הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס י-יא | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס י-יא | מתקדמים | שיעור 4

פנחס י – יב

הימים מראש השנה עד יום האחרון של החג

כדי להגיע לזיווג דרושה הכנה, וכך כדי להגיע לקשר עם הקב"ה מתחיל תהליך בראש השנה שהוא התעוררות הרצון, שהוא זמן של דין, באים לדון האם הרצון לקבל מקיים את תפקידו או לו, כלומר האם הרצון יופנה למאציל, או חלילה לפרטיות. לאחר דחיית האור שמאפשר שליטה ובחירה להפניית הרצון לקשר, באה השמחה שהיא המפתח לקשר ראוי. 

  1. אמר רבי חייא לרבי אלעזר, אלו הימים שמראש השנה עד יום האחרון של החג אני רוצה לעמוד עליהם. אמר רבי חייא שמעתי דבר מהם ממאור הקדוש העליון שהוא רבי שמעון. אמר לו אמור דבר ההוא. אמר לו: עוד אינני עומד בו, כלומר שהדברים אינם מובנים לו כל צרכו. אמר רבי אלעזר, אע"פ שהחברים העמידו דבר הזה ויפה הוא, אבל סדר אלו הימים הוא סוד החכמה בין קוצרי השדה, כלומר בין אלו החכמים שכבר גמרו כל בירורי המלכות הנק' שדה הם שהשיגו את סודות התורה
  2. סדר הייחוד הכל באחד איך הוא, פתח ואמר: חשף ה' את זרוע קדשו, זו זרוע אחת שהיא קו שמאל שבו תלויה הישועה, בו תלויה הנקמה, בו תלויה הגאולה. ולמה חשף ה' את זרוע קדשו זו, הוא להקים כנסת ישראל שהיא המלכות מהעפר ולקבל אותה אצלו להתחבר כאחד. וכאשר זו הזרוע התעוררה כנגדה, כמה פחד שורה בעולם עד שיניח זרוע ההיא תחת ראשה להתחבר. כש"א שמאלו תחת לראשי וגו, ואז נח הדין ומכפר החטאים. כשרוצים לעורר את המלכות יש לעורר את ההשתוקקות וכאשר מעורריים את המלכות, עלולים לעורר את הרצון הפרטי לקבל. שמאלו תחת לראשי הוא תיקון, שאז היא באה תחת הקב"ה. מייד לאחר זה שמקדישים את הרצון להשם יתברך, יש לבוא לתיקון וימינו תחבקני. שמאלו תחת ראשי, היינו התעוררות הרצון הוא מערב ראש השנה עד יום הכיפורים, ומכאן עד הושנא רבה הוא בחינת ימינו תחבקני, ושמיני חג עצרת הוא קו אמצעי. כל הזיווגים הם בחינת לאה עד שמיני חג עצרת ובו הזיווג ברחל, וכל הבחינות מראש השנה עד שמיני חג עצרת הם הכנה לרחל לזיווג. 
  3. אח"כ בא יום הכיפורים קו הימין לחבקה, אז שורה שמחה בעולם וכל הפנים מאירים. לאחר זה היא המלכות מתחברת בגוף דהיינו בקו אמצעי, ואז נק' הכל אחד לא פרוד. כי קו אמצעי כולל ימין ושמאל יחד, אז הוא שלמות הכל ושמחת הכל ומתאחדים ודאי ז"א ומלכות מה שלא נמצא כך בשאר הזמנים.
  4.  כעין זה הוא הסדר של אלו הימים מראש השנה עד יום האחרון של החג. בראש השנה התעוררה זרוע השמאלית, דהיינו קו שמאל דז"א לקבל את המלכה, ואז כל העולם בפחד בדין, וצריכים העולם בעת ההוא להימצא בתשובה שלמה לפני הקב"ה, אח"כ באה המלכה בתשעה לחודש וצריכים בני ההיכל דהיינו בני ישראל לעשות שמחה ולטבול בנהר לטהר עצמם להיות ראויים אל הזווג של המלכה עם ז"א ביום האחר, דהיינו בעשרה לחודש ביוה"כ שהוא הזווג שלה שז"א ישים שמאלו תחת ראשה 
  5. ואז ישראל הם בתענית על עוונותיהם ומתכפרים להם כי אמא עלאה שהיא בינה מאירה פניה אל המלכות בזווג. כי ביוה"כ עולה המלכות ומלבשת את הבינה ומתכפר לכל בני ההיכל שהם ישראל, משום שהשמאל דז"א מקבל אותה ביום הזה. כי הראש של המלכות שורה על שמאל, כי אז נגלה הארת החכמה משמאל דז"א הממשיך משמאל הבינה שהארת החכמה מכפרת העוונות. כאשר מוכנים לוותר לגמרי על האהרה, אז ניתן לזכות בנעילה של יום הכיפורים, ובזכות הכוח של אי הקבלה, ניתן לאחר מכן לקבל בקדושה.
  6. ביום הראשון של סוכות יתעורר קו הימין דז"א כנגד המלכות כדי לחבק דהיינו בסו"ה וימינו תחבקני ואז יש שמחה לכל וכל הפנים מאירים, ושמחת ניסוך מים הצלולים על המזבח וצריכים בני אדם לשמוח בכל מיני שמחה מפני שהימין גורם זה כי בכל מקום ששורה הימין שהוא חסדים צריך להיות שמחה בכל אז היא שמחה להשתעשע. רואים שכל התיקונים הם של המלכות ע"י ז"א, שהוא שורש האדם, לכן על האדם לתקן ליבו, לתקן את הרצון. חסדים הם בחינת שמחה, וחכמה בחינת תענוג.
  7. ביום שמיני עצרת הוא שמחת התורה כי אז הוא זווג הגוף דהיינו של קו אמצעי הנק' גוף שהוא זווג של הכל, שהוא כולל הן זווג השמאל של רה"ש ויוה"כ והן זווג הימין של חג הסוכות כי קו אמצעי כולל ימין ושמאל להיות הכל אחד וזה הוא שלמות הכל. וזה הוא ודאי היום של ישראל וגורל שלהם לבדם שאין בו חלק לאחר כלומר לא כמו בחג שמקריבים ע פרים בשביל ע אומות כי בשמיני עצרת אין בו חלק להם. אשרי ישראל בעולם הזה ובעולם הבא עליהם כתוב כי עם קדוש אתה לה' אלקיך.

הקשת

  1. רבי יהודה פתח: זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו. מי שראה קשת בצבעיה צריך לברך ברוך זוכר הברית משום שזהו אות ברית קדוש ששם הקב"ה בארץ שלא יבואו  עליה מי המבול. משום כשמתרבים הרשעים בעולם רוצה הקב"ה להאבידם ואז זוכר להם אותה השבועה שנשבע לארץ כי כתוב שתי פעמים לא לא. לא אוסיף לקלל ולא אוסיף עוד להכות, ב פעמים לא הוא שבועה, כמ"ש אשר נשבעתי מעבור מי נח המים הזדונים. רעיון המבול הוא גילוי הגדול של האמת, שאומרים לאדם, השאלות שלך, המים שלך, כל החַיּוּת שלך באים מהשאלות מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו ומה העבודה הזו לכם. כנגד הגאווה והאנוכיות. יש חסד השם בהבטחה שלא יגלה לנו את השאלות הללו עם הרצון המופרז לקבל כדי שלא נמות, אלא רק עם רצונות קטנים בזמן תיקון. כאן רואים את השם יתברך ארך אפיים כלפי הרשעים, נותן להם שהות לחזור בתשובה, וממשיך לשמור על הברית למרות החטאים.
  2. רבי יוסי אמר: קשת בה להגן על העולם, בדומה למלך שכל פעם שבנו חטא כנגדו ובא המלך להכות אותו, מתגלה עליו המלכה בלבושי יקר של המלכות, המלך רואה אותה ומסתלק הכעס מבנו ושמח עמה. שכתוב וראתיה לזכור ברית עולם. וע"כ לא נראית קשר בעולם אלא בלבושי יקר של המלכות שהם ג' צבעים הרומזים על ג קווים שהם לבן אדום ירוק שהמלכות מתלבשת בהם. ובשעה שיש צדיק בעולם הוא ברית, לקיים הברית ומגן על העולם, אם אין צדיק הרי יש קשת להראות שהעולם עומד להיות אבוד אלא שמתקיים בשביל קשת הזו כשיש צדיק השומר את הברית, אין צורך בקשת

לה/ב

רבי אליעזר אמר יפה לעולם לא התלבשה קשת זו שהיא המלכות אלא בלבוש של האבות הראשונים שהם חג"ת דז"א שהם ירוק אדום לבן. ירוק זהה לבושו של אברהם, נצבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל  אדום יצחק הבא בצבע אדום שנצבע כשיצא ממנו עשיו ונמשך אדום הזה למטה עד ככב מאדים שנאחז בו עשיו. לבן הוא לבוש הטוב של יעקב שלא השתנו פניו הטוב לעולם כי מטתו שלמה ולא היה בו שום פסולת.

לה/ג אמר רבי אבא יפה הוא אבל כך אמר המאור הקדוש: לבן זהו אברהם שהתלבן בלובן האש ע"י נמרוד שהפילו לאור כשדים. אדום זה ודאי יצחק, ירוק יעקב העומד בין ב הצבעים כי ירוק כולל לבן ואדום. וירוק הזה פירושו ירוק כחמה . וכתוב ביעקב: לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי כל מטתו הייתה שלמה והפירוש הוא כך: הוא לא עתה יבוש יעקב שלא להראות בצבע אדום כיצחק, שיצא ממנו עשיו ולא עתה פניו יחורו שלא להראות בצבע לבן כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, אלא לקח הצבעים לבן ואדום להתעטר בהם באבות שלו, כלומר במה שהוא כולל בעצמו ב האבות אברהם ויצחק שהם לבן ואדום, וע"כ צבעו ירוק שכולל בתוכו לבן ואדום ובאלו הלבושים לבן אדום ירוק מתלבשת הקשת שהיא המלכות בשעה ההיא נראית לפני המלך ז"א.

לה/ד סוד ברית הקודש הוא אות י המתעטרת ברושם העליון דהיינו עטרת יסוד דז"א וזהו העטרה היא נרשמת בברית תמיד לעולם. ומשום זה שקנא פנחס על ברית נרשמה אות י זו כאן בשמו כי פנחס הוא י קטנה שה"ס המלכות וה"ס עטרת היסוד כלומר פנחס שכאן נכתב עם י שהיא ברית ודאי שיוצא מתוך י עליונה הקדושה, כי המלכות יוצאת מהאות י דהויה בסוד אבא יסד ברתא וע"כ הוא פנחס, עומד בקיום שלם לפני מלך הקדוש, שלא יאבד מהעולם, כך הוא נקי מעון ההוא דפעור. כי לא נאבד מקדוש העולם תמיד. ואיפה ישרים נכחדו, אלו הם נדב ואביהו שלא כלו מהעולם ההוא בשבילו כי התגלגלו בפנחס והוא תקן אותם. היוד העליונה, שאו"א באו כאחד, כאן מתגליתהמלכות זו חכמה עילאה

שאלות חזרה בזוהר פנחס י-יא
1. כיצד מסודרים הימים מראש השנה עד שמיני חג עצרת וכיצד מסמנים את הדרך בזיווג בין זכר לנקבה ובין קדוש ב"ה לבין שכנה הקדושה?
2. מהו הצד החיובי שאנו רואים בקשת ומה הצד השלילי ומדוע בזמנו של רשב"י לא נראתה קשת?
3. מה מסמנים צבעי הקשת שהם אדום ירוק ולבן הן לפי רבי אלעזר ולפי רבי אבא?
4. על מה מצביע אות י' שהתווספה לשמו של פינחס?

אין תגובות

להגיב