הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס עו-עח | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס עו-עח | מתקדמים | שיעור 26

פנחס עו – עח שעור 26

תלת צלותין

  1. והלב אינו מקבל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן, ואח"כ הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו והשמחה של הלויים. מוח זה שהוא ז"א הוא אור הבא ממוח העליון שהוא או"א ומוח העליון מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל שהוא הכתר, והכל נקשר זה בזה והמוח שהוא ז"א מקריב נחת רוח לכל העליונים. כאשר מעלה הכהן את הקרבן, צריך גם את כוונת הלב של בעל הקורבן. הקורבן שאנו מקריבים הוא סוג של עבודה נפשית.
  2. העורקים שבכבד אלו הם אישים דהיינו מלאכים דס"א וכל אלו צבאות שלהם. הכבד שהוא סמ"אל, יותרת הכבד הנקבה שלו ונק' כך משום שאינה מתחברת עם הזכר, אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושה ועוזבת אותו. ויותרת היא לשון שירים כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר נאפופיה, ע"כ נק' יותרת כי כשרוצה להתחבר ולהחטיא האדם נעשית לו תחילה כשירים בלי חשיבות כלל, כלומר בלי כח למשול עליו, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה, ואח"כ מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו בחור אחד, שאינו יכול עוד להיפרד ממנה. ומאלו עורקים שבכבד מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים והכל לוקחים האמורים והפדרים הנשרפים על המזבח בלילה וכולם כלולים בכבד שהוא סמ"אל. 

בכל עבודה נפשית יש לתת חלק קטן ושולי לס"א, אך כמובן שלא את החלק העיקרי לפרטיות, שאז מתמכרים ונופלים.

  1. הלב שהוא העיקר בקדושה דהיינו  המלכות לוקח ומקריב ל המוח כמו שלמדנו, הלב שורה על ב כליות שהם נצח והוד והם ב כרובים שהם יועצות בסוד הכליות יועצות כלומר שמסדרים השפע היורד מז"א למלכות בסוד שחקים הטוחנים מן לצדיקים שהם צדיק וצדק דהיינו יסוד ומלכות, והם רחוקים וקרובים ימין ושמאל. כי בשליטת הנצח שהוא ימין הם קרובים ובשליטת ההוד הם רחוקים וכולם לוקחים ואוכלים מהארת הזווג שע"י הקרבן כל אחד כראוי לו עד שנקשר הכל כאחד.
  2. זבחי אלקים רוח נשברה, זה נקרב אל הלב דהיינו רוח נשברה וידוי ותפלה כי ודאי הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, דהיינו רוח נשברה עולה לאלקים שהוא המלכות הלב, והכבד, סמ"אל מקריב אותו אל הלב, כי נעשה מליץ טוב עליו והכל קשר אחד בקרבן. מתוך שהכבד נהנה מהקרבת הקרבן, כי מקבל הארת ג"ר דשמאל דפרודא מתחילת הכנת הזווג השלמת כלים ע"כ הקטיגור נעשה סניגור וממליץ טוב על רוח הנשבר של אדם המקריב שיתקבל אל הלב שעושה זאת לטובת עצמו, שלא תתקלקל הארת הזווג שלו כי הקטגור נעשה סנגור. כשאדם רוצה להיתקן, ישים עצמו כחרס שתיקונו שבירתו. כך עליו לשבור את הלב המזויף שמרגיש שהוא החשוב. ע"י הקרבן אפשר להביא גם את הס"א להיות מליץ יושר. הלב הרוחני צריך להיות בריא, הכבד מחפש את הפרטיות ויש להיזהר מזה.
  3. מכבד שהוא כנגד סמ"אל יוצאים כל המחלות וכל הנגעים לכל אברי הגוף ובו שורים, הלב שהוא כנגד המלכות הוא זך מכל אברי הגוף וממנו יוצא כל טוב וכל הבריאות של כל האברים כולם וכל הכח וכל השמחה, השלמות הנצרכים לכל האברים.

רעיא מהימנא הקורבנות

  1. אמר רעיא מהימנא אין קרבנות באים אלא לרחק צדדים הטמאים ולקרב צדדים קדושים, שבהם בעורקים שבכבד שהם חיילות סמ"אל יש מהם גדולים ויש קטנים ומתפשטים מהם לכמה צדדים ואלו לוקחים את האמורים ופדרים המתאכלים על המזבח כל הלילה, כי קרבן כולו לה' והס"א לוקחת רק מהאמורים והפדרים.
  2. אמר המאור הקדוש רבי שמעון, רעיא מהימנא, והלא אתה אמרת שהקרבנות של הקב"ה אינם אלא לקרב י – ה – ו לאות ה אלא אע"פ שכל הקרבנות צריכים להקריב לפני הקב"ה והוא מחלק לכל המחנות את המאכלות של הקרבנות לכל אד כראוי לו לשכליים, דהיינו לקדושה נותן מזונות תורה ומשתה של יין ומים של התורה שה"ס קו אמצעי שנק' תורה, שכל האורות מתתקנים על ידו. לטבעיים שהם השדים שהם כבני אדם, כלומר לס"א נותן להם מאכלות טבעיים שהאש שלהם יורדת לאכול אותם, דהיינו ההארות הבאות מקו שמאל בלי תקון קו אמצעי הנק' תורה.
  3. אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא זכו היה יורד שם כמו כלב של אש ואף כך, כשאדם מת, אם זכה יורדת דמות אריה לקבל נפשו ואם לא זוכה יורדת דמות כלב שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ביקש דוד מהקב"ה שיתן לו את התיקון הראוי בעולם הזה כדי שיינצל מהכלב
  4. ומשום שהקב"ה רצה להציל גופיהם של ישראל מהם ואת נפשותיהם, צווה להקריב קרבנות של בהמות וגופים במקומם, שלא ישלטו בהם הס"א ורוצה לתת לס"א ויהנה מהם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ואז הקטגור נעשה סנגור, אבל הקב"ה אינו מקבל מהקרבן אלא רצון הלב ושבית הלב ז"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כעין כלי חרס שנאמר בהם נשברו נטהרו. את בשר הקורבן לוקח הס"א, את הלב הנשבר נותנים לקב"ה. אדם שמסוגל להיות בחינת עוזב ומודה, לעזוב את החטא ומצטער על מקומו שהיה בו, אז נבחן שליבו נשבר. עושים פעולה חיצונית כדי להפעים נקודה פנימית

שאלות חזרה בזוהר פנחס עו-עח
1. מה ההבדל בן תפקיד הלב לתפקיד הכבד בנפש האדם?
2. כיצד הקטגור נעשה סניגור בהקרבת הקורבנות?
3. מיהי יותרת הכבד ומדוע נקראת יותרת?
4. מהו שכתוב באות רי'ט שהקב"ה אינו מקבל מהקורבן אלא רצון הלב ושבירת הלב כפי הכתוב זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה?

אין תגובות

להגיב