א, רפואה גמורה.

עו) וע"כ מקריבים חמץ, היצה"ר, שישרף על המזבח ע"י הקרבנות שמקריבים על המזבח, ומקריבים שתי הלחם אחרים, ע"י תנופה, עימהם יחד. שתי לחם אחרים, פירושו, חוץ מן הקרבנות. והחמץ, היצה"ר, נשרף באש המזבח, ע"י הקרבנות, ואינו יכול לשלוט ולהזיק לישראל. ומשום זה ישראל הקדושים מתדבקים בהקב"ה ביום הזה ברפואה של התורה. ואם היו שומרים ישראל ב' מיני לחם אלו, מצה ולחם העליון של ז"א, לא היו באים בדין לעולם.

כי יש ב' מיני מוחין לנוקבא:

א. מזמן היותה ב' מאורות הגדולים, מטרם המיעוט, שאז הייתה בקומה אחת עם ז"א, ולא הייתה מקבלת ממנו, אלא שניהם מקבלים בשווה מאמא. שז"א היה מלביש קו ימין שלה, חסדים, והמלכות הייתה מלבשת קו שמאל שלה, חכמה בלי חסדים זהו מצב של השלמת כלים ומוחין דאחוריים, יש חוכמה ואין חסדים. שאז קטרגה הירח, מחמת שבלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר, והייתה הארתה בצמצום גדול, לכי לאכול מצות, וותרי על האגו, כנסי לפנימיות.

ב. אח"כ נאמר לה, לכי ומעטי את עצמך. שאז ירדה למטה מחזה דז"א, שהמסך שבחזה דז"א מיעט אותה, עד שאין לה מעצמה כלום והכל היא מקבלת מז"א. אבל תחת זה היא נבנית במוחין גדולים מחכמה וחסדים, עד שהיא בזיווג פב"פ עם ז"א קודם מוכנה לוותר שזו בחינת יום הכיפורים, ואח"כ מקבלת לחם מהשמיים שזה חסדים, ואז בשמיני חג עצרת באה בזיווג.

אמנם אין העדר ברוחניות, ואע"פ שנתמעטה וחזרה אחר המיעוט לפב"פ, לא נתבטל בה משום זה המוחין של אמונה שמלפני המיעוט. אלא המוחין שמלפני המיעוט, להיות הארתם מצומצמת, הם מכונים מוחין דאחוריים, מצה, הנקראת לחם עוני. והמוחין שלאחר המיעוט, נקראים מוחין דפנים, וכן לחם מן השמים, מטעם שמוחין אלו מקבלת מז"א, שנקרא שמים שהם חסדים, צלם, לבושי מוחין.

ונבחנים שיש בהם חמץ, שפירושם דינים, מחמת המיעוט שנתמעטה שירדה מחזה ולמטה דז"א, שהדינים הנמצאים בנקודת החזה דז"א הוא חמץ. אבל חמץ הזה מתתקן, עד שנהפך להיות קדושה ורחמים. כי נגלה שזולת המיעוט והדינים האלו שקבלה על עצמה, הייתה המלכות נשארת בלחם עוני, ולא הייתה מקבלת מוחין הגדולים דפב"פ לעולם.

ונמצא שיש ב' מיני תיקונים בב' מיני מוחין דמלכות:

א. התיקון של מוחין דאחוריים, הוא לבער החמץ ולהרחיקו כמ"ש, בל יֵרָאה ובל ימצא. כי החכמה מבערת כל הדינים. אבל אינם עוקרים את החמץ לגמרי מהמקומות התחתונים שעודו נמצא שם. ונמצא שהוא רפואה, אבל לא לגמרי.

ב. משא"כ המוחין דפָנים שעל

ידיהם מתהפך החמץ ונעשה קדושה ורחמים, נמצא שנעקר החמץ לגמרי, ואין לו מקום עוד להתעורר. וע"כ נבחן זה לרפואה גמורה. אפשר לאכול את החמץ רק לאחר קבלת החסדים, לחם מהשמים.

שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, המוחין דאחוריים של המלכות, שהארתם מצומצמת מחמת חיסרון בחסדים. והוא לחם עוני יש חוכמה ואסור להשתמש בגאווה. אמנם אלו המוחין הם של המלכות עצמה, שקיבלה מבינה ולא ע"י ז"א. וע"כ שבעה ימים של מצות הם תחתונים שבאו המוחין דמלכות עצמה. ואחד במדבר, לחם מִן השמים, מָן, שהיה ממוחין דז"א עצמו. וע"כ הקרבן של חג השבועות הוא ג"כ לחם מן השמים, כמו המן, אלא הם המוחין של המלכות, שקיבלה אותם מן השמים, ז"א, המוחין דפב"פ.

כי נאמר עליהם, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מן הארץ, המלכות. אלא שקיבלה אותם משמים, ז"א. ואינם מוחותיה עצמה, כמו מוחין דאחוריים. והִקרבתֶם על הלחם שבעת כבשים. כי הלחם, המוחין דפב"פ, הנמשכים בשבועות ע"י תנופת הלחם, הוא העיקר הנרצה. והקרבנות שמקריבים הם להשלים את הלחם. כי החמץ שיש במוחין דפנים מתהפך להיות קדושה ורחמים, ע"י הקרבת הקרבנות, שאש המזבח מהפך את החמץ, שהוא הדינים שבאו מחמת המיעוט, לריח ניחוח אישֶׁה לה'.

כמ"ש, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שהכוונה היא על לחם מן הארץ הבא ממושבותיכם, ולא מָן כמו שאכלו במדבר. שזהו לחם שהחכימו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, להיותם המוחין דפנים, הבאים מז"א שנקרא תורה אל המלכות, וישראל שקיבלו המוחין הללו, זכו ג"כ לחכמה עליונה.

וזהו שמשיב לקושיה, כיוון שיום השבועות גדול מפסח, למה הותר החמץ בשבועות, והרי החמץ הם דינים ויצה"ר. שיש שני מיני רפואות:

א. מצה, להרחיק הדינים, אבל עוד אין מהפכים אותם לרחמים,

ב. לחם ביכורים והקרבנות, שמקריבים עליהם על המזבח, שע"י הקרבנות נשרף החמץ על המזבח ומתהפך לריח ניחוח, שרפואה זו היא רפואה גמורה, עד שהחמץ נעשה קדושה. כמ"ש, בלחם תנופה חָמץ תֵאָפינה בחינת ו"ק. ואם היו שומרים ישראל ב' מיני לחם אלו, מצה ולחם העליון של ז"א, לא היו באים בדין לעולם, כי ע"י המצה והלחם תנופה והקרבנות נהפכו הדינים להיות קדושה ורחמים בכל מקום שהם. ישנם ב' מיני רפואה: אחת של צמצום שמוכן לא לקבל, דהיינו אור חוזר הנדחה, לחם מן השמים שהוא אור החוזר המלביש, ולחם מן הארץ שהוא התפשטות האור ממעלה למטה. בצמצום ב זה קודם אחור באחור, לחם עוני שמסתפק במועט. אח"כ פנים באחור שעדיין לא מקבל הגוף, אלא רק מתקן את הפנים בצד אמונה, זה המן. לאחר מכן פב"פ שמקבל וזהו לחם מהארץ.

עז) יום ראש השנה הוא יום הדין, לאלו שלא לקחו מאכל הרפואה, מצות, מוחין דאחוריים, ועזבו את רפואת התורה, מוחין דפב"פ מז"א, הנקרא תורה, שע"י ב' רפואות אלו נתתקן מאכל האחר, החמץ, ונתהפך לקדושה. כי ביום הזה של ראש השנה, חמץ עולה ומקטרג על האדם ומלשין עליו, והוא עומד ביום הזה להיות מקטרג על העולם, והקב"ה יושב בדין על הכל, ודן את העולם.

עח) ומשום זה כשנתן הקב"ה תורה לישראל, נתן להם לטעום אותם מלחם עליון ההוא, ממוחין דפנים דז"א, ממקום ההוא, מן המלכות שמקבלת ממנו. מתוך הלחם ההוא, היו יודעים ומסתכלים בסודות התורה, ללכת בדרך הישר לחם מהשמים.

עט) רבי שמעון ורבי אלעזר היו הולכים בדרך השם והיה הולך עמהם רבי אבא ורבי יוסי, בעוד שהיו הולכים פגשו זקן אחד, שהיה אוחז בידו ילד אחד, דהיינו מצב הקטנות, אמונה. נשא רבי שמעון ואמר לרבי אבא: ודאי שיש לנו דברים חדשים בזקן הזה.

פ) כשהגיעו אצלו אמר לו רבי שמעון: במשא הקשורה על גבך אתה בא, אין לך חמור שישא משאך, רמז לו על מוחין דאחוריים שהם עליו כמשא.  אמר להם יהודי אני אמר רבי שמעון דברים חדש יש אצלך ביום הזה. אמר לו הזקן ביתי היה בין אלו פורשי המדבר, שהייתי משתדל שם בתורה, ועתה באתי לישוב לשבת בצילו של הקב"ה בימים אלו של חודש השביעי הזה. אינו פוחד מדין מפני שהיה קשור בתורה.

פא) שמח רבי שמעון, כי ודאי הקב"ה שלח אותך אילנו. אמר לו חייך שנשמע מפיך דברים חדשים שנטעתם שמה במדבר בחודש השביעי הזה. ולמה נפרדת אתה מהמדבר לבוא לישוב. ענה לו הזקן יודע אני שחוכמה בך ודבריך מגיעים עד רקיע החוכמה.

תגיות: מצה, מאכל האמונה

שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כח-ל
1. אילו ב' מיני לחם אכלו ישראל בצאתם ממצרים ולמה מיוחס כל אחד ממינים אלו?
2. מדוע קורבן של לחם הבכורים היה חמץ?
3. הסבר את המשל על הילד שחולה של המלך המובא באות ע"ד? מה החולי? מהן ב' מיני הרפואות ומהו המצב בבריאותו והבא לכך דוגמה מחייך.
4. איזה מועד גדול יותר שבעות או פסח? הסבר ונמק.
5. למי נועד יום ר"ה על דרך הטוב ולמי על דרך הרע?
6. מה ראה רשב"י באותו זקן שבכך ראה שדברים חדשים? (ראה אות ע"ט ואילך).
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב