031- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים נט-ס (שיעור השקפה)
שם המאמר: "מנעולא ומפתחא"
חוקי קבלת האושר במרחב הנפשי של האדם
הבקשה של האדם להיות שותף, נובעת לסיבת רצונו של הנברא להיות מחובר לבורא, אולם בקשה לשיתוף זה מוגבלת בכמה אופנים שיוסברו כדלהלן. לנפש האדם ישנם ג' חלקים: א. החלק הראשון (כנגד עתיק וא"א) מייצג את החלק של ההכרה העליונה, בו אדם לומד את הדברים בצורה סכמתית, שמחד אין אפשרות לחקור בהם, היות שהם מוגדרים בצורה אקסיומית שאין עליה שאלה, ומאידך ניתנה לו לאדם האפשרות לחקור בדברים שאינם בבחינת הקיום של הוודאי הראשוני, אלא בבחינת השכלול הבא על בסיסו של וודאי זה. וכדוגמא: "קבלת האמונה, לכך שהבריאה היא מורכבת, עניין המבטא אקסיומה שאין עליה שאלה". ב. החלק השני (כנגד או"א וישסו"ת) מייצג את החלק התודעתי, המבטא את הרגשת הלב של הידיעה, בו אדם חש עניינים מסויימים המונחים בתודעתו באופן כזה שאינו יכול לשנותם. לכדוגמא: "קבלת האמונה, לכך שישנה לוגיקה של סיבה ותוצאה או שישנה מציאות של בחירה, שאינה ניתנת לשינוי". ג. החלק השלישי (כנגד זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים) מייצג את הרגשת הגוף, בו האדם מרגיש עניינים המוכתבים באופן כזה שלא ניתן לשנותם. כדוגמא: "הרגשת האהבה של הורים לילדיהם או הרגשת החיים של האדם בעולם הזה, שאינה ניתנת לשינוי"
חוקי קבלת האושר, בבחינת הנעילה והפתיחה המוזכרים, כוללים את האופניים והצורות של הפתיחה והסגירה, של אותם שערים, המציינים את השערת ליבו של האדם בבחינת "לפום מה דאדם משער בליבה". ישנם שערים הנעולים תדיר וכנגדם ישנם שערים הניתנים לפתיחה, באמצעות מפתח צר, הפותח את מקום הנעילה על-פי אותם רשימות מסוימות של מפתח זה, החקוקות בבחינת "המנעול". פתיחת השערים, דהיינו אותם ההשערות שבלב האדם, בבחינת "ראשית חכמה יראת ה' המהווה את ראשית הפתיחה, ומותנת בבחינת השי"ת (שש), המציין את היגיעה, המוטלת על האדם. נמצא שישנם מקומות שבבחינת הקיום המייצג את הוודאי הראשוני, הנשארים נעולים באופן תדירי (בבחינת אמונה- חסדים מכוסים), וכנגדם ישנם מקומות שבבחינת השכלול, אותם ניתן לפתוח על-ידי אופני פתיחה מוגדרים.
וכדוגמא: "אדם חילוני או כזה אשר מחפש הפקרות, אינו יכול להגיע לשלמות באופן הנ"ל, היות שהשערים להגיע לשלמות באופנים הללו נעולים בפניו, אולם בפני אדם דתי אשר קיבל על עצמו את מסגרת הדת, פתוחים השערים ליצירת חופש וקבלת תענוג במסגרת דתית זו".
לכן יוצא מן הדברים האמורים, שאין האדם יכול לתקן עצמו ממקומו שלו [מלכות (האני של האדם) – אח"פ במקומם], כלומר ממקום האני שלו, המהווה של מקום הקלקול בו הוא מצוי, אלא עליו לעלות למקום גבוה יותר בבחינת "למעלה מפרסא" (לאני חדש הנקרא עטרת היסוד – בבחינת אח"פ דעלייה) , שהוא מקום המסגרת האמונית-הוודאית המייצגת את הכלל,
המבדיל בין קודש לחול בבחינת "מפריס פרסא" , אשר מסגל עבורו את הכוח, להתמודד בפני מכשולות האורבים לו במקומו שלו.