122- דף היומי – הקדמת זוהר הסולם – רמו-רמז למתקדמים

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מה למדנו היום?

שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"
בשיעור זה אנו למדים את הזוה"ק בביאור "מראות הסולם", הנותן ביאור כללי לכל י"ד הפיקודין, בכתיבת ידו הרציפה והחופשית של בעל הסולם זצוק"ל.
עתה לאחר שלמדנו הזוה"ק את ד' המצוות הראשונות, כעת ימשיך את ביאורן של ו' המצוות הבאות בסדר שלאחריהן. ומטרם שירחיב הזוה"ק בביאורן של המצוות הנוספות, יש לחזור בקצרה על ד' המצוות הראשונות, למען שמירת הסדר הרציף. ד' המצוות הראשונות באות במסגרת הראש (אצילות), המביא לידי ביטוי את מציאותן של ד' מצוות אלו בטרם שיצאו מן הכוח אל הפועל. ד' המצוות הנזכרות לעיל מתחלקות בבחינת "הראש" ל-ב' חלוקות של ההכרה והתודעה, כאשר ב' חלוקות אלו נכללות זו בזו.
המצווה הראשונה המכוונת כנגד יראת הרוממות, מתארת את ההכרה במציאותו של הבורא יתברך, שבהיותו שלם בכל השלמויות כולן, כל הנבראים והפרטים שבמציאות נכפפים תחתיו.
המצווה השנייה מתארת את ההכרה בקשר האהבה המשותף שבין הנברא לבורא, אליו שואף הנברא להגיע ביזע, ב-ב' צדדיו -הן בצד הטוב (השפעה) והן בצד הרע (קבלה).
המצווה השלישית והמצווה הרביעית מתארות אופן קבלתו של הנברא את "מערכת השפיטה של נכון ולא נכון", ככזו העוברת דרך ב' הבחינות של "קריאת שמע" ו- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הבחינה של "קריאת שמע "מייצגת את תודעת הקיום של האדם, לפיה כל שפיטתו של האדם צריכה להיות בנויה על בסיס קיומי, של השפעה נטולה מכל אינטרס אישי ופרטי (רצון לקבל לעצמו). לעומת הבחינה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" המייצגת את תודעת השכלול של האדם, לפיה שפיטתו של האדם צריכה להיות מעורבת גם מרצונותיו ומאוויו, שהרי שותפותו של הנברא צריכה לבוא לידי ביטוי. אולם כל זאת בתנאי המוקדם של "קריאת שמע", שאם לא כן – לא תהיה זו מכונה בשם אהבה.
א. לימוד תורה בגירסא בעלמא, אף בלא הבנה.
ב. ריבוי הלימוד (ריבוי הרצונות בלימוד התורה) וחקירתו במאמץ וביזע רב, תוך היקשים, החותרים אל הבנת הפנימיות שבלימוד התורה.
ג. לימוד תורה הבא בבחינת פרייה ורבייה, להוליד חידושי תורה.
המצווה השישית והשביעית נקשרות למצווה החמישית, באופן שמצוות הפרייה והרבייה המיוחסת למצווה השישית וכן יצירת הברית החזקה, המיוחסת למצווה השביעית. שתיהן כאחד סובבות על בחינת לימוד התורה, כפי שיתבאר לקמן. מצוות הפרייה והרבייה צריכה להיות כזו שתפרה ותרבה את לימוד התורה, עד לכדי שיהיה לו לאדם הכוח לייצר תוך נפשו פנימה – ברית חזקה לבל יפרד מלימוד התורה, שאותה קבע לעצמו כמסגרת התחייבותית.
המצווה השמינית מתארת את גיור אותם הרצונות הנבחנים לגויים, כך שיוכלו להכנס תוך מסגרת הקדושה .
המצווה התשיעית קובעת כי יש לחון את העניים ולפיה מוטל על האדם להעניק את יתרונותיו לבעלי החסרונות, להיות שהוא איננו אלא אורח ולא בעל הבית.
המצווה העשירית מסייעת לאדם להשלים את עצמו על-פי תבנית הצורה העליונה, המעניקה לו את הצל"ם האלוקי בבחינת "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" ובבחינת "בצלם אלוקים ברא את האדם" שהם כנגד תפילין של ראש ותפילין של יד, בהם מונחות פרשיות התורה, המעוררות את האדם לחיות על-פי דרכה של תורה.