004- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא י-יב למתקדמים
וַיִּקְרָא י-יב
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה
כב) לִפְנים מצד המלכות, בצד ת"ת, הוא הממונה רהטיא"ל עליון על המחנות העומד בפנים תחת ממשלתו של גבריאל. ועימו כל אלו המחנות שתחת ידו. וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא, קדשיא"ל, ומסבבים אותו י"ב ממונים, ג' ג', ד"פ. וממונה ההוא רהטיאל עומד על כולם, שלא נשתנה שמו. וגם כאן בצד ת"ת ג' מלאכים, חג"ת, גבריאל רהטיאל קדשיאל. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל המחנות. ואות זו היא אות ז', צד ת"ת שבגבריאל, והיא נחלפת בתיקון המשכן באות ל'. שנמתקת בבינה, ל', המגדל הפורח באוויר, וזה נחלף כמ"ש: יִזַל מים מדָלְיָו. כי הבינה היא דליו של הת"ת. נחלפה הז' בחקיקות האותיות, ונקראת חילוף הל'. כשאות זו מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, אז נוסעים כולם לצד התנוצצות ההיא.
כג) לִפְנים מצד ת"ת, בצד גבורה, הוא, קפציא"ל ממונה העליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של גבריא"ל, ועימו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו, אלו שנמסרו לו בשעה ההיא. וממונה אחד עומד עליהם ושמו עזאל, וי"ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג' ג'. וגם כאן, בצד גבורה דגבריאל, ג' מלאכים חג"ת, גבריאל קפציאל עזאל. ועזאל, ת"ת, כולל בעצמו י"ב. וקפציאל ממונה העליון עומד על כולם. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות והיא אות ד', שהיא צד הגבורה שבגבריאל, וכולם נוסעים להתנוצצות של האות ההיא. אות זו תלויה באוויר על ב' אותיות אחרות, שהן א' ל'.
כד) לִפְנים מצד הגבורה שבגבריאל, בצד חסד שלו, הוא, שמעיא"ל ממונה העליון. זה מתחלף לד' שמות, משום שאינו עומד בחקיקותיו, פעם הוא לצד ימין, ופעם הוא לצד שמאל. ופעם למזרח ופעם למערב. ונקרא לפי שימושו. ועימו י"ב ממונים שמסבבים אותו, לכל צד ג' ג', ורגשיא"ל ממונה העליון הוא על אלו י"ב ממונים, תחת ממונה ההוא האחר שמעיא"ל. ונמצא גם כאן בצד חסד דגבריאל ג' מלאכים חג"ת, גבריאל שמעיאל רגשיאל. ורגשיאל לבדו כולל י"ב. ואות אחת מתנוצצת על ראשיהם למעלה, ואות זו היא אות ה'. וזו תלויה באוויר על כל שאר אותיות אחרות, א' ל'. כמו שאמרנו באות ד'. אלו ב' אותיות ד' ה' עולות למעלה על כל שאר האחרות, משום שהן חסד וגבורה, ג"ר. וכולם נוסעים להתנוצצות ההיא התלויה באות ההיא ה'.
כה) לִפנַי ולִפְנים במקום שנקרא קודש, בבינה, מתנוצצת אות אחת בהעלָמה של קודש, והיא אות ם' סתומה. כי ם' סתומה מאירה תמיד בצד שמאל דבינה. זו מתנוצצת בהתנוצצות על כל האותיות א' ל' ד' ה'. וקול יוצא מבין האותיות. אז מכה ההתנוצצות של אות הזו, ם' סתומה, ולוקח ב' אותיות האחרות שהן התנוצצויות התלויות באוויר, שהן ד' ה'. ונשאר א"ל, והן מתחברות באלו האחרות שבצד ימין, שהן ויקר"א, ומכות אלו באלו, ונוסעות כולן, וחוזרות אותיות הראשונות, ויקר"א, להתנוצץ כמקודם ויוצאות מן המלכות לחוץ, אל משה, אז, ויקרא אל משה. שמצירופים אלו יצאה הקריאה וההזמנה אל משה לבוא אל אוהל מועד. כי אותיות ד' ה', הן גבורה וחסד שבגבריאל, ג"ר דשמאל, ואותיות א' ל' הן מלכות ות"ת שבגבריאל, ו"ק דשמאל. ונודע שהארת החכמה המאירה בשמאל, אינה אלא ו"ק דחכמה, אבל הג"ר דחכמה נעלמו ואינם מאירים. ושכתוב: אז מכה ההתנוצצות של אות הזו, כלומר אות ם' סתומה ולוקח ב' אותיות ד' ה', ונשאר א"ל, כי אותיות ד' ה' הן ג"ר שאינם מאירים, ע"כ הם' סתומה העלימה אותם, ולא נשאר אלא א"ל, ו"ק. שהן האותיות ויקרא, שבצד ימין, מיכאל, ואותיות אל שבצד שמאל, גבריאל, שמהן יצאה הקריאה וההזמנה אל משה (כמ"ש לעיל אות י'). ומה שהזוהר אינו מביא שאר ב' המלאכים אוריאל ורפאל, תו"מ שבמרכבה התחתונה, הוא משום שב' קווים ימין ושמאל מיכאל וגבריאל הם עיקר הפועלים, ותו"מ אוריאל ורפאל, הם רק מקבלים מהם, ואין בהם חידוש, ע"כ לא הביא אותם.
כדי לשמוע את הקול הקורא על האדם להיכנס גם למצב של הסתרה כאשר ישנה רשות.
בָּאתִי לְגַנִּי
כו) בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. מקרא זה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. כתוב: בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי. ואח"כ כתוב: אִכְלוּ רֵעִים. מי שמזמין אחר לאכול, הוא בעת כשהמזון מונח לפניו, אבל אחַר שכבר אכל, איך יזמין אחר לאכול עימו? וכאן כתוב: אכלתי יערי, וכן שתיתי חלבי, הרי שכבר אכל?
כז) אלא אשרי הם ישראל, שהקב"ה רצה לטהר אותם, ובחר בהם מכל שאר העמים. ומשבחר בהם, רצה להרחיק אותם מכל מקטרגים שבעולם. ביום שהוקם המשכן למטה, באותו יום הוקם עימו משכן אחר למעלה. שכתוב: הוקם המשכן, סתם, משום שכולל גם המשכן שלמעלה, המלכות. ויום ההוא היה שמחתו של הקב"ה. זו שמחה מפני שזהו המקום שמקשר בין ישראל לקב"ה, כאן שורה השכינה. את השמחה יש להשתית על עניין הקורבנות, וזו הסעודה המשותפת, הרוחניות שבקרבן, דהיינו שאדם מוכן למסור את עצמו להשם.
מלמד כאן שהאכילה והשתייה הם רוחניים, כלומר קודם מכוון המקריב את עצמו להיות מסוגל לברך ולהודות להשם, ורק לאחר היגיעה הראויה יוכל לקחת חלק בסעודה דהיינו קשר עם הקב"ה.
כח) כיוון שהוקם המשכן כתוב: ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד. כשראה הקב"ה כך, אמר, ומה שע"י משה הוקם המשכן, והוא לחוץ, מיד, ויקרא אל משה. אמר לו: משה, חנוכת הבית בסעודה, אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. ע"כ התחיל לדבר עימו מקרבנות, שהיא סעודה לריח ניחוח אישֵׁה לה'. זהו שכתוב: בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה. והמקרא הזה סובב על הקרבנות.
כט) בָּאתִי לְגַנִּי, גן עדן העליון. אֲחֹתִי כַלָּה, כנסת ישראל, המלכות. כי ביום שהוקם המשכן, נזדווגו זיווגים בכל הו"ק דז"א, המרומזים בכתוב: באתי לגני. ונזדווגו זיווגים בגן עדן העליון, דז"א ומלכות, משום שכולם נתברכו משיקוי של הנחל, בינה, ונקשרו כל אחד בחברו כמ"ש: אריתי מורי עם בּשָׂמי. כולם נישקו ונתרוו ממעיין של הנחל, יסוד הבינה.
ל) אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. כל אלו המדרגות שלמטה בבי"ע, וכל הענפים, כולם מתברכים וניזונים, כשאלו, ז"א ומלכות, המרומזים בכתוב: באתי לגני, מתברכים למעלה. מתברכים ומתבשמים בריחו של הקרבן. הקורבן הוא הכוח המקשר כמו סעודה עם הקב"ה
לא) בשעה שירדה כנסת ישראל, המלכות, להשרות משכנה בארץ, במשכן, הקב"ה אמר לה למלכות, באתי לגני, משום שנמצאו ברכות ושמחה בכל העולמות, והמלכות נתבשמת, שתצאנה ממנה ברכות לכל. כי כשאלו ו"ק דז"א, המרומזים בכתוב: באתי לגני, מתברכים, כל העולמות יחד מתברכים למטה ולמעלה, וישראל מתברכים מכולם וכתוב: באתי לגני אחותי כלה. שאין הקב"ה מזדווג עם כנסת ישראל, המלכות, אלא בזמן שאלו ו"ק דז"א, המרומזים בכתוב: באתי לגני, מתרווים משיקוי הנחל שאינו פוסק, הבינה. אם היגיעה שנעשית בו"ק מקבלת את תזונתה מהבינה העליונה, אז המלכות הנובעת מאותה נביעה יכולה להיות בזווג עם הקב"ה