028- הדף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים נז-נח למתקדמים

028- הדף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים נז-נח למתקדמים

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "מנעולא ומפתחא"

חוקי קבלת האושר במרחב הנפשי של האדם

בשיעור זה כהמשך למאמר "מנעולא ומפתחא", אנו למדים על אופני קבלת התענוג הראויים, ב-ב' היחסים הראשונים מתוך ה-ג', שהם: א. עליון ותחתון ב. מהפרטים לכלל ג. מחוסר השלמות לשלמות

יחס של "עליון ותחתון":
פותח הזוה"ק במילת "בראשית", המתחלקת לשתי בחינות של ברא-שית, כאשר בר"א מתאר את בחינת החסרון ושי"ת מתאר את זמן היגיעה, כלומר שהחסרון שנברא הוא זמן היגיעה המצויין במספר שש כנגד שית אלפי שני, הטומן בחובו יתרון עצום, המאפשר לנברא להגיע לבחינת האהבה מתוך שיתוף ולא מתוך כפייה, שהרי כל יצירת האהבה איננה כפייתית אלא בחירית.

מסביר הזוה"ק שהמושג "בראשית", מלבד העניינים הנזכרים, גונז בתוכו סתרים, שעניינם למעלה מכל שכל והבנה.

הקבלה למעלה מן השכל וההבנה האישית, מכונה בשם "אמונה" (כל בחינות המנעולא של למעלה מחזה — אויר דחסדים) הבאה כנגד בחינת עתיקא הקדוש והסתום, שהוא בחינת הנקודה הפנימית והעמוקה שבאדם, הנעתקת מהשגתו, כלומר שאי אפשר לו לידע אותה.

האקסיומה הראשונית מחייבת את השכל המדעי לבוא בתוך גבולות של אמונה, כלומר שכל יצירת חופש או קבלת תענוג מחוייבת לבוא בתוך מסגרות ברורים (פתיחת החכמה במסגרת המנעולא שבבחינת האמונה).

גבולות האמונה של זמן תיקון, שבמסגרתם מקבלים את התענוג, מאפשרים לקבל את בחינת האהבה באופן חלקי, כך שלא יווצר כאוס נפשי (קבלת ג"ר (גדלות) דו"ק של אור חכמה במקום המפתחא — שלמות של אהבה חלקית).

אולם לו תצוייר מציאות בה האדם יצא לחופש של הפקרות בלא גבולות (קבלת ג"ר דג"ר דחכמה), כלומר שיקבל את האהבה השלמה בבת אחת, בלא יצירת מסגרות, הנותנות אפשרות לקבל את בחינת האהבה באופן חלקי על סדר המדרגה.

אם כן נמצא שישנם שתי הבחנות באדם: א. האדם הדתי, הנועל את שכלו במקומות שאין לאל ידו להבינם (ג"ר דג"ר דחכמה — מלכות דצמצום א') ב. האדם הדתי החוקר, הפותח את שכלו במקומות שיש לאל ידו להבינם (ג"ר דו"ק דחכמה — מלכות דצמצום ב').

יחס של "מהפרטים לכלל":
מסביר הזוה"ק, שישנם חמישים, כנגד בינה, להורות שישנם אוצרות שהם בחינת תענוגות עצומים ומרובים, כלומר שאינם דבר מיסטי גרידא, אלא מהווים מציאות של תענוג גם מהפרטים.

האדם מצד עצמו — מחד, אינו יכול לתפוש את הכלל (או"א עילאין), שהוא בחינת האמונה, המתארת את אווירת הנפש, הכוללת עולם שלם של רגשות ואהבות, אולם מאידך כן ניתנה לו האפשרות לעסוק בפרטים, הנקראים מ"ט שערים, שהם בבחינת מדרגת ישסו"ת.

האדם מלבד קבלתו את הכלל כוודאי ראשוני, עליו לעסוק גם בפרטים המגלים אותו, שהרי אין תפישת כלל בלא פרטים, וכדוגמת — חובת לעיסת המאכל בשיניים, כדי להביאו אל הגוף.

פירוש הדברים הוא, שכדי להגיע לאווירת נפש, דהיינו לכלל, יש להשתמש בפרטים בבחינת מ"ט שערים, המחלקים ופורטים את הכלל, שרק באופן הזה ניתן להשיגו.

מקום הפרטים בו ניתן לעסוק, הוא לבדו המקום הנתון לפתיחה וסגירה (בבחינת מנעולא ומפתחא) ולא זולתו, אולם מקום האמונה נשאר נעול באופן תמידי ואיננו נתון לפתיחה (בבחינת נעילת המדרגה).

אין תגובות

להגיב