הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קל-קלא | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קל-קלא | מתקדמים | שיעור 44

פנחס קל – קלב שעור 44

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים

  1. אמר רבי יהודה לרבי שמעון: יאמר נא אדני דברים יפים של ראש השנה, פתח רבי שמעון ואמר: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים בכל מקום שכתוב ויהי הוא לשון צער. ויהי בימי הוא צער, ודאי ויהי היום הוא יום שיש בו דין קשה על העולם. וכן ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם, היה ביום של ראש השנה ובכל מקום ויהי היום זה ראש השנה. לפיכך וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים היה יום ראש השנה.
  2. ראש השנה הוא תמיד שני ימים מטעם כדי שיצחק שהוא קו שמאל שהוא בחינת ראש השנה, יהיה כלול מדין ורחמים שהם שני ימים, ולא יהיה יצחק אחד כי אם היה נמצא אחד שלא היה כלול מרחמים היה מחריב העולם ועל כן כתוב באיוב ב פעמים ויהי היום ויהי היום. היות וראש השנה הוא בחינת יצחק ששונה מאברהם ויעקב, שמצד עצמו מייצג את הבריאה והוא דין. לכן יש לתת לו עירוב עם רחמים, תיקון שנעשה בסוכות. הזוהר מלמד כאן את הסיבה שבראש השנה יש שני ימים, או מדוע צריך שני שלבים כאשר פוגשים דין קשה, ומלמד שהשמאל אינו יכול לעמוד לבדו, בלי השפעה של אמונה ורחמים. 
  3. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אלו הם בית דין הגדול, בני האלקים ודאי אשר בניו של המלך שהם ישראל קרבים לפניהם. והם ע' ממונים המסבבים תמיד את המלך והם הגוזרים דין על העולם. לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה, שואל וכי על ה' עומדים, ומשיב, אלא בשעה שהם עומדים לדון העולם, דין הראשון של הכל הוא מי הוא שאינו מכבד את השם הקדוש ואינו מכבד את התורה ועבדיו, אף כך מי הוא שאינו דואג על כבוד השם הקדוש שהוא השכינה שלא יתחלל בארץ ומי הוא שאינו נותן כבוד לשם הזה, ויבא גם השטן בתוכם גם בא לרבות הנוקבא של השטן שהיא לילית אף כך להתיצב על ה' היינו שגם השטן דאג לכבוד שם הזה, כלומר שבא לקטרג על זה. 

צדיק ורע לו רשע וטוב לו

  1. כאן נחלקו עמודי עולם הראשונים אחד אמר איוב היה מחסידי אומות העולם ואחד אמר שהיה מחסידי ישראל, ונלקה כדי לכפר על העולם והיה איוב אחד מיועצי פרעה שלא המליץ לו להרוג את ישראל. כי יום אחד מצא רב המנונא את אליהו, א"ל ודאי למדנו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אמר רב המנונא שהפירוש הוא צדיק היינו כל שממועטים לו עונותיו נפרעים ממנו בעולם הזה בשביל עונותיו. ועל כן צדיק ורע לו, וכל שמרובים עונותיו וממועטים זכיותיו נותנים לו שכרו בעולם הזה, ועל כן רשע וטוב לו. אמר לו דיניו של רבון העולם עמוקים אבל בשעה שרוצה הקב"ה לכפר עונות הדור מכה בזרוע שלהם ונרפאים כולם משל לרופא שמכה, דהיינו שמקיז דם בזרוע מעין מסירות נפש כדי להציל כל האברים כמ"ש והוא מחולל מפשעינו. עולם הבא זו בחינת הפנימיות של האדם, ועולם זה הגוף החיצוני. השאלה איפה את רוצה לקבל שכר. צדיק מקבל שכר בפנימיותו ורשע שכר לגוף. הצדיק מוכן לשלם בחיצוניות, בבחינת העולם הזה כדי לקבל שכרו בפנימיות, היינו בעולם הבא שלו. בעולם הזה משלם הצדיק עבור עוונותיו בערכים חיצוניים כדי לשמור על ערכיו הפנימיים. 
  2. כמו שלמדנו, ביום ההוא של ראש השנה שעומדים ע כסאות לדון דין העולם, כמה הם בעלי הגנה ומקטרגים העומדים למעלה, אלו מיימנים לזכות ואלו משמאלים לחוב להזכיר חובות העולם וחובות של כל אחד ואחד. וע"כ צריך האדם להתוודות ולפרט חטאיו, כל אחד ואחד כמו שהוא. משום שמי שמפרש חטאיו לפני הקב"ה, לא נמסר דינו אלא בידי המלך הקדוש ברוך הוא לבדו. ומי שדן אותו הקב"ה הוא לטוב. וע"כ בקש דוד המלך, שפטני אלקים, אתה ולא אחר. וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו, ההוא ולא אחר. והבית דין שלמעלה נבדלים ממנו. כדי להישפט אצל הקב"ה ולא על ידי הממונים, יש לבוא ביושר ובווידוי אמיתי בלי תירוצים. 
  3. וע"כ צריכים לפרש החטאים של כל אבר ואבר וכל מה שעשה בפרט ז"ש חטאתי אודיעך ואח"כ ואת נשאת עוון חטא העם הזה, ובישראל כתוב, חטאנו כי עזבנו את ה' כי אם תאמר המקרא של משה הוא ביחיד, אבל בצבור אינם צריכים לפרט חטאיהם, לכן מביא פסוק נוסף הרי כתוב מקרא זה, חטאנו כי עזבנו את ה' שהוא בצבור ואם אמר זהו בצבור, אבל השליח שלהם אינו צריך לפרש החטאים, הרי כתוב וישב משה אל ה', וכתוב ויעשו להם, משום שכל מי שמפרש חטאיו הבית דין של מעלה נבדלים ממנו ואינם מחייבים אותו, משום שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות הוא וע"כ אינו נדון על פי עצמו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ולא ניתן לדון אדם על פי וידויו, אך לאחר שאמר, אין אחרים יכולים לדון אותו. בראש השנה נידון האדם על תכוניותיו כיצד לנהל את הרצונות, כמובן תוך יכולת לוותר עליהם לגמרי, ולבחון באילו מותר להשתמש. כל שפיטה עצמית צריכה להיות בקשר בין הרצון/הדין לבורא, תוך ביטול ואמונה שהבורא הוא הגדול, והוא רק טוב ומטיב. 
  4. כי אינו עוזב את המקטרג שילמד עליו חוב ומום, משום שהאדם הקדים ואמר ואינו נותן מקום לאחר לומר, אז הקב"ה מוחל לו. ז"ש ומודה ועוזב ירוחם גאוותן אינו יכול להודות בפגמים שבו. כאשר מוכיחים אדם על פגם שבו, עליו לשמוח שיכול לדעת מה לתקן, וכאשר מסרב מגבירים עליו את הלחץ. 

ראש השנה

  1. בימים של ראש השנה הבית דין מתקנים כסא אל המלך לדון כל העולם, וישראל נכנסים תחילה לדון לפניו, כדי שיתרבה הרחמים דהיינו מטרם שהתעורר הרוגז על רשעי העולם. תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, מהו יום ביומו, ומשיב אלא אלו הם ב' מים של ראש השנה והם ב ימים משום שהם ב בתי דין המתחברים יחד, דין עליון שהוא קשה בדין תחתון שהוא רפה ושניהם נמצאים וכך מלמד גם האר"י הקדוש, ותשובה נוספת שהתפילות ביום הדין צריכים לעלות את שתי הבחינות, הן של הדין והן של הרחמים.

כי סוד תקיעת שופר הוא לעורר הדינים דמסך דחירק דקו אמצעי כדי ליחד ב קויים ימין ושמאל זה בזה. ויש ב פעולות במסך דחיריק הזה כלפי קו השמאל, פעולה א מסוד המנעולא שהוא דין קשה בכל אופן המנעולא היא בחינה חשובה השייכת לקו אמצעי. שהמלכות, בחינת הדין שבמנעולא גנוזה בג"ר שבכל מדרגה, וכך גונזים את גדלות הרצון לקבל, ופעולה ב הוא מסוד המפתחא שהוא דין רפה. והנה המנעולא גנוזה בג"ר דכל מדרגה והמפתחא בו"ג דכל מדרגה וע"כ נק' המנעולא בי דינא עלאה והמפתחא בי דינא תתאה והם תמיד מאירים ז"ז כי צריכים זה לזה, המפתחא מקבל כח הדין ממנעולא המקבלת הארת מיתוק ממפתח וז"ש דאינון תרי בי דינא המתחברים כחדא דינא עלאה דאיהו קשיא שה"ס המנעולא הגנוזה בג"ר. בדינא תתאה דאיהו רפיא שה"ס המפתחא שמקומה בו"ק ותרווייהו משתכחי כי מאירים זה בזה כנ"ל. ולפיכך יום א ראש השנה בחינת ג"ר והמנעולא שולט שם שהוא דין קש ויום ב ראש השנה הוא בחינת ו"ק שהמפתחא שולט שם.

אין תגובות

להגיב