124- דף היומי – הקדמת זהר הסולם רמח-רמט למתקדמים
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
מה למדנו היום?
שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"
עשרה מאמרות המסבבות לשלמות אחת!
הזוה"ק מתאר את מצוות התורה דרך סיפורי הבריאה, כמצוות המכוונות את האדם לקראת השלמות התכליתית, המונחת ביום השבת. להיות שעצם הנברא השלם שבבחינת הרצון לאושר, יצא אל מחוץ לבורא, יש בכך בכדי לתלות את שלמותו של הנברא בשלמותו של הבורא. שלמותו של הנברא תלויה בצורה הראויה והמחודשת, אותו נותן האדם לעצם הרצון, שהוטבע בו מלמעלה. הצורה המדוברת היא צורת הדביקות, אותה קונה הנברא ביזע רב, בכדי לקשור עצמו עם הבורא יתברך בקשר של אהבה. התנועה הנפשית אותה עושה האדם דרך מצוות התורה בכדי להשיג אותה השלמות המדוברת, תתבאר לקמן. ד' המצוות הראשונות הן מצוות השייכות לבחינת "הראש", כאשר הראש הוא המקום בו מונחת השלמות בעוד שהגוף הוא המקום לביצוע הפעולות, המשמשות כאמצעי לביטוי השלמות המדוברת.
המצווה השנייה שמבין השתיים הראשונות, המכוונת כנגד האהבה, מתארת את קבלת הנברא את עצמו כמציאות שלמה, אשר יש ביכולתה להגיע לקשר של דביקות ואהבה בבורא יתברך ב-ב' צדדים. (מאמר ב' ו- ג')
ב' המצוות השניות, שבבחינת הראש הן ב' מצוות תודעתיות, המכוונות כנגד היראה והאהבה העליונים, וכדמיון תוכנית עבודה המשורטטת בכפוף לרעיונותיו של היצרן.
המצווה השנייה שמבין השתיים השניות, המכוונת כנגד האהבה העליונה, מתוארת דרך "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", המשמש כתודעת השכלול דרכה שופט האדם את מציאות הבריאה כשלמה. (מאמר ה')
הבחינה המקשרת בין ב' השלמויות של הבורא והנברא, נותנת את המקום המשותף שבין ב' שלמויות אלו, בבחינת "ה' הוא האלוקים". (מאמר ו')
המצווה החמישית שבבחינת לימוד התורה, המצווה השישית שבבחינת הפרייה והרבייה ו- המצווה השביעית שבבחינת ברית המילה, יש בכוחם לעורר את נקודת יהדותו ורוחניותו של האדם, כך שתינתן לו האפשרות להשיג את הקיום הראשוני של ראשית הצמיחה הרוחנית – העצמית שלו. (מאמר ז')
המצווה השמינית שבבחינת גיור הגרים, המצווה התשיעית הקובעת כי יש לחון את העניים ו- המצווה העשירית שבבחינת הנחת התפילין, יש בכוחם בכדי לתת מקום לאדם להתגדל ברוחניות מצד עצמו. (מאמר ח' ו- ט')
המצווה האחת עשרה, השתיים עשרה, השלוש עשרה (מאמר י') והארבע עשרה הן מצוות הבונות את שלמות האדם על-פי סדר מסויים של הבחנות, כפי שנראה להלן.
המצווה האחת עשרה, היא מצוות המעשר, לפיה על האדם לתת את עצם הקיום (כשרונות) שלו לכלל, להיות שאין בעולם נפרדות – זוהי הבחינה היא נפש הקיום של האדם.
המצווה השתיים עשרה, היא מצוות הבאת הביכורים, לפיה על האדם לתת את התוצאות הנובעות מעצם הקיום (כשרונות) שלו לכלל ולא רק את עצם הקיום שלו לבדו.
המצווה השלוש עשרה, היא מצוות פדיון הבן, לפיה על האדם לפדות את ההבנות הבכורות הנולדות ממנו, מהיותם שייכים לבחינתו העצמית, ולאחר מכן להקדיש אותן אל הכלל.
המצווה הארבע עשרה, היא מצוות השבת, שהיא התכלית הקיומית של האדם, לפיה על האדם לקנות את מדרגת האושר השלם, דרך כל המצוות הסובבות לה.
