115- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים רלא – רלב למתקדמים

115- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים רלא – רלב למתקדמים

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמרים: "פקודי אורייתא פקודא תליסר ו- פקודי אורייתא פקודי ארביסר"

הבנת שלמות הבורא וזכירתו במצוות עונג השבת

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודי תליסר ופקודי אורייתא פקודי ארביסר", בדבר ראיית מצוות – שלמות הבורא וזכירתו במצוות עונג השבת.

במצווה זו משים הזוה"ק את ראיית הבורא כשלם, מתוך מגמה המבדלת את תפישת הנברא את פרטיותו, כבחינת "הבכור" המשים עצמו כשלם, בהיותו חש את עצמיותו, ככזו המתחלת לכל הפעולות כולן. בכדי לשרש את תפישת פרטיות הנברא, על האדם לקיים את מצוות "פדיון בן בכור", שעניינה פדיית ההבנה השבויה בקליפות, המתייחסת אל רצונו הפרטי העצמי, כאילו הוא המתחיל לכל הפעולות כולן. הרגשת העצמיות והפרטיות של האדם מתחילות להיות נרכשת בשלבי הגדלות שלו, המצביעים על היותו יוצא לבחינה עצמאית. הרגשת עצמיות זו, אותה תופש האדם בהבנתו הקלוקלת, כבכורה עצמית, כזו הלוקחת אחריות בלעדית על כל הפעולות, המציאויות והמצבים, אותן מסמל הבכור. כאשר האדם פועל במצוות הפדיון הנזכרת, בכך הוא פודה את הבנתו הקלוקלת מיד אותו ממונה על המוות הנזכר בזוה"ק, מאותה הבחינה המבקשת להפריד את האדם מבוראו. משמעות הפדיון במובן הנפשי, מסדרת את ההבנה הקלוקלת בנתינת צורה חדשה הקובעת, כי הבורא הוא קדמון וסיבה לכל המציאויות ולכל הפעולות כולן, ואין הרגשת האדם הפרטית נבחנת לבכורה. לאחר שנתבארה צורת ההבנה החדשה, יכול האדם להשכיל ולהבין, כי בחירתו מוגבלת והוא איננו בעל הזכות הראשונית על הבחירה הניתנת לו.

המצווה הארבע-עשרה, היא מצווה המשלימה לקודמתה, בהיותה מייצגת את חשיבותה של שמירת השבת כמצווה המזכירה לאדם, שישנה שלמות בעולם. השלמות מתבטאת בהעדר עשיית המלאכה, להורות שהשבת היא התכלית הנרצית, שאין להוסיף עליה בתיקונים הנצרכים לששת ימי המעשה. כל אימת שהאדם מצוי בששת ימי המעשה, צריך הוא לפעול בהבדלת הטוב מן הרע וכאשר מגיע ליום השבת הוא נדרש לחדול מפעולה זו.

הוראה זו של העדר עשייה ופעולה המתבקשת, מייצגת את השבת כתכלית השלמה הקיימת בעולם, אותה נדרש האדם לגלות גם בתוך נפשו פנימה, שכן מושא זה הוא פנימי-נפשי ולא חיצוני גרידא. יום השבת במובן הנפשי, מייצג את בחינת "השלמות ו- התכלית" של כל פעולה. שלמות זו מתבקשת מנפשו פנימה, מייצגת את בחינת "הכלל", המתקן את כל ההבנות החלוקיות והפרטיות, המתראות בנפשו של האדם, מפרידות אותו מהמפגש עם אותה השלמות התכליתית שביום השבת, בהיותן מבקשות לקיים את בחינתן העצמית. כדי לתקן אותן ההבנות, על האדם לקבל את הבורא כשלם ואת עצמו כפרט המתתקן אגב הכלל השלם, אותו מייצג הבורא. וסימן לקבלה הנזכרת, היא קיום מצוות עשה של עונג השבת וכפי הכתוב תהילים ל"ז: "וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה וְיִתֶּן-לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ".

אין תגובות

להגיב