006- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע טז-יח למתקדמים

006- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע טז-יח למתקדמים

שאלות חזרה תזריע טז-יח

1. מדוע לא כתוב ביום השני 'כי טוב' ומה זה מרמז על אדה"ר?
2. מדוע כתוב על האדם שנברא "לא טוב היות האדם לבדו", והרי כתוב "זכר ונקבה בראם"?
3. מדוע מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה?
4. האם מותר לבוא על פנויה?
5. על מי נאמר "חבר הוא לאיש משחיט" ומדוע?

תזריע  טז-יח

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו

 

מב) פתח רבי אחא: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. לא כתוב: כי טוב. ביום שני, משום שיתחלק מאדם, הצלע לבנין הנוקבא. כי יום שני הוא גבורה וקו שמאל. והשלמת קו השמאל היא רק במלכות, הנבנית ממנו. וכיון שאדם, ז"א, היה לבדו, ועוד לא נִתְנסְרה ממנו המלכות, וכתוב: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ שכל עוד לא רואים את המשמעות של החלוקה, החלוקה לא טובה ע"כ לא נאמר, כי טוב. ביום שני. כי מטרם שהמלכות נתנסרה מז"א, ונבנית לפרצוף בפני עצמה, לא נשלם קו השמאל דז"א, שהוא יום שני, ונאמר עליו, לא טוב.

מג) וכי היה לבדו? והרי כתוב: זכר ונקבה בראם. ולמדנו, שאדם הראשון נברא דו פרצופים, ב' פרצופים זכר ונקבה, דבוקים זה בזה מאחוריהם. ואתה אומר, לא טוב היות האדם לבדו? אלא שלא השתדל בנוקבתו, ולא הייתה לו, עזר כנגדו, משום שהייתה בצדו, והיו דבוקים יחד מאחוריהם, ואז היה האדם לבדו. לא טוב, כמו למשל שיש לאדם לב/רצון ואינו משתמש בו, אז נק' לבדו, שעובד רק עם השכל בלי הלב. כדי להשתמש בנקבה/ברצון יש לתת לה עצמאות ואז להתחבר עמה כשותפה. וכך הנברא מול הבורא, נותנים לו להתנסר, הרגשה שהוא יכול לבד בלי הבורא, וכאן עבודתו לבחור בעצמו להיכנע ולבוא כשותף אוהב.

חלוקה היא דבר חיובי כאשר המטרה להגיע לאחר מכן לבחירה מתוך שיתוף. כך את יצר הרע, הנפרדות יש להחזיר לטוב. וכך תפקיד הבריאה, שיצאה לבר, לחוץ לבורא , לחזור ולהתחבר לבורא ע"י הכוח העצמי שקבלה. בתהליך הלידה וההתפתחות, גדלים הזכר והנקבה בנפרד ומגדלים את עצמאותם, ורק אז באים ליחד מתוך בחירה, ומקבלים ברכה מכוח החיבור שבבינה.

כל מה שעושה אדם בנפשו, פועל לתיקון או חלילה לקלקול.

מד) אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. כנגדו, פירושו כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה פנים בפנים הוא הצד החשוב, כל אחד בתפקידו, הזכר כמשפיע והנקבה כמשתוקקת לא לעצמה, אלא מקדישה אותה ליחד. מה עשה הקב"ה? ניסר אותו ולקח הנקבה ממנו כמ"ש: ויקח אחת מצלעותיו. אחת, היא הנוקבא שלו כמ"ש: אחת היא יונתי תמתי. ויביאה אל האדם. שהתקין אותה ככלה. והביאה, שתהיה כנגד פניו, מאירים פנים בפנים. ובעוד שהייתה הנוקבא מתדבקת בצדו, היה האדם לבדו. ואח"כ עלו שניים, ונזדווגו, וקמו שבע יחד. קין עם תאומתו, והבל עם ב' תאומות, הרי חמישה, ועם אדם וחוה, הם שבעה. חייב באדם לדעת שכל האור והשפע שיוכל לקבל, יגיע רק בזכות הקשר עם נקבה מתוקנת. צד האישה הוא הרצון באדם, ורק כאשר יתקשר נכון לרצון, וינתב את הרצון להתחברות, יוכל למלא תפקידו.

מה) בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם כמ"ש: ויברך אותם אלקים. כמו חזן המברך את הכלה בשבע ברכות שהברכות צריכות לבוא מחוץ לחתן, מבינה. מכאן למדנו, חתן וכלה, כיון שנתברכו בשבע ברכות, מתדבקים יחד. כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בז' ברכות מחג"ת נהי"מ דז"א.

מו) וע"כ, מי שבא להתחבר באשת אחר, הוא פוגם הזווג, כי הזווג של כנסת ישראל, הוא בהקב"ה בלבד, הן בזמן שהוא ברחמים, והן בזמן שהוא בדין. מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה ובכנסת ישראל, וע"כ הקב"ה אינו מכפר לו ע"י תשובה, והתשובה תלויה לו עד שיסתלק מן העולם כמ"ש: אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. ומתכפר לו בשעה שנכנס בתשובה לעולם ההוא, ויש לו לקבל עונש שם, ואז מכופר לו. יכול לעשות תשובה בעולם הזה, אך עליו למות בתשובה ויכופר לו, בגוף אחד נלמד עד שממית עצמו באוהלה של תורה

מז) רבי אלעזר אמר: מי שמשקר בכנסת ישראל, שבא להתחבר באשת אחר, אינו מתקבל על ידו תשובה, מטרם שנדון בגיהנם. כל שכן, מי שמשקר בכנסת ישראל ובהקב"ה. וכל שכן, אם מטריח הקב"ה לעשות צורת ממזר באשת אחר, ומשקר במלך בפרהסיה, בגלוי ותשובה יוכל לעשות בגיהינום.

 

גּוֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ

 

מח) רבי חייא פתח: גּוֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין-פָּשַׁע. אביו, הקב"ה, אמו, כנסת ישראל. גוזל, כמ"ש: גזלת העני בביתיכם. הגזילה, מי שחומד אשה אחרת שאינה בת זוגו. כבר בהרהור על האדם לעצור את הדברים, ובוודאי לא להגיע למעשה

מט) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שכתוב: וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע  חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. כל הנהנה מן העולם הזה, כלל זה, שאומר כל הנהנה, הוא אשה. כי מי שמתדבק באשה להנות ממנה לפרטיות שלו, אע"פ שהיא פנויה, ונהנה ממנה בלא ברכה, בלי שבע ברכות שמברכים את הכלה, הוא, כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל. מהו הטעם, משום שהזווג שלהם, הוא בשבע ברכות. והנהנה בלי שבע ברכות, פוגם שבע ברכות שלמעלה. ומה על פנויה כך, כמ"ש: מי שמתדבק באשת אחר, שהיא עומדת בזווג בשבע ברכות ע"י בעלה, כעין של מעלה, על אחת כמה וכמה.

נ) חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. זה ירבעם. ואמר אין פשע, שאומר, הרי פנויה היא, למה אסור? משום זה הוא גוזל אביו ואמו. ולא עוד אלא שהוא חבר לאיש משחית. מיהו איש משחית? הוא מי שפוגם הצורה והתיקון של מעלה. כל שכן, מי שחומד אשת חברו להתדבק בה, שפוגם יותר. וע"כ הוא נפגם לעולם. איש משחית, כי פוגם למעלה, ופוגם למטה, ופוגם את נפשו.

 

אין תגובות

להגיב