021- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע סא-סג למתקדמים

תזריע  סא-סד

בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק

קסט) רבי יצחק היה הולך אל הבציר של אביו בציר הוא מקום בו זוכים לאור חוכמה, ראה אדם אחד שנטה מן הדרך, עם משא קשורה על כתפיו. אמר לו, חבל המקשט כתפיך למה לך? לא השיב לו כלום, הלך אחריו לכתחילה אין לדבר או ללכת אחרי מי שסוטה מהדרך. ראה שנכנס למערה אחת, נכנס אחריו, ראה קיטור עשן עולה מתחת הארץ, ואיש ההוא נכנס בנקב אחד שזה רצונות של טומאה ונעלם ממנו. פחד רבי יצחק ויצא אל פי המערה. כדי לצאת ממקום הקטנות וממקום הסכנה, יש לוותר על ההשתוקקות

קע) בעוד שהיה יושב, עברו רבי יהודה ורבי חזקיה, ראה אותם וקרב אליהם. סיפר להם המעשה. אמר רבי יהודה: ברוך הרחמן שהצילך. מערה זו היא של מצורעים מעיר סרוניא, וכל יושבי העיר ההיא מכשפים, ובאים למדבר לנחשים שחורים שהם בני עשר שנים או יותר, לעשות כשפים, ואינם שומרים עצמם מהם, ונעשו מצורעים, וכל מיני כשפים שעושים הם במערה הזו.

קעא) בעוד שהיו הולכים פגשו אדם אחד שהיה בא, ובנו החולה היה קשור על החמור. אמרו לו מי אתה. אמר להם אני יהודי, דירתי היא בכפר אחד שהוא מבני רומי לשון גאווה, רוממות. הבתים של רומי נבנים לעבודה זרה וודאי הטומאה שורה שם, ובני הזה היה לומד תורה בכל יום, וחזר לביתו ועסק באלו הדברים. שלש שנים היתה דירתי בבית ההוא ולא ראיתי כלום. ועתה יום אחד נכנס בני אל הבית, לחזור על הדברים שלמד, עבר רוח אחד לפניו והזיק לו והקים פיו ועיניו וידיו נעקמו ואינו יכול לדבר. ואני בא למערת המצורעים של סרוניא, אולי ילמדו לי דבר רפואה.

כאשר אדם מחזיק בהבנה חולה, שמראה שהתוצאה לא תביא לקשר עם ה' אל לו לקשור אותה תפיסה לחמור, לחומריות. בגלל הבן, ההבנה הקלוקלת הוא סר מהדרך ובטעות הולך לקבל מזור מהס"א, אשר בשלב ראשון פוגעת רק בצדיקים שטועים ולאחר מכן גם ברשעים.

בצרעת הבתים עוברת רוח הטומאה, זו צרעת שניתנה בעיקר כסימן שיש להעביר את רוח הטומאה. אותו יהודי הולך למערה זו במקום לכהן.

קעב) אמר לו רבי יהודה: הידעת אם אדם ניזוק בבית, והיו אומרים, שמחלה היא, ומהם אמרו, שהרוח שבבית הזיקו. ואח"כ נכנסו בו כמה בני אדם, ולא ניזוקו. בית דהיינו לב שלא נבנה בצדק, שורה בו רוח הטומאה, המזיק את יושביו. אוי לאלו שעוברים על דבריהם. כוחות הס"א לא מזיקים למי שהולך בדרך טומאה, שזו דרכם.

קעג) פתח רבי יהודה: הוֹי בונה ביתו בלא צדק שזו השכינה הקדושה. כי בכל מקום שנמצא בו צדק, המלכות, כל הרוחות וכל מזיקי עולם בורחים ממנו, ואינם נמצאים לפניו. ועכ"ז, מי שמקדים ולוקח המקום, זכה בו. אם מלכות הקדושה מקדמת לקחת המקום, זוכה בו הקדושה. ואם הס"א מקדים למקום, זוכה בו הס"א. א"כ, שווה השם הקדוש לרוח הטומאה, שאתה אומר, מי שמקדים זוכה בו? טהור אומר ביטול האגו לחלוטין, עם קצת אגו יש לטומאה במה להאחז

קעד) אינו כן. אלא השם הקדוש, שהוא מלכות, אינו שורה במקום טומאה. ומשום זה, אם השם הקדוש לוקח המקום מקודם לכן, כל הרוחות וכל מזיקי העולם אינם יכולים להראות שם, כל שכן לקרב אליו. ואם רוח הטומאה הוא קודם, הוא לוקח המקום, והשם הקדוש אינו שורה בו, כי אין זה מקומו. כאשר אדם נמצא במצב שיש בו רוח קדושה, ובא אליו מחשבה רעה, אין היא יכולה להתדבק בו.

קעה) וכשהיה יורד נגע צרעת אל הבית, היה מטהר המקום ומוציא את רוח הטומאה ממקומו. ואח"כ נותצים הבית, העצים והאבנים והכל, ובונה אותו כבתחילה בצד הקדוש, בצדק, שמזכיר השם הקדוש, ומשרה עליו הקדושה. ועכ"ז, יבנה אותו בעפר אחר, וירחיק הבית ממקומו, מיסוד הראשון, ב' טפחים.

קעו) עתה שאינו נראה ואינו יורד, מי שילחם ברוח הטומאה ההוא, להוציאו ממקומו. כי עתה אינם נוהגים נגעים. מה התקנה של אותו בית שרוח הטומאה הקדים לשבת שם? אם יכול בעצמו להוציאו מן הבית, טוב. ואם לא, יבנה אותו כבתחילה באבנים אחרות ועצים והכול, ויוציאו וירחיקו ממקומו הראשון, ויבנה אותו בשביל השם הקדוש. כדי לגלות נגע בנפש על האדם להסכים לקבל ביקורת, ובלי פחד לראות את נקודת הכשל, ואפילו ליבו מלא תורה, ישמע ביקורת מכל אחד, הרי בהשגחה הוא נתקל בביקורת מבחוץ, ובוודאי להתרחק ממקומות טומאה או כשחווה רצונות של טומאה.

קעז) ועכ"ז, אין רוח הטומאה יוצא ממקום הראשון, והקדושה אינה שורה על מקום טמא. למה לו להטריח כל כך, לסתור הבית ולחזור לבנותו שלא במקומו הראשון, בזמן שאין נגעים? כתוב: מעוות לא יוכל לתקון. כי מיום שנחרב בית המקדש, שאין נגעים נוהגים, אין רפואה נמצאת בעולם. משום זה צריך האדם להיזהר, כדי שיהיה שמור מרוח הטומאה, שלא ישב עוד בבית הזה.

קעח) אמרו נלך עם האיש ההוא למערת המצורעים ונראה. אמר רבי יצחק: אסור לנו, אם היה הולך לקבל רפואה מאדם גדול ירא חטא, כמו נעמן שהלך אל אלישע, היינו הולכים אחריו, עתה שהוא הולך לרחוקים מן התורה, מתועבים מכל, אסור לנו להראות לפניהם. ברוך הרחמן שהצילנו מהם. ואותו אדם אסור לו לקבל רפואה מהם. אמר רבי יהודה: הרי למדנו בכל מתרפאים חוץ מעצי אשרה. אמר לו זה עבודה זרה ולא עוד אלא שכתוב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. הלכו לדרכם. למרות שראו שאולי אפשר ללמוד כאן משהו, אל הסכימו ללמוד מהטומאה.

קעט) למרות שרבי יצחק הזהיר אותו הלך אותו האדם למערה ההיא הוא ובנו, והניח אותו במערה. בעוד שיצא אביו לקשור חמורו, יצא קיטור אש והכה את בנו בראשו והרגו. בכתוך כך נכנס אביו ומצאו מת, לקח אותו ואת חמורו והלך לו. אחר זה ביום אחד מצא את רבי יצחק ורבי יהודה ורבי חזקיה שהיו הולכים. בכה לפניהם וסיפר להם המעשה. אמר רבי יצחק: וכי לא אמרתי לך פעמים הרבה שאסור ללכת שמה. ברוך הרחמן שכל מעשיו אמת ודרכיו דין, אשרי הם הצדיקים שהולכים בדרך האמת בעולם הזה ובבא, עליהם כתוב: וארח צדיקים כאור נגה.

לכאורה סיפור מוזר, שנראה לכאורה תמורה גשמית, אך למעשה אין מדובר בגשמיות. מערה זה מצב הקטנות, וכשנכנס רבי יצחק למערה, היי למצב קטנות, ואותו אדם עשה כישוף, שבמצב קטנות יש את החיסרון. כך אסור ללכת אחרי אדם שאין לו שם, שלטומאה אין שהם שכולה זיוף ושמה נמחק מהעולם.

קפ) אמר רבי אלעזר: בכל מקום מעשיו של האדם צריך לו שיהיו כולכם לשמו הקדוש. שיזכיר בפיו את השם הקדוש על כל מה שעושה, שיהיה הכל לעבודתו, ולא ישרא עליו הס"א, משום שהס"א מוכן תמיד לבני אדם, ויכול לשרות על מעשה ההוא שעושה. וע"כ השתי או הערב היה נטמא ורוח הטומאה שורה עליו. ומה בזה כך, מי שמצוה דבריו לס"א, דהיינו בהשבעות וכדומה. שאינו צריך לעשות כך. על אחת כמה וכמה שרוח הטומאה שורה עליו. ומשום זה כתוב ונשמרת מכל דבר רע.

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ

קפא) רבי אלעזר היה הולך לראות את אביו והיה עמו רבי אבא. אמר רבי אבא נאמר דברי תורה ונלך. אמרי נא אחותי את. מקרא זה קשה, וכי אברהם, שהיה ירא חטא ואוהבו של הקב"ה, היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו? האם אברהם צריך לשקר כדי להציל עצמו אלא אברהם, אע"פ שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב"ה לגרוע מן זכותו, אלא סמך על זכות של אשתו, שירוויח בשבילה כסף של שאר העמים. כי כסף זוכה האדם בזכות אשתו בזכות שלום בית. זהו שכתוב: בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. מי שזוכה באשה משכלת, זוכה בכל. וכתוב: בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. כשאדם מתקרב למקום טומאה, כמו אברהם שירד למצרים שהיו מלאי זימה, עליו להיות מאוחה עם אשתו שהיא בחינת ליבו.

קפב) ואברהם היה הולך בזכותה, לאכול שלל שאר העמים, שלל לא יחסר. וסמך על זכות שלה, שלא יוכלו להענישו ולצחק בה. ומשום זה לא נתן להם כלום, במה שאמר, אחותי היא. ולא עוד, אלא שראה מלאך אחד הולך לפניה, ואמר לאברהם, אל תפחד בשבילה. כי הקב"ה שלח אותי להוציא הכסף של שאר העמים ולשמרה מכל. ואז לא פחד אברהם על אשתו, אלא על עצמו, כי לא ראה המלאך עמו, אלא עם אשתו. אמר, הרי היא משומרת ואני איני משומר. ומשום זה אמר, אמרי נא אחותי את.

יהודי שמור כאשר הוא שומר את ליבו מהשתוקקות במקום לא ראוי

יהודי אינו צריך לפחד, אלא לסמוך על ליבו כשהוא נקי. אל תפחד לוותר על הרצון וההשתוקקות, שמור אותם לזמן ומקום ראויים. באווירה של טומאה יש להישמר מלעלות רצונות של טומאה. ייוותר על קבלת התענוג המפוקפק ויאמר לנקודה הפנימית הקדושה, החזקה, אחותי את, וכך לזכות גם לעולם הבא, היי לעולם הפנימי.

קפג) ייטב לי. שואל, ייטיבו לי, היה צריך לומר, שהרי כתוב: והיה כי יִראו אותך המצרים, ואמרו אשתו זאת. וע"כ ייטיבו לי, היה צריך לומר? ומשיב, אלא ייטב לי, אותו שהולך לפניך, המלאך. ייטיב לי הקב"ה בעולם הזה בממון. וחיתה נפשי, בעולם ההוא. בגללך, שלא תסורי מדרך האמת, שאם אזכה בשבילך בכסף בעולם הזה, ואת תסורי מן הדרך, הלא מיתה מוכנה לי בעולם ההוא, אלא תשמרי, שתחיה נפשי בעולם ההוא בגללך.